קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לתיקון כתב תביעה הוספת סעד: בפני בקשה להורות על תיקון כתב תביעה. העובדות התובעים הגישו כתב תביעה כנגד הנתבעים ובין יתר עתירותיהם בכתב התביעה ביקשו לאסור ולמנוע, העברת או הפרדת חלק ממשק/נחלה 66 במושב באר טוביה הרשום על שם התובעים , לטובת הנתבעת 2 או הנתבעת 3.. כן ביקשו צו שימנע מהנתבעים בעצמם או באמצעות עורכי דין מטעמם, לעשות שימוש ביפוי כח בלתי חוזר, משנת 1992. כמו כן, ביקשו התובעים את בית המשפט, להורות על בטלות חוזה שנכרת ביום 1.4.92 וכן להורות על בטלותו של ייפוי הכח הבלתי חוזר שנחתם ע"י התובע בשנת 92. במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה, עותר התובע לתקן את כתב התביעה באופן שיתווסף סעד חילופי נוסף, כדלקמן: "לחילופין בלבד, מתבקש בית המשפט הנכבד, להורות על אכיפת ההסכם מיום 1/4/1992 באופן שהסך הנקוב בו בסעיף 3 להסכם ישולם לתובעים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנקוב בסעיף 11 (ג) להסכם, כתמורה להסכמתם לפיצול המגרש." בבקשתו טען ב"כ התובעים, כי בהחלטת בית המשפט מיום 8.2.10 בבקשה לצו מניעה, הבהיר בית המשפט כי על מנת למנוע מצב בלתי הפיך שעלול להגרם עקב אי מתן צו המניעה, יהיו רשאים התובעים להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה , ולפיכך הוגשה הבקשה להוספת הסעד של אכיפת ההסכם לכתב התביעה. הנתבעת 1 הותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. הנתבעת 2 התנגדה לבקשה ובין יתר טענותיה טענה, כי לא ניתן לעתור במסגרת כתב תביעה אחד, לשני סעדים מנוגדים. לטענתה בענייננו יהיה מקום לדחות הבקשה בשל כך שבמסגרת כתב התביעה המקורי, עתר התובע, בין היתר, "לביטול החוזה השני משנת 1992...", ואילו בכתב התביעה המתוקן הוא עותר להורות על אכיפת אותו הסכם. כן טען ב"כ הנתבעת 2, כי עיתוי הגשת הבקשה מהווה חסם בפני התובע לתקן את כתב התביעה. הנתבעת 3 התנגדה לבקשה מטעמים של שיהוי כבד וחוסר תום לב של התובע. ב"כ הנתבעת 3 טען כי הבקשה הוגשה כשנה וחצי לאחר שהוגש כתב התביעה המקורי ולאחר שהתקיימו מספר דיונים בתיק ועל כן מדובר בשיהוי כבד ובלתי מוסבר. כן טען כי לבקשה לא צורף תצהיר אשר פרט מהן הסיבות שמנעו מהתובע לכלול את הסעד החלופי בכתב התביעה המקורי. בנוסף טען ב"כ הנתבעת 3 כי התובעים נהגו בחוסר תום לב, שכן הם עותרים במסגרת כתב התביעה המתוקן לשני סעדים חלופיים ובכך מבקשים להחזיק את החבל משני קצותיו. בדיון שהתקיים ביום 17/1/11, חזרו ב"כ הצדדים ככלל על טיעוניהם והפנו לפסיקה רלוונטית. דיון תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) מאפשרת לבית המשפט להתיר לבעל דין לתקן או לשנות את כתבי טענותיו "בכל עת", "כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". באופן עקבי, מגלים בתי המשפט גישה ליברלית לתיקון כתבי טענות על מנת לאפשר לבעלי הדין להעמיד לבירור את השאלות "האמיתיות", וכך לייעל את ההליך המשפטי. לשון התקנה מלמדת כי יש להתיר לבעל דין המבקש לתקן את כתב טענותיו, לעשות כן, על מנת שיוכל למצות את תביעתו בפני בית המשפט במלואה. הלכה מושרשת הינה שבית המשפט ינקוט בגישה מקילה לתיקון כתבי טענות. לעניין זה ניתן להפנות לדברי בית המשפט העליון ברע"א 8129/08 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון , שם צויין כי: "הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט, בהידרשו לבקשה לתיקון כתב טענות, לרבות הוספת בעלי דין כבענייננו, ינקוט גישה ליברלית, וככלל, יעתר לבקשה כאמור. זאת, למעט מקרים חריגים, בנסיבות בהן אין בתיקון כל תועלת לבירור הפלוגתאות נשוא התובענה". בבוא בית המשפט לבחון בקשה לתיקון כתב טענות, ישקול בית המשפט בין היתר, האם התיקון דרוש לבירור הפלוגתאות שבין הצדדים, למיקוד וגיבוש השאלות השנויות במחלוקת, לייעול ההליך והבאת הסכסוך לידי הכרעה במלוא המחלוקות הדרושות, וככל שתנאי מהתנאים האמורים מתמלא, ישקול בית המשפט להיעתר לבקשה (ראה לעניין זה ספרו של השופט גורן, "סוגיות בסדר הדין האזרחי", מהדורה עשירית, בעמ' 152). עיתוי הגשת הבקשה מהווה אף הוא נימוק חשוב הנדרש לצורך בחינת בקשה לתיקון כתב טענות. ככל שהבקשה לתיקון מוגשת בשלב מקדמי של ההליך, יטה בית המשפט לקבלה, קל וחומר כאשר הצדדים לתובענה לא השלימו את ההליכים המקדמיים, וטרם הוחל בשמיעת הראיות. לעניין זה ראה זוסמן בספרו "סדר הדין האזרחי" , מהדורה שביעית בעמ' 353: "אומנם רשאי בית המשפט להתיר תיקון בכל שלב משלבי הדיון, אפילו בדרגת הערעור, כך שככל שבעל הדין מזדרז, הרי זה משובח, שכן מתן הרשות מסור לשיקול דעתו של בית המשפט". אבן בוחן נוספת לעניין הכרעה בבקשה לתיקון כתב תביעה הינה האם התיקון נדרש מחמת נסיבות שלא היו בשליטת בעל הדין, בעת הגשת כתב הטענות המקורי. ככל שהבקשה מושתת על עובדות שאירעו לאחר מכן, יהיה בכך כדי להוות טעם לקבלת הבקשה. עוד יש להזכיר במניין השיקולים הדרושים להכרעה את חיוניות התיקון, קרי האם ללא התיקון, קיים חשש שהתביעה תמחק מחמת העדר עילה, וזאת כאשר נטיית בית המשפט תהיה להתיר את התיקון על מנת לאפשר לתובע את יומו בבית המשפט ועל מנת למנוע מצב שבו התביעה תסולק על הסף מחמת שלא הותר התיקון. בית המשפט אף מיישם את מבחן המידתיות, קרי האם ניתן לפצות את המשיבה בהוצאות ולהתיר את התיקון המבוקש. לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובתגובות המשיבות סברתי כי יהיה זה נכון לקבל את הבקשה. שיהוי - כתב התביעה הוגש ביום 15/3/09, וישיבת קדם משפט ראשונה התקיימה ביום 7/6/10. במהלך קדם המשפט האמור, הסכימו הצדדים לפנות להליך גישור שלא צלח והבקשה הוגשה ביום 21/11/10. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי בירור התביעה נמצא עדיין בשלב הראשוני, וגם אם נקבע בתיק מועד להוכחות, עדיין מצויים אנו בשלב שבו טרם החל שלב שמיעת העדים ותיקון כתב התביעה לא יצריך שמיעה מחודשת של עדים. תום לב - אני דוחה את טענת הנתבעות, לפיה התובעים פעלו בחוסר תום לב. יוזכר, כי קודם להגשת כתב התביעה, נדונה בקשת התובעים לצו מניעה זמני, ובהחלטת בית המשפט בבקשה לצו המניעה ציין בית המשפט, כי: "כן מובהר, שגם חששו של המבקש ולפיו העתרות לבקשה תיצור מבחינתו מצב בלתי הפיך שיקשה עליו אף לגבות את הסך של 280,000 ₪ הנקובים בהסכם לשנת 1992 בין בשל טענת התיישנות ובין בשל טענה אחרת יכולה לבוא על פתרונה בהגשת בקשה לתיקון כתב התביעה בהתאם, או כל בקשה אחרת שיבחנו אף הן על ידי בית המשפט לגופה". העובדה האמורה לעיל והדברים שצויינו בהחלטה יעקרו מתוכן כל טענה כי הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה בחוסר תום לב. מאזן הנזקים זאת ועוד, כפי שצויין לעיל הגישו התובעים במסגרת כתב התביעה בקשה לצו מניעה. בהחלטתו מיום 8.2.10 דחה בית המשפט את הבקשה לצו מניעה (בש"א 495/09) תוך שהוא מציין, בין היתר, שרף הראיות העומדות בידי התובעים בדרכם להוכחת תביעתם אינו מן הגבוהים ביותר. בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 18.4.10 קיבל כב' הנשיא השופט אלון את הערעור על ההחלטה מיום 1.2.10 תוך שהוא קובע, כי בשלב זה של הדיון לא ניתן לומר כי טענות המבקשים ופרשנותם אינן נתמכות בראיות לכאוריות. מתוך החלטתו זו של בית המשפט המחוזי, עולה שכתב התביעה המקורי שהוגש בידי התובעים מקיים די ראיות לכאורה שהצדיקו מתן צו מניעה לטובתם. זאת ועוד, בהחלטת בית המשפט המחוזי קבע בית המשפט כי אין מחלוקת על כך שהתמורה בסך 289,000 דולר לא שולמה לתובעים מאז חתימת ההסכם משנת 92 (עמ' 2 שורות 18-20 להחלטה). מתוך האמור לעיל, עולה כי שבהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי מחד גיסא כי בידי התובעים עומדות ראיות לכאורה להוכחת תביעתם לביטול החוזה משנת 1992 ומאידך גיסא קבע, כי אין מחלוקת על כך שתמורת החוזה לא שולמה לתובעים. בנסיבות האמורות לעיל חסימת דרכם של התובעים מלטעון לביטול החוזה ולחלופין לאכיפתו עלולה ליצור מצב שבו תחסם בקשתם של התובעים לאכיפת החוזה שלא קיבלו עבורו כל תמורה. מצב זה עלול ליצור מצב בעייתי שלפיו בשל טענות דיוניות תינטל מהתובעים הזכות לטעון כי הנתבעים קיבלו לידיהם את הנכס נשוא התביעה בלא ששילמו עבורו כל תמורה. הוספת סעד חלופי טענתם המרכזית של הנתבעים בעניין אי היעתרות לבקשה לתיקון כתב תביעה נוגעת לעובדה שהתיקון המבוקש יביא לכך שבכתב התביעה יהיו שני סעדים מנוגדים, האחד אכיפת החוזה משנת 1992 והשני ביטולו. א' גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 158 מציין בעניין תיקון סעיף הסעדים, כדלקמן: "כפי שהוברר בפרק "כתבי טענות" בנושא "סעדים", הרי, בדרך כלל, אין מעניקים לתובע סעד שלא עתר לו בכתב התביעה. במקרים מיוחדים, כאשר בית המשפט מבקש להעניק סעד הנובע מן הנסיבות במשפט, הדרך להתגבר על הפגם הפרוצדוראלי בגין היעדר ציון הסעד היא תיקון התובענה, אפילו בערעור. סוג זה של תיקון ניתן להתיר אף בערעור ולפעמים אף בלא צורך בתיקון כתב התביעה." בפסק הדין בעניין ע"א 5403/90 מדינת ישראל נ' ר.א.ם רבחי את איברהים , קבע בית המשפט העליון, בין היתר, כדלקמן: "אכן, "בדרך כלל, תרופת האכיפה ותרופת הביטול מוציאות זו את זו, שכן ביטולו של החוזה (כולו או מקצתו), משמעותו סיום החיובים שטרם בוצעו, ואילו האכיפה משמעותה ביצועם של חיובים אלה עצמם" (ע"א 260/80, 265[3], בעמ' 544). לפיכך לא יזכה הנפגע הן בביטול החוזה בשל הפרתו והן באכיפת החוזה. אולם האם רשאי הוא, כעניין דיוני, לתבוע את הסעדים הללו לחלופין? .9סבורני, כי אין אנו נדרשים לשאלה זו במקרה דנן, ולו רק מן הטעם, כי אפילו צודקת באת-כוח המדינה בטענתה, והיה מקום למחוק מן התובענה את הסעד החלופי המבוקש, אין בכך לשנות מאומה מן התוצאה, כשבית המשפט נעתר למשיבה ונתן לה את הסעד העיקרי. מה עוד שהמדינה לא רק שלא ביקשה למחוק את הסעד החלופי, אלא הסכימה לביטולם של הסכם הפשרה ופסק הדין. בהערת אגב אוסיף, כי דבריה של פרופ' ג' שלו בספרה דיני חוזים (דין, תש"ן) 482-483, כי ניתן דיונית לתבוע לחלופין אכיפה וביטול, תוך הסתמכות על דבריו של השופט ברק בד"נ 20/82 [4], בעמ' 269, בוודאי יפים למצב בו שלח הנפגע הודעת ביטול עקב הפרה ולאחר מכן פנה לבית המשפט, כי יצהיר על תוקפו של הביטול, ורק לחלופין ביקש את אכיפת החוזה. שכן ניתן לומר, כי הנפגע עקבי בסעד בו בחר, ומשמעות תביעה שכזאת היא, שרק אם ימצא בית המשפט, כי הנפגע לא היה זכאי לבטל את החוזה (כגון, שהניח הנפגע כי ההפרה הייתה יסודית ובית המשפט מצא כי ההפרה לא הייתה כזאת), כי אז מבקש הוא, לחלופין, את אכיפת החוזה (השווה רע"א 244/89, בעמ' 712)." זאת ועוד, בפסק הדין ע"א 4272/91 יוסף ברבי נ' פרדי ברבי, פ"ד מח(4) 689, 699 קבע בית המשפט העליון כי אין מניעה מן הבחינה הדיונית לתבוע סעד של ביטול הסכם כחלופה לסעד של אכיפתו אך לעולם לא יוכל תובע לזכות בשני הסעדים. בנסיבות האמורות לעיל ולאחר שבכתב תביעתו רשאי אדם לטעון לאכיפת חוזה ולחלופין לביטולו, לא ראוי יהיה למנוע מאדם לתקן כתב תביעה ולהוסיף כסעד חלופי לביטול חוזה גם את הסעד של אכיפתו וזאת כל עוד תיקון כתב התביעה נעשה בתום לב ולא תוך שיהוי בלתי סביר או תוך חשש לפגיעה בלתי מידתית בנתבעים. למותר יהיה לציין, כי התובע האמור לא יוכל לזכות בשני הסעדים. יצויין כי במהלך הדיון שבפני הפנו ב"כ הנתבעים לפסק הדין ברע"א 244/89 ,מקור הנפקות והזכויות בע"מ ואח' נ' משה"ב משכנות פאר בע"מ ואח' (פד"י מד (1) 710 ) . עיון בפסק הדין האמור מעלה כי בהחלטתו התיר בית המשפט בסופו של יום את תיקון כתב התביעה . מתוך האמור לעיל ומתוך יתר קביעותיו של בית המשפט באותו פסק דין (וביניהן הקביעה שכל מקרה יבחן לפי נסיבותיו - עמ' 711 ) אני קובע שהוראות פסק הדין האמור לא ימנעו העתרות לבקשת התובעים בענייננו לתיקון כתב התביעה. סוף דבר אשר על כן אני מקבל את הבקשה. התובעים יגישו כתב תביעה מתוקן בתוך 30 יום. הנתבעים יגישו כתב הגנה מתוקן בתוך 30 ימים מיום קבלת כתב התביעה המתוקן. אין צו להוצאות. כתב תביעהתיקון כתב תביעהמסמכים