קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקלות במשאית משומשת: לפניי תביעה בכל הנוגע לעסקת רכש של משאית מסוג ניסן, שנת ייצור 2001 ( להלן: "המשאית"). רקע כללי - התובעת, ערן גינון בע"מ (להלן: "התובעת"), הינה חברה שעוסקת בעבודות גינון ומנהלה הינו מר ערן טויטו (להלן: "טויטו"). אין חולק כי ביום 21/9/09 רכשה התובעת מאת הנתבעת, חב' קרסו מוטורס בע"מ (להלן: "הנתבעת") את המשאית, והכל בהתאם להסכם מכירת רכב שעליו חתמו הצדדים. לטענת התובעת, טרם רכישת המשאית מסרה לה הנתבעת מידע לגבי בדיקה שעברה המשאית ולגבי תקלות שהתגלו, תוך שהיא מבטיחה לה שאותן תקלות תטופלנה. ממשיכה וטוענת התובעת כי לאחר שהיא קיבלה לידיה את המשאית והחלה להשתמש בה נתגלו תקלות רבות ונוספות במשאית אשר נובעות ממצבה של המשאית טרם המכירה ומאי גילוי מידע מהותי לגבי המשאית טרם המכירה. התובעת עותרת לפיצוי בסך של כ-50,000 ₪. הנתבעת מכחישה את הטענות וטוענת כי התקלות שאותרו ברכב לפני המכירה תוקנו במלואן וכי התקלות הנוספות שאליהן מתייחסת התובעת התרחשו זמן רב אחרי שהמשאית הועברה לידיו והן מהוות בלאי סביר של רכב משנת ייצור 2001, אשר נרכש ב-2009. מסכת הראיות- לפניי העידו טויטו (לגבי תצהירו ת/1) ומר אסף רוזנר, מנהל חטיבת המשאיות אצל הנתבעת, להלן: "רוזנר" (לגבי תצהירו נ/1). דיון והכרעה - לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה. בהתאם להוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקרי פסק הדין. האם בוצע הליך של גילוי נאות לפני מכירת הרכב ? אין חולק כי ביום 19/9/09 ביקר טויטו בסניף הנתבעת והתעניין ברכישת המשאית וכי במעמד הביקור הוסבר לו כי המשאית נבדקה במכון אוטוטסט ביום 18/8/09 וכי בבדיקתה נתגלו מספר תקלות, אשר פורטו במסמך "טופס סיכום אחיד" (להלן: "טופס הסיכום"). אין אף חולק כי יומיים לאחר מכן, ביום 21/9/09, טיוטו שב אל הסניף ושוחח עם מר אילן שרייבר (להלן: "שרייבר"), אשר התחייב בפניו כי כל התקלות שמפורטות בטופס הסיכום כבר תוקנו על ידי הנתבעת במוסך מטעמה, מוסך ס.נ.ה בע"מ (להלן: "מוסך ס.נ.ה"). מוסכם עוד כי במעמד זה, ביום 21/9/09, שרייבר אף ציין כי קיימים שני ליקויים נוספים שנתגלו במשאית (שלא מפורטים בטופס הסיכום, במזגן ובספידומטר) והבטיח שגם שני ליקויים אלו יתוקנו על חשבון הנתבעת, עובר למסירת המשאית לידי התובעת. במצב דברים זה, טויטו סיכם עם שרייבר את פרטי המכירה ונחתם הסכם המכר. המשאית הועברה לידי התובעת ביום 29/9/09. טויטו טוען כי במהלך המו"מ עם שרייבר, זה האחרון הבטיח להעביר לו את "הסטורית הטיפולים" לגבי המשאית (וראו כי בהסכם המכר מצוין שהנתבעת תעביר לתובעת את "ההסטוריה"). ממשיך וטוען טיוטו כי "ההסטוריה" לא הועברה אליו כמתחייב וכי רק במסגרת ניהול התיק, הועברו לעיונו מסמכי "ההסטוריה" ממוסך ס.נ.ה. והתברר לו כי במשאית בוצעו טיפולים משמעותיים אשר לא גולו לו - ובמיוחד הוא מפנה לכך שבחודש אוקטובר 2008 (כשנה לפני רכישת המשאית) בוצע לגביה טיפול מקיף במנוע אשר כלל שיפוץ כללי של ראש המנוע ופירוק המנוע וזאת בעלות של 15,000 ₪ (להלן: "הטיפול במנוע"). לטענתו של טויטו, המדובר במידע משמעותי שחייבים היו להביא לידיעתו וכי הדבר מלמד על כך שמצב המנוע היה פחות טוב מהמצג שהוצג לו. אני מוצאת שיש לקבל את טענתו של טויטו בהיבט זה. נכון הוא שעובר לרכישה הציגה הנתבעת לתובעת את טופס הסיכום ונכון הוא שהתובעת בחרה שלא לשלוח את הרכב לבדיקה מטעמה, אך שתי עובדות אלו מתייחסות רק לשאלה אם היה מקום להתבסס על הבדיקה שביצעה הנתבעת, או שהיה צריך לבצע בדיקה נוספת עצמאית מטעם התובעת. שתי העובדות אינן מתייחסות לשאלה שעולה במקרה זה לגבי המצגים שחייבת היתה הנתבעת להציג בפני התובעת ובאשר להיקף חובת הגילוי. אני סבורה שמידע חשוב באשר להיסטוריה של הרכב יש צורך להציג לקונה לפני החתימה, בלי קשר לבדיקת הרכב - ובוודאי שיש להציג אותה אם קיימת לכך התחייבות בהסכם. מבחינה עובדתית - עדותו של טיוטו לא נסתרה, ולו מן הטעם ששרייבר לא התייצב למתן עדות והעד היחידי מטעם הנתבעת היה רוזנר, אשר החל את תפקידו הרבה אחרי האירועים נשוא תביעה זו. באשר ל"היסטוריה" עצמה - שוכנעתי שהוסתר מידע לגבי טיפול נרחב ומקיף שבוצע במנוע. אין בכוונתי להכריע במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים לגבי השאלה אם המדובר בטיפול שמכונה "אוברול" או לא. החשוב הוא שמהחשבונית ניתן ללמוד על כך שבוצע טיפול בראש המנוע, בעלות משמעותית, ואין צורך להכריע באשר לכינוי המדויק של אותו טיפול. מידע לגבי טיפול שכזה צריך היה לתת בידי התובעת לפני רכישת המשאית. במיוחד יש להפנות לכך שהמידע והמסמכים לגבי ה"היסטוריה" בכלל, והטיפול במנוע בפרט, היו בידי הנתבעת - שכן המדובר במסמכים שהוכנו על ידי מוסך ס.נ.ה אשר הוא המוסך אשר עימו עובדת הנתבעת באופן שוטף ואליו גם פנתה לגבי תיקון הליקויים שבטופס הסיכום האחיד. משמע, שהמדובר במידע שהיה בידי הנתבעת לפני המכירה ולמצער, יכול היה להיות בידיה. אני מוצאת שבאי העברת המידע לידי התובעת, הפרה הנתבעת את חובת הגילוי הראויה, הדבר מהווה הפרה של חובת תום הלב החוזית הכללית, כמו גם הפרת החובה המצויה בסעיף 4(ב)(4) לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשט"ח-2008, ואפנה בהקשר זה למקרה דומה שנדון בת"א (שלום קריות) 4051/05 מ.י. מאכלי מזון נ' השכרת רכב שלמה, אשר אף שם הגיע בהמ"ש למסקנה כי אי גילוי מידע לגבי "אוברול" למנוע עובר לרכישה מהווה הפרה חוזית - אליו הפנה ב"כ התובעת. משמע, מסקנתי עד כה היא שהנתבעת אכן הפרה את חובת הגילוי הנאות. מהו הסעד הרלבנטי ? עתה יש לבחון מהי משמעותה של הפרת חובת הגילוי, ופה אני מוצאת שהתובעת כשלה בהוכחות עיקרה טענותיה - ותחילה, יש "לעשות סדר" בטענות. אם הטענה היא שהבעיות היו לפני המכירה ומצויינות בדוח הסיכום - אזי היתה יכולה לעלות טענה לגבי כך שלא תוקנו התקלות שבדוח הסיכום (ואזכיר שאין מחלוקת שהנתבעת התחייבה לתקן מה שמופיע בדוח הסיכום). כלומר, שאם הטענה היא שהנתבעת לא עמדה בחובתה לתקן את התקלות שבדוח הסיכום - אזי עמדתי היא שטענה שכזו לא הוכחה. צריך היה לתמוך טענה שכזו בחוות דעת של איש מקצוע, אשר יסביר לי שכל התקלות שהתגלו במשאית לאחר הרכישה נובעות וקשורות לאחת מהתקלות שמצויינות בדוח הסיכום ושהמסקנה המקצועית החד משמעית היא שהנתבעת לא תיקנה את מה שהבטיחה לתקן. חוות דעת שכזו אין בנמצא. לשלמות התמונה אפרט מעט את עמדתי לגבי נקודה זו. טרם רכישת המשאית היא נבדקה במכון אוטוטסט ובטופס הסיכום האחיד צויין כי בכל הנוגע למערכת המנוע, מערכת הקירור, מערכת הדלק ומערכת ההצתה "המנוע מזייף חזק בסרק, הספק מנוע נמוך, נזילות סולר, נזילות שמן". התקלה הראשונה אירעה למשאית יומיים לאחר שהתובעת קיבלה לידיה את המשאית, ביום 1/10/09. בדיקה במוסך קמחי ובמוסך ס.נ.ה העלתה כי התגלו "סדקים בסליבים" שמעבירים מים ממערכת המים למנוע של המשאית, דבר אשר גרם לנזילה ולתקלה. הנתבעת תיקנה על חשבונה את אותה תקלה. התקלה השניה אירעה כחודשיים לאחר מכן, כאשר בדצמבר 2009 התברר כי "משאבת המים של המשאית התקלקלה". התובעת תיקנה את התקלה על חשבונה וטוענת כי העלות הרלבנטית היתה כ-1,000 ₪, אם כי לא הוצגה כל אסמכתא בהקשר זה. התקלה השלישית אירעה ביום 18/2/10, שאז שוב נבדקה המשאית במוסך ס.נ.ה והתברר כי "הטורבו של המנוע התקלקל בעקבות תקלות במערכת המים". התובעת טוענת שהתיקון של התקלה השלישית ארך כ-3 שבועות, שבמהלכם המשאית היתה מושבתת וכי עלות התיקון היתה כ-6,500 ₪. התקלה הרביעית היתה ביום 9/7/10 ושוב התברר כי המדובר בתקלה במערכת המים, אשר גרמה לכך שהמנוע נהרס ויצא מכלל שימוש. התובעת טוענת שהעלות של תיקון התקלה היתה כ- 22,000 ₪ וצירפה קבלה בכל הנוגע לתיקון המנוע כאמור. מהאמור לעיל עולה שלא הוכח שהתקלות שהיו במשאית קשורות בתקלות שמפורטות בדוח הסיכום. בדוח הסיכום, לגבי מערכת הקירור מצוין שיש נזילות סולר ושמן, אך לא כתוב שיש נזילות של מים בשל סדקים אלא או אחרים. אני מסיכמה כי הנזילה של המים הראשונה אולי יכולה לגרום לקלקול במשאבת המים ושזה יכול לגרום לקלקול של ה"טורבו" ולקלקול של כל המנוע. אך לא שוכנעתי שמכלול התקלות קשור לתקלה שמופיע בטופס הסיכום ואשר לא תוקנה כדבעי. שאלה אחרת היא מהי המשמעות של העובדה שהנתבעת לקחה על עצמה לתקן את התקלה הראשונה. דהיינו, האם יש בכך כדי ללמדינו על כך שהיא אחראית לכל תקלה אחרת נגררת במערכת המים. התשובה לשיטתי בשלילה. לכן, לא שוכנעתי שהתקלות במשאית קשורות לתקלות שפורטו בדוח הסיכום. אם - לחילופין - הטענה היא שהבעיות היו לפני המכירה ולא מצויינות בדוח הסיכום - אזי היתה צריכה לעלות טענה כלפי המכון הבודק, כיצד הוא לא איתר את הבעיות, וגם במקרה שכזה צריך היה להוכיח (באמצעות חוות דעת של מומחה) שהבעיות הנוכחיות נובעות וקשורות לטיפול שבוצע ושלא גולה. ונשוב עתה לנפקות של אי הגילוי. מעבר לכך ששתי החלופות דלעיל לא הוכחו, אזי אף לא הוכח שהטיפול במנוע (ש"הוסתר") לא היה מוצלח. שהרי המידע שהוסתר הינו לגבי עצם קיומו של הטיפול. לא הוכח שהוא כשל. אולי הטיפול הצליח, ולכן בבדיקה עובר למכירה לא צוין דבר בהקשר זה. את כל השאלות הללו בהיבט המקצועי היה על התובעת לפתור. בהקשר זה אעיר עוד כי בכל פסקי הדין שעוסקים במקרים דומים, הסעד הכספי כומת אחרת, וכאשר כומת כפי שנעשה במקרה זה - הדרישה נדחתה. לדוגמא - בעניין שנדון בת"ק (חיפה) 26248-11-10 מצגר נ' א.י.ס. טרייד אין, הסעד המבוקש היה ההפרש שבין מחיר הרכב ללא הפגם שלא גולה לבין המחיר עם הפגם, שכן בהמ"ש הגיע למסקנה שלו המידע בו דובר שם היה נמסר לרוכש - המחיר החוזי היה נמוך יותר. יתכן ובמקרה זה המחיר היה שונה - אך לא הוכח דבר בהקשר זה. דוגמא שניה הינה במקרים שבהם הוכח אי גילוי מידע חיוני לגבי טיפולים ברכב לפני המכירה והוכח כי לו הקונה היה יודע אודותם - הוא לא היה רוכש את הרכב. במקרים שכאלו, הסעד יכול להיות ביטול העסקה, השבת הרכב והשבה הדדית של מחיר הרכב ופיצוי, אך במקרה דנן - אין טענה שכזו. טויטו לא טען בתצהירו, וממילא לא הוכיח, שלו הוא היה יודע יותר מידע רלבנטי הוא היה נמנע מרכישת המשאית. טויטו ידע שהוא רוכש משאית שהיתה בת 10 במועד רכישתה ומן הסתם אין עסקינן ברכב חדש, אלא רכב שיש לגביו "היסטוריה" טיפולית. במקרים מהסוג השלישי - בהם נטען שיש לפצות את הקונה בגין עלות תיקון פגם שלא גולה לו - הזכאות קמה רק כאשר מוכח שהתיקון שבוצע נועד לתקן את אותו הפגם ש"הוסתר" (וראו כי בפסק הדין שאליו מפנה דווקא התובעת לגבי אי הגילוי, אשר אוזכר מעלה - הרי שהתביעה נדחתה בשל אי הוכחת קש"ס בין אי הגילוי לבין הנזק הנטען). במקרה דכאן, לא הוכח שהטיפולים שבוצעו במשאית קשורים לטיפול במנוע "שהוסתר", אף אם הוא לא הצליח. משמע, שבמקרה שלנו - הוכח אי הגילוי, אבל אי הגילוי מתייחס לתיקון שהיה ולא לפגם שהיה, ושוב - טענה לגבי כך שהתיקון נכשל, צריך היה לתמוך בראיות טובות יותר. יחד עם זאת, אני סבורה שיש לראות בחומרה את העובדה שהנתבעת העלימה מידע מטויטו ולא אפשרה לו לקבל את תמונת המצב השלמה לפני שהחליט על הרכישה ולפני שהגיעו הצדדים להסכמה לגבי מחיר הרכישה, בבחינת פגיעה באוטונומיה ובחופש החוזים - ואני סבורה כי בגין הפרה זו יש להעניק לתובעת פיצוי בסך של 10,000 ₪ (לרבות בגין עוגמת הנפש). אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 10,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23% מהסכום ואת החזר אגרת בהמ"ש משוערכת להיום - והכל בתוך 30 יום. תקלות ברכבמשאית