התפטרות עקב ביטול רכב מהעבודה התובעת עבדה אצל הנתבעת (להלן גם: "המעביד") כסוכנת מכירות של מוצרי סיכה לכלי רכב, במשך 30 חודשים, ועד ליום 1.3.99 עת התפטרה מעבודתה. התביעה המונחת לפנינו היא תביעה ל"פיצויי פיטורים". לפי חישובי ב"כ התובעת בסיכומיו (סע' 13) מדובר בסכום פיצויים של 6,580 ₪ נכון למועד סיום העבודה. לטענת התובעת מגיעים לה פיצויי פיטורים חרף התפטרותה, משום שנשלל ממנה רכב צמוד מטעם המעביד ומכשיר טלפון סוללרי ששימש אותה בעבודתה. בפעולתה של הנתבעת ראתה התובעת כהרעה מוחשית של תנאי עבודתה שהצדיקו "התפטרות בדין מפוטר". הנתבעת מצידה סבורה שאין נסיבות התפטרות התובעת מצדיקות תשלום "פיצויי פיטורים". נומר כבר כעת, כי שלילת אפשרות שימוש במכשיר טלפון הנייד אין בה כדי להוות הצדקה להתפטרות העובד "בדין מפוטר". שלילה כזו אינה "הרעה מוחשית בתנאי עבודה". שכן מכשיר טלפון נייד ניתן לעובד לצורך פעולתו אצל המעביד, קרי, יצירת קשר טלפוני. מעביד המעדיף שהעובד יעשה כן באמצעות טלפון קווי מזדמן, רשאי לבחור בכך ולאכוף על העובד את רצונו. מדובר בעניין שהוא בתחום הפררוגטיבה הניהולית של המעביד. לפיכך לא ניתן לראות בכך "הרעה מוחשית בתנאי העבודה". לעומת זאת, שלילת "רכב צמוד" מעובד היא סוגיה שונה, הדורשת בדיקה פרטנית של הנסיבות העובדתיות. במקרה שלנו הונחו תצהירים והוסכם שהמצהירים לא ייחקרו על תצהירם. עיון בתצהירי הצדדים מלמד כי בתקופה האחרונה לעבודת התובעת, שררו במקום העבודה יחסי עבודה עכורים. התובעת מסבירה זאת בשיתוף אנשים חדשים בניהול העסק. על כל פנים, והדבר למעשה לא הוכחש על ידי המעביד, "רכב צמוד" ששימש את התובעת בשנים האחרונות לעבודתה, נלקח ממנה ביום 28.2.99. הרכב נלקח במפתיע מביתה של התובעת והועבר לשימושו של עובד אחר אצל הנתבעת. התובעת מצידה חשה עלבון, וראתה בכך פגיעה קשה בתנאי עבודתה. היא הודיעה למעביד על התפטרותה בטענה שיש בכך משום "הרעת תנאי עבודה". היא עשתה כן במכתב ששלחה אליו ביום 2.3.99 (ת/1). המעביד מצידו השיב לה למחרת היום, כי הוא דוחה את טענת "ההרעה בתנאי העבודה" ומזמין את התובעת לחזור לעבודתה (נ/1). המעביד טוען שלא ניתנה לו התראה מראש טרם ההתפטרות. אולם, לא מצאנו במכתבו של המעביד (ת/1) התחייבות להשיב לתובעת את הרכב שנלקח ממנה, או לפחות להעמיד לרשותה אמצעי תחבורה אחר המהווה תחליף נאות לזה ששימש אותה במשך תקופה ארוכה. מכיוון שכך, אי אפשר לומר שלמעביד לא ניתנה הזדמנות למנוע את התפטרות התובעת. ולעניין עצם נטילת ה"רכב הצמוד" והחזרתו לרשות המעביד. אין חולק שהרכב נלקח מהתובעת (סעיף 8 לתצהירו של מר כהנוב מטעם הנתבעת). העובדה שבמשך שנים לא דווח על אותו רכב כ"רכב צמוד" (סע' 9 לתצהירו של רו"ח אוניטרשטין), אינה שוללת את העובדה שהתובעת עשתה שימוש קבוע ברכב של המעביד. הלכה למעשה מדובר בכלי רכב מסחרי שהועמד לרשות התובעת על ידי המעביד לצורך עבודתה, לרבות נסיעה למקום מגוריה במושב טוביה. מקום מגורים שבו התחבורה הציבורית היא נדירה, כך על פי עדות המעביד עצמו (סע' 18 לתצהירו של מנכ"ל הנתבעת מר מלר). לפיכך, גם אם לא מדובר ב"רכב צמוד" כמשמעו לעניין פקודת מס הכנסה, אין ספק שמדובר ברכב של המעביד שהועמד לרשות התובעת לצורך עבודתה והגעתה לעבודה וממנה. במצב כזה, כשנוטלים רכב כזה מהעובד, יש בכך כדי לגרום לאי-נוחות רבה. אמת: לעובד אין זכות קנויה ברכבים המשרתים את מעבידו. אולם, הפסקת הנוהג לפיו הוא נעזר בקביעות ברכבים כאלו, מהווה לדעתנו "הרעה מוחשית בתנאי עבודה". אם מדובר היה בכוונה להפסקה זמנית בלבד, המעביד היה צריך לומר זאת במכתב נ/1. לדעתנו מניעת שימוש ברכב של המעביד לתקופה משמעותית, שעה שהעובד הורגל בשימוש במשך תקופה ארוכה קודמת, מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. לרכב, בניגוד לטלפון נייד, אין תחליף. בייחוד בהתחשב בצורת עבודתה של התובעת, הדורשת ניידות רבה. אין חולק ששכרה של התובעת נבע מהיקף המכירות שהצליחה לבצע. שלילת הרכב, תוצאתה המסתברת היא ירידה במכירות. ירידה במכירות, פירושה ירידה בשכר, וגם ירידה באפשרויות הקידום בעבודה. לקידום בעבודה מייחס כיום ביה"ד לעבודה חשיבות רבה (ר' עס"ק 400024/98 ההסתדרות הכללית נ.צים, סע' 17 לפס"ד מיום 28.6.00). פגיעה בקידום מובילה לתוצאות קשות ביחסי עבודה. אחת מהן יכולה להיות זכאות ל"התפטרות בדין מפוטר". אנו דוחים את טענת הנתבעת לפיה הרכב נלקח מהתובעת, מאחר והתובעת היתה ביומה הראשון לתקופת מחלתה. כבר הוזכר שגירסה זו אינה מופיעה במכתב נ/1. ומעבר לכך, לא הוכח כי בעבר נהג המעביד לשלול מהתובעת את הרכב בתקופת מחלה או חופשה. גם אם אכן התובעת חלתה באותו היום, ברור שבאותו שלב שנלקח ממנה הרכב, איש לא חזה לכמה זמן תאבד את כשרה לעבוד, אם בכלל. לקיחת הרכב באופן מיידי לא היתה מקובלת בעבר, וניתן ליחסה למערכת יחסי העבודה ששררה באותה העת בין הצדדים. בנסיבות ההתפטרות גם אין מקום לדרוש "הודעה מוקדמת" או פיצוי למעביד בהעדרה. שכן החלטנו לאמץ את גירסת התובעת לפיה הדחיפות בנטילת הרכב מביתה נבעה מרצון להצר את צעדיה במקום עבודתה ולפגוע בכבודה כעובדת. עולה מהמקובץ הוא שהמעביד שלל מהתובעת רכב ששימש לצרכיה במשך תקופה ארוכה. גם אם מדובר בשלילה זמנית, המעביד לא נקב בזמן ולא מסר לתובעת הודעה בקשר לכך. בנסיבות אלו, ראייתה של התובעת את הדברים כ"הרעה מוחשית בתנאי עבודתה", היתה ראייה נכונה. אמת: מחומר הראיות עולה כי התובעת חפצה כבר קודם לכך לעזוב את עבודתה. אולם, היא התנתה זאת בקבלת פיצויי פיטורים. זכותה לדבוק במקום העבודה. המעביד שהרע את תנאי עבודתה, ולא גילה נכונות לתקן דרכיו (לענין הרכב, ר' נ/1), יחוייב בפיצויי פיטורים. המניע של המעביד להרעת תנאי העבודה של העובד אינו משנה את התוצאה, לפיה במקרה כזה זכאי העובד להתפטר ודינו כמפוטר לעניין תשלום פיצויי פיטורים (דב"ע לה/26-2 פיינשטיין נ.צוקר, פד"ע ו' 212, 215-216). אין לחייב את המעביד בפיצויי הלנה מעבר להפרשי הצמדה וריבית חוקית. אנו משתמשים בסמכותנו החוקית ומפחיתים את פיצויי ההלנה בהתאם. מדובר בסיטואציה שניתן היה לפרשה לכמה פנים. התובעת כזכור הזדרזה להתפטר על מנת לממש כוונה מוקדמת שלה. סוף דבר: אנו מקבלים את התביעה ופוסקים לזכות התובעת פיצויי פיטורים בסך של 6,580 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.3.99 ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעת תשא בהוצאות ההליך הנוכחי ותשלם לתובעת סך של 1,750 ₪ נוספים בצרוף מע"מ כשכ"ט עו"ד. ניתן לבקש רשות ערעור תוך 30 יום. ניתן 9.4.01 בהעדר הצדדים. נ.צ. - מר שמר י.לובוצקי - שופט, אב"ד השעיהרכבהתפטרות