פדיון נכס בעיכבון 1. המבקשת ערכה עבור דיור לעולה בדיקות התאמה לתקן, ועל יסודן הוציאה התעודות. משהגיעו נושיה של המשיבה להסדר ומונה נאמן לביצועו, הגישה לו המבקשת הוכחת חוב. מאחר שהנאמן אישר רק חלק קטן מהסכום שנתבע בהוכחת החוב, ערערה המבקשת על החלטתו. ביום 15 ביולי 2001 קיבלתי את הערעור וביטלתי את החלטתו של הנאמן.  2. לאחר ביטול החלטת הנאמן, על ידי בית המשפט, אישר הנאמן סך של 75,079 ₪. עם זאת נותרו שני עניינים שנויים במחלוקת: (א) סכום של 27,847 ₪ שנדרש כתשלום מס ערך מוסף. הנאמן מוכן לשלם סכום זה כנגד המצאת העתקים מאושרים של חשבוניות המס והמבקשת אינה חולקת על כך. (ב) המבקשת טוענת כי יש להכיר בה כנושה מובטחת שכן היא מחזיקה בתעודות שהוזמנו על ידי דיור לעולה, ותעודות אלה מהוות בידי המבקשת עיכבון.  3 הנאמן כופר בטענה שהמבקשת נושה מובטחת כדי מלוא הסכום שבו הכיר הנאמן. על פי סעיף 11(א) לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971: "עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב." הנאמן טוען כי "נושה מובטח יכול להיפרע רק כדי שווי הבטוחה ונושה בעל זכות העיכבון יכול להיפרע רק אם הנכס המעוכב נדרש על ידי המפרק או הנאמן בהסדר הנושים" (פסקה 6 לתגובת הנאמן לתגובת המבקשת). בע"א 5821/92 חורי נ' עו"ד דב פישלר, פ"ד מ"ט(5) 833, נאמר (בע' 836): "יש לה לזכות העיכבון שני פנים: הפן המיידי, לאמור האפשרות לנושה לעכב פיזית נכס שאינו שלו בגין אי תשלום המגיע לו בלי שיסתכן באחריות נזיקית, והפן הבטוחתי: בעל עיכבון הינו נושה מובטח בפירוק ובפשיטת רגל." כן ראה לוין וגרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שניה, ע' 259.  המבקשת טענה כי דיור לעולה דרשה את התעודות שלגביהן נטענת זכות העיכבון. הנאמן כפר בכך, ועל כל פנים טען כי זכות העיכבון תעמוד רק בגין תעודות שנדרשו ולהבטחת סכום הכסף המגיע בגינן בלבד. איני רואה צורך להכריע בטענות אלה באשר הן מתייחסות רק לפן אחד של זכות העיכבון. אם נדרשו תעודות והן לא הומצאו, מעמיד לה העיכבון הגנה בפני תביעה בנזיקין. זה היה מישור המחלוקת בין בעלי הדין, היתה עשויה להיות חשיבות לשאלה כמה מהתעודות רשאית המבקשת לעכב תחת ידה.  4. המחלוקת שבין בעלי הדין נטושה באשר לפן הבטוחתי. במישור זה המבקשת כבעלת העיכבון הינה נושה מובטחת, כפי שנאמר בפסק הדין בענין חורי. אין באמור בפסק הדין מענה לשאלה מה הוא הסכום שזכות העיכבון מבטיחה. פרופ' נ' זלצמן בספרה על העיכבון, כותבת (בע' 224): "אין מקום גם לטענה לפיה פדיון מן העיכבון של נכס חסר ערך כלכלי יוצר העדפה בלתי לגיטימית של הנושה המובטח בזכות עיכבון על נושים אחרים של החייב. לפי טענה זו, ההעדפה הניתנת לנושה מובטח היא כדי הערובה שבידיו, לאמור, שהנושה יכול לגבות את חובו מהערובה שבידיו, ואם אין בה כדי "לכסות" את מלוא החוב, יהיה על הנושה להסתפק לגבי הנותר בהוכחת חוב ובקבלת דיווידנד ככל נושה אחר בפשיטת רגל או בפירוק. טענה זו מבקשת להשוות את "ערובת העיכבון" לשעבוד של נכס במשכון, לאמור: כדרך שבעל השעבוד זוכה במעמד מועדף רק כדי יכולת ההיפרעות שלו מן הנכס המשועבד, כך גם יש להקפיד עם בעל העיכבון. לפי זה יש לומר כי אפילו היה הנושה זוכה בפסק דין בתביעת החוב, הוא לא היה יכול להיפרע מן הכנס המעוכב בהליכי ההוצאה לפועל של פסק הדין, אלא כדי שוויו הריאלי של הנכס. לפיכך, גם מכוחה של בטוחת העיכבון אין הוא זכאי להיפרע אלא כדי "שוויו" של הנכס, ולא יותר. אולם ההשוואה אינה במקומה לנוכח המהות השונה של כל אחת מן הערובות. ערובת העיכבון אינה מזכה את הנושה בזכות להיפרע מן הנכס, אלא רק בזכות להחזיק בנכס עד שיסולק החיוב. לכן פדיון של נכס מן העיכבון נעשה על ידי תשלום הסכום שיביא לידי פקיעתה של הזכות לעכב ולשחרר הנכס מהחזקת הנושה, קרי: תשלום החוב הנתבע. " מדבריה של פרופ' זלצמן עולה כי אין זיקה בין שווי הנכס המעוכב לבין סכום החוב שבו נושה בעל זכות העיכבון. משיש בידי נושה נכס מעוכב הוא הופך להיות נושה מובטח לגבי החוב ללא קשר לסכום שניתן היה להיפרע ממימוש הכנס המעוכב. על גישה זו חוזרת המחברת בהמשך הדברים באמרה (בע' 336): "... במקרה של עיכבון, הערובה לחיוב היא, ההחזקה בנכס, ולא הנכס עצמו..." העולה מכאן שכל עוד לנושה זכות עיכבון הוא בגדר נושה מובטח, ללא זיקה לשוויו של הנכס המועכב. 5. יתכן שהתוצאה האמורה מוזרה, אך היא זו העולה מלשון החוק ומפסיקתו של בית המשפט העליון. משנאמר בפסק הדין בענין חורי כי זכות עיכבון במסמכים מעמידה את הנושה במעמד של נושה מובטח, הרי מנותק המעמד מהזיקה לשוויו של הנכס המעוכב. כך הוא ביחוד כאשר מדובר במסמכים המעוכבים על ידי עורך דין. למסמכים כאלה אין שווי פנימי וערכם נגזר מחיוניותם לחייב או לנאמן, הכל לפי הענין. 6. הנאמן טען שאין המבקשת יכולה לטעון למעמד של נושה מובטח, באשר לא העלתה אותה טענה קודם לכן. איני סבור שראוי היה שנאמן, הפועל כזרועו הארוכה של בית המשפט יעלה טענה מעין זו. לנגד עיני הנאמן צריך להיות בירור הזכויות לאמיתן. לכן איני רואה צורך בטיעון זה. כן לא ראיתי צורך להכריע בטיעונו של הנאמן כי לא נדרשה מסירתן של כל התעודות וכי העיכבון עומד רק לגבי אלה שמסירתן נדרשה. כעולה מהאמור, אין צורך בדרישה כדי להקים את העיכבון. הוא נוצר וקיים בשל ההחזקה בנכס.  7. לפיכך הנני קובע כי יש לראות את המבקשת כנושה מובטחת. הנני מחייב את הנאמן לשלם למבקשת את הוצאות הליכים אלה בסכום של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ. זכות עיכבון