תחולה טריטוריאלית - חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

חוק הפלת"ד (חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) הוא בעל תחולה טריטוריאלית, ולמעט סעיפים מרחיבים, הוא חל רק על נהיגה בישראל. כך גם פקודת ביטוח רכב מנועי (סיכוני צד שלישי) [נוסח חדש], תש"ל-1970. סעיף 1 לחוק מגדיר את המונחים הרלוונטיים לרבות תאונת דרכים, נזק גוף, שימוש ברכב מנועי, נפגע, מבטח, ישראלי ועוד. וכך מוגדר נפגע בתאונת דרכים: "נפגע" - אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים, למעט אם נגרם מפגיעת איבה כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970;". פרק ב' לחוק דן באחריות לפיצויים בגין נזקי גוף. סעיף 2 קובע אחריות הנוהג ברכב: "2.(א) המשתמש ברכב מנועי (להלן - הנוהג) חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב. (א1) הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ, על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב אף אם התאונה אירעה באזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית או באזורים ויראו את התאונה כאילו אירעה בישראל; לענין סעיף זה - "תייר חוץ" - כמשמעותו בחוק שרותי תיירות, תשל"ו-1976, למעט תושב האזור או תושב שטחי האחריות האזרחית הפלסטינית ובלבד שהוא נפגע במהלך סיור כמשמעותו בחוק האמור; "רכב ישראלי" - רכב הרשום בישראל או החייב ברישום בישראל לפי כל דין, או רכב שאינו חייב ברישום שבעליו הוא ישראלי. (ב)... (ג) האחריות היא מוחלטת ומלאה...". סעיף 2(א) לחוק מחייב נוהג רכב לפצות כל אדם שנגרם לו נזק בתאונת דרכים במדינת ישראל. סעיף זה אינו מסויג ואינו מתייחס לישראלי, לתושב חוץ, לתייר, לעובד זר, ואינו מאפיין את הנפגעים באפיונים כלשהם. מקריאת החוק עולה כי סעיף 2(א1) מרחיב את תחולתו של סעיף 2(א), ומחייב את הנוהג ברכב ישראלי לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ, אף אם התאונה ארעה במקומות המצוינים בסיפא לסעיף, וקובעת כי יראו תאונה הנגרמת במקומות אלה "כאילו ארעה בישראל". תחולה טריטוריאלית של חוקפיצוייםתאונת דרכים