יישור לורדוזיס חודש לאחר תאונה 1. התובע, יליד 1967 נפגע בתאונה ביום 16.5.96 בעת שערך קניות בחנותה של הנתבעת 2, בניהולו של הנתבע 1, המבוטחת ע"י הנתבעת 3. הנתבעת 4 היתה חברת הניקיון אשר היתה אחראית על ניקיון הסניף בו החליק התובע. 2. בהסכמת הצדדים נדונה תחילה שאלת הנזק על סמך סיכומים בכתב ומסמכים בלבד. 3. הפגיעה א. התובע נפל על הגב וקיבל מכה בגב, בעכוז ובראש. לדבריו איבד הכרה. בחדר מיון נמצאה רגישות לכל אורך עמוד השדרה, קושי בהזזת הרגל והועלה חשד לשבר בעצם הקוקסיס. ב. למחרת התאונה נבדק בקופת חולים ע"י אורתופד שנמצא הגבלה ניכרת בהנעת הצוואר וכאב ניכר בעצם הזנב. ג. חודש לאחר התאונה, עדיין נמצא יישור לורדוזיס. התובע קיבל צווארון רך והופנה לטיפולי פיזיוטרפיה. ד. בדיקת מיפוי עצמות מיום 3.7.96 הדגימה: "קליטות יתר בעצמות הזנב בכללותן וב-3 זיזים ספינליים עוקבים בחוליות D1-3". ה. התובע היה באי כושר מעבודה פיזית עד 12.9.96. ביום 28.8.96 הופנה ע"י רופא תעסוקתי למוסד לביטוח לאומי. ועדה של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי התובע מתאים לעבודה פשוטה עם מאמץ בינוני לשנה. ו. התובע היה במעקב אורתופדי אך גם במעקב נוירולוגי בשל תלונות שהביאו לאבחנה של PTSD. ז. התובע אינו טוען להיוותרות נכות לצמיתות (עמ' 1 לפרוטוקול ש' 2). 4. הפסד השתכרות א. עובר לתאונה היה התובע פועל בנין והשתכר בממוצע בחודשים ינואר עד אפריל 96 סך 7,198 ₪ ברוטו (מאחר ואין מדובר בתאונת דרכים אין לנכות מס כטענת ב"כ הנתבעים 3 - 1). ב. התובע היה רשום בלשכת התעסוקה מ-7.10.96 עד 11.2.97 כשהחל לעבוד בידיעות אחרונות במחלקת הפצה. שכרו הממוצע של התובע בידיעות אחרונות בחודשים ינואר - מאי 98 היה 6,570 ₪. ג. התובע היה כאמור באי כושר מלא עד מחצית 9/96 ועל כן הפסיד 28,792 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, סה"כ 44,854 ₪. ד. לטענת הנתבעים 3 - 1 עבר התובע תאונת דרכים כשלושה חודשים לפני מועד בדיקתו בחדר מיון ביום 30.7.96 עם חבלת ראש ועל כן אין לייחס כל תקופת אי הכושר לפגיעה בתאונה הנדונה. ה. טענת הנתבעים נסמכת אך ורק על תעודת חדר מיון מיום 30.7.96 לפיה: "לפני שלושה חודשים תאונת דרכים עם חבלת ראש, עם איבוד הכרה". אין ולא הוצג ולו בדל מסמך נוסף שיש בו כדי להעיד על פגיעה בתאונת דרכים. התובע מכחיש אירוע התאונה ולטענתו בתעודת חדר מיון נרשם בטעות תאונת דרכים כשהכוונה לתאונה הנדונה, טענה המתיישבת עם מועד הבדיקה ביחס לתאונה, כחודשיים וחצי לאחריה, עם רישום "מחלה" בראש תעודת חדר מיון, להבדיל מציון נוסף של תאונת דרכים והמסמכים הרפואיים החל מתעודת חדר מיון מיום התאונה המציינים מפורשות חבלה בראש. אני מקבלת טענת התובע מנימוקיו וקובעת כי כל תקופת אי הכושר מתייחסת לתאונה הנדונה. ו. התובע היה רשום כאמור בלשכת תעסוקה והחל לעבוד רק ב-2/97 ועל כן יש לפצותו גם עבור תקופה זו בסך 32,391 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, סה"כ 48,801 ₪. ז. לטענת הנתבעים במהלך תקופת אי הכושר מעסיקו של התובע פשט רגל ועל כן נאלץ לפנות ללשכת התעסוקה. טענה זו מתבססת על שורה בדו"ח חקירה שמועדו לא ידוע, מתוכו הוצג עמוד אחד בלבד עליו לא ניתן לקבוע מסמרות. גם אם מעסיקו של התובע פשט רגל, עדיין אם לא היה באי כושר יכול היה לחפש עבודה אחרת. ח. כאמור בע"א 320/87 גנזך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ה(1) 743, 741: "לא די שניזוק יוכיח שלא חזר לעבודה או לא התמיד בעבודתו לאחר התאונה, כדי שיפוצה בגין נזק ממון שנגרם לו עקב כך, עליו גם להוכיח שלא חזר לעבודה או לא התמיד בה, מנימוקים שהתאונה גרמה להם". מהמסמכים הרפואיים עולה חד משמעית שהתובע היה באי כושר בעקבות פגיעתו בתאונה ונאסר עליו רפואית לחזור לעבודה פיזית ועל כן לא יכול היה לשוב לעבודתו כפועל בנין. ט. כאמור בע"א 634/88 עטיה ואח' נ' זגורי פד"י מ"ה (1) 99, 162: "בדרך כלל, כשאדם נשאר מוגבל בדרך כלשהי בכושר עבודתו, מוצא הדבר את ביטויו בנכות כלשהי. פשיטא, משלא נותרה לו נכות כלשהי - לא נפגע כושר השתכרותו. רק במקרים חריגים ביותר, תתכן אפשרות שנותרה הגבלה כלשהי בכושר ההשתכרות, על אף שלא נותרה לתובע כל נכות". המקרים החריגים בהם הוכרה הגבלה בכושר ההשתכרות על אף שלא נותרה כל נכות היו כשנמצאו ממצאים אשר לא מצאו ביטויים או כימותם בתקנות המל"ל כאמור בע"א 146/87 כץ ואח' נ' רוזנברג פ"ד מ"ג (3) 421. בענייננו, לא נמצא כל ממצא וגם אם סובל התובע מכאבים, אין בכך כדי להצדיק פיצוי עבור הפסד השתכרות גם בעתיד, שהרי הפיצוי לכך בראש הנזק של כאב וסבל. 5. הוצאות נזק מיוחד יש להוכיח ובהעדר ולו בדל קבלה על הוצאה כלשהי נדחית הדרישה בראש נזק זה. 6. עזרת הזולת התובע לא היה אמנם סיעודי אך סביר כי בתקופת אי הכושר נמנע ממנו לבצע עבודות תחזוקת הבית ועל כן נראה לי לנכון לפצותו בראש נזק זה בסך 1,000 ₪. 7. כאב וסבל לתובע היה חשד לשבר בעצם הזנב. התובע היה במעקב רפואי מתמשך, בתקופת אי כושר ארוכה ונזקק לטיפול תרופתי, פיזיוטרפיה וטיפול פסיכיאטרי. לפיכך, נראה לי לנכון לפצותו עבור הכאב והסבל שנגרמו לו כתוצאה מפגיעתו בתאונה הנדונה בסך 20,000 ₪. 8. ניכויים א. הנתבעים מבקשים לנכות מנזקיו של התובע בגין רשלנות תורמת. לא מקובל עלי להטיל על התובע רשלנות תורמת כשכל "אשמו" שהגיע לערוך קניות במקום המיועד לכך והחליק על כתם שמן שלא היה אמור להיות במקום. ב. מתום תקופת אי הכושר ועד תחילת עבודתו בידיעות אחרונות, קיבל התובע דמי אבטלה ומשנפסקו לו הפסדי השתכרות, זכאיות הנתבעות לנכותם על פי המצויין בפירוט נזקי התובע בסיכומיו ובהנחה שהסכומים נכונים. 9. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת הנתבעות, לפי חלוקה שתקבע במועד מאוחר יותר, כדלקמן: א. הפסד השתכרות בעבר בתקופת אי הכושר 44,854 ש"ח ב. ועד תחילת עבודתו 48,801 ש"ח ג. עזרת הזולת 1,000 ש"ח ד. כאב וסבל 20,000 ש"ח 114,655 ש"ח בניכוי דמי אבטלה 30,419 ש"ח 84,236 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.3.02 ועד לתשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% + מע"מ. לורדוזיס