קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת פיצויים בגין אלימות שוטרי משטרה צבאית: מבוא ועובדות מוסכמות: 1. התובעים הינם בני זוג אשר עלו לארץ ממדינות חבר העמים בשנת 1990 או בסמוך לכך. לתובעים בן בשם ארתור (להלן: "ארתור") אשר ערק מהצבא ולפיכך שוטרים מהמשטרה הצבאית הגיעו במספר הזדמנויות לדירת התובעים שברחוב זמיר 23/10 בנהריה בחיפוש אחריו ובניסיון ללכוד אותו. 2. תביעה זו עניינה באירוע שהתרחש ביום 26.11.07 סמוך לשעה 02:15 לפנות בוקר, עת הגיעו לדירת התובעים שוטרי המשטרה הצבאית, וביניהם השוטרים מר ישי רימוק ומר יובל ליטמן (להלן: "ישי" ו"יובל" בהתאם), בלוויית שני שוטרים מהמשטרה האזרחית, מר יחזקאל דורון ומר פארס חנג'ר (להלן: "יחזקאל" ו"פארס" בהתאם"), בחיפוש אחר ארתור, כשברשותם צו חיפוש ומעצר. יצוין כי ביום 25.11.07, יום אחד לפני האירוע, ערכו אנשי המשטרה הצבאית שני חיפושים בדירת התובעים אחר בנם ארתור, אולם הוא לא נמצא במקום. 3. בהגיעם של השוטרים בליל האירוע לדירת התובעים הם התעוררו משנתם ובמהלך דין ודברים שהיה בין הצדדים, ביקש התובע להכניס רק שני שוטרים לתוך הדירה בנימוק כי היא קטנה והתובעת לבושה בגדי שינה. השיחה בין הצדדים גלשה למעשי אלימות בנסיבות שבמחלוקת בין הצדדים. 4. לאחר האירוע התובעים נעצרו והובאו לתחנת המשטרה בנהריה, שם נגבתה עדותם בסיוע מתורגמנית לשפה הרוסית שכן הם לא שולטים בשפה העברית. שני התובעים חתמו על העדויות שנגבו מהם במשטרה. כמו כן, כל אחד מהשוטרים שנכח באירוע - יחזקאל, פארס, ישי ויובל - ערך דו"ח פעולה בו תיאר השתלשלות העניינים. 5. בעקבות האירוע פנו שני התובעים ויחזקאל, לקבלת טיפול רפואי. התובע פנה לבית חולים לגליל המערבי בנהריה והתלונן על פגיעה בחזה, ברגל שמאל ובמרפק ימין. גם יחזקאל פנה לבית החולים והוא התלונן על כאבים בכתף ימין וכן טען לפציעה בזרת שמאל. באשר לתובעת, היא פנתה לקופת חולים והתלוננה על כאבי ראש ויתר לחץ דם. 6. התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת לשלם להם פיצויים בעוולת התקיפה, רשלנות והפר חובה חקוקה. 7. ביום 28.12.08, כ-10 חודשים לאחר הגשת התביעה, הוגש לבית המשפט השלום בעכו כתב אישום נגד התובע המייחס אליו עבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו (להלן: "ההליך הפלילי"). במסגרת ההליך הפלילי נשמעה עד כה עדותם של יחזקאל, פארס, ישי ויובל וכן של השוטר דורון מינץ אשר גבה את עדות התובע לאחר האירוע (להלן: "מינץ"). טענות הצדדים בתמצית: 8. לטענת התובעים בביקורים קודמים של המשטרה הצבאית בדירתם הם מעולם לא התנגדו לערוך בה חיפוש, אולם, מאחר ולמקום נהגו להגיע 5-6 שוטרים צבאיים הם פנו לרשויות הצבא אשר הודיעו להם כי רק שניים צריכים להיכנס לתוך הדירה. במועד האירוע השוטרים העירו את התובעים משנתם וביקשו לערוך חיפוש בדירה. לתובעים לא היתה התנגדות לכך אולם מאחר והדירה קטנה, התובעת היתה בבגדי שינה ולאור הודעת רשויות הצבא לעיל, התובע ביקש מהשוטר יחזקאל להכניס לדירה רק שני שוטרים. יחזקאל סירב לבקשת התובע והודיע לו כי בדירה תהיה כמות השוטרים ככל שתהיה. התובעת ניסתה להתערב בשיחה ולפתע הנחית יחזקאל מכה בפניה והודיע לה כי היא עצורה. התובע ניסה לברר פשר העניין ובתגובה יחזקאל הודיע לו כי הוא עצור, דחף אותו בחזה, הפיל אותו ארצה ובעזרת שוטרים נוספים הוא כבל אותו באזיקים. כל אותה עת התובע צרח מכאבים והתחנן כי השוטרים ישחררו אותו ולא יפגעו ברגלו הפגועה (ללא קשר לאירוע). משנלקחו התובעים לתחנת המשטרה בנהריה הם הופרדו בחדרים שונים, לא נמסר להם כי זכותם להיוועץ עם עו"ד ועדותם תורגמה באופן חלקי בלבד. התובע חתם על הודעתו במשטרה, אך הוא ביקש להוסיף בכתב יד כי הותקף על-ידי שוטר והוא לא מבין מה כתוב בהודעה, אולם השוטר מינץ אשר גבה את העדות ממנו, משך את הדף בכוח ומנע ממנו לרשום את הדברים. גם התובעת ביקשה להוסיף כי הותקפה על-ידי השוטרים, אולם יחזקאל, אשר נכח בחדר החקירה, צעק לעברה "כאן זה לא רוסיה, ואת לא תתנהגי כמו ברוסיה". התובעת סירבה תחילה לחתום על ההודעה, אולם, היא אוימה כי באם לא תחתום היא לא תשוחרר ממעצר ועל כן היא נבהלה וחתמה על ההודעה. כמו כן, בנוכחות התובעת השוטר יחזקאל הכתיב לשני השוטרים מהמשטרה הצבאית - ישי ויובל - את תוכן דו"ח הפעולה שערכו, לראיה, הדו"חות נוסחו באופן זהה. לאחר שנגבתה עדות התובעים בתחנת המשטרה, הם שוחררו ממעצר ופנו לקבלת טיפול רפואי. 9. לטענת הנתבעת, בביקורים קודמים שערכו אנשי המשטרה הצבאית בדירת התובעים, התובע נהג כלפיהם בתוקפנות ואלימות ולפיכך היה צורך להיעזר במשטרה האזרחית במהלך האירוע. במועד האירוע השוטרים הגיעו לדירת התובעים במדי המשטרה, התובע פתח את הדלת ומפיו נדף ריח של אלכוהול. השוטרים האזרחיים והצבאיים הזדהו בפני התובע באמצעות תעודה מזהה, אולם, על אף זאת, הוא חסם את הכניסה לדירה. בפני התובע הוצג צו חיפוש ומעצר נגד בנו ארתור, אולם הוא עמד בסירובו להכניס את השוטרים לדירה והתחיל לדחוף ולצעוק. בשלב זה גם התובעת מנעה כניסת השוטרים לדירה. התנהגות התובעים עוררה חשד כי ארתור מסתתר בדירה והם מנסים להבריח אותו מהמקום. השוטר יחזקאל הסביר לתובעים כי ברשותם צו חיפוש ומעצר חוקי והוא ייאלץ לעצרם בגין הכשלת שוטר בביצוע תפקידו. באותו שלב השוטרים נכנסו לדירת התובעים, אולם התובע דחף את יחזקאל אשר נפגע באצבע זרת שמאל. במהלך הדחיפות התובע נתקל בשידה שליד דלת הכניסה לדירה ונפל. יחזקאל הודיע לתובע כי הוא עצור בגין תקיפת שוטר והכשלת שוטרים וביקש עזרת אחרים לכבול אותו באזיקים. התובעת אמרה כי בעלה נכה ברגלו ובמקביל היא דחפה את יחזקאל ואת פארס. כתוצאה מכך יחזקאל נפגע בכתף ימין ולפיכך גם התובעת נעצרה בגין תקיפת שוטר. הנתבעת מכחישה גרסת התובעים באשר לאירועים בתחנת המשטרה וטוענת כי הודעות התובעים נגבו באמצעות מתורגמנית לשפה הרוסית והם חתמו עליהן מרצונם החופשי. יחזקאל לא הכתיב לשוטרים הצבאיים - ישי ויובל - את תוכן דו"ח הפעולה, אלא רק נתן להם הסבר על אופן מילוי הדו"ח. ד י ו ן: 10. במסגרת הדיון בתביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית של שני התובעים ומנגד מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של יחזקאל, פארס וישי. כל המצהירים נחקרו בפניי והצדדים סיכמו טענותיהם בתביעה. 11. על מנת להצדיק את מעשי האלימות שהיו במהלך האירוע, טענה הנתבעת כאילו גם בביקורים קודמים של המשטרה הצבאית בדירת התובעים, התובע נהג כלפיהם באלימות וכי במועד האירוע נדף מפיו ריח של אלכוהול. האומנם?. 12. הטענה לאלימות קודמת של התובע עלתה בסעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית של השוטר הצבאי ישי, באומרו: "אני ביקרתי בבית משפחת זורקין בנהריה כעשר פעמים, בחיפושים אחרי העריק ארתור זורקין בעקבות פקודת מעצר + חיפוש כנגדו. האב היה בעייתי בעת החיפושים בדירה, הוא היה דוחף אותנו וצועק עלינו והיה לוקח לנו זמן לבצע את החיפוש בדירה. אשתו היתה תופסת אותו לפעמים שלא יפגע בנו והיו מקרים שהיה שיכור מאלכוהול כשהגענו לביתם". הנתבעת לא הגישה כל ראיה לתמיכה בטענתה לעיל, אדרבא, מהעדויות והראיות שהובאו במשפט, הטענה נסתרה מניה וביה, וזאת כמפורט להלן. 13. א. בחקירתו הנגדית העיד ישי לעניין התנהלות התובע במהלך ביקורים קודמים של המשטרה הצבאית והשיב באומרו: "ש. לגבי המשפחה של התובעים, מה אתה אישית ידעת באותו היום לפני שבאת למשטרה (לבקש ליווי מהמשטרה האזרחית)? ת. אני אומר לך לפי מה שרשמתי בעדות, שאני זכרתי שהיו התלהמויות עם האבא בבית. ש. אני שואל מה אתה יודע וזוכר היום. ת. אני לא זוכר, זה היה כמעט לפני שלוש שנים. אנחנו נכנסים להמון עריקים ומשתמטים, אני לא יכול לזכור כל אחד" (שם, עמ' 34-35 החל משורה 32 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). הנה אם כן, הטענה המקורית של העד כאילו התובע נהג לדחוף את השוטרים הצבאיים ולצעוק עליהם הצטמקה והפכה להיות "התלהמות" של התובע ומכל מקום העד אינו יודע לציין פרטים לגבי אותם אירועים. לו אמת בפי העד, ניתן היה לצפות ממנו כי יזכור ולו מקרה אחד שבו התובע דחף או נהג אלימות כלפי השוטרים הצבאיים שביקשו לערוך חיפוש בדירה, ומשלא נעשה הדבר, אות וסימן כי הדברים הם פרי דמיונו. ב. מעדותו של ישי עולה כי לפקודת החיפוש והמעצר נגד עריק מצורף טופס הנקרא "דו"ח מודיעין לעריק" הכולל פרטים, בין היתר, על העריק ועל הוריו. להלן ציטוט: "ש. דיברת על דף מודיעין שאתם מצרפים לפקודת המעצר, דף זה עובדתית אינו בנמצא. יכול להיות שהוא לא צורף לפקודת המעצר במקרה זה? ת. לא, לא הולכים לעריק בלי לדעת אם יש לו נשק. דברים על ההורים לא רשומים חוץ מהשמות שלהם. ש. אבל אתה בטוח במאה אחוז שדף המודיעין הזה היה? ת. כן, דף מודיעין ותמונה של העריק. ש. אני אמור לדעת את רמת הסיכון הצפויה ללוכד העריקים מדף המודיעין? ת. אני צריך להבין את זה לבד לפי מספר הר.פ. שיש לבחור, לפי מספר הרישומים שיש לו. מדו"ח המודיעין הזה אני אמור להפיק לעצמי את המסקנה איזו סכנה צפויה מהביקור בבית העריק" (שם, עמ' 36 שורה 1 לפרוטוקול הדיון). בניגוד להנחה שבשאלה, לתצהיר התובעים צורף כנספח ה' דו"ח מודיעין מיום 11.4.07 וממנו עולה, בניגוד לדברי העד, כי לא רק שמות ההורים רשומים בו, אלא גם כן נרשם בכתב מודפס בסעיף ח' "משפחה משתפת פעולה כן / לא ג. בחקירתו הנגדית נשאל פארס באם נעשה לו תדרוך לפני האירוע נשוא התביעה. תשובתו בעניין זה היתה במפורש "לא" (שם, עמ' 28 שורה 17 לפרוטוקול הדיון). העד נשאל גם לעניין הנחיות המשטרה במקרה וצפויה אלימות במהלך חיפוש בדירה, והוא השיב באומרו: "לשאלת בית המשפט כשנדרשת המשטרה להיכנס לבית וידוע מראש על אלימות שצפויה, האם יש לנו הנחיות אני משיב שאם ידוע על אדם כזה נותנים תדרוך ומזהירים אותנו מפני אלימות" (שם, עמ' 32 שורה 4 לפרוטוקול הדיון). בחקירתו מסר יחזקאל גרסה סותרת וטען כי נעשה תדרוך לפני האירוע נשוא התביעה, אולם, התדרוך לא היה בעניין האלימות הצפויה, כביכול, מצד התובע. לעניין זה העיד יחזקאל באומרו: "ש. הבנתי בחקירה קודמת שלי אותך שעשית תדריך לשוטרים צבאיים לפני האירוע נשוא התביעה. האם נכון? ת. נכון. כאשר אני מתייחס לתדריך, תדריך זה יכול להיות ב-4-5 מילים או דקות ספורות, תדריך זה על מנת לבדוק את הצו, לראות מי הכוח, לדעת מה כל אחד עושה, מי מנווט את האירוע, איפה נמצא הבית. זה מבחינתי תדריך" (שם, עמ' 50 שורה 9 לפרוטוקול הדיון). למותר לציין כי לו אכן, כטענת הנתבעת, התובע נהג אלימות כלפי השוטרים הצבאיים בעבר, הרי מן הסתם הנושא היה עולה, ואף כעניין מרכזי, בתדריך השוטרים שכביכול נעשה לפני האירוע, אולם, מאחר ולא נערך תדריך, ולחילופין גם אם נערך, לא עלה בו עניין אלימות התובע, אות וסימן הם כי התובע לא נהג באלימות בעבר כנגד השוטרים הצבאיים. 14. שני התובעים הכחישו בחקירתם מכל וכל כי התובע נהג במקרים קודמים בעבר באלימות כלפי השוטרים. לעניין זה העיד התובע באומרו: "ש. אחד השוטרים הצבאיים, ישי רימוק, מסר הודעה למחלקת חקירות שוטרים וגם בתצהירו הוא הצהיר שבביקורים קודמים היית צועק ודוחף, ואשתך היתה תופסת אותך שלא תפגע בהם. מה תשובתך? ת. לא עשיתי שום דבר, לא דחפתי אף אחד, לא הספקנו ללכת אחריהם. ש. למה הכוונה ללכת אחריהם? ת. אנחנו פותחים את הדלת, נכנסים מיד 4-5 איש, מתפזרים בדירה ואנחנו לא מספיקים לראות מי הלך ולאיזה חדר" (שם, עמ' 16 ושרה 6 לפרוטוקול הדיון). באשר לתובעת, היא העידה לעניין זה באומרה: "ש. השוטר ישי רימוק מסר הודעה במח"ש ואמר שבחיפושים קודמים בעלך היה דוחף וצועק עליהם ושאת היית מחזיקה אותו. האם נכון? ת. לא, רוב הפעמים אני לבד הייתי בבית, אולי זה מקרה נדיר או אולי עוד פעם אחת הוא היה, רוב הפעמים זה היה בערב ואני הייתי לבד בבית, הוא עובד משמרות..." (שם, עמ' 22 שורה 14 לפרוטוקול הדיון). גרסת התובעים לעיל מתיישבת עם העדויות והראיות של הנתבעת עצמה כמפורט בסעיף 13 לעיל וכן היא מתיישבת עם העובדה כי מעולם לא הועמד התובע בעבר לדין פלילי בגין אירוע של אלימות נגד שוטרים או הפרעה לשוטרים במילוי תפקידם. לפיכך אני מקבל את גרסת התובעים ודוחה את הטענה כאילו התובע נהג בעבר באלימות כלפי שוטרים שהגיעו לדירה ללכוד את ארתור. 15. בניסיון לתת יתר תוקף לטענה כאילו התובע נהג אלימות כלפי השוטרים במקרים קודמים, הנתבעת טענה בסיכומיה כי מדובר באדם עצבני שהסתבך במקרי אלימות אחרים. יש לדחות טענות הנתבעת לעיל מכל וכל. בטיעון זה הנתבעת מסתמכת על שלושה אירועים שהיו לתובע במהלך כל תקופת שהותו בארץ למשך כ-20 שנה, האחד מיום 13.6.96, כ-11 שנה לפני האירוע נשוא התביעה, השני מיום 26.9.02, כ-5 שנים לפני האירוע, והשלישי מתאריך לא ידוע, לפני שנת 1997. התובע העיד כי באירוע הראשון הוא ניסה להפריד בין שני ניצים שרבו ביניהם במקום העבודה ותוך כדי כך הוא נפגע מברזל במצח (שם, עמ' 17 שורה 3 לפרוטוקול הדיון), באירוע השני עובד דחף את התובע והוא נפל וקיבל מכה בגב (שם, עמ' 17 שורה 9 לפרוטוקול הדיון), ולגבי האירוע השלישי העיד התובע כי התלונן על רעשים בשל עבודות שביצעה העירייה ובגללם לא הצליח לישון לאחר משמרת לילה (שם, עמ' 17 שורה 23 לפרוטוקול הדיון). להוכחת טענתה לעיל הנתבעת הגישה ביחס לאירוע הראשון דו"ח חדר מיון מיום האירוע, מוצג נ/4, ביחס לאירוע השני צורפה הודעת התובע למל"ל על פגיעה בעבודה, מוצג נ/5, וביחס לאירוע השלישי צורף דו"ח מרשם פלילי של התובע, מוצג נ/6. לא רק שאין במוצגים הנ''ל כדי להפריך את הסברי התובע ולהוכיח כי הוא אדם אלים, אלא גם כן מדו"ח הרישום הפלילי, מוצג נ/6, עולה כי התובע לא הורשע בעבר בעבירה כלשהי וכי המשטרה עצמה החליטה לסגור תיק שנפתח נגדו בנימוק של העדר עניין לציבור. 16. אף הטענה כאילו מהתובע נדף ריח של אלכוהול במועד האירוע, אינה אמינה כלל ועיקר בעיניי. טענה זו עלתה בראשונה במסגרת ההליך הפלילי ובהמשך בחקירתם הנגדית של עדי הנתבעת במשפט זה. לטענה הנ"ל אין זכר בתצהירי עדותם הראשית של מי מעדי הנתבעת, והיא לא עלתה בדו"חות הפעולה של ארבעת השוטרים שהשתתפו באירוע, שכאמור נערכו סמוך מאוד לאחר התרחשותו. בחקירתו הנגדית העיד פארס לעניין זה באומרו: "ש. ברגע שפתחתם את הדלת אדוארד נעמד עם ידיים לרוחב הדלת ואשתו עומדת מאחוריו, האם נכון? ת. אשתו הצטרפה ועמדה מאחורי היד שלו... לא זוכר איזו יד. היא לא תעמוד בטח מאחורי הגב שלו, היא צעקה. כמו כן, היה ריח של אלכוהול לאדוארד" (שם, עמ' 29 שורה 10 לפרוטוקול הדיון). מתשובת העד לעיל ברור כי הטענה מועלית שלא בהקשר לשאלה עליה נשאל והדברים נאמרו על מנת להכפיש את שמו של התובע ולהצדיק את האלימות שהיתה במהלך האירוע. ודוק, העד פארס נשאל על מספר עניינים שהיו במהלך האירוע אולם זכרונו בגד בו. כך לדוגמא העד לא זכר האם השוטרים הצבאיים היו במדים, האם הם הגיעו לתחנת המשטרה האזרחית ומה אמרו לשוטרים שם (שם, עמ' 27 שורה 29 לפרוטוקול הדיון), והוא לא זכר כמה שוטרים היו במקום (שם, עמ' 28 שורה 20 לפרוטוקול הדיון) ועוד. לשאלה איך הצליח לזכור כי התובע הריח אלכוהול כאשר הוא אינו זוכר פרטים רבים אחרים, נתן פארס תשובה סתמית ובלתי משכנעת באומרו: "אני כן זוכר זאת" (שם, עמ' 31 שורה 5 לפרוטוקול הדיון). 17. תמונה דומה מצטיירת מעדותו של ישי, שכן, גם הוא לא זכר פרטים רבים עליהם נשאל ביחס לנסיבות האירוע, אולם בדרך פלא הוא כן זכר כי התובע הדיף ריח של אלכוהול. כך לדוגמא, עד זה לא זכר אם נערך תדרוך לשוטרים האזרחיים לפני האירוע (שם, עמ' 26 שורה 13 לפרוטוקול הדיון), הוא לא זכר באם מסר לשוטרים האזרחיים מספר השוטרים הצבאיים שיהיו במהלך האירוע (שם, עמ' 36 שורה 21 לפרוטוקול הדיון), הוא לא זכר באם השוטרים האזרחיים ידעו כי שוטר צבאי ארב לארתור מתחת לחלון הדירה מחשש שהוא יברח מהמקום (שם, עמ' 36 שורה 23 לפרוטוקול הדיון), הוא לא זכר כמה פעמים ביקרה המשטרה הצבאית בדירת התובעים (שם, עמ' 39 שורה 2 לפרוטוקול הדיון) ועוד. העד לא ידע לתת כל הסבר המניח את הדעת לזכרונו הסלקטיבי ומשנשאל בעניין זה הוא השיב באומרו: "ש. בתוך ההודעה הזאת (דו"ח הפעולה - ר.ח.) לא נכתב כי מפיו של התובע נדף ריח של אלכוהול ופעם ראשונה אתה נזכר לומר זאת מתי? ת. בדיון הפלילי. הסברתי גם למה. אמרתי בתחילת העדות, שיש קטעים קטנים שאני כן זוכר אותם וזה משהו קטן שהוא כן ישב לי בראש, לא עלה בדעתי לרשום אותו, לא ייחסתי לזה כל חשיבות על הפרט הזה. זה משהו שיש לי בראש" (שם, עמ' 44 שורה 17 לפרוטוקול הדיון). 18. גם יחזקאל נתן יד לטענה השקרית כאילו מהתובע נדף ריח של אלכוהול והעלה אותה בראשונה במסגרת ההליך הפלילי. יחזקאל נשאל לעניין זה בחקירתו הנגדית והשיב באומרו: "ש. בשום דו"ח של אף אחד כולל חוקר שגבה את הודעת אדוארד במשטרה, כולל רופא שבדק אותו בבית חולים בנהריה שם הוא היה איתך באותו זמן, לא רשום שנדף ממנו ריח של אלכוהול, ולפתע בדיון בבית המשפט בעכו הנושא התחיל לעלות. מה תשובתך? ת. בבית המשפט השלום בעכו אמרתי שנדף ריח, לאחר שאתה עוררת את זכרוני. לצערי אני לא מחשב. יש פרטים קטנים שנשכחים לפעמים" (שם, עמ' 53 שורה 15 לפרוטוקול הדיון). טענת יחזקאל כאילו ריח האלכוהול שנדף כביכול מהתובע הינו פרט קטן שנשכח ממנו, לא יצלח, שכן, על פניו מדובר בפרט חשוב מאוד וככל שיש צורך לקבל אישור על כך הרי יחזקאל עצמו אישר זאת בהמשך חקירתו הנגדית באומרו: "לשאלת בית המשפט כשוטר שממלא דו"ח פעולה, העובדה כי מפיו של התובע נדף ריח של אלכוהול, זה מידע מאוד חשוב" (שם, עמ' 53 שורה 20 לפרוטוקול הדיון). 19. הנתבעת "מתבלת" טענתה כאילו מהתובע נדף ריח של אלכוהול בעת האירוע בטענה נוספת ולפיה הוא הרבה לשתות אלכוהול ביום יום. גם לטענה זו אין כל הוכחה. הנתבעת הציגה תעודת חדר מיון מיום 4.9.06, מוצג נ/1, ממנה עולה כי הוא הובא לבית החולים כשהוא מעורפל הכרה עם סימני הקאה לאחר שעשה שימוש מופרז באלכוהול. התובע נשאל לעניין זה בחקירתו הנגדית ומסר תשובה משכנעת באומרו: "כן. זה היה, זה נכון, אני לא הייתי באותו יום שתוי כל כך, אותו יום היתה מלחמה, הבן הקטן יצא מהבית, אסף את הדברים שלו, הבגדים שלו, ועזב את הבית שלנו עד היום. אני יצאתי אחריו החוצה, הרגשתי לא טוב, הייתי לחוץ ועצבני ונפלתי" (שם, עמ' 15 שורה 27 לפרוטוקול הדיון). מכל מקום, אף אם תאמר כי במקרה בודד זה התובע נמצא שתוי ומעורפל הכרה, עדיין אין בכך הוכחה לטענה כי גם בערב האירוע נדף ממנו ריח של אלכוהול וכביכול הוא היה שתוי. 20. מהנימוקים כאמור לעיל באתי למסקנה כי טענת הנתבעת כאילו במועד האירוע נדף מהתובע ריח של אלכוהול, טענה זו חסרת ידיים ורגליים. לא יעלה על הדעת כי כל העדים מטעם הנתבעת "שכחו" לציין עובדה זו בדו"ח הפעולה מטעמם ובאופן פתאומי כולם נזכרו בה בראשונה במסגרת עדותם בהליך הפלילי. זוהי טענה מפוברקת שנועדה להכפיש את התובע ולתרץ את האלימות שהופעלה כנגדו ונגד אשתו במהלך האירוע ועל כן אני דוחה אותה על הסף. 21. גרסת התובעים באשר לנסיבות האירוע אמינה ומהימנה מאוד בעיניי. טענתם המרכזית של התובעים, לפיה, הם לא התנגדו לחיפוש בדירתם אולם ביקשו כי הוא ייערך על-ידי שני שוטרים בלבד, וכי בעקבות נסיונם לשכנע את יחזקאל לקבל עמדה זו, הוא הנחית מכה על פניה של התובעת ובהמשך דחף את התובע אשר ניסה לשוחח עימו, הועלתה באופן עקבי ולא נסתרה. ביום 3.12.07, כשבוע ימים בלבד לאחר האירוע, פנה ב"כ התובעים במכתב תלונה למח"ש בו הוא תיאר את ההתרחשות, באומרו: "8. מרשי פנה לאחד השוטרים הכחולים שנכח במקום וביקש ממנו להשאיר צוות מצומצם של שוטרים וזאת בשל העובדה כי דירתם אינה גדולת מימדים ואשתו נמצאה בבגדי שינה. 9. בתגובה, השוטר שמרשי פנה אליו, השיב, כי בדירה תהיה כמות שוטרים ככל שתהיה וברגע שמרשתי ניסתה לפנות ולהסביר שוב את פשר הדברים, לפתע העיף השוטר מכה בפניה של מרשתי תוך שהוא צועק לעברה: 'אני משטרה, את עצורה'. 10. בעלה של מרשתי ניסה לברר עם השוטר התוקף מדוע הוא נתן סטירה לאשתו, אך בתגובה השוטר פנה אליו והודיע לו כי גם הוא עצור, דחפו בחזהו, הפילו ארצה ובעזרת עוד שלושה שוטרים כבל אותו באזיקי ידיים". 22. חיזוק משמעותי מאוד לגרסת התובעים באשר להשתלשלות העניינים באירוע נמצאה דווקא בעדותו של יחזקאל. בדו"חות הפעולה של כל השוטרים שהשתתפו באירוע, כמו גם בעדות מי מהם במח"ש ובתצהיר עדותם הראשית של עדי הנתבעת בפניי, אין כל טענה, ולו ברמז רמיזה, לעובדה כי התובע ביקש שהחיפוש בדירה יערך על-ידי שני שוטרים, ותחת זאת נטען כאילו הוא ניסה למנוע מהשוטרים, כל השוטרים, לערוך את החיפוש. דא עקא, גרסה זו התהפכה לה בעדותו של יחזקאל וזאת באומרו: "ש. תסכים איתי שהתובע אמר לכם שאין בעיה, ששניים ייכנסו והיתר ימתינו ואל תיכנסו כולכם, שניים ייכנסו ויבדקו. ת. אדון זורקין אמר אתם לא נכנסים, אחרי שנתנו לו שהות להבין שאנחנו חוקית במקום ונכנסים לבית, הוא לא נתן לנו להיכנס. ש. האם אדון זורקין אמר לכם ששניים מכם יכולים להיכנס. ת. אדון זורקין הוא לא מנהל את האירוע, הוא מחזיק את הבית, מבחינתי כאשר אני מגיע עם צו חוקי אני צריך להיכנס גם אם צריך מאה איש. ש. אני חוזר על השאלה. האם התובע אמר לך שהוא מסכים ששניים ייכנסו לתוך הבית? ת. כן. הוא אמר, אבל אני מנהל את האירוע. ... ש. כשהוא אמר לכם שהשניים יכולים להיכנס זה היה לפני הדחיפות? ת. כן, אבל היה קודם דיבור לא רציונאלי דיבור אחר תקיף. אני מנהל את האירוע, מדובר באדם עריק שאנחנו מחפשים" (שם, עמ' 50-51 שורה 25 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשות אינן במקור - ר.ח.). לא ניתן להפריז בחשיבות הודאתו של יחזקאל בטענה המרכזית של התובעים, ולפיה, הם הסכימו כי שני שוטרים יערכו את החיפוש בדירתם. לנתבעת אין כל הסבר מדוע לעניין כה מרכזי וחשוב במשפט אין התייחסות בדו"חות הפעולה של השוטרים ובהמשך בעדותם במח"ש או בתצהיר עדותם הראשית. הסתרת אמת זו וגילויה בשלב כה מאוחר חמורה מאוד בעיניי ומשליכה קשות על אמינות גרסת עדי הנתבעת מתחילתה ועד סופה. 23. בעדותו של יחזקאל כמצוטט בסעיף 22 לעיל עלתה שוב ושוב האמירה כי הוא זה שמנהל את האירוע והדברים מלמדים יותר מכל על הלך רוחו וככל הנראה מידת הפגיעה שהוא חש כאשר התובע ביקש ממנו להכניס אך ורק שני שוטרים לדירה. הנתבעת לא טענה, מקל וחומר לא הוכיחה, כי בנסיבות העניין היתה הצדקה מבצעית להכנסת כל השוטרים לדירת התובעים, וגם משנשאל יחזקאל בעניין זה הוא לא נתן כל הסבר המניח את הדעת, אלא העלה טענה חדשה באומרו: "לשאלת בית המשפט אם מה שהפריע לי כשוטר המגובה בשוטרים נוספים שבא אזרח ומגביל אותי במספר השוטרים שייכנסו לדירה מבלי שהיתה סיבה מבצעית אחרת שתמנע קבלת בקשתו של התובע, אני משיב שאני מגיע לסיטואציה, אני בוחן את מה שמולי, ומבחינתי ראיתי לנכון להכניס את מספר השוטרים שהיו איתי. מבחינתי, לפי האדם שעמד מולי ומדבר בצורה תקיפה ועלתה רמת חשד מסוימת שיש לו מה להסתיר, היה רעש בתוך הבית, רעש מסוים, שמבחינתי יש בפניי תמונה מסוימת. מבחינתי אני נכנס עם הכוח שהיה לרשותי על מנת לבצע את הפעולה" (שם, עמ' 53-54 החל משרוה 29 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). הטענה כאילו נשמע רעש בתוך הדירה, הינה טענה חדשה אשר עלתה בראשונה מפיו של יחזקאל בחקירתו הנגדית והיא לא עלתה מפי יתר עדי הנתבעת. זוהי טענה כבושה ואני דוחה אותה על הסף. במאמר מוסגר יצויין כי בית המשפט אינו חולק על התפיסה ולפיה המשטרה היא זו שצריכה לנהל את האירוע ולא האזרח שהמשטרה מבקשת לערוך חיפוש בדירתו. יחד עם זאת, הדברים מובאים הואיל והם מחזקים גרסת התובעת במשפט לפיה המשטרה נהגה בהם באלימות בלתי מוצדקת במהלך האירוע. 24. הטענה כאילו התובעים או מי מהם תקפו מי מהשוטרים במועד האירוע, אינה אמינה ואינה הגיונית בעיניי. כאמור, לא הוכח כי התובעים נהגו בעבר באלימות כלפי המשטרה הצבאית, ועל כן אין זה הגיוני כי הם בחרו לעשות זאת דווקא בהזדמנות בה נכחו 4 שוטרים בדירה, חלקם מהמשטרה הצבאית וחלקם מהמשטרה האזרחית. זאת ועוד, יום אחד לפני האירוע התובע טופל בבית החולים בשל כאבים בחזה וכן ידוע כי הוא סבל מבעיה רפואית ברגל ובשל כך הוא נותח בעבר. לפיכך אין מדובר באדם בריא המסוגל להתעמת עם מספר אנשי משטרה יחד. יתירה מכך, בגרסתו של ישי לעניין הפגיעה הנטענת של יחזקאל התגלתה סתירה. בסעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג נ/14, טען ישי באומרו: "ראיתי שירד לדורון דם מהיד מהאזיקים שהניף אדוארד כשהשתולל... ", אולם, משנשאל העד בחקירתו הנגדית הוא השיב כי לא ראה שיחזקאל קיבל מכה ולא ראה ממה נגרם הדימום ביד (שם, עמ' 46 שורה 3 לפרוטוקול הדיון). זאת ועוד, בתעודת חדר המיון של יחזקאל מיום האירוע אין זכר לפציעה באצבע ולא התגלו סימנים כלשהם לפגיעה בכתף. 25. לא נעלמה מעיניי העובדה כי התובעים טענו תחילה כי השוטרים האזרחיים לא היו במדים ולא היו עקביים בשאלה מי מבין שני התובעים פתח את דלת הדירה לשוטרים. בסיכומי טענותיהם התובעים לא חזרו על הטענה כאילו השוטרים האזרחיים לא היו במדים בעת האירוע, ומוטב שכך, שכן מהעדויות שנשמעו במשפט אכן עולה כי הם היו במדים. על אף האמור לעיל, לא מצאתי לייחס חשיבות מרובה לחוסר העקביות בגרסת התובעים כאמור לעיל. מדובר בנושאים שוליים שאינם פוגעים בליבת גרסת התובעים. זאת ועוד, יש לזכור כי האירוע התרחש בשעה 02:15 לפנות בוקר, כאשר התובעים ישנו בדירתם והתעוררו למשמע דפיקות השוטרים בדלת. אין לצפות מהתובעים בשעות ובנסיבות כאמור להיות ערניים במיוחד, לקלוט ולזכור את כל פרטי האירוע עד האחרון שבהם. יתירה מכך, האירוע התרחש בסוף חודש נובמבר והתובע העיד כי השוטרים האזרחיים היו לבושים במעילים בצבע כחול שהיו סגורים עד הסוף (שם, עמ' 9 שורה 19 לפרוטוקול הדיון). מאחר ומעיל בצבע כחול אינו ייחודי לאנשי המשטרה ומן הסתם הוא מסתיר את הדרגות של השוטר, אין פלא אפוא שהתובעים לא הבחינו במדי המשטרה האזרחית. 26. למותר לציין כי טענת התובעים כי הם הותקפו על-ידי יחזקאל במהלך האירוע, היא לב ליבה של גרסתם במשפט. על אף זאת, ומטעמים השמורים עימה, נמנעה הנתבעת מלחקור את התובעים בחקירה נגדית בעניין זה, ובכך היא ויתרה על האפשרות לערער את אמינות גרסתם. בספרו של קדמי "על הראיות", מהדורת תש"ע-2009, חלק רביעי, נאמר בעמוד 1949 כדלקמן: "1. היריב חייב במסגרת החקירה שכנגד לחקור את העד במישרין ובמפורש בקשר לכל נושא שיש לגביו מחלוקת: ראשית - על מנת לחדד את השנוי במחלוקת ולהעמיד את העד על כך שאין נותנים אמון בדבריו באותה נקודה; שנית - על מנת לאפשר לעד לבחון עמדתו מחדש, לחזקה או לסטות ממנה; ושלישית - והוא עיקר - על מנת לאפשר לבית המשפט להתרשם מן הצורה שבה העד 'מגן' על גרסתו. 2. אשר על כן, כאשר לא מציגים לעד שאלות בחקירה שכנגד בקשר לנושא מסוים, ההנחה היא - בהעדר הסבר סביר אחר - כי אין חולקים על דברי העד באותו נושא; ואפילו מוסברת אי ההתייחסות - יש לה משקל לטובת גרסת העד, באשר לאותה נקודה לא היתה לעד הזדמנות 'להגן' על עמדתו (ראה להמחשה: ע"א (ב"ש) 1163/01, איפרגן) ". משבחרה הנתבעת לוותר על חקירתם הנגדית של שני התובעים בנושא העיקרי שבמחלוקת, טענתם כי הותקפו על ידי יחזקאל, ובהעדר הסבר סביר לכך, הרי גרסתם לא הופרכה וההנחה היא כי אין חולקים עליה. 27. בסעיף 16 לתצהיר עדותה הראשית, מוצג ת/2, טענה התובעת לעניין ההתרחשות בתחנת המשטרה אליה הובאו התובעים לאחר האירוע, באומרה: "בעת שהביאו אותנו לתחנת המשטרה בנהריה, השוטרים הפרידו בינינו והושיבו בחדרים נפרדים ואז שוטר יחזקאל, נוכח בחדר יחד עימי וצוות שוטרים הצבאיים ונעמד מעל אחד השוטרים הצבאיים תוך שאחרון (כך במקור - ר.ח.) ערך דו"ח משטרתי והכתיב לו מילה במילה מה לכתוב ובין היתר אמר 'תכתוב שחוץ מתקיפה באצבע הותקפתי גם בכתף'...". טענת התובעים כי השוטר יחזקאל הכתיב לשוטרים הצבאיים - ישי ויובל - תוכן דו"ח הפעולה שלהם עלתה כבר בפניית בא כוחם למח"ש, שבוע ימים לאחר האירוע ומן הסתם עוד בטרם הוצגו דו"חות הפעולה לעיון התובעים. והנה, מעיון בדו"חות הפעולה של שני שוטרי המשטרה הצבאית, ישי ויובל, עולה כי הנוסח שלהם דומה ואף זהה. 28. בסעיף 89 לסיכומי טענותיה הנתבעת מציינת לשבח את העד מטעמה פארס שלא רשם בדו"ח הפעולה שלו כי במהלך האירוע יחזקאל נפצע באצבע באומרה: "השוטר פארס בהגינותו לא ציין בדו"ח הפעולה את מה שעיניו לא ראו". משמע, לדידה של הנתבעת מי שעורך דו"ח פעולה עליו לרשום בו את מה שעיניו רואות, ולא מה שעיני אחרים רואות. באם אכן כך הם פני הדברים, תמוה הדבר כי דו"חות הפעולה של שני השוטרים מהמשטרה הצבאית זהים ומתארים באותן מילים את התרחשות האירוע. היעלה על הדעת כי באירוע מהסוג המתואר שני שוטרים אלה ראו בדיוק אותם דברים וניסחו את תיאוריהם בדיוק באותן מילים ללא כוונת מכוון?!!! 29. השוטרים הצבאיים ישי ויובל העידו במסגרת ההליך הפלילי לפני שנשמעה עדותם בתביעה זו. בהליך הפלילי טען יובל כאילו "כל אחד רושם דו"ח לעצמו" (שם, עמ' 5 לפרוטוקול בהליך הפלילי מיום 26.11.09). טענה זו נסתרה על-ידי ישי כאשר הוא העיד בהליך הפלילי באומרו כי הוא ויובל רשמו את דו"חות הפעולה שלהם ביחד, ובמילותיו "... ורשמנו אותו ביחד. ישבנו, הרצנו לנו את האירוע בראש ורשמנו את זה ביחד" (שם, עמ' 7 שורה 20 לפרוטוקול הדיון בהליך הפלילי). זאת ועוד, בעדותם במשפט זה הודו יחזקאל וישי כי לראשון היה חלק כלשהו ברישום דו"ח הפעולה על-ידי השוטרים מהמשטרה הצבאית באומרם כאילו הוא הדריך אותם איך למלא את הדו"ח, אך לא הכתיב להם את ניסוחו (שם, עמ' 44 שורות 1-16 וכן עמ' 53 שורה 1 לפרוטוקול הדיון). ההסברים לעיל אינם משכנעים בעיניי ואין בהם כל נימוק המתקבל על הדעת לזהות נוסח דו"חות הפעולה של ישי ויובל, זאת למעט גרסת התובעים העקבית והאמינה כי יחזקאל הוא זה שהכתיב להם את תוכן הדו"ח. ודוק, העובדה כי יחזקאל לא סמך על שני השוטרים מהמשטרה הצבאית לחבר בעצמם את דו"חות הפעולה מיד לאחר האירוע אלא מצא לנכון להכתיב להם מילה במילה מה לרשום בהם, מלמדת כאלף עדים כי הוא הבין וידע שנהג שלא כשורה במהלך האירוע ועשה כל אשר ביכולתו על מנת ליצור יש מאין גרסה נגד התובעים אשר תסית את האש לפתחם. 30. גם בעניין ההתרחשויות שהיו בתחנת המשטרה לאחר שהתובעים הובאו למקום, נמנעה הנתבעת, משיקוליה, לחקור את התובעים בחקירה נגדית. אין כל הסבר להתנהלות זו של הנתבעת ולפיכך גם בנושא זה יש להחיל את ההנחה כי הנתבעת אינה חולקת על גרסת התובעים בנדון. 31. למעלה מהצורך יודגש כי הנתבעת נמנעה מהזמנת שלושה עדים מטעמה, האחד, השוטר יובל שנכח בעת האירוע בדירת התובעים, השני, השוטר מינץ אשר גבה את עדותו של התובע בתחנת המשטרה, והשלישית, המתורגמנית אשר תרגמה את הודעות התובעים במשטרה. הימנעות הנתבעת מהזמנת עדים אלה למשפט אומרת דרשני ומקימה את החזקה הקבועה בהלכה הפסוקה, לפיה, לו נשמעה עדותם במשפט, היא היתה תומכת בגרסת התובעים כנגד גרסת הנתבעת. 32. לסיכום הדברים עד כה, הנתבעת לא הוכיחה כי התובע נהג באלימות כלפי המשטרה הצבאית במהלך ביקוריה הקודמים בדירה, או כי הוא היה שתוי ונדף ממנו ריח של אלכוהול במהלך האירוע. הוכח כי במועד האירוע התובע לא התנגד כי המשטרה תערוך חיפוש בדירה, אולם הוא ביקש כי רק שני שוטרים יערכו את החיפוש. לתובעים היו טעמים מוצדקים לבקשה זו, שכן מדובר בדירה קטנה, התובעת היתה בבגדי שינה ורשויות הצבא מסרו לתובע לפני האירוע כי רק שני שוטרים צריכים להיכנס ולערוך חיפוש בדירה. תוך כדי שיחה שהתנהלה בין התובע לבין השוטר יחזקאל, כאשר התובעת ניסתה לשכנע את האחרון להסכים לבקשת בעלה להכנסת שני שוטרים בלבד לדירה, הנ"ל הנחית על פניה מכה מבלי שבנסיבות העניין היה כל צורך בהפעלת כוח פיסי. משניסה התובע לברר את פשר העניין, הוא גם סבל מנחת זרועו של יחזקאל אשר דחף אותו, הפיל אותו ארצה ויחד עם שוטרים אחרים כבל אותו באזיקים. לאחר מכן התובעים הובאו לתחנת המשטרה בנהריה, שם נגבתה מהם עדותם. 32. ב-ע"א 1678/01 מדינת ישראל נ' וייס ואח', פ"ד נח(5) 167, נקבעה אחריות המשטרה בנזיקין במישור המושגי ולעניין זה נפסק כדלקמן: "הגישה המחסנת את השלטון מאחריות בנזיקין נדחתה במשפט הישראלי... אחריות בנזיקין הוטלה גם על המשטרה זה עשרות בשנים הן באשר לביצוע רשלני אקטיבי של חובותיה הן באשר למחדלה הרשלני מלבצען. '... בין אם האחריות הנטענת כלפי המדינה היא ישירה או שילוחית, מצויים מעשי השוטרים בתחומו של סעיף 3 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה)'... וכפי שציין לאחרונה חברי, השופט ריבלין: 'המדינה אינה חסינה באופן מוחלט מפני אחריות בנזיקין... אין לשלול אפשרות כי המדינה תימצא אחראית בנזיקין בגין אי מניעת מעשים פליליים או אף מעשי איבה שנעשו על-ידי אחר...' (ע"א 6970/99 אבו סמרה נ' מדינת ישראל(6), בעמ' 188)" (שם, עמ' 180 ב-ה). כאמור, במקרה דנן התובעים מייחסים לנתבעת מעשה רשלנות, תקיפה והפר חובות חקוקות. לאור העובדות כפי שהתבררו לעיל, אכן עולה כי בתקיפת התובעים הנתבעת נהגה ברשלנות וכן היא עוולה כלפיהם עוולת תקיפה כאמור בסעיף 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). דומה כי לעניין זה אין לנתבעת טענות, שכן, מכלול טענותיה ממוקדות בגרסתם העובדתית של התובעים ובטענה כאילו הם אלה אשר תקפו את השוטרים שהגיעו במועד האירוע לערוך חיפוש בדירתם. אי לכך, משהתקבלה גרסתם העובדתית של התובעים, הם זכאים לפיצוי בגין העוולות אשר עוולה כלפיהם הנתבעת. 33. התובעים מבקשים לפסוק לזכותם פיצויים עונשיים. ב-ע"א 140/01 עיזבון אטינגר ז"ל נ' החברה לשיכון ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486, נפסק כי: "על התיבה 'פיצויים' ... המופיעה בפקודת הנזיקין, כבר נאמר כי היא משמיעה לנו שהסעד הנזיקי אינו הצהרתי או עונשי, אלא סעד תרופתי... שנועד להסיר את הנזק ולהיטיבו ... תכלית הפיצויים היא להעמיד את הניזוק, עד כמה שאפשר באמצעות תשלום כסף, באותו מצב שהיה נתון בו בעת מעשה הנזיקין ללא מעשה הנזיקין. תכלית זו שזורה ושלובה בעיקרון שלפיו אין אדם חב בפיצויים אלא בגין הנזק שגרם" (שם, עמ' 562). לפיכך, פסיקת פיצויים עונשיים מהווה סטייה מהעיקרון של החזרת המצב לקדמותו, הואיל, ובלשונו של הנשיא (בדימוס) ברק בספרו "פיצויים דיני נזיקין - תורת הנזיקין הכללית (ג. טדצקי), עורך - תשל"ז) בעמ' 566, 579 המדובר הוא ב"בפיצויים שעל המזיק לשלם לניזוק בסכום שאינו משקף הערכה של הנזק שגרם המזיק לניזוק על-ידי עוולה, אלא בא להעניש את המזיק על התנהגותו המזיקה ובכך לבטא סלידה ממנו". בפסק דין אטינגר לעיל נפסק כי בדרך כלל הפסיקה נוהגת בהסתייגות או בזהירות בעניין פסיקת פיצויים עונשיים וגם ב-ע"א 9656/03 עיזבון מרציאנו ז"ל ואח' נ' ד"ר זינגר ואח', נפסק לאחר סקירה של הסוגייה כי "כעולה מכל אלה, החלטה על פיצויים עונשיים בתיק אזרחי היא עניין חריג, במקרים מקוממים ומסלידים במיוחד, ובפרט כאלה שיש עימם מעין כוונה". 34. בנסיבות מקרה דנן לא מצאתי הצדקה לסטייה מהכלל ולפיו התובעים זכאים לפיצויים על מנת להחזיר את המצב לקדמותו, אך לא לפיצויים עונשיים. על אף כי יש לראות בהתנהלות השוטרים כלפי התובעים, ובמיוחד יחזקאל, בחומרה, עדיין יש לזכור כי המשטרה ממלאת את תפקידיה תחת אילוצים רבים ובתנאים קשים. במסגרת עבודתה המשטרה באה במגע עם אוכלוסייה מגוונת שבחלקה מסוכן הן לציבור והן לאנשי המשטרה עצמה. איני מוצא מקום כי במקרה ספציפי זה שבו השוטרים מצאו להפעיל כוח שלא במקום, "להעניש" אותם, ובכך למעשה להעניש את הציבור כולו אשר מכיסו יש לממן את הפיצוי שייפסק בתביעה, באמצעות פסיקת פיצויים עונשיים. 35. התובעים אינם טוענים לנכות שנותרה בעקבות האירוע או להפסד השתכרות. לפיכך, הפיצוי שהם זכאים לקבלו הינו בגין כאב וסבל ועוגמת נפש ואשר מן הסתם הערכתם נתונה לשיקול דעת בית המשפט על-פי נסיבות העניין. במקרה דנן יש להתחשב בעובדה כי התובעים הותקפו על-ידי אנשי המשטרה בדירתם, אף כי על-פי הפתגם "ביתו של אדם הינו מבצרו". האירוע התרחש בנוכחות שני בני הזוג והדבר מוסיף השפלה ותחושות קשות לשניהם. העובדה כי התובע סבל מבעיה רפואית ברגלו, ומהתיעוד שצורף לתצהירו עולה כי יום אחד לפני האירוע הוא ביקר בבית החולים בשל כאבים בחזה ובעבר הוא נותח ברגלו, תילקח בחשבון אף היא בקביעת גובה הפיצוי. כן יש לקחת בחשבון את העובדה כי האירוע התרחש בשעה 02:15 לפנות בוקר לאחר שהשוטרים העירו את התובעים משנתם וכאשר התובעת היתה בבגדי שינה. מנגד, יש לקחת בחשבון כי לא נגרמה פגיעה רפואית של ממש לתובעים או מי מהם בעקבות האירוע, ובמיוחד לגבי התובעת אשר ביקרה פעם אחת לאחר האירוע אצל רופא, התלוננה על יתר לחץ דם וכאב ראש והומלץ לה על שלושה ימי מנוחה. לאור מכלול הנסיבות לעיל, אני פוסק לתובע פיצוי בסך של 35,000 ש"ח ולתובעת סך של 25,000 ש"ח. 36. לסיכום, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 35,000 ש"ח ולתובעת סך של 25,000 ש"ח. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משטרהאלימותצבאפיצוייםשוטר