מה הדין בעניין אי העברת שכר טרחת עורך דין לעורך דין אחר בגין הפניית לקוח ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת עורך דין לתשלום שליש שכר טרחה בגין הפניית לקוח: בפניי תביעה לתשלום הסכום של 117,333 ₪, בעבור הפניית לקוח לעו"ד. התובע והנתבע שניהם הינם עורכי דין. על פי הטענה, הפנה התובע לנתבע לקוח, מ ר אחמד בדיר וסיכם עימו לקבלת שליש משכר הטרחה שיתקבל מלקוח זה. הנתבע מכחיש נמרצות, כי הוסכם על העברת חלק כלשהו של שכר הטרחה לתובע, ומעלה עוד טענות רבות כפי שיבואר בהמשך. לאחר שמיעת התיק נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה ופסק דיני זה ניתן לאחר שמיעת התיק לגופו של עניין. דיון: תיק זה מעלה מספר סוגיות ואדון בהן כסדרן. האם הופנה מר בדיר לנתבע באמצעות התובע? והאם הוסכם על תשלום שליש משכ"ט לתובע בגין כך?; התובע טוען, כי בשל היכרותו את הנתבע, והעובדה שהנתבע הינו עו"ד המתמחה בתחום דיני המקרקעין, כאשר הגיע אליו מר אחמד בדיר, שביקש להגיש תביעה בנוגע לקרקעות בכפר קאסם, שעל פי טענתו בני משפחתו נושלו מזכויותיהם בהם, הפנה את מר בדיר אחמד לנתבע, על מנת שהאחרון יטפל בענייננו. התובע טוען, כי במסגרת אותה הפגישה, הוסכם כי יקבל שליש משכר הטרחה שהנתבע יקבל ממר בדיר אחמד. הנתבע טוען, לעומת זאת, כי את מר בדיר אחמד הפנה אליו , אחיו של התובע, מר חאמיס אבו סייף, שהיה לקוח שלו מזה שנים ארוכות, וכי אומנם מר אחמד בדיר הגיע למשרדו יחד עם התובע, אולם לא הוסכם ולא דובר מאומה ביחס להפרשת שליש משכר טרחתו לטובתו, מה גם שאינו נוהג לעשות כן. עוד נטען, כי התובע לא לקח כל חלק בטיפול בתיק. לאחר ששמעתי את שני הצדדים אני מקבלת את גרסתו של התובע בעניין זה, שנתמכה בשלל ראיות כפי שעוד אבאר להלן, ודוחה את גרסת הנתבע. מעבר לעדותו של התובע שלא נסתרה, הובא מר אחמד בדיר למתן עדות. הנתבע ביקש לסתור את אמינותו של מר אחמד בדיר. אכן, מר אחמד בדיר נושא באמתחתו מלוא החופן טרוניות ומענות כלפי הנתבע, ויש להתייחס לעדותו בזהירות רבה. כך למשל מסתבר, ועל כך לא הייתה כל מחלוקת, הנתבע נדרש להגשת תובענה לקבלת שכר טרחתו. תובענה זו נוהלה בהליך 14070/05, שם טען מר אחמד בדיר, שהסכם שכר הטרחה עליו חתם עם הנתבע, זויף על ידי הנתבע. עוד הסתבר, כי אף לאחר שביהמ"ש באותו הליך, הפנה את הסכם שכר הטרחה לגרפולוג והסתבר כי המסמך אינו מזויף, לא חזר בו מר בדיר מטענת הזיוף, אלא העלה טענה חדשה, שעל פיה, הוא אכן חתם על הסכם שכר הטרחה, אולם הסכם זה שורבב לניירות רבים עליהם חתם. עוד עלה, כי מר אחמד בדיר, נוטר לו לנתבע, ביחס לעבודתו, ומעלה טענות רבות בקשר עם כך, שאין זה המקום לפרטן, משום שהמדובר בסכסוך שאינו חלק מההליך שבפניי, ולא מצאתי מקום להרחיב במחלוקות הרבות שבין מר אחמד בדיר לבין הנתבע, אלא שכאשר בוחנים את עדותו של מר אחמד בדיר יש להתייחס בזהירות רבה לטענותיו כלפיה נתבע. למרות זאת, במסגרת חקירתו, אישר מר אחמד בדיר, כי אכן הגיע למשרדו של הנתבע באמצעות התובע, וכי הופנה לנתבע על ידי התובע. מר בדיר הכחיש כי הופנה על ידי מר חאמיס אבו סייף, אחיו של התובע. הנתבע אינו מכחיש, כי אכן מר בדיר אחמד הגיע למשרדו לראשונה כשהוא מלווה בתובע. עוד יש לציין כי גרסתו של הנתבע , על פיה מי שהפנה את מר אחמד בדיר אליו , הוא אחיו של התובע, לא הוכחה, אחיו של התובע לא הובא להעיד, ובכל הכבוד לנתבע, ככל שהוא מבקש להסתמך על טענה מסוג זה, היה עליו להביאו ולא על התובע להביא את אחיו כדי להכחיש טענה שהנתבע מעלה. בנוסף, לעדותו של התובע, שכאמור לא נסתרה, תמיכה לעדותו אני מוצאת בכך, שהנתבע הכחיש כי הוסכם על העברת שליש משכר הטרחה, ביחס לטיפול בשני תיקים נוספים שעל פי גרסת התובע הובאו על ידו לנתבע, לקוחות בשם: שותפות קארג'ה ואוסטוינד, ולקוח נוסף בשם אבו ליבדה. ביחס ללקוחות אלה, הכחיש הנתבע כי הוסכם על תשלום שליש משכר הטרחה, אולם לתיק ביהמ"ש צורף שיק של הנתבע בסכום של 4,000 ₪, ששולם לתובע, ביום 6.6.99, תשלום שהתובע טוען, היה חלק משכר הטרחה שקיבל באותו הזמן הנתבע, בתיק שותפות קארג'ה ואוסטוינד. הנתבע לא הכחיש כי העביר את הסכום של 4,000 ₪, בשיק לתובע (ראה נספח ג' לתצהירו של התובע), אלא שטען, כי מר קארג'ה ביקש ממנו להעביר את הסכום הזה, כחלק מהתחשבנות שבינו לבין מר התובע, במסגרת היחסים המשפחתיים, ומר קארג'ה ביקש ששותפו אוסטוינד לא ידע על כך, (ראה עדותו של הנתבע בדיון מיום 2.6.2011 עמודים 25-24). די לעיין באמור בפרוטוקול על מנת לחוש את חוסר הנחת ואי הנוחות שלמשמע חקירה זו. תחילה העיד הנתבע, כי לא הוציא חשבונית ביחס לסכום השיק שמסר לתובע. (שם, עמוד 24 שורות 231-32). אח"כ נשאל, אם קיבל מעבר לסכום שכר הטרחה שסוכם עימו על מנת להעביר לתובע, את אותו החלק, שעל פי הטענה היווה התחשבנות עם מר קארג'ה, התחמק ממתן תשובה, וענה, כי הוציא חשבונית על כל סכום שקיבל מהשותפות. (שם, עמוד 24 שורה33 ועמוד 25 שורות 1-2). אח"כ כשהופנתה תשומת ליבו, כי לא ייתכן הדבר, משום שעל פי הסכם שכר הטרחה, הוסכם על 8,000 דולר, ועל פניו נראה כי יש חשבוניות בסכום זה, אם כך, הסכום של 4,000 ₪, מהווה חלק מאותו הסכום שקיבל מהשותפות, אמר שקשה לו לזכור, (שם עמוד 25 שורות 18-19). אין מקום לצטט את כל הפרוטוקול, ברור מהעולה בו, כי הסכום של 4,000 ₪ ששולם לתובע היווה חלק משכר הטרחה שקיבל הנתבע בעבור הטיפול בתיק השותפות קארג'ה ואוסטוינד, והסברו של הנתבע, כביכול עשה יד אחת עם מר קארג'ה להונות את אוסטוינד ולהעלים ממנו את התשלום לתובע, הינה הסבר דחוק וקלוש, שלא מתקבל על הדעת, ועם תכתיב השכל הישר. סביר יותר, כי כפי שהוסכם בין הצדדים, הנתבע בזמן אמת העביר 4,000 ₪, שהיוו שליש משכר הטרחה שהתקבל באותה עת, כחלק מהתמורה המוסכמת. מפאת כבודו של הנתבע, שהינו עו"ד, אין בכוונתי לצטט את כל אמירותיו, ורק אפנה לחקירתו, בעמוד 25 בנוגעת להסבריו, ואציין כי מוטב היה שביהמ"ש לא היה נאלץ לשמוע את הדברים. עוד אפנה להכחשתו של מכתב שיצא ממשרדו, מיום 6.3.2005, (נספח ב' לתביעה בתיק 1830408, שצורף לתצהירו של הנתבע), מכתב שלא עלה בקנה אחד עם עדותו שהתובע לא התעניין בנושא, ולא העלה כל טענה במשך כל השנים כי הוא זכאי לקבלת שליש משכר הטרחה. כלפי הנתבע הוטחה האשמה קשה, על פיה דרש ממר בדיר אחמד להסיר תצהיר שהגיש במסגרת תביעה קודמת בין הצדדים כתנאי לקבלת תשלום במסגרת הליך גישור שנוהל בינו לבין מר אחמד בדיר, (תביעה בת.א 18304/08, שעוד אדרש אליה בהמשך), ובתשובתו לטענה זו, לא הכחיש את עצם דרישתו. כלומר, הנתבע לא הכחיש כי דרש ממר אחמד בדיר להוציא תצהיר שנתן בתמיכה לתביעתו של התובע בתיק 18304/08, (ראה נספח יא לתצהיר התובע, מכתבו של עו"ד פריג' אנואר, ותשובת הנתבע למכתב זה, נספח יב' לתצהיר התובע), (וכן ראה חקירתו של הנתבע בעניין זה, בפרוטוקול הדיון מיום 2.6.2011 עמוד 26-27). גם הנוהג המקובל של העברת שליש משכר הטרחה לעו"ד המפנה לקוח ידוע ומושרש, ומשכך, כאשר אני בוחנת את כל מכלול העובדות: עדותו של התובע שהייתה יציבה ומהימנה ולא נסתרה, תמיכה לה נמצא בעדותו של מר בדיר אחמד שביחס לטענות בנוגע לשכר הטרחה לתובע לא חזר בו מעדותו, העובדה שהנתבע העלה סברה שאחיו של התובע הוא שהפנה את הלקוח מר אחמד בדיר אך לא הביאו למתן עדות, תשלום השיק בסכום של 4,000 ₪, הגרסה המופרכת שהועלתה כדי להסביר את התשלום, כל אלה מבססים לטעמי את המסקנה כי אכן הצדדים הגיעו להסכמה שהתובע יקבל תשלום של שליש מכל תשלום בגין שכר טרחה שישולם לנתבע בעבור טיפולו בתיק מר אחמד בדיר. לטעמי, בדיעבד הסתבר כי התיק מורכב מאוד, ולאור המחלוקות והתנהלותו של מר בדיר אחמד שסירב לשלם את שכר הטרחה, והתלונן ביחס לטיפול, שכר הטרחה שהנתבע קיבל בסופו של דבר לא תאם את תחושותיו באשר לכמות העבודה שהושקעה בפועל, וזה המקור להתנגדותו של הנתבע מלשלם לתובע. אני קובעת לאור כל האמור עד כה, כי התובע הפנה לנתבע לקוח בשם מר אחמד בדיר, על מנת שהנתבע יטפל בענייננו, בנוגע לסכסוך קרקעות, והוסכם ביניהם כי התובע יקבל שליש מכל סכום שכר טרחה שיתקבל בתיק זה. מהו הסכום שקיבל הנתבע; כאמור לעיל, הנתבע לא קיבל שכר טרחה, אלא לאחר הליך משפטי ארוך שהסתיים בהסכם גישור, שצורף כנספח ג' לתצהירו. על פי הסכם הגישור, הוסכם כי הנתבע יקבל במקום שכר טרחה מגרש 50/1 בכפר קאסם, ימכור את המגרש, והתמורה תשמש כשכר טרחתו. עוד הוסכם בהסכם הגישור, כי מתוך הסכום על הנתבע להפריש 90/640 חלקים לטובת מר אחמד בדיר. המגרש נמכר, על פי הצהרת הנתבע בסכום של 359,310 ₪. הנתבע לא צירף את הסכם המכר, לא פרט באיזה מועד בוצע המכר, ולמעשה כל הנתונים היו חלקיים בלבד, ולא מבוססים על אסמכתאות כפי שמתבקש היה להעלות על הדעת שיהיו בידי הנתבע, כמי שטיפל בפועל במכירה. בעניין זה הנתבע העלה מספר טענות : כי מתוך כספי המכר היו הוצאות שונות, שיש לקזזן. כי סכום הפשרה התייחס למכלול התביעות והטענות שפורטו בכתב התביעה שהגיש כנגד מר אחמד בדיר, וכי החלק של סכסוך המקרקעין, נשוא תובענה זו, נוגע רק ל- 58% מסכום הפשרה בלבד. הוצאות; הנתבע מפרט בסעיף 16.1 את ההוצאות שיש להפחית מהסכום שהתקבל; שכר טרחת כונס - הנתבע מאשר כי לא היה כונס נכסים, וכי החלקה שהועברה לבעלותו על פי הסכם הגישור לצורך מכירתה ותשלום שכר טרחתו, נמכרה שלא בהתאם להליך כינוס נכסים. עוד אישר כי לא נפסק לטובתו כל שכר טרחה ככונס נכסים. לא ברור לביהמ"ש מה מקור החוקי של הפחתה זו. הנתבע לא היה כונס נכסים של החלקה, לא קיבל הסמכה כזו, לא אושר לו שכר טרחה ככונס נכסים, והפחתה זו אין לה על מה שתסמוך. פרסום - הנתבע אישר כי אין לו כל אסמכתא לביצוע הפרסום, לא צורף הפרסום, ולא חשבונית תשלום בגין פרסום כלשהו. אין לאשר הוצאה מעין זו. תיווך - הנתבע טוען, כי ב"מגזר" אין חשבוניות בגין תיווך, אך נדרש לשלם בעבור זאת. הנתבע לא הציג כל ראייה לתשלום, לא חשבון בנק במפרט הוצאה מעין זו, ולא הביא ראיות כי ב"מגזר" כלשהו, משלמים בעבור תיווך בלא חשבונית. מס שבח - הנתבע טוען, כי שולמו 47,000 ₪ מס שבח, התובע טוען כי שולמו רק 37,000 ₪. הואיל והנתבע לא טרח להמציא אסמכתא על התשלום שוודאי מצויה ברשותו, הדבר אומר דרשני, ואני מקבלת את הטענה כי שילם בעבור מס שבח רק 37,000 ₪. זכותו של בדיר - כאמור בדיר אמור לקבל 90/640 חלקים מתוך כספי המכר על פי הסכם הגישור, וביהמ"ש החליט כי מתוך כספים אלו ישולמו ההוצאות לרשויות, ראה החלטת ביהמ"ש, נספח יג' לתצהירו של הנתבע, משכך, יש להפחית את הסכום של 90/640 מתוך כספי התמורה, בשיעור של 359,310 ₪ בניכוי מס שבח 37,000 ₪ = 322,310 X 90/640 = 45,325 ₪. אם כך, אני מאשרת הפחתות מהסכום הכולל של 359,310 ₪ את הסכומים של 37,000 ₪ + 45,325 ₪ = 82,325 ₪, והיתרה שנותרת לחלוקה הינה 276,985 ₪, (סכום זה כולל מע"מ.). הטענה השנייה, כי סכום הפשרה היה סכום הכולל את כל המחלוקות בין הנתבע לבין מר בדיר, והחלק היחסי של התיק נשוא דיוננו, עומד על 58% בלבד. לגופו של עניין, התובע לא הכחיש כי הנתבע אכן כלל בתביעתו כנגד מר בדיר אחמד טענות נוספות, ומשכך, הוא זכאי לכאורה רק לחלק היחסי מתוך הסכם הגישור בהינתן מכלול הטענות כנגד מר בדיר בתובענה כנגדו. עיון בתביעה, שצורף כנספח ב' לתצהירו של הנתבע, יעלה כי בתובענה כנגד מר אחמד בדיר, הועלו שלושה עניינים, אשר סכומם הכולל, דולרית מגיע לסך של 250,421 דולר, (סעיפים 18, 23, ו- 31 לתביעה). הסכום של התיק נשוא דיוננו, נתבע בכתב התביעה כנגד מר אחמד בדיר בסכום של 180,489 דולר סעיף 18 לכתב התביעה. אם כך, החלק היחסי הינו 72% ולא 58%, מניין שאב הנתבע את השיעור לו הוא טוען, רק הנתבע יודע, על פי החישוב הרגיל, של צירוף הסכומים הנתבעים סעיף 18 - 180489 דולר, סעיף 23 - 20,000 דולר, סעיף 31 - 49,932 דולר בס"ה - 250,421 דולר. החלק היחסי של 180,489 דולר מתוך הסכום הכולל של 250421 דולר עומד על פי יחסי משולש 72%. אני קובעת כי התובע זכאי מתוך הכספים שהתקבלו לסכום של 72% מתוך הסכום שהתקבל לעיל, בסך של 276,985 ₪ X 72% = 201,589 ₪. שליש מסכום זה הינו 201,589 X 33.33333 = 67,196 ₪, (כולל מע"מ). אני קובעת כי חלקו של התובע בשכר ה טרחה שנגבה על ידי הנתבע בתיק הלקוח מר אחמד בדיר עומד על הסך של 67,196 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 27.5.09 ועד לתשלום בפועל. הואיל והנתבע לא ציין את מועד המכר ו/או קבלת התמורה בגין המגרש, והואיל ולא צירף את עותק הסכם המכר, הנתון שיש בידי ביהמ"ש הנוגע למועד מכירת המגרש, נשוא הסכם הגישור, הינו החלטת ביהמ"ש השלום במסגרת התובענה שהוגשה על ידי הנתבע כנגד מר אחמד בדיר במסגרתה הוגש הסכם הגישור, החלטה מיום 27.5.09, שעניינה, השלמת עסקת המכר. התביעה הקודמת; בין הצדדים התנהל הליך קודם בתיק אזרחי 18304/08, (להלן: "התביעה הקודמת"). במסגרת התביעה הקודמת עתר התובע כאן, לחייב את הנתבע בתשלום הסכום של 29,666 ₪ ובנוסף, עתר כי ביהמ"ש יורה על פס"ד הצהרתי, על פיו התובע זכאי לקבלת שליש משכר הטרחה שאמור להתקבל ממר אחמד בדיר. לאחר דיון הוכחות אחד, נקבע דיון לישיבת הוכחות שנייה, אליה הנתבע לא התייצב. משכך ניתן פס"ד בהעדר התייצבותו, תוך שביהמ"ש קובע כי הוא מורה על מתן פס"ד כספי המחייב את הנתבע בתשלום סכום התביעה ובנוסף שכ"ט עו"ד, וקובע ביחס לתביעה ההצהרתית כך: "בקשר לסעד ההצהרתי אני סבור כי המדובר בעניין שטרם נולד, אין מקום לתת סעד הצהרתי יש להגיש תביעה כספית, לכמת את החוב ולשלם אגרה בעדו." (ראה פס"ד מיום נספח א' לתגובת התובע לבקשה לסילוק התובענה על סף). הנתבע, עתר ביום לביטול פס"ד, וביהמ"ש שם מפי כב' השופט קליין הורה על ביטולו של פס"ד בכפוף להפקדת הסכום של 18,000 ₪, שהופקדו. הנתבע ביצע את ההפקדה, וביהמ"ש ביטל את פסק הדין, (ראה נספח ג' לתגובת התובע לבקשה לסילוק על סף). במסגרת החלטה ביהמ"ש על ביטול פס"ד שניתן בהעדרו של הנתבע, הציע ביהמ"ש לצדדים כך: "מוצע לצדדים להגיע לידי הסדר ולפיו סכום ההפקדה יועבר לתובע והדבר יהווה משום סילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים זה כלפי זה." הנתבע הסכים להצעה, ראה חלק מנספח ט' לתצהירו). התובע לא הסכים להצעה בהתאם לניסוחה, והודיע, כי הוא מסכים לקבלת הסכום לסיום המחלוקת שהוכרעה ואשר על פיה חויב הנתבע בתשלום הסכום הכספי מבלי שהדבר יחשב כויתור על דרישות אחרות שיש לתובע. על גבי הודעה זו, נתן ביהמ"ש החלטה בזו הלשון: "הנני מורה למזכירות להעביר לתובע את סכום הפיקדון שיהווה משום סילוק סופי ומוחלט של התביעה בתיק זה." המזכירות העבירה את הסכום שהופקד על ידי התובע, והתובע הגיש תביעה כספית לקבלת החלק שנותר על פי עמדתו לתשלום והינו שליש שכר הטרחה בתיק מר אחמד בדיר. על השתלשלות העניינים הנ"ל אין למעשה מחלוקת, הפרוטוקולים והחלטות ביהמ"ש מעידות על עצמן, אלא שיש מחלוקת באשר לתוצאות הדברים. התובע טוען, כי הסכים וכך הבין מהחלטת ביהמ"ש כי סכום הפיקדון שמופקד, ולאחר מכן מועבר נוגע רק לתובענה הכספית, שכן ביהמ"ש במסגרת פס"ד בהעדר לא שעה לבקשתו למתן פס"ד הצהרתי, וקבע כי עתירה זו הינה מוקדמת. עוד טוען, התובע, כי הנתבע לא ביקש לבטל את פס"ד שדוחה את דרישת התובע לקבלת פס"ד הצהרתי, שכן לא יעלה על הדעת שנתבע יבקש לבטל פס"ד שניתן לטובתו. התובע טוען, כי להבנתו, ביהמ"ש בבקשה לביטול פס"ד ביטל את פס"ד הכספי שניתן בהעדרו של הנתבע, שכן ביחס לעתירה לקבלת פס"ד הצהרתי הרי עתירה זו לא התקבלה, ומשכך לא ניתן לבטלה. טוען הנתבע, כי משהופקד הסכום שנפסק על ידי ביהמ"ש, הרי פס"ד כולו בוטל, והתובענה לכתחילה הועמדה לדיון מלכתחילה, מהמקום אליו הגיעו הצדדים עובר למתן פס"ד בהעדרו. עוד נטען, כי ביהמ"ש לא שעה להתחכמות התובע בהסתייגותו מהצעת ביהמ"ש ולכן קבע במפורש כי הסכום מהווה סילוק סופי ומוחלט של התובענה בתיק זה. פרשנותו של הנתבע אינה יכולה להתקבל. ראשית, צודק ב"כ התובע, ביהמ"ש במסגרת פס"ד בהעדר לא שעה לבקשתו למתן פס"ד הצהרתי, ולא נעתר לבקשה. כל שניתן הוא פס"ד כספי שחייב את הנתבע בתשלום הסכום של 29,000 ₪. אם כך, מה שבוטל הוא החיוב הכספי ולא פס"ד שאינו שועה לעתירתו של התובע. שנית, כל פס"ד על דרך הפשרה מכיל שני עניינים, האחד הסכמי, והשני אישורו של ביהמ"ש. בכל הכבוד לביהמ"ש שנתן את פס"ד בתביעה הקודמת, אין לביהמ"ש כל סמכות לאשר פשרה שאינה מוסכמת, ולתת הוראות שאינן מוסכמות, ואין לייחס לביהמ"ש ניסיון להעמיד צד זה או אחר על מקומו. לדעתי פרשנות זו, מנסה לחלץ מהחלטת ביהמ"ש את שאין בה, ואת שלא יעלה על הדעת לקרוא בה. ביהמ"ש אינו מנהל מערכת של דיאלוג מתחכם עם הצדדים, ואין לייחס לביהמ"ש העמדת צד על מקומו, מקום שאינו מסכים להצעתו של ביהמ"ש. ביהמ"ש אינו כופה, ולא ייתכן שיכפה ואין לייחס לו כפייה כזו של דעתו על אחד הצדדים, בניסיון להביא תיק לגמר. אלא שלדעתי ביהמ"ש הבין כפי שהתובע הבין, כי מה שנותר לדיון הוא התביעה הכספית, לאחר שביהמ"ש לא הסכים למתן פס"ד הצהרתי, והורה לתובע לפנות בתביעה כספית לאחר כימות סכום התביעה. ולאחר שבוטל החיוב הכספי, והסכום הופקד, הבין ביהמ"ש כי לסיום המחלוקת בתיק, היינו המחלוקת שנותרה לדיון, והנוגעת לסכום הכספי שנפסק כנגד הנתבע, ביחס לכך הנתבע ישלם את הסכום של 18,000 ₪ ובזאת יגיע הנושא לסיומו. הדברים מתיישבים, עם הסכום הנתבע שנפסק במסגרת פס"ד בהעדר, היינו 29,000 ₪ ובנוסף 7,500 ₪ שכ"ט עו"ד, כך שהסכום של 18,000 ₪ מהווה רק חלק מתוך סכום זה. הנתבע לא העלה כל טענה, שהתובע הסכים לסלק את תביעותיו בסכום של 18,000 ₪, אלא שלטענתו, התובע שלא הסכים עם הצעת ביהמ"ש, ולא הסכים לסיים את המחלוקות כולם בסכום הפיקדון, והסכים לסיים את המחלוקת בתיק בלבד, ולהותיר נושא מר אחמד בדיר בנפרד לתביעה כספית בהתאם להנחיית ביהמ"ש, בדיעבד בכך שהסכים לקבל את הסכום של 18,000 ₪, למעשה הסכים לתוצאה של סילוק כל תביעותיו בסכום זה. כלומר, פרשנותו, לפיה, אומנם התובע לא הסכים לסיים את המחלוקות כולם בסכום של 18,000 ₪, והסכים לקבלת סכום זה רק בעבור פס"ד הכספי שניתן כנגד הנתבע בתביעה הקודמת ושבוטל, לאור החלטת ביהמ"ש בעצם קבלתו את הסכום , הרי קבלת הסכום מהווה הסכמה להחלטת ביהמ"ש לכך שהסכום מהווה סילוק סופי ומוחלט של כל התביעות בין הצדדים, אינני יכולה לקבלה משום שמעבר לכך שהינה דחוקה ביותר, ומהווה לוליינות משפטית ויצירתית, הרי היא מייחסת לביהמ"ש כפייה של הסכם פשרה, ומייחסת לתובע הסכמה בדיעבד של קבלת סכום שברור שהתובע לא הסכים לקבלו לסיום המחלוקות כולן. הנתבע הינו עו"ד מנוסה וותיק, המכיר את ההליכים ביהמ"ש, ואינני סבורה כי עו"ד ותיק כמוהו ביקש לבטל את חלק פס"ד שניתן בהעדרו ולטובתו. ולא ייתכן בעיניי כי הנתבע לא הבין היטב את כוונת התובע בהודעתו, שכן בין הצדדים לא הייתה קיימת מחלוקת נוספת מעבר לשלושת התיקים שעל פי טענת התובע הועברו לטיפולו של הנתבע. אני דוחה את פרשנותו של הנתבע להחלטת ביהמ"ש בתובענה הקודמת, וקובעת כי ביהמ"ש צירף את ההסכמות המשותפות על בסיס פס"ד שקיבל רק חלק התביעה הנוגעת לסכומים הכספיים, ולא נעתר לתביעה ההצהרתית, ומשכך, אישר את העברת סכום הפיקדון כתשלום סופי ומוחלט ביחס לתביעה הכספית בלבד. התוצאה: אני מחייבת את הנתבע בתשלום הסכום של 67,196 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 27.5.09 ועד לתשלום בפועל. כמו כן, יישא הנתבע בתשלום הוצאות כדין. בנוסף אני מחייבת את הנתבע בתשלום הסכום של 10,000 ₪ שכר טרחת עו"ד. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהלקוחותעורך דין