לפני ערעור על החלטות כב' ראש ההוצל"פ מיום 29.4.96 (להלן ההחלטה) ומיום 7.1.97, בתיק הוצל"פ ת"א 01-00381-93 - ד' (להלן התיק). בסיכומיה, זנחה ב"כ המערער את הערעור על ההחלטה מיום 7.1.97 והתייחסה אך ורק להחלטת ראש ההוצל"פ מיום 29.4.96. המערער הוא "מחזיק", "צד שלישי", אשר אצלו עוקלה משכורתו של מר יניב שמעוני, שהוא "החייב" בתיק ההוצל"פ בגין מזונות. בהתאם להחלטה מדובר בבקשה לקבוע כי על הצד השלישי, דהיינו המערער לשלם את ה"חוב הפסוק" הואיל והצד השלישי לא מסר למוציא לפועל את הכספים המגיעים ממנו לחייב, עפ"י הוראות סעיפים 46 עד 48 לחוק ההוצל"פ. הצד השלישי לא הגיב על ההודעה אלא לאחר שהזוכה ביקשה לזמנו לחקירה. ביום 26.12.95 התקבל בלישכת ההוצל"פ מכתבו של הצד השלישי לפיו, החייב הפסיק לעבוד אצלו ביום 30.4.95 ומשכורתו האחרונה היתה 3,291 ש"ח ברוטו. הצד השלישי נחקר בפני ראש ההוצל"פ ביום 11.3.96. מהחקירה בפניו הסיק ראש ההוצל"פ את העובדות כדלקמן: א. צד ג' אישר כי שולמו לחייב כספים גם בתקופה שלא עבד אצלו אך ראש ההוצל"פ לא האמין לצד השלישי כי החייב הפסיק לעבוד אצלו. הוא הסיק שהחייב ממשיך לעבוד אצל הצד השלישי במשרדו של הצד השלישי, גם לאחר שהתפטר כביכול. ב. הודעת המערער, לפיה החייב הפסיק לעבוד אצלו ב- 30.4.96, "היא הודעה שיקרית שמטרתה לסייע בידי החייב להתחמק מתשלום חוב המזונות בגין ילדיו של החייב", כלשון ראש ההוצל"פ. ג. ראש ההוצל"פ לא האמין למערער כי כל הכנסתו של החייב היא 3,291 ש"ח ברוטו, שכן הצד השלישי הודה כי הוא משלם לחייב גם בונוסים, לעיתים, אולם סכומים אלה אינם מופיעים בדו"ח שהעביר רואה החשבון של המערער למס הכנסה בשנים 94, 95. ד. לצורך העיקול אצל צד ג', שילם הצד השלישי לחייב לפחות 5,000 ש"ח נטו לחודש. עוד קבע ראש ההוצל"פ בהחלטה: "במידה ויחול שינוי בעובדות עליהם מתבססת החלטה זו, רשאי הצד השלישי להגיש בקשה לשינוי כאמור בסעיף זה". עד עצם היום הזה לא הוגשה בקשה כנ"ל. השאלות שבמחלוקת א. בשלב של קדם המשפט התייחסתי (בישיבת יום 26.11.98) לטענות טרומיות של ב"כ המשיב. ב. בהחלטתי מ- 15.10.98 התייחסתי לטענת חוסר סמכות וקבעתי שהסמכות לדון בערעור נתונה לבית משפט זה. ג. ביום 13.10.99 דחיתי טענה למחיקת הערעור על הסף מחמת איחור של מספר חודשים בהגשתו. השאלות שבמחלוקת הטעונות הכרעה א. בסיכומיה ממקדת ב"כ המערער את הערעור "בנושא עיקרי אחד", כלשונה, והוא - צו העיקול שהוצא למערער ביום 8.12.94, על סכום של 9,000 ש"ח, או 12,0000 ש"ח, כפי שתוקן בכתב יד וזאת על פי הבקשה למתן צו עיקול. התרעומת של ב"כ המערער היא שלאחר שהמערער לא השיב על צו העיקול, זומן לחקירה, נחקר ע"י ראש ההוצל"פ וראש ההוצל"פ קיבל את גירסת המשיבה - קבע ראש ההוצל"פ שהמערער ישא בכל חובות העבר של החייב בגובה של 50,000 ש"ח וכן בכל חיובי העתיד של החייב. לטענת ב"כ המערער לא ביקשה הזוכה (=המשיבה בערעור זה) "עיקול מזונות תקופתי (כלשונה) אלא צו עיקול כמבוקש בבקשה. לא היה זה מסמכותו של ראש ההוצל"פ להחליט כי העיקול הוא עיקול מזונות תקופתי שפניו לעתיד. ה ה כ ר ע ה א. ערעורו של המערער בא בטרוניה עם חיובו של המערער בחוב הפסוק של החייב חרף העובדה שצו העיקול שהוצא למערער נקוב בו הסכום של 9,000 ש"ח אשר נמחק ותחתיו נרשם הסכום 12,000 ש"ח. הטענה היא שלאור זאת לא ניתן לחייב את המערער אלא בגובה הסכומים שננקבו בעיקול. אכן, בהתאם לנדרש בטופס הבקשה ("עיקול אצל צד שלישי") ציין ב"כ הזוכה (ב"כ המשיב דנן) את "יתרת החוב להיום היא לפחות" בסכום של 12,000 ש"ח. הואיל ומדובר בחוב שעניינו מזונות ברי שהחוב מצטבר מידי חודש בחודשו בסכום המזונות שנפסק ואם ביום 8.12.94 (מועד הגשת הבקשה) היתה יתרת החוב כפי שהיתה הרי שכעבור חודש יגדל סכום החוב בסכום החיוב החודשי למזונות. בעוד שבתיקים רגילים אפשר שהחוב יגדל מחמת ריבית והוצאות, הרי שהחוב בתיק ההוצל"פ של מזונות גדל מידי חודש בחודשו בשיעור המזונות החודשי. על גבי טופס שנשלח למערער הוטבעה החותמת "מזונות", די בכך כדי להסב את תשומת הלב של הצד השלישי לכך שסכום החוב הנקוב ברישא של הטופס הוא אכן נכון לתאריך הנקוב. במקרה דנן, צוין החוב בסכום של 12,280.30 ליום 21.12.94. ואכן, בסעיף 1 לטופס ההודעה צוין במפורש לתשומת לב מקבל הצו: "הנכסים האמורים מעוקלים בעת קבלת צו זה (ואם הם משכורת.... שמועד תשלומם בעתיד, יהיו מעוקלים מיום שחל תשלומם לחייב עד לכיסוי.... המזונות כאמור)". היה ברור, איפוא, לצד ג' שסכום החוב שצוין ברישא של הטופס איננו ממצה את סכום החוב ובמקרה דנן עליו להעביר ללשכת ההוצל"פ את משכורתו של החייב ביום בו חל תשלומו (ס' 2 ב' בטופס). הטופס מעוגן בתקנות ההוצל"פ (טופס 15 תיקון: תשנ"ו - תקנה 73(ב)). מן הטעם דלעיל צדק ראש ההוצל"פ בכך שלא הסתפק בחיובו של המערער, שלא ציית לצו העיקול, ולא חייבו בסכום שננקב בצו ובבקשה בלבד. ב. עוד טוענת ב"כ המערער בסכומיה שמאחר וב"כ הזוכה לא ציין בטופס הבקשה X במשבצת כנדרש בטופס עצמו: "במקרה של עיקול מזונות תקופתי" אין ראש ההוצל"פ רשאי לצוות על עיקול שלא נתבקש. אין בידי לקבל טענה זו. טופס הבקשה בו מדובר הוא טופס כללי לכלל תיקי ההוצל"פ. לכן, כאשר מדובר בתיק מזונות, יש לציין את ה- X במשבצת. אך יחד עם זאת, ניתן לציין שמדובר במזונות לאו דווקא ע"י סימון ה- X במשבצת אלא בהדבקת המדבקה במשבצת המתאימה ובה מצויין במפורש שמדובר בתיק מזונות. אם בתיק מזונות הוגשה הבקשה לעיקול אצל צד שלישי, ברי שמדובר בעיקול מזונות תקופתי. אין, איפוא, בפגם הנטען כדי למנוע מראש ההוצל"פ לצוות על עיקול אצל צד שלישי לכיסוי חוב מזונות כפי שאכן ציווה בטופס 15 הנ"ל. ג. זאת ועוד טוענת ב"כ המערער: ראש ההוצל"פ רשאי לחייב צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא העביר את הנכסים המעוקלים כמצוות ס' 47 לחוק: בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב" (כאמור בס' 48 לחוק). טוענת ב"כ המערער שראש ההוצל"פ רשאי לחייב את הצד השלישי לשלם לזוכה את החוב הפסוק בלבד ולא יותר מכך כפי שהיה במקרה דנן. סבורני, שב"כ המערער נתפסה לכלל טעות. ה"חוב הפסוק" מוגדר בסעיף 1 לחוק כדלקמן: "החוב, לרבות הפרשי ההצמדה, הריבית וההוצאות שנתחייב בהם החייב לפי פסק הדין". המילה המנחה היא "לפי פסק דין". הווה אומר, במקרה דנן, כשמדובר במקרה של מזונות, ה"חוב הפסוק" הוא סכום המ זונות החודשי מידי חודש בחודשו. זו משמעות הביטוי "החוב" שבהגדרה. ה"חוב הפסוק" אינו מתמצה, איפוא, בשיעור אליו הגיע במועד כלשהו אלא הוא הולך ונמשך כמעיין המתגבר מידי חודש בחודשו. פסק, איפוא, יפה ראש ההוצל"פ בחייבו את המערער לשלם את כלל החיוב שבפסק הדין ההולך ומתחדש מידי חודש בחודשו ולא הסתפק בסכום החוב כפי שהיה בעת הטלת העיקול (ראש ההוצל"פ הגביל, בצדק, את החיוב ב"חוב הפסוק" כל עוד לא הודיע צד ג' - המעביד - שהחייב איננו עובד עוד אצלו). ד. אינני רואה פגיעה בקנינו של המערער העומדת בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כפי שמנסה לראות ב"כ המערער. לאחר שראש ההוצל"פ הגיע למסקנה שהחייב והמערער אינם דוברים אמת וכי החייב ממשיך לעבוד אצל המערער, ברי שהמערער נמנע מלהעביר ללישכת ההוצל"פ את המשכורת שהוא משלם לחייב. מדובר, איפוא, במשכורת שהיא קניינו של החייב שעליו לשלמה לפרנסת ילדיו עפ"י פס"ד של בית המשפט. אם יש פגיעה על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הרי מדובר בפגיעה בזכותם של הקטינים להתפרנס כדין ע"י אביהם. המורם מהמוטעם והמקובץ הוא שאני דוחה את הערעור. המערער ישלם למשיבה הוצאות המשפט בתוספת 5,000 ש"ח שכ"ט עו"ד + מע"מ. המזכירות תשלח עותק של פסק הדין לצדדים. ניתן היום, כ"א ב אדר ב תש"ס, (28.3.2000), בהעדר הצדדים. ד"ר גרמן גרשון, שופט ערעורמזונות