קבלן פיצוי נזילה מארון חשמל 1. התובע הינו בעל זכויות בדירה בקומה השלישית והעליונה של בנין שברחוב משה דיין 47 בפסגת זאב בירושלים. הנתבע הינו קבלן בניה. ביום 6.6.95, נערך הסכם בין הצדדים שלפיו יבנה הנתבע עבור התובע תוספת בניה של חדר ביחד עם מרפסת על גג דירת התובע. מעדות התובע (עמ' 13 ש' 4 ואילך) אנו למדים כי התוספת מחוברת לדירה שמתחתיה באמצעות מדרגות פנימיות שנבנו ע"י בעל מקצוע אחר. 2. יצוין כי התובע פעל באמצעות חברה בשם מ.ס. - נ.ק. חברה להנדסה וקבלנות בע"מ, וטען בכתב ההגנה כי החברה שלו, ולא הוא אישית, התקשרה עם התובע בהסכם. הצדדים הסכימו בשלב קדם המשפט שבית המשפט יכריע בשאלה אם הנתבע אחראי באופן אישי להתחייבויות עפ"י ההסכם עם התובע או לא, עפ"י מסמכים שונים שהוגשו לעיון בית המשפט. בהחלטה מיום 16.5.99, החליט בית המשפט כי הנתבע אחראי באופן אישי כלפי התובע לגבי ההתחייבויות נשוא ההתקשרות ביניהם. 3. אין מחלוקת כי כבר בחורף של שנת 1995, התגלתה נזילה לתוך דירת התובע. הנתבע פעל לתקן את הנזילה. כך גם היה בחורף של שנת 1996. לדברי הנתבע, בשנת 1996, הוא הביא זפת למקום כדי לתקן את שכבת האיטום בין מפלס הגג שעליו נבנתה התוספת לבין דירת התובע. 4. בחורף של שנת 1997, שוב התלונן התובע כי קיימת נזילה, שאף חדרה לארון החשמל של הבנין בקומה הראשונה וגם לתקלות במערכת החשמל. בשלב זה, הנתבע כבר הפסיק את עבודתו בתחום הקבלנות בשל בעיות לב. התובע העיד כי נאלץ להזמין בעל מקצוע אחר בתחום האיטום כדי לתת טיפול ראשוני לבעיה תמורת 702 ש"ח. במקביל, הוא גם פנה לנתבע כדי לדרוש תיקון יסודי. לפי עדות הנתבע, התובע אסף אותו מביתו והביא אותו לבנין כדי לראות את מצב הדירה. הנתבע העיד כי הוא נכנס לדירת התובע אך לא היה מסוגל לעלות לקומת הגג כדי לבדוק את מצבה. אחר-כך, ניהלו הצדדים משא ומתן. התובע טען כי מצא בעל מקצוע המוכן לבצע את התיקון הדרוש תמורה 9,000 ש"ח. הנתבע היה מוכן לשלם לתובע 4,000 ש"ח בארבעה תשלומים וזאת בתנאי שהוא יסיר מעליו כל אחריות נוספת לבניה שבצע. לטענת התובע, הנתבע הציע לו פיצוי בסך של 5,000 ש"ח, אולם הוא לא הסכים לפשרה שהוצעה משום שלא הסכים להסיר מהתובע את האחריות. התובע העיד כי הזמין בעל מקצוע בשם "א. שמעון" שתיקן את הטעון תיקון תמורת 8,600 ש"ח. לאחר מכן, הגיש התובע את התביעה הנדונה לבית המשפט שבה הוא דורש פיצוי בגין ליקוי בניה, ירידת ערך של הדירה ועוגמת נפש. 5. התובע הסתמך בתחילת ההליך על חוות דעת מהנדסת הבנין רעיה קובזאנצב ת/ 1, אולם לאחר שניתקה עמו קשר לקראת מועד שמיעת ההוכחות, ככל הנראה בעקבות עזיבה לחו"ל, הגיש חוות דעת אחרת של המהנדס ולדימיר זלקינד (ת/ 3). התובע גם הסתמך על חוות דעת שמאי מקרקעין מטעמו, גיורא אנגלהרט (ת/ 2). מנגד, הגיש הנתבע חוות דעת של מהנדסת הבנין תמרה קולוטינסקי (נ/ 1). המהנדס זלקינד והשמאי אנגלהרט לא הוזמנו להעיד. מטעם התובע, העידו התובע ואשתו. מטעם הנתבע, העידו הנתבע, אשתו של הנתבע (שהיתה נוכחת בחלק מהמשא ומתן) והמהנדסת קולוטינסקי. 6. היתה תמימות דעים בין המומחים כי קיים ליקוי בביצוע הריצוף במרפסת הצמודה לתוספת. המהנדסת קולוטינסקי כותבת בחוות דעתה כי קיים שיפוע בריצוף לכיוון התוספת הגורם לחדירת מים לתוך הדירה. היא המליצה על פירוק הריצוף וביצוע מחדש עם שיפוע הפוך עם נקזים מתאימים. המהנדס זלקינד ציין בחוות דעתו סימני רטיבות וקילופי טיח בתקרת הסלון, גם אחרי שהמרפסת תוקנה ע"י התובע. הוא לא התיחס למקור הנזילה, ולפיכך, יש לאמץ בשאלה זו את מסקנתה של המומחית מטעם הנתבע. עם כל הצער לגבי מצבו הרפואי של הנתבע שגרם לו לפרוש מעסקי הקבלנות, הדבר אינו פוטר אותו מאחריות לתקן את ליקויים בבניה שבצע. 7. באשר לתיקון שבוצע ע"י התובע באמצעות אותו "א. שמעון", התובע לא הביא ראיות הדרושות כדי להוכיח את מהות התיקון (ראה החלטה באמצע עמ' 7 שבה נדחתה בקשת התובע ברגע האחרון להעיד את בעל המקצוע ללא תצהיר, בניגוד להחלטות קודמות של בית המשפט. הערה : נפלה טעות בפרוטוקול. בשורה אחת לפני הסוף ההחלטה, במקום "ועלולה לפגוע במהימנותם" צריך להיות כתוב "ועלולה לפגוע בהגנתם". אני מתקן את הפרוטוקול בהתאם.) בכל מקרה, לא היתה בעדות זו כדי לשנות את התוצאה. מסתבר כי לדעת שני המומחים, התיקון של "א. שמעון" לא צלח. לפי חוות הדעת מטעם התובע, סימני הרטיבות בסלון הופיעו אחרי שהמרפסת תוקנה ורוצפה שנית. לפי חוות הדעת מטעם הנתבע, פרטי הביצוע של התיקון שבוצע ע"י התובע אינם נכונים ולא מבטיחים אטימות לאורך זמן. לכן, אין לחייב את הנתבע בעלות התיקון שבוצע באמצעות "א. שמעון" אלא לקבוע את עלות התיקון שהתובע יאלץ לשלם היום כדי לתקן את הגג. 8. לדעת המומחית מטעם הנתבע, עלות ביצוע התיקון בריצוף המרפסת מגיעה לסכום של 4066 ש"ח על בסיס מחירים של "דקל" ל- 10.97, צמוד למדד 7.99. המומחית הודתה בחקירתה כי השמיטה בטעות מהחישוב של עלות הריצוף שהוא 40-50 ש"ח (ולא מ"ר, כפי שכתוב בפרוטוקול) X 17 מ"ר, שהוא לפי הממוצע בין המחירים 765 ש"ח. לעומתה, קבע המומחה מטעם התובע בחוות דעתו עלות כוללת של 6,750 עבור כל תיקון כל הליקויים שמצא, הכוללים גם תיקון המרפסת וגם תיקון המדרגות, שאליהן נתיחס בהמשך. המומחה הוסיף כי יש להוסיף 50% על המחיר הנ"ל משום שמדובר בעבודה בהיקף קטן. המומחה לא פירט את אופן החישוב למעט לגבי עלות הריצוף שלדבריו, בהתבסס על מחירון "דקל" מגיע לסך של 180 ש"ח למ"ר, ולגבי עלות הנקזים שהיא כ - 750 ש"ח. בהכרעה בין חוות הדעת של הצדדים, עדיפה בעיני חוות הדעת מטעם הנתבע. עולה מחוות דעת התובע כי המהנדס זלקינד כלל לא כתב את חוות הדעת, אלא שחוות הדעת נכתבה ע"י מר מאיר זיו, שהוא מנכ"ל חברה בשם "ברק", חברה לביקורת בניה, ששם מר זלקינד מועסק. למסקנה זו הגעתי מקריאת סעיף 1 לחוות הדעת שבו כתוב, "ביום 21.11.99 נלוויתי למהנדס זלקינד ולדימיר שבדק את הדירה ומצאנו: ". גם מר זיו וגם מר זלקינד חתומים על חוות הדעת. אותה חברת "ברק" גם העסיקה את מהנדסת הבנין קובזאנצב שכתבה את חוות הדעת הראשונה. גב' קובזאנצב מצאה ליקויים בשווי 12,180 דולר (לעומת כ- 10,000 ש"ח בחוות הדעת של זלקינד). לא ברור כיצד שני הנדסי בנין מאותה חברה מגיעים לשתי חוות דעת בפערים כה גדולים. מכל הסיבות הנ"ל, העדפתי את מסקנותיה של המומחית מטעם הנתבע לגבי עלויות הביצוע. על אף העדפת חוות הדעת של הנתבעים, מאחר והתעוררה מחלוקת לגבי תעריף "דקל" (עליו הסתמכו שני המומחים) לגבי עלות הריצוף, פנה בית המשפט מיוזמתו בענין לחברת "דקל". בדף מידע שהתקבל ממחירון 10.99 המצ"ב (המסומן ביהמ"ש1/), עולה כי העלות של ריצוף נע בין 115 - 125 ש"ח למ"ר (לפי סעיף 10.03 במחירון. הסעיף שצוטט ע"י המהנדס זליקינד מתיחס לקרמיקה). לכן, יש להוסיף לסכומים שבחוות הדעת של המהנדסת קולוטינסקי עלות ריצוף של 120 ש"ח X 17.3 מ"ר = 2,073 ש"ח. סה"כ עלות תיקון הרטיבות, אם כן, הוא 6,142 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 1.10.99. 9. באשר לנזק שנגרם בארון החשמל, קבעה המומחית מטעם הנתבעת כי "אין אפשרות לקבוע בוודאות שלקויי הבניה תוספת על הגג גרמו לחדירת המים." (סעיף 3 לחוות הדעת. בעדותה, העלתה המומחית את האפשרות כי מדובר בליקוי של הקבלן שבנה את הבנין (עמ' 18). בנקודה זו, אני מעדיף את גירסת התובע. התובע העיד כי הליקוי נגרם בעת ירידת גשמים, כאשר באותו זמן היו לו נזילות לתוך דירתו. ידוע כי מים יכולים לחלחל לכל מקום, וכפי שהמומחית בעצמה ציינה, המים יכלו לחדור גם לארון החשמל. באשר לסברה כי מדובר בליקוי של הקבלן שבנה את הבנין, אין כל ראיה התומכת בהשערה זו. אין כל עדות לכך כי במשך השנים שהבנין קיים היו חדירות מים לארון החשמל. לא הוכח כי חל כל שינוי בבנין שיכול להסביר תופעה חדשה של נזילות, למעט תוספת הבנין שבנה הנתבע, וידוע כי בניית התוספת הזאת גרמה לנזילות וכי היו נסיונות תיקון לא מוצלחים. סביר כי הנזילות הללו גרמו לחדירת המים לארון החשמל. אשר על כן, אני מחייב את הנתבע בעלות תיקון ארון החשמל בסך 702 ש"ח (כולל מע"מ) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 5.2.97. 10. בחוות הדעת מטעם הנתבע נטען עוד כי מדרגות העץ נפגעו מנזילות המים והתנפחו, וכי יש צורך לחדש את הציפוי עליהם. לא נקבעה עלות ספציפית לגבי אותו ליקוי. המומחית מטעם הנתבע כלל לא התיחסה לליקוי הנטען, והיא לא נשאלה על כך בחקירה הנגדית. מעדות התובע עולה כי הוא לא היה ער לכך שתביעתו מתיחסת למדרגות וכי חדירת המים גרמה להן נזק מינימלי, "אני לא אמרתי שאני תובע אותו על המדרגות. אחרי נזילת המים, היה נזק למדרגות. העץ השתחרר קצת מהמים." (עמ' 13, בתשובה לשאלת בית המשפט). לפיכך, לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי לנזק שנגרם, אם בכלל, למדרגות מנזילת המים. 11. לפי חוות הדעת של שמאי המקרקעין מטעם התובע, נזקי הרטיבות מביאים לירידת ערך של הדירה בסכום של 1,000$. ממצא זה לא נסתר. אין משמעות לעובדה כי תוספת הבניה העלתה את ערך הדירה בכלל. הדירה עם התוספת היתה שווה יותר אלמלא בעית הנזילות. אם יחליט התובע למכור את דירתו, מחובתו של התובע להביא את המידע לענין הנזילות לידיעת מי שיבקש לקנות את הדירה, וסביר כי הדבר ישפיע על מחיר הדירה. 12. התובע דורש פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו כתוצאה מהנזילות. די באמור בתצהירי התובע ואשתו כי להוכיח את עוגמת הנפש. הם סבלו מחדירות מים חוזרות ונשנות בדירתם, מנסיונות תיקון כושלים ונתק בחשמל ומתלונות שכנים בקשר לכך. התובע בקש במסגרת כתב התביעה לפסוק לו פיצוי בגין עוגמת הנפש בסך 2,000 ש"ח, ואני סבור כי מדובר בפיצוי הגון (וצנוע) בגין אותו ראש נזק. 13. הליקוי האחרון מתיחס לפתח שעשה הנתבע עבור גרם המדרגות. לפי ההסכם שבין הצדדים, הפתח היה צריך להיות לפי תוכניות, ובפועל, בנה הנתבע פתח קטן יותר (1.50 X 1.50 מ', במקום 1.60 X 1.60 מ'). לפי חוות הדעת מטעם הנתבע ועדות המומחית מטעמו שלא נסתרו, הדבר נבע מכך שבפועל, קבלן הבנין בנה קורה שבמקום שבו מתוכנן הפתח, שאינה מופיעה בתוכניות. ללא תוכניות שינוי של קונסטרקטור, שלא סופקו ע"י התובע, לא יכול היה הנתבע להעביר את הקורה למקום אחר. העובדות הללו גם עולות מעדותו של התובע עצמו (עמ' 11, 7 שורות מהסוף ואילך, עמ' 18 לקראת הסוף - בהערת התובע במהלך חקירת המומחית). בנסיבות אלה, ההסתמכות של התובע על הליקוי, כביכול, בכך שמידות הפתח קטנות יותר מהמידות בתוכניות, היא שלא בתום לב. ניתן לראות זאת גם מכיוון אחר - יש לראות בטעות של הנתבע לגבי המצב בפועל לעומת התוכניות ובהעדר בקשה מטעם התובע בזמן ביצוע העבודה להזיז את הקורה ממקומה, הסכמה מצד התובע לשינוי החוזה בנקודה זו באופן שהפתח יהיה קטן יותר (זאת לפי סעיף 14 (ג) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973. על הקשר בין סעיף 14 (ג) הנ"ל לבין חובת תום הלב - ראה ג. שלו, פגמים בכריתת חוזה, חוברת עריכת טדסקי, עמ' 53 - 54). 14. התובע לא הוכיח את עלויות המהנדס והשמאי מטעמו ולפיכך, אינני פוסק חיוב בגין עלויות אלה. הנתבע ישא בשכר המומחית מטעמו. 15. לסיכום, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע כדלקמן: א. עבור תיקון בעית הרטיבות - 6,142 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 1.10.99. ב. עבור התיקון הקשור לארון החשמל - 702 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 5.2.97. ג. עבור ירידת ערך - 4,000 ש"ח ד. עבור עוגמת נפש - 2,000 ש"ח ה. אגרות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ מסך הסכומים שנפסקו. נזקי מיםפיצוייםנזילהקבלןחשמל