תיקון טעות בפסק בורר לאחר אישורו

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון טעות בפסק בורר לאחר אישור ע''י בית המשפט: 1. בורר נתן את פסקו והכריע במחלוקת שבין הצדדים. בית המשפט נתבקש לאשר את פסק הבורר והפסק אכן אושר כמבוקש. האם מוסמך הבורר לתקן טעות שנפלה בפסקו לאחר שבית המשפט אישר את הפסק? שאלה זו, שהובאה בפני על דרך של אבעיה, היא העומדת להכרעה בפסק דין זה. 2. העובדות הרלוונטיות א. המשיבים (להלן - "הצדדים" או "גלבוע" ו"בירם" - בהתאמה) התקשרו ביום 5.11.06 בהסכם קומבינציה ביחס למקרקעין בקרית חיים. ב. לימים נתגלע סכסוך בין הצדדים והוסכם על מסירת ההכרעה בו לבורר פרופ' דן ביין. ג. הצדדים הגישו בפני הבורר תביעה ותביעה שכנגד והבורר נתן את פסקו ביחס לתביעות האמורות ביום 29.5.11. בפסק הבורר חוייב בירם לשלם לגלבוע סך של 199,925$, בשקלים חדשים לפי השער היציג ביום פלוני שצויין על ידי הבורר, וכן סכומים שונים בשקלים חדשים, והכל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק עד לתשלום בפועל, כמפורט שם. בפסק הבורר לא נאמר דבר באשר למס ערך מוסף. ד. ביום 1.6.11 הגישה גלבוע לבית משפט זה בקשה לאישור פסק הבורר (הבקשה נרשמה תחת המספר הפ"ב 1640-06-11) . משלא הוגשה בקשה לביטול פסק הבורר נעתר בית המשפט לבקשה וביום 30.6.11 אישר את הפסק. ה. בירם שילם לגלבוע את הסכומים הנקובים בפסק הבורר על פי תחשיב שנערך על ידי גלבוע. ו. לאחר ביצוע התשלום, כאמור, שבה גלבוע ופנתה לבירם וטענה כי במכתב דרישתה המקורי נפלה טעות משום שהסכום של 199,925$ חושב ללא מע"מ. על כן נדרש בירם לשלם גם מע"מ על הסכום האמור. בירם סירב להיענות לדרישתה של גלבוע. ז. בעקבות האמור לעיל הגישה גלבוע לבורר, לאחר אישור פסק הבורר על ידי בית המשפט, "בקשה לתיקון ולהבהרת פסק הבוררות". גלבוע בקשה מן הבורר להורות על תיקון פסקו כך שיאמר בו שלסך 199,925$ בשקלים חדשים לפי השער היציג יתווסף מע"מ כחוק. ח. ביום 14.8.11 נתן הבורר את החלטתו ביחס לבקשה האמורה. הבורר ציין כי לדעתו ספק אם נותרה בידו סמכות לערוך את התיקון או השינויים המבוקשים בפסק הבורר. הבורר הוסיף וכתב בהחלטתו כי אכן נפלה טעות קולמוס בפסקו. לדבריו, "פסק הבורר לא התיימר ולא התכוון לסטות מהוראות החוזה הקובעות שלכל סכום יווסף מע"מ". על כן הנחה הבורר את גלבוע לפנות אליו בבקשה לפנות לבית המשפט באבעיה כדי שבית המשפט יקבע אם עדיין מוסמך הבורר לתקן את פסקו אם לאו. בעקבות כך פנתה גלבוע לבורר ובקשה ממנו לפנות לבית המשפט בדרך של אבעיה. ט. מכאן בקשתו של הבורר המונחת בפני: הבורר עתר, עתר על דרך של אבעיה, לכך שבית המשפט ינחה אותו כיצד לנהוג ואם הוא עדיין מוסמך לתקן טעות קולמוס שנפלה בפסקו, אם לאו. 3. עמדות הצדדים ביחס לבקשה א. בקשתי את תגובות הצדדים לבקשה. ב. המשיבה מס' 1, גלבוע, הגישה תגובה ארוכה ומפורטת. עיקר טענתה הוא כי דבר החבות במע"מ כלל לא היה במחלוקת בין הצדדים. בסוף תגובתה כתבה גלבוע לאמור: "המשיבה עותרת לפיכך כי בית המשפט ייעתר לבקשת הבורר ויורה לו לתקן את טעות הקולמוס שנפלה בפסק הבוררות. לחילופין עותרת המשיבה במסגרת תגובתה זו לתיקון פסק הדין שיצא מתחת ידיו של בית המשפט הנכבד בהתאם להחלטת הבורר מיום 14.8.11 והאבעיה ולהארכת המועד להגשת הבקשה לתיקון פסק הדין". כן עתרה גלבוע לחייב את בירם "בהוצאות ראויות ומשמעותיות וכן בשכ"ט עו"ד ומע"מ כדין בגינו". ג. המשיב מס' 2, בירם, בקש לדחות את הבקשה ולחייב את גלבוע בתשלום הוצאות הגשת התגובה ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק. 4. דיון א. עם מתן פסקו סיים הבורר את תפקידו, בכפוף לסמכות הנתונה לו בסעיף 22 לחוק לתקן את הפסק בעניינים המפורטים שם. הא ותו לא. ב. יתרה מזאת: משאושר פסק הבורר על ידי בית המשפט "(...) דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק-דין של בית המשפט" [סעיף 23(א) לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968 - להלן - "החוק"]. מכאן שכל שינוי, תיקון או ביטול של פסק הדין (היינו, פסק הבורר שאושר ודינו, משאושר, כדין פסק דין של בית המשפט), יכולים להיעשות על ידי בית המשפט בלבד. הבורר יוצא, לפיכך, מן התמונה אלא אם יורה בית המשפט על החזרת העניין לבורר, מכח סמכות בית המשפט לפי סעיף 24 לחוק. ג. ועוד: הבורר כתב בכותרת פנייתו לבית המשפט, מתחת לכותרת "אבעיה", בתוך סוגריים, "בעיית עצה לפי סעיף טז' לתוספת לחוק הבוררות ותקנה 234 לתקנות סדר הדין האזרחי". והנה, בסעיף טז' לתוספת הראשונה לחוק נאמר כי "הבורר רשאי להביא שאלה משפטית המתעוררת במהלך הבוררות או את פסק הבוררות, כולו או מקצתו, לפני בית המשפט בדרך אבעיה לשם מתן חוות דעת". (ההדגשה שלי. ע.ג.). חוששני כי מסלול הפניה לבית המשפט על דרך אבעיה כלל אינו פתוח בפני הבורר לאחר שכבר נתן את פסקו. הבורר יכול לפנות לבית המשפט בבקשת עצה, על דרך של "בעיית עצה" באשר לשאלה משפטית המתעוררת במהלך הבוררות, וכן ב"בעיית פסק" המנוסחת בפסק הבורר ומוגשת רק בסיום הבוררות (פרופ' סמדר אוטולנגי, "בוררות - דין ונוהל" מהדורה רביעית מיוחדת, 2005, כרך א' עמ' 708). אכן, הבורר יכול להגיש בעיית עצה גם באותם עניינים בהם הוסמך בחוק ליתן החלטה לאחר שנתן פסק סופי, כמו החלטה לביטול פסק שניתן במעמד צד אחד, לפי סעיף 15(ב) לחוק, או החלטה בבקשה לתיקון פסקו, לפי סעיף 22 לחוק. אלא שכאן, לאחר שהפסק כבר אושר על ידי בית המשפט - סמכותו האמורה של הבורר כבר פגה. ד. המסקנה מן האמור עד כה היא, וזו הנחייתי לבורר הנכבד, כי משאושר פסק הבורר על ידי בית המשפט הרי שסמכותו לדון בעניין פגה והוא אינו מוסמך להכניס שינוי כלשהו בפסקו, אף אם הוא סבור כי נפלה שגגה מתחת ידו. וראו את פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין: ע"א 678/71 תשלובת מפעלי טמפו ירוחם בע"מ נ' "אריעד" מחצבים ומינרלים בנגב בע"מ, פ"ד כו(2) 29 (1972); 5. כזכור, גלבוע עתרה, לחילופין, לתיקון פסק הדין שניתן ביום 30.6.11 ולהארכת מועד להגשת בקשה לתיקון פסק הדין. להלן אתייחס לבקשות אלה של גלבוע. א. ראוי לציין כי תגובתה של גלבוע לאבעיה שהוצגה על ידי הבורר הוגשה לבית המשפט ביום 1.11.11 ותגובתו של בירם הוגשה ביום 2.11.11. עיון בתגובתו של בירם מלמד כי אין בה כל התייחסות לתגובתה של גלבוע. אני מניח ששתי התגובות "הצטלבו" בדרכן לבית המשפט ובירם לא ידע כלל על תוכן תגובתה/בקשתה של גלבוע. אני מציין זאת כדי להבהיר כי לא היה עולה בדעתי ליתן סעד כלשהו לגלבוע, מבלי לשמוע את עמדתו של בירם. ואולם, בנסיבות העניין לא ראיתי כל צורך לבקש את תגובתו של בירם לבקשתה של גלבוע. ב. דין בקשותיה של גלבוע להדחות. סבורני כי עצם הכנסתן של בקשות, כאמור לעיל, לתוך תגובה הניתנת ביחס לבקשתו של אחר, אם הבורר ואם הצד שכנגד, הינה טעות גסה מבחינת סדרי הדין הנוהגים. בקשה לתיקון פסק דין של בית המשפט צריכה להיות מוגשת בסמוך לאחר מתן פסק הדין כדי שבית המשפט יוכל ליתן את החלטתו במסגרתה בתוך 21 יום מיום מתן פסק הדין, כאמור בסעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ב-1982. זאת ואף זאת: עם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את תפקידו במסגרת הליך הבקשה לאישור פסק הבורר (הפ"ב 1640-06-11). ההליך הנוכחי המונח בפני הוא הליך אחר ונפרד מן ההליך הראשון. על כן גלבוע אינה רשאית לעתור, בהליך הנוכחי שעניינו בעיית עצה, לתיקון פסק הדין שניתן בהליך אחר שבו נתבקש בית המשפט לאשר את פסקו של הבורר. לפיכך, בעל דין המבקש להגיש בקשה כלשהי יתכבד ויגיש בקשה עצמאית, במועדים הקבועים בחוק ותוך מילוי אחר הוראות סדרי הדין הן בעניין צורת הגשת הבקשה והן בעניין האגרות, אם הן חלות. לא ראיתי, במקרה זה, כל הצדקה לצאת מגדרי וליתן לגלבוע סעד מן הסעדים שבקשה תוך חריגה מסדרי הדין הנהוגים והנכונים. 6. אחרית דבר א. באשר לפניית הבורר על דרך של אבעיה - אני קובע כי משאושר פסק הבורר על ידי בית המשפט הרי שסמכותו של הבורר לדון בעניין פגה והוא אינו מוסמך להכניס שינוי כלשהו בפסקו, אף אם הוא סבור כי נפלה שגגה מתחת ידו. ב. באשר לבקשותיה של גלבוע - הבקשות נדחות. ג. בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות. יישוב סכסוכיםבורר