1. לפנינו תביעה לחייב הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: יתרת פיצויי פיטורים 70,270 ש"ח שכ"ע עבור עבודה בערבי שבת וחג 94,024 ש"ח 164,294 ש"ח זאת בגין יחסי עובד שהתקיימו בין הצדדים מ- 7/86 ועד 9/5/96 שהסתיימו, לגרסת התובע, בפיטורים. 2. בכתב ההגנה הוכחשו טענות התובע, נטען שהתובע לא פוטר אלא מדובר בסיום יחסי עבודה בהסכמה. לתובע שולמו פיצויי פיטורים לפנים משורת הדין למרות התפטרותו, כן הוכחשו טענות התובע לתשלום עבור עבודה בשבתות ובחגים, למעט העובדה שבפועל התובע קיבל 200% עבור עבודה בימים אלה. 3. להלן העובדות הנוגעות לענין העולות מחומר הראיות ואלה שהוסכמו במהלך הדיון המוקדם: "א. הנתבע הינו שותפות רשומה בשם בית הארחה כפר גלעדי. ב. התובע עבד בשרות הנתבעת כמנהל חדר אוכל החל מיום 18/7/87 לפחות (לגירסת התובע החל עוד בחודש 7/86). בתקופה שבין יולי 86 ליולי 87 שולם שכר עבודה לאישתו של התובע (לטענת התובע שכר זה שולם באופן פיקטיבי כתמורה בעד עבודתו הוא, לטענת הנתבעת אישתו של התובע עבדה בשירותה, ובגין זאת שולם לה השכר ולא לתובע). ג. "השכר הקובע" של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורין במידה ומגיעים לו עומד על סך 6,437 ש"ח. ד. לתובע שולמו פיצויי פיטורין בהתאם לשכר הקובע האמור ובהתאם לתקופה שהנתבעת מודה בה. ה. בין הצדדים נחתם הסכם אישי ביום 18/7/87 ובהתאם לו עבד התובע ושולם שכרו. הסכם זה היה בתוקף לשנה ולאחר מכן השתנו תנאי עבודתו של התובע, אולם לא נחתם הסכם אחר. (ראה נ1/). ו. במסמך מיום 31.05.99 נקבעו תנאי עבודה לתובע לפיהם יקבל שכר גלובלי, וכן 200% עבור עבודה בשבתות וחגים (ראה ת3/)". 4. האם הוסכם עם התובע שבמקרה של פיטורין ישולמו לו פיצויי פיטורים בשיעור של 200%: א. הכלל, שעל התובע רובץ הנטל להוכיח תביעתו, כלל זה חל גם על טענה בדבר פיצויים מוגדלים, ונטל זה לא הורם ע"י התובע. ב. לגרסת התובע, פרט להסכם האישי שנחתם עמו ב18/7/87- לא נחתם עמו הסכם נוסף, כן טען התובע שבינו לבין מר בריסק הוסכם שישולמו לו הכספים הצבורים במבטחים, השלמתם ל100%-, וכן תוספת של 100% פיצויי פיטורים (ראה ס' 6 לת1/). ג. מנגד, נטען ע"י מר בריסק שלעולם לא הסכים כי התובע יקבל 200% פיצויי פיטורים, כן נטען שכל התנאים עם התובע סוכמו בכתב ונחתמו ע"י הצדדים (ראה נ6/). מר בריסק נחקר על תצהירו חקירה נגדית ולא עולה מחקירתו כי גירסתו הופרכה. ד. העיד בפנינו גם מר יחיעם פרנקל, וגם הוא הכחיש שהוסכם עם התובע על 200% (ראה עמוד 20 שורה 18). ה. במהלך חקירת מר בריסק הוצג ת3/, אף כי התובע אינו חתום על ת3/ לא ניתן להתכחש לפרטים הרשומים בו, ולצורך הענין אין כל חשיבות אם מדובר בטיוטא המתקנת הסכם או ש- ת3/ עומד בפני עצמו. ו. די לעיין בפרטים הרשומים ב- ת3/, ב- ת2/ (הסכם שלא נחתם) וכן ב- נ1/ כדי להגיע למסקנה שכל סיכום לתשלום 200% לתובע במקרה של פיטורים לא עוגן בהסכם, והתובע לא מתכחש לכך. ז. לגירסת ב"כ התובע בסיכומים (ס' 4 (1)), העובדה כי אין מסמך בכתב המתעד תנאי העסקתו של התובע ב6- השנים האחרונות לעבודתו היא המתבקשת תת אמון לגירסת התובעת ולקבוע כי הובטחו לו 200% פיצויי פיטורים. לכך נשיב, שאף אם ב6- השנים האחרונות לא עוגנו תנאי העסקתו של התובע בכתב, הרי אין להתעלם מהסכומים שנעשו בשנות העבודה הראשונות, ובהם כאמור אין קצה חוט להתחייבות כאמור. באשר להבטחתו של מר בריסק, הרי זה הכחיש גרסת התובע, והנטל להוכחת הגרסה עדיין רובץ לפתחו של התובע. ח. בנסיבות הענין אין מקום לתפוס עד זה או אחר בסתירות שוליות כדי לאשש גרסה זאת או אחרת, בסופו של דבר מדובר בהסדר עקרוני ביחסי העבודה, והסדר זה צריך להיות ברור ומפורש. ט. הסתמכותו של התובע על עדות גרושתו, אין די בה להרים הנטל להוכחת גרסת התובע, מה גם והעדה העידה כדלהלן: "אני חושבת שסגרו על תנאי עבודה ועל פרישה לאחר מכן לחצו יד שיקבל חודשיים בשנה במידה ויפרוש" (ראה עמוד 8 שורות 5-6) בתשובה הנ"ל אין אותה מידה של ודאות הנדרשת להוכחת גרסה. י. לענין זה שוב נפנה לת3/ מיום 31.5.90 המפרט את מרכיבי השכר עד לחתימה סופית, אם אכן היתה התחייבות כל שהיא לענין פיצויי פיטורים מוגדלים יש להניח שנושא זה היה מוצא את מקומו בת3/. יא. בהתייחס לאמור לעיל, דין הסעד לפיצויים מוגדלים להדחות. 5. לענין השכר המגיע עבור עבודה בערבי שבתות וחגים א. לגרסת התובע הוא זכאי לשכר עבור עבודה בערבי שבתות וחגים, להבדיל מתשלום עבור שבתות וחגים אותו קיבל לפי תעריף של 200%. ב. מנגד, נטען שהתובע קיבל כל המגיע לו, עובדה שבמהלך כל שנות עבודתו לא בא בדרישה, וגם לא התלונן ולו פעם אחת, כי מגיע לו שכ"ע נוסף. ג. כן נטען שבמהלך תקופת עבודתו דאג התובע לדווח על עבודה בשבתות וחגים, ולא על עבודה בימים אחרים. ד. בסיכומים טען ב"כ התובע שיש לחייב הנתבעת בתוספת של 100% בגין שעות עבודה בערבי שבת וחג מהשעה 17: 00, זאת על פי עדות מנהל הנתבעת, שכן נראה כי הנתבעת לא ערכה רישום לענין כמתחייב בדין. ה. תביעה לשעות נוספות ו/או לתשלום עבור עבודה בערבי שבת וחג הנה תביעת ממון, ככזאת מוטל על התובע הנטל להוכיח תביעתו, ולצורך הענין אין די בטענה לעבודה בימי שישי וערבי חג, אלא יש לפרט מועדים ושעות. בענינינו, תמצית עדותו של התובע לעבודה בימי שישי וערבי חג פורטה בסעיפים 7,8,9 לת1/, לצורכי נוחות להלן הסעיפים: "7. במשך כל שנות עבודתי עבור הנתבע נהגתי לעבוד בימי שישי בערב, בערבי חג, בחגים ובשבתות וזאת בהתאם לדרישת תפקידי. במשך כל שנות עבודתי קיבלתי תשלום עבור עבודה בשבתות ובחגים בלבד ולא שולם לי כל תשלום עבור עבודה בימי שישי וערבי חג. רצ"ב תלושי משכורת המפרטים דרך חישוב שכרי - מסומנים באות ח. 8. בכל שנות עבודתי עבור הנתבע עבדתי גם בערב שבת וחג, כארבע שעות בכל פעם, וגם בשבתות ובחגים אך קיבלתי תשלום עבור עבודה בשבתות ובחגים בלבד. על שעות העבודה בימי שישי בערב ובערבי חג לא קיבלתי כל תשלום - לא כשעות נוספות ולא כשעות רגילות. 9. שבוע העבודה שלי כלל עבודה במשך כל ימות השבוע גם בשישי ובשבת ובסה"כ עבדתי מינימום 45 שעות בשבוע ולרוב יותר מכך. ו. מהגרסה הנ"ל לא ניתן להגיע למסקנה בדבר אותן שעות העבודה בהן עבד התובע בימי שישי וערבי חגים, ללא כימות אותן שעות לא ניתן לקבוע מתי בדיוק עבד התובע, מה הסכום המגיע לתובע על פי דין, בגין אותם ימים שעבד בערבי שבת וחג. ז. (1) למסקנה הנ"ל נתן להגיע מעיון בתלושי המשכורת שצורפו לתצהירו של התובע. להלן מספר הימים בהם עבד התובע בכל חודש וחודש, זאת בהתעלם מעבודה בשבתות וחגים, עבורה קבל תשלום ועל כך אין חולק: 4/96 - 15 3/96 - 26 2/96 - 6 1/96 - 27 12/95 - 26 11/95 - 26 10/95 - 10 9/95 - 9 8/95 - 15 7/95 - 26 6/95 - 25 5/95 - 26 4/95 - 24 3/95 - 27 2/95 - 27 1/95 - 4 (2) פירוט הימים כנ"ל אינו מהווה תימוכין לאמור בתצהיר, לפיו, התובע עבד בכל שנות עבודתו אצל הנתבעת בערבי חג ושבת. בפירוט מספר ימי העבודה בחודשים הנ"ל מוצאים, כי במשך 6 חודשים התובע לא עבד חודש עבודה מלא, לפיכך כיצד ניתן לקבוע כיום אם הוא עבד בימי שישי וערבי חג כגרסתו, ואם כן כמה ימי שישי וחג עבד באותם חודשים. (3) בנוסף לנ"ל, לא נתן לקבוע מהצהרת התובע כנ"ל, באיזה ימים עבד התובע באותם ימי שישי אחה"צ, אם בכלל. עיינו בימי שבת בתלושי המשכורת ומתברר שהתובע לא עבד בכל ימות השבת כך שלא נתן להסיק מסקנה כל שהיא כדי לקבוע אמת מידה למגיע לתובע, אם בכלל מגיע, והרי הנטל להוכחת תביעתו מוטל עליו. ח.(1) לענין זה נפנה לגרסת מר גרייפמן בחקירתו הנגדית, לפיה, התובע עבד באופן כללי בימי שישי, אך הוא אינו יכול להצביע על תאריך ספציפי (עמ' 4 שורות 19 - 21). (2) כמו כן יש להתייחס לעדותו של יחיעם פרנקל, לפיה, התובע קבל 200% עבור עבודה בשבתות וחגים וכן ערבי חג וערבי שבת ולכך היה דיווח, ולפי הדיווח פעלו (עמ' 19 שורות 16 - 17). כמו כן ממשיך העד ומתייחס לתלוש המשכורת, לפיו, השכר בשבתות ובחגים נפרד מהשכר הרגיל, ושכר בימי שישי נכלל בשכר הרגיל, ולא במסגרת שבתות וחגים (ראה עמ' 19 שורות 23 - 25). (3) גם אם נרצה למצא בעדויות הנ"ל תימוכין לגרסת התובע, הרי לא נתן לבנות אותה תשתית ראייתית הדרושה כדי לקבוע כמה ימי שישי וחג עבד התובע בשעות הערב. ט. בסיכומיו טען ב"כ הנתבע, כי התובע קיבל מה שמגיע לו בדין, ועובדה שלא דרש במהלך תקופת עבודתו כל תשלום נוסף בגין ימי שישי וערבי חג. לכך נשיב, שזכותו של התובע לתשלום כאמור מעוגנת בדין, אף אם התובע לא דרש את מה שמגיע לו אין הדבר מהווה ויתור על זכויותיו, זאת במידה והיה מרים הנטל המוטל עליו. י. בהתייחס לאמור לעיל, בשעה שהתובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח אותם ימי עבודה בימי שישי וערבי חגים כולל שעות עבודה, דין רכיב זה להדחות. 8. ניתן היום י' בחשון תשס"א, 8 בנובמבר 2000 בהעדר הצדדים. לשלוח לב"כ הצדדים פסק הדין בדואר. בנסיבות הענין, על התובע לשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4000 ש"ח בתוספת מע"מ, סכום שישא הצמדה וריבית מהיום עד התשלום הפועל. מותר לפרסום מיום 8 נובמבר 2000. ח. סומך - שופט ראשי נציג ציבור עובדים נציג ציבור מעבידים דמי חגים