קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוקף עיקול לאחר רישום הערת אזהרה: זוהי תובענה למתן פסק דין הצהרתי בה עותרים המבקשים, בין היתר, להצהיר כי הם בעלי הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 4622, חלקה 136, עליהם בנוי בית מגורים שכתובתו רחוב היסמין 129 בגני יוחנן (להלן:- "המקרקעין" או "הנכס"). המבקשים עותרים לשבעה סעדים נוספים, כפי שיפורט להלן. 1.        רקע: המבקשים הם בני זוג שחזרו לישראל לאחר מספר שנים בהם חיו בניגריה ושכרו בית למגורים בישוב גני יוחנן. משביקשו המבקשים לרכוש בית למגורים הגיעו דרך האינטרנט למודעה בה הוצע הנכס למכירה. המשיבים 1-2 (להלן ביחד:- "המשיבים"), הם בני זוג, עורכי דין במקצועם, שהציעו את הנכס למכירה והיו בעלי זכויות החכירה הרשומות שלו. על פי הנטען בתובענה, לאחר שניהלו המבקשים משא ומתן עם המשיבים ובדקו שהמקרקעין נקיים מכל זכות של צד שלישי, למעט משכנתה הרשומה לטובת המשיב 10, בנק ירושלים בע"מ (להלן:- "בנק ירושלים"), חתמו הצדדים ביום 25.10.10 במשרד המשיבים על הסכם מכר למכירת זכויות החכירה בנכס מהמשיבים למבקשים (להלן:- "הסכם המכר" או "ההסכם"; נספח ג' לתובענה). באותו יום נרשמה הערת אזהרה לטובת המבקשים בלשכת רישום המקרקעין ברחובות על-פי סעיף 126 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן:- "החוק") ובוצעה העברה של התשלום הראשון על פי הסכם המכר. הצדדים דיווחו על הסכם המכר כדין לרשויות המס ואף שילמו מס רכישה בסך של 94,155 ₪ (העתק הקבלה על ביצוע התשלום - נספח ו' לתובענה). על-פי הסכם המכר התחייבו המבקשים לשלם למשיבים סך של 3,100,000 ₪ כנגד העברת זכויות החכירה במקרקעין וזאת בשישה תשלומים כדלקמן: (אא) 500,000 ₪ במעמד החתימה על הסכם המכר בד בבד עם רישום הערת האזהרה. (בב) 700,000 ₪ עד יום 1.11.10. (גג) 300,000 ₪ עד יום 8.11.10. (דד) 800,000 ₪ עד יום 23.1.11. סכום זה מיועד לסילוק יתרת המשכנתה הרובצת על הנכס לטובת בנק ירושלים, ובטרם התשלום אמורים היו המשיבים להמציא עד 6.1.11 מכתב כוונות מבנק ירושלים. (הה) 450,000 ₪ עד יום 10.3.11 בכפוף לקבלת נסח רישום מקרקעין שלפיו סולקה ונמחקה כל יתרת המשכנתה. (וו) 350,000 ₪ כנגד ובמעמד מסירת החזקה בנכס למבקשים, שהייתה אמורה להתבצע ביום 4.5.11, ועם המצאת המסמכים המפורטים בהסכם המכר. בתובענה טוענים המבקשים כי לאחר ששילמו למשיבים סך של 1,650,000 ₪ על חשבון התמורה שהיה עליהם לשלם על-פי הסכם המכר (שלושת התשלומים הראשונים + 150,000 ₪ על חשבון התשלום הרביעי ששילמו המבקשים כחודשיים לפני התאריך שנקבע לפרעונו), הסכימו הצדדים בעל-פה כי מסירת החזקה במקרקעין תוקדם ליום 10.1.11 (במקום 4.5.11 כפי שנקבע בהסכם המכר) ובהתאם לכך יוקדמו התשלומים הקבועים בהסכם המכר. ואולם, כך לטענת המבקשים בתובענה, בזמן שנערכו הצדדים לחתום על תיקון להסכם המכר שיקדים את מסירת החזקה כאמור ובעת שהמבקשים נערכו לקבל הלוואה מבנק למשכנתאות לצורך הקדמת התשלומים, החלו להיות מוטלים על המקרקעין עיקולים שונים על זכויותיו של המשיב 1 (להלן:- "המשיב") במקרקעין ובמקביל החלו להיות מוטלים בזה אחר זה עיקולים על כלל נכסי המשיב הנמצאים בידי המבקשים. העיקולים השונים הוטלו על ידי המשיבים 3-9, 11-17 במועדים שונים שלאחר רישום הערת האזהרה. משכך, הגישו המבקשים התובענה דנן בה עותרים הם לסעדים הצהרתיים כדלקמן: (אא) הם בעלי הזכויות במקרקעין בכפוף להסרת המשכנתה הרובצת על המקרקעין לטובת בנק ירושלים ותשלום יתרת התמורה בהתאם להוראות הסכם המכר. (בב) כל העיקולים שהוטלו על זכויות המשיבים במקרקעין וכל עיקול אחר שיוטל על המקרקעין בשל חוב אחר של המשיבים נדחים מפני הערת האזהרה שנרשמה לטובת המבקשים. (גג) הם זכאים לפרוע את המשכנתה הרובצת על המקרקעין לטובת בנק ירושלים, מבלי שיש בכך משום ביצוע תשלום בניגוד לעיקולים שהוטלו על זכויות המשיב לקבלת יתרת התמורה על פי הסכם המכר. (דד) הם זכאים לפרוע מיתרת התמורה, ועל אף העיקולים שהוטלו על יתרת התמורה, כל חוב שיש או שיהיה למשיבים לרשות המיסים בגין מס שבח שהמשיבים התחייבו לשלם בגין מכירת המקרקעין על פי הסכם המכר. (הה) הם זכאים לפרוע מיתרת התמורה וחרף העיקולים, כל חוב שיש או שיהיה למשיבים כלפי המועצה האזורית גזר בגין המקרקעין. (וו) המשיבים, או מי מטעמם, אינם רשאים לעשות כל שימוש בייפוי הכוח שניתן להם לצורך ביטול הערת האזהרה במקרה בו יופר הסכם המכר בהפרה יסודית על ידי המבקשים. (זז) המבקשים זכאים לפיצוי המוסכם הקבוע בהוראות הסכם המכר, נוכח הפרתו היסודית של ההסכם על ידי המשיבים. (חח) עד למועד תשלום מלוא התמורה רשאים המבקשים לשכור מהמשיבים את הזכויות במקרקעין באופן שיאפשר להם להיכנס לנכס. עוד טוען ב"כ המבקשים בתובענה, כי בשיחות שקיים עם באי כוח המעקלים השונים עלתה תמונה שלפיה המשיב ניהל לכאורה מעין פירמידה פיננסית בה שכנע אנשים להשקיע אצלו את כספם תוך התחייבות כי כספם יוחזר להם בצירוף ריבית תוך תקופה מסוימת. בשיחה טלפונית שקיים עם המשיב סירב האחרון לאשר לו קיומה של פירמידה כאמור, אולם אישר כי יש לו חובות רבים וכי צפויים עיקולים נוספים. כן התברר למבקשים, בשלב כלשהו, כי למשיבים אין פטור ממס שבח במכירת הנכס. בתשובתם לתובענה טוענים המשיבים, כי העיקולים הוטלו על מחצית מהזכויות בנכס הרשומות על שם המשיב בלבד, כך שעל חלקה של המשיבה לא הוטל כל עיקול. חרף כך, סירבו המבקשים להעביר את מחצית התמורה בגין יתרת התשלום והציעו כי מלוא כספי התמורה יופקדו בנאמנות בידי ב"כ המבקשים וזה יעשה בהם שימוש, בין היתר, לצורך סילוק המשכנתה ותשלום המיסים הרובצים על המקרקעין. בהתאם לכך, כך לדברי המשיבים בתשובותיהם, הוגשו בקשות ותגובות ללשכות ההוצאה לפועל בהן נפתחו תיקים נגד המשיב ועוד בטרם ניתנו החלטות בלשכת ההוצאה לפועל הגישו המבקשים התובענה דנן. כאן המקום לציין, כי לכתחילה הוגשה התובענה נגד המשיבים 1-10 ולשכת רישום המקרקעין רחובות. בהמשך, הוספו משיבים 11-17 לתובענה ולשכת רישום המקרקעין רחובות נמחקה. מכאן, למעשה משיבים 3-9 ו- 11-17 (להלן:- "הנושים") הם מעקלים שונים שהטילו עיקולים על זכויותיו של המשיב במקרקעין וכן עיקולים על כלל נכסי המשיב הנמצאים בידי המבקשים. ביום 17.4.11 התקיימו לפניי חקירות מצהירים. מטעם המבקשים העיד מר שושני (להלן:- "המבקש") ומטעם המשיבים העידה גב' צבר (להלן:- "המשיבה" או "גב' צבר"). מבין הנושים העידו המשיב 4, המשיב 8, המשיבה 14 (להלן:- "גב' עמית") והמשיבה 15. בהתאם להחלטתי בתום החקירות, הגישו הצדדים סיכומים בכתב. לאחר שהגישו המבקשים סיכומי תשובה מטעמם, הגישה גב' עמית הודעה דחופה בה טענה שבניגוד לטענת המשיבה, שלפיה לא הייתה מעורבת בעסקי בעלה, הוברר כי המשיבה עצמה נתנה ערבות אישית לאחד הנושים, שאינו צד לתובענה דנן. אותו נושה הטיל עיקול על כלל נכסיה של גב' צבר שנמצאים בידי המבקשים. משכך לטענת גב' עמית, יש לדחות את דרישת גב' צבר לקבל את מחצית מיתרת התשלום ממכירת הנכס. גב' צבר הגישה תגובה להודעה זו בה דבקה בטענתה כי לא הייתה מעורבת ביצירת החובות של המשיב וכי יש לדחות את הודעתה של גב' עמית. לאחר שגב' עמית הגישה תשובה לתשובה זו נתתי החלטה שלפיה אם לא תתקבל הודעה אחרת מטעם מי מהצדדים תוך 7 ימים, יינתן פסק הדין על סמך החומר הקיים בתיק. משלא התקבלה הודעה אחרת, הגיעה העת ליתן את פסק הדין. טיעוני צדדים: להלן אסקור בקצרה את טענות הצדדים, כאשר טענותיהם של הנושים ייסקרו במשותף. טענות המבקשים: זכויותיהם במקרקעין גוברות על פני זכויות המעקלים השונים לנוכח הערת האזהרה הרשומה לטובתם בלשכת רישום המקרקעין, ובהתאם להוראת סעיף 127(ב) לחוק. כך גם הוכח תום ליבם של המבקשים שביקשו לעשות עסקת רכישה רגילה של מקרקעין בתנאי שוק, תוך ביצוע כל הבדיקות הרלוונטיות ותוך יצירת הבטוחות המקובלות. אף אם לא הייתה נרשמת הערת אזהרה לטובתם, היו זכויותיהם עדיפות על פני זכויות המעקלים השונים לנוכח הלכת אהרונוב (ע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב, פ"ד נג(4) 199 (1999) (להלן:- "הלכת אהרונוב"). אין בהקדמת התשלום בסך של 150,000 ₪ חודשיים טרם הזמן שנקבע לתשלום זה, כדי להצביע על רשלנות של המבקשים מכל סוג שהוא. למבקשים זכות מלאה לפרוע את המשכנתה הרובצת על הנכס. אם יגבר העיקול הכספי על פני פרעון המשכנתה, המשמעות תהיה שבעל הערת האזהרה לא יוכל להשלים את העברת הזכויות במקרקעין על שמו מבלי שפרע את יתרת המשכנתה. סיטואציה זו תביא לעקיפה של הוראת סעיף 127(ב) לחוק ולביטול מעמדה המובטח של הערת האזהרה. נימוקים אלה תקפים אף באשר לזכותם של המבקשים לפרוע את החוב למס שבח וכן את החוב למועצה האזורית גזר, ככל שקיימים חובות כאמור. לבסוף טוענים המבקשים, שאין חולק כי הסכם המכר הופר בצורה יסודית על ידי המשיבים ולכן מתגבשת זכותם לפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 10.2 בהסכם. משכך טוענים המבקשים, יש לקזז את הפיצוי המוסכם המגיע להם בגין הפרת המשיבים את ההסכם, מיתרת התמורה שעליהם לשלם למשיבים. טענות המשיבים 1-2: על חלקה של המשיבה בנכס לא הוטל כל עיקול ולא ננקטו נגדה הליכים כלשהם על ידי מי מהנושים. נושיו של המשיב סירבו להסיר את העיקולים ובכך גרמו להפרת ההסכם בין המבקשים למשיבים. המשיבה מעולם לא התנגדה לקיום הוראות הסכם המכר ואף מסכימה לסעדים שביקשו המבקשים, למעט הסעד בעניין הפיצוי המוסכם. סירוב חלק מהנושים לאפשר למבקשים להעביר לידי המשיבה את הכספים השייכים לה למרות שלא הוטל עליהם עיקול עומדת בסתירה לדין ועולה כדי ביצוע עוולת גרם הפרת חוזה. ככל שברצונו של מי מהנושים לשים יד גם על כספי המשיבה שאינה צד להליך ההוצאה לפועל, ברי כי עליו לעשות כן במסגרת תובענה בבית המשפט הואיל ובית המשפט הוא בעל הסמכות העניינית לדון בעניינים אלה. הנושים לא הביאו אף לא ראיה אחת שעשויה ללמד על חוסר תום לב כלשהו מצד המשיבה. מאחר שהמשיבים מחזיקים בנכס בחלקים שווים ורשומים ככאלה בטאבו, כל תשלום על חשבון התמורה בגין רכישת הנכס, מתחלק בחלקים שווים ביניהם בהתאם לסעיף 59(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן:- "חוק החוזים"). הואיל וטרם קוים החיוב, בהתאם לכלל זה, יתרת התמורה צריכה להיות משולמת למשיבים בחלקים שווים. לסיכום טוענת המשיבה, שיש להורות על סילוק המשכנתה והחוב למס שבח ולמועצה האזורית מתוך כספי התמורה וכן להורות כי מתוך כספי התמורה שתיוותר, מחצית תופקד בלשכת ההוצאה לפועל לצורך חלוקה בין הזוכים והמחצית השנייה תימסר לידיה. המבקשים לא ביקשו בסיכומיהם סעד כלשהו נגד הכספים להם זכאית המשיבה וברי כי כספים אלה כלל אינם עומדים על הפרק במסגרת תובענה זו. טענות הנושים: אין לראות בכספים שעדיין לא שולמו על ידי המבקשים למשיבים ככספים בהם רשאים המבקשים להשתמש לצורך פרעון המשכנתה מבלי שהדבר יהווה הפרה של צו העיקול. מעמד המבקשים באשר לכספים אלה אינו עדיף על פני מעמד הנושים שהטילו על כספים אלה עיקול. הערת האזהרה אינה בגדר שעבוד ראשון לטובת הקונה על כספי התמורה המגיעים ממנו למוכר. הערת האזהרה מוגבלת רק באשר לזכויות המשיבים על המקרקעין ואין בה כדי לפגוע בעיקול שהטילו הנושים על יתרת התמורה שאמורים המשיבים לקבל מהמבקשים. בחקירתה של המשיבה עלה, כי היו יחסי שיתוף מלאים בין המשיבים. מדובר בזוג נשוי, החי בהרמוניה אף היום, הם שותפים במשרד עו"ד, כספם משותף ועד כה התנהל דרך חשבונו של המשיב בלבד. אין ספק כי המשיבה הייתה שותפה פעילה בהיווצרותם של חובות המשיב. בהתאם להלכה הפסוקה וכפועל יוצא של הלכת השיתוף, הרי שהלכה זו חלה גם באשר לחובות ולכן המשיבה אינה זכאית לקבל מחצית מכספי התמורה. המשיבה לא נקטה שום אמצעי משפטי נגד המשיב לחלוקת הרכוש והפרדת השיתוף ביניהם. היא אף לא דרשה מחצית מהתמורה שכבר שולמה והועברה לתשלום חובות המשיב. כן נטען כי המשיב כלל לא התייצב לעדות ולא נתן תצהיר מטעמו. עובדה מהותית המעידה מפורשות שהמשיבה ידעה על חובות המשיב היא הסכמתה לרשום הערת אזהרה לטובת המשיב 3 על הבית. בכך הוכיחה המשיבה שהיא שותפה מלאה לחובות בעלה ומסכימה לקבל על עצמה אחריות לחובות אלה. לטענת חלק מהנושים ניתן לקבוע כי המשיבה קיבלה את מחצית הכספים השייכים לה ויתרת הכסף שעל המבקשים לשלם ישולם לחלק של המשיב שעליו הוטלו עיקולים. הצדדים להסכם המכר לא הסכימו בכתב על הקדמת מסירת החזקה. לא ניתן להסכים בעל פה על מה שחייב להיות בכתב. הנושים מתנגדים לכך שהמבקשים יפרעו מיתרת התמורה כל חוב שיש או שיהיה למשיבים כלפי רשות המיסים וכלפי מועצה אזורית גזר. חובותיו של המוכר לרשויות המס ולמועצה האזורית אינם קודמים לעיקול שהוטל על כספי התמורה המגיעים למשיב המוחזקים בידי המבקשים בטרם התגבשו זכויותיהם של רשויות אלה לחוב, ולא ניתן לטעון כי חובות אלה נבלעים בנכס או מצמצמים את זכויותיו של המוכר בו, שעה שהוטלו עיקולים על כספי התמורה שמוחזקים בידי המבקשים. המבקשים לא עשו כל פעולה כדי לברר האם קיימים האישורים הנדרשים לרשות המיסים ולמועצה האזורית. לא הייתה כל סיבה שהמבקשים לא יתרמו לקידום העסקה בתום לב, ובוודאי המשיבים, וידאגו לקבל מיידית את האישורים הנדרשים. היה על הצדדים להסכם לחשב את מס השבח ששולם ולהמציא אישור העדר חובות או פירוט חובות של המשיבים למועצה. אין לאפשר למבקשים לפרוע את יתרת המשכנתה מבלי שיהיה בכך משום ביצוע תשלום בניגוד לעיקולים שהוטלו על ידי הנושים, מאחר שהמבקשים הקדימו חלק מהתשלום הרביעי למשיבים בניגוד להוראות הסכם המכר. כמו כן, התשלום הרביעי נועד לשמש קודם לסילוק המשכנתה ורק היתרה נועדה לעבור לידי המשיב, ואולם בפועל שילמו המבקשים חלק מהתשלום הרביעי מהונם העצמי חודשיים לפני הזמן ישירות למשיב למרות שהכסף אמור היה להיות משולם לבנק ירושלים. משכך, אין להפחית את הסכום אותו שילמו המבקשים מוקדם יותר מיתרת התמורה על פי הסכם המכר. היה על המבקשים לכלכל צעדיהם ולדאוג כי הלוואת המשכנתה תשולם מתוך התשלומים הראשונים ולא להעמיד עצמם חשופים לסיכון כפי שאירע במקרה דנן. טענת המבקשים שהובטח להם שבהקדמת התשלום יהיה כדי לסייע להקדמת מסירת החזקה בדירה היא בסתירה לאמור בתצהיר המבקש שלפיו רק לאחר שהקדימו התשלום ניהלו דין ודברים בקשר להקדמת מסירת החזקה. המבקשים נטלו סיכון והעבירו כספים מיותרים ולכן עליהם להוסיף ליתרת התמורה סך של 150,000 ₪ שיחולקו לנושים. התחרות במקרה דנן אינה בין זכותו של הבנק המשעבד לבין זכותם של הנושים אלא בין זכות המבקשים לזכותם של הנושים ביתרת כספי התמורה המגיעים למשיב. השאלה היא מי גובר בתחרות על יתרת כספי התמורה שעוקלו ומי ישא בנטל הכספי בנסיבות הטלת העיקול על כספי התמורה לפרוע את החוב הרשום לטובת הבנק. הנושים מתנגדים לסעד הפיצוי המוסכם בטענה שהוא אינו מתאים להתברר בדרך של המרצת פתיחה ושאין למבקשים כל זכות קדימה על פני הנושים שהטילו עיקולים על יתרת הכספים שטרם שולמו למשיבים. מהחקירות עולה כי המבקשים היו מעורים במצבם של המשיבים ופעלו בתיאום עימם. יש בכך חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים באופן השולל קבלת סעד מן היושר. הסכם המכר הוא הסכם מותנה בתנאים המפורטים בסעיף 8. המבקשים לא צירפו אישור שכל התנאים המתלים מולאו. ייתכן שכל שהמבקשים זכאים הוא להחזר הכספים ששילמו בהתאם להוראת סעיף 8.3 להסכם. 3.       דיון והכרעה: תובענה זו מעלה שתי שאלות מרכזיות: הראשונה - מי מבין השניים גובר - המבקשים, העותרים להשלים את עסקת המכר ולהירשם כבעלי הזכויות במקרקעין או הנושים שהטילו עיקולים על המקרקעין ועל יתרת הכספים המוחזקים בידי המבקשים העתידים לעבור לידי המשיבים בהתאם להסכם המכר? השנייה - האם המשיבה זכאית לקבל מחצית מכספי התמורה? אדון בשאלות אלו לפי סדר זה. השאלה הראשונה טומנת בחובה מספר שאלות, הנמצאות בקשר ישיר לסעדים להם עותרים המבקשים. מאחר שהכרעה בשאלות אלו אינה מקשה אחת, אדון בהן בהתאם לסעדים המבוקשים בתובענה. הסעד השני המבוקש בתובענה הוא להסיר את העיקולים שהוטלו על זכויות המשיבים במקרקעין לנוכח הערת האזהרה הרשומה על המקרקעין לטובת המבקשים. ביום 25.10.10, מועד חתימת הצדדים על הסכם המכר, נרשמה בפנקסי המקרקעין הערת אזהרה לטובת המבקשים על זכויות החכירה של המשיבים במקרקעין. ביום 2.12.10 נרשם בלשכת רישום המקרקעין העיקול הראשון על זכויות המשיב במקרקעין. סעיף 127(ב) לחוק קובע כדלקמן:- "נרשמה הערת אזהרה ולאחר מכן הוטל עיקול על המקרקעין או על הזכות במקרקעין נשוא ההערה, או שניתן צו לקבלת נכסים בפשיטת רגל או צו פירוק נגד בעל המקרקעין או בעל הזכות במקרקעין, או שנתמנה כונס נכסים על רכושו, הרי כל עוד לא נמחקה ההערה, לא יהיה בכל אלה כדי לפגוע בזכויות הזכאי הנובעות מההתחייבות נשוא ההערה, ובלבד שטענה לביטול העסקה מחמת פשיטת הרגל או הפירוק שהיתה עומדת אילו בוצעה העסקה במועדה, תעמוד גם נגד ההתחייבות האמורה." סעיף 127(ב) לחוק קובע את עדיפותו המהותית של בעל הערת אזהרה על פני נושים אחרים של החייב, בהבטיחו כי זכויותיו של הראשון לא ייפגעו בשל עיקול מאוחר ובשל מצבים אחרים. הערת האזהרה מקימה לבעליה עדיפות מהותית על פני בעלי זכויות אחרים, וזאת מכוחה היא ובעצם רישומה [ע"א 261/88 בנק המזרחי המאוחד נ' זלמן רוזובסקי, פ"ד מח(2) 102, 118, 120 (1994)]. לנוכח הוראה זו ברי, כי צווי העיקול שנרשמו על זכויות המשיבים במקרקעין לאחר רישום הערת האזהרה לטובת המבקשים לא יוכלו לגבור על הערת אזהרה זו, ולכן זכאים המבקשים לסעד השני המבוקש על-ידיהם. הסעדים הבאים שיש לדון בהם הם הסעדים המנויים בחלק א' של התובענה בסעיפים 3-5 לתובענה. בסעיפים אלה עותרים המבקשים להצהיר כי הם זכאים לפרוע את המשכנתה הרובצת על הנכס לטובת בנק ירושלים וכן שהם זכאים לפרוע מיתרת התמורה כל חוב שיש למשיבים לרשות המיסים ולמועצה האזורית גזר בגין מכירת המקרקעין על פי הסכם המכר, וזאת חרף העיקולים שהוטלו על ידי הנושים השונים על יתרת התמורה. למעשה, לטענת המבקשים זכותם לפרוע את מלוא התשלומים על פי הסכם המכר עדיפה על פני זכותם של הנושים של המשיבים לקבל את כספם ולכן היא גוברת על העיקולים שהוטלו על כספים אלה. טענה זו אינה יכולה להתקבל באופן זה. אמנם המבקשים נחשבים כבעלי זכות שביושר ונשלל מהנושים של המשיבים הכוח לממש את זכות הנשייה שלהם כלפי המשיבים באמצעות הנכס הנמכר, אולם לנושים עומדת הזכות לעקל את זכותם החוזית של המשיבים כלפי המבקשים לתשלום יתרת התמורה החוזית שטרם שולמה [ע"א 3725/08 ניסים חזן נ' אריק חזן (לא פורסם, , 3.2.11)]. כך עולה אף מהדברים הבאים של הנשיא ברק:- "לדעתי, עם כריתתה של העיסקה (במקרקעין או במיטלטלין) עבר הקניין שביושר לידי הקונה. המוכר הופך להיות נושה של הקונה כדי חלק המחיר שלא שולם...מעמדו של הקונה ביחסיו עם המוכר כמעמד כל נושה אחר שלו...מכאן מתבקשת המסקנה כי נושה של המוכר רשאי לעקל את זכותו של המוכר (ליתרת המחיר) כלפי הקונה. אבל הנושה של המוכר אינו יכול לעקל את הנכס הנמכר. זכותו הינה לעקל את הנשייה של המוכר כלפי הקונה." (הלכת אהרונוב, 247-248). מכאן ברי, כי לא יכולה להתקבל הטענה כי זכותם של המבקשים לפרוע את המשכנתה על פי הסכם המכר ולשלם את חובות המשיבים מכוח הסכם המכר, ככל שישנם כאלה, גוברת על זכותם של הנושים. עם זאת, לית מאן דפליג כי כל העיקולים הוטלו על חלקו של המשיב וכי זכויותיה של המשיבה במחצית הנכס עדיין נקיות מכל עיקול או זכות אחרת של צד שלישי, למעט המשכנתה הרשומה על הנכס לטובת בנק ירושלים. אמנם הנושים מעלים טענות רבות באשר למעורבותה של המשיבה בעסקי בעלה, ובין היתר בחובותיו הרבים, ובאשר להיותה שותפה מלאה להתנהלות בעלה נגד נושיו, אולם בפועל העיקולים לא הוטלו על זכויות המשיבה הנמצאות בידי צדדים שלישיים, אלא אך על זכויות בעלה. משלא הטילו הנושים עיקולים על זכויותיה של המשיבה הנמצאות בידי צדדים שלישיים, אין לקבל טענתם כי עיקולים אלה חלים אף על זכויות המשיבה, בהיותה שותפה מלאה לפעילות בעלה, בדרך עקיפה של תובענה זו. בפני הנושים פתוחה הדלת להגיש הליך נפרד נגד המשיבה בטענות שהעלו בתובענה זו, טענות שאינן ממין העניין כאן ואינן יכולות להיבחן בהליך דנן. כדי לבחון את המשמעות המעשית של האמור לעיל, אשוב לכספים ששולמו על ידי המבקשים ושנותרו לתשלום על פי הסכם המכר. הסכום שעל המבקשים לשלם למשיבים בתמורה לנכס על פי הסכם המכר הוא 3,100,000 ₪. עד להגשת התובענה שילמו המבקשים למשיבים סך של 1,650,000 ₪, קרי הסכום שנותר לתשלום, על פי התמורה המוסכמת בהסכם המכר, הוא 1,450,000 ₪. המשמעות של קביעתי בפסקה (ג) דלעיל היא, שיש להתייחס לכספים שנותרו לתשלום על חשבון התמורה באופן נפרד: מחצית מכספים אלה, קרי 725,000 ₪, המהווה את חלקו של המשיב, תועבר ללשכת ההוצאה לפועל לחלוקה לנושים על פי דין קדימה ובאופן יחסי לחובותיהם. המחצית האחרת (725,000 ₪), עליה לא הוטלו עיקולים כלשהם, מהווה את חלקה של המשיבה. נכון למועד החתימה על הסכם המכר, יתרת המשכנתה הרשומה לטובת בנק ירושלים עמדה על סך של כ- 715,000 ₪ (סעיף 2.2 להסכם המכר). מאחר שהסכם המכר נכרת בין המשיבים "שניהם ביחד וכל אחד לחוד", הרי שהמבקשים זכאים לפרוע את מלוא הסכום שנותר לסילוק המשכנתה מהתשלום המהווה את חלקה של המשיבה. באשר לסעדים להם עותרים המבקשים בסעיפים 4+5 לתובענה - על פי הסכם המכר, במעמד מסירת החזקה ובתנאי ששולמה התמורה, היה על המשיבים למסור למבקשים אישור מרשויות מיסוי מקרקעין בדבר פטור מתשלום מס שבח וכן אישור מהמועצה האזורית גזר, והכול לצורך העברת הזכויות בנכס בלשכת רישום המקרקעין על שם המבקשים. באשר למס השבח - אמנם בהסכם המכר הצהירו המשיבים שהם זכאים לפטור ממס שבח מאחר שלא מכרו דירה בפטור ממס שבח ב - 4 השנים שקדמו להסכם המכר, אולם בהמשך התברר כי המשיבה מכרה דירה אחרת שקיבלה בירושה ולכן ספק אם הם זכאים לפטור זה. משכך, הגישה המשיבה בקשה להמרת הפטור שניתן לה בזמנו על הדירה האחרת לדירה שבבסיס התובענה דנן. ככל שלא יינתן למשיבה הפטור המבוקש ויהיה מס שבח שבהתאם להסכם המכר יחול על המשיבים וככל שיש למשיבים חוב כלשהו כלפי המועצה האזורית גזר בגין מכירת המקרקעין, יהיו המבקשים רשאים לשלם חובות אלה, ככל שיוותר בידם כסף מחלקה של המשיבה בנכס, לאחר סילוק המשכנתה. טוענים חלק מהנושים שעל המבקשים לשלם 150,000 ₪ בנוסף ליתרת התמורה שנותרה להם לשלם, זאת לנוכח העובדה כי המבקשים הקדימו תשלום זה בחודשיים ימים ושילמוהו ישירות למשיבים במקום לבנק ירושלים. לטענתם, התנהלות המבקשים בפעולה זו הייתה רשלנית ולכן עליהם להוסיף ליתרת התמורה סך של 150,000 ש"ח אותם יש לחלק לנושים. איני מקבלת טענה זו. אכן, סעיף 5.2.4 להסכם המכר קובע כי התשלום הרביעי מיועד תחילה לסילוק המשכנתה ורק היתרה לאחר סילוק המשכנתה תשולם למוכר. כאשר נשאל המבקש בחקירתו האם במועד בו שילם למשיב 150,000 ₪ מוקדם מהאמור הוא ידע על שמועות כלשהן לגבי העיקולים שעתידים להיות מוטלים הוא השיב בשלילה מוחלטת. המבקש העיד בחקירתו כי המשיב התקשר אליו בחודש נובמבר וביקש ממנו להקדים את התשלום ואמר שהוא ישקול בחיוב להקדים את הפינוי. המבקש הבהיר בחקירתו שהם גרים בבית מאד לא נוח והיו מעוניינים לפנותו כמה שיותר מהר ולעבור לנכס אותו רכשו. עדותו של המבקש הייתה קוהרנטית ואמינה ואין לי ספק שבמועד בו הקדים את התשלום אכן לא ידע על העיקולים הצפויים להגיע. מטעם זה סבורה אני, כי קביעה שלפיה בהקדמת התשלום התרשלו המבקשים היא קביעה מרחיקת לכת. הסכם המכר מאפשר למבקשים להקדים כל תשלום מתשלומי התמורה בהודעה מוקדמת של שני ימי עסקים מראש למשיבים (סעיף 5.5). סעיף 11 להסכם קובע אמנם כי לא יהא כל תוקף לכל שינוי בהוראות חוזה זה אלא אם כן נערך על כך מסמך בכתב החתום על ידי שני הצדדים, אולם כאמור, ההסכם מאפשר הקדמת התשלום באופן מפורש ולכן לא נדרש במקרה זה לשנותו. שינוי ההסכם היה נדרש אילו היו מסכימים הצדדים על הקדמת מסירת החזקה, אולם בפועל לאחר שהגיעו להסכמה באשר להקדמת מסירת החזקה הוטלו עיקולים על הנכס עוד לפני שהספיקו לערוך הסכם מתוקן. בכל אופן, התשלום ששולם למשיבים הוקדם והמשכנתה הייתה עתידה להיפרע אך כחודשיים מאוחר יותר ואין לומר כי בהקדמת התשלום פעלו המבקשים ברשלנות, ועליהם לשלם שנית את הסכום ששולם לכספים המגיעים לנושים. טענה נוספת שנשמעה מצד חלק מהנושים הייתה כי המבקשים היו מודעים למצבם של המשיבים ושיתפו עימם פעולה ולכן הם חסרי תום לב ואינם זכאים לסעד מן היושר. טענה זו נטענה בעקבות חקירת המשיבה והמבקש אודות הקדמת מועד מסירת החזקה בנכס. כאמור לעיל, לא מצאתי כל סיבה לסבור כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב או כי היו מודעים למצבו של המשיב ולאפשרות שיוטלו עיקולים על הנכס ועל הכספים המוחזקים בידיהם. לא מצאתי אף כל סתירה בנקודה זו בין תצהירו של המבקש לבין עדותו. בתצהירו הצהיר המבקש שלאחר ששילמו המבקשים 1,650,000 ש"ח הסכימו הצדדים בעל פה על הקדמת מסירת החזקה ובהתאם על הקדמת התשלומים. כאמור, המבקש העיד שהמשיב ביקש ממנו להקדים את מועד תשלום התמורה ואמר לו שישקול בחיוב את הקדמת פינוי הנכס בהתאם וכן שאחרי שהקדים התשלום המשיב אמר לו שאפשר להקדים הפינוי. משכך, אין כל סתירה בין דברי המבקש בתצהיר לבין דבריו בחקירתו. המבקש אף העיד שלא ידוע לו על כך שמישהו מעורכי הדין שלו סירב להקדים את הפינוי והדבר לא נסתר בשום מקום. עדותו של המבקש הייתה מהימנה בעיני ולא מצאתי כל סיבה לקבוע כי המבקשים היו חסרי תום לב מכל סיבה שהיא. באשר לסעדים האחרים להם עתרו המבקשים בתובענה - הסעד שעניינו איסור על המשיבים לעשות שימוש בייפוי הכוח שניתן להם לצורך ביטול הערת האזהרה נזנח על ידיהם בסיכומים ועל כן אין צורך להידרש לו (ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102, 107 (1995)). הסעד הנוסף הנדרש בתובענה בו עתרו המבקשים לאפשר להם לשכור את הנכס עד למועד תשלום מלוא התמורה, אינו רלוונטי יותר לדברי המבקשים עצמם בסיכומים. באשר לפיצוי המוסכם - המבקשים עותרים כאמור שייקבע שהם זכאים לפיצוי המוסכם מכוח הוראות הסכם המכר ולכן זכאים הם לקזז את סכומו מיתרת התמורה המגיעה מהם. המשיבים והנושים גורסים כי סעד זה אינו מתאים להתברר במסגרת המרצת פתיחה. המשיבים אף טוענים כי המבקשים הם שהפרו את הסכם המכר בכך שנמנעו מהעברת התמורה המוחזקת בידיהם לידי המשיבה ללא כל הצדקה בדין. מנגד טוענים המבקשים, כי זכותם לקזז את הפיצוי המוסכם מיתרת התמורה נובעת מהוראת סעיף 53(א) לחוק החוזים ומאחר שהמועד לתשלום הפיצוי המוסכם כבר הגיע, הם רשאים לקזזו מיתרת התמורה. לאחר שעיינתי בטענות השונות שהעלו הצדדים לעניין הפיצוי המוסכם הגעתי למסקנה כי אין להעניק סעד זה: ראשית, הלכה פסוקה היא שהמרצת פתיחה אינה מיועדת לקבלת סעד כספי [ע"א 2801/06 מואטי נ' פקיד שומה תל אביב 4 (מדינת ישראל) (לא פורסם, , 19.9.07)]. שנית, אף אם אפשר לדון במקרה דנן בסעד הנדרש של הפיצוי המוסכם, במסגרת טענת קיזוז כפי שהעלו המבקשים, אין בידי להעניקו כפי שיובהר להלן. סעיף 53(א) לחוק החוזים קובע כדלקמן:- "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים." עינינו הרואות, כי דרישה מוקדמת הקיימת לצורך ביצוע קיזוז היא כי תימסר הודעה של הצד המעוניין לקזז את החיוב לצד האחר. באשר לדרישה זו קבעה הפסיקה, שאין קיזוז בהעדרה של הודעת קיזוז. אמנם לא נקבעה בחוק דרך פורמאלית לביצוע הודעת הקיזוז, אולם נקבע בפסיקה כי העיקר הוא בהבאת דרישת הקיזוז לידיעת הצד האחר להסכם אף אם הדבר נעשה שלא במפורש אלא מכללא [ע"א 5795/90 ד"ר סקלי נ' דורען בע"מ, פ"ד מו(5) 811, 826 (1992)]. כך נקבע, כי הודעת קיזוז היא המשכללת את פעולת הקיזוז במובן זה שההודעה אינה יכולה להודיע, בדיעבד, על קיזוז שחל קודם לכן [ע"א 8923/08 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מתמור בע"מ (לא פורסם, , 13.2.11)]. לא מצאתי בחומר הקיים לפניי הודעה מסוימת שניתן לראותה כהודעת קיזוז מפורשת או מכללא שמסרו המבקשים למשיבים. המבקשים אף לא התייחסו בסיכומי התשובה מטעמם לטענה שהעלתה המשיבה 5 שלפיה לצורך ביצוע קיזוז נדרשת הודעת קיזוז ולכן אני יוצאת מנקודת הנחה שלא ניתנה הודעת קיזוז כאמור. על פי הנטען בתובענה, מרגע הטלת העיקולים, הקשר שיצרו המבקשים היה עם באי כוחם של הנושים ולא מתואר כל קשר שהיה עם המשיב או המשיבה, שניתן לראות בתוכנו כהודעת קיזוז מפורשת או מכללא. מסקנה זו מתחזקת אף מעדותו של המבקש - כאשר נשאל על הקשר שהיה למבקשים עם המשיבים לאחר קבלת הודעת העיקול הראשונה, השיב שהקשר היה דרך עורך הדין של המבקשים שטיפל מול עורכת הדין בנושא העיקול הראשון ושלאחר העיקול הוא לא חושב שהיה קשר מול המשיבים עצמם (שורות 13-17 בעמ' 6 לפרוטוקול). משלא הוצגה כל ראיה או עדות המבססת הודעת קיזוז טרם הגשת התובענה, אין מנוס מלדחות את טענת הקיזוז. למען הסר ספק, המבקשים רשאים להגיש תביעה כספית ובה לתבוע את הפיצוי המוסכם בבית המשפט המוסמך. הסעד שנותר לבחון אותו הוא הסעד הראשון לו עותרים בתובענה, קרי הצהרה כי המבקשים הם בעלי הזכויות במקרקעין בכפוף להסרת המשכנתה הרשומה לטובת בנק ירושלים ותשלום יתרת התמורה. כן עותרים המבקשים לאפשר להם לקבל הלוואה מבנק למשכנתאות ולרשום לטובתו הערת אזהרה בגין התחייבות לרישום המשכנתה. בהתאם לכל האמור לעיל, יהיו המבקשים זכאים להירשם כבעלי זכויות החכירה בנכס בכפוף לאמור להלן:- (אא) המחצית המגיעה למשיב מיתרת התמורה (725,000 ₪) תועבר ללשכת ההוצאה לפועל. (בב) המבקשים יפרעו את מלוא יתרת המשכנתה ממחצית התמורה המגיעה למשיבה (725,000 ₪) ויסדירו את התשלומים לרשויות מיסוי מקרקעין ולמועצה האזורית גזר לשם קבלת אישור ללשכת רישום מקרקעין. (גג) כל העיקולים שנרשמו על זכויות המשיב בנכס - יימחקו לאלתר. (דד) אם לאחר תשלום כל הסכומים החלים על המשיבים על פי הסכם המכר תיוותר יתרה - תועבר זו למשיבה. בטרם סיום אתייחס להודעת גב' עמית בעניין העיקול הנוסף שהוטל, לטענתה, על כלל נכסי המשיבה שבידי המבקשים: הנושה הנוסף אליו מתייחסת גב' עמית אינו צד לתובענה דנן ולכן אין בהוראות פסק דין זה כדי לפגוע בו. אם אכן קיים עיקול כנטען על ידי גב' עמית והודעת העיקול הומצאה למבקשים, על המבקשים לפעול בהתאם לצו העיקול וכל תשלום כסף למשיבה או עבור המשיבה כפוף לצו זה ולהוראות כל דין. 4.       סוף דבר: התובענה מתקבלת באופן חלקי, כמפורט דלעיל. עיקולהערת אזהרה