קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון כתבי טענות לאחר פסק דין: בתאריך 07/02/11 ניתן פסק-דין בתיק זה, בתביעת השיבוב של התובע מס' 2 (להלן: "המל"ל"). בתאריך 09/03/11, לאחר מתן פסק-הדין, הוגשה ע"י ה-מל"ל בקשה לתיקון כתב התביעה, לצורך הגדלת סכום התביעה (מ-1,683,900 ₪ ל-2,613,893 ₪). רקע: 1. עניינה של התביעה פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע מס' 1 כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה ביום 13.11.01. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1, מעסיקתו של התובע (להלן: "סלטי מערכות") וכנגד הנתבעת 2, חברת סולל בונה בע"מ (להלן: "סולל בונה"), בטענה כי זו הייתה מזמינת העבודה ו/או הקבלן הראשי ו/או מבצע הבניה. בהחלטה מיום 16.4.09 צורף המל"ל כתובע נוסף, בתביעת שיבוב כנגד סולל בונה, וזאת מכוח הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. 2. ייאמר כי עוד ב-22.06.10 הסתיימה תביעת התובע מס' 1 בפשרה שקיבלה תוקף של פסק-דין חלקי, לפיה חויבו הנתבעות, יחד ולחוד, בתשלום פיצויים בסך 633,220 ₪, מעבר לתשלומי המל"ל. עוד הוסכם, כי האחריות תחול על הנתבעות בחלקים שווים. המל"ל ביקש להמשיך בהליכים בתביעה שהוגשה על ידו, כאשר סלע המחלוקת הוא חלוקת האחריות בין שתי הנתבעות. 3. ביום 7.2.2011 ניתן פסק דין בתביעת המל"ל, על פיו קבעתי, כי האחריות לאירוע התאונה חלה על הנתבעות בחלקים שווים. עוד ציינתי בסעיף 20 לפסק הדין כדלקמן: "ב"כ הנתבעות טענה בסיכומיה כי תשלומי המל"ל עפ"י חוות- דעת אקטוארית מ- 29.10.08 עומדים על 1,683,900 ₪ (כולל ריבית והצמדה עד ליום חוות- הדעת), וב"כ המל"ל לא חלק על נתון זה. בבואי לבחון את חוות- הדעת האקטוארית, מצאתי כי זו לא הוגשה, אף שצוין כי היא מצורפת ל- ת/2. בשל כך, ומאחר ויש להניח, כי בעניין זה אין מחלוקת בין הצדדים, אתיר לצדדים להגיש פסיקתא מוסכמת על הסכום שנפסק - מחצית תשלומי המל"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור. לסכום הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 15%, והוצאות משפט בסך 2,000 ₪." טענות המל"ל בבקשה: 4. לטענת המל"ל התיקון המבוקש מתייחס להוספת תשלומים אשר קיבל התובע ממחלקת השיקום במל"ל, כך שסך כל הסכומים שקיבל התובע מאת המל"ל מסתכמים ב-2,613,893 ₪ ולא 1,683,900 ₪. המל"ל החל ביום 25.12.2008 לשלם לתובע קצבה מיוחדת עבור צרכים מיוחדים, באופן רטרואקטיבי החל מיום 29.10.2007, וזאת מעבר לקצבה נכות מעבודה שלגביה התייחס המל"ל בבקשה להצטרף כתובע. 5. בעקבות פניית ב"כ סולל בונה במכתב מיום 16.2.2011 לב"כ ה-מל"ל, לאחר מתן פסק-הדין, לפיו נדרשת הכנת פסיקתא בהתאם לפסק הדין, הוזמנה חוות דעת אקטוארית, ורק אז, ביום 17.2.11, לאחר קבלת חוות הדעת, נודע לב"כ המל"ל לראשונה כי נתקבלה בקשת התובע לקצבה מיוחדת וכי קצבה זו משולמת לו רטרואקטיבית. לטענתו, החלטת המל"ל בדבר זכאות התובע לקצבת שירותים מיוחדים התקבלה ביום 25.12.2008, לאחר הגשת בקשתו להצטרף כצד להליך, ואשר הוגשה ביום 6.11.2008. 6. לטענת ב"כ המל"ל, לא היו בידיו ביום הגשת התביעה פירוט התשלומים ששולמו לתובע 1, הנפגע, ממחלקת השיקום, משום שעד אז טרם התקבלה החלטה ב-מל"ל בדבר זכאותו לקצבה מיוחדת, וקצבה זו טרם שולמה אז, זאת בשים לב לסמיכות הזמנים בין הגשת תביעת הנפגע למל"ל לתשלום קצבה מיוחדת ביום 28.10.08, ובין הגשת בקשת המל"ל להצטרף לתביעה זו לבית המשפט ביום 6.11.08. יתרה מזו, מאחר ובאותה עת לא ניתן היה להעמיד את התביעה בסכום המלא והסופי ציין המל"ל בסעיף 4 לבקשה, כי הוא שומר לעצמו הזכות לתקן את כתב התביעה, באלו המילים: "יוסף כי כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה, הנפגע הגיש אצל התובע מס' 2, ביום 28.10.2008 תביעה לקצבה מיוחדת, אולם טרם ניתנה החלטה בעניינו, הילכך, המבקש שומר על זכותו להוסיף לסכום תביעתו את סכום הקצבה המיוחדת אשר תשולם לנפגע לאחר קביעת זכאותו, במידה ותקבע". 7. עוד לטענת ב"כ המל"ל, המדובר בגוף ציבורי גדול המחולק לסניפים ומחלקות, דבר שגורם לקושי לעקוב אחר כל התיקים ולהתעדכן לגביהם, וכך הוא לא עודכן לגבי גורל תביעת הנפגע לקצבה מיוחדת, באם נתקבלה או נדחתה. יתרה מזו, תביעת המל"ל נוהלה יחד עם תביעת התובע, כך שהתובע ידע, כי הוא מקבל את הקצבה המיוחדת לאחר יום 28.10.08, אך הוא לא טרח להודיע לבית המשפט. סביר להניח, כי גם הנתבעים ידעו על כך, שעה שביקשו לערוך עימו הסדר לסילוק תביעתו, ואף כללו זאת במסגרת ההסדר. הסכם פשרה מהסוג הנדון מהווה למעשה "מעשה תרמית קונסטרוקטיבית" כלפי המל"ל. 8. בנוסף טוען המל"ל, כי אין בתיקון המבוקש משום שינוי או הוספת עילה חדשה. המדובר בתיקון פורמאלי, הנובע משינוי בתשלומים שנעשה בסמוך למועד ולאחר הגשת התביעה. המדובר לטענתו, בטעות בתום לב שיכולה לקרות בכל ארגון גדול ומטעמי צדק יש לאפשר תיקון כתב התביעה. 9. לעניין המועד להגשת הבקשה, מציין המל"ל, כי אף על פי שבית המשפט כבר אמר דברו ונתן פסק דין, הרי שטרם השלים את מלאכתו בשל הצורך בחוות דעת אקטוארית והגשת פסיקתא, ולכן אף בשלב זה ניתן להגיש הבקשה דנן וזאת מכוח תקנה 92 לתקסד"א, הקובעת כי בית המשפט רשאי להתיר לבעל דין "בכל עת" לשנות או לתקן כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים. יתרה מזו, הגשת הבקשה לתיקון אפשרית גם מכוח תקנה 136 לתקסד"א, הקובעת כי בעל דין רשאי, תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של המומחה לתקן, בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו לאור האמור בחוות הדעת. לטענתו, חוות דעת אקטואר מהווה חוות דעת מומחה בהתאם לתקנה הנ"ל. טענות סולל בונה בתגובה: 10. לטענת סולל בונה, ביום 6.11.08, שבעה ימים בטרם התיישנות, הגיש המל"ל בקשה להצטרף כתובע נוסף בתיק, ובמסגרת הבקשה נטען על ידו כי הוא משלם וישלם לתובע/הנפגע גמלאות במסגרת ענף נפגעי עבודה, סך 1,683,900 ₪ (נכון ליום 29.10.08). בהחלטה מיום 16.4.09 התיר בית המשפט למל"ל להצטרף כתובע נוסף. בישיבה מיום 1.6.09 ניתנה הצעת פשרה על ידי בית המשפט. במסגרת הצעת הפשרה ניכה בית המשפט את תגמולי המל"ל בלבד, שכן נכון לאותו מועד, לא היה ידוע לנתבעות על זכאות הנפגע לקצבה מיוחדת. הצעת הפשרה לא השתכללה לכדי הסכם מחייב. התיק נקבע לשמיעת ראיות ובשום שלב לא ביקש המל"ל לתקן תביעתו. יתרה מזו, ביום 4.3.10 הגיש המל"ל הודעה על הגשת ראיות, ולהודעה צורפו תעודת עובד ציבור ביחס לכל תיק הנפגע במח' נפגעי עבודה, לרבות פירוט תשלומים וכן חוות דעת אקטוארית בעניין שווי גמלאות, אך לא צוין בהודעה כי הנפגע הוכר כזכאי לקצבה מיוחדת, וממילא לא צורפו כל מסמכים המעידים על זכאות כאמור. 11. תביעת הנפגע סולקה בפשרה בחלוקה שווה בין הנתבעות, ההודעה כנגד צדדי ג' נדחתה בהסכמה, והפשרה קיבלה תוקף של פסק דין. במסגרת הפשרה נלקחו בחשבון רק תשלומי המל"ל (נפגעי עבודה), לא נלקחו וממילא לא נוכו התשלומים בגין קצבה מיוחדת. לא ידוע היה לאף אחת מהנתבעות כי בינתיים הוכרה זכאותו של הנפגע לקבלת קצבה מיוחדת. 12. שמיעת הראיות בעניין תביעת המל"ל התקיימה בתאריכים 22-23/06/10. בסיכומיה ציינה ב"כ הנתבעת 2 כי בהתאם לחוות הדעת האקטוארית, תשלומי המל"ל עומדים על 1,683,900 ₪, ואילו המל"ל לא חלק בסיכומיו על הנתון הנ"ל. אף בית המשפט ציין בפסק דינו עובדה זו, וציין כי הצדדים רשאים להגיש פסיקתא מוסכמת על הסכום שנפסק - מחצית תשלומי המל"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. על רקע האמור ולצורך הסדרת התשלום ובסמוך לאחר קבלת פסק הדין אצלה, פנתה ב"כ הנתבעת 2 לב"כ המל"ל על מנת לברר עניין שווי תגמולי המל"ל להיום. הפניה נגעה לשווי הקצבאות אגף נפגעי עבודה בלבד, כיוון שלא עמד על הפרק, לא נתבע ולא הוגשה כל ראיה ע"י המל"ל בעניין קצבה אחרת. 13. לא זו בלבד, מהבקשה עולה, כי החל מיום 25.12.08 משולמת לתובע קצבה מיוחדת באופן רטרואקטיבי החל מיום 28.10.07. ב"כ המל"ל לא סיפק הסבר ממשי בבקשה, מדוע במסגרת ההודעה על הבאת ראיותיו לא הייתה כל התייחסות לנושא תשלומי קצבה מיוחדת. 14. תקנה 92 לתקסד"א אינה יכולה לסייע למל"ל, שכן הבקשה הוגשה לאחר שהדיון בתובענה הסתיים. במסגרת בקשות להארכה יש לשקול גם את עניין השיהוי, אין לומר בענייננו, כי המל"ל פעל בדרך מקובלת ועשה כל המוטל עליו לבדוק את הנתונים לאשורם. לא זו בלבד, המל"ל לא ביקש פיצול סעדים. תיקון התביעה כעת לאחר שהדיון הסתיים פוגע מהותית בזכויות הנתבעים, שכן משמעותה פגיעה בטענות הגנה. טענות המל"ל בתגובה לתגובה: 15. לא הייתה לב"כ המל"ל כל אפשרות לדעת באף שלב משלבי המשפט אודות השינוי שאירע בדבר זכאותו של הנפגע לקצבת שירותים מיוחדים. נודע לו על כך לראשונה ביום 17.2.11 לאחר שבית המשפט הורה על הגשת פסיקתא ונתקבלה חוות דעת האקטואר. 16. עוד לטענתו, טענת השיהוי אינה יכולה לעמוד אם לא הוכח בצידה שינוי לרעה במצבם של הנתבעים. נטל ההוכחה על הנתבעים להוכיח זאת. עוד טוען ב"כ המל"ל כי אין לקבל טענת ההתיישנות מאחר ואין המדובר בענייננו בעילה חדשה אלא באותה עילה ממש. כמו כן, לטענתו אין להתעלם מכך כי במהלך ההליך המשפטי קורות תקלות ו/או פגמים פרוצדוראליים הניתנים לתיקון וריפוי לצורך גילוי האמת ועשיית משפט צדק, וזאת בהתאם לתקנה 524 לתקסד"א. דיון והכרעה: 17. אתחיל מן הסוף ואומר, כי מלבד זאת שהמידע לגבי תשלום קצבה מיוחדת היה ברשות ה-מל"ל, והעובדה שמידע זה לא הגיע לבא-כוח ה-מל"ל מבעוד מועד, אינה מעלה ואינה מורידה. אין ל-מ"ל, בעניין זה, להלין אלא על עצמו. ועוד, אין לשלול כי השיהוי מצד ה-מל"ל בהבאת המידע לגבי תשלום קצבה מיוחדת, עד לאחר מתן פסק הדין, גרם לנתבעת נזק ועיוות דין. יש להניח, כי אילו ידעו הנתבעות בעת שניהלו מו"מ עם התובע לקראת הפשרה, אליה הגיעו לבסוף, כי תשלומי ה-מל"ל מגיעים כדי 2,613,893 ₪, ולא 1,683,900 ₪, הרי שהפשרה הייתה נראית אחרת מבחינתן, והכוונה היא שייתכן והיו מגיעים לפשרה בסכומים נמוכים יותר. 18. יתרה מזו, תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת לאמור: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות." עולה השאלה, האם הביטוי "בכל עת" כאמור בתקנה 92 לתקסד"א, חל גם במקרה של תיקון לאחר שניתן כבר פסק דין. ברע"א 1332/98 אייבי טרנס ספרנות בע"מ נ' מאיירון שופינג בע"מ, פ"ד נב(3), 476 נקבעו הדברים הבאים: "לבית המשפט סמכות '...בכל עת לתקן כל פגם או טעות בכל הליך... ' (תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, תקנה 524). הסמכות שמקנה סעיף זה בלשונו המקיפה כוללת אף תיקון טעויות בציון שם בעל דין. יתר על כן, הסמכות לתקן את שמו של בעל דין נתונה לבית המשפט גם לאחר מתן פסק הדין.... ההבחנה הבסיסית חולשת על הפעלת הסמכות לתיקון שם בעל דין היא בין תיקונים שמשנים את משמעות ההחלטה ובין אלה שמבטאים את כוונתו של פסק הדין המקורי נשוא התיקון. תיקונים המשנים את משמעות ההחלטה אסורים על בית המשפט. לעומת זאת, תיקונים המיישמים את הכוונה המקורית באים בגדר סמכותו של בית המשפט.... ברור אפוא, שבבקשת תיקון טעות בשם צד, חייב המבקש להוכיח כי התיקון יתאים את פסק-הדין לכוונת השופטת ולא ישנה בזאת את מהותו". ברע"א 3486/99 שחף פיתוח ושווק עופות בע"מ נ' עוף כרמל הדר בע"מ , נפסק: "הלכה פסוקה היא שתיקון שם של בעל דין אפשרי אף לאחר פסק הדין כאשר דברים אמורים בשינוי שם ולא בשינויי מהות". 19. מהפסיקה הנ"ל למדים כי, ניתן לתקן כתבי טענות רק במקרים בהם התיקון הוא טכני בלבד ולא מהותי, כדוגמת תיקון שם בעל דין שהוא תיקון בכותרת כתב בית הדין ולא בכתב התביעה עצמו. פסק הדין שניתן על ידי בתיק דנן מסיים את המחלוקת בין הצדדים. בפסק הדין קבעתי כי סכום תגמולי המל"ל ששולמו לנפגע בסך 1,683,900 ₪ אינם שנויים במחלוקת וכך גם עולה מבקשת המל"ל. הפנייה לצדדים להגיש פסיקתא מתייחסת לעניין הסכום הנפסק ואין היא מהווה פניה לצדדים לשפר עמדותיהם ולפתוח את ההליך מחדש. הגדלת סכום התביעה אינו תיקון טכני, אלא תיקון בגוף כתב התביעה המהווה תיקון מהותי. גם טענת ב"כ המל"ל לעניין תקנה 524 לתקסד"א שכותרתה "סמכות כללית לתקן כל פגם בהליך", אין בה כדי לסייע לו, שכן הכוונה לפגם שעלה בשלב ההליך ולא בסיומו. קבלת טענת המל"ל תוביל למצב אבסורדי בו יוכלו הצדדים לבקש תיקון כתבי טענותיהם לאחר מתן פסק דין כדי לשפר תוצאות ההליך. 20. אין גם בידי לקבל טענת ב"כ המל"ל, כי העובדה שלתובע משולמות גמלאות נוספות שלא נלקחו בחשבון, נודעה לו רק עם פניית ב"כ הנתבעת, לאחר מתן פסק הדין, ולשם הכנת הפסיקתא. עוד בבקשתו להצטרף כתובע ציין ב"כ המל"ל כי הוגשה על ידי התובע תביעה לתשלום גמלה מיוחדת וכי הוא שומר לעצמו הזכות לתקן את הסכום הנתבע בהתאם. מה גם, המידע לגבי הגמלאות המשולמות לנפגע היה מן הסתם ברשות המל"ל, כך שיכול היה להגיש בשלב מוקדם יותר בקשה לתיקון התביעה, או לכל הפחות בקשה לפיצול סעדים. משלא עשה זאת, אין לו להלין אלא על עצמו. 21. טוען ב"כ המל"ל, כי הפסיקה אפשרה תיקון כתבי טענות בשלבים מתקדמים של הדיונים ואפילו בשלבי הערעור. כך מפנה לפסה"ד בע"א עא 721/84 ישעיהו משען נ' מדינת ישראל, פ''ד מא(1) 748, הקובע כדלקמן: "לא יכולה לקום מחלוקת לגבי יכולתו של בית המשפט להתיר תיקון כתבי- טענות בכל שלב משלבי הדיון, לרבות בשלב מתקדם של המשפט, ותמיד ניתן לפצות את הצד שכנגד על טירחתו הנוספת על ידי פסיקת הוצאות". אין באמור בדברים לעיל כדי לסייע למל"ל, שכן בענייננו הסתיים שלב הדיונים וניתנה הכרעה ואין המדובר בבקשה במהלך הדיון אלא בתומו. עיון בפסק הדין ע"א 808/79 סרי נ' סרי ואח' (פורסם באתר נבו) במסגרתו הותר תיקון כתב תביעה בערעור, מעלה כי שם הוצג החוזה לגביו התבקש התיקון עוד בבית המשפט קמא, אך המערער לא ביקש לתקן את כתב תביעתו ולכן לא קיבל פיצוי. בית המשפט העליון התיר תיקון כתב התביעה בשלב הערעור ופסק למערער פיצוי בהתאם להסכם. להבדיל מענייננו, בו הדיון הסתיים וניתן פסק-דין ללא שהובאה ראיה כלשהי לגבי תשלום קצבה מיוחדת, או תשלומים נוספים אחרים ע"י ה-מל"ל. 22. בהקשר זה יפים גם הדברים שנפסקו בע"א 125/71 עזבון המנוח סעדיה חרד באמצעות משולם חרד נ' הדרה קייך, פ''ד כו(2) 490 : "בית-משפט זה פסק לא פעם, שניתן לתקן במקרים מתאימים את כתב-התביעה לפי רשות שניתנת בפסק-דין, ואפילו בשלב הערעור. במיוחד אין בית-המשפט מקפיד עם בעל-דין בענין ניסוח כתב-תביעה, כשהעובדות הרלבנטיות התבררו די הצורך והתיקון מתייחס רק לשאלת חלוקת הפיצויים בין התובעים השונים או לשינוי בפריטי סכומי הפיצויים, שאינו מגדיל את סכום התביעה...". (ההדגשה שלי - ס.י). 23. ברע"א 1934-08 (מחוזי - ת"א) ביטוח לאומי - משרד ראשי נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ (פורסם באתר נבו) (2010), נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המל"ל על החלטת בית משפט קמא לפיה נדחתה בקשתו לתקן את תביעת השיבוב שהגיש על ידי הגדלת סכום התביעה, זאת אף שמדובר בבקשה שהוגשה במהלך הדיון, ולאחר לאחר מתן פסק-דין. גם במקרה זה תביעת הביטוח הלאומי הוגשה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות ובמהלך ניהול התיק התברר למל"ל כי סכום השיבוב הנתבע גבוה יותר ממה שנתבע תחילה ולכן התבקש תיקון כתב התביעה. בית המשפט המחוזי אישר את החלטת בית משפט קמא מבלי לבחון כלל את שאלת ההתיישנות וקבע, כדלקמן: "כפי שטען ב"כ המשיבים, ב"כ המבקש המציאה תצהיר חתום על ידה. לא הוגש כל תצהיר מאת עובד המבקש עצמו. התצהיר שהוגש, ככל שהוא מתייחס לעובדות נשוא הבקשה, אינו אלא תצהיר מפי השמועה, ואין לו כח ראייתי כלשהו. אין צורך לומר, כי ב"כ המבקש אינה עובדת של המבקש, אלא באת כוחו בלבד, כפי שצוין בתצהיר. בפני ביהמ"ש אין כל אימות לעובדות העומדות בבסיס הסכומים נשואי התיקון. אין גם כל אימות והתייחסות למקור הטעות, מה היתה הטעות, כיצד נתגלתה, מה היתה הבדיקה הנוספת ומדוע זה לא יכול היה המבקש, בשקידה ראויה וסבירה, לעשות בדיקה מקיפה ויסודית עוד בטרם הגשת התביעה. כשלעצמי סבורתני, כי גוף ציבורי כמבקש, המתנהל על פי דין, ינהל חשבונותיו כדבעי ובצורה שקופה וגלויה, באופן שניתן יהיה לברר את החשבונות בכל עת. עוד הייתי מצפה, כי לא ישתהה בהגשת התביעה עד לסמוך תום תקופת ההתיישנות ויגישה כשכל פרטיה ועובדותיה בידו". כאמור, בעניין הנ"ל אף שהבקשה הוגשה במהלך הדיון, היא נדחתה. מקל וחומר המקרה שלפנינו, כשהבקשה מוגשת בתום ההליך ולאחר מתן פסק דין. הסבר ב"כ המל"ל כי המל"ל הוא גוף מורכב הכולל אגפים ומשרדים רבים, אינה יכולה לעמוד לו, שכן, כאמור, ב"כ המל"ל ידע על הגשת תביעת התובע לקצבה מיוחדת והיה עליו לעקוב אחר התקדמות התביעה, אך הוא לא עשה כן. 24. טענותיו של ב"כ המל"ל בדבר מרמה מצד הנתבעים משום ידיעתם על תשלום הגמלה המיוחדת בעת שהגיעו להסדר פשרה עם התובע נטענו בעלמא ואין להן על מה לסמוך, מה גם הוכחשו על ידי ב"כ סולל בונה בתצהירה שצורף כנספח ה' לתגובה. בכל מקרה, טענת מרמה יכולה לשמש עילה להגשת תביעה לביטול פסק דין אך לא עילה לתיקון כתב תביעה לאחר שניתן כבר פסק הדין. 25. לאור המקובץ לעיל, דין הבקשה להידחות. אעיר כי לא הייתי דוחה את הבקשה מחמת התיישנות, כטענת סולל בונה, שכן כבר נפסק בעניין כְּהָא, כי שינוי בהיקף הנזק בלבד, על אף שחלפה תקופת ההתיישנות של עילת התביעה במועד התיקון, אינו כפוף להתיישנות, שכן הגדלת סכומי התביעה היא כשלעצמה אינה מוציאה את העניין מגדר העילה העיקרית ואין בה משום שינוי עילה. (ראה החלטת כבוד השופט עמית, ביושבו כשופט בית המשפט המחוזי, בר"ע 1659/07 המוסד לבטוח לאומי נ' עירית חיפה (פורסם באתר נבו) (2007) והפסיקה המצוטטת שם). התובע מס' 2 ישא בהוצאות הנתבעת 2 בסך 3,500 ₪, וזאת תוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה. תיקון כתבי טענותמסמכיםכתבי טענות / כתבי בי דין