התחרות בין הזוכה-המעקל לבין המחזיק בנכסי החייב מושא העיקול הוסדרה בסע' 47 ו-48 לחוק ההוצאה לפועל. סע' 47 קובע את הכלל הרחב לו כפוף המחזיק: הצד השלישי חייב למסור לידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל את הנכסים המעוקלים לפי פרק זה, באופן, במועד ובמקום שרשם ההוצאה לפועל קבע בצו העיקול או בצו שנתן לאחר מכן, ואם היו הנכסים חובות המגיעים ממנו לחייב - עליו לשלמם למנהל לשכת ההוצאה לפועל בהגיע זמן פרעונם; בא סע' 48(א) ומבאר מחד גיסא מהי הסנקציה לה יהא חשוף צד שלישי שלא מילא חובתו לפי סע' 47 ומאידך גיסא מהי ההגנה העומדת לצד השלישי כנגד הפעלת הסנקציה נגדו: צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין בידעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון. הדרישה לקיומו של הצדק סביר מעמידה מבחן אובייקטיבי להמצאות טעם המצדד באי העברת המעוקלים למוציא לפועל. היא פורשה כמכוונת למבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת של אדם מן הישוב שנדרש לפעול באותן נסיבות בהן פעל הצד השלישי [ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' ולך, פ"ד מג(2) 864, 875 (1989)]. כללים להסדרת התחרות בין זכותו של נושה-מעקל לבין זכותו של הבנק-המחזיק אשר טוען לזכות קיזוז בהתייחס לכספים המעוקלים הותוו בע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט(1) 177 (1995) (להלן פרשת בל"ל). נקבע שם שעל-מנת להכשיר קיזוז שביצע בנק בחשבון לקוח עליו לצלוח שתי משוכות: ראשית, עליו להראות שבמועד בו ביצע את הקיזוז הייתה לו זכות לעשות כן; שנית, עליו להוסיף ולהראות שעמדה לו זכות לבצע את הקיזוז לאחר שקיבל הודעה בדבר הטלת העיקול, באופן שלא היה בעיקול כדי לשלול את זכות הקיזוז של הבנק ולאיינה [פרשת בל"ל, שם, בעמ' 187]. מחזיק בנכסעיקול