פיטורים של אימאם .1התביעה שבפני היא לפסק דין הצהרתי בו נתבקשתי לקבוע כי הליך הפיטורים של התובע בטל ומבוטל, וכי יש להחזירו לעבודה בתפקידו כאימאם במסגד בכפר איבתאן. התובע טוען כי יש לראות בו עובד מדינה קבוע, כי פיטוריו נעשו שלא כדין מאחר ולא קויימו כללי הצדק הטבעי וכי השיקולים לסיום העסקתו הינם שיקולים זרים ופסולים. .2להלן תמצית טענות התובע: א. התובע החל את עבודתו אצל הנתבעת בשנת 81', ועבודתו הופסקה ע"י הנתבעת ביום 31.12.98, דהיינו 18שנות עבודה. ב. משנת 81' עד לחודש 7/88עבד התובע אצל הנתבעת בהתאם לכתב מינוי שהוצא בתאריך 8.12.81ע"י מר משה בן חיים, שהינו ראש התחום המוסלמי במשרד הדתות. ג. כתב המינוי שהוצא בתאריך 8.12.81נשלח לתובע לאחר שעבר שתי בחינות, כאשר בבחינה הראשונה נכשל, נשלח להשתלמות ועבר את הבחינה השניה. ד. יש לראות בו עובד מדינה קבוע כיוון שעבד משנת 81' עד ל- 7/88מבלי לחתום על הסכם ולאחר שקיבל כתב מינוי כחוק. התובע טוען כי קיבל הוראות ושכר מהנתבעת, ולפיכך - היה עובד קבוע שלה, ומכל מקום - על פי החוק כבר אינו עובד זמני, כיוון שמיצה את פרק הזמן שנקבע להעסקתו כעובד זמני. ה. התובע טוען כי פיטוריו נעשו שלא כדין מהטעמים הבאים: .1לא ניתנה לו זכות שימוע כדין, ובכך נפגעה זכות יסוד המעוגנת בחוק והיורדת לשורש הענין. .2התלונות שגרמו לפיטורי התובע לא נמסרו לו ולא ניתנה לו הזדמנות להתייחס אליהן. .3הרקע לפיטוריו הינו סכסוך משפחתי בכפר איבתאן, וכן סכסוך בין התובע לבין הרכז שיזם את כל התלונות אשר עליהם חתומים קרובי משפחתו בלבד, ואשר רובם לא מתפללים כלל במסגד. .4התלונות הנ"ל לא נבדקו באופן יסודי על ידי המפקחים, והם הסתפקו בשיחה עם הרכז שיזם את התלונות ותשובותיו ידועות מראש. .5לא הוצג בפני בית הדין כל מסמך, דו"ח או ראיה שעליהם מתבססות התלונות הנ"ל והמפקחים לא ערכו דוחות כלשהם. ו. התובע טוען כי אין תוקף לחוזה העבודה שנחתם בשנת 98', דהיינו - 7שנים אחרי תחילת העבודה, כיוון שהוראותיו באות לגרוע מזכויות התובע אשר רכש לפני החתימה עליו. בעת החתימה על החוזה נמסר לתובע כי החוזה נועד לשפר את תנאי עבודתו ותנאי שכרו, כאשר לא הוסברה לתובע המשמעות של האמור בחוזה. ז. התובע הינו יליד 1936, ובעוד כשנתיים יצא לפנסיה לפי החוק, הפסקת עבודתו של התובע בגין הנ"ל תגרום לו לאבד את הזכות לפנסיה מלאה דבר שימנע בעדו להזדקן בכבוד ויחשפו לחרפת רעב. ח. התובע טוען כי ההחלטה אשר הביאה לפיטוריו, נוגדת את כללי הצדק הטבעי והינה בניגוד להוראות ההסכמים הקיבוציים, ובניגוד לנוהג בעבודה. ט. החלטת הפיטורים נגועה בשיקולים זרים, ונובעת ממניעים פוליטיים, כנראה לאחר תיאום בין הממונים במשרדי הנתבעת לבין אנשים מכפר איבתאן למנות אדם אחר במקומו. .3להלן תמצית טענות הנתבעים: א. התובע אינו עובד קבוע אצל הנתבעת כי אם עובד על פי חוזה מיוחד בהתאם לתקנות שירות המדינה (מנויים) (חוזה מיוחד) התש"ך - .1960 לא רק שקיימת לנתבעת זכות להפסיק עבודת התובע בכל עת מכח תניה בחוזה, אלא שבפועל לא הופסקה עבודתו של התובע אלא לא חודש חוזה העסקה עימו. ב. ספק אם נסיבות הפסקת עבודתו של התובע מחייבות מתן זכות טיעון כיוון שעבודתו לא הופסקה, אלא - חוזה ההעסקה עימו לא חודש. אולם בפועל - לא רק שניתנה לתובע זכות טיעון, אלא שבעקבותיה ניתנה לו האפשרות לשפר דרכיו ולהוכיח את עצמו ע"י הארכת החוזה עמו בשנה אחת, ומשלא עשה כן ונשמע בשנית הוחלט על אי חידוש החוזה עימו. הנתבעת תטען כי אי חידוש החוזה עם התובע נעשה כדין על פי כללי הצדק הטבעי ובהליך מנהלי תקין. ג. אין לראות בתובע עובד מדינה קבוע. התובע לא הציג לבית הדין כתב מינוי אשר הינו האקט הקונסטיטוטיבי לצורך קבלה לשרות המדינה. התובע מעולם לא נתקבל לשירות המדינה ולא הוצא לו כתב מינוי, בניגוד לנאמר ע"י ב"כ התובע בסיכומיו לא כתב מינוי נשלח לתובע בתחילת העסקתו בשנת 81', אלא התובע קיבל מעמד של אימאם מטעם הקאדים ולצורך מילוי תפקידו קיבל מהנתבעת מענקים. ד. על פי ס' 8לחוזה, רשאית הנתבעת להפסיק את שירותו של העובד בכל עת ע"י מתן הודעה מוקדמת של שלושה חודשים מראש או ע"י תשלום משכורת של שלושה חודשים, עבודתו של התובע לא הופסקה אלא לא הוארך החוזה עימו. אף על פי כן - ומטעמי זהירות בלבד, ניתנה הודעה מוקדמת של שלושה חודשים. ה. הטענות לענין החוזה המיוחד ולגבי אי הבנת התובע את האמור בו הינה שינוי חזית מובהק ואין לקבלו, ממילא לא הובאו כל ראיות לענין זה והטענה כי קופחו זכויותיו משוללת כל יסוד עובדתי ומשפטי כאחד. ו. באשר לטענת התובע כי פיטוריו נעשו שלא כדין - הנתבעת טוענת כי התובע לא פוטר, אלא - חוזה ההעסקה עימו לא חודש. ההחלטה שלא לחדש לתובע את החוזה עימו נתקבלה בתום לב, תוך הפעלת שיקול דעת עניני ומתן זכות טיעון לתובע, על אף שספק אם התובע מחוייבת בכך. ז. ההליך של קבלת ההחלטה מפורט ומוסבר בהרחבה בעדותם של עדי הנתבעת ועד אחד מטעם התובע, אשר עדותם לא נסתרה ולא עורערה. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: .1השאלה המרכזית היא - מהו מעמדו של התובע אצל הנתבעת? התובע טוען כי יש לראות בו עובד מדינה קבוע וזאת לאור העובדה כי עבד משנת 81' עד ל- 7/88מבלי לחתום על הסכם ולאחר שקיבל כתב מינוי כחוק וכן קיבל הוראות ושכר הנתבעת. ב- 19.8.87נחתם זכרון דברים בין הנתבעת ובין איגוד אנשי הדת המוסלמים, במסגרתו הוחלט כי אנשי השירותים הדתיים המוסלמים יועסקו כעובדי מדינה עפ"י חוזה מיוחד לפי ס' 1(3) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) תש"ך - .1960 .2כעולה מהעדויות, לא היו באותה עת אנשי הדת המוסלמים עובדי משרד הדתות, אלא - הקשר עם משרד הדתות הצטמצם בקבלת מענקים חודשיים עבור שירותם זה (תצהיר הנתבעת ס' 5). בעקבות זכרון הדברים בין הנתבעת ובין איגוד אנשי הדת המוסלמים, נחתם עם התובע ביום 1.10.87חוזה מיוחד להעסקתו, כפי שנעשה עם כלל אנשי הדת המוסלמים ששירתו באותה עת. .3עפ"י החוזה - נקבעה תקופת העסקתו של התובע לחמש שנים, עם אפשרות הארכה ללא יותר מחמש שנים בכל פעם, כאשר ההודעה על אי כוונה לחדש את החוזה עמו צריכה להשלח לעובד עד שלושה חודשים לפני מועד גמר תוקף החוזה (סעיף 6לחוזה). (נספח ג' לתצהיר הנתבעת). עם פקיעת החוזה, ביום 30.9.92הוארך חוזה העסקתו של התובע לחמש שנים נוספות. .4התובע לא הציג לבית הדין כתב מינוי אשר הינו האקט הקונסטיטוטיבי לצורך קבלה לשירות המדינה (חוק שירות המדינה (מנויים) תשי"ט - 1959). אני מעדיפה את גירסת הנתבעת, לפיה - לא נשלח לתובע כתב מינוי לתובע בתחילת העסקתו בשנת 81', אלא - התובע קיבל מעמד של אימאם מטעם הקאדים. זאת ועוד - לתובע מעולם לא הוצא כתב מינוי גם לאחר מכן, ומעמדו היה ונותר של עובד בחוזה מיוחד קצוב בזמן. .5התובע טוען בסיכומיו כי כיוון שעברה התקופה לענין עובד זמני הקבועה בתקשי"ר, ולאור מבחן ההשתלבות והפיקוח, בנוסף לכתב המינוי - דינו כדין עובד קבוע. .6בדב"ע נג/6-4 מועצת פועלי ת"א יפו נ' עירית ת"א יפו פד"ע כו' עמ' 31, 36נקבע: "נבהיר תחילה כי "המושגים 'תקופת נסיון', 'עובד זמני' ו'עובד קבוע' תוכנם ומשמעותם באים מהבסיס ליחסים שבין העובד והמעביד שבהם מדובר: הסכם קיבוצי, חוזה עבודה אינדיבידואלי ולעתים אף 'הסדר קיבוצי'" (דב"ע מב/74-3, גיל ורדי - עירית נתניה, פד"ע י"ד, 59, 64). המחוקק לא קבע הגדרה כללית למונח "עובד קבוע" (ר' השימוש במונח זה בהגדרת "שיא כוח אדם" בסעיף 1לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1985), ומכאן ש"מעמד של עובד קבוע יכול לבוא רק מהסכם קיבוצי או מחוזה העבודה האינדיבידואלי" (דב"ע מב/49-3 יפית דייג - פטרולגז, פד"ע י"ד, 85, 89). כמו כן, יש והסכם או הסדר קיבוצי קובעים את הצורך בפעולה מסוימת בתום תקופת הנסיון של עובד לשם העברתו ל"קביעות", אך "משקבע ההסכם הקיבוצי, כי בתום תקופת הנסיון הופך עובד לקבוע, בלי צורך בכל מעשה נוסף מצד המעביד", הרי שהעובד הוא "עובד קבוע" (דב"ע מה/110-3, יצחק סעדיה - "דן" אגודה שיתופית, פד"י י"ז, 134, 139). לעומת זאת, כאשר דרושה החלטה לשהיא לשם העברה לקביעות, ההלכה היא כי "אין הקניית מעמד של "עובד קבוע" מעצם העובדה שתמה תקופת הנסיון, ועובד המשיך לעבוד בתפקיד, שאליו הועבר לתקופת ניסיון" (דב"ע מד/7-3, יצחק גיא - עירית תל אביב יפו, פד"ע ט"ו, 409, 415). .7בפסק דין דב"ע מד/7-3, שצוין לעיל, נדונה הן שאלת המעמד השונה של עובדי עירית תל אביב והן שאלת המעבר ממעמד עובד בניסיון לעובד קבוע. שם נאמר (בע' 415), כדלקמן: "... נפנה אפוא, ל'הוראות החוזיות' המחייבות - בין שהן בתקשי"ר ובין שהן בהוראות המנגנון... בשניהם אין הקניית מעמד של 'עובד קבוע' מעצם העובדה שתמה תקופת ניסיון, ועובד המשיך לעבוד בתפקיד, שאליו הועבר לתקופת ניסיון. לפי התקשי"ר צריך שתהיה 'החלטה' של 'האחראי' (סעיף 13.827שבתקשי"ר); לפי 'הוראות המנגנון' של עיריית תל אביב צריך, לשם 'מינוי קבוע', 'המלצה' של מנהל היחידה... הן מהתקשי"ר והן מהוראות המנגנון עולה, אפוא, ברורות, שבדרך השגרה מכוח שכחה או מכוח 'אנרציה', אין מי שהועבר לתקופת ניסיון מתפקיד לתפקיד הופך ל'עובד קבוע' בתפקיד שאליו הועבר". לתובע איפוא לא הוקנה מעמד של עובד קבוע. .8האם רשאית היתה הנתבעת להפסיק עבודתו של התובע? התובע הועסק אצל הנתבעת על פי חוזה מיוחד כמשמעותו בחוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט - 1959, ולפיכך רשאית היתה הנתבעת בכל עת להפסיק את העסקתו של התובע אצלה וודאי שרשאית היתה שלא לחדש את החוזה עמו, כפי שנעשה. הטענה כי התובע הפך להיות עובד קבוע של הנתבעת הינה טענה העומדת בסתירה לתוכנם של חוזי העסקה עמו אשר הינם חוזים מיוחדים עפ"י ת' 1(3) לתקנות שירות המדינה (מינויים) חוזה מיוחד - התש"ך. .9עפ"י ס' 8לחוזה, רשאית הנתבעת להפסיק את שירותו של העובד בכל עת ע"י מתן הודעה מוקדמת של שלושה חודשים מראש או ע"י תשלום משכורת של שלושה חודשים, הנתבעת החליטה שלא להאריך את החוזה עם התובע אשר פקע ביום 31.12.98לתובע ניתנה הודעה מוקדמת של שלושה חודשים מראש כמתחייב מחוזה העסקתו המודיעה לו על יציאתו לגימלאות מיום 1.1.99(ס' 25לתצהיר הנתבעת). .10התובע טען בסיכומיו כי חוזה העבודה שהוא חתום עליו הוא מחוסר תוקף כיוון שהוא גורע מזכויות שהיו לו קודם לכן. לטענה זו לא הובאו כל תימוכין מחומר הראיות. יתר על כן - התובע הועסק על פי אותו הסכם משנת 87', ולא מחה כנגדו ואף לא ביקש לבטלו. כעת מנוע התובע מטענות כלשהן כלפי ההסכם על פיו נהגו הצדדים במשך 12שנה. .11האם אי חידוש החוזה נעשה משיקולים עניניים, ובתום לב? על יסוד חומר הראיות שבפני, אני קובעת כי ההחלטה שלא לחדש את חוזה ההעסקה של התובע נעשתה משיקולים עניניים ובתום לב. השיקול העיקרי שלא להמשיך ולהעסיקו היה - לאפשר תיפקוד תקין של המסגד. .12במהלך שנת 94' החלו להגיע ממתפללי המסגד תלונות על תיפקודו של התובע כאימאם. עיקר התלונות היה כי התובע נעדר מתפילות, אינו מקיים חמש תפילות ביום כמתחייב, והוא נושא דרשות ברמה נמוכה. בעקבות תלונות אלו הוצא מכתב לתובע מיום 26.10.94ובו התראה על העדרויותיו, (נספח ו' לתצהיר בן חיים). .13מר בן חיים אף העיד בתצהירו ובעדותו, כי בשנים האחרונות עלתה רמת האוכלוסיה בכפר איבתאן, כמו גם בכפרים נוספים: לכפרים נוספו אנשים משכילים שחלקם יוצאי מכללות דת. לאנשים אלה הבנה רבה יותר בכל הקשור לעניני דת, ומטבע דברים היו ציפיותיהם לניהול המסגד והתפילות בו גבוהות יותר. התובע הוא בעל השכלה מוגבלת, ורמתו לא ענתה על דרישות המתפללים. .14בעקבות התלונות וכן עפ"י דוחות שליליים אשר נתקבלו מטעם המפקח על האזור במשרד הדתות, עבדל רחמן כבהא, אשר מאמתים את התלונות שנתקבלו, הוזמן התובע על ידי מר בן חיים, ביום 23.11.95למשרדו על מנת לברר את תוכן התלונות והתריע בפני התובע על כך. חרף התראות אלו המשיכו להגיע תלונות על תיפקוד בתובע הן בעל פה והן בכתב, ישנה עצומה עליה חתומים עשרות מתפללים מיום 1.6.97(נספח ח' לתצהיר הנתבעת). .15ביום 5.10.97נשלח מכתב מטעם הנתבעת אל התובע בו נאמר כי עם פקיעת החוזה תוארך העסקתו לתקופה של שלושה חודשים בלבד וכי לאחר מכן יוצא לגימלאות. בעקבות פניות של גורמים שונים מטעם התובע, אשר הפעילו לחץ להארכת החוזה, יצאו מר בן חיים, גב' חיה יגן - מרכזת משאבי אנוש ומר זידאן, יו"ר איגוד אנשי בדת המוסלמים ומפקח ארצי על המסגדים, לביקור בכפרו של התובע בסוף נובמבר 97', על מנת לעמוד מקרוב על תפקודו. .16במהלך הביקור שוחחו המפקחים עם הכרוז, עם האימאם, ועם אנשים הנוהגים להתפלל במסגד. כמו כן שוחחו המפקחים עם ראש המועצה המקומית זמר. .17מר בן חיים העיד על הביקור בכפרו של התובע,במהלכו הובאו בפניו תלונות אנשי הכפר, לעדותו זו מצטרפת עדותו של חאג' מוחמד זידאן, יו"ר איגוד אנשי הדת המוסלמים ומפקח ארצי על המסגדים. גם מר זידאן העיד על הביקור בכפר, ומציין כי במסגרת ביקור זה הלכו לביתו של התובע על מנת להציג בפניו את התלונות. .18על התלונות כנגד התובע, העיד עד אשר הובא מטעם התובע עצמו - מר כבהא עבדול רחמן דאוד (עד תביעה 2). העד העיד בעמ' 3ש' 23: "אני הלכתי לאיבתאן אחרי תלונות על תפקודו הלקוי של האימאם והכרוז. ומצאתי בסיס חזק לתלונות האלה. יש ריב עמוק בין האימאם למואזין. והריב הזה התבטא בהקמת שתי תפילות בזמן אחד. לפי האיסלם זה אסור. זה מחולק לריב של חמולות. והאימאם מסרב להתפלל תפילת מתים לצד השני. המואזין לא מוכן לקבל אותו והוא אומר שהוא לא מוכן להתפלל אחרי בן אדם כזה והמצב התדרדר והמתפללים התחילו לברוח למסגדים אחרים לכפרים בסביבה. אני ראיתי את זה בעצמי. כמה פעמים הייתי והיו מעט מתפללים במסגד של איבתאן. ניסינו לאחות את הקרעים כי האינטרס היה שהמסגד יתפקד. הרי הממונים על המסגד צריכים לאחות ולקרב לבבות ולא להרחיק מתפללים מהמסגד". .19העד העיד כי כתב בעצמו מכתב אישי כנגד התובע, והסיבה העיקרית "שהמסגד הופקר וחשוב שהמתפללים יתפללו". (עמ' 4שורות 25-24). על אף התלונות הרבות שהיו נגד התובע, ניתנה לו הזדמנות נוספת לתקן את דרכיו והחוזה עימו הוארך בשנה נוספת עד .31.12.98 .20ביום 8.3.98נשלחה לנציבות תלונות הציבור של משרד הדתות, על ידי ציבור המתפללים בכפר איבתאן, תלונה כנגד מר משה בן חיים (נספח יב' לתצהיר) בטענה כי הוא ממשיך להעסיק את התובע חרף אי התאמתו וחרף תלונות רבות מצד מתפללי איבתאן. ביום 2.4.98נשלח מכתב מנציבות תלונות הציבור למר משה בן חיים, בו הוא מתבקש לבדוק את התלונה ולהעביר אליהם את תוצאות בדיקת הענין (נספח יא' לתצהיר הנתבעת). .21לאור בדיקה זו ו תוצאותיה הוחלט שלא לחדש את החוזה עם התובע אשר פקע ביום 31.12.98לפיכך נשלחה אליו הודעה ביום 1.9.98כמתחייב מחוזה העסקתו, המודיעה לו על יציאתו לגימלאות. .22באשר לטענת התובע כי מקור הפיטורין הינו סכסוך בינו לבין למואזין - גם טענה זו מובילה למסקנה כי ההחלטה על אי חידוש החוזה עם התובע התקבלה מתוך שיקולים עניניים, שבראשם - תפקוד תקין של המסגד. גם אילו היתה סיבת הפיטורים סכסוך בין התובע לבין המואזין - הרי שבפועל, הוכח כי סכסוך כזה גרם להזנחת המסגד, היעדרות האימאם לעיתים תכופות, ואי קיום תפילות בו. הדבר אף גרם לכך שתושבי הכפר זנחו את המסגד ועברו להתפלל בכפרים אחרים. על כך העיד גם העד שהביא התובע בעצמו. .23מכל האמור לעיל, עולה - כי הנתבעת פעלה מתוך שיקולים עניניים ובתום לב, ולא הוכחו שיקולים זרים בהחלטתה. .24על יסוד חומר הראיות אני קובעת כי הנתבעת אף פעלה על פי כללי המנהל התקין: התלונות נבדקו בשטח, נשמעו דברי המתפללים וגורמים אחרים, ולאחר מכן ניתנה לתובע זכות שימוע (הגם שספק אם היתה מוטלת חובה כזו על הנתבעת). לאחר השימוע ניתנה לתובע אפשרות "להיטיב את דרכיו", במשך שנה נוספת. לאחר תום אותה שנה הסתבר כי תלונות המתפללים ממשיכות להגיע. לפיכך - החליטה הנתבעת שלא להאריך את חוזה ההעסקה של התובע. ההחלטה שלא לחדש את החוזה עם התובע נתקבלה לאחר בדיקה יסודית ומעמיקה של המצב במסגד. .25לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי הוצאתו של התובע לגמלאות נעשתה כדין. הנתבעת ציינה בתצהיר מטעמה, כי עם צאתו לגימלאות, קיבל התובע את הגימלה המקסימלית שיכול היה לקבל אילו יצא לגמלאות בגיל .65וזאת - כיוון שהנתבעת הוסיפה לאחוזי הגימלה שצבר בגין 17שנות עבודה (%34) עוד %10, ובסה"כ - ניתנו לתובע % 44גימלה, וזאת לפנים משורת הדין. התביעה - נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סך 500, 2ש"ח + מע"מ וזאת תוך 30יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.בית הדין השרעי (מוסלמי)פיטורים