קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תפקיד יו''ר הקרן הקיימת לישראל: המרצות הפתיחה שלפני הן גלגול נוסף, אחרון כך יש לקוות, במאבק הנמשך מזה כשנתיים על תפקיד יו"ר הקרן הקיימת לישראל (להלן: "הקק"ל"). מהצד האחד ניצב יו"ר הקק"ל המכהן, מר אפי שטנצלר (להלן: "מר שטנצלר"), שהוא כיום נציגה הנבחר של מפלגת "העבודה" לתפקיד. מהצד השני ניצב בעבר השר שלום שמחון, ובמקומו עומד כיום פרופ' שמעון שטרית (להלן: "פרופ' שטרית"), נציג המתפלגים ממפלגת "העבודה" (מפלגת "עצמאות"). הראשון טוען כולו שלי, מכוח הסכם שנכרת בין כל הסיעות להן ייצוג באסיפה הכללית של הקק"ל (להלן: "הסיעות הפועלות בארגונים הציוניים"); השני טוען הפקר הוא, וכל החפץ בו רשאי להתמודד עליו בהתאם לתקנון הקק"ל. הסיעות הפועלות בארגונים הציוניים, והדירקטורים המכהנים כיום בדירקטוריון קק"ל,  לא נותרו אדישים למאבק זה, ומרביתם תומכים כיום בעמדתו של פרופ' שטרית. גם הקק"ל עצמה לא נותרה מחוץ לזירה, והביעה, באמצעות מ"מ היועץ המשפטי, עמדה התומכת בגישתו של מר שטנצלר. שני הצדדים פנו לבית המשפט בבקשה כי ייתן גושפנקא חוקית לעמדתם. להלן אבהיר מדוע יש להעדיף את הגישה בה תמכו מר שטנצלר, סיעת העבודה והקק"ל (להלן: "עמדת העבודה") על פני זו של פרופ' שטרית, הסיעות התומכות בו והדירקטורים המכהנים (להלן: "עמדת הסיעות"). סדר הדברים יהיה כדלהלן: תחילה אציג את תקציר הפרקים הקודמים בסכסוך ואת המחלוקות המהותיות והדוקטרינריות שמתעוררות בפרק הנוכחי של הסכסוך. לאחר מכן אדון במחלוקות הדוקטרינריות שבין הצדדים. לאור ההכרעה במחלוקות השונות יינתנו הסעדים המתאימים. תקציר הפרקים הקודמים בסכסוך הקק"ל היא חברה שהתאגדה באנגליה בשנת 1901, ו"התאזרחה" בישראל מכוח חוק מיוחד שנחקק בכנסת זמן קצר לאחר הקמת המדינה (חוק קרן קימת לישראל, תשי"ג - 1953). הקק"ל פועלת מכוח תזכיר התאגדות ותקנון ככל חברה אחרת, כאשר סעיף 7 לתזכיר ההתאגדות שלה קובע כי "כחברי החברה יחשבו חברי הועד הפועל של ההסתדרות הציונית העולמית..." (להלן: "חברי האסיפה הכללית"). חברי האסיפה הכללית בוחרים את דירקטוריון הקק"ל, בהתאם לתקנון הקק"ל, כאשר לפי סעיף 22 לתקנון "מספר המנהלים (דירקטורים) לא יפחת משלושה ולא יעלה על שלושים ושבעה". על פי סעיף 33 לתקנון "כהונתו של דירקטור תהא ממועד מינויו ועד לאסיפה הכללית הרגילה שתתכנס לאחר הקונגרס הציוני הקרוב". יו"ר דירקטוריון הקק"ל (לעיל ולהלן: "יו"ר הקק"ל") נבחר מקרב הדירקטוריון, בהתאם לסעיף 38 לתקנון. במהלך הקונגרס הציוני הל"ו, שהתכנס בין התאריכים 15 - 17 בחודש יוני 2010, נכרת ביום 16.6.2010 הסכם בין כל הסיעות הפועלות בארגונים הציוניים, שמטרתו לאפשר חלוקה מוסכמת של התפקידים במוסדות הלאומיים (להלן: "הסכם 2010"). הסכם 2010 קובע, בין השאר, את חלוקת נושאי התפקידים והדירקטורים בקק"ל בין הסיעות הפועלות בארגונים הציוניים. לפי החלוקה המוסכמת מינוי יו"ר קק"ל יעשה על ידי גוש המורכב משלוש סיעות: ארצנו הפדרציה הבינ"ל של הארגונים הציוניים הרפורמיים והמתקדמים (להלן: "ארצנו"), הברית העולמית של מרץ (להלן: "מרץ העולמית") וברית עולמית חדשה ע"ץ (להלן: "העבודה העולמית"). להלן יכונו ארצנו, מרץ העולמית והעבודה העולמית יחדיו - "שלוש הסיעות". שלוש הסיעות ערכו הסכמים, אשר חילקו ביניהן את התפקידים שהוקצו להם מכוח הסכם 2010. על פי הסכמים אלו נקבע כי ל"מפלגת העבודה מיועד תפקיד יו"ר הקק"ל" (סעיף 7 (א) להסכם מיום 11.6.2010). בחירת נציגה של העבודה לתפקיד יו"ר קק"ל התבררה כנושא שהרבה ריב ומדון, תחילה בתוך תנועת העבודה, אחר כך בינה לבין שותפותיה לגוש שלוש הסיעות - ארצנו ומרץ העולמית - ובהליכים שלפני, בינה לבין יתר הסיעות הפועלות בארגונים הציוניים. מחלוקות קשות אלו הובילו לסדרה של התדיינויות משפטיות (להלן: "ההליכים הקודמים"), שתקצר היריעה, ויתעייף הקורא, אם ארחיב בתיאורם. אסתפק לפיכך בהצגת תוצאות ההליכים הקודמים, ככל שהם רלוואנטיים לענייננו, ובהפניית המתעניין לתיאור הדברים כפי שפורטו בה"פ 15016-06-10 שטנצלר נ' מפלגת העבודה הישראלית (ניתן ב- 27.9.2011 ע"י כבוד השופט אברהם יעקב, להלן: "פס"ד שטנצלר") ובה"פ 14371-04-11 מפלגת העבודה נ' שטרית (ניתן ב- 10.11.2011 ע"י כבוד השופט אברהם יעקב, להלן: "פס"ד שטרית"). המחלוקת הפנימית בתוך מפלגת העבודה נבעה מרצונו של השר שלום שמחון לזכות במינוי המפלגה לתפקיד, ומהתנגדותם העזה של מספר חברי מפלגה, ובראשם מר שטנצלר לניסיון זה. בסופו של יום הכריע בית המשפט במחלוקת זו בפס"ד שטנצלר, שהכרעותיו, עליהן לא הוגש ערעור, הן הכרעות חלוטות. בית המשפט קבע באותו עניין כי בחירתו של השר שלום שמחון לתפקיד נעשתה שלא כדין, ולפיכך היא פסולה. מנגד נקבע כי מפלגת העבודה בחרה לתפקיד בהליך דמוקרטי את מר שטנצלר. המחלוקות על מינוי ראש הקק"ל פסקו להיות "מחלוקות פנימיות" משהתפלגה סיעת עצמאות בראשות השר אהוד ברק ממפלגת העבודה ב- 17.1.2011. בעקבות הפרישה פנתה מפלגת העבודה לבית המשפט בדרישה כי חברי סיעת העצמאות, ובכללם השר שמחון ופרופ' שטרית, יפרשו מתפקידיהם בעבודה העולמית - דרישה שהתקבלה בפס"ד שטרית. בנוסף נקבע כי הסדרים מסוימים, שסוכמו בין פרופ' שטרית לשתי השותפות האחרות - ארצנו ומרץ - עוד לפני הפרישה, נעשו בניגוד לאינטרס של תנועת העבודה, ולפיכך הם בטלים (ראו פסקאות 51 - 62 לפס"ד שטנצלר). מעבר לאמור הצהיר בית המשפט כי בהתאם להסכמים שבין שלוש המפלגות "מפלגת העבודה זכאית להציג שני מועמדים לדירקטוריון קק"ל, נוסף לתפקיד היו"ר" (פסקה 48 לפס"ד שטרית). להשלמת התמונה יצוין כי לאחר שמפלגת העבודה בחרה ביום 20.1.2011 במר שטנצלר כמועמדה לתפקיד יו"ר קק"ל הודיעה תנועת "ארצנו" כי היא מטילה ווטו על המינוי. בפס"ד שטנצלר נמנע בית המשפט מלהכריע בשאלת תוקפה של הודעה זו, אשר תנועת העבודה טענה כי היא חסרת תוקף מאחר ונמסרה בחוסר תום לב, וזאת מאחר והודעה זו מחייבת בירור מחלוקות חדשות שלא היו לפניו (פסקה 64 לפס"ד שטנצלר). עניין זה לא בורר בין הצדדים עד היום בהליכים משפטיים נוספים. סיכומו של דבר, ההליכים המשפטיים הקודמים עסקו במחלוקות פנימיות בתוך העבודה, שהפכו למחלוקות בין העבודה לסיעת עצמאות, ובמחלוקות בתוך גוש שלוש המפלגות. ההכרעות השיפוטיות שניתנו הכירו בזכותה של העבודה למנות את יו"ר קק"ל מכוח ההסכמים שבין שלוש המפלגות, ובכך שמר שטנצלר הוא המועמד הנבחר של העבודה לתפקיד (וזאת בכפוף לכך שהודעת הווטו של ארצנו לא נידונה לגופה). הרקע העובדתי להליכים שלפני בניגוד להליכים הקודמים, שעסקו במערכות היחסים בתוך מפלגת העבודה, ובינה לסיעת עצמאות מזה, ולארצנו ולמרץ העולמית מזה, ההליכים הנוכחיים עוסקים באופן בו צריכה בחירת הדירקטורים ונושאי המשרה, לרבות יו"ר קק"ל, להתבצע באסיפה הכללית של הקק"ל. מבחינה משפטית מדובר, לכאורה, בסכסוך משפטי חדש. עם זאת, הרקע למחלוקות שלפני ממשיך להיות זה שהניע את ההליכים הקודמים: שאיפתה של סיעת עצמאות להביא לכך שנציגה הנוכחי, פרופ' שטרית, הוא זה שיבחר לתפקיד יו"ר קק"ל. על פי תקנון הקק"ל, אמור דירקטוריון חדש להיבחר על ידי האסיפה הכללית בישיבתה הראשונה לאחר הקונגרס הציוני. ביום 3.10.2010, כשלושה וחצי חודשים לאחר הקונגרס הציוני הל"ו כונסה האסיפה הכללית של קק"ל, כשעל סדר יומה בחירת דירקטוריון חדש לקק"ל. ואולם בישיבה זו, כמו גם בישיבת ההמשך שהתכנסה ב- 14.10.2010, לא הצליחו חברי האסיפה הכללית לבחור דירקטוריון חדש לקק"ל. במצב דברים זה המשיכו חברי הדירקטוריון הקודם, ובראשם יו"ר הקק"ל, בתפקידם, מכוח סעיף 32 לתקנון הקק"ל. אסיפה כללית נוספת לבחירת דירקטוריון חדש לקק"ל לא כונסה עד עצם היום הזה. מצב דברים זה נבע מההתדיינות המשפטיות הרבות שהתנהלו בעניין זה, והוא גובה בדיעבד גם בעמדת מ"מ היועצת המשפטית של קק"ל, אשר סברה כי כל עוד תלויים ועומדים ההליכים המשפטיים בעניין שטנצלר, ולאחר מכן גם בעניין שטרית, אין מקום לכנס את האסיפה הכללית. בעוד ההליכים בעניין שטנצלר ובעניין שטרית נמצאים בעיצומם, הגיעו ביום 2.6.2011 שמונה הסיעות שהן המשיבות 1-8 בה"פ 52768-11-11, ובכללן ארצנו ומרץ העולמית (להלן: "שמונה הסיעות"), להסכם נוסף הנוגע לבחירת נושאי התפקידים הבכירים בקק"ל (להלן: "הסכם 2011"). הסכם זה, שאין חולק כי העבודה, כמו גם סיעות נוספות שהן צד להסכם 2010, לא היו צד לו, קובע, בין השאר, כי לתפקיד יו"ר קק"ל יבחר פרופ' שטרית. לצורך זה נקבע בהסכם 2011 כי הצדדים לו יפעלו במשותף לקביעת מועד חדש לכינוס ישיבה של האסיפה הכללית, יתאמו ביניהם סדרי הצבעה לקבלת ההחלטות, ובכלל זה "יגישו רשימה אחת משותפת ומוסכמת של מועמדיהם לדירקטוריון..." (סעיף 16 להסכם 2011). לאחר שיבחר הדירקטוריון "יפעלו הצדדים לבחירת בעלי התפקידים הבכירים בקק"ל, כדלהלן: יו"ר - פרופ' שמעון שטרית; יו"ר עמית - ח"כ אלי אפללו; סגן יו"ר - מנחם ליבוביץ; סגן יו"ר - גאל גרינוולד" (סעיף 18 להסכם 2011) ב- 18 באוקטובר 2011 (כשלושה שבועות לאחר מתן פס"ד שטנצלר) פנו ארבעה מהדירקטורים המכהנים בקק"ל למר שטנצלר, בתפקידו כיו"ר קק"ל, ודרשו את "כינוס דירקטוריון הקק"ל לשם קביעת מועד לכינוס אסיפה כללית". דרישה זו נעשתה לשיטת המבקשים בה"פ 46921-11-11 בהתאם לסעיף 37 לתקנון הקק"ל המפנה לעניין כינוס ישיבות דירקטוריון לסעיף 98 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (סעיף זה מקנה לכל שני חברי דירקטוריון זכות לדרוש את כינוס הדירקטוריון בנושא שיפורט, ואם דרישתם לא נענית בתוך 14 יום ממועד הדרישה - לכנס את ישיבת הדירקטוריון בעצמם). יו"ר הקק"ל לא פעל בהתאם לדרישה, ולאור זאת הודיעו הדירקטורים הפונים על כינוס ישיבת דירקטוריון ביום 6.11.2011. לישיבה האמורה התכנסו 17 דירקטורים, והם קיבלו החלטה על קיום אסיפה כללית של הקק"ל ביום 6.12.2011. החלטה זו היא המניע שהביא להגשת שתי המרצות הפתיחה המצויות לפני. ההליכים שלפני בעקבות ההחלטה האמורה הוגשו שני ההליכים שלפני. ההליך האחד, ה"פ 46921-11-11, הוגש ביום 24.11.2011 (להלן: "המרצת סאקס"), וההליך האחר, ה"פ 52768-11-11, הוגש ביום 28.11.2011 (להלן: "המרצת מפלגת העבודה"). יצוין כי המרצת סאקס הוגשה במקור לבית המשפט המחוזי בירושלים, אולם בהחלטה מיום 29.11.2011, שכל הצדדים להלכים לפני הסכימו שיש לראותה כהעברה לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, הועברה לבית משפט זה. שני ההליכים נקבעו לדיון ביום 1.12.2011. במועד זה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה הדיון בשני ההליכים יאוחד, והדיון בהם ידחה ליום 15.12.11, על מנת לאפשר לכל אחד מהצדדים להגיש תגובה בכתב. עוד הוסכם כי ישיבת האסיפה הכללית של קק"ל תדחה ליום 4.1.2012. מבחינת תוכנן המרצות הפתיחה שלפני הן, במידה רבה, תמונת ראי האחת של השנייה. המרצת סאקס, משקפת את עמדת הסיעות, בעוד שהמרצת מפלגת העבודה משקפת את עמדת העבודה. בהמרצת סאקס מבקשות הסיעות החתומות על הסכם 2011, וחמישה חברים באסיפה הכללית של קק"ל, כי בית המשפט יבהיר, לקראת האסיפה הכללית שתכונס, כי כל חבר רשאי להציע מועמדים לדירקטוריון קק"ל, וזאת בהתאם לסעיף 31 לתקנון קק"ל, שזו לשונו: "מועמד חדש (ואינו מנהל שפרש ממשרתו באסיפה), שלא המליצו מנהלי החברה על מועמדותו, לא יוכל להיבחר באסיפה הכללית למשרת מנהל אלא אם כן נמסרה למזכיר החברה קודם האסיפה, לא פחות מן הזמן המיועד לכך, הודעה בכתב מטעם חבר (שזכותו יפה להשתתף ולהצביע באסיפה שההודעה מופנית אליה) בדבר כוונתו להציע אותו מועמד לבחירה, ואלא אם כן נמסרה הודעה בכתב חתומה בידי אותו מועמד על הסכמתו להיבחר. הזמן המיועד למתן ההודעה הוא לא פחות מעשרה ימים ולא יותר מעשרים ושמונה ימים תמימים לפני כינוס האסיפה". עוד התבקש בית המשפט להצהיר כי "כל חבר אסיפה כללית מחויב להפעיל רצון חופשי ועצמאי בבואו לבחור את חברי הדירקטוריון". לעומת זאת, בהמרצת מפלגת העבודה מבקשות מפלגת העבודה, העבודה העולמית, אפי שטנצלר והמועמדים מטעם העבודה לתפקיד דירקטורים בקק"ל, מר שלומי וייזר ומר משה דבוש (להלן: "ה"ה וייזר ודבוש"), כי בית המשפט יורה לשמונה הסיעות לפעול בהתאם להסכם 2010, לאמור לשתף פעולה בהכנת רשימה מוסכמת אחת שתוגש לאישור האסיפה הכללית, בה יכללו הנציגים הבאים מטעם העבודה: מר שטנצלר - יו"ר הדירקטוריון (וחבר בו); ה"ה וייזר ודבוש - חברי דירקטוריון. עוד התבקש ביהמ"ש להורות לקק"ל כי לאישור האסיפה הכללית תוגש רשימת מועמדים אחת בלבד (זו שתוגש בהתאם להסכם 2010), ולהורות לסיעות ולארגונים החתומים על הסכם 2010 לאכוף על חברי האסיפה הכללית מטעמם להצביע בעד רשימה זו באמצעות משמעת סיעתית. בנוסף התבקש סעד המונע מפרופ' שטרית להיות מועמד לדירקטוריון. להשלמת התמונה יצוין כי מ"מ היועצת המשפטית של קק"ל הצטרפה בדיון שהתקיים לפני לעמדת העבודה. עו"ד אשר אקסלרד, אשר מייצג את דירקטוריון קק"ל מכוח ההחלטה שנתקבלה בישיבה מיום 6.11.2012, תמך, ככלל, בעמדת הסיעות. ויובהר, נכון להיום אין מחלוקת בין הצדדים כי זימון האסיפה הכללית של קק"ל ליום 4.1.2012 נעשה כדין, וכי באסיפה זו יש לבחור דירקטוריון חדש, אשר יבחר את נושאי התפקידים בקק"ל, ובכלל זה יו"ר הקק"ל. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה מיהם המועמדים שיוצגו לפני האסיפה הכללית: רשימה אחת מוסכמת שנקבעה לפי הסכם 2010, כעמדת העבודה, או כל מועמד שיוצע לפי סעיף 31 לתקנון הקק"ל, כעמדת הסיעות. על מחלוקות מהותיות ומחלוקות דוקטרינריות הצדדים שלפני חלוקים הן בשאלות של מהות והן בשאלות הנוגעות לדוקטרינה המשפטית. במהלך טיעונם לפני נעו באי כוח הצדדים בין שני סוגי השאלות הללו בתנועת מטוטלת, כשכל צד מבקש לשכנע שהן מבחינת המהות והן מבחינת הדוקטרינה הצדק מצוי בצקלונו. מבחינת המהות הצדדים חלוקים בארבע שאלות מרכזיות: ראשית, האם הסכסוך שלפני משקף מחלוקות חדשות, שהכרעה בהן מחייבת דיון בסוגיות שלא התעוררו בעבר, כעמדת הסיעות, או שמא עסקינן בסכסוך מדומה, שכל מטרתו לאפשר תקיפה של הכרעות שיפוטיות שכבר ניתנו בעבר, כעמדת העבודה. שנית, האם האסיפה הכללית של קק"ל היא גוף ריבּוני, הבוחר את דירקטוריון הקק"ל ונושאי התפקידים בו לפי שיקול דעתו, כעמדת הסיעות, או שמא חברי האסיפה הם נציגי הסיעות, הפועלים כשלוחים על פי תכתיבי הסיעות והסכמות שמושגות ביניהן, כעמדת העבודה. שלישית, האם, השינוי שחל בעת התפלגות סיעת "עצמאות" ממפלגת "העבודה", ושינויים אחרים שחלו מאז יוני 2010, מצדיקים בחינה מחודשת של דרך הקצאת התפקיד של יו"ר קק"ל, כעמדת הסיעות, או שמא אשר הוסכם ביוני 2010 עודנו מחייב את הסיעות גם כיום, כעמדת העבודה. רביעית, מהי מידת ההתערבות הראויה של בית המשפט בסכסוכים הנוגעים להסכמים בין הסיעות הפועלות בארגונים הציוניים, ובאופן ממוקד יותר, האם ראוי שבית המשפט ימנע מאכיפת הסכמים בין הסיעות, כעמדת הסיעות, או שמא עליו להעניק לנפגע סעד של אכיפה, כעמדת העבודה. יאמר מיד כי אינני סבור שניתן להכריע, באופן חד, במחלוקות המהותיות שבין הצדדים. למחלוקות הללו, רובן ככולן, יש פנים לכאן ולכאן, וממילא לא ניתן להכריע בהן באופן דיכוטומי. כך, למשל, הגם שיש ממש בעמדת העבודה כי המחלוקת בתיק שלפני נטועה במידה רבה בהתדיינויות הקודמות שהתקיימו בין הצדדים, לא ניתן לקבוע כי ההכרעות שהתקבלו בהן ממצות את המחלוקות שבין הצדדים. ודוק, גם אם נקבל שתכלית המאבק היא אחידה לכל אורך החזית (החלפת יו"ר קק"ל הנוכחי במועמד אחר מטעם הקבוצה המהווה כיום את סיעת עצמאות), לא ניתן לומר כי הסכסוך המשפטי שמעלים הצדדים לפני (דרך הבאת המועמדים בפני האסיפה הכללית) זהה לסכסוכים המשפטיים שהובאו לפני בית המשפט בעבר (דרך בחירת מועמד העבודה, זכות העבודה כי מועמדיה יהיה אלו שיוצעו מכוח ההסכמים בין שלוש הסיעות וכיו"ב). בדומה, אינני סבור שיש אפשרות (או מקום) לקבוע עמדה חד משמעית בשאלת עצמאות האסיפה הכללית של הקק"ל, השפעה אפשרית של שינוי נסיבות על הסכם 2010 או היקף ההתערבות הראוי של בית המשפט בהסכמים בין הסיעות הפועלות במוסדות הציוניים. כאמור, המדובר בשאלות מורכבות, שלא ניתן לתת עליהן תשובות פשטניות. דרכו של המשפט להתמודד עם שאלות מהותיות מורכבות הוא באמצעות פריטתן לשאלות דוקטרינריות ממוקדות, עליהן ניתן לתת תשובות קונקרטיות. כך, למשל, את השאלה האם מדובר בסכסוך שמוצה או בסכסוך חדש מתרגם המשפט לדוקטרינות כדוגמת מעשה בית דין, שימוש לרעה בהליכי משפט, חובת תום הלב בניהול התדיינויות וכיו"ב. ודוק, התשובות שנותן הדין באמצעות הדוקטרינות המשפטיות מבקשות לכוון אותנו לעבר המענה הראוי שיש לתת לשאלות המהותיות. ואולם, לעולם יוותר פער בין השניים. ככלות הכל, דוקטרינה משפטית היא כלי מלאכותי אחיד באמצעותו מבקש המשפט לתת מענה למציאות מורכבת. לכל היותר ניתן לשאוף לכך שהדוקטרינה המשפטית תביא לתשובה ראויה בקירוב לשאלות המהותיות, ואף זאת, במרבית המקרים - לא בכולם. המחלוקות המהותיות בין הצדדים משתקפות בענייננו במספר ניכר של מחלוקות דוקטרינריות: א. האם לאור ההליכים הקודמים (ובמיוחד פסקי הדין בעניין שטנצלר ובעניין שטרית) קיים מעשה בית דין בין הצדדים ביחס לסוגיות שבמחלוקת? עמדת העבודה היא שבהליכים הקודמים הוכרע כבר הן שראש הקק"ל ושני דירקטורים צריכים להיבחר על ידי מפלגת העבודה, והן שמר שטנצלר, וה"ה וייזר ודבוש הם מועמדים הנבחרים לתפקידים אלו מטעמה. לפיכך קיים מעשה בית דין בסוגיות שבלב המחלוקת הנוכחית. עמדת הסיעות היא שהסוגיות המשפטיות שבמחלוקת בתיק הנוכחי לא הוכרעו, ושמרביתן אף לא התעוררו, בהליכים הקודמים. זאת ועוד, אף ביחס לסוגיות שהוכרעו פוזיטיבית בהליכים קודמים לא קיים מעשה בית דין, מאחר וחלק מהמתדיינים בהליך הנוכחי (סיעות כגון הליכוד העולמי, מזרחי - האיחוד הלאומי וברית קדימה - הנוער הציוני) לא היו כלל צד להליכים הקודמים. ב. האם יש תוקף לסעיף 31 לתקנון קק"ל, המאפשר לכל חבר אסיפה כללית להציג מועמד מטעמו לדירקטוריון קק"ל? עמדת העבודה היא שהוראה זו אינה בתוקף לאור הנוהג לפיו מוגשת רשימה אחת מוסכמת מטעם כל הסיעות, וכי בכל מקרה אין לה תחולה באסיפה הקרובה, לאור הסכם 2010 המאיין אותה. עמדת הסיעות היא שההוראה תקפה ואין הסכם בין הסיעות או נוהג (המוכחש לגופו) יכול להביא לביטולה. ג. בהנחה שיש תוקף לסעיף 31 לתקנון קק"ל, כיצד יש לנהוג במקרה בו חבר סיעה פועל בניגוד להתחייבויות והנחיות סיעתו לעניין הצעת מועמד לדירקטוריון קק"ל? עמדת העבודה היא שחברי האסיפה הם שלוחים, ולפיכך מחויבים לפעול על פי הנחיות הסיעה; עמדת הסיעות היא שחברי האסיפה אומנם נבחרים על ידי הסיעות, אך אין הם בגדר שלוחים, אלא נושאי תפקיד עצמאיים, המחויבים להפעיל שיקול דעת. לפיכך הצבעה של חבר באסיפה כללית בניגוד להנחיות הסיעה, שהוא משמש כנציגה, חושפת אותו אומנם לסנקציות מצד הסיעה, אך אין בה כדי לפגוע בתוקף הצבעתו או בהחלטה שהתקבלה בעקבותיה. ד. האם הסכם 2010 בוטל כדין? עמדת הסיעות היא שהסכם 2010 בוטל מחמת הפרתו על ידי סיעת העבודה ומר שטנצלר, או מכוח אירועים שהתרחשו ביחסים שבין הסיעות שהן צד להסכמים בין שלוש הסיעות או מכוח הסכם 2011. עמדת העבודה היא שהסכם 2010 עומד בתוקפו גם כיום. ה. מה היחס שבין הסכם 2010 להסכם 2011? עמדת העבודה היא שהסכם 2011 הוא הסכם מאוחר בין חלק מהצדדים להסכם 2010, אשר כל תכליתו להביא להפרת הסכם 2010, ועל כן יש להעדיף את הסכם 2010, ולראות בהסכם 2011 הסכם חסר תוקף. עמדת הסיעות היא שהסכם 2011 גובר על הסכם 2010, בהיותו הסכם עדכני, המביא בחשבון את ההתפתחויות הפוליטיות שחלו במהלך השנה שחלפה, ואת ההעדפות הנוכחיות של הסיעות. ו. מהו תוכנו של הסכם 2010, וביתר דיוק, האם, כעמדת העבודה, הוא אכן מחייב הגשת רשימה אחת לכל תפקידי הדירקטורים, ובהם מועמדי העבודה (מר שטנצלר וה"ה וייזר ודבוש). לעמדת הסיעות, הסכם 2010 קבע רק כיצד ימונו 25 דירקטורים, ומכל מקום מר שטנצלר אינו יכול להתמנות מכוחו מאחר וסיעת ארצנו הטילה מכוח ההסכמים שבין שלוש הסיעות ווטו על בחירתו (ראו פסקה 9 לעיל). בהנחה שהסכם 2010 גובר, ושתוכנו הוא כטענת עמדת העבודה, האם יש מקום לאכיפתו על ידי בית משפט באופן מלא או חלקי? עמדת העבודה היא שהסכם 2010 הוא למעשה הסכם הצבעה בין בעלי מניות בתאגיד, וככזה יש מקום לאוכפו באופן מלא. עמדת הסיעות היא שמדובר בהסכם פוליטי, אשר אין כלל אפשרות להעניק לגביו סעד של אכיפה. לחילופין נטען כי אין מקום להעניק סעד של אכיפה במקרה שלפני, ולמצער, אין זה ראוי לאכוף על הסיעות להטיל משמעת סיעתית כלפי חברי האסיפה הכללית של הקק"ל. האם ניתן לאכוף את הסכם 2010 על הסיעות בלבד, או שמא גם על חברי האסיפה? עמדת העבודה היא שבהיות חברי האסיפה שלוחים של הסיעות, אין כל קושי באכיפת ההסכם כלפיהם. עמדת הסיעות היא שאכיפה כזו אינה אפשרית, הן לאור מעמדם העצמאי של חברי האסיפה, והן לאור העובדה שאין הם צד להליך שלפני. להלן יבחנו המחלוקות הדוקטרינריות  בין הצדדים כסדר הצגתן. האם פסקי הדין הקודמים יוצרים מעשה בית דין או מניעות מסוג אחר בין חלק מהצדדים להליך הנוכחי ניתנו בעבר הכרעות שיש בהן כדי להשליך על המחלוקות בתובענות שלפני. המשמעותיות מבין ההכרעות הללו הן הכרעתו של כבוד השופט אברהם יעקב בעניין שטנצלר, כי מר שטנצלר נבחר כמועמד מפלגת העבודה לתפקיד יו"ר הקק"ל (סעיף 64 לפס"ד שטנצלר), והכרעתו בעניין שטרית, לפיה ביחסים שבין הצדדים להסכם המשולש "מפלגת העבודה זכאית להציג שני מועמדים לדירקטוריון קק"ל, נוסף לתפקיד היו"ר" (פסקה 48 לפס"ד שטרית). ודוק, קביעה אחרונה זו אומנם עדיין לא הפכה לחלוטה (וזאת מאחר וטרם חלף המועד להגיש ערעור על פסק דין שטרית), ואולם ביחס לצדדים שנטלו חלק בהליכים האמורים (לרבות הקק"ל ופרופ' שטרית), אני סבור כי הכלל האוסר שימוש לרעה בהליכי משפט, מונע תקיפתה בהליך חדש, ושלא על דרך של הגשת ערעור. זאת ועוד, מאחר וצדדים אחרים להליך שלפני (כגון סיעות ה"ליכוד העולמי", "ביתנו עולמי" ו"מזרחי - האיחוד העולמי") ידעו בוודאי על ההליכים בעניין שטנצלר ו- שטרית, ונמנעו מלהצטרף אליהם, ובשים לב לעניין העקיף שיש להם בקביעות האמורות, אני סבור שאף הם מנועים מלכפור בהן. קיצורו של דבר, קביעות אלו, על דרך הנמקתן, מחייבות את הצדדים להליך שלפני. ודוק, על מנת לקבוע שהזכות להציג מועמדים לתפקיד יו"ר קק"ל ושני דירקטורים נתונה למפלגת העבודה על פי ההסכם המשולש נדרש בית המשפט בעניין שטרית גם לטענה כי התפלגות העצמאות ממפלגת העבודה היוותה שינוי נסיבות המצדיק שינוי בחלוקת התפקידים בקק"ל. על טענה זו השיב בית המשפט בפסקה 45 לפסק דין שטרית באופן הבא: "מאחר ולשינויים שלאחר מועד הבחירות אין השפעה על הרכב הצירים בקונגרס ובהינתן ששיעור הייצוג בקונגרס הציוני זהה לשיעור הייצוג בוועד הפועל וזהה לשיעור הייצוג בדירקטוריון קק"ל, הרי שלשינויים מאוחרים אלה אין ולא צריכה להיות השפעה על הרכב דירקטוריון הקק"ל. מכאן, שלפרישתם של חלק מחברי הכנסת של מפלגת העבודה והקמת מפלגת עצמאות אין השפעה על אופן חלוקת הדירקטורים בקק"ל.". קביעה זו מחייבת, מהטעמים שצוינו לעיל, גם את הצדדים להליך שלפני. עמדת העבודה גרסה תחולה רחבה בהרבה של דיני מעשה בית דין בענייננו. כך, ביקשה היא לראות בפסקי הדין בעניין שטרית ו- שטנצלר כיוצרים השתק פלוגתא ביחס לסוגיות הבאות: א. לתנועת העבודה עומדת זכות כלפי כלל הסיעות הפועלות בארגונים הציוניים כי מועמדה לתפקיד יו"ר קק"ל, מר שטנצלר, ומועמדיה לתפקידי דירקטורים, ה"ה וייזר ודבוש, יבחרו לתפקידים אלו. ב. קיים נוהג לפיו מוגשת לאישור האסיפה הכללית של הקק"ל רק רשימת מועמדים אחת מוסכמת, ולא מוגשים מועמדים נוספים לדירקטוריון. ג. חברי האסיפה הכללית אינם עצמאיים לקבל החלטות כרצונם, אלא מהווים נציגים של הסיעות, ומחויבים לפעול על פי ההנחיות שיתקבלו מהן. אינני יכול לקבל גישה זו. ביחס לסוגיות א' ו-ב', הרי שגם אם ניתן למצוא אמירות ברוח זו בפסקי הדין בעניין שטנצלר ו- שטרית, הרי שהן נובעות בחלקן מעובדות שלא היו שנויות במחלוקת בין הצדדים להליכים הללו. כך, למשל, הנחת הצדדים להתדיינות בעניין שטרית (למעט פרופ' שטרית) הייתה שהזכות למנות את יו"ר הקק"ל נתונה לסיעה המשותפת המורכבת משלוש הסיעות שנטלו חלק בהליכים הללו. ממילא השאלה אם גם ביחסים מול יתר הסיעות הפועלות בארגונים הציוניים זכות זו נתונה לעבודה כלל לא נידונה. דברים דומים אמורים ביחס לקיומו של נוהג להגיש רשימה מוסכמת אחת לאישור האסיפה הכללית של הקק"ל. ביחס לסוגיה ג', הרי שהיא הועלתה אומנם על ידי פרופ' שטרית בהתדיינות בעניין שטרית, אולם מאחר והסעד שהתבקש בעניין זה לא הצריך הכרעה בה, היא לא נידונה לגופה. במצב דברים זה לא ניתן להניח שנוצר מעשה בית דין, או סוג אחר של מניעות, ביחס לסוגיות אלו, לא ביחס למי שהיה צד להליכים האמורים, ובוודאי שלא ביחס למי שלא היה צד להליכים הללו. טענה אחרת שהעלתה העבודה היא שעמדת הסיעות מהווה חוסר תום לב בניהול הליכים משפטיים. לא השתכנעתי כי ראוי לבסס את הכרעתי על אדני דוקטרינה זו. ראשית, אין חולק כיום כי חלק מהסעדים שהתבקשו על ידי הסיעות והדירקטורים, ובכלל זה כינוס האסיפה הכללית ובחירת דירקטוריון חדש, ראויים להינתן. שנית, השאלה אם יש מקום להענקת סעדים אחרים שביקשו הסיעות והדירקטורים שנויה במחלוקת, ואם ניתן להטיל ספק בטוהר מניעיהם, הרי שדבר זה ראוי לבטא בהטלת הוצאות, ולא במסגרת דחיית התביעה. תוקפו של סעיף 31 לתקנון קק"ל סעיף 31 לתקנון קק"ל מאפשרת כאמור לכל חבר באסיפה הכללית של קק"ל להגיש מועמד לדירקטוריון, ובלבד שיעשה כן בתוך פרק הזמן הנקוב בתקנה (10 - 28 יום לפני מועד כינוס האסיפה הכללית). עמדת העבודה היא כי תקנה זו היא אות מתה, ולחילופין כי אין לאפשר שימוש בתקנה זו במסגרת האסיפה הכללית שזומנה ליום 4.1.2012. אני מתקשה לראות את הבסיס המשפטי לעמדה מרחיקת לכת זו. הסכם 2010 קבע אומנם בסעיף 4 כי "הצדדים מתחייבים לתמוך בהצעה לחלוקת תפקידים כמפורט בהסכם זה ונספחיו, ובמועמדים שיוצעו ע"י הצדדים כמפורט לעיל, ולהטיל משמעת סיעתית לתמיכה בהצעה על כל נציגיהם בקונגרס הציוני הל"ו ו/או במוסדות המוסכמים, לפי העניין", אולם מהוראה זו לא נלמד כי הסכימו על שינוי התקנון באופן שיבטל את האפשרות של חבר באסיפה הכללית של קק"ל להגיש מועמדים מטעמו. נהפוך הוא, ניתן לטעון כי דווקא הנוסח בו בחרו הצדדים מלמד כי היו ערים לכך שלחברים יש אפשרות להציע מועמדים אחרים שאינם מוסכמים, ומטעם זה התחייבו להטיל משמעת סיעתית. זאת ועוד, חוק החברות קובע פרוצדורה מוסדרת בה יש לפעול לשינוי תקנון של חברה (ראו סעיפים 20 - 22 לחוק). למותר לציין כי כריתת הסכם 2010 בין הסיעות הפועלות בארגונים הציוניים לא עומדת בתנאים הדרושים על פי חוק לתיקון תקנון, וממילא לא יכולה להביא לכך שסעיף 31 יראה כאילו נמחק מתקנון החברה, לא באופן קבוע ולא באופן זמני. גם הטענה לפיה יש לראות בנוהג הנטען בקק"ל להגיש רשימה אחת מוסכמת משום הסדר שהביא לשינוי תקנוני אינה משכנעת. ראשית, ספק בעיני אם הוכחת קיומו של נוהג מהווה כיום אמצעי תקף לתיקון תקנון חברה (השוו בג"צ 6627/98 נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד נד(5) 299, 326 - 327 (2000)); שנית, גם אם ניתן להכיר בקיומו של "נוהג-מבטל-תקנון" במקרים חריגים, הרי ש"הנטל להוכחת קיומו של נוהג - לא-כל-שכן להוכחת קיומו של נוהג-מבטל-תקנון - נטל כבד הוא, והנטל מוטל - למותר לומר - על הטוען לקיומו" (שם, בע' 327). בעניננו, גם אם אניח שהוכח כי מקובל להגיע להסכמה על זהות הדירקטורים, לא הוכח קיומו של נוהג-מבטל-תקנון השולל מחבר באסיפה את כוחו להעלות מועמדים נוספים על אלו שהוסכמו (וכאמור, בקביעות ביהמ"ש בעניין שטנצלר ו- שטרית לא ניתן לראות מעשה בית דין לעניין זה). תוקף הצעת מועמדות לדירקטוריון של חבר סיעה הפועל בניגוד לעמדת הסיעה האם ניתן לשלול תוקפה של הצעת מועמד על ידי חבר באסיפה אם פעולת המציע נוגדת את הנחיות הסיעה? אם התשובה על כך חיובית, כי אז ניתן לטעון שיש למנוע אותה מלכתחילה באמצעות מתן הוראה למזכירות הקק"ל שלא לקבלה כלל. כך, למשל, אם נניח כי חבר האסיפה הנוהג כך הוא מיופה כוח החורג מהנחיות השולח, הרי שרשאי השולח להודיע לצד ג' מבעוד מועד כי הפעולה מהווה חריגה מתחום השליחות, והצד השלישי יהיה מנוע מלהכיר בתוקף הפעולה (וזאת בחריג של שליחות בלתי הדירה, ראו סעיף 14 לחוק השליחות, תשכ"ה - 1965). בדומה אם היינו משווים את חבר האסיפה לנאמן, ואת ההצבעה בניגוד להנחיות להפרה של חובת הנאמנות, הרי שבית המשפט רשאי היה לקבוע שפעולת חבר האסיפה בטלה, אם הצד השלישי (הקק"ל) ידע או היה עליו לדעת שמדובר בהפרת הוראות הסיעה (השוו סעיף 14 לחוק הנאמנות, התשל"ט - 1979). אפס, אינני סבור כי ניתן להתייחס אל חבר אסיפה הפועל בניגוד להוראות אסיפה כאל נאמן המפר את חובות האמון או כאל מיופה כוח החורג מתחום סמכותו. אכן, חברי הוועד הפועל של ההסתדרות הציונית, המכהנים גם כחברי האסיפה הכללית של הקק"ל, ממונים מטעם הסיעות הפועלות בארגונים הציוניים. ואולם, מרגע שמונו אין לראות בהם שלוחים גרידא, שכן הם, ולא הסיעות אותן הם מייצגים, משמשים לפי תזכיר הקק"ל את חברי האסיפה הכללית (ודוק, לא הייתה כל מניעה מבחינת דיני החברות לקבוע כי הסיעות עצמן, ככל שהן נהנות ממעמד משפטי עצמאי, ישמשו חברות האסיפה הכללית - אולם לא כך נעשה). למעשה, מבחינה זו, סבורני כי מעמדם של חברי האסיפה הכללית של הקק"ל מקביל למעמדם של חברי כנסת ישראל - אלו כאלו נבחרים אומנם לתפקידם במסגרת מפלגה/סיעה, ובזכות כוחה האלקטוראלי, ואולם מרגע שנבחרו, וכל עוד נמשכת כהונתם, אין לומר שהם שלוחים, המנועים מלפעול בניגוד לעמדת הסיעה כאשר זהו צו מצפונם. ודוק, בשונה מחבר כנסת "מורד", כוללת חוקת ההסתדרות הציונית העולמית הוראה המאפשרת לסיעה להחליף חבר בוועד הפועל (וכנגזר מכך להביא גם להחלפתו באסיפה הכללית של הקק"ל). ואולם הוראה זו, המתנה את אפשרות ההחלפה בכך שנשיאות הוועד הפועל שוכנעה שיש "סיבה חשובה" להחלפה (ראו סעיף 32(8) לחוקה של ההסתדרות הציונית העולמית), אינה מלמדת כי חבר הוועד הפועל מחויב כשלוח בחובת ציות לסיעה שמינתה אותו. לכל היותר ניתן ללמוד מהסדר זה כי לסיעה יש אפשרות ליזום בדיעבד סנקציה חריפה כנגד חבר המפר את הוראותיה - לא שהיא יכולה מראש להביא לכך שמלכתחילה לא יוכל לעשות שימוש בכוחות הנתונים לו מכוח תקנון הקק"ל. לאור האמור אני סבור כי הגשת מועמדות על ידי חבר האסיפה הכללית של קק"ל העומדת בניגוד להנחיות הסיעה איננה פעולה בטלה או נפסדת, וממילא לא ניתן להורות למזכירות הקק"ל להתעלם ממנה. דומה שלכך היו ערים גם מנסחי הסכם 2010, ומשום כך קבעו את החובה לעשות שימוש במשמעת הסיעתית כאמצעי להבטיח אכיפה של התחייבויות הסיעות. המסקנה המתבקשת מהדיון בשלוש השאלות הראשונות היא כי לא ניתן להורות לחברי האסיפה הכללית שלא להגיש מועמדים מטעמם כפי שגורסת עמדת העבודה. השאלות בהן נותר לדון מבקשות לבחון האם ניתן לחייב את הסיעות להגיש רשימה אחת מוסכמת, ולכפות לגביה משמעת קואליציונית, מכוח הסכם 2010. האם הסכם 2010 בוטל? הסכם 2010 קובע כי "הצדדים יגישו לאישור הקונגרס הציוני הל"ו ו/או לאישור המוסדות המוסמכים, לפי העניין, הצעה אחת בלבד לחלוקת תפקידים נוספים במוסדות הלאומיים כמפורט בנספח א' להסכם זה" (סעיף 3 להסכם 2010) עוד קובע ההסכם כי "הצדדים מתחייבים לתמוך בהצעה לחלוקת תפקידים כמפורט בהסכם זה ונספחיו, ובמועמדים שיוצעו ע"י הצדדים כמפורט לעיל, ולהטיל משמעת סיעתית לתמיכה בהצעה על כל נציגיהם בקונגרס הציוני הל"ו ו/או במוסדות המוסכמים, לפי העניין" (סעיף 4 להסכם 2010). הוראות אלו הן שמגבשות את החובה העומדת בבסיס עמדת העבודה להגיש רשימה אחת ומוסכמת לאסיפה הכללית של קק"ל, ולאכוף על הנציגים חברי האסיפה משמעת סיעתית לתמוך בה. אין חולק כי הסכם 2010 הוא הסכם חוקי (לחוקיות הסדר מסוג זה שנקבע לקראת הקונגרס הציוני הל"ה ראו ה"פ (מחוזי י-ם) 5299/06 בנק נ' הקרן הקיימת לישראל (ניתן ב- 27.6.2007 על ידי כבוד השופט יוסף שפירא. להלן: "עניין בנק"). למעשה גם לא יכולה להיות מחלוקת שהוא חייב בשעתו את כלל המוסדות הפועלים בארגונים הציוניים - בין שחתמו עליו ובין אם לאו, וזאת מאחר והצדדים פעלו על פיו והוציאו לפועל את חלוקת התפקידים הקבועה בו - כולה, למעט לעניין חלוקת התפקידים בקק"ל. המחלוקת בין הצדדים שלפני היא האם לאור אירועים שהתרחשו מאז כריתתו ועד היום נותר הסכם 2010 מחייב ביחסי הצדדים. באי הכוח שטענו בשם עמדת הסיעות העלו בעניין זה טיעונים מטיעונים שונים, אולם קל להתרשם כי אף אחד מהם אינו יכול להתקבל. תחילה נטען כי הסכם 2010 בוטל בשל הפרתו על ידי העבודה. ואולם, טענה זו דינה להידחות כבר מהטעם שאף אחת מהסיעות לא הודיעה מעולם על ביטול הסכם 2010, וכידוע על פי סעיף 8 לחוק התרופות (חוזים בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970 "ביטול חוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה". בשלב שני ניסו לטעון כי ביטול הסכם 2010, נלמד מהסכסוכים שפרצו בין שלוש הסיעות, ההתדיינויות ביניהן והודעת ארצנו על הפעלת זכות הווטו. גם טענה זו מופרכת על פניה, שכן קשה לראות כיצד מחלוקות פנימיות בין שלוש הסיעות על דרך חלוקת התפקידים שהוקצו להן בהסכם 2010, יכולה להביא לראיית הסכם 2010 כולו כמבוטל. לבסוף, הועלתה הטענה כי הסכם 2011 שינה את הסכם 2010, באופן שאין עוד תוקף להוראותיו ביחס למינויים בקק"ל. גם לטענה זו אין ולו ראשית אחיזה, שהרי הסכם 2011 נערך רק בין חלק מהצדדים להסכם 2010, וכלל יסוד הוא שהסכם לא ניתן לבטל בהסכמה אלא בהסכמת כל הצדדים לו. כלל יסודי זה מוצא ביטוי בהוראה מפורשת של הסכם 2011, הקובעת כי "כל שינוי ו/או תוספת להסכם זה ונספחיו, אשר עומדים בסתירה לאמור בהסכם זה, לא יהיו בתוקף אלא אם נעשו בכתב ובחתימת כל הצדדים" (סעיף 13 להסכם 2010). זאת ועוד, קל להיווכח כי הסכם 2011 גורע מזכויותיה של מפלגת העבודה בהשוואה להסכם 2010, וכיצד זה ניתן לקבל כי הסכם מאוחר מבטל הסכם מוקדם כשהנפגע המרכזי מכך לא נתן הסכמתו לעניין? לאור האמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא שהסכם 2010 הוא הסכם שריר, קיים ומחייב. היחס בין הסכם 2010 להסכם 2011 ממשיכים התומכים בעמדת הסיעות וטוענים כי אף אם נניח ששני ההסכמים בתוקף (קרי הן הסכם 2010 והן הסכם 2011), מדוע זה ראוי שנייחס יתר חשיבות ותוקף דווקא להסכם המוקדם? ככלות הכל, ההסכם המאוחר הוא העדכני שבין השניים, והוא שמשקף טוב יותר התפתחויות פוליטיות שהתחוללו בינתיים, ואת העדפותיהן העדכניות של הסיעות השונות. אף התנגדות זו היא התנגדות קש. הסכם 2010 היה בסיס לחלוקת תפקידים בארגונים הציוניים בין הסיעות הפועלות במוסדות הציוניים, ובעיקרו הוא בוצע לשביעות רצונן של הסיעות השונות. היעלה על הדעת שלאחר שעיקר ההסכם בוצע, יבואו הסיעות שקיבלו את חלקן, ויגיעו בינן לבין עצמן להסכמה המקצה מחדש את התפקידים העיקריים שהיו אמורים ליפול בחלקה של סיעה אחרת? מעשה כגון זה לא רק שנוגד תפיסות יסוד של דיני חוזים, אלא שיש בו לטעמי כדי לעלות להתנהגות פסולה המצדיקה תיוגו של הסכם 2011 כהסכם פסול (לאפשרות לראות ב"חוזה להפרת חוזה" חוזה פסול ראו דב"ע מב/ 2 - 5 ההסתדרות הכללית של העובדים נ' אגודת העובדים הבכירים בפז, פד"ע יד 367, 395 - 396; דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים - כרך ג' (תשס"ד) 549 - 550). דומה כי ההצדקה המרכזית שמוצאים התומכים בעמדת הסיעות לכריתת הסכם 2011 היא התפלגות העצמאות ממפלגת העבודה. ואולם, כפי שציינתי לעיל, בעניין זה כבר הכריע בית משפט זה בעניין שטרית כי אין באירוע זה כדי להצדיק שינוי של הסכם 2010 (ראו פסקה 30 לעיל). הכרעה זו, הנראית לי נכונה גם לגופה, לא ניתן היה לעקוף באמצעות כריתתו של הסכם 2011. המסקנה המתבקשת היא שהסכם 2010 הוא זה לו יש לתת תוקף מחייב ביחסים שבין כלל הסיעות הפועלות במוסדות הציוניים, וכי הסכם 2011, ככל שאינו בטל (ואני נוטה לדעה שהוא בטל), אינו יכול לגרוע מתוקפו. תוכנו של הסכם 2010 לעיל ציטטנו מתוך הסכם 2010 את ההוראות המלמדות כי הוא אכן מחייב הגשת רשימה אחת של מועמדים, וכפיית משמעת סיעתית על מנת לאשרה. באי הכוח שטענו בשם עמדת הסיעות סבורים כי גם אם תתקבל עמדה זו, עדיין אין בכך כדי לגזור שרשימה זו צריכה את שמו של מר שטנצלר כמועמד לתפקיד יו"ר קק"ל. הטעם לכך הוא שלמרות שנקבע בעניין שטנצלר כי מר שטנצלר הוא מועמד מפלגת העבודה, הושארה באותו עניין השאלה אם השימוש בזכות הווטו על ידי סיעת ארצנו ביחס לבחירתו נעשה כדין. גם טענה זו דינה להידחות. אכן בעניין שטנצלר לא הוכרעה השאלה מה תוקפה של הודעת הווטו מטעם ארצנו, ואולם משנקבע כי מר שטנצלר הוא מועמד מפלגת העבודה, ולאחר מכן הובהר בעניין שטרית כי לעבודה יש זכות במסגרת ההסכמים בין שלוש הסיעות לכך שהנבחר מטעמה הוא זה שיוצג כמועמד לתפקיד יו"ר קק"ל, סבורני כי ארצנו מושתקת כיום מלטעון כיום להפעלתה של זכות הווטו. ודוק, הטענה להפעלת זכות הווטו מבוססת על אירועים שארעו בתחילת שנת 2011, קודם להליך בעניין שטרית. ככל שלדעת ארצנו אירועים אלו מצדיקים לקבוע כי מר שטנצלר (מועמד העבודה) אינו זכאי להיבחר, היה עליה להעלות טענות אלו במסגרת ההתדיינות בעניין שטרית. שמירת הטענות בציקלונה, והעלאתן כיום, היא בגדר שימוש לרעה בהליכי משפט, ואין מקום לאפשרה. טענה אחרת שהועלתה על ידי בא כוחו של פרופ' שטרית היא שמכל מקום הסכם 2010 קובע הנחיות בעניין מינוי 25 דירקטורים בלבד להנהלת קק"ל. דומה כי עמדה זו שגויה, מאחר והיא מניחה כי כוונת הצדדים להסכם הייתה שלא לאפשר כלל ייצוג ל- 12 הארגונים הפועלים במוסדות הציוניים, שאף הם חתומים על הסכם 2010 (גופים כגון הדסה, מכבי עולמי, אמונה, ויצ"ו, נעמת ועוד). זאת ועוד, אף אם הייתי סבור כי הצדדים הסכימו על מינוי 25 דירקטורים בלבד, מן הראוי לפרש הסכמתם כך שאלו הדירקטורים היחידים שיוצעו, וכי לא תתאפשר הגשת מועמדים נוספים מטעם הסיעות המיוצגות. הטעם לכך ברור, כל תכליתו של הסכם 2010 הייתה ליצור חלוקה מוסכמת של מוקדי הכוח בארגונים הציוניים. הפרשנות אותה מציע בא כוח שטרית סותרת תכלית זו, וממילא ראוי לדחותה. עולה מהמקובץ שהסכם 2010 קובע כי תוגש רשימה אחת ומוסכמת של כל הדירקטורים שיכהנו בקק"ל, לפי המפתח שהוסכם בין הצדדים להסכם 2010. רשימה זו צריכה לכלול, מכוח ההסכם בין שלוש הסיעות ופסק דין שטרית, שלושה נציגים לתפקידי דירקטור מטעם העבודה - מר שטנצלר, וה"ה וייזר ודבוש. בנוסף מורה הסכם 2010 כי לדירקטוריון צריכה להינתן הנחיה למנות נושאי תפקידים לפי מפתח הקבוע בו (הנחיה זו רשאית האסיפה הכללית לתת מכוח סעיף 26 לתקנון הקק"ל), ובכללם, מכוח ההסכם בין שלוש הסיעות ופסק דין שטרית, מועמד העבודה לתפקיד יו"ר הקק"ל, שהוא לפי פסק דין שטנצלר, מר שטנצלר. האם יש מקום לאכוף את הסכם 2010 - כולו או חלקו? הסכם 2010 הוא הסכם בעל גוון פוליטי. ביסודו הניסיון של המפלגות הציוניות הפועלות בישראל להגיע לחלוקה מוסכמת של התפקידים במוסדות הציוניים, באופן שימעיט מחלוקות, וירבה שיתוף פעולה. השאלה הנשאלת היא האם יש מקום לאכיפה של הסכם מסוג זה, או שמא ראוי להחיל לגביו את ההלכה שנקבעה בבג"צ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, פ"ד מה(1) 749 (1991) (להלן: "הלכת ז'רז'בסקי") לפיה אין מקום להעניק סעד של אכיפה במקרה של הפרת הסכם פוליטי (ודוק, בעניין ז'רז'בסקי ציין השופט אהרון ברק כי "אכיפתו של ההסכם הפוליטי על-ידי בית המשפט נראית לי סבוכה הרבה יותר. אף כאן המבחן המכריע צריך להיות מבחן הסבירות. על-פי מבחן זה, בוודאי יהא גם מקרה חריג שבו תרופת האכיפה תיראה כתרופה סבירה" (שם, בעמוד 845). המשנה לנשיא מנחם אלון היה נחרץ יותר, אולם גם הוא לא שלל לחלוטין אפשרות של הענקת סעד אופרטיבי בגין הפרת הסכם פוליטי: "בדרך כלל וברוב רובם של המקרים, גם מקום בו ימצא בית המשפט מקום להתערב בעניינו של הסכם פוליטי, הרי הסעד היחידי הראוי הוא סעד הצהרתי" (שם, בעמוד 797). ואולם, ההלכה שהשתרשה לאחר מכן היא שאין להעניק סעד של אכיפה בגין הפרת הסכם פוליטי. ראו, למשל, דברי המשנה לנשיא (כתוארו אז) אהרון ברק בבג"צ 5373/94 ולנר נ' מפלגת העבודה הישראלית, פ"ד מט(1) 758, 805 (1995): "מקובל עליי כי "הסכם פוליטי" אינו "הסכם משפטי" כמשמעו במשפט הפרטי. אין זה הסכם שניתן לתבוע אכיפתו, או הסכם שניתן לתבוע פיצויים על הפרתו"). לאחר שעיינתי בדבר הגעתי לכלל דעה כי יש מקום לקבל את סיעת העבודה כי ניתן וראוי לאכוף את הסכם 2010 במלואו, וזאת מהטעמים הבאים: בפסיקת בתי המשפט המחוזיים מסתמנת עמדה כי הסכמים ביחס לחלוקת התפקידים בקק"ל, למרות שיש להם גוון פוליטי, הם הסכמים ברי אכיפה. כך, למשל, בה"פ (מחוזי ת"א) 509/04 אדרי נ' כהן (ניתן ב- 1.9.2004) קבעה השופטת הילה גרסטל (כתוארה אז) כי ניתן לאכוף הסכם רוטציה ביחס לתפקיד סגן יו"ר הקק"ל שנערך במסגרת תנועת הליכוד העולמי. בעניין בנק ציין השופט יוסף שפירא כי: "קק"ל אינה גוף פוליטי הפועל בתחום המשפט הציבורי בלבד, אלא היא חברה הכשירה להתקשר בהסכמים בתחומי המשפט הפרטי, ולפיכך אין לפנינו "הסכם פוליטי" כמשמעותו בפרשת זרז'בסקי" (פסקה 14). ראיית הקק"ל כחברה (גישה בה תמכו אף באי הכוח שייצגו את עמדת הסיעות) מצדיקה לבחון את ההסכם 2010 במשקפיים של הדינים החלים על הסכמי הצבעה (כך גם נהג השופט שפירא בעניין בנק). כידוע הדין הישראלי מכיר בתוקפם של הסכמי הצבעה בין בעלי מניות (ראו סעיף 189 לחוק החברות: "בעלי מניות רשאים לערוך ביניהם הסכמי הצבעה, כפוף לחובות המוטלות עליהם לפי חוק זה"). אם יש תוקף להסכמים אלו, קשה לראות מדוע לא ניתן יהיה לאוכפם מראש. ודוק, לאחר שקוימה ההצבעה, והתברר כי הסכם ההצבעה הופר, עלולה להתעורר שאלה לא פשוטה ביחס לאפשרות אכיפתו, וזאת מהטעם שהסכם ההצבעה לא מחייב את החברה, ולכאורה לא נפל פגם בהליך קבלת ההחלטות של החברה (השוו ת"א (מחוזי י-ם) 1995-09-10 הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' רבינוביץ (ניתן ב- 15.11.2011 ע"י השופטת תמר בזק-רפפורט); אירית חביב-סגל, דיני חברות (2007) 214). ואולם, ניתן לטעון כי עובדה זו דווקא מחזקת, ולא מחלישה, את הצורך במתן סעד של אכיפת ההסכם מראש (בנוסף ניתן לבחון את האפשרות להורות אפילו בדיעבד לבעלי המניות המחוייבים בהסכם לפעול במטרה לנסות ולהביא, באמצעים התאגידיים העומדים לרשותם, לשינוי ההחלטה - ככל שהדבר אפשרי). אף אם ניתן דעתנו לגוון הפוליטי של הסכם 2010, הרי שקיימים הבדלים ניכרים בינו לבין הסכם פוליטי מהסוג בו עוסקת הלכת ז'רז'בסקי. במיוחד יש לתת את הדעת לכך שהזירה בה הוא עוסק - הסכמים ביחס למוסדות הציוניים - אינה הזירה המרכזית לגביו מתקיים ההליך הפוליטי הישראלי. ממילא עקרון הפרדת הרשויות המצדיק זהירות יתרה במתן הוראות למפלגות ביחס לפעילותן הפוליטית, והפיקוח הציבורי המחליף אותו כאמצעי למנוע ניצול לרעה של חופש פעולה זה, אינם פועלים את פעולתם בעוצמה דומה. ולבסוף, המקרה שלפני הוא מקרה חריג וחמור של הפרת הסכם. הדבר בולט במיוחד למעיין בהסכם 2011, המלמד לא מעט על המניעים העומדים מאחורי עמדת הסיעות. זאת ועוד, מהלכיהם של המבקשים להביא להפרת הסכם 2010 מלמדים כי הם עושים ככל שלאל ידם על מנת להגיע לתוצאה הרצויה להם - ואינם לומדים דבר מדבר או מסתפקים ברמיזות שאינן בגדר "ברחל בתך הקטנה". לפיכך, דומה כי אין מנוס ממתן סעדים שיביאו פרשיה זו לידי סיום - ומוטב שעה אחת קודם. ודוק, הגעתי למסקנה שיש לאכוף את הסכם 2010 במלואו, לרבות עניין המשמעת הסיעתית הכלול בו, שכן כל סעד אחר עלול להביא להתמשכות הסאגה המשפטית, שמן הראוי היה שתסתיים זה מכבר. בשל החשש הכבד כי יהיו מי שיבקשו לנסות ולמצוא דרכים יצירתיות לעקיפת הסכם 2010, ובשים לב לקביעות בעניינו בפסקי דין שטנצלר ו- שטרית, לכך שהוא מיועד לתפקיד יו"ר קק"ל על פי הסכם 2011, ולעובדה כי נטל חלק בהליכים שלפני, אני סבור כי יש גם מקום להורות באופן מפורש את עיקר שהתבקש בה"פ 52768-11-11 בעניינו של פרופ' שטרית - דהיינו שהוא לא יהיה מועמד לדירקטוריון קק"ל, ולא יסכים להצגת מועמדותו, אלא כחלק מהרשימה היחידה והמוסכמת. למען הסר ספק, אבהיר כי בכל מקרה לא תוצג מועמדותו של פרופ' שטרית לתפקיד יו"ר קק"ל. האם ניתן לאכוף את הסכם 2010 על הסיעות בלבד, או שמא גם על חברי האסיפה? השאלה האחרונה שנותרה להכרעה היא האם סעד האכיפה הניתן מכוון כלפי הסיעות בלבד, או גם כלפי נציגיהן באסיפה הכללית של קק"ל. בנקודה זו מקובלת עלי עמדת הסיעות לפיה כבר מהטעם שחברי האסיפה הכללית, ברובם, אינם צד להליכים שלפני, לא ניתן לתת צו אכיפה המופנה כנגדם (אם כי, כידוע סעד של בזיון בית משפט יכול להינתן כנגדם אם יתברר בעתיד כי נתנו יד להפרה של פסק דין זה). לעניין זה אין לי אלא להפנות לדיון בשאלת מעמדם של חברי האסיפה הכללית, ולקביעה כי אין הם בגדר שלוחים בלבד (ראו פסקאות 37 - 38 לעיל). סוף דבר לאור האמור לעיל הריני להורות כדלהלן: מזכירות הקק"ל תפעל לגיבוש רשימה אחת מוסכמת של מועמדים לדירקטוריון הקק"ל (להלן: "רשימת הדירקטורים המוסכמת"). הרשימה המוסכמת תוכן כך שכל סיעה וכל ארגון יהיו רשאים לבחור לרשימה את מועמדיו, בהתאם למספר המקומות שהוקצה לו בהסכם 2010. מועמדי העבודה לתפקיד דירקטור יהיו מר שטנצלר וה"ה וייזר ודבוש, והם יוצעו כדירקטורים מטעם שלוש הסיעות (ארצנו-מרץ העולמית-העבודה העולמית). סיעה או ארגון שלא יעביר את מועמדיו עד ליום שישי ה- 23.12.2011 בשעה 10:00 יראה כמי שוויתר על האפשרות להגיש מועמדים לדירקטוריון קק"ל. מזכירות קק"ל תפעל לגיבוש רשימה אחת מוסכמת של נושאי משרה בקק"ל (להלן: "רשימת נושאי המשרה המוסכמת"). רשימת נושאי המשרה המוסכמת תקבע בהתאם למפתח שנקבע בהסכם 2010. מר שטנצלר יהיה המועמד לתפקיד יו"ר הקק"ל. סיעה הרשאית להציע נושא משרה בהתאם להסכם 2010 תעביר הודעה על זהותו עד ליום 23.12.2011 בשעה 10:00. מזכירות הקק"ל תפרסם את רשימת הדירקטורים המוסכמת עד ליום 23.12.2011 בשעה 12:30 בהתאם להוראות תקנון קק"ל. כן תפרסם המזכירות הודעה כי במסגרת האסיפה הכללית תועלה הצעה להנחות את הדירקטוריון לקבוע את נושאי המשרות בהתאם לרשימת נושאי המשרה המוסכמת. כל חבר באסיפה הכללית של קק"ל יהיה רשאי להציע מועמדים נוספים לדירקטוריון הקק"ל בהתאם לסעיף 31 לתקנון קק"ל. למרות האמור לעיל, מועמדותו של פרופ' שטרית לא תוצע, והוא לא יסכים לקבלה, אלא במסגרת רשימת הדירקטורים המוסכמת. למען הסר ספק מובהר כי פרופ' שטרית לא יוצג, ולא יסכים לשמש, כמועמד לתפקיד יו"ר הקק"ל. כל הסיעות שהן צד להליכים אלו מחויבות לפעול בהתאם להוראות הסכם 2010, ובכלל זה לעניין הטלת משמעת סיעתית לתמיכה ברשימת הדירקטורים המוסכמת ולתמיכה ברשימת נושאי המשרה המוסכמת. האסיפה הכללית של הקק"ל תכונס ביום 4.1.2012 כפי שזומנה, אלא אם יינתן אישור על ידי בית משפט זה לזימונה במועד נדחה. המשיבים 1 - 8 בה"פ 52768-11-11 יישאו בהוצאות ושכר טרחת עורכי דינם של המבקשים בהמרצה זו בסכום כולל של 50,000 ₪. המשיב 10 בה"פ 52768-11-11 יישא בהוצאות ושכר טרחת עורכי דינם של המבקשים בהמרצה זו בסכום כולל של 50,000 ₪. אינני עושה צו נפרד להוצאות לעניין ה"פ 46921-11-11. קרן קיימת לישראל