קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום תכוף הוצאות סיעוד: מבוא המבקשת, ילידת 15.12.1927, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 16.3.09. המשיב מס' 1 נהג ברכב שפגע במבקשת והמשיבה מס' 2 היא מבטחת הרכב בביטוח חובה. הבקשה שבפני היא בקשה לתשלום תכוף, היא הוגשה ביום 10.8.09 וכפי שאפרט להלן הדיון בה הושהה לבקשת המבקשת עד עתה. למבקשת נגרמו בתאונה שבר ברדיוס המרוחק של יד שמאל, שבר בפיקת ברך שמאל, ושבר בטיביאל פלאטו משמאל. השברים טופלו באופן שמרני וידה הושמה בגבס.אין חולק על כך שהפגיעה הביאה להעברתה של המבקשת למוסד סיעודי והוא שוהה מאז התאונה במוסד "עד 120" בראשון לציון. השאלה המרכזית העומדת בבסיס הבקשה נוגעת לרצונה של המבקשת שלא לשהות במוסד אלא לשוב לביתה על כל הכרוך בכך מבחינת הצורך במטפל; התאמת הדירה לצרכיה או שכירת דירה אחרת והוצאות נוספות. מטבע הדברים נדרשת בחינה של השאלה עד כמה ניתן להכריע בעניינים אלה במסגרת הדיון בבקשה לתשלום תכוף. בסמוך להגשת הבקשה והתשובה התקיימה ישיבה במסגרתה נשאלו בתה של המבקשת ונכדתה מספר שאלות. לאחר שמיעת עמדות הצדדים הסכימו הצדדים לכך שהדיון בבקשה יושהה, ימונה מומחה רפואי בתחום הגריאטריה ולאחר קבלת חוות דעתו, שתינתן במועד מוקדם, יימשך הדיון בבקשה. בהמשך לכך מונה ד"ר משה זוננבליק מומחה רפואי בתחום הגריאטריה וכן נערכה על ידי בית המשפט רשימת שאלות שהמומחה התבקש להשיב עליהן בעיקר בנושאים שבמחלוקת. במסגרת ההחלטה נקבעו מועדים קצובים וקצרים למתן חוות דעתו של המומחה ולהמשך ההליכים. לאחר שניתנה חוות הדעת - הוברר כי האפשרות למעבר המבקשת לבית הבת אינה מעשית בשל טיפול רפואי שהבת עצמה עברה. המועדים שנקבעו נדחו מספר פעמים ורק לאחרונה כאשר התייצב מצבה של בתה של המבקשת נתבקש חידוש הדיון בבקשה לתשלום תכוף. הצדדים צרפו חוות דעת ומסמכים שונים לגבי עלויות צרכי הסיעוד של התובעת וכן נשלחו למומחה שאלות הבהרה. לאחר שהתקיים דיון ביום 7.4.11 הגישו הצדדים את טענותיהם בכתב והגיעה העת למתן החלטה. חוות הדעת הרפואית כאמור, לצורך הדיון בבקשה ולצורך התיק העיקרי מונה מומחה בתחום הגריאטריה. המומחה מתאר את הטיפולים שקיבלה התובעת ואת הרקע הרפואי. בתיאור המצב התפקודי הוא כותב שמצא אי יציבות של שתי הברכיים; היזקקות להליכון וצורך בהשגחה. לדבריו המבקשת זקוקה לעזרה מלאה בהלבשה וברחצה ואינה שולטת על סוגרים. בכל הנוגע להיבטים הקוגנטיביים הוא מציין כי המבקשת אינה מתמצאת כלל בזמן ומתמצאת באופן חלקי במקום. היא מזהה את בני המשפחה. להערכת המומחה נכותה הנוכחית של התובע היא 100% אך יש להפחית מחצית עקב מצב תפקודי ירוד קודם לכן. באשר לשאלה שבמחלוקת כותב המומחה כי המבקשת היא חולה סיעודית אך יכולה להיות בבית עם מטפל צמוד - עובד זר. המבקשת נזקקת לעזרה צמודה לכל התפקודים - ניידות ורחצה, הלבשה ושירותים. בהתייחסו למקום המגורים הוא כותב כי רצוי שהדירה תהיה דירה של 4 חדרים וכי הדירה הנוכחית בה מתגוררים כיום הבת והנכדה היא של 3 חדרים. תנאי הגישה לבית תואמים למגוריה של המבקשת ונדרש שיפוץ של חדר הרחצה והשירותים שיתאימו לאישה עם תלות מלאה. המבקשת, כך עמדת המומחה, יכולה להיות ניידת בכסא גלגלים ובהליכון אך נדרשת להשגחה. המומחה התייחס גם להיבט נוסף והוא תוחלת חיי התובעת. הוא העריך כי בשל מחלותיה האחרות תוחלת החיים במצבה היא 4-5 שנים. בתשובותיו לשאלות ההבהרה כתב המומחה כי מצבה של המבקשת השתפר והיא הולכת למרחקים קצרים בלווי ובעזרת הליכון; הוא התייחס לציוד הנדרש וכתב כי המבקשת זקוקה להליכון גלגלים מתקפל טלסקופ; כסא גלגלים פריק ברוחב של 45 ס"מ עם ידיות שולחניות; כרית לפיזור לחצים; כסא רחצה ושירותים. הוא סבר כי לא נדרשת מיטת בית חולים עולה ויורדת אך יתכן וזקוקה למעקה וכי אינה זקוקה למזרון למניעת פצעי לחץ. תצהיר בתה של המבקשת וחוות הדעת שהוגשו בתה של המבקשת, גב' שושנה כץ, כותבת בתצהיר מעודכן שהגישה כי היא עצמה נכה ועברה ניתוח בזמן האחרון. היא מתארת את רצונה ואת רצון המבקשת לשוב הביתה ומציינת כי המבקשת יוצאת בסופי שבוע לדירה ואינה רוצה לחזור למוסד. עוד היא כותבת כי הנסיעות נעשות במוניות. המצהירה מוסיפה כי המבקשת נדרשת לטיטולים וזקוקה לעזרים נוספים. המבקשת צרפה שתי חוות דעת: חוות דעת המתייחסת לעלויות סיעוד שנערכה על ידי מר ניר האריס וחוות דעת של מר קובי בושי המפרטת עלות המעבר לדירה בת 4 חדרים ואת עלות השיפוץ. מר האריס כותב בחוות דעתו כי עלות העסקת מטפל ישראלי עומדת על 27,248 ₪ בתוספת נסיעות ועלות העסקת מטפל זר עומדת על 9,185 ₪ לחודש. באשר להחלפת הדירה כותב השמאי כי שווי הדירה הקיימת הוא 1,175,000 ₪ בעוד ששווי דירה גדולה יותר הוא 1,400,000 ₪. עוד הוא מפרט את עלויות המעבר. באשר לאפשרות השיפוץ הוא מעריך כי שיפוץ בסיסי יעמוד על סך של 40,000 ₪. המשיבים צרפו את חוות הדעת של מר גדעון האס לגבי עלויות המטפלים. לדעתו של מר האס עלות מטפל זר עם מחליף ישראלי עומדת על 7,676 ₪ לחודש אך הוא מציע להפחית מחצית בשל המצב הקודם. מר האס מזכיר גם חלופות זולות יותר. הטענות המבקשת סבורה כי נוכח רצונה לשוב להתגורר בדירה ובהינתן כי עמדתו של המומחה כי הדבר ניתן יש לאפשר לה לעשות כן והיא מבקשת תשלום תכוף שיחולק לשתי תקופות: תקופת התאמה של 3 חודשים שבמסגרתם יוסדר רשיון ההעסקה של עובד זר; הדירה תותאם לצרכיה או תוחלף וירכש הציוד הסיעודי; ויתרת התקופה עד למתן פסק הדין. באשר לסיעוד היא נסמכת על חוות דעתו של מר האריס ומבקשת סכום של 27,248 ₪ לחודש למשך 3 חודשים. לאחר מכן היא מבקשת סכום חודשי של 9,185 ₪. המבקשת עותרת גם לכך שינתן לה תשלום תכוף עבור האביזרים השונים: כסא גלגלים, כסא רחצה, כרית לכסא ולמזרון. היא ערה לכך שאין כל אינדיקציה באשר לעלויות והיא מבקשת ללמוד על העליוית מפסק דין אחר שניתן ובו נקבעו העלויות. הרכיב הבא שהמבקשת מתייחסת אליו הוא הדיור. לטענתה אין טעם בעריכת שיפוץ בדיקה הקיימת ושכירת דירה אחרת והתאמתה אינה מעשית ולכן הפתרון הנכון הוא מעבר הדירה. ככל שהמשיבים יתנגדו לכך, כך עמדת המבקשת, הסיכון שהשיפוץ בדירה הקיימת יהיה מיותר עלותו תוטל על המשיבים. מכל מקום מבוקש סכום של 50,000 ₪ עבור התאמת הדיור. בנוסף מבוקש שיפסק סכום של 1,200 ₪ לחודש עבור טיטולים; 800 ₪ עבור ניידות; 1,000 ₪ עבור תרופות. לסיכום, הסכום המבוקש לשלושת החודשים הראשונים הוא כ- 170,000 ₪ ולאחר מכן סכום של כ- 12,000 ₪ לחודש. המשיבים מתנגדים לטענות המבקשת. הם סבורים כי הוצאתה מהמוסד במצבה אינה מיטיבה עמה. באשר לסכומים המבוקשים הם חולקים על הטענה כי נדרשת תקופת התאמה ומפנים לעלויות הסיעוד כפי שנפסקו במקרים דומים. הם שוללים את טענות המבקשת לגבי אביזרים ומצביעים על כך כי לא הוכחו העלויות. גם באשר לדיור סבורים המשיבים כי אין השלב הנוכחי מתאים לכך ומכל מקום לא הוכחו עלויות השיפוץ. גם בשאר הרכיבים: הטיטולים, הניידות והתרופות טוענים המשיבים כי לא הוכח הצורך בהוצאות אלה ושיעורן. הם טוענים בנוסף כי אין מקום לפסוק למבקשת את מלוא הסכום אלא רק מחצית נוכח הקביעה כי מחצית מהנכות משוייכת לעבר. התשלום התכוף המסגרת לפסיקת התשלום התכוף קבועה בסעיף 5 (ב') לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, (להלן: "החוק"), שקובע כי: "מי שחייב בפיצויים לפי חוק זה ישלם, כחלק מהם, לנפגע או למי מהתלויים בו, תוך 60 ימים מקבלת דרישתו בכתב - (1) הוצאות שהוציא הנפגע לצרכי ריפויו, לרבות הוצאות אישפוז בבית חולים; (2) תשלומים חודשיים שיהיה בהם כדי לספק, עד להחלטה הסופית בענין הפיצויים, את צרכי ריפויו של הנפגע וסיעודו ואת צרכי מחייתו ומחיית בני משפחתו שפרנסתם עליו או את צרכי מחייתם של התלויים בו, לפי הענין; התשלומים לצרכי מחיה ייקבעו תוך התחשבות בהכנסתו של הנפגע עובר לתאונת הדרכים, ובלבד שאם הכנסתו עלתה על ההכנסה המירבית תילקח בחשבון ההכנסה המירבית בלבד". צרכי הסיעוד אותם על המבטח לספק לנפגע מוגדרים בתקנה 4 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים) תשמ"ט - 1989: "צרכי סיעוד לעניין סעיף 5(ב)(2) לחוק הם הזקקות לשירותים המיועדים לסייע לנפגע בפעולות יום-יום או בהשגחה או בניהול משק הבית; לענין זה- 'פעולות יום-יום' - לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה וניידות עצמית בבית; 'השגחה' - פיקוח על הנפגע למניעת נזק או סכנה לעצמו או לאחרים". מכאן, שעל פי החוק והתקנות מיועד התשלום התכוף לתת מענה כולל לאותם מצבים שבהם נזקק הנפגע לסיוע בפעולות היום יום ולהשגחה. יש להוסיף כי אין מקום להפחתת הסכום בשל המצב הקודם מקום בו המבקשת גרה לכאורה בבית לפני התאונה והתאונה היא שגרמה, על פני הדברים, למצב הנוכחי. המעבר מהמוסד לדירה דומה כי השאלה המקדימה שבה יש להכריע היא האם במסגרת התשלום התכוף, המיועד לתת מענה לצרכי הסיעוד של המבקשת, יש מקום למתן תשלום תכוף שיאפשר למבקשת לשוב לביתה במקום לשהות במוסד. אין למעשה חולק שהמבקשת נמצאת במצב תפקודי לקוי לאחר התאונה והיא כיום מצויה במוסד שהמשיבים מממנים את עלותו והשאלה העומדת להכרעה היא האם יש לבכר את העדפת המבקשת לשהות בביתה גם אם העלויות הכרוכות בכך תהיינה גבוהות מעלות השהייה במוסד שבהן נושאים המשיבים ממילא. כפי שנקבע בע"א 2934/93 יחזקאל סורוקה נ' אברהם הבאבו, פ"ד נ (1) 675 (1996) אליו הפנה בא כוח המבקשת, עומדת לנפגע הזכות להעדיף את השהיה בבית על פני ההישארות במוסד. אף שבאותו מקרה הגיע בית המשפט למסקנה זו בהתחשב גם בהערכתו את סבירות העדפתו של הנפגע, הרי שבהינתן כי במסגרת התשלום התכוף המבחן הוא 'לכאורי', די בהבעת הרצון כפי שהביעו המבקשת ובתה וכן בהערכת המומחה כי הדבר אפשרי כדי לקבל את עמדת המבקשת ולא ניתן לראות בעמדה זו של המבקשת - עמדה בלתי סבירה - שאינה חלק מהרצון להשיב את מצבה לקדמותו (השווה ע"א 3375/99 אריה אקסלרד נ' צור שמיר חברה לביטוח, פ"ד נד (4) 450 (2000)). משזו נקודת המוצא יש לבחון את העלויות השונות. עלות המטפל שני הצדדים מסכימים למעשה (בכפוף לעמדת המשיבים שאין מקום להוצאת המבקשת מהמוסד) כי ניתן להסתפק במטפל זר והמחלוקת היא האם נדרשת תקופת התאמה של 3 חודשים והאם היה על המבקשת להערך מבעוד מועד להשגת רשיון עבודה למטפל וסידורים נוספים. כמו כן חלוקים הצדדים באשר לעלות המטפל הישראלי. בהתחשב בכך שאכן נדרשת תקופת התאמה ולא ניתן היה לדרוש מהמבקשת לערוך את הסידורים בטרם ניתנת החלטה אני סבור כי יש ממש בעמדתה כי נדרשת תקופת התאמה ואולם לא שוכנעתי כי משך הזמן הנדרש הוא שלושה חודשים. בנוסף קיימת חפיפה מסוימת בין פרק הזמן שיקח לביצוע ההתאמות בדירה שאותו ניתן יהיה לנצל לטיפול בהסדרת שכירתו של העובד הזר. בהינתן כי המדובר בתשלום תכוף שבו נעשות קביעות לכאוריות אני מעמיד את העלות של המטפל לחודשיים הראשונים על 20,000 ₪ לחודש ובסה"כ הסכום לחודשיים (החל מהמועד שבו תצא המבקשת מהמוסד) יעמוד על 40,000 ₪. באשר לעלות המטפל הזר יפסק למבקשת פיצוי חודשי עד למתן פסק הדין בהתאם לממוצע שבין חוות הדעת - 8,500 ₪ לחודש וזאת מבלי שיהיה בכך כדי לקבוע עמדה סופית בדבר סבירותו של סכום זה והתאמתו לצרכיה של המבקשת. שיפוץ הדירה בנסיבות שתוארו לעיל, ובהתחשב בכך שמדובר בתשלום תכוף אין מקום לתשלום עבור עלות מעבר הדירה ובוודאי שלא בערכים שצוינו אך יש לפסוק תשלום תכוף המביא בחשבון את ההוצאות להתאמת הדיור בהתחשב בנכות הקשה שממנה סובלת התובעת. לפיכך, מצאתי כי יש לפסוק תשלום תכוף שיהיה בו כדי לממן את עלות השיפוץ כפי שנקב השמאי אך תוך הפחתה מסוימת הנוגעת לאותן פעולות שאינן הכרחיות בשלב זה. אני מעמיד את התשלום התכוף ברכיב זה על 40,000 ₪. עזרים, הוצאות ונסיעות ברכיבים אלה התשתית הראייתית שהובאה היא דלה הן באשר לצרכים והן בעשר לעלויות. לא הובררו המחירים; לא הוברר האם לא ניתן לשאול את האביזרים או חלקם ולא שוכנעתי כי מרבית ההוצאות, למעט הטיטולים, לא היו נדרשות ממילא. על דרך של אומדן יפסק סכום של 5,000 ₪ לרכישת ציוד וסכום של 1,500 ₪ לחודש עבור שאר ההוצאות. סיכום המשיבים ישלמו למבקשת תשלום תכוף לפי הפירוט שלהלן: סכום של 88,000 ₪ ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו לידי בא כוח המשיבים. סכום זה כולל את העלות של המטפל לתקופה של חודשיים (40,000 ₪) ואת הסכום הנפסק עבור השיפוץ והעזרים (45,000 ₪) ועבור ההוצאות למשך חודשיים (3,000 ₪). מתוך סכום זה ישולם למבקשת סכום של 45,000 ₪ ויתרת הסכום 43,000 ₪ תישאר בנאמנות בידי בא כוח המבקשת שיפתח לשם כך חשבון בנק נפרד. לאחר שהמבקשת תעזוב את המוסד יועבר לידיה הסכום הנותר המיועד לממן את עלות הסיעוד למשך חודשיים (43,000 ₪). לאחר חלוף 60 יום ממועד עזיבתה את המוסד יועבר למבקשת תשלום חודשי בסכום של 10,000 ₪. תשלום זה יועבר למבקשת לא יאוחר מה- 10 לכל חודש עבור אותו חודש. לכל סכום שישולם - יתווסף שכר טרחת עורך דין בגובה של 15.08% (כולל מע"מ). המשיבים ישלמו למבקשת את הוצאות הנסיעה במונית לדיון שהתקיים וכן ישיבו לה את האגרה. מאליו מובן כי בכל מקרה של שינוי נסיבות או עם חלוף הזמן יוכלו הצדדים לפנות בבקשה לשינוי הסכום החודשי שנקבע בהחלטה זו בהתאם להתפתחויות. הצדדים יודיעו בתוך 30 יום כיצד ניתן לקדם את הדיון בתיק העיקרי. סיעודתשלום תכוף