בית המשפט ציין כי שעה שבית המשפט התיר בהחלטתו מיום 10.12.10, להגיש כתב תביעה מתוקן שומה היה על התובעת להגיש את כתב התביעה בנוסח בדיוק כמות שהותר לפי התיקון, ללא כל סטייה הימנו. ככל שסברה התובעת שיש צורך בתיקון נוסף של כתב התביעה, היה עליה להתכבד ולהגיש בקשה נפרדת וסדורה לתיקון כתב התביעה שתיתמך בתצהיר וכקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון כתב תביעה ללא אישור: מונחות לפני שתי בקשות הדרושות להחלטה. האחת, תיקון התביעה והשנייה צו עשה זמני. בעבר נדרשתי להחלטות ביניים בהן פורטו העובדות הדרושות לעניין (ראה החלטתי מיום 6.10.10), ולכן לא ראיתי צורך לחזור על הדברים, ואסתפק בציון עיקרם. נשוא הסכסוך הינו תשלומים המגיעים לתובעת מהנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), בקשר עם זכייתה של הנתבעת במכרז למתן שירותי שיווק זמן פרסום בתחנות רדיו ממפרסמים שונים, שהעניקה הנתבעת לתובעת במהלך השנים 1993-2003 ובהתאם להסכם משנת 1998. מטעמים שאינם דרושים לעניין, לא שולם מע"מ בגין השירותים האמורים, ורק בעקבות דרישת אגף המכס והמע"מ, התעוררה שאלת החבות בתשלום המע"מ. התובעת הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, לפיה על הנתבעת לשאת בתשלום המע"מ, כאשר האחרונה טענה שעל התובעת לשאת בו. בית המשפט קיבל את גישת הנתבעת וכתוצאה מכך, קיזזה הנתבעת את סכומי המע"מ בסך כולל של 8,362,196 ₪, מהסכומים שהיה עליה לשלם לתובעת. הערעור שהגישה התובעת על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, התקבל ובאופן שנקבע כי על הנתבעת לשאת בתשלום המע"מ. לפיכך, הגישה התובעת את התובענה שלפני ובה עתרה לחייב את הנתבעת לשלם לה את הסכום האמור, מחמת שלא הייתה זכאית לקזזו מהסכומים שהגיעו לתובעת. התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעת 2 שהינה, לטענת התובעת, חברה הקשורה עם הנתבעת 1, אליה הועברו נכסי וזכויות הנתבעת וזאת על מנת להתחמק מהתשלום המגיע לתובעת. התביעה הוגשה גם כנגד נתבע 3, שהינו מבעלי המניות של החברות הנתבעות. הנתבעים הכחישו את טענות התובעת באשר לטעמם אין קשר בין החברות, מדובר בחברות אשר לכל אחת פעילות עסקית שונה, הבעלות בהן אינה זהה, אין לקשור בין השתיים ולא נעשתה הברחת רכוש מאחת לשנייה. עוד נטען כי יש לקזז מהמגיע לתובעת, את שמגיע לנתבעת בגין שירותים נוספים, שסיפקה הנתבעת לתובעת ושתמורתם לא שולמה. בקשות לתיקון כתב התביעה לאחר ישיבת קדם המשפט והחלטות בהליכים מקדמיים, עתרה התובעת להגשת כתב תביעה מתוקן לצירוף נתבעת נוספת, היא "חברת שפ"מ - אפיקים בע"מ". לטענתה, הועברה לנתבעת האמורה כל הפעילות של הנתבעות האחרות, כך שאם תזכה התובעת בתביעתה, לא תוכל להיפרע מאותן נתבעות. עוד ביקשה התובעת להגדיל את סכום התביעה לסך של 101,094,836 ₪. הנתבעת קיבלה את הצעת בית המשפט והשאירה את הבקשה לתיקון כתב התביעה, לשיקול דעת בית המשפט. בהמשך, ניתנה ביום 10.12.10 החלטתי המתירה את תיקון התביעה ומהנימוקים המפורטים בה. בהתאם להחלטה, אמורה הייתה התובעת להגיש את כתב התביעה, כמות שהותר לה תוך 15 יום. חלף זאת הגישה התובעת ביום 29.12.10 הודעה על הגשת כתב תביעה מתוקן הכולל בקשה להתיר תיקון נוסף ולה צורף נוסח כתב התביעה המתוקן, הכולל גם את התיקון הנוסף המבוקש. בבקשה נאמר כי התובעת מצרפת לכתב התביעה המתוקן, נתבעת נוספת, נתבעת חמישית היא "שידורי פרסומת מאוחדים ושות' תפעול והפקה 1994, שותפות רשומה" (להלן: "השותפות"). נטען כי צרופה של השותפות נשמט בשגגה, בתום לב, בעת הגשת הבקשה לתיקון התביעה וכי רק עם הגשת נוסח כתב התביעה המתוקן, התבררה לב"כ התובעת טעות זו. הנתבעים מתנגדים לבקשה. לעמדתם, בין היתר, הגשת התובענה המתוקנת כאשר השותפות היא נתבעת נוספת, נעשתה שלא כדין, שכן לא הותר לתובעת לצרף נתבעת זו. עוד נטען כי הסכמת הנתבעים להשאיר את הבקשה לתיקון כתב התביעה לשיקול דעת בית המשפט, ניתנה על יסוד בקשה שלא כללה את השותפות כנתבעת נוספת. בנוסף גורסים הנתבעים כי קיומה של השותפות, הובא לידיעת התובעת כבר במסגרת הליכי גילוי המסמכים ומשכך היא הייתה אמורה לנקוט בהליך צירוף השותפות כנתבעת, זה מכבר ולכל המאוחר עם הגשת הבקשה לתיקון התביעה. אף לגופו נטען כי אין רלבנטיות לצרופה של השותפות כנתבעת נוספת להליך. התובעת בתשובתה לתגובה, שבה וטוענת כי מדובר בטעות בתום לב, וכי גם אם מדובר בחריגה מסוימת, הרי שיש להעדיף את תיקון התביעה מבחינה מהותית. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ועיינתי בהלכה הפסוקה הגעתי למסקנה כי הכף נוטה לקבלת עמדת הנתבעים. שעה שבית המשפט התיר בהחלטתו מיום 10.12.10, להגיש כתב תביעה מתוקן שומה היה על התובעת להגיש את כתב התביעה בנוסח בדיוק כמות שהותר לפי התיקון, ללא כל סטייה הימנו. ככל שסברה התובעת שיש צורך בתיקון נוסף של כתב התביעה, היה עליה להתכבד ולהגיש בקשה נפרדת וסדורה לתיקון כתב התביעה שתיתמך בתצהיר וכקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). לא כך נהגה התובעת: התובעת עשתה דין לעצמה שעה שצרפה כתב תביעה מתוקן, בנוסח שלא הותר לה, קל וחומר בעניין שאינו שולי, צירוף נתבע חדש, הוספת עילות תביעה נוספות בקשר לאותו נתבע ובינו לבין נתבעים אחרים. זכרם של כל אלה לא בא לידי ביטוי בבקשה לתיקון התביעה. זאת ועוד, "ההודעה על כתב תביעה מתוקן ובקשה להתיר תיקון נוסף", לא נתמכה בתצהיר כנדרש על פי תקנות סדר הדין האזרחי, הגם שמבוססת על טענות עובדתיות. כך לדוגמא האמור בסעיף 5 להודעה דנן, בו מייחסת התובעת לנתבעות דפוס התנהגות של העברת פעילות מהאחת לשנייה, על מנת להתחמק מחיוביים ובאופן המקים עילה להרמת מסך. אלה טענות המחייבת תימוכין בתצהיר. התיקון חורג במהותו מזה שהותר לתובעת, על פי בקשתה, לתקן את כתב התביעה, נוגד את סדרי הדין, את ההסכמה שניתנה על ידי הנתבעים להשאיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט ומשכך, אין מנוס אלא לדחות את הבקשה. זאת חרף הגישה הליברלית של בית המשפט להתיר תיקון כתב טענות, לא כל שכן עוד בטרם שמיעת הראיות. בקשה לצו עשה זמני ביום 29.12.10 הגישה התובעת בקשה לצו עשה זמני אשר במסגרתה עתרה לחייב את הנתבעים ובעיקר את הנתבעת 2 (להלן: "מדיה"), למסור לה דוחות תפעוליים ובהם היקף הפרסומים ששודרו, התעריפים, שעות השידור, שווי חבילות הפרסום וסכומי הגבייה בפועל. עוד עתרה התובעת לאפשר לה גישה למערכת הממוחשבת של מדיה בקשר עם התקשרויות בינה לבין מפרסמים ופרסומאים. לעמדת התובעת, בהתאם להסכם שבינה לבין מדיה מיום 28.12.03 (להלן: "ההסכם"), היא זכאית לעיין באופן בלתי מוגבל בכל החומר האמור, על מנת לפקח על ביצוע ההסכם ולצורך עריכת התחשבנות סופית בין הצדדים. לדידה של התובעת, הפסיקה מדיה, לאחר הבקשה לתיקון כתב התביעה, לשתף פעולה ומנעה מלאפשר לרו"ח מטעמה של התובעת לקבל חומר או לעיין בו, ותוך הפרה יסודית של ההסכם. הנתבעים מתנגדים לבקשה מטעמים שונים ובכללם שהבקשה "עוקפת" את תקנות סדר הדין בנוגע לגילוי ועיון במסמכים, כי אין בה לשרת את הסעד העיקרי של התביעה וכי אינה עונה על ההלכות בנוגע לסעדים זמניים. לטעמי, גם דין בקשה זו להדחות. סעד זמני ככלל נועד למנוע שינוי של המצב הקיים, או להבטיח את הסעד העיקרי כמו גם לצורך שמירת ראיות לצורך הוכחת התביעה. (ראה רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אי.סי.סי.אינדרסטריז בע"מ [2007]. הבקשה אינה עונה על אף אחד מהיעודים האמורים: אין בסעדים הזמניים כדי להבטיח את שמירת הקיים. גם אין בתביעה שלפני כל סעד עיקרי אותו נועדו הסעדים הזמניים להבטיח. בהקשר זה אציין כי עסקינן בתביעה לסכום קצוב ומוגדר ללא דרישה לחייב את הנתבעים לשלם סכומים נוספים ככל שייתברר כי כאלו מגיעים לתובעים. גם אין כל טענה שיש צורך בסעד הזמני כדי לשמור ראיות לשם הוכחת התביעה. משכך, מה יועיל לה לתובעת, לצורך התביעה שלפניי, אם בקשתה לצו עשה זמני תתקבל. לכל היותר יהיה לה מידע אשר לטענתה לא מצוי ברשותה והמונע ממנה לאמת את הסכומים המגיעים לה ממי מהנתבעות, אך אין בעובדות אלו, ככל שיתבררו ולא כלום עם התובענה שלפניי. משהבקשה אינה עונה על אחת התכליות של מתן סעד זמני, די בכך כדי לדחותה. לפיכך לא ראיתי צורך להידרש, לטענות נוספות של הנתבעים, כגון שהבקשה "עוקפת" את הליך גילוי המסמכים הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי. לפיכך, דין הבקשות להדחות. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים, בכל אחת מהבקשות, בסך של 5,000 ₪. בהתאם להחלטתי מיום 10.12.10, ובשינויים המחוייבים, תגיש התובעת כתב תביעה מתוקן תוך 15 יום, במסירה אישית לב"כ הנתבעים 1-3, וכן לנתבעת שצרופה התבקש ואושר בהחלטה דנן. כתב הגנה יוגש תוך 30 יום לאחר מכן. כתב תביעהתיקון כתב תביעהמסמכים