קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת שיפוי של ביטוח לאומי נגד המזיק: מבוא לפניי תביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כנגד הנתבעים להשבת גמלאות ששילם ועתיד לשלם לאלמנת המנוח ז"ל (להלן: "המנוח"). המנוח היה "עובד זר" אזרח רומניה. המנוח מצא את מותו ב"תאונת עבודה" (להלן: "התאונה") כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1955 (להלן: "החוק"). ביום 28.2.01 נמצא המנוח מוטל על הקרקע, חסר הכרה, פגוע קשות בראשו לצד סולם עץ (להלן:"הסולם") שנשען על קיר באתר עבודה באשדוד (להלן: "האתר"). תיק התביעה נפתח ביום 7.9.04 עם הגשת תביעת עזבון המנוח ואלמנתו - התובעים 1,2 (להלן:"עזבון המנוח"). התיק נדון בפני מותב קודם אשר נעתר לבקשת המל"ל להצטרף כתובע נוסף לתביעה. ביום 2.7.07, כשש שנים ומחצה לאחר קרות התאונה, הוגש כתב תביעה מתוקן במסגרתו צורף המל"ל כתובע נוסף. יאמר כי תביעת עזבון המנוח הוגשה מלכתחילה כנגד שישה נתבעים, לרבות הנתבעות 5-6- מעבידתו של המנוח ומבטחתה. ישיבת קדם המשפט הראשונה התקיימה לפניי ביום 13.12.09. בשל ארכות זמן חוזרות ונשנות שנתנו למל"ל להגשת ראיותיו- חל עיכוב בקביעת המועד לשמיעתן. על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, הנתבעת 1 - אורשר מחסני ערובה (1985) בע"מ (להלן:"אורשר") עסקה, בזמנים הרלוונטים לתביעה, בהקמת מבנה באתר וכי הינה "מבצע הבניה" באתר. הנתבעת 2,ש"י גיל פרויקטים בע"מ (להלן:"ש"י"), חברה פרטית. על פי הנטען, בזמנים הרלוונטים לתביעה היתה אחראית על הבטיחות בעבודה באתר בהתאם להסכם עם אורשר. הנתבע 3, מר מיכאל ברקוביץ' (להלן:"מנהל העבודה"), אזרח ותושב מדינת ישראל, הועסק ע"י ש"י ושימש כמנהל עבודה באתר. הנתבעת 4, מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן:"מנורה") הינה מבטחת אחריותם הנזיקית של ש"י ומנהל העבודה. הנתבעת 5, אס פרסונל מקצועי בע"מ (להלן:"המעבידה"), העסיקה את המנוח, בזמנים הרלוונטים לתביעה, וכי לא עומדת למל"ל עילת תביעה כנגדה. התביעה הוגשה גם כנגד מבטחתה של המעבידה, הנתבעת 6- אריה חברה לביטוח בע"מ. אין חולק כי מכל סכום שייפסק לטובת המל"ל יש לנכות את חלקה של המעבידה - אם וככל שמוטלת עליה חבות בנזיקין וזאת אף מבלי שהינה בעלת דין בתביעה לרבות להודעה לצד שלישי. משכך, ביום 21.2.10 לאחר פניות מרובות של ב"כ המעבידה ואריה, נאות המל"ל לדחות את התביעה כנגדו, וביום 12.10.10 נדחתה גם ההודעה לצד שלישי שנשלחה כנגדם ע"י הנתבעים 2-4. בישיבת יום 9.12.08 שהתקיימה בפני המותב הקודם, עתר ב"כ עזבון המנוח להפסקת תובענת מרשיו, שכן לדבריו האלמנה אינה משתפת פעולה עימו, חרף פניותיו אליה. תביעת העיזבון נדחתה באותה ישיבה ונמשכה כסדרה תביעת המל"ל. בד בבד נקבע כי בכל הקשור למל"ל "...ועל מנת לאפשר לו שהות התארגנות בהמשך התובענה, נקבע לקדם משפט נוסף ליום 24.03.09..." (עמוד 9 לפרוטוקול). בין לבין הועבר התיק להמשך דיון לפניי. פסק - הדין ניתן לאחר ששמעתי את עדי המל"ל: מר דוד מסטר, מפקח עבודה במשרד העבודה והרווחה, (כתוארו אז), באגף הפיקוח על העבודה (להלן:"המפקח") ופרופ' אליס ברזיס אשר הגישה חוות דעת מומחה מיום 18.11.09 בעניין אומדנים לאובדן השתכרות של המנוח כתוצאה מהתאונה. כן קראתי בעיון את התיעוד שהוגש ע"י הצדדים ושמעתי בתום הדיון את סיכומיהם בע"פ. אקדים ואומר כי מצאתי שדין התביעה להדחות. יוער כי בתום עדותו של המפקח, המדאיגה אותי עד מאוד, נתנה החלטתי במסגרתה התבקש ב"כ המל"ל לקבל את עמדת מרשו לדחיית התביעה. החלטתי לא זכתה לתגובה עניינית ומשכך נשמעו שאר הראיות וסיכומי הצדדים. אלמלא דרך התנהלותו של המל"ל כלפי הנתבעות במהלך הדיון לפניי, כפי שנסקרה בהחלטתי מיום 22.12.10 (להלן: "ההחלטה"), היו מובאות לפני בית המשפט ראיות נוספות לאלו המעטות שהוגשו ע"י המל"ל, לרבות ראיה ניצחת בדבר העדר חבות מטעם הנתבעות לקרות התאונה. בחקירתו הנגדית בחר המפקח להתנער מראיה ניצחת זו ובנוסף סרב להביא בחשבון אפשרות, ולו גם תיאורטית, כי המנוח שתה לשוכרה עובר לתאונה וכי יכול ונפל ונחבל עקב כך. המפקח נשאר איתן בדעתו על אף שהוצגה בפניו תעודת חדר מיון אליו הובא המנוח מייד לאחר התאונה כשהוא מחוסר הכרה, שם נכתב כי המנוח "מדיף ריח של אלכוהול בבדיקה מסריח מאלכוהול", ובהמשך נכתב:"שתיית אלכוהול מסיבית". כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת. שאלת החבות נסיבות אירוע התאונה כפי שהובאו ע"י המפקח אין חולק כי ביום 28.2.01, סמוך לשעה 08:15, בעת שפועלים עסקו בעבודות טפסנות והכנה ליציקת קירות חוץ, נמצא המנוח, מחוסר הכרה, כשהוא פגוע קשות בראשו ושוכב על הקרקע לצד הסולם שנותר ניצב על רצפת הבטון, שעון על קיר מבנה. עובדי האתר הזעיקו אמבולנס שפינה את המנוח, כשהוא מחוסר הכרה, לבית החולים "שיבא". דבר קרות התאונה נמסר למפקח אשר למחרת התאונה, 1.3.01, הגיע לאתר והחל בביצוע החקירה. המפקח ערך דו"ח חקירה מיום 9.7.01 (להלן:"הדו"ח") בו סקר את תמצית עדויותיהם של מנהל העבודה ושני עובדים נוספים שעבדו במקום במועד התאונה. יאמר כי לדו"ח שצורף לתיק מוצגי המל"ל לא צורפו ההודעות שגבה המפקח מהעדים, לרבות מנהל העבודה. במסגרת תיק מוצגיו וראיותיו, ביקש המל"ל להגיש את הדו"ח בלבד ומשב"כ הנתבעים התנגדו להגשתו בלא חקירת עורכו - התייצב המפקח ביום 16.6.11 למתן עדות וחקירה נגדית על ממצאיו ומסקנותיו. אביא להלן את ממצאי המפקח בדו"ח: "מבוא ביום קרות התאונה הפועלים עסקו בעבודות טפסנות והכנה ליציקת קירות חוץ. התאונה ארעה בעת נפילתו של הפועל מסולם עץ על רצפת הבטון. .... גובה נפילתו של המנוח כ- 2.0 מטר... יש לציין שלא ניתן היה לגבות עדות מהנפגע מפני שהוא לא חזר להכרתו עקב פגיעות קשות בראשו... תיאור מקום התאונה וסולם ממנו נפל המנוח המבנה נמצא בשלבי עבודות שלד, טפסנות והכנה ליציקה של הקירות חיצוניים. על צד הפנימי של הקיר הדרומי של המבנה, נשען סולם שאפשר לפועלים להגיע לנקודות מסוימות הנמצאות בגובה של 3 מטר... מעל הסולם, בצד הפנימי של הקיר היתה מורכבת במה. מידות הבמה: 10X1 מ', הבמה שמשה כמשטח העבודה בעת עבודת הטפסנות. הסולם נשען צמוד לקיר כך שחלק העליון של הסולם היה נשען מתחת לבמה. (זאת אומרת לא ניתן היה לעלות על הבמה בעזרת הסולם בלי לסכן את הפועל בגין נפילה מגובה). הסולם ממנו נפל המנוח עשוי מקרשים של 5 ס"מ. שלבים של הסולם הינם- לוחות עץ 2.5 ס"מ. בין השלבים הותקנו גזרי עץ. סולם עמד על רצפת הבטון שעליה נפל המנוח (צילום 1,2)... תיאור התאונה היות ולא התאפשר לגבות עדות מהנפגע בשל היותו מחוסר הכרה ועד לפטירתו, החקירה נעשתה על פי הממצאים שגיליתי במקום בעת ביקורי באתר, כמו כן לפי עדויות של הפועלים אשר עבדו איתו יחד ביום קרות התאונה. העדויות נלקחו מ: מיכאל ברקוביץ- מנהל עבודה באתר יובל יעקובי- אחראי על הפועלים באתר הבניה (לפי דבריו של הנ"ל). יונל לופו- פועל אשר עבד עם המנוח מהבוקר עד קרות התאונה. ממצאים בעת ביקורי במקום התאונה ראיתי את מקום נפילתו של הנפגע וכמו כן את הסולם ממנו נפל הנפגע. בבדיקת הסולם הוברר שכל השלבים של הסולם שלמים והפועל לא יכול היה ליפול עקב שבירת שלביו של הסולם. כמו כן השלבים של הסולם היו תמוכים על ידי גזרי עץ משלב לשלב, אשר מנעו יציאה מקרית של שלבי הסולם עקב משקלו של המנוח. מסקנות היות וכל אחד מקבוצת הפועלים עבדו במקומות שונים, איש לא ראה כיצד נפל הנפגע. יש להניח שהמנוח השתמש בסולם כמשטח עבודה, יתכן שהמנוח ביצע פעולה כלשהיא (למשל קשירת חוטי ברזל בשתי ידיים) בצורה בלתי נוחה, ואיבד שיווי משקלו וכתוצאה מכך נפל על רצפת הבטון. לאור האמור לעיל ניתן להניח שהסולם לא התאים למשימה שהוטלה על העובד- דהיינו גישה למשטח העבודה. לו היו מתקנים גישה נאותה למקום העבודה התאונה היתה נמנעת". אביא להלן את מרבית עדותו של המפקח בחקירתו הנגדית. נוכח חשיבותה הרבה הובאה מרבית חקירתו : "ש.       ראיתי בדו"ח שיש בתיק התכתבות ביניכם לבין המשטרה. המשטרה בתמונה כשיש כזה דבר ת.        כן. ש.       המשטרה פונה לידע המקצועי שלכם לצורך השלמת החקירה כאשר מדובר במוות ת.        כן. ש.       אתה מכיר את אנג'יניר ציון בן הרוש ת.        כן, היום הוא לא ממלא את התפקיד הזה.... ש.       אתה מכיר את המסמך הזה ת.        לא... ש.       באופן עקרוני זה היה צריך להיות בתיק שלך ת.        אני לא יודע להשיב למה זה לא נמצא בתיק... ת.  יכול להיות שלאחר המבט הראשון הוחלט כמו שכתוב במכתב מיום 17.11.02, ולאחר החקירה היותר עמוקה הובהר שיש מקום לחקירה, וזה צוין בדו"ח החקירה במסקנות שלי. למשל... אני מבקש לקבל את המכתב הזה שעו"ד קמין מחזיק ולתייק אותו בתוך התיק... אני רוצה לשאול את ציון איך הוא שלח את המכתב למשטרה ולמה אני לא יודע מזה. העיקר שעו"ד קמין קיבל את המכתב. ... ש.       במה זה עזר לו- שאלת ב.ה. ת.    לא יודע. כאילו אין פה עבירות אבל יש פה קצת עבירות... ש.       שאלת ב.ה.- תבדוק מתי ערכת את הדו"ח ת.        זה היה ב- 9.7.01... ש.        שאלת ב.ה.- אני אומר לך שהמסמך ששלח מר בן הרוש הוא נכתב לאחר הדו"ח שלך. אם היית יודע שזה נכתב לאחר הדו"ח שלך, מה היית עונה קודם לכן ת.      מוזר לי בכלל, אולי זה בטעות, אני לא יודע מה להגיד על המכתב הזה ש.      שאלת ב.ה.- בהנחה שזה טעות, איזה קצת חוקים הם הפרו ת.      הגישה הנוחה למשטח עבודה, הסולם לא היה מונח. פה כתוב ככה בדו"ח- לאור האמור לעיל... לא התיר משימה שהוטלה ואין גישה למשטח העבודה... ש.       יש עוד עבירות- שאלת ב.ה. ת.      אני לא בטוח שהוא נפל, יכול להיות שהוא רצה לעלות על משטח העבודה, מהסולם ממשטח העבודה, לא ידוע לנו כי אין לנו עדי ראיה, ובדיוק מאיזה מקום הוא נפל, אבל אנו רואים שאין גישה נוחה לעליה למשטח העבודה".   המשך חקירה נגדית: ש. הנייר הזה של בן הרוש לאן הוא צריך להגיע, לתיק הזה ת.  נכון ש.  אם לא היתה תקלה היינו צריכים למצוא אותו בתיק הזה ת.  נכון, אבל אני לא יודע למה הוא רשם את זה. עו"ד קמין: אבקש להגיש את המסמך... חברתי זמנה עד שיביא עימו את תיק משרד העבודה, המסמך היה צריך להיות בתוך התיק, זה מסמך שצריך היה להיות בתיק זה תעודה ציבורית של הממונה על העד הזה, על הרלוונטיות שלה אין מקום להרחיב את הדיבור, מתייחס למסקנות לאותו חומר שעמד בפני העד, אין הבדל אם המסקנה הזו מובאת מפי העד הזה או מפי גורם אחר בתוך משרד העבודה. יש להגיש את הגשת המסמך מכוח היותו מסמך ציבורי שאמור היה להיות בתיק, ואני חוקר אותו בחקירה נגדית.. ב"כ התובע: אני מתנגדת להגשת המסמך מהטעם הפשוט שלא ברור מאיפה הגיע המסמך, זה לא הובא בתיק כפי שהובא על ידו. המסמך מופנה למשטרה, אין בו העתק לתיק החקירה, מי שערך את המסמך לא הגיע להעיד, לא הוא עצמו זה שכתב את המסמך ולכן לא ברור על מה המסקנה מבוססת... החלטה ב"כ התובע בקשה בתחילת הדיון להגיש את התיק שהביא עימו המפקח, בלא שסייגה מסמך כל שהוא. ברם, המסמך נשוא הדיון לא היה בתוך התיק ועל כן אין לייחס לה הסכמה מכללה (צ"ל "מכללא"- ה.י) להגשתו גם אם נכון וראוי היה כי מסמך זה היה בתיק. מששני הצדדים התנהלו בכל הנוגע לתיק זה בהתאם לתיעוד שהוגש במסגרת הראיות בתיקי המוצגים וזאת עוד קודם לתחילת הדיון, יש להמשיך בקו זה גם אם הוא גורם נזק לצד כזה או אחר וזאת בנסיבות החלטתי מיום 22.12.10 המדברת בעד עצמה. ככל שהיה בכוונת ב"כ הנתבעות להגיש את המסמך בחתימת מר בן הרוש- היה עליו לזמנו לעדות לישיבת היום.. המשך חקירה נגדית ש. שאלת ב.ה.- האם נגרם מקרה מוות בתיק ת.  כן ש. האם משרד התמ"ת מגיש בעצמו כתבי אישום כאשר יש מקרי מוות בנסיבות תאונת עבודה- שאלת ב.ה ת. לא ידוע לי ש. אתה לא מופיע כעד בתיקים כאלה- שאלת ב.ה ת. הרבה פעמים, במקרי מוות אני לא זוכר אם הופעתי בבתי משפט...  ש. אני ראיתי את החומר הרפואי שחברתי צרפה לתיק המוצגים שלה. אני רואה בחומר שלה ואני מקריא לך- זה בחדר המיון. "מדיף ריח של אלכוהול בבדיקה מסריח מאלכוהול", ואז כתוב- שתיית אלכוהול מסיבית. ראית את זה ת. לא. זה לא מה שידוע לי. אני באתי לאתר... ש. אני בא למקום של תאונה ושומע דברים על התאונה, אני לא יודע איך קרתה. ואז אומרים לי מה שלא ידעתי, שהבן אדם הזה מסריח מאלכוהול. זה רלוונטי בשבילך בחקירה כזו ת. כשאני נגשתי לאתר הבניה, אני לא חושב שהבן אדם המנוח היה שיכור, ואני אגיד באילו נסיבות. קשה להבין שבן אדם בא לעבודה בשש בבוקר וכבר שתה, אם אפילו הוא שתה בערב אפשר להניח עד הבוקר, הוא לא יכול להיות במצב כזה שהוא לא יכול לעבוד. בחקירה של מנהל העבודה שהוא הכי אינטרסנט ... ש. שאלת ב.ה.- אדוני לא יאמר מה אמר לך או לא אמר לך מנהל העבודה. הסקת איזה שהיא מסקנה... רצית לומר נימוק נוסף. אם יש לך עוד נימוקים למה זה לא רלוונטי אז תאמר. ת. זה לא מה שידוע לי ואני לא חושב כך. ש. בתור מפקח עבודה, מהניסיון שלך אנשים שזמן קצר לאחר תאונה מסריח מהם אלכוהול, אין שאלה לגבי שיווי המשקל שלהם או היכולת שלהם להלך, זה לא מתקשר לך אני מניסיוני, ראיתי אנשים שנופלים מרוב אלכוהול. ת. אם הוא אפילו לקח קצת וודקה, והוא ישפוך את זה החוצה מהפה, הוא יסריח מאלכוהול ולא לקחו לו בדיקת דם. ש. איך אתה יודע ת. אני לא יודע. הערת בית המשפט לעד: אני חייב לומר לאדוני, אני נותן לאדוני את כל הכבוד, אדוני הוסמך ע"י המדינה לבצע פעולות בשמה ואני מצפה מאדוני לבצע מלאכתו נאמנה ואני משוכנע שאדוני עושה זאת. אני מבקש שאדוני ימשיך בהתאם לאמון שבית המשפט צריך לתת לאדוני.  המשך חקירה נגדית: ש. בית המשפט אמר לי שאתה עומד על דוכן העדים בתור עד מקצועי מטעם המדינה. אני צודק שאתה חושב שחשוב לך להוכיח שהמעביד עשה משהו לא בסדר וזה מפריע לך אם יש דברים שלא מסתדרים עם המחשבה הזו, למשל שהוא שתה אלכוהול, אלה דברים שצריך להוכיח שהם לא נכונים ולא צריך להתחשב בהם ת. אם היה הכול בסדר מבחינת המעביד, המקרה לא היה קורה ש. אז כל מקרה שאתה בא לחקור תמיד משהו לא בסדר, בעולם שלנו לא קיימים דברים שהם בסדר. ת. זה אחוז מאוד קטן, מה שאתה אומר ... ש. רק לחדד, אני שואלת אותך כרגע תיאורטית למרות שיש מסמך רפואי, האם, אם היית יודע נגיד שהוא כן שתה אלכוהול, והמון, בבוקר. זה היה רלוונטי לחקירה שלך ת. לא. הוא לא אשם בכלל, אפילו שהוא שתה. הוא לא אשם. ש. האם זה רלוונטי לחקירה שלך ת. (חושב) ש. שאלת ב.ה.- נניח שהיית יודע היו מביאים לך בדיקת דם שמראה שהיתה לו רמת אלכוהול בדם גבוהה מאוד מאוד מאוד. האם זה היה מעניין אותך ת. (חושב) אני לא יודע להגיד ש. שאלת ב.ה.- למה אתה מתלבט בתשובה או למה אתה לא יכול להגיד ת. אני לא יכול להגיד כן או לא ש. שאלת ב.ה.- אתה לא צריך לומר כן או לא, אני מבקש ממך ברמה התיאורטית כאשר אין אף עד במקום ולא דברת עם אף אחד, מקרה תיאורטי לחלוטין, ואתה יודע שמישהו כנראה נפל מסולם והוא עובד, ואומרים לך שמצאו בדם שלו רמה מאוד מאוד גבוהה (העד כל הזמן חושב), האם זה מעניין אותך בכלל ת.      כן מעניין אותי ש.       למה- שאלת ב.ה ת.        (חושב) אני רוצה שתבין אותי נכון, כי החקירה שלי עמוקה מאוד, אני צריך לדעת האם מנהל העבודה הדריך את הפועל לפני פעולות העבודה ואני לא יודע להגיד ש.       שאלת ב.ה.- אין מנהל עבודה ואין אף אחד, אף אחד לא היה שם. ואתה יודע מזה. האם זה מענין אותך ולמה ת.        זה מעניין אותי ש.       למה ת.        כי הוא לא יכול לעבוד   ש.       לעלות על סולם הוא יכול- שאלת ב.ה ת.        הוא לא יכול להיכנס לאתר. ש.   שאלת ב.ה.- למה אני צריך לשאול הרבה שאלות את אדוני כדי להגיע לתשובה על שאלה תיאורטית בכלל ת.  לא היה דבר כזה בחיים שלי ואני ראיתי הרבה תאונות, לא ראיתי שפועל היה שיכור". תמצית טענות הצדדים בשאלת החבות תמצית טענות המל"ל אביא להלן את תמצית טענות המל"ל: הנתבעים אחראים ביחד ולחוד לשפות את המל"ל בגין דמי הקצבאות אשר שולמו וישולמו לאלמנת המנוח; המל"ל מסתמך, בין היתר, על הדו"ח שנערך ע"י גוף אובייקטיבי המבצע פעולות חקירה וקובע ממצאים על סמך בדיקותיו כפי שהעיד המפקח; מעדות המפקח ומהדו"ח עולה כי יתכן שהסולם שימש כמשטח עבודה ויתכן שהמנוח ביצע פעולה כלשהיא בשתי ידיו בצורה לא נוחה, איבד שיווי משקל ולכן נפל על רצפת הבטון; על הנתבעים מוטלת אחריות לנהל מקום עבודה בטוח כפי שנקבע בפקודת הבטיחות בעבודה ובתקנות הבטיחות בעבודה עבודות בניה; הדין מפרט חובות כלליות וספציפיות באתרי הבניה שקיומן מבטיח, בין היתר, ביצוע נאות ובטיחותי של העבודות; הנתבעים בצעו את העבודות בניגוד גמור להוראות הדין ותוך הפרת חובות חקוקות וחובות זהירות המוטלות עליהן; על הנתבעים היה לספק למנוח סביבת עבודה בטוחה ולהגן על חייו ושלמות גופו; הנתבעים לא הביאו כל עדות הסותרת את ממצאי הדו"ח המבוסס על פעולות חקירה שביצע המפקח; מסקנות המפקח מתבססות על ניסיונו המקצועי והממצאים העולים מבדיקותיו ומהעדויות שגבה; המפקח עמד בחקירתו הנגדית, מאחורי הדו"ח שערך ואשר לא נסתר; הנתבעים לא זמנו עדים ובחרו שלא להגיש ראיות ויש לזקוף זאת לחובתם; הוכח כי הנתבעים חבים בעוולת רשלנות ובעוולת הפרת חובה חקוקה; הנתבעות הינן בגדר מבצע הבניה כמשמעות מונח זה בתקנות הבניה ועליהן האחריות הכוללת לעבודות באתר ולקיום תנאי הבטיחות; ככל שיקבע כי אורשר אינה בגדר מבצע הבניה, הרי שחלה עליה חבות בגין היותה מזמין העבודה החב בחובת פיקוח ובשמירה והקפדה על נהלי הבטיחות; יש לדחות כל טענה כי המנוח היה בגילופין עת עלה על הסולם שעה שלא הובאה כל עדות בענין זה; גם אם היה המנוח בגילופין עת הגיע לעבודה- היה על מנהל העבודה למנוע ממנו מלעבוד. תמצית טענות הנתבעים אביא להלן את תמצית טענות הנתבעים: הנתבעים התנגדו לכל עדויות שמיעה, סברה, ראיות לא קבילות ושינוי חזית; לא הובאה כל ראיה ביחס להיבט העובדתי של נסיבות אירוע התאונה ולא בכדי העיד המפקח כי "...יכול להיות שהוא רצה לעלות על הסולם..."; המפקח שוכנע כי הסולם היה תקין לחלוטין ונשאר על עומדו ואין בפני המפקח עדות קבילה על פי דין שהמנוח החל לעלות על הסולם; בחומר הראיות הונחה תשתית עובדתית המלמדת כי המנוח היה כנראה תחת השפעת אלכוהול, כפי שעולה באופן ברור מבדיקת התובע מחדר המיון; גם אם המנוח לא היה בגילופין, לא הונחה תשתית עובדתית בדבר אחריות מי מהנתבעים לאירוע; גם אם אכן המנוח נפל מהסולם- לא הובאה כל ראיה מדוע וכיצד ארעה התאונה; המל"ל משליך יהבו על המפקח האמור לזכות לאמון מלא של בית המשפט כעד הבא ממקום רם ואמור לכאורה להיות אובייקטיבי לחלוטין, קרי לנתח ולעזור לבית המשפט להבין מה אירע ולא לקבע עצמו על במה של מאשים או של מי שצריך להיות מעוניין בתוצאות המשפט. אין זהו המקרה עם המפקח דנן ובית המשפט הנכבד מתבקש להעיר הערה בעניין זה; להערת בית המשפט יש חשיבות שכן המפקח דנן חקר ויחקור לא רק את התאונה דנן. בית המשפט מוזמן, גם אם הדבר אינו נדרש לצורך ההכרעה לגוף ההליך, להתייחס לעדות המפקח וגם לשאלה מדוע אותו מסמך שלא הוגש לא נמצא בתיק החקירה שהובא ע"י המפקח; עדותו של המפקח הינה כה מגמתית עד כדי אבסורד ואין בדעת הנתבעות להרחיב בענין זה שכן הן מניחות שבית המשפט יכול היה להתרשם כך אף מבלי שיופנה לאמירות מסוימות של המפקח בעדותו. ממצאים ומסקנות לאחר שהוגשו ראיות התובע ותיק מוצגיו הודיעו הנתבעים 2-4 כי אין בכוונתם להגיש ראיות מטעמם. אורשר הגישה תצהיר עדות ראשית המתייחס למערכת היחסים שבינה לבין הנתבעים 2-4, אולם בישיבת יום 16.6.11 חזרה בה מכוונתה להעיד את המצהיר מטעמה. בתחילת חקירתו הנגדית של המפקח התנגדו באי כוח הנתבעים להגשת תיק החקירה שנוהלה ע"י המפקח בטענה כי הינו מכיל הודעות שנגבו מעדים שלא זומנו לדיון; חלק מההודעות נגבו בשפה הרומנית; חסר תיעוד בתיק החקירה ועוד. בהחלטתי שנתנה בפתח הישיבה, לאחר שבחנתי בעיון כל מסמך ומסמך שהיה בתיק החקירה, התרתי הגשת מקצת מהתיעוד ודחיתי את בקשת המל"ל להגשת שאר התיעוד לרבות ההודעות וזאת מהנימוקים המפורטים בהחלטתי באותה ישיבה. עיון בדו"ח מעלה כי אין ראיה ישירה שהמנוח אכן עלה על הסולם וכי קיימת הנחה כי המנוח עלה על הסולם. המפקח, כפי שעולה מדו"ח החקירה אשר הוגש בכפוף להתנגדות ב"כ הנתבעים בשל עדויות סברה ועדויות לא קבילות, נסמך, בין היתר, על הודעתו הלא קבילה של הפועל מר יונל לופו. ניתן להסיק מהתרשומת שערך המפקח כי מר לופו שמע חבטה, אולם ברי כי לא ראה את המנוח נופל. מר לופו הסיק כי המנוח עלה על הסולם ונפל ממנו. אולם, גם אם היה מעיד בבית המשפט ועדותו היתה מתקבלת- לא ניתן היה לקבוע כממצא של עובדה כי המנוח עלה על הסולם. חיזוק למסקנתי זו מצאתי במסקנת המפקח לפיה המנוח נפל מגובה של כ- 2 מטר בעוד אשר בתעודת חדר המיון שנרשמה בזמן אמת ואשר הוגשה ע"י המל"ל במסגרת תיק מוצגיו נכתב כי עסקינן בנפילה מגובה חצי מטר בלבד. גם אם אכן היה מקום לקבוע כממצא של עובדה כי המנוח נפל מהסולם מגובה כלשהוא- על המל"ל להוכיח את סיבת הנפילה שכן אין עסקינן באחריות מוחלטת. כפי שניתן ללמוד בבירור מהמסקנות המפקח - עסקינן בסברות בלבד ולא בממצאים שבעובדה שכן המפקח אינו יודע את סיבת הנפילה ולא הגיע למסקנה מדוע נפל המנוח מהסולם, ככל שאכן נפל מהסולם. המפקח נוקט בדו"ח בלשון ספקנית ואינו קובע מסקנות של ממש המטילות אחריות על הנתבעות או מי מהן. מהתיעוד שהותרה הגשתו עולה כי התאונה דווחה למשרד העבודה ע"י משטרת ישראל ומכאן ברי כי נחקרה גם ע"י משטרת ישראל, במיוחד נוכח כך שעסקינן בתאונה שהסתיימה במותו של עובד באתר עבודה. אין חולק כי לא הוגש כתב אישום כנגד מי מהנתבעים וחזקה כי החלטה זו התקבלה ע"י הגורמים המוסמכים, על פי דין, להורות על סגירת התיק. כפי שנרמז בפתח הדברים, נאלצתי למנוע מהנתבעים להגיש את אותה ראיה ניצחת המלמדת מדוע לא הוגש כתב אישום כנגד מי מהם. בחקירתו הנגדית של המפקח הוברר כי מהלך העניינים התקין חייב כי אותה ראיה ניצחת תמצא בתיק החקירה שהובא ע"י המפקח לבית המשפט- מסיבה שלא הובררה מסמך זה לא אותר בתיק שהובא ע"י המפקח. עוד יצוין כי עותק הראיה הומצא לב"כ הנתבעים 2-4 לאחר פניתם למשרד העבודה או משטרת ישראל, אליה הופנתה אותה ראיה. כאמור, מהדו"ח ניתן להסיק כי אין אמירה ברורה ביחס לחבות הנתבעים או מי מהם לקרות התאונה, ומכל מקום גם אם היתה אמירה כזו הרי שזו לא בוססה כדבעי ואין די בה כדי לקבוע כי המל"ל הרים את הנטל הראשוני המוטל עליו להוכחת רשלנותם של הנתבעים או מי מהם. תאונות המתרחשות תוך מעורבות של סולם הינן אירוע שכיח ולא אחת תביעות מסוג זה נדחות בשל העדר חבות. משכך, גם אם היה מוכח כי המנוח נפל מהסולם- עדיין היה על המל"ל להוכיח מדוע נפל ואין די בהשערות ששיער המפקח, ללא כל בסיס, בדו"ח. גם אם היה מקום לקבוע כי המל"ל הרים את הנטל הראשוני המוטל עליו - הנתבעים הדפו נטל זה אשר כאמור, כלל לא עבר למגרשן. אבהיר דבריי. בחקירתו הנגדית של המפקח הונחה לפתחו האפשרות הממשית כי המנוח שתה אלכוהול עובר לתאונה כפי שעולה, לפחות לכאורה, מתעודת חדר המיון שהוגשה ע"י המל"ל בלא כל הסתייגות. ניתן היה לצפות כי המפקח ישיב שסוגיה זו הינה בעלת חשיבות מהותית לצורך קביעת נסיבות וסיבות אירוע התאונה וכי יכול ויש בה להביאו לשינוי מסקנותיו. למרבה הפליאה, המפקח סרב בתוקף, חרף פניות חוזרות ונשנות, להתייחס לאפשרות כי המנוח היה בגילופין. כך גם הניח כי המנוח נפל ממשטח העבודה על אף שבשלב כלשהו במהלך עדותו הודה כי אינו יודע האם המנוח כלל נפל מהסולם, שכן לדבריו לא היו עדי ראיה לנפילה. כאשר עומת המפקח עם אותו מסמך שנערך ע"י אחד הממונים עליו, תרץ את מסקנת אותו ממונה, כמסקנה שהוסקה לפני שהוא עצמו (המפקח) ערך את חקירתו המעמיקה, כדבריו. המפקח לא מצא לנכון לסטות ממסקנתו זו גם שעה שהוברר לו כי הדו"ח נערך על ידיו ביום 9.7.01 סמוך לאחר התאונה וכי מסקנות אינג'ינר בן הרוש נכתבו כשנה ומחצה לאחר מכן. סבורני כי עדות המפקח מדברת בעד עצמה ואין להוסיף לה דבר. משעולה לכאורה כי המנוח שתה לשוכרה עובר לתאונה- דין התביעה להדחות גם מטעם זה. לאור האמור לעיל התביעה נדחית. שיעור הנזק בנסיבות העניין איני סבור כי יש מקום להידרש לשאלת שיעור נזקי עיזבון המנוח לשם הכרעה בתביעת המל"ל. הוצאות משפט ראוי היה כי המל"ל היה שוקל, עוד טרם הגשת התביעה, האם אכן עומדת לו עילת תביעה כנגד הנתבעים, או מי מהם. לו המל"ל היה עושה כן - חזקה כי תביעה זו לא היתה מוגשת מלכתחילה. דרך התנהלותו של המל"ל ובא כוחו בתיק זה הכבידה על ניהולו כפי שבא לידי ביטוי, בין היתר, בהחלטתי מיום 20.12.10 ובהחלטותיי בישיבת יום 16.6.11. הנני מחייב את המל"ל לשלם לנתבעת 1 וכן לנתבעים 2-4 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 35,000 ₪ אשר ישולם לכל אחת מקבוצות הנתבעים. הסך הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, אל אם ישולם במלואו בתוך 45 יום ממועד פסה"ד. עדות המפקח משהמפקח משמש כזרועה הארוכה של הרשות המבצעת, ומשזו וכן הרשות השופטת נותנות משקל של ממש לחקירות המתבצעות ע"י המפקחים מטעם משרד העבודה, לרבות המפקח דנן - תמציא המזכירות את פסק דיני בצירוף התיק למנהל בתי המשפט כבוד השופט משה גל, על מנת שישקול את המשך הצעדים, ככל שמתבקשים לדעתו, בנסיבות העניין. שיפויביטוח לאומי