קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תדלוק בנזין במקום סולר: א. מבוא וטענות הצדדים: 1. בפני תביעה בה עותר התובע לחייב הנתבעת, היא חברת הביטוח אי איי ג'י (להלן: "חברת הביטוח"), לשלם לו סך של 48,835 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו. סלע המחלוקת בתובענה דנן הינה האם פוליסת ביטוח תקנית הקבועה בתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) תשמ"ו-1986 (להלן: "הפוליסה התקנית") בה היה מבוטח רכב התובע, מכסה נזקים שנגרמו לרכב בגין מילוי מיכל הדלק ברכב המיועד לסולר, בבנזין (להלן: "תדלוק שגוי") ונסיעה ברכב לאחר מכן. 2. לטענת התובע, ביום 20/9/2009, בשעה 21:00, אשת התובע, הגב' מירב אלבז, עצרה הרכב על מנת לתדלקו אולם, היא מילאה את מיכל הדלק בבנזין 95 אוקטן במקום סולר (להלן: "האירוע"). בגין האירוע לרכב נגרמו נזקים. 3. עם גילוי הנזק בתאריך 22/9/2009, טען התובע, כי פנה לנציגת חברת הביטוח, סוכנות "כל ביטוח, סוכנות לביטוח (1991) בע"מ", והודיע לה טלפונית על האירוע. בתשובה התבקש התובע להגיש טופס תביעה ובקשה למינוי שמאי, וכך עשה. 4. בעקבות הגשת התביעה, חברת הביטוח העמידה לרשות התובע רכב חליפי ומונה שמאי, מר גורביץ, אשר העריך את הנזק שנגרם לרכב, בסך של 48,835 ₪, וזאת בחוות דעת מיום 1.10.05, נספח ה' לכתב התביעה. 5. לטענת התובע, לאחר ששוחח עם נציגה מטעם כל ביטוח, הגב' שמחה, אשר הודיעה לו כי חברת הביטוח הכירה בכיסוי הפוליסה לאירוע, ולאחר שהשמאי קבע כי הנזק לרכב נגרם כתוצאה מתאונת החלפת הדלקים, הוא ניגש ושילם למוסך את דמי התיקון בסך של 48,835 ₪. אולם, כעבור זמן מה, ביום 8/11/2009, נמסר לו מחברת הביטוח כי תביעתו נדחתה. לאחר מכן, שב התובע והגיש תביעה שנייה לחברת הביטוח בגין אירוע זה, אולם גם היא נדחתה. 6. בתביעה שבפני טען התובע כי יש להכיר באירוע שארע לרכבו, תדלוק הרכב בבנזין במקום בסולר, בשגגה, על תוצאותיו, כ"מקרה ביטוח" המכוסה על ידי הפוליסה התקנית שרכש התובע אצל הנתבעת, שכן הוא נכנס תחת הסיכון "תאונה מכל סוג שהוא" לפי סעיף 1.ב. לפוליסה. התובע טען כי הגדרת מקרה הביטוח "תאונה מכל סוג שהוא" הנה הגדרה רחבה, הכוללת כל אירוע תאונתי, ללא יוצא מן הכלל. כן טען התובע, כי אם קיים ספק בפירוש הפוליסה, הרי שספק זה יפעל לחובת הנתבעת ופרשנות הפוליסה יש לבצע כנגד מנסחה ובאופן הממלא אחר הציפיות הלגיטימיות של התובע. 7. עוד טען התובע כי אין להבדיל את המקרה נשוא התביעה מכל מקרה אחר בו המבוטח גורם נזק בשגגה לאביזר כלשהו ברכב, כאשר הוא מתפעל אותו בצורה לא נכונה. נטען כי הנזק שנגרם לרכב במקרה דנן הינו נזק עקב הפעלת המנוע, בנסיעה, לאחר התדלוק השגוי ולא רק בשל הטעות של החלפת הסולר. ומכאן שמדובר בנזק עקב שימוש שגוי ברכב. חברת הביטוח, בכתב הגנתה, לא הכחישה אירוע התאונה וקיומו של ביטוח תקף לרכב במועד הרלוונטי לאירוע התאונה ואולם טענה כי האירוע אינו נופל תחת הגדרת "מקרה ביטוח" המפורט בסעיף 1 לפוליסה, שכן כלל לא נמנה על אחד מהסיכונים הרשומים בפוליסה. לפיכך, נטען כי לא מגיע לתובע פיצוי בגין אירוע התדלוק השגוי. 8. עוד טענה חברת הביטוח כי השמאי, מר גורביץ, שמונה מטעמה, לא קבע בחוות דעתו כי מדובר בתאונה, ויתרה מכך אף ציין במפורש כי חבותה של חברת הביטוח כפופה, בנסיבות העניין, לתנאי הפוליסה. חברת הביטוח אף הכחישה טענות התובע באשר לדברי גב' שמחה, נציגת סוכנות הביטוח וטענה כי גם אם נאמרו דברים אלו, אין בהם כדי לשנות הפרשנות הנכונה של הפוליסה. לעניין הסכמת המבטח להעמיד לרשות התובע הרכב החלופי, טענה חברת הביטוח כי זה הועמד לרשותו של התובע על ידי הסוכנות "כל ביטוח" כחלק משירות שניתן ללקוחות הסוכנות, על חשבון הסוכנות, וללא כל קשר לקיומו של כיסוי ביטוחי. 9. לא זו אף זו, חברת הביטוח טענה כי פרשנותו הנטענת של התובע למונח תאונה בפוליסה שגוי וכי תדלוק רכב בבנזין במקום בסולר אינו בגדר תאונה. הפרשנות הראויה למונח "תאונה מכל סוג שהוא" כוללת רק את הסיכונים בגין התנגשות מקרית, התהפכות ולא תדלוק שגוי. עוד נטען, כי בפוליסה אין כל עמימות טקסטואלית ומשכך אין מקום להפעיל כלי פרשני משני של פרשנות כנגד המנסח. עם זאת, טענה חברת הביטוח, כי גם פרשנות רחבה מאוד של המילה תאונה תוך שימוש בכלל בפרשנות כנגד המנסח, לא תאפשר הכללת נסיבות האירוע נשוא תיק זה, במונח תאונה. ב. ההליכים: ביום 23/6/2010, בעת ישיבת קדם משפט, נבדקו אפשרויות לסיים ההליכים בתיק זה בפשרה. משהודיעו הצדדים כי לא הגיעו להסכמה בתיק, ניתן בהסכמת הצדדים צו להגשת סיכומי טענות בכתב, לצורך מתן פסק דין מבלי שיקום צורך בהבאת ראיות. הצדדים הסכימו כי המחלוקת ביניהם הינה משפטית גרידא וכי אין ביניהם מחלוקת בשאלת גובה הנזק הישיר הנתבע. ג. דיון: 1. בתביעה לתגמולי ביטוח בגין נזקי רכוש, כדוגמת התביעה שלפני, על המבוטח להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח ולשם כך רובץ עליו הנטל להוכיח שלושה אלו: ראשית, הסיכון אשר התממש ובגינו אירע מקרה הביטוח, הוא מן הסיכונים המכוסים על ידי הפוליסה; שנית, הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזקים המכוסים בפוליסה; שלישית, הנזק שנגרם אירע כתוצאה מהתממשות הסיכון המכוסה (קשר סיבתי) (רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פד"י מח(4), 70, 78-79 (1994)). 2. אין מחלוקת בין הצדדים כי בענייננו נתמלא התנאי השני, והנזק שאירע, הרס מנוע הרכב, הוא מסוג הנזקים המכוסים על ידי הפוליסה. המחלוקת העולה בתיק דנן היא האם אירוע של תדלוק שגוי ברכב של בנזין במקום סולר, הוא מן הסיכונים אשר מכוסים על ידי הפוליסה. לעניין התנאי השלישי - הקשר הסיבתי, אין מחלוקת כי הנזק לרכב אירע כתוצאה מהתדלוק השגוי ומנסיעה ברכב לאחר תדלוק שגוי זה ואין מחלוקת של ממש בין הצדדים באשר לגובה הנזק. 3. הפוליסה הנדונה בענייננו הינה פוליסת ביטוח תקנית שהוראותיה מוסדרות תחת תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לרכב פרטי), התשמ"ו-1986 (להלן: "התקנות"). סעיף 1 בפרק א' לפוליסה התקנית, קובע כדלהלן (ההדגשות שלי - י.ק.ג.): "1. מקרה הביטוח מקרה הביטוח הוא אבדן או נזק שנגרם לרכב הנקוב במפרט, לרבות מזגן האויר שבו, לאמצעי המיגון שהותקנו בו לפי דרישת המבטח או לאביזריו הצמודים אליו או הנמצאים מכוח דין (להלן- הרכב), כתוצאה מאחד הסיכונים המפורטים להלן, ובלבד שהמבוטח לא ויתר על הכיסוי לפי סעיף זה, כולו או חלקו, בשלב הצעת הביטוח, בהודעה מפורשת שתועדה אצל המבטח. באם החליט המבוטח על רכישת כיסוי חלקי: מקיף ללא תאונה או מקיף ללא גניבה, יבוטלו הסעיפים 1'ב או- 1ג' בהתאמה. א. אש, ברק, התפוצצות, התלקחות; ב. התנגשות מקרית, התהפכות, ותאונה מכל סוג שהוא; ג. גניבה; ד. כל נזק שנגרם עקב גניבה, תוך כדי גניבה ובעת ניסיון גניבה; ה. שטפון, סערה, שלג וברד, התפרצות הר געש; ו. מעשה זדון; אולם אם נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי מי מטעמו במתכוון, פטור המבטח מחבותו." 4. אני סבורה כי במקרה דנן התקיים מקרה הביטוח. לטעמי, הפרשנות הראויה של הסיכון האמור בסיפא של סעיף 1.ב. היא זו הקובעת כי מונח "תאונה מכל סוג שהוא" כולל בתוכו גם אירוע של תדלוק שגוי ונסיעה ברכב תוך שימוש בו לאחר מכן. מסקנתי זו נובעת הן מלשון הפוליסה והן מפרשנות הפוליסה על פי הכללים החלים בפרשנות פוליסות ביטוח כפי שאלו נוסחו בפסיקה. אבהיר כי אירוע של תדלוק שגוי ונסיעה ברכב לאחר מכן, לא הוחרג בתקנות ואו בחוק ואו במסמך חיצוני אחר מטעם הנתבעת. לענין כללי פרשנות נכונים לפרשנות פוליסת ביטוח, ראה: ע"א 5775/02 נווה גן (א.כ.) בניה ופיתוח השקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ פ"ד נח (2) 307 (להלן: "פסק דין נווה גן"). פרשנות מילולית של המונח "תאונה מכל סוג שהוא" 1. המונח "תאונה מכל סוג שהוא" בפוליסה התקנית, אשר מהווה אחד מהסיכונים בגין התממשותם ניתן כיסוי ביטוחי, הינו ביטוי רחב וכוללני. ביטוי זה מורכב משני אלמנטים, האחד המונח "תאונה" והשני "כל סוג שהוא". האחרון מרחיב את הסיכון ומאידך הראשון יכול להביא לצמצום הסיכון דרך פרשנות מצמצמת, לה טוענת הנתבעת, למונח תאונה. 2. המונח תאונה אינו קל להגדרה ופרשנותו היא תלוית הקשר. סקלת המשמעויות המילוניות של המונח "תאונה" היא רחבה - מ"תקלה" ל"קטסטרופה", מ"התנגשות" ל"מקרה מצער שקרה בלי כוונה". כך גם נפסק כי רשלנות מבוטח אינה שוללת היות נזק פרי אירוע תאונתי. ראה לענין זה פסק דין נווה גן סעיפים 10, 16-18 לפסק הדין. 3. תאונה הינה אירוע בלתי מתוכנן, בלתי צפוי, ישיר, המתרחש בפתאומיות במקום מוגדר. ישנם איפוא ארבעה תנאים החייבים להתקיים על מנת שהאירוע נשוא התביעה דנן יחשב כתאונה, ואני סבורה כי אכן כולם מתקיימים במקרה דנן. במקרה דנן התדלוק השגוי היה: בלתי מתוכנן, בלתי צפוי, ישיר ופתאומי. 4. אשת התובע, עשתה מעשה שיגרתי וביקשה למלא רכבה בדלק על מנת להמשיך בנסיעתה. היא לא תכננה למלא רכבה בסוג דלק שגוי ולא צפתה זאת. גם אם יכולה היתה אשת התובע לצפות שבעת היא מתדלקת את רכבה, המיועד לדלק מסוג סולר, בבנזין, עלול להתקלקל המנוע, אין בטעותה זו כדי לשלול את היות האירוע תאונה. כך נאמר בע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311: "רשלנותו של המבוטח אינה שוללת את היותו של הנזק פרי אירוע תאונתי ואינה הופכת את הנזק לודאות..." 5. עומד על כך ד' מ' ששון, בספרו דיני ביטוח הוצאת שוקן, תשמ"ט בעמ' 111-112, בדברו על "עיקרון הוודאות": "...העיקרון האמור בא לידי ביטוי בדרך כלל באמירה, שהנזק חייב לנבוע מאירוע מקרי, ובהגדרה הרחבה של המונח סיכון, שהוא דבר העשוי ללבוש צורות שונות. במובן הביטוחי, עשוי סיכון להיות מקרי ותאונתי, כך שאין להאשים בו איש; אך הוא כולל גם רשלנות או השתמטות מחובה או אפילו מעשה מכוון, כגון גניבה במחתרת או גניבה המלווה באלימות. המונח סיכון רחב מספיק כדי לכלול את כל האפשרויות הנ"ל ללא הגבלה". יש לזכור כי פוליסת הביטוח התקנית נועדה לחול מקום שנזק נגרם לרכב ברשלנות המבוטח בנהיגתו כמו עת שמתרחשת תאונה הגורמת נזק לרכב בשל נהיגה לא זהירה של המבוטח. אין הבדל בין מקרה זה והמקרה נשוא התביעה דנן. 6. בנוסף, אני סבורה כי האירוע ממלא גם אחר יסוד הפתאומיות במיוחד משמדובר באירוע המורכב מתדלוק שגוי ונסיעה ברכב לאחר מכן. אומנם האירוע נמשך מספר דקות, שכן אשת התובע מילאה דלק במשך כמה דקות ורק לאחר נסיעה קצרה נפגע המנוע. מאידך, הפתאומיות גלומה בכך שהיא תדלקה בטעות של רגע את רכבה בסוג של דלק שאינו מתאים, שלא בידיעתה, ומיד לאחר מכן המשיכה בנסיעתה מבלי לדעת כי תדלקה באופן שגוי הרכב. בסמוך לאחר מכן נעצר הרכב בשל תקלה במנוע. הסיכון עצמו התממש בפתאומיות ודי בכך כדי למלא יסוד זה. יסוד הפתאומיות הוגמש בהקשרים שונים בפסיקה על מנת להגשים את תכלית החקיקה (כך למשל בפסק דין נווה גן שתואר לעיל). לכן, הכללת מאורע של תדלוק שגוי שנעשה בהיסח הדעת בצירוף נהיגה קצרה אחר כך במונח אירוע תאונתי בדרך של פרשנות, אין בו כדי לפגוע בתכלית חוק הביטוח והפוליסה. בהתאמה, מצאתי כי גם ברשימת הסיכונים המופיעים בפוליסה התקנית והמהווים אירוע תאונתי, יש סיכונים אשר אינם בהכרח כוללים יסוד הפתאומיות ודומים לאירוע בענייננו, כגון נזק שנגרם עקב גניבה (סעיף 1.ד.) שלג, ברד (סעיף 1.ה.), וישנם אירועים אחרים הכלולים בפוליסה היכולים להיות רלוונטים לענייננו כגון התלקחות. 7. גם האמור בדוגמאות בסעיף 1. ב. לפוליסה התקנית למונח תאונה המתארות תאונה אגב שימוש ברכב כגון התנגשות, התהפכות ותאונה מכל סוג שהוא, מלמד כי נסיעה ברכב שתודלק בשגגה וניזוק תואם שורת המקרים הנכללים במושג תאונה שדוגמאות לכך נתנו בסעיף זה. לסיכום, לאור ההכרה בכך שהאירוע תדלוק שגוי ונסיעה בעקבותיו עומד בהגדרה הלשונית של המונח תאונה, בודאי כאשר האירוע התאונתי בפוליסה כולל הגדרה רחבה של תאונה "מכל סוג שהוא", ביטוי המרחיב את הפרשנות האפשרית למונח תאונה, אני סבורה כי הפרשנות הראויה לסיכון "תאונה מכל סוג שהוא", היא כזו הכוללת גם תדלוק שגוי ונסיעה בעקבותיו בנסיבות דנן, בהן לא הוחרג סיכון זה במפורש. עוד לא מצאתי ממש בטענתה של הנתבעת לפיה האירוע, תדלוק שגוי ונסיעה ברכב לאחריו, הינו דרך התממשות הסיכון ולא הסיכון עצמו המכוסה בפוליסה. כפי שהראיתי לעיל, אני סבורה כי האירוע עונה על הגדרת הסיכון שבסיפא סעיף 1.ב. לטעמי, אין הבדל בין נזק שנגרם אגב נהיגה לא נכונה המביאה להתרחשות תאונה, לנזק הנגרם אגב תדלוק שגוי לרכב ונהיגה לאחר מכן. אלו ואלו פעולות נלוות לשימוש ברכב ונכללות בסיכונים המכוסים בפוליסה התקנית. 8. נוכח האמור סבורה אני כי די בפרשנות הלשון המילולית של הסיכון בנוסף להעדר החרגה מפורשת בחוק ואו תקנות ואו במסמך אחר מטעם הנתבעת של האירוע דנן מהכיסוי הביטוחי, כדי להגיע למסקנה כי תדלוק שגוי ונסיעה ברכב לאחר מכן הינו מקרה ביטוחי המכוסה על ידי הפוליסה התקנית. בנוסף, גם לו היה לי ספק באשר המשמעות המילולית, הפשוטה והסבירה של המונח, הרי שימוש בכללים החלים בפרשנות פוליסות ביטוח כפי שאראה להלן מטים את הכף לטובת המסקנה כי אירוע של תדלוק שגוי ונסיעה ברכב לאחר מכן הגורם נזק, מכוסה תחת הסיכון "תאונה מכל סוג שהוא" בפוליסה התקנית בנסיבות דנן בהן לא הוחרג במפורש. פרשנות משפטית של פוליסה תקנית 1. פוליסה תקנית הינה צורה של חוזה פרי חקיקה ואינה תוצר של משא ומתן בין הצדדים. אי לכך, בבואנו לעמוד אחר משמעותה המשפטית לא ניתן להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית ואומד דעתם של הצדדים ויש לפרש הפוליסה התקנית עפ"י התכלית האובייקטיבית שלה ושל מנסחיה. ראה לענין זה: ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח (1) 221. 2. נאמר לגבי התכלית האובייקטיבית, כי היא מוסקת מתוך אופייה ומהותה של העסקה שנקשרה בין הצדדים, היא נלמדת מסוג ההסכם, נגזרת מהגיונו ומוסקת מלשונו. היא נקבעת על פי מבחן אובייקטיבי המושפע מעקרון תום הלב וממערכת הערכים שהוא מבטא ונגזרת משיקולים של הגיון ומשיקולי יעילות עסקית ושיקולי שכל ישר של אנשי עסקים סבירים והוגנים. באשר לפרשנות פוליסת הביטוח נפסק כי זו תעשה כנגד מנסחה, בשאיפה כי יכובדו ציפיותיו הסבירות של המבוטח עליהם בה המחוקק להגן בהציעו תנאי הפוליסה התקנית וכי במקרה של ספק יש להעדיף פירוש התומך בזכאות המבוטח. ראה לענין זה ע"א 5775/02 הנ"ל. 3. בהתאמה, אני סבורה כי רק פרשנות המכירה בעובדה כי במקרה דנן התממש הסיכון אותו נועדה הפוליסה לבטח והתקיים "מקרה הביטוח", מגשימה את התכלית האובייקטיבית של הפוליסה התקנית. 4. במקרה דנן עסקינן בפרשנות פוליסה תקנית אשר נוסחה לצורך הגנה על אינטרסי מבוטחים ומטרתה מניעת צמצום לא הכרחי של הכיסוי הביטוחי עפ"י פרשנות מצומצמת של חברות הביטוח לצורך האדרת רווחיהם על חשבון מבוטחיהם. מגמה זו של העדפת אינטרסי המבוטח בפרשנות פוליסה באה לידי ביטוי בלשונו של חוק חוזי הביטוח וחוק הפיקוח על עסקי ביטוחי התמ"א-1981, כך בסעיף 38 שבו. 5. לא מצאתי ממש בטענת ב"כ חברת הביטוח באשר להיות המקרה דנן אירוע רשלני של המבוטח אשר הביא לנזק במעשה ידיו. הלכה פסוקה היא כי רשלנות מבוטח אינה שוללת היות הנזק פרי אירוע תאונתי ולפיכך, אין בהערת אגב של כב' השופטת פליגלמן בת.א. 10469/03 עכא שלמה נ' אריה בע"מ פס"ד מיום 7.2.05 שאוזכר בסיכומי ב"כ הנתבעת, להביא לדחית טענות ב"כ התובע, במקרה דנן. יצוין כי כב' השופטת פליגלמן בפסק הדין הנ"ל, העירה הערותיה לענין מקרה הדומה למקרה דנן בהערת אגב בלבד, תוך קביעה כי כאשר מדובר באירוע שהינו פרי רשלנות מבוטח, אין כיסוי ביטוחי משום שאירוע כזה אינו אירוע תאונתי. הערה זו נדחתה בפסיקה והוכרה האפשרות להכיר במקרה כאירוע תאונתי גם כאשר זה נובע מרשלנות המבוטח. ראה לענין זה: ע"א 172/98 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ס מ"ז(1) 311, 325 תק (פת); 13037-07-09 סרג' סולטן נ' חברת ביטוח אישי ישיר בע"מ, , פסק דין השופט הרוי גאבס מיום 2.5.10. כבר הבהרתי לעיל כי פוליסת הביטוח התקנית נועדה לחול מקום בו ארע נזק לרכב עקב נהיגה רשלנית למשל של מבוטח. 6. במיוחד נכון הדבר כאשר בפוליסה תקנית עסקינן וזו מגדירה מקרה ביטוח הכולל גם "תאונה מכל סוג שהוא". לטעמי, תכליתו האובייקטיבית של הביטוח הנ"ל לאפשר למבוטח ציפיה סבירה כי אירועים תאונתיים הקשורים בשימוש ברכב, אפילו הם נובעים ממעשים פרי טעות שלו עצמו, יהיו מכוסים בכיסוי הביטוחי המוגדרים בפוליסה התקנית. לטעמי, זו ציפייתו הסבירה של המבוטח עליה נועדה להגן הפוליסה התקנית וזוהי המסקנה ההכרחית גם אם נעשה שימוש בכלי פרשנות נוספים של פרשנות נגד המנסח וציפיות המבוטח הסביר. כל אלו ולשון הפוליסה עצמה מובילים למסקנה ההכרחית כי במקרה דנן אירע מקרה פוליסה. 7. לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת לפיה הכרה באירוע של תדלוק שגוי כנכנס תחת הסיכון "תאונה מכל סוג שהוא" הופכת את הפוליסה התקנית לפוליסה מסוג "כל הסיכונים", המחייבת מתן כיסוי ביטוחי לכל מקרה. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם ס' 20 לפוליסה זו הכולל רשימה מפורשת של חריגים אשר בהתקיימם אין חבות למבטח. נקודת המוצא של הנתבעת בטענתה זו היא, שפוליסה מסוג כל הסיכונים, בניגוד לפוליסה התקנית, מכסה כל סיכון אפשרי ובכך טועה הנתבעת. כמו הפוליסה התקנית גם הפוליסה מסוג "כל הסיכונים" מכסה רק את הסיכונים שהוגדרו בפוליסה, כאשר סיכונים אלו נלמדים עפ"י לשון הפוליסה ופרשנותה עפ"י הכללים שנסקרו לעיל. אין בהרחבת הסיכונים הכלולים בפוליסה על דרך פרשנות להביא ליצירת פוליסת המכסה תמיד כל סיכון. כך נאמר בע"א 5775/02 נווה גן הנ"ל: "אין משמעה של הפוליסה המכונה "כל הסיכונים" כפשוטה, לאמור כיסוי ביטוחי מלא לכל הסיכונים...היקף הכיסוי הביטוחי מגודר בדרכים שונות. אכן, גם "ביטוח כל הסיכונים" אינו ביטוח בלתי מוגבל, כי אם ביטוח החל בתוך הגבולות שתוחמים לו, מצד אחד, ההגדרה הכללית של הנזקים המבוטחים, ומצד אחר, החריגים המנויים בפוליסה". 8. לו ביקשה ב"כ הנתבעת לצמצם הכיסוי הביטוחי בפוליסה התקנית המוצע על ידה, היה עליה להגדיר החריגים ביתר פירוט וליתן הסברים נדרשים תוך עמידה בהוראות החוק. משהסתפקה בניסוח הכללי המופיע בפוליסה התקנית, עליה לאמץ פרשנות הסבירה לו התואמת מטרת הוראת החוק מכוחו הוצאה פוליסה זו, והיא הרחבת הכיסוי הביטוחי הניתן למבוטח. 9. האמור לעיל תואם הגישה הפרשנית המרחיבה אשר הביאה להכרה במתן כיסוי עפ"י פוליסת ביטוח לסיכונים אשר נגרמו באירוע תאונתי בלתי צפוי הנובע גם מרשלנות המבוטח. ראה לענין זה דברי כב' השופט רבלין בע"א 5771/02 הנ"ל, בעמ' 319, סעיף 18 לפסק הדין. 10. עוד מצאתי ממש בטענת ב"כ התובע כי המבטח כלל בתנאי הפוליסה רשימת חריגים כלליים הכוללת מקרים בהם לא תחול הפוליסה אף אם התממש אחד הסיכונים האמורים בסעיף 1 לפוליסה התקנית. משלא צויין המקרה דוגמת המקרה דנן ברשימת החריגים, יש בכך תמיכה נוספת בקביעת הפרשנות שנעשתה לעיל בפסק דין זה ותמיכה נוספת במסקנה כי יש לראות במקרה דנן מקרה ביטוח המחייב מתן כיסוי ביטוחי. יתר על כן, סעיף 3 לפוליסה קובע: "קלקולים מיכניים וחשמליים שיגרמו לרכב אינם מכוסים, אלא אם נגרמו במהלך או עקב מקרה הביטוח". ללמדך שהמנסח צפה מקרה בו קלקולים ברכב יגרמו עקב מקרה הביטוח כדוגמת המקרה דנן. 11. שותפה אני לדעה כי לבית המשפט תפקיד בעיצוב המדיניות המשפטית גם שעה שעוסק בפרשנות הפוליסה התקנית. לצורך כך יש לקבוע מדיניות בנוגע למעשים רשלניים או מכוונים של מבוטח אשר בהתקיימם לא ניתן יהיה להתעלם ממידת הפורענות, הזלזול וחוסר האכפתיות כלפי התוצאות של מבוטח העושה מעשה כזה ובוחר לנהוג לאחר ביצועו וגורם אגב כך נזקים לרכבו. דוגמא למעשה כזה נדון בתא"מ 8511-09-09 קובלנקו נ' איי די איי חברה לביטוח בע"מ, פס"ד מיום 24.11.10. המקרה דנן שונה בתכלית השינוי. מדובר במעשה של מבוטחת אשר תדלקה רכבה בטעות במהלך נסיעה, בדלק שאינו מתאים, ואגב כך גרמה נזק לרכב. מדובר במעשה פרי טעות אגב ביצוע נסיעה. לטעמי שיקולי מדיניות מחייבים הכרה במקרה כזה כמקרה ביטוחי המכוסה בפוליסה התקנית. סיכום: 1. לאור כל האמור לעיל ובהעדר מחלוקת בין הצדדים לענין הנזקים, אני מקבלת התביעה ומחייבת הנתבעת לשלם לתובע סך של 49,143 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.1.10 ועד התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪. 2. לאור ההסדר הדיוני שהושג בין הצדדים ומאחר ולא נשמעו ראיות בתיק זה, אני מורה על השבת אגרה ופטור מתשלום יתרת אגרה בהתאם לתקנות. 3. כספים לרבות ערבויות שהופקדו בקופת בית המשפט יושבו למפקידיהם לאחר תשלום הוצאות מומחים ועדים על פי החלטה מוקדמת. סולרתחנת דלק