קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תסמונת המעי הרגיז בצבא: 1. הערעור והערעור שכנגד הם על פסק דין של הוועדה לערעורים, לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים), בבית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט, ס' נשיא, רפאל חרסונסקי, פרופ' איתן פלדי ומרדוד לוקוב) (להלן: הוועדה), מיום 9/7/2008 בתיק ו"ע 132-05, לפיו נקבע כי תסמונת המעי הרגיז, ממנה סובלת המשיבה בערעור העיקרי (להלן: המשיבה), החמירה עקב שירותה הצבאי. 2. המשיבה ילידת 23/5/83 גויסה לשירות סדיר בצה"ל ב- 24 בחודש ספטמבר 2001 עם פרופיל של 97. תסמונת המעי המרגיז הופיעה אצל המערערת לאחר סיום שירותה הצבאי, הגם שעל-פי התיעוד הרפואי בתיק של המשיבה, החלה להתלונן על כאבי בטן עזים במהלך השירות הצבאי, כשנה לאחר גיוסה - בחודש אוגוסט 2002, שאז הופיעו כאבי בטן מלווים בחום. עקב כך אושפזה בבית חולים אסף הרופא ולאחר מכן הועברה לבי"ח רמב"ם בחיפה. ב-30/8/02 התקבלה לחדר מיון בבית חולים רמב"ם בגלל כאבי בטן, ואף נתגלה מצב של אנמיה, הועלה חשד של דלקת של התוספתן. בתאריך 1/9/02 נערך ניתוח ונכרת התוספתן. על פי הדוח הניתוחי, לא נמצא תוספתן מודלק. המשיבה הועברה למחלקה פנימית להמשך השגחה והמשיכה לסבול מכאבי בטן ושלשולים. לא נמצאו ממצאים אובייקטיבים והיא התבקשה להמשיך בבירור באופן אמבולטורי. רק בדיעבד - לאחר שלא נמצאו ממצאים אובייקטיביים אחרים - הועלתה ההנחה כי המשיבה סובלת מתסמונת המעי המרגיז, ואכן כך היתה האבחנה. המשיבה שוחררה משירות סדיר ב- 19/11/2002 עם פרופיל 24. 3. ביום 3/12/02 הגישה המשיבה תביעה לקצין התגמולים (להלן: המערער או קצין התגמולים) להכיר כי מחלתה נגרמה במהלך ועקב השירות. לאחר שהמערער דחה תביעתה פנתה המשיבה לוועדה והסתמכה על חוות הדעת של פרופ' יעקב ברוק וד"ר אדי שטמר, וביקשה להכיר בקשר הסיבתי בין המחלה לתנאי השירות, עקב תסכולה ואי שביעות רצונה מן השירות הצבאי. על אף שאין חולק שמבחינת תנאי השירות, שירתה המשיבה בבסיס פתוח בחיל אויר, בתפקיד של מפעילת מחשב, הרי שלטענתה, תוך זמן קצר התאכזבה מהשירות, ולא היה בתפקיד שקיבלה כדי למצות את כישוריה. היא עסקה בפקידות רגילה במשך שעתיים ביום ובילתה את יתר הזמן כשהיא מסתובבת בבסיס באפס מעשה, באופן שגרם לה לתסכול, לעצבנות ולחוסר שקט. פניותיה למפקד האישי לא הועילו ונאמר לה שעליה להסתגל למצב. בשלב מסוים, חופשות סוף שבוע בוטלו והיא אף הועמדה לדין על אי השתתפות במטווח וקיבלה עונש ל-21 ימי ריתוק מחנה על תנאי. המערער הכחיש קיומם של תנאי דחק בשירותה ו/או לקיומו של קשר סיבתי בין לחץ נפשי עקב תנאי שירותה של המשיבה לבין פרוץ המחלה. 4. בפסק הדין שניתן על ידי הוועדה, יש סעיף אחד בלבד שבו ניתן למצוא את הכרעת הוועדה במחלוקת האמורה וזו מצויה בסעיף 15 של פסק הדין והמסקנה בסעיף 16, בזו הלשון: "15. אנו סבורים כי המערערת שרויה היתה בתנאי תברואה מזוהמים ובמתח רב, וכל אלה די בהם כדי להביא להחמרתה של מחלת המעי הרגיז. ראו גם ספרו של הריסון של רפואה פנימית מהדורה אחרונה 16 בעמ' 1790, שם נקבע כי סטרס וזיהומים מהווה גורם מאיץ לפריצת מחלת המעי הרגיז. 16. לכן אנו סבורים כי מחלת המעי הרגיז של המערערת החמירה עקב תנאי השירות והמתח שליווה אותה בשיעור של 50%". נעיר כבר בשלב זה, שעל אף ההלכה שהסמכות לבחון אם התקיים קשר סיבתי-עובדתי בין פרוץ המחלה לבין השירות הצבאי נתונה בלעדית לוועדת הערעורים, ולכן סמכותו של בית המשפט המחוזי מוגבלת לשאלה משפטית ואין בעלי הדין ככלל יכולים להעלות טענות עובדתיות שהוכרעו בוועדה (רע"א 7436/08 שלום טלבי נ' קצין התגמולים [20/4/2009] (להלן: פס"ד טלבי), הרי שבפסק הדין, במקרה דנן, אין למעשה קביעות עובדתיות, והסעיפים שפורטו לעיל, אינם אלא מעין "קפיצת דרך" לקביעת הקשר הסיבתי-משפטי, נושא הנתון בכל מקרה לבחינה על ידי ערכאת הערעור. 5. בערעור טען קצין התגמולים, כי בהחלטת הוועדה נפלו טעויות משפטיות רבות המצדיקות התערבות ערכאה זו על דרך ביטול ההחלטה, או לחלופין, החזרת התיק לוועדה כדי שייקבע שככל שהייתה החמרה הרי מדובר בהחמרה זמנית בלבד, ובכל מקרה, אין אסכולה אשר תוכיח קיומו של קשר המצביע על כך שמצב של דחק זמני יש בו כדי להחמיר את המחלה באופן קבוע. לעניין קיומו של דחק נפשי, הדגיש קצין התגמולים, כי טענת המשיבה לא התייחסה לתנאי שירות מיוחדים או חריגים אלא לפער שנוצר בין ציפיותיה קודם לשירות לבין התפקיד אליו שובצה, כאשר לא יכולה להיות מחלוקת שתנאי השירות לכשעצמם היו קלים וללא מאמצים פיזיים קשים. בנסיבות אלה, סבור קצין התגמולים כי היסוד האובייקטיבי הנדרש להוכחת קיומו של קשר סיבתי כפי שנקבע בפס"ד אביאן (דנ"א 5343/00 פ"ד נו(5) 732, להלן: פס"ד אביאן) לא התקיים, ובכגון אלה, תוך הפניה לפס"ד טלבי טען כי יש סמכות לבית המשפט להתערב. לעניין קיומו של יסוד אובייקטיבי לפיו התנהלות של המפקד כלפי המשיבה - ביחס משפיל ופוגע - גרם להחמרת המצב, ציין קצין התגמולים, כי קביעה כזו לא הייתה בפסק הדין, ובכל מקרה גם בחינת ההתנהלות לגופה אין בה כדי לקבוע ממצא כזה. לעניין זה ביקש קצין התגמולים להשוות לע"א 348/08 (קצין התגמולים נ' פלונית) . בנוגע לשאלת הקשר הסיבתי, ככל שמדובר בתנאים סנטרים ירודים, טען קצין התגמולים כי גם בחוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם המשיבה, אין קביעה על קיומו של קשר סיבתי בין תנאי תברואה לקויים להחמרת המחלה הספציפית. קצין התגמולים טען עוד שהוועדה הסתמכה על פסק דין בעניין וידר מיכל ע"א 1380/05), אלא שלטענתו הסתמכות זו אינה במקומה, באשר שם נבדקה האפשרות כי דחק נפשי יביא להחמרה ובסופו של דבר דובר בהחמרה זמנית אשר הביאה לתקופה של שלושה חודשים, והוועדה קיבלה את עמדת קצין התגמולים. 6. המשיבה הדגישה כי בטענות המערער יש משום התעלמות מן השלב בו מצוי התיק. משנקבעו ממצאים עובדתיים על ידי הוועדה, ואלה הם חד משמעיים, תוך שניתנה עדיפות לעדויות המשיבה, לרבות העדפת חוות דעתם של רופאי המשיבה, הרי שאין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור, על דרך הכלל, וכאשר הסמכות הנתונה לבית משפט זה צומצמה לשאלות משפטיות בלבד, בפרט. המשיבה הוסיפה והדגישה באמצאות בא-כוחה, בנוגע לערעור שכנגד שהוגש מטעמה וכן לצורך דחיית הערעור העיקרי שהוגש על ידי קצין התגמולים, כי לאור ניסוחו של סע' 15 של פסק הדין של הוועדה, משקבעה הוועדה כי המחלה פרצה לראשונה במהלך השירות הצבאי, הגם שאפיונה נעשה בדיעבד, ומשנקבע הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי לבין המחלה, היה על הוועדה לקבוע גרימה ולא להסתפק בהחמרה. מסקנה כזו עולה גם מהמהדורה האחרונה של ספרו של הריסון, עליו ביקש המומחה מטעם קצין התגמולים להסתמך, ואולם לא הובא הציטוט המלא. גם שם צוין כי לא מדובר בהחמרה ולא בהחמרה זמנית, אלא בגרימה. יתר על כן, לעמדת המשיבה, ככל שביקש קצין התגמולים להוכיח כי מדובר בהחמרה זמנית, היה עליו לעשות כן בערכאה הדיונית. המשיבה הוסיפה וטענה כי ההפנייה לפס"ד אביאן אינה מדויקת, הצורך להוכיח מיוחדות וייחודיות בשירות הצבאי הוא רק אחד הגורמים שיש להוכיח. בפס"ד אביאן הועלו סוגים נוספים של מקרים אשר כול אחד מהם יכול לזכות את הנפגע בהכרה בו כנכה על פי החוק והוא אירוע חריג ויוצא דופן, והאפשרות השלישית המרחיקה לכת עוד יותר, כאשר לא הוכחה מיוחדות, והקשר הסיבתי נקבע על פי חוות דעת רפואיות. עוד הדגיש ב"כ המשיבה, כי הדברים משתלבים ועולים באופן ברור מאופן יישומם של אותם עקרונות, בפרשת אביאן. 7. בענייננו חוזרת איפוא ועולה שאלת קיומו של הקשר הסיבתי בין תסמונת המעי הרגיז לבין תנאי השירות, כאשר שאלת קיומו של קשר כזה נבחנת בשני שלבים: האחד, קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין אירוע פלוני לבין תוצאה פלונית - נתון הצריך להתברר בוועדה כערכאה דיונית, תוך הידרשות לקביעת עובדות - ומשנמצא הקשר האמור, נבחן הקשר הסיבתי-משפטי, שנועד לסנן ולברור מבין הגורמים העובדתיים השונים, אותם גורמים שנמצאו ראויים כי יישאו באחריות משפטית (פס"ד אביאן, שם 742ד-ו, וכן 746ז - 747-א-ב, כן ראה פס"ד טלבי). על הוועדה היה כאמור, לבחון אם התקיים קשר סיבתי עובדתי בין פרוץ המחלה לבין השירות הצבאי. במסגרת הבחינה האמורה היה על הוועדה לקבוע את העובדות, ולמצוא את הקשר ביניהן לבין חוות הדעת הרפואיות כמתייחסות לאותם ממצאים שנקבעו על-ידה. ואילו בחינת הקשר הסיבתי-משפטי - המחיל על הקשר הסיבתי-העובדתי מבחני-משפט שנועדו לסנן ולברור מבין הגורמים העובדתיים השונים אותם גורמים הנושאים עמם אחריות משפטית, נתונה גם לבית המשפט המחוזי. 8. בחינת פסק הדין של הוועדה מורה כי הוועדה בחרה לכתוב את פסק הדין על דרך של הבאת ציטוטים של חוות הדעת ושל העדים שהעידו, ללא קביעת ממצאים של ממש, ומתוך האמור ניתן רק להסיק, כי לא נתקבלה טענת המשיבה בדבר "התנכלות המפקד". לאחר מכן הביאה הוועדה את "ההיבט המשפטי" ולבסוף הסיקה מסקנות, שעיקרן החלת הקשר הסיבתי-משפטי, מבלי שנקבעה תשתית עובדתית נדרשת. אמנם בסעיף 11 לפסק הדין קבעה הוועדה כי המערערת סבלה מאוד עקב תנאי תברואה גרועים. ואולם מסקנה כזו אינה עולה בהכרח מן המוצגים שהוזכרו באותו סעיף. בסעיף 15 יש קביעה לכאורה כי המשיבה הייתה שרויה במתח רב, וגם כאן, אין פירוט עובדתי נדרש לביסוס האמור, ולעניין הקשר הסיבתי-משפטי, מסתמכת הוועדה כאמור על ע"א 1380/05 (וידר מיכל נ' קצין התגמולים), , ואף זו מסקנה שאינה עולה מאותו פסק דין. 9. מבחינת ההסדר הנורמטיבי בשאלת בחינת הקשר הסיבתי בין תנאי השירות לבין מחלת החייל הנפגע, צודק ב"כ המשיבה כי לעניין סוגי המקרים אשר יכולים להצביע על קשר סיבתי עובדתי עליהם ניתן לבסס קשר סיבתי-משפטי, מנה אכן בית המשפט העליון במסגרת הדיון הנוסף בפס"ד אביאן שלושה סוגים: האחד, היסוד הצבאי - "המיוחדות והייחודיות" של השירות בצבא, כגורם לפגיעה; השני, אירוע חריג ומיוחד - שאינו קשור בהכרח למיוחדות בשירות הצבאי אך כולל אירוע חריג ויוצא דופן שאירע במהלך השירות ובקשר עם השירות; השלישי - שהוא קשה לפענוח משני קודמיו - שלא כרוך לא ביסוד "צבאי" ולא ביסוד של אירוע חריג ומיוחד, באותם מקרים אשר נוגעים למחלה קונסטיטוציונלית הפורצת בגופו של חייל במהלך השירות הצבאי, כאשר מקרים כגון אלה גם הם הוכרו על פי הפסיקה, מאחר שראו בעצם השירות הצבאי, כמקור ליצירת מצב של דחק חריג, שאינו אופייני לחיילים אחרים (לסוג המקרים האחרון הפנה בית המשפט לפרשת אהרון (ע"א 419/58, פ"ד יג 312)). יש להדגיש, כי אזכור סיווגים אלה, כמתייחסים ליסוד העובדתי ואשר מהווים תשתית לבחינת השלב השני של הקשר הסיבתי-משפטי, נעשה על דרך של סקירת ההלכות שניתנו בנושא הנדון, תוך ציון שבסקלה של הסיווגים, בקצה האחד, מדובר על סוג מקרים שלגביהם יתקיים הקשר הסיבתי-משפטי, בדרגת עוצמה רבה ביותר, ובסקלה הנמוכה, ההתייחסות תהיה לקשר סיבתי שעוצמתו הולכת ופוחתת. נוסיף עוד, שבנוגע לעיקרים שנקבעו בנושא הקשר הסיבתי, נקבע בפרשת אביאן, כי: הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי מוטל על החייל; מבחן הקשר הסיבתי-משפטי הוא מבחן הקשר הסיבתי הקונקרטי; הדיקותו ועוצמתו של הקשר בין השירות הצבאי לבין הפגיעה בחייל, "נתונה על דרך העיקרון, למדיניות בית-המשפט, ובית המשפט ינתב עצמו, כמקובל על פי תכלית החוק. ההכרעה בשאלה זו, למותר לומר, תשתנה ממקרה למקרה, וכל מקרה יידון על פי נסיבותיו" (פס"ד אביאן, 758ו); בקביעת קיומה של חבלה או מחלה, יתפוס עיקרון "הגולגולת הדקה" (פס"ד אביאן, שם 758ד-ז). ועוד, הוכחת קיומו של קשר סיבתי-משפטי תעשה על פי המבחן האובייקטיבי וכן על פי המבחן הסובייקטיבי (פס"ד אביאן, שם 760ב-ד). המסקנה מן האמור, שבאותם המקרים המשתייכים לסיווג האחרון, הקשר הסיבתי-משפטי אינו חד משמעי, ויכול שייחשב אף כחריג, ככל שאכן מדובר באפיונים מיוחדים לאותו חייל, עד כדי הצורך ליתן משקל יתר ליסוד הסובייקטיבי. ניתוב כזה על ידי בית המשפט, במקרים כגון אלה, כפי שהם בתיק דנן, ספק אם הוא מוצדק, ואף ספק אם הוא עולה בקנה אחד עם תכלית החוק. בכל מקרה, ההכרעה צריכה להיות על פי נסיבותיו של המקרה הספציפי, ומלכתחילה יש להניח כי יהיה קושי בהשוואה בין מקרה אחד לאחר. על בסיס העקרונות האמורים, יש לבחון את הנסיבות הרלוונטיות בתיק דנן. 10. אין ספק כי על פי ההלכה והסמכות הנתונה לערכאת הערעור, בחינת הקשר הסיבתי-משפטי, נתונה לבית משפט זה. במקרה דנן, כפי שהערנו, גם התשתית העובדתית לצורך קביעת הקשר הסיבתי-עובדתי, חסרה. ואולם, בשלב הראשון נתייחס לבחינת הקשר הסיבתי-משפטי, על בסיס אותן מסקנות שהוסקו על ידי הוועדה. 11. כנתון בסיסי, בחינת חוות הדעת של המומחים גם מטעם המשיבה, מורה, כי מדובר בתסמונת שבמהותה, גורמיה אינם ידועים, וכי נושא הדחק או מצב נפשי כזה או אחר בכלל, כגורם למחלה או כמחמיר אותה, לא הגיעו לכדי הכרעה רפואית, ולכן מלכתחילה קיומו של קשר סיבתי דווקא לתנאי השירות הצבאי, היא בגדר 'אפשרות' ולא 'וודאות'. בחוות דעתו של פרופ' ברוק, מומחה מטעם המשיבה, נכתב: "תסמונת המעי הרגיז נחשבת כהפרעה פונקציונאלית היות ולא נמצא כל גורם מבני, ביוכימי או זיהומי למחלה. חושבים שההפרעה הבסיסית הינה פגיעה מוטורית או סנסורית של העצבים המשרתים את דרכי העיקול, מסיבה לגמרי לא ידועה. ידוע שדחק נפשי משחק תפקיד משמעותי בהתפתחות המחלה. יש אלה המאמינים שהסטרס הוא הגורם למחלה, אולם מחקרים רבים אשר חקרו את הנושא טרם הוכרעו. אף על פי כן, גורמים פסיכוסוציאליים משחקים תפקיד חשוב בתסמונת. דחק נפשי עלול לגרום לפריצת סימפטומים של המחלה וקיום סטרס בהחלט מסוגל להחמיר את סימפטומי המחלה". (ההדגשות אינן במקור - ההרכב). 12. בנוגע לטענה בדבר "התנכלות המפקד", כאמור, הוועדה לא הזכירה נתון עובדתי זה כגורם אפשרי לתסמונת, ומכאן שניתן להסיק כי הוועדה דחתה את הטענה, ובדין עשתה כן. על פי הראיות שהוצגו, ניתן לקבוע כי מדובר באירועים שכיחים שגרתיים וכלליים המבטאים התנהלות במסגרת יחסי עבודה בכלל, ולעניין זה לא היה כל ייחוד בתנאי השירות הצבאי. על דרך ההשוואה לע"א 348-03, ניתן לומר גם בענייננו, שגם אם מדובר בהתנהגות קפדנית ואולי אף נוקשה מצד מפקד, אין זו חורגת מהמקובל, ולא ניתן לראות בנתון זה גורם אשר הביא להחמרת התסמונת, מה עוד שבכל מקרה נדרשת עוצמה חורגת ויוצאת דופן. 13. כאמור, בסעיף 11 לפסק הדין של הוועדה נקבע כי "המערערת סבלה מאוד בעת השירות הצבאי עקב תנאי תברואה גרועים". גם אם נקבל נתון זה כממצא עובדתי, הרי שמבחינת תנאי התברואה, אפילו נניח כי אכן היו ליקויי תברואה, כפי שהדבר עלה מדוח ביקורת בריאות הצבא מספר 28 (דוח הנושא תאריך 26/5/02), אין בחוות הדעת מטעם המשיבה, כדי להצביע על קשר סיבתי בין אותם תנאים לבין פרוץ המחלה או החמרתה. נהפוך הוא, בחוות הדעת של פרופ' ברוק ניתן למצוא בבירור הבחנה בין אירוע זיהומי שיכול שיתרחש עקב מצב תברואה לקוי, לבין תסמונת המעי הרגיז. בחוות הדעת מטעם המומחה מטעם המשיבה, פרופ' ברוק נקבע: "לדעתי האירוע של הזיהום החריף עם עדות לחיידק אלים בדם והניתוח שעברה אינם קשורים למחלה הבסיסית - התסמונת של המעי הרגיז. סביר שהדחק הנפשי המתמשך תוך כדי השרות הצבאי השפיע על המערכת החיסונית ועקב כך היא הייתה יותר חשופה למחלות זיהומיות. ידוע שדחק נפשי מסוגל לפגוע במערכת החיסונית ולהגביר נטייה לחלות במחלות מסוימות. יתכן שגם מצב התברואה בבסיס שיחק תפקיד בהתפתחות המחלה הזיהומית החדה". תוך כדי השירות אובחנה שסובלת מאנמיה מחוסר ברזל. מצב זה נגרם כאשר קיימת הפרעה במאזן הברזל בגוף והאיבוד ו/או ניצול הברזל בגוף עולה לעומת הכנסת הברזל דרך האוכל...". (ההדגשות אינן במקור - ההרכב). מכאן שגם פרופ' ברוק אינו מצביע על קשר סיבתי בין התנאים הסניטאריים במטבח, לבין התפרצות של תסמונת המעי הרגיז ומבחין בין הנכות העיקרית - תסמונת המעי הרגיז, לבין מחלות זיהומיות שתקפו את המשיבה - וככול שהתנאים הסניטאריים הירודים התקיימו עובר למועד הבדיקה, הרי שהם לכול היותר הביאו להתפתחות מחלות זיהומיות, אך לא לתסמונת המעי הרגיז. גם בחוות הדעת הראשונה של ד"ר אדי שטרמר, מומחה למחלות מערכת העיכול, אין כלל אזכור של תנאים סניטאריים ירודים בבסיס, וממילא אין גם אזכור כי אלה גרמו להחמרת המחלה. מכאן שבשתי חוות הדעת מצביעים המומחים מטעם המשיבה על קיום קשר סיבתי אפשרי - בין תנאי לחץ/דחק נפשי לתסמונת המעי הרגיז. בחוות הדעת המשלימה, בתגובה לחוות הדעת של פרופ' עינת כאשר המומחה נדרש להתעמת עם חוות הדעת של פרופ' עינת, המכיר באפשרות של תנאי לחץ נפשי להחמיר את המחלה, וגם אז כהחמרה זמנית, מוסיף המומחה ד"ר שטרמר נתון נוסף והוא התנאים הסניטאריים הירודים אשר יכול שיגרמו לדלקת חריפה של המעי וזו יכולה להיות גורם איטיולוגי למחלת תסמונת המעי הרגיז. מכאן שלא מדובר בתנאים תברואתיים כקשר סיבתי ישיר לתסמונת האמורה, וגם זאת שלא על דרך של קביעה, אלא על דרך של הערכה, ולא על ידי שני המומחים. 14. המסקנה מן האמור שלא הייתה בפני הוועדה חוות דעת רפואית - גם לא מטעם מומחה המשיבה - לפיה תנאי תברואה ירודים אכן מהווים גורם לתסמונת המעי הרגיז או להחמרתה. יש גם להסתייג מעצם קביעת הממצא על ידי הוועדה. אין להתעלם מטענת קצין התגמולים, כי קביעת הוועדה כי תנאי התברואה בבסיס היו ירודים, נסמכת על חוות דעת שהוצאה כשלושה חודשים קודם לאירוע, וכן לאשר כי על פי אותו דוח של שירותי התברואה, היו אמורים לחזור ולבדוק אם תוקנו הליקויים שנמצאו. מעבר לכך, הציון המשוקלל שניתן לבסיס באותה בדיקה שנעשתה הועמד על 84%, שהוא ציון "טוב". ציון קודם שניתן באותו בסיס היה 93%, שהוא ציון כמעט טוב מאוד בתאריך 19/4/01. עוד אין להתעלם מן העובדה שבפני קצין התגמולים, כמו גם בפני הערכאה הדיונית, הוצגו ראיות מהן עלה, כי המשיבה לא הרבתה לאכול בבסיס. 15. בנוגע לשאלת קיומם של תנאי לחץ נפשי - נראה כי תוך יישומם של הסוגים שהוזכרו בפרשת אביאן, לא מדובר במקרה דנן על סוג יסוד צבאי או על הסוג השני של אירוע חריג ומיוחד - ואין בדעתנו לראות בהתנהלות המפקד כלפי המשיבה אירוע כזה, הרי שחל מלכתחילה הסוג השלישי, שכפי שצויין נמצא בתחתית הסקלה של עוצמתו, לצורך קיומו של קשר סיבתי-משפטי, ואין מקום לדעתנו, להחיל את קיומו של קשר סיבתי-משפטי, בנסיבות כגון אלה. השוואה למקרים בהם קיים סוג היסוד הצבאי, מדגיש אף יותר, מדוע אין מקום לקבוע קיומו של קשר כזה. 16. בהשוואה לקיומו של סוג היסוד הצבאי, על פי המבחן האובייקטיבי, אין מנוס אלא להגיע למסקנה, שלא הייתה בפני הועדה ראיה לפיה ניתן היה לקבוע קיומו של יסוד צבאי. נהפוך הוא, גם על פי התצהיר של המשיבה עצמה, מדובר היה בתנאי שירות קלים ובתפקיד שאינו מכביד עד כדי כך שעל פי גרסת המשיבה "השתעממה" בצבא. לגרסת המשיבה כפי שפורטה לעיל, היא התגייסה לצה"ל במוטיבציה גבוהה לשרת ולעסוק בעבודה משמעותית. היא עברה קורס משקי מחשב ובתום הקורס הוצבה בבסיס חיל אוויר בתפקוד של מפעילת מחשב, עבודה שעשתה בפועל במשך שעתיים ליום, ואת יתר הזמן היא "בילתה" כשהיא מסתובבת בבסיס באפס מעשה, מה שגרם לה לתסכול משמעותי. ניסיונה לעבור לבסיס אחר, לא צלח, בוצע ביטול ימי חופשות ואף העמדתה לדין אישי (ראה חו"ד של פרופ' ברוק, המומחה מטעם המשיב). במקרים כגון אלה, גם אם היסוד העובדתי הוכח, אין לראות בנתונים אלה, לפי המבחן האובייקטיבי, לחץ נפשי מוגבר, אשר יכול להביא לכל היותר להחמרה, ואף זו לתקופה זמנית. 17. נציין עוד, שנתון זה - קיומו של דחק נפשי או לחץ נפשי - לא נקבע כממצא עובדתי על ידי הוועדה בפסק הדין. על פי כלל הראיות שהוצגו בפני הוועדה, לא עלתה תמונה ברורה לקיומם של אמצעי דחק נפשי, על אף שיש להניח שהיה חוסר שביעות רצון מן התפקיד שניתן למשיבה. 18. נעיר עוד למעלה מן הצורך, כי גם מחוות הדעת של פרופ' ברוק, אשר קובע שאחרי השירות הצבאי, בסביבה נוחה ושקטה יותר "סימני התסמונת מופיעים מדי פעם, אך מופיעים בתדירות הרבה פחותה ובעוצמה הרבה יותר קטנה", עולה כי טענת קצין התגמולים בדבר אפשרות כי הדחק הזמני הנטען, אפילו יתקבל, גרם לכל היותר להחמרה זמנית, שהולכת ונעלמת לאחר השירות הצבאי, מבוססת. 19. בנושא זה, ומאחר שהוועדה הסתמכה על פס"ד וידר, יוער כי במסגרת הערעור שם, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת התיק לוועדה כדי לבחון אם תסמונת המעי הרגיז ממנה סבלה העוררת שם אמורה להיות מוכרת באופן צמית, כהחמרה שנגרמה כתוצאה מהשירות הצבאי, או שמא למרות תנאי המתח שהיו שם, מדובר בהחמרה זמנית ומשתמו תנאי הדחק והמתח, אין עוד נכות אשר נובעת מהשירות הצבאי, אף לא באופן חלקי. ואכן, משהוחזר התיק לוועדה, נדון הנושא במסגרת ו"ע 468/07 ושם נקבע כי ככל שיש בתנאי השירות לחץ נפשי מוגבר, גם אז מדובר בהחמרה שהיא זמנית בלבד. בנסיבות אלה חזרה הוועדה ואישרה את עמדת קצין התגמולים לפיה דחה את דרישת החיילת שם להכיר בהחמרה של מחלתה לצמיתות. עוד נדגיש, כי גם השוואה ליישום העקרונות שנקבעו בפרשת אביאן על המקרה העובדתי שם בניסיון להשוות את המקרה דנן לנסיבות שם - תוך מודעות לקושי בהשוואה, בשל הצורך של בחינה קונקרטית של נסיבותיו של כל מקרה - הרי שהמסקנה המתבקשת היא שיש לקבל את ערעור קצין התגמולים ולהורות כי לא הוכח קשר סיבתי בין תסמונת המעי הרגיז לתנאי השירות. בפס"ד אביאן מדובר היה בתפקיד של עוזרת קצין מבצעים שעיקרו אומנם היה הורדת נתונים מהמחשב תוך הפעלת שיקול דעת מסוים. משנדרשה שם החיילת להתחיל לעבוד באורח עצמאי, נתגלו סימני חרדה וסימני מצוקה. הנתונים במקרה דנן, שונים. 20. אשר על כן, אנו מורים על קבלת ערעור קצין התגמולים ועל ביטול פסק הדין של הוועדה. כמו כן, אנו דוחים את הערעור שכנגד שהוגש על ידי המשיבה. לפיכך, אנו קובעים כי תסמונת המעי הרגיז ממנה סבלה או סובלת המשיבה, לא נגרמה עקב השירות הצבאי. בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו. צבארפואההחמרת מצבהמעי הרגיזשירות צבאי