א. עובדות התובע עובדה של הנתבעת, רשות מקומית, נפגע לטענתו במקום עבודתו אצל הנתבעת במשרדיה הראשיים.נ התובע על פי רוב אינו עובד במקום זה אלא נדרש על ידי הממונים עליו למלא את מקומו של אחיו שיצא לחופשה והחליפו במשרדים כאמור, בתפקיד של שרת הבניין.ב על פי הסכמה דיונית שהגיעו אליה הפרקליטים לפני עמיתי הנכבד כב' השופט אמיר ביום 11.9.2001 הדיון בפני מתמקד בשאלת האחריות באשר שאלת גובה הנזק מוסכמת על הצדדים הכל כאמור בפרוטוקול הישיבה הנ"ל.ו ב. הדיון 1. התובע טוען כי: א. הוא מעד והחליק תוך כדי ירידה בתום יום עבודתו אצל הנתבעת ביום 28.8.98 סמוך לשעה 17:30 . ב. סיבת המעידה החלקה על מדרגות רטובות שבבניין הנתבעת. ג. הוא לא ידע כי עובדות הנקיון של הנתבעת החלו בעבודת הניקיון ולכן ארע מה שארע. ד. הוא זעק לעזרה ואז העובדות שלא היו באותה קומה בה החליק סייעו לו לקום, הזעיקו את אביו בטלפון האחרון הגיע תוך דקות ופינה אותו במכוניתו של האחרון לרופא פרטי. ה. הרופא בדק את התובע והפנה אותו מידית לטיפול בבית החולים מאיר בכפר סבא. שם אכן אובחן שבר בקרסול רגלו של התובע ועל כן הוא זכאי לקבל את הנזק שנגרם לו. ו. הנתבעת לא פרסמה הוראות מסודרות בדבר בטיחות העובדים בבניין. 2. הנתבעת טוענת כי: א. קיימת סתירה בין מסמכי בית החולים ותדפיס גליון נוכחות של התובע אצל הנתבעת באשר לטענת התובע הוא נפגע ביום 28.8.98 בעוד על פי התדפיס הוא כלל לא הופיע לעבודה מחמת תאונה מאושרת. ב. על פי מידע שצברה הנתבעת באמצעות החוקר מר גוב הנתבע אכן נפגע ברגלו, אולם התאונה ארעה לו מחמת ועקב היותו שחקן כדורגל בקבוצת מכבי טירה. ג. טענתו של התובע כי לא ידע על בואן של עובדות הניקיון אינה מתיישבת עם הנוהלים של הנתבעת לפיהם הוא הממונה על עבודת אותן עובדות ועליהן להתייצב בפניו קודם שהן מתחילות בעבודה. ד. טענתו של התובע לפיה זעק לעזרת העובדות לא נתמכה בעדות שלהן בבית המשפט וכן אבי התובע לא הובא להעיד על חלקו בחילוץ התובע לאחר הפגיעה. ה. התובע העיד עדות יחידה ועל פי הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971 לא יכריע בית משפט גורלה של תביעה אזרחית על סמך עדות יחידה, קל וחומר של התובע שיש לו עניין בתוצאות התביעה ללא הנמקה מיוחדת ולטעמה של הנתבעת אין כל עניין מיוחד לעשות כן. ו. גם אם נאמר שיש דבר מה בטיעונו של התובע, אזי הוא לא עמד בנטל המוטל על תובע במשפט אזרחי ולכן דין תביעתו להידחות. 3. א. אומר בראשית הדברים כי במחלוקת שנפלה בין הפרקליטים לעניין סעיף 54 לפקודת הראיות, דעתי כדעתה של ב"כ הנתבעת. ב"כ התובע ניסה להסביר פשר הימנעותן של העובדות להופיע ולהעיד בפני בית המשפט בסיבות הקשורות לאמונתן הדתית. כמי שאמונה דתית אינה זרה לו אינני בטוח כי הסיבה היא אכן דתית, אולם, בעניין זה המחדל באי ההופעה אינו קשור לנתבעת ואם תוצאות המשפט יהיו כפי שיהיו יוכל התובע להלין אך על עצמו כי לא עשה די והותר על מנת לשכנע את העדות להגיע לבית המשפט ולסייע לו במאבקו המשפטי. ב. גם אם נכבד הימנעותן של העובדות שלא להופיע בפני בית המשפט בשל אמונתן הדתית ,אזי לא ניתן כל הסבר משכנע מדוע נמנע התובע מלהעיד לפחות את אביו בעניין שלפנינו כדי שתהא תמיכה מגורם נוסף על התובע בעצמו גם עם אותו גורם הוא אביו. ג. אשר על כן התביעה שלפני דינה להדחות בשל העובדה כי אך התובע העיד לטובת עצמו ולא תמך בתמיכה חיצונית אחרת את דבריו. 4. למעלה מן הצורך אתייחס גם למחלוקת שנפלה בשאלת נטל הראיה. התובע טען את שטען וכנגדו הופיע החוקר מר גוב. החוקר בתמליליו הצליח לגרום לי לפקפק באמינות גרסתו של התובע. גם אם בדרך כלל אני מתייחס בחשדנות לא מבוטלת כלפי תמלילי חוקרים, אזי במקרה דנן האמור בתצהיר החוקר מקבל את הביסוס הדרוש לדחיית תביעה בשל אי הרמת הנטל כשאני מצרף לכך את עדותה של הגב' דעאס. העדה העידה על עצמה כי היא פקידה בכירה בשירותה של הנתבעת, היא משמשת כמנהלת לשכתו של ראש העיר. אני מצפה מעובד ציבור ברמה גבוהה כזו לסייע למעבידו, עירית טירה, ולענות בצורה ישירה ומכובדת לשאלות שהיא נשאלת גם אם התשובות יכול שיפגעו באינטרס של התובע. לא בכדי ביקשה ב"כ הנתבעת להכריז על העדה הנ"ל כעד עויין ולחקור אותה על דרך חקירה נגדית, חרף העובדה שעדה זו זומנה על ידי הנתבעת. תמיהה נוספת בהתנהגותה של העדה היא הסרוב לתת תצהיר מטעמה כדי שהנתבעת שבשירותה היא עובדת תוכל לכלכל צעדיה בצורה מושכלת. העדה עשתה עלי רושם קשה מאוד ולא אמין בנסיונה להרחיק עצמה מכל מעורבות ו/או ידיעה בנושא והתנהגותה הינה נדבך נוסף הפועל לערעור גרסתו של התובע. 5. הגרסאות של הצדדים היו סותרות ומעויינות ונדרש היה דבר מה כדי להכריע גורלה של תובענה זו לשבט או לחסד. האמור בפסקה 4 מוכיח ומלמד כי דווקא הנתבעת עשתה את הצעד הקטן הדרוש לה כדי לערער את אמינות הגרסה של התובע וכעת למעשה יש לי גרסה של הנתבעת בשיעור 51% מול גרסת התובע בשיעור 49%. 6. העולה מכל האמור עד כאן אני מקבל גם את גרסתה החילופית של ב"כ הנתבעת.       ג. לסיכום העולה מן המקובץ כי דין התביעה להדחות בין מחמת היותה מבוססת על עדות יחידה ובין מחמת העובדה שהתובע לא הרים את הנטל המוטל על תובע לשכנע בית משפט בצידקת גרסתו. כפועל יוצא מהתוצאה אליה הגעתי אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת סך של 5,000 ₪ בלווית מע"מ כחוק ביום התשלום בפועל ובלווית ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.   ניתן היום ג' בכסלו, תשס"ב (18 בנובמבר 2001) בהעדר הצדדים.   דוד גדול, שופט  תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה במדרגותמדרגותנפילהמים