קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תניית בוררות בהסכם קיבוצי: מבוא: מונחת לפני בקשתם של המבקשים (הנתבעים) בנק הפועלים בע"מ ובנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "המבקשים" או "הבנקים") על פי סעיף 5 בחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), לעיכוב בירורה של תובענה שהוגשה כנגדם על ידי קרן השומר הצעיר בע"מ (להלן: "הקרן"), קיבוצי השומר הצעיר אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (להלן: "אגודת הקיבוצים"), הקיבוץ הארצי - השומר הצעיר אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (להלן: "הקיבוץ הארצי"), ותכן חברה כלכלית של הקיבוץ הארצי בע"מ (להלן: "תכן") (כל ארבע התובעות תקראנה להלן ביחד: "המשיבות"). תמצית התובענה: המשיבות כוללות גופים קיבוציים שונים השייכים לתנועת "השומר הצעיר" (כל הגופים השייכים לתנועה זו יקראו להלן ביחד: "השומר הצעיר"). הקרן הינה חברה פרטית המשמשת כמוסד כספי של השומר הצעיר. אגודת הקיבוצים הינה אגודה שיתופית בבעלות השומר הצעיר אשר שימשה בעבר כארגון קניות של השומר הצעיר. הקיבוץ הארצי מהווה אגודה שיתופית הנמצאת בבעלות השומר הצעיר ומאגדת את האחזקות של השומר הצעיר בתאגידים שונים. תכן הינה חברה פרטית בבעלות השומר הצעיר המחזיקה בנכסים שונים. התובענה נסובה סביב שני הסדרים פרטניים אשר נובעים ומתייחסים להסדרים כוללים ומורכבים שנעשו החל משנות ה- 80 של המאה העשרים בקשר להסדרת חובותיהם של הקיבוצים לבנקים. הסדרים אלה ידועים בשם "הסדר הקיבוצים". ההסדר הפרטני הראשון עיקרו הסכמת הבנקים לרכוש הלוואות שנתנה לקיבוצים חברת תכן הנפקות (1987) בע"מ (להלן: "תכן הנפקות") (להלן: "הסכם תכן") (נספח א' לכתב התביעה). תכן הנפקות הנפיקה בזמנו אגרות חוב לציבור, ונתנה הלוואות לקיבוצים שונים של השומר הצעיר. במסגרת הסדר חובות שנעשה לתכן הנפקות הסכימו הבנקים לשלם לתכן הנפקות כ- 31 מליון ש"ח שהופנו לפרעון אגרות החוב, ובתמורה לביצועו של תשלום זה רכשו הבנקים חובות של קיבוצים שונים לתכן הנפקות בסכום של כ- 96 מליון ש"ח. במסגרת הסכמת הבנקים, ובהתאם לדרישת מדינת ישראל אשר הזרימה אף היא סכומים לפרעון האג"ח (ראו: נספח ב' לכתב התביעה), נקבע כי "אם וכאשר יגיע סך כל הכספים (קרן, ריבית והפרשי הצמדה) שגבה מי מאיתנו [הבנקים - ב.א.] בגין ההלוואות הנרכשות מעבר לסכום ששילם אותו בנק עבור ההלוואות הנרכשות בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית שנתית בשיעור של 4.5%, ישמש כל סכום נוסף שיגבה הבנק בגין ההלוואות הנרכשות, לכיסוי גירעונות המערכת המרכזית של הקיבוץ הארצי שבהסדר הקיבוצים". המשיבות טוענות כי הבנקים גבו סכומים מעבר לסכום אותו שילמו עבור רכישת ההלוואות (כולל הפרשי ההצמדה והריבית המוסכמת), וכי לפיכך יתרת הסכום שנגבתה על ידי הבנקים מגיעה להן, ולא לבנקים. בשלב זה עותרות המשיבות למתן צו לקבלת חשבונות מאת הבנקים. ההסדר הפרטני השני עניינו עסקה למכירת קרקעות בתל אביב. קרקעות אלה מצויות בבעלות מכללת סמינר הקיבוצים עמותה רשומה (להלן: "הסכם סמינר הקיבוצים"). לטענת המשיבות, הקרן זכאית לסך השווה לשליש מתמורת המכירה אשר עתידה להתקבל על פי הסכם המכר של קרקעות אלה, והסכומים שתקבל ישמשו, במידת הצורך, לפרעון חובותיה של הקרן לבנקים. בעניין זה מבקשת הקרן מבית המשפט להצהיר כי לבנקים אין כל זכות בסכומי הכסף שיתקבלו ממכירת מקרקעי סמינר הקיבוצים העודפים על הסכומים שישמשו לפרעון חובות הקרן לבנקים (ככל שנותרו חובות כאמור). תמצית טענות הצדדים בבקשה לעיכוב הליכים: עיקר טענות המבקשים הבנקים טוענים כי בסעיף 3.11 בנספח ו' להסדר הקיבוצים (נספח א' לבקשה לעיכוב הליכים) (להלן: "נספח המטה") העוסק בהקמת מטה הסדר הקיבוצים (להלן: "מטה ההסדר") ובסמכויותיו של ראש מטה ההסדר (להלן: "ראש המטה"), נקבע כי "הבנקים והתנועות ממנים בזאת את ראש המטה כבורר על פי חוק הבוררות התשכ"ח - 1968, לצורך הכרעה סופית בכל העניינים שבהם ניתנה סמכות לראש המטה להכריע במחלוקת, וזאת על פי סעיפים ... 3.10... - ויראו סעיף זה כהסכם בוררות". לטענת הבנקים המחלוקות העיקריות נושא התובענה נוגעות ליתרות החובה של המשיבות כלפי הבנקים החוסות תחת סמכויות ראש המטה הקבועות בסעיף 3.10 בנספח המטה ובהן, בין היתר, "הסמכות להורות לעקוב ולפקח על תוכניות ההבראה של הקיבוצים וכן להורות על ביצוע מחיקות ו/או פריסת חובות לקיבוצי התק"מ והקיבוץ הארצי ולתאגידיהם" (סעיף 72 בבקשה). לפיכך, טוענים הבנקים כי בכל מקרה של סכסוך הנוגע לניהול חשבונות בבנקים המתנהלים מכח הסדר הקיבוצים - מסור העניין לבוררות לפני ראש מטה הקיבוצים (סעיפים 70-72 בבקשה). בנוסף טוענים הבנקים כי הסמכות שניתנה לראש המטה בהסדר הקיבוצים ניתנה לו אף בשני הסדרים כוללים נוספים ("הסדר הקיבוצים המשלים" ו"הסדר הקיבוצים המתקן" (ראו: סעיפים 73-74 בבקשה)). עוד טוענים הבנקים כי הקיבוץ הארצי חתום על הסדר הקיבוצים במסגרתו הוא התחייב לגרום לכך שהגופים הקיבוציים (וביניהם גם יתר המשיבות) יצטרפו להסדר זה ויקבלו על עצמם לקיים את ההתחייבויות המפורטות בו. בהקשר זה נטען כי בכתב התביעה הסכימו המשיבות שהסדר הקיבוצים חל עליהן "ולכן ניתן לומר, באופן ברור שכל המשיבות בבקשה זו הן צד להסדר הקיבוצים" [ההדגשה במקור - ב.א.]. (סעיף 69 בבקשה). הבנקים טוענים כי הן הסכם תכן והן הסכם סמינר הקיבוצים מהווים חלק בלתי נפרד מהסדר הקיבוצים, ומשכך - יש להחיל את תניית הבוררות הקבועה בסעיף 3.11 בנספח המטה להסדר הקיבוצים גם על מחלוקות הנובעות מהסכם תכן והסכם סמינר הקיבוצים ולעכב את ההליכים בתובענה הנוכחית בהתאם להוראות סעיף 5 בחוק הבוררות. הבנקים אף מציינים כי בהתאם להוראות סעיף 5(א) בחוק הבוררות הם היו מוכנים בעבר לעשות את כל הנדרש לשם קיום בוררות כזו, וכי הם מוכנים לכך אף עתה (סעיפים 84-90 בבקשה). עיקר טענות המשיבות המשיבות טוענות כי הסכם תכן אינו כולל תניית בוררות ואינו מייבא לתוכו את תניית הבוררות הקבועה בהסדר הקיבוצים, וכי מטעם זה אין להעביר את הסכסוך נושא התובענה הקשור בהסכם תכן לבוררות בפני ראש המטה. בהקשר זה נטען על ידי המשיבות כי ראש המטה נקבע בהסכם תכן כנאמן לביצועו, ואף הוקנו לו סמכויות שונות בקשר לכך, אך לא נקבע כי הוא ישמש כבורר בסכסוכים על פיו (סעיף 26 בתגובת המשיבות). לגבי הסכם סמינר הקיבוצים נטען כי הוא כולל תניית בוררות אחרת ושונה מזו הקבועה בהסדר הקיבוצים ולכן ברי כי תניית הבוררות הקבועה בהסדר הקיבוצים אינה חלה על הסכם סמינר הקיבוצים. תניית הבוררות בהסכם סמינר הקיבוצים קובעת כי ד"ר אריאל הלפרין, שמונה כנאמן לביצוע הסכם סמינר הקיבוצים ישמש כבורר "במידה שיתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים להסכם זה" (סעיף 7.2 בהסכם סמינר הקיבוצים נספח ט' לבקשה). לטענת המשיבות, מינויו של ד"ר הלפרין נעשה באופן אישי, ולא מכח הגדרתו כראש המטה. לטענתן, כראיה לכך משמשת העובדה שד"ר הלפרין המשיך לשמש כנאמן לביצוע הסכם סמינר הקיבוצים במשך שנים לאחר פרישתו ממטה ההסדר, וכי לאחר פרישתו מתפקידו כנאמן לביצוע הסכם סמינר הקיבוצים לא מונה איש תחתיו כנאמן, ולא נקבע כי ראש המטה הנוכחי ישמש כנאמן או כבורר במקומו. לנוכח דברים אלה, נטען כי הבנקים לא ביקשו למנות בורר מכח תניית הבוררות הקבועה בהסכם סמינר הקיבוצים, ומכל מקום - הבורר לפי הסכם זה איננו ראש המטה - כפי שמתבקש כיום על ידי הבנקים במסגרת הבקשה. בנוסף, טוענות המשיבות כי מאז פרישתו של ד"ר הלפרין לא מונה נאמן אחר או בורר אחר בין הצדדים להסכם סמינר הקיבוצים (סעיפים 28-30 בתגובת המשיבות). לגבי הסכם סמינר הקיבוצים נטען גם כי הקרן סרבה לחתום עליו לנוכח העדר הסכמתה להוראות שונות הקבועות בו, ומשכך - היא אינה מחוייבת לתניית הבוררות הקבועה בו. בנוסף נטען על ידי המשיבות כי אף אם היה נקבע שתניית הבוררות הקבועה בהסדר הקיבוצים חלה גם על הסכם תכן וגם על הסכם סמינר הקיבוצים, הרי שהמחלוקות נושא התובענה אינן כלולות במסגרת הנושאים עליהם הוסכם במפורש כי לראש מטה הסדר הקיבוצים תהיה הסמכות לשמש כבורר לגביהם. לטענת המשיבות, ראש המטה הוסמך לשמש כבורר רק בנושאים ספציפיים בהם הוא הוסמך במפורש ליתן הוראות לצדדים. לשם כך פורטו סעיפים ספציפיים בהסדר הקיבוצים, כמו למשל, אלא המקנים לראש המטה סמכות להורות על מחיקת חובות, על חלוקתם של מענקים ממשלתיים, ועל ביצוע תוכניות הבראה של קיבוצים. לגרסת המשיבות, ראש המטה לא הוסמך במסגרת הסדר הקיבוצים להכריע האם חובותיהם של המשיבות לבנקים כבר כוסו ומי זכאי לעודפים שיוותרו לאחר כיסוי החובות, ומשכך - אין לו סמכות לשמש כבורר בנושאים אלה (סעיפים 37-38 בתגובת המשיבות). המשיבות מוסיפות וטוענות כי הבנקים טענו בכתב הגנתם להעדר יריבות בינם לבין המשיבות, תוך שהם טוענים שעל המשיבות לפנות לראש המטה, והוא זה הרשאי להפעיל את סמכויותיו כלפיהם. לגרסתן, משמעותה של טענת הבנקים היא כי על המשיבות לפנות תחילה אל ראש המטה, ורק לאחר מכן יהיה ראש המטה מוסמך לפעול כנגד הבנקים. לפיכך סבורות המשיבות כי בנסיבות המקרה הנוכחי ראש המטה אינו מוסמך לשמש כבורר בסכסוך שבינן לבין הבנקים בקשר לנושאי התובענה (סעיפים 41-45 בתגובה). בסעיפים 46-54 בתגובתן טוענות המשיבות כי הבנקים לא עשו את כל הנדרש מהם לשם קיום הבוררות, וכי בפניות קודמות שפנו המשיבות לבנקים בנושא זה לא הציעו הבנקים להעביר את הסכסוך לבוררות לפני ראש המטה. כטענה חילופית לטענותיהן טוענות המשיבות כי אף אם יקבע בית המשפט שמתקיימים כל התנאים הקבועים בחוק הבוררות על מנת לעכב את המשך בירורה של התובענה בבית המשפט הרי שבמקרה הנוכחי על בית המשפט להפעיל את סמכותו שלא לעכב את ברור ההליך ולהמנע מהפניית הצדדים לבוררות מהטעם שמהות תפקידו של ראש המטה וזהות מממניו השתנו מאד מאז מועד כריתתו של הסדר הקיבוצים. בהקשר זה נטען על ידי המשיבות כי חל צמצום ניכר בתפקידו של ראש המטה מאחר שכל ההסדרים העיקריים על פי הסדר הקיבוצים כבר הושלמו, וכי המטה פועל כיום בנושאים מוגבלים בלבד, ובעיקר לצורך מטרותיהם של הבנקים. כן נטען כי מדינת ישראל אשר מימנה בעבר 40% מתקציבו של מטה ההסדר כבר אינה מממנת יותר את המטה, ומימונו מגיע בעיקר מהבנקים (כ- 84%), ורק היתרה מהגופים הקיבוציים. עוד נטען כי החל משנת 2013 תקציב המטה ימומן על ידי הבנקים בלבד. בנסיבות אלה, כך לטענת המשיבות, מדובר בשינוי נסיבות משמעותי ביחס לאופי תפקידו וסמכויותיו של ראש המטה, ומשכך - אין להסתמך על ההסכמה שהושגה בעבר הרחוק בדבר מינויו של ראש המטה כבורר במסגרת הסדר הקיבוצים. לדידן של המשיבות, מראית פני הצדק מחייבת להמנע מלקבוע כי ראש מטה ההסדר יכהן כבורר כאשר הרוב המכריע של תקציבו משולם על ידי הבנקים, ובעתיד הקרוב אף כל תקציבו ישולם על ידם. דיון והכרעה: עיכוב הליכים עקב הסכם בוררות - המסגרת הנורמטיבית סעיף 5 בחוק הבוררות קובע, כנקודת מוצא, שעל בית המשפט להעתר לבקשה לעכב את ההליכים בתובענה כאשר שוכנע כי בין הצדדים לתובענה קיים הסכם בוררות (ראו למשל: רע"א 6450/01 שמחה אוריאלי ובניו, חברה להנדסה וקבלנות בע"מ נ' מכון טיפול בשפכי אשקלון פ"ד נו(5) 769, 772 (2001) (להלן: "עניין אוריאלי"), ע"א 550/75 מורלי נ' בגון פ"ד ל(2) 309, 313-314 (1976)). סעיף 5 בחוק הבוררות קובע כדלקמן: "(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך. (ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה. (ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות" [ההדגשות אינן במקור - ב.א.]. תכליותיו העיקריות של מוסד הבוררות הן "לשמש אמצעי יעיל ומהיר לפתרון סכסוכים המקדם את עניינם של הצדדים למחלוקת, ומשרת אינטרס ציבורי חשוב בהפחתת העומס הדיוני על בתי המשפט" רע"א 4628/05 בית אוצר צפורן נ' ראובן פלד בניה ושימור 2001 בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים, , 4.12.2005) בפסקה 7 בפסק הדין). לשם מימוש תכליותיו הרצויות של מוסד הבוררות, לנוכח תפיסת היסוד לפיה "חוזים יש לקיים" (pacta sunt servanda), ולצורך הגשמת "אינטרס הציבור - אינטרס המשקף תפיסות של צדק, מוסר ויעילות חברתית גם יחד - ... שהתחייבות שנטל על עצמו אדם (בגיר) תכובד על-ידיו" (ע"א 6601/96 AES System Inc. נ' סער, פ"ד נד(3) 850, 862 (2000)) נקבע כי "הכלל הוא איפוא כי בהתקיים תניית בוררות בית-המשפט מעכב את ההליכים" (ענין אוריאלי בעמ' 772). עם זאת, הואיל וכפיית ניהול בוררות על צד המעדיף להתדיין בבית המשפט מצמצמת באופן מהותי את זכותו של אותו צד לפנות לערכאות, לנוכח היותה של זכות הגישה לערכאות זכות יסוד חוקתית, ובהתחשב גם בהיקף הביקורת המצומצם יחסית שמפעילים בתי המשפט על פסקי בוררות, נקבעו בסעיף 5 בחוק הבוררות מספר תנאים מצטברים - אשר רק בהתקיימם יעכב בית המשפט את ההליכים שלפניו ויתן תוקף לתניית הבוררות עליה הסכימו הצדדים. תנאים אלה פורטו, בין היתר, בפסק דינה של הנשיאה, כב' השופטת ה. גרסטל, בה"פ 43623-11-10 (מחוזי מרכז) שרבט נ' שרבט (פורסם במאגרים משפטיים, , 14.8.2011) בפסקה 3(ה) בפסק הדין כדלקמן: "1. קיים הסכם בוררות בין הצדדים. 2. התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו. 3. בעל דין שהוא צד להסכם מבקש עיכוב. 4. המבקש היה מוכן, ועודו מוכן, לעשות כל הדרוש לקיומה של הבוררות. 5. המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת. 6. המבקש פנה בבקשת עיכוב לפני שטען לראשונה לגופו של עניין התובענה". בנוסף נקבע בסעיף 5(ג) בחוק הבוררות כי גם במקרים בהם התקיימו כל התנאים הנדרשים לשם עיכוב הליכים, עדיין "בית-המשפט רשאי לסטות מכלל זה ולהורות על אי-עיכובם של ההליכים בהתקיים נסיבות מיוחדות" (עניין אוריאלי, בעמ' 772). אציין בקצרה כי המשיבות מסכימות לקביעה לפיה הבנקים הם צד להסכם הבוררות על פיו הם מבקשים לעכב את ההליכים (במובחן מטענתן לגבי אי-תחולתו של הסכם בוררות זה על התובענה הנוכחית). כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדה שהבקשה לעיכוב הליכים התבקשה על ידי הבנקים באופן מפורש, ובטרם הם טענו לגופה של התובענה. עולה איפוא כי שלושה מתוך ששת התנאים שפורטו לעיל (תנאים 3, 5 ו- 6) מתקיימים בנסיבות המקרה הנוכחי. לנוכח דברים אלה אפנה לבחון האם מתקיימים במקרה שלפני גם יתר התנאים המנויים לעיל (תנאים 1, 2 ו- 4). האם בין הצדדים קיים הסכם בוררות אין חולק כי הסדר הקיבוצים (לרבות הסדר הקיבוצים המשלים והסדר הקיבוצים המתקן) כוללים תניית בוררות. בנוסף, על אף העובדה שרק הקיבוץ הארצי חתום על הסדר הקיבוצים, הרי שבפועל המשיבות אינן חולקות כי קיבלו על עצמן את הוראותיו. אשר על כן, ברי כי בין הצדדים קיים הסכם בוררות, ונדרש איפוא לבחון האם הסכם הבוררות הקיים בין הצדדים חל על הסכסוך נושא התובענה. האם התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שהסכם הבוררות חל עליו לעיתים מערכת היחסים שבין צדדים מוגדרת לפי מספר הסכמים שנכרתו ביניהם. במקרה כזה בחינת קיומו של התנאי הקבוע בסעיף 5 בחוק הבוררות לפיו מדובר "בסכסוך שהוסכם למוסרו לבוררות" תעשה בשני שלבים. בשלב הראשון יש לבחון האם הסכסוך נושא התובענה מוסדר בהסכם הכולל תניית בוררות. מענה חיובי לשאלה זו יחייב בירור נוסף, במסגרת השלב השני, האם על פי אומד דעתם של הצדדים אותה תניית בוררות רלבנטית חלה על עילת התובענה. אפנה לבחינת התנאים באופן פרטני לגבי כל הסכם והסכם. האם קיימת הסכמה בין הצדדים למנות את ראש המטה כבורר בהסכם תכן - הצדדים אינם חלוקים על כך שהסכם תכן אינו כולל תניית בוררות כלשהי. עם זאת, הבנקים סבורים כי תניית הבוררות הקבועה בהסדר הקיבוצים חלה אף על הסכם תכן שכן, לטענתם, הסכם תכן הוא המשכו של הסדר הקיבוצים ונועד ליצוק תוכן לתוכו. אינני סבור כי יש לקבל טענה זו. ברע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל (פורסם במאגרים משפטיים, , 18.1.2011) (להלן: "ענין מדובר") עסק בית המשפט העליון בשאלה האם הסכם בוררות בחוזה מוקדם חל אף על חוזה מאוחר. בפסק דין מקיף קבע כב' השופט י. דנציגר כללי פרשנות ביחס לתניית בוררות המנוסחת באופן כללי, וביחס לאופן שבו תיושם, אם בכלל, תניית בוררות כזו המופיעה בחוזה מוקדם על חוזה מאוחר. בפסיקתו מדגיש כב' השופט דנציגר את העקרון אשר לפיו ב"נסיבות בהן עסקינן בשני חוזים או יותר שנערכו בין אותם הצדדים אך החוזה המאוחר מסדיר נושא ספציפי שלא הוסדר בין הצדדים במסגרת החוזה המוקדם" [ההדגשות במקור - ב.א.] מי שמבקש לשלול מן הצד השני זכות של התדיינות בבית המשפט המוסמך, עליו לבטא זאת מפורשות וברורות בנוסחו של החוזה, ובהעדר ביטוי מפורש לכך, "בדרך כלל יש לקבוע שהצדדים לא הבהירו את שאלת תחולתה של תניית הבוררות ולא תיאמו בינה לבין האמור בחוזה המאוחר, ומשום כך לכאורה אין לתניה זו תחולה בנוגע למחלוקות הנובעות מהחוזה המאוחר והנוגעות לו" [ההדגשות אינן במקור - ב.א.] (עניין מדובר בפסקאות 34-36 בפסק הדין). מן הראוי לציין כי יתר חברי ההרכב, כב' השופט א. גרוניס וכב' השופטת ע. ארבל לא הצטרפו להנמקתו של כב' השופט דנציגר, אך הסכימו לתוצאת פסק הדין. אולם, מפסק דינה של כב' השופטת ארבל ניתן ללמוד כי היא מסכימה לקביעתו של כב' השופט דנציגר לפיה כאשר החוזה המאוחר הינו חוזה ספציפי וקונקרטי אשר הוראותיו גוברות על הוראות החוזה הראשון בכל הנושאים שלא הוסדרו בהסכם הראשון, וההסכם השני אינו מחיל על עצמו באופן מפורש את תניית הבוררות הכלולה בהסכם הראשון - אזי אין להחיל על ההסכם השני את תניית הבוררות המופיעה בהסכם הראשון. יפים לענין זה דבריה של כב' השופטת ארבל: "עוד מקובלת עלי קביעתו של חברי כפי שקבע בית המשפט המחוזי כי חוזה בית שני הוא חוזה ספציפי וקונקרטי והוראותיו גוברות בכל אותם נושאים שאינם מוסדרים בחוזה החכירה באופן השולל תחולתה של תנית הבוררות בנסיבות העניין". (פסק דינה של כב' השופטת ארבל בענין מדובר). בענייננו, הסדר הקיבוצים הוא אמנם הסדר מסגרת אך על אף מורכבותו נושאים רבים לא הוסדרו בו. מסיבה זו, הסדרים ספציפיים רבים שנעשו על פיו נקבעו בחוזים מאוחרים יותר. הסכם תכן הוא הסכם המסדיר, בין היתר, את השבת החובות של חברת תכן הנפקות לציבור המחזיקים באגרות החוב שלה, את מחיקת חובותיהם של חלק מהקיבוצים לחברת תכן, ואת מכירת חובותיהם של יתרת הקיבוצים לבנקים תמורת סכום השקול לכשליש מסכומי החובות האלה. הסכם תכן נחתם בין צדדים שחלקם אינו קשור כלל ועיקר להסדר הקיבוצים כמו למשל - ציבור המחזיקים באגרות החוב של חברת תכן הנפקות (ראו: נספח ב' לבקשה לעיכוב הליכים). בנסיבות אלה, ברי כי אין מדובר בהסכם שהינו בבחינת המשך בלבד של הסדר הקיבוצים אלא מדובר בהסכם "ספציפי וקונקרטי והוראותיו גוברות בכל אותם נושאים שאינם מוסדרים" בהסדר הקיבוצים. לפיכך, בהעדר הוראה מפורשת אשר מחילה על הסכם תכן את תניית הבוררות הקבועה בהסדר הקיבוצים, יש לקבוע כי תניית הבוררות בהסדר הקיבוצים אינה חלה על הסכסוך נושא תובענה זו המתייחס להסכם תכן. תימוכין לקביעה זו ניתן ללמוד גם מיתר ההסכמים הכוללים תניות בוררות אשר הוצגו על ידי הבנקים. הסכמים אלה כוללים את הסדר הקיבוצים המשלים, הסדר הקיבוצים המתקן, והסכם סמינר הקיבוצים. הסדרי הקיבוצים הנוספים כוללים תניית בוררות מפורשת הדומה מאד בנוסחה לתניית הבוררות הקבועה בהסדר הקיבוצים ולפיה "הצדדים מסכימים בזאת כי ראש המטה ישמש פוסק סופי ואחרון בכל הקשור לנושאים שיש לראש המטה סמכות לקבוע או סמכות להורות הוראות לצדדים על פי ההסכם" (ראו: סעיף 3.11.2 בנספח ו' להסדר הקיבוצים מיום 12.12.1989 אשר צורף כנספח א' לבקשה לעיכוב הליכים, סעיף 19 בנספח טו' של הסדר הקיבוצים המשלים מיום 20.3.1996 אשר צורף כנספח ו' לבקשה, וסעיף 19 בנספח טו' של הסדר הקיבוצים המתקן מיום 11.4.1999 אשר צורף כנספח י' לבקשה). כך גם נקבע בסעיף 7.2 בהסכם סמינר הקיבוצים המפרט כי "במידה שיתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים להסכם זה יכריע בהם הנאמן". עולה אם כן כי בהסכמים המאוחרים להסדר הקיבוצים, כאשר הצדדים ביקשו לקבוע תניות בוררות במסגרת ההסכמים הנוספים שנכרתו ביניהם, הם עשו זאת באופן מפורש ועצמאי ומבלי שנשענו, כביכול, על היותם של ההסכמים המאוחרים חלק מיישום הסדר הקיבוצים. בדרך זו נקטו הצדדים הן במקרים בהם לכאורה נקבעה תניית בוררות שונה מתניית הבוררות הקבועה בהסדר הקיבוצים (כמו בהסכם סמינר הקיבוצים) והן במקרים בהם לא היה שוני מהותי בתניית הבוררות שנקבעה בהסכם הספציפי בהשוואה לתניית הבוררות שפורטה בהסדר הקיבוצים (כמו בהסדר הקיבוצים המשלים והסדר הקיבוצים המתקן). מדברים אלו ניתן ללמוד איפוא על נוהג שהתגבש בין הצדדים לאורך השנים ממנו ניתן להסיק כי כאשר הצדדים ביקשו לקבוע תניית בוררות בהסכם ספציפי הם עשו זאת במפורש. משכך, בהעדר תניית בוררות מפורשת בהסכם תכן אין לקבוע כי על סכסוכים הנובעים מהסכם תכן חלות הוראות הבוררות הקבועות בהסדר הקיבוצים. לא למותר לציין כי אין בידי לקבל אף את טענת הבנקים המפורטת בסעיף 34 בתשובתם לתגובת המשיבות, ואשר לפיה הסכמתם, כפי שבוטאה במכתבם המצורף כנספח א' לכתב התביעה לכך שעודפי הגביה שיוותרו מביצועו של הסכם תכן יופנו לפרעון חובותיהן של המשיבות מהווה חלק מהסדר הקיבוצים הכולל תניית בוררות, ואין היא מהווה חלק מהסכם תכן שאינו כולל תניית בוררות. בלבד. לענין זה יש להדגיש כי הסכמתם זו של הבנקים הינה פרי דרישה מפורטת בענין זה שהופנתה אליהם על ידי מדינת ישראל טרם חתימתו של הסכם תכן. הסכמת הבנקים קשורה קשר ישיר והדוק להסכם תכן, נובעת ממנו, ואף הוותה בפועל תנאי לביצועו. על הקשר הישיר וההדוק שבין מכתבם הנ"ל של הבנקים לבין הסכם תכן ניתן ללמוד מכך שהבנקים עצמם הפנו מכתב זה לראש מטה הסדר הקיבוצים "בתפקידו, כנאמן לביצוע הסדר הפשרה של תכן הנפקות (1987) בע"מ" [ההדגשה אינה במקור - ב.א.], ולא כמי שמופקד ומעורב בביצוע הסדר הקיבוצים, וגם מכך שכותרת המכתב היא "הסדר תכן הנפקות (1987) בע"מ" (בנבדל מהסדר הקיבוצים). האם קיימת הסכמה בין הצדדים למנות את ראש המטה כבורר בהסכם סמינר הקיבוצים - כפי שעולה מכתב התביעה, התובענה ביחס להסכם סמינר הקיבוצים הוגשה מטעם הקרן בלבד. לכאורה, הסכם סמינר הקיבוצים קובע תניית בוררות מפורשת הקובעת כי "במידה שיתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים להסכם זה יכריע בהם הנאמן" [ההדגשה אינה במקור - ב.א.] (סעיף 7.2 בהסכם סמינר הקיבוצים). דא עקא, שאין מחלוקת בין הצדדים כי הקרן אינה צד להסכם סמינר הקיבוצים כפי שנחתם. בתביעתה טוענת הקרן כי היא צד נדרש לצורך כריתת הסכם סמינר הקיבוצים אך בפועל היא סירבה לחתום על הסכם זה עקב אי הסכמתה לתניות מהותיות המופיעות בו (סעיף 30 בתגובת המשיבות). מאידך, לגרסת הבנקים, "בהסדר סמינר הקיבוצים הצדדים היחידים להסדר הינם מכללת סמינר הקיבוצים, עמותה רשומה, והבנקים" (סעיף 36 בתשובת הבנקים לתגובת המשיבות). יוצא אפוא כי בין אם הקרן איננה כלל צד להסכם סמינר הקיבוצים, ובין אם אין היא צד להסכם זה מכיוון שלא הסכימה לתוכנו וסירבה לחתום עליו, תניית הבוררות החלה על הסכם סמינר הקיבוצים אינה חלה לגבי הקרן. יתר על כן: תניית הבוררות הקבועה בהסכם סמינר הקיבוצים שונה מהתנייה הקבועה בהסדר הקיבוצים. בנוסחה היא רחבה יותר, ולכאורה היא מחילה עצמה על כל "חילוקי דעות בין הצדדים להסכם זה". מנגד, הנאמן לביצוע הסכם סמינר הקיבוצים הוא שמונה גם כבורר לצורך הסכם זה, ולתפקיד הנאמן מונה ד"ר אריאל הלפרין באופן אישי, ללא התייחסות לתפקידו כראש מטה הסדר הקיבוצים. מדברים אלו עולה איפוא שהסכם סמינר הקיבוצים מוציא עצמו במפורש מהסדר הבוררות שנקבע בהסדר הקיבוצים כך שלא ניתן לגלגל לתוכו בדרך עקיפה את תניית הבוררות הקבועה בהסדר הקיבוצים. כפועל יוצא מהדברים שהובאו לעיל ניתן לקבוע כי הן ביחס לסכסוך שבין הצדדים המתייחס להסכם תכן, והן ביחס לסכסוך שבין הצדדים המתייחס להסכם סמינר הקיבוצים, לא הוסכם בין הצדדים על תניית בוררות מחייבת המסמיכה את ראש המטה לשמש כבורר ביחס לסכסוכים ולמחלוקות נושא התובענה הקשורים בהסכמים אלה. אף אם אניח לצורך הדיון כי תניית הבוררות הקבועה בהסדר הקיבוצים חלה, באופן עקרוני, גם על הסכם תכן ועל הסכם סמינר הקיבוצים, אזי יש לבחון האם תניית בוררות זו חלה גם על הסכסוכים הקונקרטיים נושא התובענה. תניית הבוררות בהסדר הקיבוצים הסמיכה את ראש המטה לפסוק רק בנושאים בהם ניתנה לו "סמכות לקבוע או סמכות להורות הוראות לצדדים על פי ההסכם" (סעיף 3.11.2 בנספח המטה). לענין זה הצדדים חלוקים בשאלה האם ניתנה לראש המטה סמכות להורות לבנקים לבצע פעולות בחשבונות הבנק של השומר הצעיר הנוגעים לביצוע הסדר הקיבוצים, או שניתנה לראש המטה רק סמכות פיקוח בלבד על חשבונותיו אלה של השומר הצעיר. סעיף 3.10.1 בנספח המטה מעניק לראש המטה סמכות "לעקוב ולפקח אחר ביצוע בפועל של מחיקות חובות ו/או פריסות של הלוואות הנובעים מהסכם זה, ו/או של מתן מענקי ממשלה ו/או סיוע הדדי ו/או תמורה ממכירות נכסים ועל ההתחשבנות הכרוכה במתן הסיוע האמור". אולם, סעיפי המשנה של סעיף 3.10.1, אשר קובעים את הסמכויות האופרטיביות של ראש המטה ביחס לחשבונותיהם של הקיבוצים, אינם מעניקים לראש המטה סמכות להורות לבנקים כיצד לפעול ביחס לעודפי הסכומים שיגבו על ידי הבנקים לאחר ביצוע מחיקות החובות לשומר הצעיר. לפיכך, אני סבור כי סעיף 3.10 בנספח המטה אינו מקנה לראש המטה סמכות ליתן לבנקים הוראות בדבר השבת סכומים שגבו ביתר על פי הסכם תכן הן למשיבות בפרט, והן לשומר הצעיר בכלל. בנוסף סעיף 3.10.1 בנספח המטה אינו מקנה לראש המטה סמכות לקבוע מה יעשה בסכומים שיתקבלו ממכירת נכסים, לרבות ממכירת קרקעות סמינר הקיבוצים, לאחר פרעון כל חובותיהן של המשיבות שלא נמחקו במסגרת ההסדרים השונים. לנוכח דברים אלה, ולנוכח נוסחו של סעיף 3.11.2 בנספח המטה, נוסח אשר אומץ על ידי הצדדים גם במסגרת הסדר הקיבוצים המשלים וגם במסגרת הסדר הקיבוצים המתקן, אני קובע כי הסכם הבוררות הקבוע בהסדר הקיבוצים אינו חל על הסכסוכים נושא התובענה. האם הבנקים היו מוכנים ועודם מוכנים לעשות כל הדרוש לקיומה של הבוררות לא למותר לציין כי הוכח בפני שהבנקים לא עשו כל הנדרש מהם על מנת להעביר לבוררות את הסכסוכים נושא התובענה, וזאת - הן לגבי הסכסוך המתייחס לסכומים שלכאורה נגבו או יגבו ביתר על פי הסכם תכן, והן לגבי הסכסוך לגבי הסכומים שיתקבלו בעתיד כתוצאה ממכירת מקרקעי סמינר הקיבוצים. בפסיקת בית המשפט העליון כבר נקבע כי "לא די בעובדה, שאין לפני בית המשפט ראיה, כי מבקש העיכוב סירב לנהל את הבוררות. דרוש כי תהא לפני בית המשפט ראיה פוזיטיבית כלשהי, כי מבקש העיכוב היה ועודנו מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה" (רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נ' מורד, פ"ד מב(3) 74, 76 (1988)). לעניין הסכם תכן - מנספחים א-ה לתשובה שהגישו הבנקים לתגובת המשיבות עולה כי הסכסוך לגבי עודפי הגביה מהסכם תכן הנפקות עלה לדיון נרחב בין הצדדים במספר מקרים בעבר. ביום 19.10.1995 פנה מר אמרי רון, המתאם הכלכלי בקיבוץ הארצי, לראש מטה ההסדר דאז, ד"ר אריאל הלפרין, וציין כי בדיון שנערך בין הקיבוץ הארצי לבין הבנקים ביום 20.9.1995 סירבו הבנקים "להעמיד את עודף הגביה [מהסכם תכן - ב.א.] כמקור להסדר חובות תאגידי המערכת המרכזית [ובהם המשיבות - ב.א.] וזאת בניגוד להוראות הסדר הפשרה, התחייבות הבנקים לממשלה, והחלטות ביה"מ". כלומר, בין הצדדים התגלע סכסוך בנושא התובענה כבר בשנת 1995 והבנקים לא הציעו בזמן אמת להעבירו לבוררות בפני ראש המטה. בנובמבר 1995 פנה ראש המטה למשרד האוצר ולבנקים במכתב אליו צורף אף מכתבו של מר אמרי רון. במכתבו של ראש המטה הוא מפרט "מספר אלטרנטיבות לטיפול בעודפי הגביה" שעשויים לצמוח מהסכם תכן: 1. כיסוי התחייבויות הקיבוצים על פי הסדר הפשרה בחברת תכן הנפקות, 2. חלוקת עודפי הגבייה בין הבנקים והממשלה - לנוכח המשך מחיקת החובות לקיבוצים, 3. הותרת עודפי הגביה בידי הבנקים (נספח ב' לתשובת הבנקים). למכתב זה השיבו הבנקים ביום 19.1.1996 כי "יחול על עודפי הגביה, במידה שיהיו כאלו... הכלל שנקבע לאחרונה בהסדר תק"מ הנפקות ולפיו יחולקו עודפים אלו בין הבנקים הגובים והממשלה" [ההדגשה אינה במקור - ב.א.] (נספח ג' לתשובת הבנקים). אף במקרה זה הבנקים לא הציעו להעביר את הסכסוך להכרעתו של ראש המטה כבורר בין הצדדים. בשנת 2003 התנהלה בין הצדדים ובין ראש המטה דאז, פרופ' דניאל צידון, התכתבות מפורטת במסגרתה פרשו הצדדים את עמדותיהם ואת התנגדויותיהם, כל צד ביחס לעמדת הצד האחר, באשר לשימושים בעודפי הגביה שיווצרו מביצועו של הסכם תכן (נספחים ד' ו- ה' לתשובת הבנקים). על אף שמהמסמכים שהוחלפו בין הצדדים עולה כי קיימת מחלוקת ביניהם בנוגע לעודפי גביה אלה, ועל אף שבשני מכתבים ביקש ב"כ המשיבות דאז, עו"ד יגאל ארנון, כי "תיקבע, בהקדם, פגישה בינינו, כדי לדון ולהסדיר את העניין, שאם לא כן תאלץ מרשתי לפעול למיצוי זכויותיה כלפיכם", נמנעו הבנקים מלפעול לשם העברת הסכסוך להכרעת ראש המטה במסגרת בוררות שתקויים בין הצדדים. בנסיבות אלה אני קובע כי טענת הבנקים לפיה הם היו מוכנים בכל שלב בעבר להעביר את הסכסוך בנושא עודפי הגביה בגין הסכם תכן להכרעת ראש המטה כבורר בין הצדדים - דינה להדחות (ראו לענין זה: ה"פ (מחוזי ת"א) 9126/96 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (בניהול מורשה) נ' חברת ברום ים המלח בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים, , 2.3.1999) בפסקאות 11-12 בפסק הדין). בהקשר זה יודגש כי בשני התצהירים שניתנו על ידי מר צבי כינור, מנהל קשרי לקוחות באגף אשראים מיוחדים של בנק הפועלים, אשר צורפו בתמיכה לבקשת הבנקים ולתשובתם לתגובת המשיבות, לא הוצהר כי בשלב כלשהו עובר להגשת התביעה פנו הבנקים למשיבות בדרישה לקיים הליך של בוררות ביחס למחלוקת על עודפי הגביה בהסכם תכן, על אף שהשתלשלות המחלוקת לאורך השנים פורטה בהרחבה בתצהירים אלו. לעניין הסכם סמינר הקיבוצים - בסעיף 40 בתשובת הבנקים נטען כי על פי הסכם סמינר הקיבוצים הצדדים יכולים למנות נאמן אחר שימלא את תפקידו של ד"ר הלפרין וכי אין בעובדה שד"ר הלפרין פרש מתפקידו כנאמן "כדי לרוקן מתוכן את סעיף הבוררות". אכן, יש ממש בטענה זו של הבנקים. העובדה כי במועד כלשהו לא ידועה זהותו של מי שישמש כבורר בין הצדדים אין בה כדי לאיין את תוקפה המחייב של תניית בוררות. דא עקא, שהבנקים לא הוכיחו כי מאז פרישתו של ד"ר הלפרין מתפקידו כנאמן לביצוע הסכם סמינר הקיבוצים הם פעלו בדרך כלשהי למנות נאמן חליפי לביצוע ההסכם, ולא הבהירו מדוע עד עתה לא מונה בורר כאמור. יתרה מכך: הבנקים עצמם לא ביקשו את עיכוב בירורה של התובענה הנוכחית מכח תניית הבוררות הקבועה בהסדר סמינר הקיבוצים, אלא ביקשו למנות את ראש מטה הסדר הקיבוצים הנוכחי כבורר מכח תניית הבוררות שנקבעה בהסדר הקיבוצים. מניתוח דברים זה עולה כי אף לו היה הסכם בוררות תקף בין הצדדים החל על הסכסוכים נושא התובענה, וכפי שכבר פורט בהרחבה לעיל - אינני סבור כך, הרי שלא היה מקום לעכב את הדיון בתובענה שלפני מאחר ובמקרה הנוכחי לא פעלו הבנקים באופן הנדרש ממי שמבקש לעכב בירורה של תובענה על סמך תניית בוררות מחייבת. האם קיים טעם מיוחד להמנע מעיכוב ההליכים בשולי הדברים אציין כי על פי הפסיקה המנעות מהעברת סכסוך לבוררות מכח סעיף 5(ג) בחוק הבוררות מהווה "פתח מילוט צר, שרק במקרים חריגים עשוי לחלץ את המתקשר בהסכם מן החיוב להתדיין בבוררות" (רע"א 7608/99 לוקי ביצוע פרוייקטים (בנייה) 1989 בע"מ נ' מצפה כנרת 1995 בע"מ, פ"ד נו(5) 156, 162 (2002), וכבר נקבע לעניין סעיף 11(1) בחוק הבוררות העוסק בהעברת בורר מתפקידו כי "מתחייב לצורך כך מצב אובייקטיבי שבו שוב אין הבורר הדן בענין ראוי לאימון הצדדים, ונדרשות נסיבות קיצוניות בטיבן כדי להצדיק תוצאה זו. המבחן הננקט לענין זה הוא מבחן אובייקטיבי, ואין די בתחושה סובייקטיבית של צד לבוררות כי היה מעדיף להעביר ענין של בוררות לבורר אחר" [ההפניות הוסרו, ההדגשה במקור - ב.א.] (רע"א 6188/05 סלטי משני 1997 בע"מ נ' רע גד בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים, , 23.3.2006) בפסקה 6 בפסק הדין). אני סבור כי ניתן לישם הרציונל הטמון בדברים אלה גם בנסיבות המקרה הנוכחי. לנוכח השינוי המהותי שחל במהלך השנים בתפקידו של ראש המטה, בהתחשב בכך שמדינת ישראל, אשר נתנה לראש המטה חסות במשך שנים ארוכות ומימנה כ- 40% מתקציב המטה, כבר איננה חלק ממטה הסדר קיבוצים ואינה מממנת עוד את תקציבו, ובעיקר לנוכח העובדה שמימון מטה ההסדר בשנת 2012 יעשה בעיקר (כ- 84%) על ידי הבנקים וכי החל משנת 2013 תקציב מטה ההסדר ימומן על ידי הבנקים בלבד, אני סבור כי יש להמנע מהעברתם של הסכסוכים נושא התובענה לבוררות בפני ראש מטה הסדר הקיבוצים תהא זהותו אשר תהא, וזאת מתוך חשש אובייקטיבי למראית פני הצדק. אני סבור כי אין זה ראוי כי בעל תפקיד אשר תפקידו ממומן בעיקר על ידי צד כלשהו ישמש כבורר במחלוקות שנתגלעו בין אותו צד לצד אחר כאשר במועד הסכמת הצדדים בדבר זהות הבורר מצב הדברים היה שונה באופן מהותי מזה הנוהג בעת שמתעורר הצורך לנהל הליך של בוררות בפני הבורר שנקבע בזמנו (השוו: בש"א (מחוזי ת"א) 7837/07 ברן תעשיות (91) בע"מ נ' א. ארנסון בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים, , 29.7.2007) בפסקאות 7.2 עד 7.4 בפסק הדין בהן נקבע כי כאשר תלות הבורר באחד הצדדים היתה ידועה לצד המתקשר והוא אף ויתר באופן מפורש על טענת ניגוד עניינים כלפי הבורר - אין לקבל את טענת ניגוד העניינים). יודגש כי בדברים אלו אינני בא לרמוז באופן ובצורה כלשהם כי קיים דופי אישי או פסול כלשהם במי שמכהן כיום או יכהן בעתיד, כראש מטה הסדר הקיבוצים, או במי מבין נציגי הבנקים, העלולים ליצור חשש קונקרטי להטיית הדין בבוררות. אולם, וכפי שכבר ציינתי לעיל, אני סבור כי למראית פני הצדק חשיבות משל עצמה והיא מחייבת להקפיד גם במקרה הנוכחי בקלה כבחמורה. סיכום ומסקנות: לנוכח כל האמור לעיל אני סבור כי יש לדחות את בקשת הבנקים לעכב את הדיון בתובענה שלפני מפאת קיומה של תניית בוררות מחייבת בין הצדדים. בנסיבות העניין, ולנוכח התוצאה אליה הגעתי, הבנקים ישאו בהוצאות המשיבות בגין בקשה זו ובשכר טרחת עורכי דינן של המשיבות בסך כולל של 15,000 ש"ח. תניות בחוזהחוזהיישוב סכסוכיםתניית / סעיף בוררותהסכם קיבוציבוררות