1. התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי כלכלה, שעות נוספות ודמי הבראה. 2. הצדדים הסכימו, כי ביה"ד יתן פסק-דין על סמך כל המצוי בתיק ובכלל זה, תלושי שכר ודוחות נוכחות שהגישה הנתבעת. 3. פיצויי פיטורים התובע טוען, כי עבד אצל הנתבעת מיום 14.9.99 ועד 10.9.00 ועזב את העבודה מאחר והעתיק את מקום מגוריו מאילת לקרית -מלאכי. בנסיבות אלו הוא זכאי לפיצויי פיטורים. 4. הנתבעת טוענת, כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים מאחר ולא השלים שנת עבודה בנתבעת. הוא סיים לעבוד ב 30.8.00. בנוסף, התובע מעולם לא נחשב כתושב אילת ומאז ומתמיד היה רשום כתושב קרית- מלאכי, כעולה מצילום תעודת זהותו ורשיון הנהיגה שלו, אשר צורפו לכתב ההגנה. 5. סעיף 8 (2) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 קובע , כי לעניין חוק זה יראו כפיטורים, התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו לישוב באזור פיתוח מישוב שאינו באזור פיתוח. תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד-1963 מונה את רשימת הישובים הנכללים בהגדרת "ישוב באזור פיתוח" ובהם מופיעים גם אילת גם קרית מלאכי. חוק פיצויי פיטורים לא ציין, כי העתקה מישוב באזור פיתוח לישוב אחר באזור פיתוח תזכה בפיצויי פיטורים, רק מעבר מישוב או אל ישוב שבאזור פיתוח לישוב או מישוב שאינו באיזור פיתוח תזכה בפיצויי פיטורים. בנסיבות אלו, מאחר ואילת וקרית מלאכי נחשבות כישובים באזור פיתוח, הרי שהמעבר ביניהן אינו מזכה בפיצויי פיטורים. 6. דמי כלכלה התובע תובע דמי כלכלה בסך - 2592 ₪. הנתבעת טוענת , כי שילמה לתובע עבור כלכלה מלאה כפי, שנזקף בתלוש השכר סכום קבוע של 24 ₪ שאח"כ הפך ל 25 ₪, לכל יום. 7. יצויין, כי אכן נזקפו בתלושי השכר סכומים קבועים בגין שווי ארוחות. איננו רואים כל מקור בחוק או בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה, שלא נטען, כי חלים על הצדדים, מכוחם ניתן לזכות את התובע בדמי הכלכלה. לחילופין, גם אם התובע טוען להחזר דמי הכלכלה, מאחר ולא אכל כלל, היה צריך להוכיח אם לא אכל בכלל, או אכל לעיתים ואם כן, כמה פעמים, כדי שניתן לזקוף לזכותו החזר כלשהו של הסכומים. מתביעתו לא ניתן ללמוד דבר בעניין זה. על כן, התביעה לדמי כלכלה נדחית. 8. תביעה לתשלום בגין שעות נוספות התובע טוען, כי הוא זכאי לתשלום הפרשי שכר בגין 93 שעות נוספות אשר בגינן קיבל תשלום בשעור 125% במקום 150% ובסה"כ 465 ₪. הנתבעת מפנה לתלושי השכר וטוענת, כי שולם לתובע כל המגיע לו בגין רכיב זה. 9. הנתבעת צרפה את תלושי השכר וכרטיסי הנוכחות מהם עולה כי רבים היו הימים בהם עבד התובע בשעות נוספות. בצידו הימני של כל כרטיס צויין סיכום השעות שחולק לפי שעות עבודה בתעריף רגיל - 8 שעות והיתרה אם היתה. היתרה נעה בין חצי שעה ל 5 שעות. אין מחלוקת, כי בתלושי השכר קיבל התובע גמול בשעור של 125% עבור כל השעות הנוספות ללא אבחנה בין השעות, שבגינן התובע זכאי לתוספת של 150%, שלה הוא זכאי עבור השעה ה 11 ואילך. 10. מתוך עיון בכרטיסי הנוכחות ניתן להוציא את כל השעות שהן מעבר לשעתיים נוספות או מעבר ל 7 שעות בעבודת לילה או שעות עבודה בשבת. סיכומם של כל השעות מביא ל - 203.5. התובע דרש בתביעתו את הפרש ה 25% שלו הוא זכאי לפי חישוב של 20 ₪ לכל שעה - דהיינו 5 ₪ לשעה. מאחר והתובע ביקש רק עבור 93 שעות ובסה"כ 465 ₪, ניתן בידו פס"ד על סכום זה מאחר ולא ניתן לפסוק לו יותר ממה שביקש. התובע עותר לקבלת פיצויי הלנה בגין כל תביעתו ובכלל זה גם בגין גמול עבודה בשעות נוספות. לא מצאנו בכתבי הטענות של הנתבעת התייחסות לפיצויי הלנה, אך מאחר ופסיקת פיצויי ההלנה מסורה לשיקול דעת ביה"ד, ומאחר והנתבעת הביעה את נכונותה לשלם סכום זה , אנו מחייבים אותה במחצית פיצויי הלנה בגין סכום זה החל מיום שסיים לעבוד לטענתה, 30.8.00 ועד התשלום בפועל. 11. דמי הבראה התובע טוען, כי הוא זכאי לתשלום עבור 5 ימי הבראה ובסה"כ 1410 ₪. הנתבעת טוענת, כי התובע לא השלים שנת עבודה אחת ולכן אינו זכאי לדמי הבראה. 12. הנתבעת מסכימה, כי התובע עבד עד 30.8.00; על פי אישור המילואים שצרף התובע - הוא היה במילואים מיום 4.9.00 ועד 25.9.00. מועד תחילת עבודתו של התובע אינו שנוי במחלוקת, והוא 14.9.99 . ברם, הנתבעת למרות שהודתה בעבודתו של התובע בחודש אוגוסט 2000 לא צרפה תלוש שכר או כרטיס נוכחות לחודש זה. בנסיבות אלו, אנו מגיעים למסקנה, כי אין לדקדק במספר ימים פעוט, שהוא לכל היותר 3 ימים ראשונים בחודש ספטמבר, שכן בשאר הימים הוא היה במילואים לצורך זכאות לדמי הבראה. על כן, יש לראות בתובע כמי שעבד שנה מלאה. 13. על כן, הנתבעת תשלם לתובע בגין דמי הבראה סך של 1410 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 30.8.00 ועד התשלום בפועל. 14. פדיון חופשה יצויין, כי רכיב זה לא מופיע כלל בכתב התביעה, אך מאחר והצדדים בתגובותיהם התייחסו לכך, אנו נכריע גם בעניין זה. מתלושי השכר עולה כי נוהל בהם חשבון מסודר של ימי החופשה שנוצלו והיתרה לה היה זכאי התובע מידי חודש. בתלוש השכר האחרון של חודש יולי מצאנו, כי התובע היה זכאי ל 4 ימים. נוסיף לכך את היום המגיע עבור חודש אוגוסט. סה"כ התובע זכאי לפדיון 5 ימי חופשה. החישוב הינו 8 X 20.40 X 5 = 816 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מיום 30.8.00 ועד התשלום בפועל. 15. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 15.1 הפרשי שכר בגין שעות נוספות - 465 ₪. סכום זה ישא מחצית מפיצויי ההלנה כחוק החל מיום 30.8.00 ועד התשלום בפועל. 15.2 דמי הבראה - 1410 ₪. 15.3 פדיון חופשה שנתית - 816 ₪. 15.4 הסכומים בסעיף 14.3 - 14.2 ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 30.8.00 ועד התשלום בפועל. 15.5 הוצאות משפט בסך - 1000 ₪, בתוספת מע"מ אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. דמי כלכלה