סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט קובע לאמור: "מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד יום מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה - "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". בע"א 2005/03 גילה ברנר נ' אברהם ברנר צויין: "סעיף 81 לחוק בתי המשפט... מסמיך את בית המשפט לתקן טעות שנפלה בפסק הדין או בהחלטה והנובעת מהיסח דעתו של השופט בעת ניסוח דבריו". סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 81 לא נועדה לאפשר לשופט תיקון שגגות מהותיות בפסק הדין, אלא רק לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכונן מלכתחילה לומר בפסק דינו (ראה רע"א 9066/01 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' חיים שטיינר, תק-על 2002 (1) 31). מדובר בעיקר בתיקון שיבושים טכניים שחלו בפסק הדין וברור שתיקון טעויות מהותיות או השלמת חסרים מהותיים בפסק הדין יכולים להיעשות רק על דרך הערעור (ראה ע"א 9085/00, אברהם שטרית ואח' נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פ"ד נז קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון טעות קולמוס בפסק דין / תיקון טעות טכנית בפסק דין: רקע המבקש נפגע בתאונת דרכים קשה ביום 10.09.05 , עת רכב על אופנוע בעל מספר רישוי 8347151. ביום 19.07.06 הוגשה תביעתו לבית המשפט. במהלך השנים 2008 עד 2010 התנהלו שלושה קדמי משפט בפני כב' השופטת מיכל שריר. עקב פרישתה של כב' השופטת שריר משיפוט הועבר התיק לטיפולי ונקבעו לו מועדי הוכחות לימים 04.07.10, 30.11.10 ו-27.09.11. בסיום שמיעת הראיות ביקשו הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב. התביעה הגישה סיכומים ביום 30.04.11 וההגנה הגישה את סיכומיה ביום 30.05.11. לאור מורכבות התיק המתנתי לפגרת הקיץ בכדי לעבור על כל החומר שבתיק ובהתאם למתוכנן ניתן פסק דין בתיק ביום 11.8.11 (להלן: "פסק הדין"). ביום 23.08.11 הוגשה בקשה מטעם המבקש לתיקון טעות קולמוס בפס"ד. ב"כ המבקש המלומדת טענה כי בפסק הדין נשמט עניין צירוף הפרשי הצמדה וריבית בראש הנזק של הפסדי ההשתכרות לעבר ועל כן מתבקש בית המשפט לתקן טעות זו בהתאם לסמכותו מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד- 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). בתגובתו מיום 01.09.11 ציין ב"כ המשיב כי נפלה טעות בבקשת המבקש שכן למעשה בית המשפט הוסיף הפרשי הצמדה ולא הוסיף ריבית בלבד. כמו כן נטען כי אין מדובר בטעות קולמוס וכי בפסק הדין קבע בית המשפט כי בכל הנוגע להפסדי העבר יש לבצע שיערוך וזה איננו בהכרח מגלם הפרשי ריבית. עוד נטען כי מאחר ובית המשפט לא קבע הפרשי ריבית ואף ערך בעצמו את החישוב בתוספת הפרשי ההצמדה בלבד אין מדובר בתיקון טעות סופר ואין זו הדרך להשיג על הקביעה ועל כן ביקשה ב"כ המשיב כי בקשתו של המבקש תדחה. ביום 05.09.11 הוגשה תשובת המבקש על תגובת המשיב בה נכתב כי אכן בית המשפט ביצע הפרשי הצמדה אך טעות הקולמוס היא שלא הוסיף תשלומי ריבית כפי שנהוג. בהחלטתי מאותו היום הצעתי לצדדים להגיע להסדר דיוני ואם לאו, להגיש רשימת תאריכים מתואמים לקיום דיון בעניין. ביום 22.09.11 הוגשה רשימת תאריכים מתואמים וקבעתי את התיק לדיון. בד בבד הגישה ב"כ המבקש פסיקתה לחתימתי. בהחלטתי מאותו היום ביקשתי את תגובת הצד שכנגד לעניין הבקשה הזו. ביום 27.09.11 נערך הדיון בנוכחות ב"כ הצדדים ובה נדונו שני העניינים. ב"כ המבקש המלומדת חזרה על טענותיה לעניין תיקון טעות סופר וציינה שהמדובר בסכום ריבית של כ- 3,000 ₪ כמו כן הבהירה את בקשתה לחתימת פסיקתה שהגישה במיוחד לעניין הוצאות המשפט. ב"כ המשיב המלומדת חזרה על טענותיה לעניין תיקון טעות סופר ולעניין הפסיקתה ציינה כי קיימת מחלוקת בין הצדדים בעניין ההוצאות וטענה כי העובדה שבית המשפט פסק לטובת המבקש הוצאות אין זה אומר שכל הוצאה שהוציא התובע יש להשיבה. היא מסכימה שעל המשיבה לשלם למבקש את הוצאות המשפט כגון אגרה ותשלום לעדים כפי שפסק בית המשפט לאחר עדותם. היא מסתייגת מכך שעליה לשלם סך של 1,740 ₪ כדרישת המבקש עבור עדותו של מר קצין בעוד בית המשפט פסק במועד הדיון 1,000 ₪ בלבד. כמו כן הסתייגה מההוצאה הנדרשת בסך 5,700 ₪ עבור חוות הדעת לעניין הניידות והוצאה בסך 11,600 ₪ עבור חוות דעתו של מר גלעד מרום. לטענתה סכומים אלו מופרזים וגבוהים באופן משמעותי מהסכומים שמשתלמים למומחים רפואיים בתי המשפט. בסיומו של הדיון, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הצעתי להם להגיע להסדר לפיו תשלם המשיבה למבקש - מעבר להוצאות שלא שנויות במחלוקת - סך נוסף של 7,200 ₪ וזאת מבלי להודות בשום טענה או עובדה ומבלי לפגוע בטיעוני הצדדים אם יהיו כאלו בערכאת הערעור. ביום 03.10.11 הודיעה ב"כ המבקש כי התובע איננו מקבל את הצעת בית המשפט והוסיפה כי בית המשפט מתבקש ליתן החלטתו הן לעניין תיקון טעות והן לעניין הפסיקתה. דיון והכרעה לעניין הבקשה לתיקון טעות קולמוס סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט קובע לאמור: "מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד יום מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה - "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". בע"א 2005/03 גילה ברנר נ' אברהם ברנר צויין: "סעיף 81 לחוק בתי המשפט... מסמיך את בית המשפט לתקן טעות שנפלה בפסק הדין או בהחלטה והנובעת מהיסח דעתו של השופט בעת ניסוח דבריו". סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 81 לא נועדה לאפשר לשופט תיקון שגגות מהותיות בפסק הדין, אלא רק לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכונן מלכתחילה לומר בפסק דינו (ראה רע"א 9066/01 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' חיים שטיינר, תק-על 2002 (1) 31). מדובר בעיקר בתיקון שיבושים טכניים שחלו בפסק הדין וברור שתיקון טעויות מהותיות או השלמת חסרים מהותיים בפסק הדין יכולים להיעשות רק על דרך הערעור (ראה ע"א 9085/00, אברהם שטרית ואח' נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פ"ד נז(5) 402). במקרה דנן החלטתי שלא להוסיף ריבית מאמצע התקופה לעניין הפסדי ההשתכרות בעבר הייתה החלטה מודעת. השימוש במילה "שערוך" מתייחס אך ורק להצמדת הסכומים למדד (בכדי שלאלו יהיו "כוח קנייה" דומה בהווה) ולא מתייחסת לריביות. מבחינה זו, לדעתי אין מקום - לפי עקרון "השבת המצב לקדמותו" להוסיף ריבית בנסיבות שפורטו בפסק הדין בתיק זה. גם אם תתקבל הטענה כי גישתי זו בטעות יסודה, אין מקומו של תיקון זה להיעשות דרך סעיף 81 לחוק בתי המשפט אלא בדרך ערעור בלבד. אי לכך הבקשה לעניין זה נדחית. בקשת חתימה על פסיקתה בדרך כלל כאשר מובאת פסיקתה לחתימתי בהתאם לתקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, מדובר במקרה בו התובע מתקשה לגבות את שנפסק לו והוא זקוק לסיוע של ההוצאה לפועל. במקרה דנן עלו בליבי ספקות בקשר למטרת הגשת הפסיקתה, שכן לא שכיח שיש צורך להפעיל הליכי הוצל"פ נגד חברות ביטוח בישראל. במהלך הדיון שהתקיים, עוד בטרם הספיק להגיב הצד שכנגד התברר שפריטים רבים המצויים בפסיקתה שהובאה לחתימתי מצויים במחלוקת בין הצדדים. תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 הקובעת: "הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת: (1) אגרות בית המשפט, הוצאות רישום של פרוטוקול בית המשפט, העתקתו או צילומו, דמי המצאת כתב בי-דין לפי תקנה 475א, מס בולים, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה - כפי שקבע המזכיר הראשי של בית המשפט לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין; (2) שאר הוצאות המשפט כפי ששם הרשם, לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם, אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט. " במקרה שלנו מקום בו הטלתי הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן יש להבחין בין הוצאות שסכומם עולה מהחומר שבתיק לבין הוצאות הטעונות שומה. בקשר להוצאות מהסוג הראשון יש לפנות למזכיר הראשי של בית המשפט או סגנו. בקשר להוצאות מהסוג השני יש לפנות בבקשה לרשם והרשם יאשר אותן אם סבור שהן היו סבירות. אי לכך גם בקשה זו דינה להידחות. הוצאות הבקשה דנן תקנות 511 ו 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעות כי בתום הדיון בכל הליך יחליט בית המשפט לעניין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט לטובת בעל דין אחר, אם לאו. סכומים אלו, נקבע, יזקקו לשיקול דעתו של ביהמ"ש.   בין שיקוליו אלו ייבחן ביהמ"ש את שווי הסעד השנוי במחלוקת, התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין ודרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון. בהליך משפטי חשוב לכבד את ציפיותיהם הלגיטימיות של כל הגורמים. כך למשל התובע -מצפה שעניינו יידון ביעילות ובמהירות. הנתבע - מצפה שזכויותיו הדיוניות לא תפגענה והוא יוכל להציג עמדתו כדבעי. שני הצדדים היריבים - מצפים שההכרעה בעניינם תינתן באובייקטיביות ללא משוא פנים וללא דעה קדומה. העדים - מצפים שיתנהגו אליהם בכבוד הראוי ושבית המשפט יגן עליהם בפני חקירות נגדיות פוגעניות. המומחים - מצפים שחוות דעתם המלומדת תישקל בכובד ראש וששכר טרחתם ישולם בזמן. ב"כ הצדדים - מצפים כי לאחר שהשקיעו מזמנם וממרצם, בית המשפט לא יגרום לעינוי דין ולסחבת וייתן פסק דין תוך זמן סביר. בכדי לעמוד בציפיות אלו עמלתי קשות הן בניהול ההוכחות (ראה למשל החלטתי בעמ' 66 לפרוטוקול מיום 30/11/010) והן במתן פסק דין במהלך פגרת בית המשפט. ציינתי בדיון בעל פה בבקשותיה של ב"כ התובע, שגם לבית המשפט יש ציפייה לגיטימית והיא שבמתן פסק הדין, יוכל הוא להתפנות לטפל כערכאה דיונית יעילה, בתיקים אחרים הממתינים ליומם בבית המשפט ולא לחזור ולטפל באותו תיק בו ניתן פסק דין, אלא אם כן הדבר הכרחי על פי הדין. סעיף 81 לחוק בתי המשפט והפסיקה המצמצמת בעקבותיו, באו למנוע מצב בו תצטרך הערכאה הדיונית לבדוק שוב ושוב את פסקי הדין שנתנה לצורך איתור טעויות עובדתיות או משפטיות. זו תפקידה של ערכאת הערעור. הדברים מקבלים משנה תוקף בייחוד בנסיבות המקרה דנן בו הטענות המועלות על שגגת הערכאה הדיונית עסקו בסכום של כ-3,000 ₪ ריבית מתוך סכום פסק דין של כמיליון ₪ בגין ראשי נזק שונים. גם תקנה 513 מטרתה להפחית מהעומס המוטל על שופטי הערכאות הדיוניות. לאחר מתן פסק דין, פותרות תקנות המשנה שלה את הערכאה הדיונית מלחזור ולעסוק בתיק לאחר שהטיפול בו הסתיים עם מתן פסק דין מנומק. מחוקק המשנה שהיה מודע לעומס הרב שמוטל על שופטי הערכאה הדיונית, קבע ש"התעסקות" זו תיעשה על ידי הרשם או מזכיר הראשי לפי העניין וכך יש לנהוג. לאור האמור לעיל, המבקש יישא בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. חשש כבד התגנב לליבי שבהגשת הפסיקתה לחתימתי, במצב שעניין שומת ההוצאות נתון במחלוקת - וכאשר קיימות תקנות המיועדות להסדיר מחלוקות אלו - היה ניסיון "לעקוף" את התקנות בעניין שומת הוצאות תוך שימוש לרעה בהליכי משפט וחריגה מנורמות ההתנהגות הדיוניות המקובלות. החשש התחזק בליבי לאור העובדה שבעבר הגישה לי ב"כ התובע בקשה לזמן תשעה עדים כשבתוכם "התגנב" גם עד שלא מסר תצהיר או חוות דעת - ראה עמ' 61-63 לפרוטוקול הדיון מיום 30/11/010) לאור האמור לעיל, הנני שוקל להפעיל את תקנה 514 ולהטיל - בנוסף להוצאות דלעיל - גם הוצאות לטובת אוצר המדינה, אך לא אעשה זאת מבלי ליתן למבקש את זכות הטיעון השמורה לו על פי דין (במיוחד כעת "בין כסה לעשור"). המבקש יגיב לאמור לעיל ויטען טענותיו (ויצרף אסמכתאות לפי רצונו) בעניין תוך 10 ימים. תז"פ שקילת הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה ליום 1.11.11. טעות סופר / טעות קולמוס / השמטה מקרית