המבקש טוען בבקשתו לתיקון כתב ההגנה כי כתב ההגנה המונח בפני בית המשפט הינו, למעשה, התצהיר שהגיש במסגרת בקשת הרשות להתגונן - בהתאם לתקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 אולם, בתצהיר זה נכתבו רק העובדות שהיו ידועות למבקש מידיעה אישית, אולם בשלב בו הגיש בקשת הרשות להתגונן, "לא ידע דבר וחצי דבר מידיעה אישית", כך לשיטתו, ועל כן היעתרות לבקשה נחוצה לשם עשיית צדק. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון כתב הגנה - תצהיר בקשת רשות להתגונן: לפניי עתירת המבקש לתיקון כתב הגנתו. המדובר בתובענה שהוגשה בסדר דין מקוצר, ואשר הוסבה לתביעה בסדר דין רגיל, לאחר שניתנה למבקש רשות להתגונן על פי החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת סלע) מיום 12.04.11, שהפכה את החלטת כב' הרשמת קרן מרגולין-פלדמן מיום 10.11.10, ולפיה נדחתה בקשת הרשות להתגונן של המבקש וניתן פסק דין כנגדו, וזאת לאחר שניתן פסק דין כנגד המבקש בהיעדר הגנה ביום 14.12.08 על ידי כב' השופט אביהו גופמן, ופסק הדין בוטל בהסכמה על פי החלטה מיום 01.11.09. המדובר בתביעה שהגיש המשיב 1 (להלן: הבנק) כנגד המשיבים 2-3 (להלן: "הלווים") וכנגד המשיבים 4-5 (להלן: "הערבים") והמבקש - כערבים להלוואה שנטלו הלווים. הבנק טען כי הלווים נטלו ממנו הלוואה עפ"י ההסכמים שצורפו לכתב התביעה, וכי המבקש, יחד עם הערבים, חתם על ערבות להלוואה הנ"ל. בנוסף, טען הבנק בכתב התביעה, כי הלווים פיגרו בתשלומי ההלוואה ונותרו חייבים לו סכומי כסף, אף לאחר שמומש הנכס ששועבד להבטחת ההלוואה. לצרכי אגרה, העמיד הבנק את תביעתו על סך 200,000 ₪. בבקשת רשות להגן מטעמו, טען המבקש כי יש למחוק את כותרת התביעה "לסכום קצוב" כיוון שאינה ניתנת לחישוב אריתמטי; כי אין בכתב התביעה פירוט למועד שבו נולדה עילת התביעה, ומכאן חזקה שהתביעה התיישנה; כי כתב התביעה נעדר פרטים מהותיים, שכן הבנק אינו מבהיר מתי חדלו החייבים לשלם, בכמה נמכר הנכס ועוד; וכי הבנק התרשל במימוש הנכס, שכן לאחר מכירת הנכס וקבלת התמורה ממכירתו, עמד סכום החוב שנותרו הלווים חייבים לבנק על סכום גבוה יותר מסכום ההלוואה המקורית, אולם טענות אלו יוכחו רק לאחר שהמבקש יקבל לידיו את התיעוד למימוש הנכס ולפיגורים בהחזר הלוואת הלווים.כאמור, בקשת רשות להגן הפכה לכתב ההגנה. המבקש טוען בבקשתו לתיקון כתב ההגנה כי כתב ההגנה המונח בפני בית המשפט הינו, למעשה, התצהיר שהגיש במסגרת בקשת הרשות להתגונן - בהתאם לתקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). אולם, בתצהיר זה נכתבו רק העובדות שהיו ידועות למבקש מידיעה אישית, אולם בשלב בו הגיש בקשת הרשות להתגונן, "לא ידע דבר וחצי דבר מידיעה אישית", כך לשיטתו, ועל כן היעתרות לבקשה נחוצה לשם עשיית צדק. המבקש מזכיר את השלב המוקדם בו מוגשת הבקשה - טרם קיומה של ישיבת קדם- משפט הראשונה. עוד מציין המבקש את הנזק החמור שייגרם לו, במידה ולא יתאפשר התיקון, אל מול העובדה שלבנק לא ייגרם כל נזק מתיקון כתב ההגנה בשלב זה. המבקש טוען שלו היה הבנק מעביר למבקש בזמן את המסמכים הנחוצים לו לשם תיקון כתב הגנתו, הרי היה נחסך הערעור לבית המשפט המחוזי, ובפני בית המשפט היה מונח "כתב הגנה ראוי". המבקש מוסיף וטוען כי הבנק סירב בזמנו להסכים לתיקון הדדי של כתבי הטענות לאחר החלטת בית המשפט מיום 09.05.10 - בה נקבע כי כתב התביעה של הבנק נעדר פרטים מהותיים. הבנק טוען מנגד כי המבקש לא עתר לתקן כתב הגנתו במועד, אלא לאחר שניתן פסק דין הדוחה בקשת רשות להתגונן שהגיש והתקבל הערעור על פסק הדין, הגם שיכל להגישה מבעוד מועד, ובמיוחד כאשר המסמכים אותם ביקש, והדרושים לו להגנתו, ניתנו לו מבעוד מועד. הבנק טוען כי הכלל הוא שרק במקרים נדירים תינתן רשות לתקן תצהיר שהפך לכתב הגנה על פי תקנה 211 לתקנות, והנטל לשכנע כי אכן יש מקום להוסיף טענה חדשה מוטל על המבקש. לטענתו, על פי ההלכה הפסוקה, מתן היתר גורף לתיקון כתב ההגנה לאחר שניתנה רשות להגן מסכלת את תכליתו של סדר הדין המקוצר. הבנק טוען כי המבקש לא מציין מהו התיקון המבוקש, ואף לא מצרף תצהיר לבקשתו, ועל כן דין הבקשה להידחות. עוד טוען הבנק מציין כי התנהלותו של המבקש מצדיקה אף היא דחיית בקשתו שכן, החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום בחודש 04.2010, כאשר הוסכם כי כל צד שומר על טענותיו, ומאז ועד היום לא פנה המבקש לבנק בבקשה לקבלת מסמכים, אלא בהקשר לתיק אחר בו הוא נתבע כערב. הבנק טוען כי הטענה לפיה סירב הוא להעביר לידי המבקש מסמכים הנחוצים לו לשם הגנתו אינה נכונה, שהרי ביום 31.08.10 ניתנו למבקש המסמכים שביקש, למעט מסמכים שאינם רלוונטיים או הדורשים פירוט ספציפי, ובנוסף, על אף דרישת המבקש למסמכים רבים נוספים שהגיעה לידי הבנק כשישה ימים בטרם הדיון בבקשת הרשות להגן, מסר הבנק למבקש לאחר שלושה ימים מלוא המסמכים המבוקשים על ידו, למעט סמכים בהם הדרישה גורפת, בלתי מפורטת או בלתי רלוונטית. על כן, לטענת הבנק, לא בא המבקש בידיים נקיות לבית המשפט כאשר טען כי הבנק סירב למסור לו מסמכים. על כן עותר הבנק לדחיית הבקשה, ולחלופין להגבלת התיקון אך לטענות שנטענו בבקשת הרשות להתגונן, ולהתיר לבנק להגיש כתב תשובה. המבקש הגיש תשובה לתגובת הבנק. המשיב טוען בתשובתו כי מבחינת הדין, לאחר שהפך התצהיר המצורף לבקשת הרשות להתגונן לכתב הגנה, הריהו ככתב הגנה לכל דבר, והתרת תיקונו נבחנת באספקלריא של תיקון כתבי טענות על פי סדרי הדין הרגילים. בנוסף, צירף המבקש את כתב ההגנה המתוקן, והביא במסגרת תשובתו את עיקרי התיקונים המבוקשים על ידו, כאשר מדובר בטענת קיזוז והפטר מן הערבות בשל התנהלות הבנק בקשר למתן ההלוואה, בשל הדרכים שנקט לשם מימוש הנכס עת לא פרעו הלווים את ההלוואה, ובגין אי מסירת המידע למבקש אודות הליכים אלה. עוד טוען המבקש כי הבנק הוא שגרם להימשכות ההליכים שעה שמסר את כתבי בית הדין לכתובת הלא נכונה, וכאשר לא צירף לכתב התביעה מסמכים מהותיים, ומסרם למבקש רק שני ימי עבודה בטרם הדיון בבקשת הרשות להתגונן. עוד טוען המבקש כי הטענה לפיה ביקש מסמכים הנוגעים לתיק אחר, אינה מדוייקת שכן התיק ה"אחר" הוא תיק שנפתח בקשר להלוואה הנוגעת לאותו נכס, כאשר החייבים הם הוריה של הלווה כאן, ועל כן ההפרדה בין התיקים הינה מלאכותית. בנוסף, לטענת המבקש תמורת מכר הנכס קוזזה משתי ההלוואות, אך הסתיר זאת מעיני בית המשפט, וזאת במטרה לגובת את החוב בכפליים. כאמור, לתשובתו צירף המבקש נוסח כתב הגנה מתוקן ותצהיר מפורט לגבי טענותיו החדשות (למעשה- התצהיר חוזר על כל הטענות המועלות בכתב ההגנה המתוקן) דיון והכרעה על אף טענותיו של הבנק, לפיהן כיוון שמדובר בכתב הגנה המהווה תצהיר שצורף לבקשת רשות להתגונן, חל דן מיוחד בקשר לתיקון כתב ההגנה, נראה שהדין דווקא עם המבקש. ההגבלות על תיקון כתב הגנה שמקורו בתצהיר שצורף לבקשת רשות להתגונן הינן שהתיקון לא יסתור את תוכנו של התצהיר, והצורך להביא ראייה על מנת להוסיף טענה שמבקשים להוסיף לכתב ההגנה המתוקן (ראו: ד. בר-אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה" (מהדורה שמינית, 2006) עמ' 196). זאת, להבדיל מהוראה על הגשת כתב הגנה ללא נימוק מיוחד או מהעלאת טענת הגנה שלא בא זכרה בתצהיר, שיש בהם משום סיכול לתכליתו של סדר הדין המקוצר, המתיר להעלות אך טענות הגנה שאומתו בתצהיר. אם כן, מאחר שהמבקש העלה בקשתו לתיקון כתב ההגנה לאחר שניתנה לו הרשות להגן, יתנהל הדיון בבקשת התיקון לפי סדרי הדין הרגילים, ולא יחולו סדרי הדין המיוחדים הנוגעים לסדר דין מקוצר (ראו" א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 422, להלן: גורן). התקנה העוסקת בתיקון כתבי הטענות הינה תקנה 92 לתקנות הקובעת כדלהלן: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". גישתם של בתי המשפט בסוגיית תיקון כתבי טענות, ככלל, היא ליבלית. כל אימת שתיקון כתב טענות מיועד להביא להכרעה בשאלות שבמחלוקת ואין בכך כדי לגרום נזק או עיוות דין לבעלי הדין, נוטה בית המשפט להיעתר לבקשה ברוחב לב (ראו לדוגמא: רע"א 2345/98 סלים דנגור ו-3 אח' נ' חנוך ליבנה ו-3 אח' פ"ד נב(3) 427, בעמ' 431-432; ע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי פד"י מו(3), 214). החריג לכלל הנ"ל הוא, שיהוי ניכר בהגשת הבקשה, חוסר תום לב של מגישה, או כאשר יגרם נזק לצד שכנגד ע"י שלילת הגנה שהייתה קמה לו אילו התביעה הייתה מוגשת מחדש (ראו: רע"א 60/03 יעקב רובין, עו"ד נ' ירחמיאל אפלבוים פ"ד נז(3) 475). אולם, תיקון כתב התביעה אינו מהווה מקצה שיפורים, ובעת התרת התיקון תילקח בחשבון התנהגות בעל הדין בטרם הגשת הבקשה (ע"א 329/60 פנחס נ' תעשית אבן וסיד פ"ד 4, 487). בית המשפט ישקול את התנהגות בעל הדין המבקש את התיקון באמצעות בחינת הסיבה אשר גרמה לבעל הדין, לטענתו, להשמטת הטענה אותה הוא מבקש להוסיף בבקשתו (ראו: גורן, עמ' 153). השיקול המרכזי שעל בית המשפט לשקול , אם כן, בבואו להתיר תיקון כתב ההגנה הינו האם התיקון יביא בפני בית המשפט את השאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין הצדדים. בענייננו, - טענתו המרכזית של המבקש הינה כי יש לקזז מיתרת חובם של הלווים סכומים המהווים נזקו של המבקש עקב התרשלות הבנק במתן ההלוואה ובמימוש הנכס. יש לציין שטענות אלו נטענו כבר בבקשת הרשות להתגונן, ועל כן אף אליבא דהבנק אין המדובר בהוספת טענות חדשות, אלא בהוספת פרטים אודות הטענות אותן העלה המבקש זה מכבר. נראה שטענה זו הינה בלב ליבה של המחלוקת בין הבנק למבקש ועל כן ראוי להתיר התיקון על מנת שבית המשפט יוכל לדון בטענה זו בהרחבה. אולם עדיין נותר לבחון את השלב בו מוגשת הבקשה ואת הסיבה בעטייה מובאת בקשת התיקון רק עתה לפתחו של בית המשפט. באשר להתנהגות המבקש, הרי הוא טוען כי ביקש את המסמכים הדרושים לו מן הבנק כבר ביום 11.07.10 (ואף צירף המכתב בו דרש מסמכים אלה - נספח 1 לתשובה לתגובה לבקשה שלפניי), אולם לטענתו, העביר הבנק חלק מן החומר ביום 06.10.10 דהיינו כשני ימי עבודה בטרם הדיון בבקשת רשות להתגונן, ואף סירב לדחיית מועד הדיון, ועל כן, לטענת המבקש לא היה סיפק בידו להיערך כראוי ולבקש תיקון בקשת הרשות להתגונן. המבקש טוען כי לאחר שניתן פסק הדין כנגדו הגיש ערעור, במסגרתו לא ביקש את תיקון בקשת הרשות להגן, אולם צירף בקשה להוספת ראיות (נספח 6 לבקשה שלפניי). לאחר החלטה בערעור, לטענת המבקש, הגיש הוא הבקשה שלפניי, אולם התיק בבית משפט השלום היה סגור, ורק לאחר שהתיק נפתח מחדש, הבואה הבקשה לתגובת הבנק. הבנק טוען מנגד כי הבקשה לגילוי מסמכים מיום 11.07.10 הוגשה כשנה וארבעה חודשים לאחר הגשת התביעה, כאשר המבקש היה מיוצג החל מחודש 07/09 וכאשר הגיש בקשת רשות להתגונן כבר ביום 31.01.10. הבנק טוען כי העביר למבקש ביום 31.08.10 מלוא המסמכים שביקש, למעט אלה שאינם רלוונטיים או שנדרש עבורם פירוט. הבנק טוען כי לאחר מכן, ביקש המבקש שוב מסמכים רבים נוספים - וזוהי הבקשה מיום 03.10.10. בנוסף, טען הבנק כי ככל שהמבקש חשב שלא נערך כראוי לדיון, יכול היה לבקש דחייתו, ולמצער, להעלות טענה זו במעמד הדיון, אולם זאת לא נעשה. נראה, כי על אף שדבקו אי אילו פגמים בהתנהלותו של המבקש בכל הנוגע לדרישת המסמכים מן הבנק, ובאי העלאת טענות בנוגע להיעדרם של מסמכים במעמד הדיון בבקשת הרשות להתגונן, דומה שאין בכך כדי להביאני לדחות את בקשתו של המבקש לתיקון כתב הגנתו. לכך יש להוסיף את השלב בו מצוייה התובענה עתה - בטרם התקיים קדם המשפט הראשון, שלב מוקדם לכל הדעות. על כן, לא נראה שהיעתרות לבקשת התיקון לאור שבו מצוייה התביעה ולאור הטענות אותן מעוניין המבקש לצרף לכתב הגנתו, תסב לבנק נזק או תגרום לו לעיוות דין, ועל כן דין הבקשה להתקבל. המבקש יגיש כתב הגנתו תוך 7 ימים מהיום. בנסיבות העניין אני מחייב את המבקש- הנתבע בהוצאות הבנק בסך 1,200 ₪. בקשת רשות להתגונןכתב הגנהתיקון כתב הגנהמסמכים