קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום חלקי של דמי ביטוח ע''י המבוטח לפני תאונת דרכים: אקדמות מילין 1. התובע תושב כפר יפיע והיה, במועדים הרלוונטיים לתובענה, הבעלים של רכב משא סגור מסוג רנו קנגו, מ.ר. - 11-631-35. (להלן: "הרכב"). 2. בתחילת חודש מרץ 2008 או בסמוך לכך, התקשרו הצדדים בחוזה ביטוח (להלן: "החוזה"), כהגדרתו בסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 .(להלן: "החוק"). 3. הנתבעת הוציאה פוליסה המפרטת את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן: "הפוליסה"). המדובר בפוליסה לביטוח הרכב, בביטוח מקיף (מס' 2030251917-08). תקופת הביטוח היתה, מיום 21.2.2008 ועד ליום 31.1.2009 (חצות). דמי הביטוח המוסכמים ולאחר הנחה, היו סך של 3,900 ₪. לפי הפוליסה, ישולמו דמי הביטוח בשמונה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 5.4.2008, דרך חיוב חשבון התובע המתנהל בבנק הפועלים - סניף מגדל העמק. (להלן: "החשבון"). 4. דמי הביטוח לא שולמו במועדם. סוכן הביטוח פנה לתובע בדרישה לשלמם בהתאם למוסכם בחוזה. לאחר מכן, התייצב שליח מטעם התובע במשרד סוכן הביטוח, ומסר לסוכן הביטוח שלושה שיקים: הראשון, ע"ס 1,000 ₪, משוך על בנק דיסקונט - סניף מגדל העמק וזמן פרעונו 15.9.2008 (להלן: "השיק הראשון"); השני, ע"ס 1,000 ₪, וזמן פרעונו - 15.11.2008 (להלן: "השיק השני"); והשלישי, ע"ס 900 ₪, וזמן פרעונו - 15.12.2008 (להלן: "השיק השלישי"). התובע, אינו מושך השיקים. (ביחד להלן: "השיקים"). 5. הנתבעת, שאוחזת בשיקים דנן, הציגה, במועד, את השיק הראשון לפרעון בבנק הנמשך, והבנק פרעו. 6. ביום 17.9.2008, אירעה תאונת דרכים, בה היה מעורב הרכב, שהיה נהוג על-ידי התובע. (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה, ניזוק הרכב קשות. מר כמיל מרזוק, שמאי ומעריך נזקים (להלן: "השמאי"), בדק (ביום 23.9.2008) את הרכב וערך (ביום 16.10.2008) חוות-דעת בכתב. (להלן: "חוות-הדעת). 7. השמאי קבע בחוות-הדעת, כי בתאונה ניזוק הרכב בחלקו הקדמי. הנזק הגולמי שנגרם לרכב (כולל מע"מ) מגיע לסך של 23,933 ₪, שמהווה 76% מערך הרכב. הרכב אינו בר-תיקון, והוא הוכרז כאובדן כללי. 8. ביום 10.11.2008, שלח ב"כ התובע לנתבעת מכתב דרישה לפיצוי התובע על נזקי הרכוש אשר נגרמו לו כתוצאה מהתאונה. (להלן: "מכתב הדרישה"). לא היה מענה למכתב הדרישה. טענות התובע 9. התובע טוען, כי בסוף חודש יולי 2008, התקשרה אליו פקידה ממשרד סוכן הביטוח והודיעה לו, כי הבנק לא כיבד את הוראתו לחיוב החשבון, ועל-כן, נוצר פיגור בתשלום דמי הביטוח. בסמוך לכך, הוא הסדיר את תשלום דמי הביטוח, לפי המוסכם בחוזה. שליח מטעמו, מסר לסוכן הביטוח את השיקים. וכן, סוכם עם סוכן הביטוח, כי התובע ישלם את יתרת דמי הביטוח בסך של 1,000 ₪ עד לסוף חודש אוקטובר 2008. 10. התאונה הינה מקרה ביטוח ומכוסה על-ידי החוזה. הנתבעת מסרבת לשלם לו את תגמולי הביטוח בהתאם לחוזה. בהתנהגותה זו, היא מפרה את החוזה והוראות החוק. 11. התובע טוען, כי הנתבעת נושאת באחריות לפצותו על מלוא נזקיו שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, והכל בהתאם לחוזה ,הפוליסה והוראות החוק. הוא תובע פיצוי, בפרטי נזק אלה: א. נזק לרכב, לפי חוות-הדעת - 28,350 ₪ ב. שכ"ט שמאי - 1,675 ₪ ג. הפסד השתכרות והוצאות נסיעה - 3,000 ₪ סה"כ - 33,025 ₪. טענות הנתבעת 12. הנתבעת מכחישה, מנגד, את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק. לגירסתה, התובע הפר את החוזה. דמי הביטוח היו סך של 4,799 ₪. הוא לא שילם את חלקם במועד ובהתאם לחוזה. הבנק לא כיבד את הוראות התובע לחייב החשבון, לשם תשלום דמי הביטוח במועדם. 13. וכן, מאחר והיה פיגור בתשלום דמי הביטוח, פעלה הנתבעת בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק. ביום 18.5.2008, היא שלחה לו דרישה בכתב לשלם את יתרת דמי הביטוח בתוך 15 ימים, שאם לא כן יבוטל החוזה. התובע לא נענה לדרישה. ביום 2.6.2008, היא שלחה לתובע דרישה שניה לתשלום יתרת דמי הביטוח, תוך שהיא מתרה בו, כי במידה ולא יסלק את יתרת החוב בתוך 21 ימים, יבוטל החוזה. שוב, התובע לא נענה לדרישה האמורה והחוזה בוטל ביום 24.6.2008. 14. לבסוף, טוענת הנתבעת, כי אין כיסוי ביטוחי כדין לתאונה. בזמן התאונה, החוזה לא היה בתוקף. מכאן, אין היא אחראית לנזקו של התובע. הפלוגתא 15. הפלוגתא העיקרית שבין הצדדים, אחת היא: האם הנתבעת ביטלה את החוזה כדין? מסכת הראיות 16. מטעם התביעה, העידו שני עדים: התובע ומר בדר אלדין לואבנה (להלן: "בדר אלדין"). שניהם הקדימו והגישו תצהיר עדות ראשית שלהם (ת/1 ות/2, והכל בהתאמה). 17. מטעם ההגנה העידו שני עדים. סוכן הביטוח ומר גלמן אברהם (להלן: "גלמן"). גם עדים אלה, הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם (נ/3 ונ/4, והכל בהתאמה). וכן, היו להגנה שלושה מוצגים נוספים: נ/1 - ההצעה לביטוח; נ/2 - טופס הוראה לחיוב החשבון; ונ/5 - תדפיס מצב חשבון התובע אצל הנתבעת. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית 18. החוק הינו חוק סוציאלי-צרכני מגן. הוא מסדיר, מבחינה נורמטיבית, את היחסים המשפטיים בין המבוטח לבין המבטח, בביטוח מסחר, ובין שניים אלה לבין סוכן הביטוח. תכליתו העיקרית, היא להגן על האינטרסים של המבוטח, מפני כוחו העדיף של המבטח. עמד על כך פרופ' ידין: "חוק חוזה הביטוח נמנה עם החוקים שבהם מדינת סעד מודרנית באה לעזרת 'האיש הקטן', מעין חוק להגנת הצרכן בין שאר החוקים בעלי מגמה זו, כמו חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 ורבים אחרים. מגמתו הכללית של החוק היא לשמור על המבוטח בפני הכוח העדיף של המבטח ובפני הפעלה וניצול של עמדתו העדיפה. בלשון אחר: החוק בא לתקן, ולו במעט, את חוסר השוויון בין הצדדים לחוזה ביטוח". (א. ידין, חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, עמ' 18; מתוך ג. טדסקי (עורך), פירוש לחוק החוזים, הפקולטה למשפטים, ירושלים, (להלן: "ידין"); וראו- י' אליאס - דיני ביטוח, כרך א', תשס"ט - 2009, עמ' 59 (להלן: "אליאס"); ד. שטרן "על מעמדו המשפטי של סוכן הביטוח: יחסי סוכן ומבטח" מחקר משפט י' (תשנ"ג), 93, 97). בע"א 391/89 וייסר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1), 837, 855 (1993), נפסק, כי: "חוק חוזה הביטוח ואותן הוראות של חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א - 1981, העוסקות במישור המשפט הפרטי שביחסי מבטח-מבוטח, המבטאים את מדיניותו של המחוקק, הם חוקי צרכנות מובהקים שנקודת המוצא שלהם היא של אי-שוויון בין הצדדים ומגמתם הברורה היא לשמור על המבוטח מפני כוחו של המבטח ולאזן את חוסר השוויון ביניהם". (וראו - ע"א (ת"א) אלון נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ , 5.8.2004). 19. חוזה הביטוח הוא, ככלל, חוזה אחיד ומיוחד באופיו, במהותו ובתכליתו. הזכות לביטול חוזה ביטוח בשל פיגור בתשלום דמי הביטוח מוסדרת בהוראת סעיף 15 לחוק. המדובר בחיקוק מיוחד וקוגנטי. חיקוק זה, מוציא את הוראת הביטול הכללית לחוזה ביטוח כאמור בסעיף 10 לחוק. הוא גם מוציא את הוראות הביטול של דיני החוזים (סעיף 38 לחוק). סעיף 15(א) לחוק קובע, כי: "לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם ולא שולמו גם תוך 15 ימים לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן". התכלית הכללית והספציפית של סעיף 15 לחוק היא, להגן על המבוטח. אין להכביר מילים, כי קיים פער גדול בין כוחו המסחרי, הכלכלי והמקצועי של המבטח ובין כוחו של המבוטח היחיד. ככלל, המבטח הוא תאגיד כלכלי ומסחרי גדול, הנהנה משירותים של מומחים ויועצים בעלי מוניטין. הוא בעל ניסיון עסקי רב בתחום הביטוח לסוגיו. הוא זוכה לשיתוף פעולה הדוק עם שאר המבטחים. לא כך המבוטח היחיד והבודד. 20. נקודת המוצא של סעיף 15 לחוק היא, כי פיגור בתשלום דמי הביטוח, כשלעצמו, אינו מקנה למבטח זכות לבטל את חוזה הביטוח לאלתר. (אליאס, שם, בעמ' 714; ידין, שם, בעמ' 65). הוא "מבקש למנוע מצב של חלל ביטוחי עקב אי-תשלום דמי ביטוח" (ש. ולר - חוק חוזי הביטוח, תשמ"א - 1981, כרך ראשון, עמ' 415, מתוך: זמיר, ראבילו ושלו (עורכים), פירוש לחוקי החוזים, האוניברסיטה העברית - 2005). (להלן: "ולר"). סעיף 15(א) לחוק קובע חמישה תנאים מצטברים, שבהתקיימם מתבטל חוזה הביטוח בשל אי-תשלום דמי הביטוח והם: הראשון, הוא "לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם". בדרך כלל, המועד לתשלום דמי הביטוח קבוע, בחוזה הביטוח. במקרה ובחוזה הביטוח אין תנייה בדבר מועד התשלום, יחול סעיף 14 לחוק ולפיו "דמי הביטוח ישולמו עם כריתת החוזה או תוך זמן סביר ולאחר מכן..." 21. השני, הוא שהמבטח המציא למבוטח דרישה בכתב לתשלום דמי הביטוח (ת"א (ב"ש) 665/87 קריסטי נופש בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ,14.3.1993). הדרישה דנן תכלול התראה, לפיה חוזה הביטוח יבוטל אם המבוטח לא ייענה לדרישה. (ולר, שם, בעמ' 417). 22. השלישי, הוא, שהמבטח לא נענה לדרישה בכתב, והפיגור בתשלום דמי הביטוח נשאר בעינו. 23. הרביעי, הוא, בחלוף 15 ימי הארכה הראשונה, הודיע המבטח למבוטח בכתב, כי "החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן" לשון אחר: המבטח המציא למבוטח הודעה מותנית, בכתב, מפורשת, חד-משמעית לביטול חוזה הביטוח. 24. והתנאי החמישי והאחרון לביטול חוזה ביטוח בשל פיגור בתשלום דמי הביטוח, הוא, שדמי הביטוח לא שולמו תוך ההארכה השנייה (בת 21 ימים), שעם חלופה מתבטל החוזה לאלתר. ויודגש: מניין 15 ו- 21 הימים הנקובים בסעיף 15(א) לחוק מתחיל מהיום שלמחרת היום שבו הומצאו הדרישות בכתב למבוטח, לפי העניין . (סעיף 10(א) לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981). הנידון דידן 25. לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים ואף עיינתי, עיין היטב, בכתבי הסיכומים של הצדדים, ובשים לב לדין החרות וההילכתי שלעניין, חוששני, כי הנתבעת ביטלה את החוזה שלא כדין. הנתבעת לא הוכיחה, כדבעי, כי בענייננו-שלנו מתקיימים כל חמשת התנאים הקבועים בסעיף 15(א) לשם ביטול החוזה עקב פיגור בתשלום דמי הביטוח. כאן המקום לציין, כי מצאתי סתירות מהותיות בראיות ההגנה, באשר לסכום דמי הביטוח. הן ברשימה לפוליסה (צירוף ב' לנ/4) ובתדפיס מצב חשבון (נ/5) והן ובעדויותיהם, בכתב ובעל-פה, של עדי ההגנה (נ/3, סעיף 4; עמ' 9, ש' 19; נ/4, סעיף 2; עמ' 14, ש' 7), צויין, כי דמי הביטוח היו סך של 4,799 ₪. דא עקא, סוכן הביטוח הודה, במהלך חקירתו שתי וערב, כי: "הסכום היה יותר גבוה ועשיתי לו הנחה דרך חברת הביטוח ולכן הגיע הסכום ל- 3,900 ₪". (עמ' 11, ש' 16). וכן: "ש: על-פי הצעת הביטוח (נ/1) שצורפה מה סכום הפרמיה שהיה חייב התובע לשלם? ת: 3,900 ₪". (עמ' 11, ש' 11-10) אין חולק, כי עדותו זו של סוכן הביטוח, מאשרת, מסייעת עד למאוד ואף מאמתת את גרסת התביעה וראיותיה בעניין זה. (ת/1, סעיפים 7 ו- 8; עמ' 3, ש' 14, עמ' 6, ש' 3-1). 26. הנתבעת לא הוכיחה כדין, כי המציאה לתובע - המבוטח שתי דרישות בכתב לתשלום דמי הביטוח, כמצוות סעיף 15(א) לחוק. עדותו של התובע, לעניין זה, היתה סבירה ומהימנה. בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור. קרא ודוק: המסמכים (צירופים ג'-ה' לנ/3 וצירופים ג', ד', ה' ו- ו' לנ/4), הוגשו, למעשה, לעצם קיומם בלבד ולא לאמיתות תוכנם. (עמ' 10, ש' 13-8; עמ' 15, ש' 31-21). 27. זאת ועוד, גם אם החוזה בוטל על-ידי הנתבעת ביום 24.6.2008, ואינני קובע כך, הרי הוא חודש כדין, עם קבלת השיקים על-ידי סוכן הביטוח, בסוף חודש יולי 2008 או בתחילת חודש אוגוסט 2008, וההסכמה בדבר תשלום היתרה בסך 1,000 ₪, עד סוף חודש אוקטובר 2008. ויודגש: השיק הראשון נכלל בספרי החשבונות של הנתבעת ביום 3.9.2008 והוא נפרע על-ידה במועד. (נ/5), קרי לפני מועד אירוע התאונה. עדויותיהם של התובע ובדר אלדין, לעניין זה, (ת/1, סעיפים 9-6; עמ' 3, ש' 14; עמ' 5, ש' 14-10, ש' 18, עמ' 6, ש' 20-6; ת/2, סעיפים 3 ו- 4; עמ' 8, ש' 22; עמ' 9, ש' 11-4) היו סבירות ומהימנות. 28. זאת גם זאת, עדויותיהם של סוכן הביטוח וגלמן, לפיהן, כביכול, כי החוזה לא חודש עם קבלת השיקים וההסכמה בדבר תשלום היתרה בסך של 1,000 ₪ עד לסוף חודש אוקטובר 2008, וכי סכום השיק הראשון נזקף על חשבון חובו של התובע עד לביטול החוזה, נסתרו, מניה וביה ואף באופן פוזיטיבי ומוחלט, שעה שסוכן הביטוח הודה, ברחל בתך הקטנה, כי הוא קיבל את השיקים והוציא קבלה לתובע בה הוא רשם שסכום השיקים התקבל "עבור ביטוח רכב, מס' רכב ומס' פוליסה"!! (עמ' 12, ש' 21 - ההדגשה שלי-ש.ס.). נזכור ואף נטיב להזכיר: הנתבעת נמנעה, מדעת, מלהגיש לבית-המשפט את תיקו האישי של התובע-המבוטח והקבלות שהיא הוציאה לו בגין תשלום דמי הביטוח והכל ללא הסבר סביר ומהימן. מסמכים אלה הם ברשותה והחזקתה של הנתבעת. אין להכביר מילים, כי מדובר במסמכים מהותיים שבכוחם לתרום עד למאוד לחשיפת האמת ועשיית הצדק. במחדלה זה , מחזקת הנתבעת ומאשרת את גירסת התביעה וראיותיה. 29. בהתאם לחוק ולענייננו-שלנו, יש לראות בסוכן הביטוח כשלוחה של הנתבעת. סעיף 34 לחוק קובע, כי "לעניין קבלת דמי הביטוח נחשב סוכן הביטוח שתיווך בביטוח או שצויין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח בכתב כי אין לשלם לאותו סוכן". לית מאן דיפליג, כי במקרה דנן סוכן הביטוח הוא שלוחה של הנתבעת לעניין קבלת דמי הביטוח. 30. השיקים שקיבל סוכן הביטוח מהתובע, לסילוק הפיגור בתשלום דמי הביטוח ,היו, מרגע קבלתם, קניינה של הנתבעת ואין כל היגיון, לא מסחרי ולא משפטי, לדרישה שרק עם פרעונם בפועל יוחשב הפיגור האמור כמסולק, והכל בכפוף לכל תנייה אחרת בחוזה. בענייננו, אין תנייה אחרת, לא בחוזה ואף לא בפוליסה. 31. מן המקובץ דלעיל, עולה, כי הנתבעת ביטלה את החוזה שלא כדין. החוזה בתוקף. על הנתבעת לשלם לתובע תגמולי ביטוח לפי החוזה בגין התאונה, שהיא מקרה ביטוח ומכוסה על-ידי החוזה. תגמולי הביטוח 32. כמבואר, השמאי בדק את הרכב שניזוק בתאונה והעריך את הנזק, כאמור בחוות-הדעת. הרכב הוכרז כאובדן כללי. גובה הנזק, לאחר הפחתת ערך השרידים (בסך של 3,150 ₪) ובתוספת מע"מ כחוק, הוא סך של 28,350 ₪. השמאי לא נחקר, בחקירת שתי וערב, על חוות-הדעת, והנתבעת אינה חולקת על הממצאים והמסקנות שבחוות-הדעת. סכום ההשתתפות העצמית, בגין מקרה הביטוח (התאונה) הוא סך של 1,900 ₪. במקרה דנן ומשום מה, הנתבעת לא טענה כלל לקיזוז יתרת דמי הביטוח, מתגמולי הביטוח. מכאן, תגמולי הביטוח המגיעים לתובע מהנתבעת לפי החוזה, נכון ליום הגשת התביעה, הם כדלקמן: 28,350 ₪ - 1,900 ₪ = 26,450 ₪. וכן, לתגמולי הביטוח, יש להוסיף את שכ"ט השמאי בסך של 1,675 ₪, והכל כאמור בחשבון שכ"ט שצורף לת/1, וביחד - 28,125 ₪. התובע לא הוכיח בראיה טובה את שאר נזקיו הנתבעים. הדרישה בת/1 ובכתב הסיכומים לפיצוי בגין הוצאות גרירת הרכב, מהווה, הרחבת חזית אסורה, ואינני נעתר לה. (עמ' 3, ש' 10). שאר הטענות 33. מסקנתי דלעיל מייתרת את הדיון בשאר טענותיהם של הצדדים. התוצאה 34. התוצאה היא, איפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: א. סך של 28,125 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה, 21.4.2009, ועד התשלום המלא בפועל; ב. וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 6,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםחברת ביטוחפוליסה