קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת רשלנות נגד עורך דין ששימש כנאמן: א. מהות התובענה זו תביעה כספית במסגרתה מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום ערבות בנקאית אוטונומית בסך של 200,000 $ אשר נמסרה לו בנאמנות ומומשה על ידו. ב. עובדות רלבנטיות התובעת הינה חברה הבונה את פרויקט מגדלי צמרת בתל-אביב (להלן: "הפרויקט"). הנתבע הינו עורך דין במקצועו, אשר על-פי הנטען שימש כבא כוחם של מספר רוכשי דירות בפרויקט, וייצג אותם במשא ומתן לחתימת חוזי המכר עם התובעת. על-פי הנטען בכתב התביעה, שימש הנתבע כבא כוחם של בני הזוג לילי ואפרים שחמון (להלן: "בני הזוג שחמון") אשר רכשו שלוש דירות בפרויקט, ביניהן דירה C-281 בהתאם לחוזה מכר מיום 28.10.04 (להלן בהתאמה: "הדירה" ו- "חוזה המכר") (נספח א' ל-ת/1). בהתאם לסעיף 3.3 לנספח התמורה אשר צורף כנספח ו' לחוזה המכר (להלן: "נספח התמורה"), מונה הנתבע כנאמן, בכל הנוגע לערבות בנקאית אוטונומית בסך של 200,000 $ (להלן: "הערבות הבנקאית") (נספח ב' ל-ת/1), אשר היתה אמורה להימסר לו על ידי התובעת במועד תשלום יתרת התמורה עבור הדירה, כשיהא עליו להשיב את הערבות לתובעת במועד מסירת החזקה בדירה לבני הזוג שחמון. עוד נקבע בסעיף 3.3, כי במידה ולא תימסר החזקה בדירה עד ליום 31.10.06, מחמת מעשה או מחדל של התובעת, יהא הנתבע רשאי לגבות את הערבות הבנקאית, לאחר שמסר לתובעת הודעה בכתב 30 יום מראש. לטענת התובעת, החזקה בדירה לא נמסרה לבני הזוג שחמון במועד שנקבע בחוזה המכר, עקב הפרות יסודיות של החוזה בידי בני הזוג. ביום 2.11.06 קיבלה התובעת הודעה מבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), נותן הערבות הבנקאית (נספח ג' ל-ת/1), בה צוין כי נתקבל אצלו מכתבו של הנתבע מיום 1.11.06 (נ/4), הדורש לשלם את סכום הערבות הבנקאית, וכי בכוונת הבנק לשלם את הערבות בהתאם לדרישה. עוד באותו היום, פנתה התובעת אל הנתבע בשני מכתבים (נספחים ד' ו-ה' ל-ת/1) במסגרתם נדרש הנתבע להודיע לבנק לאלתר על ביטול דרישת מימוש הערבות הבנקאית, הן מאחר שלא ניתנה לתובעת הודעה מוקדמת כנדרש בסעיף 3.3 לנספח התמורה, והן שלא התקיימו התנאים למימוש הערבות נוכח הפרת החוזה בידי בני הזוג שחמון. למרות פניית התובעת, לא ביטל הנתבע את הדרישה למימוש הערבות, וביום 2.11.06 חויב חשבונה של התובעת בסכום בסך של 852,232 ₪ (נספח ו' ל-ת/1). ביום 5.11.06 שלח הנתבע מכתב אל ב"כ התובעת בו ציין כי מרשיו, בני הזוג שחמון, הם שהפעילו את הערבות הבנקאית כתוצאה מאי מסירת החזקה במועד שנקבע בסעיף 3.3 לנספח התמורה (נספח ז' ל-ת/1). ביום 12.11.06 שלחה ב"כ התובעת מכתב אל הנתבע, בדרישה לשלם לה לאלתר את סכום הערבות שמומשה שלא כדין, תוך הפרת חובת הנאמנות החלה עליו (נספח ח' ל-ת/1). הנתבע דחה את דרישת התובעת במכתבו אליה מיום 14.11.06 (נספח ט' ל-ת/1). תכתובות נוספות הוחלפו בין הצדדים ביום 19.11.06 (נספחים ט'1 ו-ט'2 ל-ת/1); וכן ביום 25.12.06 (נספח י' ל-ת/1). לטענת התובעת, בהוראתו לבנק לממש את הערבות הבנקאית מבלי שהודיע לה על כוונתו לעשות כן 30 יום מראש, הפר הנתבע את חובת הנאמנות שלו כלפיה ועל כן הוא נושא באחריות לנזק שנגרם לה כתוצאה ממימוש הערבות הבנקאית. לטענתה, הפר הנתבע את החובות המוטלות עליו מכוח סעיפים 1 ו-10 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979, ועל כן מהווה התנהגותו גם הפרת חובה חקוקה כמשמעותה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). מוסיפה התובעת וטוענת, שהתנהגותו של הנתבע מהווה גם הפרה של חובת תום הלב המוטלת עליו מכוח סעיפים 39 ו-61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). לחילופין גורסת התובעת, שמעשיו ומחדליו של הנתבע עולים כדי רשלנות כמשמעותה בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין. מכאן התביעה, שהוגשה לבית המשפט ביום 22.1.07, לתשלום הסך של 853,174 ₪ שהוא סכום הערבות הבנקאית בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד המימוש ועד למועד הגשת התביעה. לבקשת התובעת ובהתאם להחלטת בית המשפט מיום 6.11.08 (הרשם א' אורנשטיין), הוגש ביום 24.11.08 כתב תביעה מתוקן; ביום 23.12.08 הוגש כתב הגנה מתוקן. כמו כן, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 2.2.2010 (הרשם ח' ברנר), נמחקו מכתב התביעה המתוקן החלקים הנוגעים להשבת דמי תיווך בסך 591,953 ₪, אשר נתבעו בנוסף לסכום הערבות הבנקאית, מן הטעם שהתביעה בעניינם נמצאת בסמכותו העניינית של בית משפט השלום. כעולה מכתב ההגנה שהוגש מטעמו, גורס הנתבע כי לא ייצג את רוכשי הדירות במשא ומתן לחתימת חוזי המכר, אלא רק קישר בין בני משפחה וקרובים אחרים לבין התובעת, לגבי רכישת דירות בפרויקט. לגופן של טענות כופר הנתבע בכל טענות התובעת כלפיו וגורס שפעולתו היתה כדין ובהתאם לערבות הבנקאית. לעמדתו הוא לא הפר כלל את חובת הנאמנות; הוא התייחס לכתוב בערבות הבנקאית עצמה, בה אין כל חובה לשלוח הודעה מוקדמת לתובעת; יתר על כן פנייתו נעשתה (נ/4) בשם בני הזוג שחמון שנמצא בחו"ל ולא בשמו הוא. כן טוען הנתבע, כי שימש כנאמן של בני הזוג שחמון בלבד, ורק הם הנהנים בנאמנות בעסקת המכר עם התובעת. בתצהירו הוא גורס (סע' 6) כי היה נאמן של שני הצדדים לעניין הערבות ומפרט את משמעות הטכניקה של הנאמנות לעניין זה. התיק הועבר להרכב זה ביום 21.2.2010 ונקבע להוכחות ליום 13.12.2010. ג. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות עולה פלוגתא אחת בין הצדדים והיא: - היש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום הערבות הבנקאית עקב מימושה הנטען שלא כדין? ד. היש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום הערבות הבנקאית עקב מימושה הנטען שלא כדין? כעולה מכתב התביעה המתוקן (סעיף ה', ס"ק 23-19), השתיתה התובעת את עתירתה לחיוב הנתבע בהשבת כספי הערבות הבנקאית, על אי קבלת הודעה בכתב ממנו, 30 יום עובר למימוש הערבות, בהתאם להוראת סעיף 3.3 לנספח התמורה. לטענת התובעת, בעצם מתן ההוראה לבנק לממש את הערבות הבנקאית, הפר הנתבע את חובת הנאמנות המוטלת עליו מכוח חוק הנאמנות, ואת חובת תום הלב המוטלת עליו מכוח חוק החוזים; וכן הפר חובה חקוקה; ולחילופין עוול הנתבע כלפיה בעוולת הרשלנות. סעיף 3.3 לנספח התמורה מיום 28.10.04 קובע לאמור: "במועד תשלום הסכום הנקוב בסעיף 3.2 לעיל החברה תמסור לידי עו"ד כנאמן (להלן: "הנאמן") ערבות בנקאית אוטונומית על סך של 200,000 $ (מאתיים אלף דולר של ארה"ב) אשר תהיה ניתנת למימוש לא לפני יום 31.10.06 (להלן: "הערבות הבנקאית"). הנאמן ישיב את הערבות הבנקאית לידי החברה כשהיא בלתי נדרשת במועד מסירת החזקה. הנאמן יהיה רשאי לגבות את הערבות הבנקאית במידה ולא נמסרה לידי הרוכש החזקה ביחידה עד ליום 31.10.06 מחמת מעשה או מחדל של החברה. הנאמן ימסור לחברה הודעה בכתב בת 30 יום מראש על כוונתו לממש את הערבות הבנקאית. ככל שהנאמן יממש את הערבות הבנקאית אזי הרוכש ישלם לחברה סך של 200,000 $ (מאתיים אלף דולר של ארה"ב) במועד וכתנאי למסירת החזקה ביחידה בפועל". כעולה מנוסח כתב הערבות הבנקאית שהנפיק הבנק, לפי בקשת התובעת מיום 1.11.04 (נ/1), התחייב הבנק לשלם למוטבים - בני הזוג שחמון, את הסך השווה בשקלים ל- 200,000 $, המגיע להם מהתובעת בקשר למסירת החזקה בדירה, כל זאת תוך שבעה ימים מקבלת דרישה בכתב מהם (נספח א' ל-נ/5). עוד נקבע בכתב הערבות כי הבנק מתחייב לשלם לבני הזוג שחמון את הסך הנ"ל, מבלי לדרוש מהם לבסס את דרישתם או לדרוש תחילה את התשלום מהחייב (התובעת). תוקף הערבות נקבע עד ליום 15.11.06, כשדרישת המימוש צריכה להגיע אל הבנק לא יאוחר מתאריך זה, אך לא לפני יום 31.10.06. אין מחלוקת בין הצדדים כי המדובר בערבות בנקאית אוטונומית; אין גם מחלוקת לאור האמור לעיל, שהאמור בסעיף 3.3 לנספח התמורה, שונה מכתב הערבות שהוצא בשלב מאוחר יותר. ומה המשמעות של ערבות בנקאית אוטונומית? על-פי ההלכה הפסוקה, כתב ערבות בנוסח כזה, המזכה את הנערב בפירעון הערבות בלא שזה יהא חייב לבסס את הדרישה, נחשב כסממן העיקרי אשר מאפיין את האוטונומיה של הערבות הבנקאית [ר' ע"א 11123/03 ט.ש.ת. חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון, ( 2.10.05)]. על מאפייני הערבות הבנקאית האוטונומית עמד בית המשפט העליון בע"א 3130/99 שובל הנדסה ובנין 1988 נ' י.ש.מ.פ חברה קבלנית לבנין בע"מ, ( 25.2.04), באלה המלים: "הערבות הבנקאית האוטונומית הינה התחייבות של בנק-ערב לכבד דרישה של מוטב הערבות לשלם לו סכום כסף בהתקיים תנאי הערבות. תוכנה של התחייבות כאמור מנותק בדרך כלל במידה זו או אחרת מהחיוב העיקרי שבין יוזם מתן הערבות לבין המוטב. יוזם הערבות - הוא לקוח הבנק, המבקש מהבנק ליתן את הערבות, מתחייב מצידו לשפות את הבנק עבור מתן הערבות ותשלומה. הסדר זה מערב שלושה צדדים: הלקוח, הבנק-הערב, והמוטב. צדדים אלה קשורים ביניהם במספר קשרים חוזיים: חוזה-היסוד בין הלקוח לבין המוטב; חוזה בין הבנק-הערב והלקוח, בו מתחייב הלקוח לשפות את הבנק במקרה שיידרש לשלם את סכום הערבות; ואחרון - הערבות הבנקאית עצמה, המהווה חוזה בין הבנק-הערב לבין המוטב, בו מתחייב הראשון לממש את הערבות בהתקיים תנאי ערבות מסוימים שהוסכם עליהם. [...] הערבות הבנקאית האוטונומית שונה מן הערבות הרגילה במובן זה שהיא מהווה חיוב עצמאי ונפרד מן החיוב העיקרי של הבנק-הערב כלפי המוטב, לפיו, בהתקיים תנאים מסויימים האמורים בכתב הערבות, ישלם הבנק למוטב את סכום הערבות [..]. בעוד הערבות הרגילה תלויה בחיוב העיקרי שבין הצדדים לעיסקת היסוד וטפלה לו, מתאפיינת הערבות האוטונומית במידת ניתוקה מעיסקת היסוד שבין החייב יוזם-הערבות לבין הנושה-המוטב [...] בית המשפט עמד בעבר על מאפייניה העיקריים של הערבות האוטונומית - מאפיין "העצמאות" ומאפיין "ההתאמה". העצמאות (היחסית) של הערבות האוטונומית מעיסקת היסוד מתאפיינת בהבטחת זכותו של המוטב לתשלום מהבנק אם רק יתקיימו תנאי הערבות, אפילו עומדות לצד האחר לעיסקת היסוד טענות כלפיו במסגרת היחסים החוזיים שביניהם. עקרון "ההתאמה" מחייב קיומם הדווקני של תנאי הערבות האוטונומית, כתנאי מוקדם למימושה". [ר' גם רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ, ( 25.10.07)]. וביישום העקרוני לענייננו: במישור היחסים החוזיים שבין בני הזוג שחמון לבין התובעת, הובטחה זכותם החוזית של הראשונים בנוסף בערבות הבנקאית, שתמומש עם הצגת דרישה מהבנק, במנותק מחוזה המכר שנחתם בינם לבין התובעת, וללא קשר לטענות העומדות לתובעת כלפיהם במסגרת היחסים החוזיים בין הצדדים. לנתבע היו גרסאות שונות לעניין סעיף 3.3 לנספח התמורה: החל מהגרסה שלא היה מודע לו, דרך הגרסה שהיה כתובת לדיוור בשביל בני הזוג שחמון, וכלה בגרסה שהיה נאמן שני הצדדים לעניין כתב הערבות האוטונומית, אם כי בתנאיה היא. כתב הנתבע לתובעת ביום 18.6.06 (נספח ג' ל-נ/5): "בתור נאמן לערבות הבנקאית שניתנה על-ידי בנק לאומי אני רואה בסירובכם להמשך עבודת הבנייה ומסירת החזקה בדירה לידי מרשיי כהפרה יסודית של החוזה אשר מעניק למרשיי פיצוי כספי החל מיום 1/7/2006 וזאת מאחר והעבודה בדירה הופסקה ללא סיבות המנויות בהסכם המכר". בנסיבות אלה, של הפסקת עבודות בניית הדירה עקב סכסוך שפרץ בין הצדדים [בגינו מתנהל ביניהם הליך משפטי נפרד במסגרת ת.א. (ת"א) 1069/08)], אין ספק שהיה ברור לתובעת כי החזקה בדירה לא תימסר עד לתאריך 31.10.06, שנקבע כמועד שלאחריו רשאים היו בני הזוג שחמון לממש את הערבות, כך שהדברים לא נפלו עליה כרעם ביום בהיר. מכאן, אין לאמור שהתובעת "הופתעה" לקבל את הודעת הבנק בדבר דרישת הנתבע למימוש הערבות הבנקאית, מכיוון שלא נתקבלה אצלה הודעה מוקדמת בדבר כוונת המימוש. מאותה סיבה, גם אין לקבל את ההיתממות העולה מעדותו של מר רון גלר, ששימש בתקופה הרלבנטית בתפקיד סמנכ"ל פיתוח והנדסה בתובעת, בחקירתו בבית המשפט, בהתייחס למכתב הנתבע מיום 18.6.06, באומרו "איך אני יכול לחשוב שפתאום יום אחד האזהרה הזאת תמומש?..." ובהמשך: "מבחינתי, לא היתה כל סיבה לממש את הערבות הזאת ולי לא היתה סיבה לחשוב שהולכים לממש אותה" (עמ' 10 שורות 32-31; עמ' 11 שורות 33-32). שאלה היא - מה דין הוראות שונות בין האמור בחוזה המכר ובנספח התמורה, ובין האמור בערבות הבנקאית שהוצאה לאחר מכן, ביוזמת התובעת ולטובת בני הזוג שחמון. יודגש, שנוסח כתב הערבות הונפק על ידי הבנק לפי הוראת התובעת, וזו יכולה היתה לבקש ממנו להעתיק את נוסח נספח התמורה, על תנאיו, לתוך כתב הערבות. הדבר לא נעשה ומכאן השאלה, האם יכולה התובעת לסמוך על הוראות נאמנות או פרוצדורה לקיום נאמנות, שזכרה, תקופתה והדרך למימושה, לא קיימים בכתב הערבות שנקט בפרוצדורה שונה? אני סבורה שהתשובה לשאלה זו שלילית. הנאמנות נוצרה עקב שהיית בני הזוג שחמון בחו"ל, וכדי לייעל הליכים. אבל, הפעלת הערבות הבנקאית לא נעשתה ע"י הנתבע בכובעו כנאמן, אלא ברור מהפניה לבנק (נ/4) כי הפניה נעשית בשם בני הזוג שחמון, שעליהם חוק הנאמנות לא חל. אלה לא נתבעו כאן, ומשום מה התרשמתי כי היתה זו "תביעה שכנגד" במסגרת ההליכים הישירים בין בני הזוג שחמון והתובעת, שמתנהלים בתיק אחר. זה מתחזק לאור העובדה שהתבררה במהלך שמיעת ההוכחות בתיק, כי עוד באותו היום בו קיבלה התובעת את הודעת הבנק לפיה נתקבל אצלו מכתב דרישה מהנתבע לממש את הערבות הבנקאית (נ/3), היא "הזדרזה" להודיע לבנק בחוזר, בכתב יד, על גבי הודעתו: "אנו מאשרים להעביר סך של 200,000 $ ערך היום - 2.11.06 כמפורט בערבות שבנדון". ודוק: בהודעת הבנק צוין כי התובעת נדרשת להמציא בחוזר את התמורה בשקלים חדשים של 200,000 $ לשם כיסוי התשלום, או לוודא שיתרת חשבונה מאפשרת חיוב החשבון לביצוע התשלום עד ליום 9.11.06. במלים אחרות, הבנק "העניק" לתובעת שהות בת שבוע ימים לפני שישלם את סכום הערבות. מנהל מדור ערבויות בבנק, מר אליהו כהן, העיד בחקירתו בבית המשפט שהערבות שולמה ביום הדרישה ולא כעבור שבעה ימים, לאור פניית התובעת ובקשתה לשלם את הכספים באותו יום (עמ' 15 שורות 13-9). בהמשך העיד מר כהן, שהבנק היה מכבד את הערבות בכל מקרה גם ללא קבלת אישור מהתובעת, "עד 7 ימים מהדרישה" (עמ' 16 שורות 4-2). נשאלת השאלה, כיצד מתיישבת התנהלות זו של התובעת עם טענתה בכתב התביעה כי אילו היה הנתבע מודיע לה מראש על כוונתו למסור את הערבות הבנקאית למימוש, היתה היא פונה מיידית לבקש צו מניעה זמני כנגד מימוש הערבות, כפי שהעיד מר גלר בחקירתו בבית המשפט (עמ' 12 שורות 4-2). אם סברה התובעת שזה מצב משפטי שמתאים להוצאת צו מניעה לעיכוב מימוש הערבות, אזי היה באפשרותה לנקוט בצעד מעין זה במהלך שבוע שלם שעמד לרשותה בין יום 2.11.06 ליום 9.11.06, ובמיוחד כשהיא פועלת לכל אורך הדרך בליווי וייעוץ משפטי צמוד כפי שעולה מהמכתבים ששיגרה באת כוחה אל הנתבע ביום 2.11.06. מדוע אם כן אצה לה הדרך לאשר לבנק העברה מיידית של התשלום באותו יום בו קיבלה את הודעתו? האם, כטענת בא כוחה בסיכומים, היה זה רק כדי לקבע את שער הדולר? העיד מר אליהו כהן - נציג הבנק (עמ' 16) - כי בין אם התובעת היתה "מאשרת" את פירעון הערבות ובין אם לאו, הבנק היה משלמה על-פי תנאיה הכתובים. לאור זאת תמיהתי הכפולה: - מצד אחד, מדוע אדון גלר, שהיה אמור לדעת זאת, העיד כי בכל זאת היו יכולים לפנות לבית המשפט? - ומצד שני, לעקרון האוטונומיה של הערבות נוצרו במהלך השנים חריגים, ביניהם חריגים של היעדר תום לב [ר' ע"א 3130/99 שובל הנדסה ובניו (1988) נ' י.ש.מ.פ. חברה קבלנית לבנין בע"מ, (25.2.04)]. מדוע לא היתה פניה ברוח זו, ומדוע נטען שברור שזה לא היה מועיל? - ואם התרשל עו"ד בתפקידו כנאמן ודרש את חילוט הערבות, מדוע אישרה התובעת בחתימתה התנהלות מעין זו, מיידית? האם בכך אין משום אישור פעולתו או חלקה? מדוע לא היה אישור בהסתייגות, לעניין שער הדולר, אם בכלל אישור מעין זה נחוץ? שהרי כאמור הבנקאי מר אליהו כהן העיד כי היה משלם את הערבות עם אישור או בלעדיו. יצוין שהמסמך הנ"ל ובו אישור התובעת להעברת התשלום (נ/3), הוגש לבית המשפט על ידי הנתבע וקיומו לא רק שלא הוזכר בכתב התביעה, אלא מעיון בסעיף 12 לכתב התביעה המתוקן מתקבל הרושם לפיו כתוצאה מהתעלמות הנתבע מדרישת התובעת לבטל את מימוש הערבות, חייב הבנק כבר ביום 2.11.06, את חשבון התובעת בסכום הערבות. ניסיונה של התובעת לטעון כי האישור נועד למנוע מחלוקת עם הבנק בעניין שער החליפין, אינו משכנע, בלשון המעטה. בהערת אגב יש להוסיף, שעל-פי נוסח כתב הערבות הבנקאית, תוקפה הינו עד ליום 15.11.06 ולא ניתן להפעיל אותה לפני יום 31.10.06. מכאן יוצא לכאורה מצב שבו בני הזוג שחמון צריכים להמתין עד ליום 31.10.06, להימצא במצב שבו הם אינם מקבלים את החזקה בדירה, או אז הנתבע אמור להודיע לתובעת 30 יום מראש על כוונתו לממש את הערבות הבנקאית, שתוקפה מסתיים שבועיים לפני תום תקופת 30 הימים. נראה אם כן, שפרק הזמן בן 30 יום שנקבע בנספח התמורה לצורך הודעה מוקדמת לפני מימוש הערבות, גם לא היה ריאלי מבחינת הנתבע לאור נוסח כתב הערבות שתנאיו הוכתבו לבנק על ידי התובעת. ואם לא די בכל האמור לעיל, הרי שמימוש הערבות הבנקאית אינו בבחינת סוף פסוק, אלא הסכום ישולם בחזרה לתובעת על-ידי בני הזוג שחמון, כתנאי למסירת החזקה בדירה, בהתאם להוראת הסיפא של סעיף 3.3 לנספח התמורה: "ככל שהנאמן יממש את הערבות הבנקאית אזי הרוכש ישלם לחברה סך של 200,000 $...במועד וכתנאי למסירת החזקה ביחידה בפועל". התוצאה המתבקשת היא כי הנתבע פעל בשם בני הזוג שחמון ולא בשמו כשעתר למימוש הערבות הבנקאית האוטונומית; אפילו פעל בשמו, הרי לאור השוני בין הערבות הבנקאית האוטונומית לבין סעיף 3.3 לנספח התמורה, ובמיוחד במועדים, ספק רב אם היה צריך לפעול לפי נספח התמורה; ועל כל פנים, הפעולה לתשלום ולחילוט אושרה במפורש על ידי התובעת. אשר על כן, לא נותר אלא לקבוע שהתביעה נעדרת עיגון משפטי, עילותיה לא הוכחו ודינה להידחות. ה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. התובעת תשא בשכ"ט עו"ד הנתבע בסכום כולל בסך של 50,000 ₪ וכן בהוצאותיו אותן ישום הרשם. בקביעת גובה שכר הטרחה הבאתי בחשבון את התנהלות התובעת בגרירת הנתבע להתדיינות משפטית ממושכת ומיותרת. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. רשלנותנאמנותעורך דין