עורך דין מנהלי השאלה העומדת לדיון היא האם על הנתבעת לשלם לתובעת סכום כלשהו בגין ביצוע עבודות חיפוי באבן. כללי: חברת חיים זקן לבנין והשקעות בע"מ (להלן-"חברת זקן") בנתה את פרוייקט הבניה "פנינת האירוסים" בנס-ציונה (להלן-"הפרוייקט"). הנתבעת התחייבה כלפי חברת זקן לבצע את עבודות חיפוי האבן של חמש מהוילות שנבנו בפרוייקט. ביום 18.9.02 חתמו שתי בעלות הדין על "הסכם דברים" לביצוע עבודות החיפוי שעיקריו הינם כדלקמן: התובעת תבצע עבור הנתבעת את עבודות החיפוי בוילות וכן תרכיב את הפיגומים הדרושים לביצוע עבודות החיפוי; הנתבעת תספק לתובע את כל החומרים הדרושים לביצוע עבודות החיפוי; הנתבעת תשלם לתובעת עבור כל מ"ר חיפוי שיבוצע בפועל את הסך 100 ש"ח בתוספת מע"מ; הנתבעת תשלם לתובעת פעמיים בחודש עבור העבודה שתבוצע בפועל עד מועד התשלום, כאשר מסכומי התשלום יופחתו דמי עכבון, אשר ישולמו בסוף ביצוע העבודה. התשלום יבוצע במזומן כנגד חשבונית מס כדין; הנתבעת מתחייבת לעבוד עם חברת חיים זקן לבנין והשקעות בע"מ באמצעות התובעת, ואם לא תעשה כן, תישא הנתבעת בכל הנזקים הישירים והעקיפים. מן העדויות עולה כי התובעת מסרה לנתבעת לבצע את עבודות החיפוי בוילות שמספריהן 171 ו-172. כן מסרה הנתבעת לתובעת את ביצוע התיקונים או ההשלמות בוילות 190 ו-191, וילות שקבלן אחר ביצע בהן את חיפוי האבן, אך לא היה באתר העבודה בעת שהנתבעת החלה את עבודתה בחיפוי האבן. הנתבעת ביצעה את עבודות החיפוי ואת עבודות התיקונים או ההשלמות הנ"ל. ביום 6.10.02 שילמה הנתבעת לתובעת את הסך 11,809.44 ₪ כולל מע"מ. בסוף חודש אוקטובר או בתחילת חודש נובמבר שנת 2002 הפסיקה הנתבעת את ביצוע עבודות החיפוי. לטענתה, משום שהנתבעת לא שילמה לה שני תשלומים שהיתה צריכה לשלם לה. אין מחלוקת בין בעלות הדין שהנתבעת ביצעה עבודה שהנתבעת לא שילמה עבורה. טענות הצדדים: טוענת התובעת כדלקמן: התובעת ביצעה חיפוי באבן של 313 מ"ר. היא סיימה לבצע את חיפוי האבן בוילה מס' 171, העבירה את הפיגום לוילה 172, וביצעה חלק מחיפוי האבן של וילה 172. הנתבעת היתה צריכה לשלם בגין עבודה זו 3 תשלומים, אך בפועל שילמה תשלום אחד; התובעת ביצעה תיקונים בוילות 190 ו-191 והשקיעה בתיקונים אלו 26 ימי עבודה. התמורה המוסכמת עבור כל יום עבודה של פועל בגין ביצוע התיקונים היתה 400 ₪ בתוספת מע"מ. על הנתבעת היה לשלם לתובעת בגין עבודות התיקונים את הסך 12,272 ₪, אך הנתבעת לא שילמה לה המאומה; התובעת הפסיקה את עבודתה אצל הנתבעת מכיוון שהנתבעת לא שילמה לה את התמורה בגין ביצוע העבודות בהתאם למוסכם; התחייבות התובעת לעבוד מטעם התובעת אצל חברת זקן היתה תקפה אך ורק לפרוייקט. טוענת הנתבעת כדלקמן: התובעת ביצעה אך ורק חיפוי של 200 מ"ר; הוסכם בין הנתבעת לבין התובע כי עבור ביצוע התיקונים בוילות 190 ו-191 תשלם הנתבעת לתובעת שכר עבודה של 30 ₪ לשעה בתוספת מע"מ. בפועל עבדה הנתבעת 119 שעות בביצוע התיקונים; הנתבעת שילמה לנתבעת חלק מהתמורה, ויש להשלים את יתרת התמורה לפי גירסת הנתבעת; התובעת גרמה לנתבעת נזקים העולים על 114,000 ₪. דיון ומסקנות: העדים ומהימנות העדים: מטעם התובעת העיד מר אלכסנדר בודיאנסקי, שהוא אחד ממנהלי התובעת. עד זה חתם על תצהיר העדות הראשית מטעם התובעת, אך הוא לא חתם על התצהיר שהיה מצורף לכתב התביעה. אין לבוא בטענות עם עד זה על אי דיוקים שהיו בתצהיר שהיה מצורף לכתב התביעה המקורי, עליו חתם המנהל הנוסף של התובעת, מכיוון שלא הוא חתם על אותו תצהיר. בנוסף, עד זה העיד בפני, התרשמתי ממנו באופן בלתי אמצעי, והאמנתי לעדותו. ניתוח הראיות תומך באמון שנתתי בעד זה, כפי שיפורט להלן. מטעם הנתבעת העיד מנהל הנתבעת בלבד. בישיבת יום 3.3.04 אמר ב"כ הנתבעת כי לא הגיש תצהיר עדות ראשית מכיוון שסבר שהתצהיר שהוגש במסגרת הבקשה לרשות להגן מייתר את הגשת תצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת. בישיבה זו הודיע ב"כ הנתבעת כי תצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת הוא תצהיר העדות הראשית שצורף לבקשה למתן רשות להגן. ביום 14.4.04 הגיש ב"כ הנתבעת את בש"א 1539/04 להגשת תצהיר משלים מטעם הנתבע, ותצהיר זה אכן התקבל כחלק מראיות הנתבעת. במהלך עדותו של מנהל הנתבעת התברר כי בידי הנתבעת מסמכים רבים הקשורים בתביעה זו, ואשר יכלו לשפוך אור על עובדות תביעה זו, אך הנתבעת נמנעה מלהגישם לבית המשפט. הימנעות זו אומרת דרשני. מעדותו של מנהל הנתבעת התברר כי רבות מהעובדות עליהן העיד ידועות לו ממנהל העבודה של הנתבעת שהיה באתר הבניה. הנתבעת נמנעה מלהביא את מנהל העבודה שלה על מנת שיעיד מטעם הנתבעת בתיק זה. הימנעות זו אומרת דרשני. שמעתי את עדותו של מנהל הנתבעת, והתרשמתי ממנו ומעדותו באופן בלתי אמצעי. עד זה עשה עלי רושם גרוע, ועדותו לא היתה מהימנה עלי. ניתוח העדויות אף תומך בחוסר אמון זה. שטח חיפוי האבן בוילות 171 ו-172: קיימת מחלוקת בין בעלות הדין מה הוא השטח אותו חיפתה התובעת באבן. לטענת התובעת היא חיפתה באבן 313 מ"ר, ואילו לטענת הנתבעת התובעת חיפתה באבן אך ורק 200 מ"ר. סבור אני כי גרסת התובעת היא הנכונה, וכי התובעת חיפתה באבן 313 מ"ר, מהנימוקים כדלקמן: כפי שכבר ציינתי, האמנתי לעדות מנהל התובעת ולא האמנתי לעדות מנהל הנתבעת; מנהל הנתבעת צירף לתצהירו שני תחשיבי שטחים של וילות 171 ושל וילות 172. לטענת מנהל הנתבעת חישובים אלה הם שטח החיפויים של שתי הוילות שהיה על התובעת לבצע, ואילו לטענת מנהל התובעת חישובים אלו הן המדידות של השטחים שחיפה בפועל בשתי הוילות. סבור אני כי גרסתו של מנהל התובעת היא הנכונה, שכן בעת כריתת החוזה לא טרחו הצדדים לציין את שטחי החיפוי בוילות. כל אשר נאמר בסעיף 5 להסכם הדברים הוא שהתובעת ראתה את העבודה והיא יודעת לבצע אותה. מתוך ההסכם ברור כי מידות השטח שהיה על התובעת לחפות באבן לא היה חשוב כלל, שכן התמורה נקבעה לפי מספר המטרים הרבועים שיחופו בפועל; הסכום הנקוב בשני חישובי השטחים מגיע לסך 292.45 ₪. מנהל התובעת נשאל כיצד הוא מסביר את ההפרש בין שטח של 313 מ"ר הנקוב בכתב התביעה לבין סכום השטחים הנקוב במסמכים הנ"ל. מנהל התובעת הסביר כי לאחר הגשת החשבונות הוא המשיך לחפות באבן את החצר האנגלית של קוטג' 172, ולאחר מכן הפסיק את העבודה מכיוון שהנתבעת לא שילמה לו שני תשלומים שהיתה צריכה לשלם לו. הסבר זה הוא סביר ביותר. ב"כ הנתבעת לא בקש להשלים את חקירתו הראשית של מנהל הנתבעת בשאלת שטח החיפוי שחצר האנגלית. בנוסף, לא טרחה הנתבעת להביא עדים ומסמכים המצויים בידיה אשר יכולים ליתן נתונים מדוייקים אודות השטחים שהיה צריך לחפות באבן. כל זה מחייב את המסקנה שגרסת התובעת היא הנכונה. לאור האמור לעיל קובע אני שהתובעת חיפתה באבן 313 מ"ר בוילות 171 ו-172 שבפרוייקט. ליקויים בביצוע החיפוי בוילה 172: טוענת הנתבעת כי התובעת ביצעה עבודת חיפוי לקויה בוילה 172. עבודה לקויה זו התבטאה בכך שהתובעת לא שמה רשת ברזל על הקירות לפני שחיפתה באבן את הקירות של וילה 172. לצורך כך צירף מנהל הנתבעת לתצהירו תמונה אשר טען שהיא תמונה של וילה 172 בעת ביצוע העבודה. אין בידי לקבל טענה זו מהסיבות כדלקמן: התובעת הפסיקה את ביצוע העבודה בוילה 172, ומנהל הנתבעת לא הציג בפני בית המשפט תיאור או שרטוט של השטח אותו חיפתה התובעת באבן ושל השטח אותו חיפתה הנתבעת באבן; מקובל עלי הסברו של מנהל התובעת שהתמונה אותה צירף מנהל הנתבעת לתצהירו אינה של וילה 172; מנהל הנתבעת צירף לתצהירו שהוגש במסגרת הבקשה למתן רשות להגן את מכתבה של משפחת רוזנברג שרכשה את וילה 172א. משפחה זו מתלוננת על כך שלא מולאו הרווחים שבין האבנים, וכי אבנים בקומה א' אינן מחוברות לרשת הברזל. מכתב זה סותר לחלוטין את גרסת מנהל הנתבעת שבוילה 172 לא הותקנה רשת ברזל מתחת לאבנים, שכן התלונה היא שהאבנים לא נקשרו לרשת הברזל. לא הובאה כל ראיה מי ביצע את חיפוי האבן בקומה א' (שהיא מעל קומת הכניסה) בוילה 172. אם התמונה אותה הציג מנהל הנתבעת כתמונה של וילה 172, אזי המסקנה הבלתי נמנעת היא שאת חיפוי האבן בקומה א' ביצעה הנתבעת ולא התובע, שכן מתמונה זו ניתן לראות שחיפוי האבן לא הגיע אפילו לגובה החלונות של קומת הכניסה. הנתבעת לא הגישה לבית המשפט חוות דעת של מומחה בדבר ליקויים בעבודות החיפוי אותן ביצעה הנתבעת. אשר על כן, אני דוחה את טענת הנתבעת בדבר ליקויים בעבודות החיפוי שביצעה התובעת. הסכום שנותר לתשלום בגין עבודות החיפוי: התובעת חיפתה באבן 313 מ"ר, ועל הנתבעת היה לשלם לה את הסך 31,300 בתוספת מע"מ. בפועל שילמה הנתבעת לתובעת את הסך 10,008 ₪ בתוספת מע"מ. על הנתבעת נותר לשלם לתובעת את הסך 21,292 ₪ בתוספת מע"מ. מנספח ד' לתצהיר מנהל הנתבעת שצורף לבקשה למתן רשות להגן עולה שחשבונית המס של התובעת מהווה גם קבלה. משמע מכך שהתובעת טרם הנפיקה חשבונית מס בגין הסכום שנותר לתשלום. על כן אחוז המע"מ שישולם יהיה כאחוז המע"מ ביום התשלום בפועל. עבודות התיקונים בוילות 190 ו-191: אין מחלוקת בין בעלות הדין כי התובעת ביצעה תיקונים, או השלמות, בוילות 190 ו-191. בעלות הדין חלוקות בענין זה בשתי שאלות והן: מה הוסכם בין בעלות הדין לגבי התשלום בגין עבודות אלו, לטענת התובעת הוסכם על תשלום סבך 400 ₪ + מע"מ בגין כל יום עבודה של פועל, ולטענת הנתבעת סוכם על תשלום של 30 ₪ + מע"מ לכל שעת עבודה של פועל; כמה זמן עבודה השקיעו עובדי התובעת בעבודות בוילות 190 ו-191. לטענת התובעת הושקעו 26 ימי עבודה,ולטענת הנתבעת הושקעו אך ורק 119 שעות עבודה. בקשר לנקודת המחלוקת הראשונה סבור אני שגרסת התובעת היא הנכונה, וכי הוסכם על תשלום של 400 ₪ + מע"מ לכל יום עבודה של פועל. זאת מהסיבות כדלקמן: כבר לעיל ציינתי שהאמנתי לעדות מנהל התובעת ולא לעדות מנהל הנתבעת; גרסת מנהל הנתבעת אינה סבירה. מתוך הסך 30 ₪ על התובעת לנכות רווח קבלני, להעביר לרשויות המס ניכויי מס במקור משכרו של העובד וכן לשלם מקדמות על הסכום אותו תקבל מהנתבעת. נשאלת השאלה מה הסכום שתשלם לפועל שלה ומה הסכום שיישאר בידיה. בהתאם לגרסת מנהל הנתבעת היה על התובעת לממן מכיסה את עבודות התיקונים בוילות 190 ו-191. גרסת מנהל התובעת היא סבירה, שכן הסכום בו הוא נוקב יש בו הגיון כלכלי ומשאיר בידי התובעת רווח קבלני מסויים, לשלם שכר סביר במידה כזו או אחרת לעובדיה ולשלם את המסים השונים בגין סכום זה. בקשר לנקודת המחלוקת השניה סבור אני שיש להעדיף את גרסת מנהל התובעת על פני גרסת מנהל הנתבעת, מהסבות כדלקמן: כבר לעיל ציינתי כי האמנתי לגרסת מנהל התובעת ולא האמנתי לגרסת מנהל הנתבעת; מנהל התובעת העיד מידיעה אישית ואילו מנהל הנתבעת העיד כי המידע בדבר השעות שעבדו עובדי התובעת הגיע אליו ממנהל העבודה של הנתבעת. מנהל העבודה של הנתבעת לא זומן להעיד מטעם הנתבעת; מעדותו של מנהל הנתבעת עולה כי בוילות 190 ו-191 לא היה צריך לבצע רק עבודות תיקונים, אלא היה צריך לבצע גם עבודות השלמה של חיפוי אבן בוילות אלו, עבודות שלא ביצע קבלן החיפוי הקודם. לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת את הסך 10,400 ₪ בתוספת מע"מ בהתאם לשיעורו בעת התשלום בפועל. נזקי הנתבעת: הנתבעת לא הביאה כל ראיה חיצונית אשר תתמוך בעדותו של מנהל הנתבעת אודות הנזקים. בהעדר עדות שתתמוך בדבריו אינני מוכן לקבוע כי נגרמו לנתבעת נזקים אך ורק בהסתמך על עדות מנהל הנתבעת, עדות שלא האמנתי לה. אשר על כן, אני דוחה את טענת הנתבעת בדבר נזקים שנגרמו לה בגין כך שהתובעת הפסיקה את עבודתה בפרוייקט. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן: את הסך 31,692 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (6.7.03) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. חיפוי