תקנה 65 לתקנות סדר הדין האזרחי מסמיכה את בית המשפט לבקש פרטים נוספים בתצהיר, תכליתה לאפשר לבית המשפט לדרוש פרטים נוספים שהם מהותיים לבירור תביעה. אולם אם כתב התביעה אינו מגלה עילה, גם אין תביעה, וממילא שאין מקום לריפוי הפגם המהותי שבכתב התביעה באמצעות מכשיר זה. להלן נוסח התקנה: הוספת פרטים על פי דרישת בית המשפט 65.  בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לדרוש פרטים נוספים ומפורטים יותר לכל ענין הנזכר בכתב טענות או נוגע לו, ולהורות שהפרטים העובדתיים יוגשו בתצהיר; כן יוכל להורות בדבר הוצאות וענינים אחרים הנגזרים מדרישתו להוספת פרטים, ככל שנראה לו. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקנה 65 לתקנות סדר הדין האזרחי: עניינה של החלטה זו הוא בשאלה אם יש למחוק את כתב התביעה על הסף מהטעם ש"אין הכתב מראה עילת תביעה", וזאת לפי תקנה 100(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עיקרי העובדות ועיקרי טענות הצדדים 2. כתב התביעה הוגש בסדר דין מהיר עוד ביום 29.4.2010 ובו עתרה התובעת לסעד כספי בסך של 44,000 ₪. כתב התביעה מחזיק שבע פסקאות קצרות בלבד (שמשום מה מוספו מ-9 עד 15). בפסקאות המהותיות (11 עד 14) נטען כך: "11. התובע הינו בית דפוס המבצע בין היתר, הדפסת והדבקת מועדות. 12. ביום 20.5.2005 ביצע התובע עובר הנתבע עבודות הדפסה והדבקת מודעות בסך 40,425 ₪. העתק המודעות מצ"ב. 13. למרות פניות מצד התובע ובא כוחו אל הנתבעים, לא שילמו הנתבעים החוב עד ליום הגשת התביעה. 14. סכום החוב ליום הגשת התביעה מגיע לסך 44,000 ₪". לכתב התביעה אכן צורפו שמונה מודעות שעניינן גילוי דעת (המכונות "פשקווילים"), אך לא נמצאו בהן שמותיהם של מי מהנתבעים. ככל שהם נחבאים אי שם, בית המשפט לא הופנה לכך. 3. כתב ההגנה מטעם הנתבע 1 הוגש ביום 17.6.2011, וכתב ההגנה מטעם הנתבע 2 הוגש ביום 21.6.2011. בשניהם נטען שכתב התביעה אינו מראה עילת תביעה (פסקה 4 בכתב התביעה של הנתבע 1; פסקה א בפתח כתב ההגנה של הנתבע 2). 4. בחינת כתב התביעה מעלה לכאורה, שאמנם "אין הכתב מראה עילת תביעה" ולפיכך דינה של התביעה להימחק על הסף בהתאם להוראת תקנה 100(1) בתקנות סדר הדין האזרחי. מטעם זה, בפתח הישיבה המקדמית שהתקיימה היום הופנתה תשומת לבו של בא-כוח התובעת לכך, תוך שהובהר לו שכתב התביעה אינו מראה קשר כלשהו בין התובעת לבין מי מבין הנתבעים. לא רק שהתובעת לא הצביעה על קשר בין המודעות שלטענתה פורסמו, לבין הנתבעים, אלא שאף לא הצביעה על כך שהנתבעים, או מי מהם, הזמין את פרסום המודעות. התובעת לא צרפה הסכם כלשהו, שלפיו המודעות הוזמנו ואף לא טענה שהזמנתן נעשתה בעל-פה. התובעת גם לא הראתה על סמך מה נתבע הסכום הנתבע דווקא, לא צורפה חשבונית כלשהי והתובעת לא הראתה שפנתה אל מי מהנתבעים כדי שיסלק את החוב שלטענתה, חב לה. לא זו בלבד, אלא שכל אשר נטען כלפי הנתבעים הוא ש"ביום 20.5.2005 ביצע התובע עבור הנתבע עבודות הדפסה והדבקת מודעות". לא נאמר שהנתבע ביקש זאת, ולא נאמר שהתחייב לשלם עבורן. גם לא נאמר מיהו אותו "נתבע" שעבורו בוצעה עבודת ההדפסה על-ידי התובעת. 5. תשובותיו של בא-כוחה של התובעת לכל הטענות האמורות היו, שאין מקום למחיקת התביעה משלושה טעמים. האחד, התביעה כן מגלה עילה. אך יוער כבר עתה, שבטענותיו, לא הבהיר בא-כוחה של התובעת כיצד כתב התביעה מגלה עילה. השני, בא-כוחו של הנתבע 2 הציע לתקן את כתבי הטענות לפי תקנה 65 בתקנות סדר הדין האזרחי, אך בית המשפט לא ביקש זאת מהתובעת. שלישית, העובדות בעניין העילה פורטו בתשובה לבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע 2. במסגרת תשובותיו לטענות הנתבע 1 ולטענות בא-כוחו של הנתבע 2 הוסיף בא-כוחה של התובעת טענות אלו: מגמת הפסיקה היא שלא לסלק תביעות על הסף, אלא אם כן ישנן סיבות מיוחדות המצדיקות זאת; לא ניתן היה לבסס את כתב התביעה על הזמנה בכתב, מכיוון שדובר בהזמנת מודעות מסוג "פשקווילים", שמקובל להזמינן במהירות ובעל-פה ללא תיעוד בכתב; אי תשלום עבור הדפסת המודעות והדבקתן יהיה משום עשיית עושר ולא במשפט; אם בית המשפט היה סבור שיש לתקן את כתב התביעה, כי אז היה עליו להורות כאמור בתקנה 65 בתקנות סדר הדין האזרחי. 6. בא-כוחו של הנתבע 2 חזר על האמור בכתב ההגנה וביקש להדגיש עוד, שכתב התביעה הוגש בשיהוי ניכר, ללא כל מסמך התומך בנטען בו, חרף החובה לצירוף מסמכים מהותיים לכתב תביעה המוגש בהליך של סדר דין מהיר. עוד טען, שלא הייתה כל פניה אל הנתבע 2 לתשלום החוב הנטען בתביעה. לטענתו, אפילו בוצעה העבודה לפי הזמנת הנתבע 2, עובדה שאותה הכחיש, אין בכך די, מכיוון שעל התובעת להוכיח שהנתבע 2 התחייב לשלם עבורה, שהרי גם אפשר שהדבר נעשה ללא תמורה (מתנה). הנתבע 2 צריך לדעת מפני מה עליו להתגונן, ולא יתכן שינחש למה כיוונה התובעת. הנתבע 1 הוסיף אף הוא, שמעולם לא הופנתה אליו כל דרישה לתשלום החוב הנתבע ממנו בתביעה. דיון 7. צודק בא-כוחה של התובעת בטענה שהמדיניות הנוהגת בעניין בקשות לתיקון כתבי תביעה היא כזו אשר ככלל, מאפשרת לתקן כתבי טענות. הטעם לכך נעוץ ברצון לאפשר לבית המשפט לגבש את השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים ולייעל את הדיון (ראו בעניין זה: אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט-2009, בעמ' 152). אלא שבענייננו, לא הונחה לפניי כל בקשה לתיקון כתב התביעה. גם בדיון היום, לא ביקש בא-כוחה של התובעת לתקן את כתב התביעה לאור טענות הנתבעים שכאמור, נטענו זה מכבר במסגרת כתבי ההגנה. 8. מעבר לכך, איני מקבלת את טענותיו של בא-כוח התובעת, שלפיהן אין בנסיבות הנדונות כדי להצדיק את מחיקת כתב התביעה על הסף, מאחר שאינו מגלה עילה. זאת מהטעמים הבאים: ראשית, בניגוד לטענתו, מהטעמים שעליהם עמדנו קודם לכן, כתב התביעה אינו מגלה עילה. שנית, תקנה 65 בתקנות סדר הדין האזרחי, המסמיכה את בית המשפט לבקש פרטים נוספים בתצהיר, איננה רלוונטית. תכליתה לאפשר לבית המשפט לדרוש פרטים נוספים שהם מהותיים לבירור תביעה. אולם אם כתב התביעה אינו מגלה עילה, גם אין תביעה, וממילא שאין מקום לריפוי הפגם המהותי שבכתב התביעה באמצעות מכשיר זה. עוד יוער, שהנתבע 2 בכתב הגנתו העלה את האפשרות שבית המשפט יורה כאמור, כטענה חלופית בלבד, שכאמור, איננה רלוונטית בענייננו. שלישית, על כתב התביעה, בעודו עומד לעצמו, לגלות עילה ואין התובעת יכולה להפנות להליך אחר שהסתיים זה מכבר בפני רשם בית המשפט. לפיכך, אין בהליך שעניינו הבקשה להפקדת ערובה ובתגובת התובעת לבקשה שהוגשה במסגרת זו, כדי לרפא פגם שנפל בכתב התביעה. רביעית, לנוהג שלפיו הזמנת מודעות שכוללות גילוי דעת (פשקווילים) נעשית במהירות ובעל-פה, אין כל רלוונטיות. עדיין על התובעת להראות שהנתבעים, או מי מהם, הזמין את המודעות מהתובעת ושנדרש לשלם עבורן. כך גם יש להראות שהוסכם על סכום התשלום. חמישית, קבלת דבר מבלי לשלם עבורו אכן עשויה להוות עשיית עושר ולא במשפט. אולם גם טענה זו יש לבסס. לא ניתן לטעון טענה מעין זו מבלי להראות שהתובעת אמנם התבקשה לבצע עבודה עבור מי מבין הנתבעים, שסוכם על תשלום ושזה לא שולם. כל אלו לא פורטו בכתב התביעה. 9. על כל אלו יש לחזור ולומר, שגם עתה, לא מונחת בפני בית המשפט בקשה לתיקון כתב התביעה, והדבר אף לא התבקש בדיון היום. בהיעדר בקשה, ממילא שבית המשפט לא יכול להיעתר לבקשה מעין זו. יחד עם זאת, ויכול שלמעלה מן הצורך נעיר, שאפילו הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה ספק אם היה מקום להיעתר לבקשה שכזו. כפי שנפסק לא פעם, גם במקום שבו לכאורה, יש להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, ידחה בית המשפט את הבקשה אם זו הוגשה בשיהוי ניכר או שהיה בהתנהגות התובע כדי להצדיק את דחיית בקשת התיקון (גורן, עמ' 154-153 והפסיקה הנזכרת שם). בענייננו, כתב התביעה הוגש כאמור, לפני למעלה משנה, והגם שהטענה בדבר היעדרה של עילת תביעה נטענה על-ידי הנתבעים כבר בכתבי ההגנה מטעמם, לא עשתה התובעת דבר, ולא ביקשה את תיקונו של כתב התביעה במשך כל אותם חודשים ארוכים. על כך נאמר כי בית המשפט "לא יתיר בנקל במהלך הדיון, תיקון שהצורך בו הוברר למכביר חודשים קודם לכן, ועל אף זאת לא נתבקש" (פסק-דינו של כבוד השופט מ' מני בע"א 180/62 שלמה שלוש נ' דוד ג'ורז'י, פ"ד טז 1824 (1962), בעמ' 1827). 10. מכל הטעמים האמורים, ומאחר שכתב התביעה כאמור, אינו מגלה עילה, התביעה תימחק. למען הסר ספק מובהר, שאין בכך כדי למנוע מהתובעת הגשת תביעה אחרת חדשה ומתוקנת, בכפוף להוראת כל דין. התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים עבור שכר-טרחת עורך-דין (לנתבע 2) והוצאות המשפט סך של 2,500 ₪ (ובסך הכול 5,000 ₪). תשלום ההוצאות כאמור, ישולם מכספי הפיקדון שהופקדו בקופת בית המשפט על-ידי התובעת. תקסד"א 1984 (הישנות)