קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלומי איזון בפירוק שיתוף: מבוא ועובדות מוסכמות: 1. להלן תוכרע המחלוקת בין הצדדים בעלי הדין בשאלה האם הסכם שנערך ונחתם בין שני בעלים משותפים במקרקעין שולל מהנתבעים את הזכות לקבלת תשלומי איזון בעקבות פירוק השיתוף בחלקה. 2. האחים כוכב ויחזקאל בונשטיין ז"ל (להלן: "כוכב" ו"יחזקאל" ושניהם יחד ייקראו להלן: "האחים בונשטיין" בהתאם) היו בחייהם בעלים רשומים בחלקים שווים ובלתי מוגדרים במקרקעין הידועים כגוש 11321 חלקה 18 שברחוב הגפן 24 בזיכרון יעקב (להלן: "החלקה"). הזכויות בחלקה עברו לאחים בונשטיין בירושה מאביהם המנוח. שטח החלקה הינו 4,820 מ"ר ובחלקה הצפוני בנויה דירת מגורים של כוכב ז"ל (להלן: "דירת המגורים"). כמו כן, כוכב הקים על החלקה סככה ללא קבלת היתר בנייה (להלן: "הסככה") 3. התובעות, אלמנתו ובנותיו של כוכב ז''ל, הן היורשות שלו וזכויותיו בחלקה נרשמו על שמן. במהלך ניהול המשפט הלך יחזקאל לבית עולמו ובמקומו צורף עזבונו, באמצעות אלמנתו וילדיו, כנתבע בתביעה. 4. בשנת 1973 נכנסה לתוקף תוכנית חלוקה מס' ש/107 (להלן: "תוכנית ש/107") לפיה הופקע מהחלקה שטח של 1,700 מ''ר וזאת לצרכי ציבור ושבילים. יתרת שטח החלקה יועד לבנייה והוא חולק ל- 4 מגרשים שעל כל אחד מהם ניתן לבנות יחידת מגורים אחת, אף כי מבחינת זכויות הבנייה ניתן היה באמצעות חלוקה שונה לבנות במקום 6 יחידות מגורים. כן יצויין כי בהתאם לתוכנית ש/107 קו הגבול בין המגרשים המיועדים לבנייה נמצא בשטח הסככה ו"מחלק" אותה לשני חלקים. 5. בניסיון לנצל באופן מירבי את זכויות הבנייה בחלקה, פעל יחזקאל ז"ל לשינוי החלוקה אשר נקבעה בתוכנית ש/107 באמצעות איחוד ארבעת המגרשים למגרש אחד וכן לקבלת היתר בנייה להקמת מבנה על החלק הפנוי בחלקה. נסיונות אלה נתקלו בקשיים, בין היתר מאחר והתבקשה הסכמתו של כוכב ז"ל לחלוקה המוצעת וכן מאחר והוועדה המקומית - השומרון, ואשר בתחום סמכותה מצויה החלקה (להלן: ''הוועדה המקומית''), ביקשה להסדיר את רישוי הסככה. 6. בין לבין התגלע סכסוך בין האחים בונשטיין ביחס לחלקה והוא נמשך מספר שנים. בניסיון לפתור את המחלוקת העלה יו"ר הוועדה המקומית, מר איתמר בן עזר (להלן: "יו"ר הוועדה המקומית") הצעת חלוקה תוך ניסיון לבטל הפקעת חלק משטח החלקה בהתאם לתוכנית ש/107. בטרם מוצה ניסיון זה חתמו האחים בונשטיין על הסכם מיום 10.1.02, הוא הוא ההסכם שבמוקד המחלוקת בין בעלי הדין (להלן: "ההסכם"). 7. בהסכם נקבע, בין היתר, כי כל הבנוי על החלקה - דירת המגורים והסככה - יישאר בחזקתו הבלעדית של כוכב ז"ל ויחזקאל ז''ל יגיש בקשה לבניית בית אחד על החלק הנוסף שאינו בחזקת כוכב. כן נקבע בהסכם כי באם הצעת החלוקה אשר העלה יו''ר הוועדה המקומית תאושר ע''י הרשויות, היא תהא מקובלת על האחים בונשטיין שאם לא כן ''תוכנית ש/107 המקורית שהוגשה לוועדה ולא אושרה, תקויים ע"י שני הצדדים''. עוד נקבע בהסכם כי במידה ובחלוקה שתיווצר בחלקה לא יוקנו ליחזקאל זכויות בנייה ל-3 יחידות דיור, כוכב ישלים את השטח הנדרש לצורך כך. 8. לאחר חתימת הההסכם כשל הניסיון לביטול הפקעת חלק משטח החלקה מכוח תוכנית ש/107 ובהתאם לכך לא ניתן היה לקיים את הצעת החלוקה אשר העלה יו"ר הוועדה המקומית. 9. כוכב ז''ל נפטר כעבור 4 שנים ממועד חתימת ההסכם וזמן קצר לאחר מכן פנה יחזקאל לאלמנתו ובנותיו בבקשה לאשר תוכנית חלוקה של החלקה בשונה מהעקרונות שנקבעו בהסכם. משנדחתה בקשתו של יחזקאל, הוא הגיש תשריט חלוקה אחר על פי עקרונות ההסכם. התובעות אישרו תשריט זה בהסתייגות אחת, לפיה, השביל הגובל בחלקה מצד מזרח ישמש להולכי רגל בלבד. 10. במסגרת תביעה דנן עתרו התובעות לפירוק שיתוף בחלקה על פי העקרונות שנקבעו בהסכם. בנדון הגיעו הצדדים בעלי הדין להסכם פשרה מיום 28.10.09, אשר קיבל תוקף של פסק דין חלקי, לפיו אושרה חלוקת החלקה על פי תשריט מוסכם (להלן: ''התשריט המוסכם''). יצויין כי התשריט המוסכם תואם לחלוקה כפי שנקבעה בתוכנית ש/107 אך בשינויים כלהלן: א. שטח החלקה שלא הופקע חולק לשני מגרשי משנה בשטח של 1,552 מ"ר כ"א, מגרש מס' 18/1 המיועד לתובעות ומגרש מס' 18/2 המיועד לנתבעים. ב. קו הגבול בין שני המגרשים נושק לסככה וצמוד אליה, ולא עולה עליה כפי המצב בתוכנית ש/107. ג. קו הגבול המערבי בין שני המגרשים הוזז צפונה לטובת המגרש של הנתבעים. 11. ביום 29.10.09 ניתנה החלטתי, בה נקבע כי הואיל ובתביעה נדרש סעד של פירוק מקרקעין ואשר התייתר לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים כאמור לעיל, ומאחר ונותרה במחלוקת דרישת הנתבעים לקבלת תשלומי איזון, הרי בפנינו מעין "תביעה חדשה" ולפיכך על הנתבעים לפתוח בהבאת ראיותיהם ולהוכיח את טענותיהם בתביעה. טענות הצדדים בתמצית: 12. לטענת הנתבעים, ההסכם נועד להסדיר את עקרונות השימוש הפיסי בחלקה וזאת על מנת לאפשר בניית בית עבור בנו של יחזקאל, אולם בשום פנים ואופן אין מדובר בהסכם פירוק שיתוף. מסקנה זו עולה ומתחייבת הן לאור העובדה כי לא ניתן אישור המפקח על רישום מקרקעין, הן מלשון ההסכם והן מאחר וחסרים בו נתונים ותניות מספר הרלוונטיים להסכם פירוק שיתוף במקרקעין. מעולם לא ויתר יחזקאל על זכותו לקבלת תשלומי איזון, אדרבא, הוא העלה בעבר דרישתו לעניין זה, מה גם ועסקינן בזכות קניין שלא בנקל ניתן לפגוע בה. 13. לטענת התובעות, ההסכם נועד להסדיר את כלל חילוקי הדעות שהיו בין האחים בונשטיין ביחס לחלקה, מחלוקת אשר פרצה עוד בשנת 95 על רקע דרישתו של יחזקאל לקבל תשלומי איזון כתנאי להסכמתו למתן היתר בנייה עבור כוכב. כוכב התנגד לשלם ליחזקאל תשלומי איזון ובסופו של יום האחים בונשטיין חתמו על ההסכם שאין בו זכר לעניין זה. כמו כן, במשך מספר שנים לאחר חתימת ההסכם לא העלה יחזקאל כל טענה בעניין תשלומי איזון, ללמדך כי הוא נטש את דרישתו בנדון. ההסכם משקף את רצון המתקשרים בו ועל כן הוא גובר על הוראות הדין לעניין תשלומי איזון. לאור לשון ההסכם והרציונאל שעמד מאחוריו, עסקינן בהסכם לחלוקת החלקה ולא בהסכם שיתוף או בחלוקת שימוש. מטרת ההסכם היתה לאפשר לאחים בונשטיין ניצול מקסימאלי של זכויות הבנייה בחלקה, כך שכל אחד מהם יוכל לבנות 3 יחידות מגורים בחלק המיועד לו. הדרישה בחוק לקבלת אישור המפקח על המקרקעין להסכם פירוק שיתוף בעין אינה רלוונטית לעניין תוקפו המחייב של ההסכם. אף העדר תשריט חלוקה הנלווה להסכם אינו גורע מתוקפו המחייב, שכן, ברור מלשונו ומנסיבות העניין כי האחים בונשטיין ידעו מהו התשריט המחייב. ד י ו ן: 14. על מנת להכריע במחלוקת בין הצדדים, ראשית כל יש להתחקות אחר מהותו של ההסכם ולקבוע את אופיו. בנדון יש לפנות להוראות ס''ק 29(א) לחוק המקרקעין, התשכ''ט - 1969, אשר כותרות ''הסכם שיתוף'' ובו נקבע כדלקמן: "הסכם בין השותפים בדבר ניהול המקרקעין המשותפים והשימוש בהם ובדבר זכויותיהם וחובותיהם בכל הנוגע למקרקעין (להלן - הסכם שיתוף) ניתן לרישום, ומשנרשם, כוחו יפה גם כלפי אדם שנעשה שותף לאחר מכן וכל אדם אחר". מלשון הסעיף עולה כי הוא קובע רשימה סגורה של נושאים אשר רק ביחס אליהם הוא נהנה ממעמד של הסכם שיתוף, ואלה הם: ניהול המקרקעין המשותפים. השימוש במקרקעין המשותפים. זכויותיהם וחובותיהם של הבעלים המשותפים במקרקעין. לכל הנושאים לעיל מחנה משותף, והוא, הסדרת יחסי השותפים במהלך חיי השותפות ביניהם. לעניין זה נאמר בספרו של פרופ' וייסמן "דיני קניין, בעלות ושיתוף", כדלקמן: "הנושאים הנופלים בגדר הסכם שיתוף הם אלה הנחוצים להסדרת היחסים שבין השותפים כל עוד השיתוף נמשך. הסדרים שתכליתם הבאת השיתוף לקיצו נדונים בחוק בנפרד, שלא בהקשר של הסכם שיתוף" (שם, עמ' 208). 15. ב-ע"א 269/74 בוקובזה נ' הממונה על המרשם, פ"ד כט(1) 243, דן בית המשפט במקרה בו שני שותפים בחלקת קרקע ביקשו להעניק חזקה ייחודית לכל אחד מהם בחלק אחר של החלקה כך שכל שותף ינהג בחלקו מנהג בעלים. הצדדים ביקשו לרשום את ההסכמה ביניהם כהסכם שיתוף, אך רשם המקרקעין דחה את בקשתם בנימוק כי מדובר בהסכם פירוק שיתוף בעין ולפיכך על הצדדים לנהוג על פי הוראות סעיף 38 לחוק המקרקעין ולקבל את אישור המפקח על המרשם, לפיו החלוקה תואמת את הוראות תוכנית בניין עיר החלה על החלקה. בית המשפט קיבל את עמדת השותפים וקבע כי זכויות החזקה במקרקעין משותפים הוא נושא שניתן להסדירו בהסכם שיתוף על פי סעיף 29 לחוק המקרקעין. להלן ציטוט: '"הסכם-שיתוף' נוגע, לפי הגדרתו בסעיף 29(א) לחוק, גם לשימוש במקרקעין; והשימוש במקרקעין הוא אחת הזכויות אשר זכות הבעלות מורכבת מהן לפי סעיף 2 כאמור; ולא זו בלבד אלא 'הסכם-שיתוף' יכול ויקבע 'זכויותיהם וחובותיהם' של השותפים 'בכל הנוגע למקרקעין' המשותפים שלהם...... לכאורה רחבה הגדרת "הסכם-שיתוף' שבסעיף 29 די הצורך שיכלול גם הסכם להגבלת זכות השימוש וגם הסכם להגבלת זכות ההחזקה, וכזה כן זה הסכם הוא להגבלת זכות הבעלות'' (שם, עמ' 247 מול האות א'-ב') (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). 16. שונה המצב באשר להסכם פירוק שיתוף, שכן, הוא נועד להביא את יחסי השותפות לידי סיום ולא להסדיר את יחסי השותפים במהלך קיום השותפות. בספרו של פרופ' ויסמן לעיל נאמר כדלקמן: "תכלית הפירוק של השיתוף להביא את יחס השיתוף לקיצו. דבר זה נעשה, בדרך כלל, אם על ידי חלוקתו הפיסית של הנכס המשותף, והענקת בעלות ייחודית לבעלים המשותפים בחלקים שנוצרו עקב החלוקה, ואם על ידי מכירת הנכס המשותף וחלוקת התמורה בין הבעלים המשותפים. בחלוקה הנעשית בעין מתבצע תהליך של חליפין" (שם, עמ' 287). זאת ועוד, פירוק שותפות במקרקעין מוסדר בסימן ב' בפרק ה' לחוק המקרקעין ובסעיפים 38-39 שבו, נקבע כדלקמן: "38. א. פירוק השיתוף יהיה על פי הסכם בין השותפים: נקבעה בהסכם חלוקת המקרקעין בעין, טעון ההסכם אישור המפקח המאשר כי החלוקה תואמת את הוראות חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, וכל חיקוק אחר בנדון. ב. באין הסכם כאמור בסעיף קטין (א), יהיה פירוק השיתוף על פי צו בית המשפט בהתאם לסעיפים 39 עד 43. 39. א. במקרקעין הניתנים לחלוקה יהיה פירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין. ב. היתה החלוקה בעין אפשרית רק אם ישולמו תשלומי איזון משותף לשותף, רשאי בית המשפט לחייבם בתשלומים כאלה, אם נראה לו הדבר יעיל וצודק בנסיבות העניין ...". 17. מהאמור לעיל עולה ומתחייבת המסקנה כי הסכם שיתוף אינו הזירה הראוייה להסדרת זכויות הצדדים בעניין תשלומי איזון, שכן, החיוב בתשלומי איזון בהתאם לסעיף 39 לחוק המקרקעין הוא נדבך משלים לפירוק השותפות באמצעות חלוקה בעין ובכך הוא תורם לסיום יחסי השותפות, זאת להבדיל מהסכם שותפות המסדיר את יחסי השותפים במהלך חיי השותפות ביניהם. ובמילים אחרות, לא ניתן להסדיר באמצעות הסכם שיתוף נושאים אשר תכליתם להביא את יחסי השותפות לידי סיום. מדובר בשני עניינים שונים בתכלית ולא ניתן לחבר ביניהם תחת קורת גג אחת. 18. בס''ק 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, כפי שנקבע בתיקון תשע''א מיום 26.1.11, הורה המחוקק כדלקמן: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". אין ספק כי בהוראה לעיל ביקש המחוקק להדגיש את חשיבות נוסח ההסכם בקביעת אומד דעתם של הצדדים המתקשרים בו. לפיכך, גם במקרה דנן אבחן את אומד דעתם של האחים בונשטיין בהסכם במיוחד על פי לשונו, מה גם ולמצער המתקשרים בו אינם עוד בין החיים. כמו כן, בשולי ההסכם נרשם כי הוא נערך במשרדו של עו"ד גולן בחדרה, אולם גם עדותו של הנ''ל לא נשמעה במשפט. 19. בהואיל השלישי להסכם הצהירו הצדדים ביחס למטרתו, כדלקמן: "וברצון הצדדים לחלק את השימוש במקרקעין, על מנת לאפשר ליחזקאל לבנות בית על החלקה עד לאישור חלוקת המקרקעין ע"י הוועדה לתכנון ובנייה" (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). הנה אם כן, מטרת ההסכם היא בראש ובראשונה לחלק את השימוש בחלקה בין האחים בונשטיין ולא להביא את יחסי השותפות ביניהם לידי סיום בדרך זו או אחרת. כמובהר לעיל, נושא השימוש במקרקעין מוסדר במסגרת הסכם שיתוף, ולא בהסכם פירוק שיתוף. אמנם נכון, בסעיף 1 להסכם נקבעה זכותו הבלעדית והיחידה של כוכב להמשיך ולהחזיק בדירת המגורים ובסככה, אולם, כפי שנקבע בהלכת בוקובזה לעיל, ניתן להסדיר עניין החזקה במסגרת הסכם שיתוף וממילא מתן זכות לחזקה בלעדית בחלק מהנכס המשותף אינה מקנה לאותו שותף זכויות קנייניות בנכס, כפי שאין היא שוללת זכויותיהם הקנייניות של יתר השותפים (ר' בוקובזה, שם, עמ' 248 מול האותיות ב'-ד'). הדברים הינם מקל וחומר במקרה דנן, שכן בהסכם אין זכר להעברת זכויות קנייניות אלה ואחרות למי מהאחים בונשטיין בחלקה. 20. בסעיפים 4-5 להסכם נקבע כדלקמן: "4. יו"ר הועדה נתן לצדדים הצעת חלוקה ובמידה וזו תאושר ע"י הועדה, הצדדים מקבלים את הצעתו. 5. אם תוכנית החלוקה המוצעת ע"י איתמר לא תאושר, תוכנית ש/107 המקורית שהוגשה לועדה ולא אושרה, תקויים ע"י שני הצדדים". שתי תוכניות החלוקה החלופיות, כמצוטט לעיל, לא נועדו להביא לסיום יחסי השותפות בין שני האחים בחלקה אלא עסקינן בהליך תכנוני שנועד לקבוע חלוקה זו או אחרת של החלקה. העובדה כי שני האחים קבעו מנגנון לפיו הם מאמצים תוכנית חלוקה מסוימת אין בה ולא כלום עם זכויות מי מהם לקבלת תשלומי איזון בעת פירוק השיתוף בחלקה, וככל שיהיה זכאי לכך על פי דין. 21. בסעיף 6 להסכם נקבע כדלקמן: "במידה ובחלוקה שתיווצר בחלקה לא יוקנו ליחזקאל זכויות בנייה ל-3 יחידות דיור, כוכב ישלים ליחזקאל את אותו שטח שיקנה ליחזקאל בניית 3 יחידות דיור (במשולש הקטן)". הוראה זו משתלבת היטב בהואיל השלישי להסכם, לפיו, מטרתו היא להסדיר את השימוש בחלקה על מנת לאפשר ליחזקאל לבנות בית על החלקה, זאת ותו לו. 22. אמנם נכון, כטענת התובעות, בהסכם אין כל התייחסות לעניין תשלומי איזון, אולם, היא הנותנת כי עסקינן בהסכם לשיתוף במקרקעין ולא בהסכם פירוק שיתוף. נושא תשלומי איזון נועד להביא את יחסי השותפות לסיומם, וככזה הוא צריך להיות מעוגן בהסכם פירוק שיתוף ולא בהסכם שיתוף, כבמקרה דנן. 23. למעלה מהצורך, הואיל והזכות לקבלת תשלומי איזון מעוגנת בחוק, הרי עסקינן בזכות שבקניין, ולפיכך לא בנקל יקבע כי בעל הזכות ויתר עליה. אמנם נכון, בס"ק 39(ב) לחוק המקרקעין נקבע כי בית המשפט "רשאי" להטיל תשלומי איזון, אולם הדבר אינו גורע ממעמד הזכות, ובנדון נאמר בספרו של דויטש, קניין, כרך א' תשנ''ז, כדלקמן: "החיוב בתשלומי איזון הוא עניין לשיקול דעתו של בית המשפט, לכאורה הן לעניין עצם התשלום והן לעניין פרטי התשלום ותנאיו. יחד עם זאת, אף שהחוק נוקט במונח 'רשאי', יש להקנות לסעיף 39(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, פרשנות ההולמת את ההגנה החוקתית על הקניין. כאשר צד מקבל יחידה נפרדת, אשר היא קטנה יותר מחלקו היחסי בקניין המשותף, הוא זכאי לתשלומי איזון כעניין שבדין. המילה 'רשאי', בסעיף 39(ב) לחוק המקרקעין משמיעה, כי בית המשפט רשאי לצוות על חלוקה בעין, למרות שחלוקה יחסית המתאימה באופן מלא לשיעור החלקים של כל שותף אינה מתאפשרת. אולם משהופעלה הרשות ובית המשפט מורה על חלוקה בעין, למרות חוסר האפשרות לחלוקה ההולמת את החלקים היחסיים של כל צד, ציווי כאמור כפוף לעולם - כך יש להבין את ההוראה - לחיוב לשלם תשלומי איזון. ... לעומת כך, קביעתם של פרטי התשלום ומועדיהם נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, כאשר עליו לחתור לפתרונות השומרים על השווי הריאלי של הסכומים המגיעים למי שזכאי לתשלומי איזון" (שם, עמ' 613-614). לפיכך, גם אם תאמר כי במקרה דנן יחזקאל הרפה בשלב מסוים מדרישתו לקבלת תשלומי איזון, אין די בהתנהלות זו על מנת להגיע לכלל מסקנה כי הוא ויתר על זכותו הקניינית לקבלת תשלומי איזון. 24. העולה מן המקובץ, ההסכם שנערך ונחתם בין האחים בונשטיין ביום 10.1.2002 הינו הסכם שיתוף מקרקעין אשר ממילא לא נועד להסדיר סיום יחסי השותפות ביניהם, ובין היתר בנושא תשלומי איזון, ואין פלא איפוא כי בהסכם אין כל התייחסות לעניין זה. מטרת ההסכם היתה לחלק את השימוש בחלקה ולאפשר ליחזקאל ז''ל לבנות יחידת מגורים על השטח הפנוי בה לאחר שכוכב הקים בחלק אחר את הסככה וכן התגורר בדירת מגורים שהוקמה אף היא במקום. ודוק, ממילא ההסכם אינו שולל במפורש או במשתמע זכותו של יחזקאל לקבל תשלומי איזון, והרי עסקינן בזכות קניינית שלא בנקל ייקבע כי בעל הזכות ויתר עליה. למעלה מהצורך, דומה כי התוצאה אליה הגעתי לעיל הינה הצודקת ביותר. כאמור, האחים בונשטיין קיבלו מאביהם המנוח את זכויותיהם בחלקה בחלקים שווים. שורת ההגיון והצדק מחייבת את המסקנה כי האב לא התכוון להפלות לרעה את יחזקאל ולהעניק לכוכב זכויות טובות בחלקה. בסעיפים 8-9 לתצהיר עדותה הראשית טענה תובעת מס' 2, בתו של כוכב, כאילו ייעוד מחצית החלקה עליה הוקמו דירת המגורים והסככה לאביה לא היתה מקרית אלא משקפת את רצונו של הסבא לאזן בין שני ילדיו באמצעות חלוקת נכסים אחרים שהיו בבעלותו והענקת זכויות עודפות ליחזקאל בחלקה אחרת. אולם, אין לקבל טיעון זה שכן הוא לא נתמך בראייה כלשהי וממילא התובעות נטשו אותו משלא חזרו עליו בסיכומי טענותיהן. 25. הואיל ובשלב זה טרם נדונה המחלוקת לעניין שווי חלקם של בעלי הדין בחלקה, הרי הקביעה ולפיה הנתבעים זכאים לקבל מהתובעות תשלומי איזון, הינה בכפוף לבחינת שווי חלקו של כל צד. 26. הואיל והנתבעים הקדימו והגישו חוות דעת שמאי לעניין גובה תשלומי האיזון המגיעים להם, על התובעות להגיש חוות דעת נגדית ככל והן חולקות על ממצאי המומחה מטעם הנתבעים. חוות הדעת הנגדית תוגש תוך 30 יום. 27. התובעות תשלמנה לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 6,000 ש"ח וזאת תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פירוק שיתוף