1. המערערת 1 היא חברה המפעילה אולם אירועים בירושלים. המערערת 2 הינה מנהלת המערערת 1 ובעלת המניות בה, ושתיהן מערערות על החלטת המשיב שהגביל את חשבון המערערת 1, מס' 512642752, אצל המשיב. 2. ביום 12.10.00 הודיע המשיב למערערות כי הוא מגביל את חשבון המערערת 1. 3. המערערת 2 סברה כי הגבלת המשיב חלה גם עליה באופן אישי, אולם המשיב טוען כי המערערת 2 לא הוגבלה על ידו וכי ההודעה על הגבלת החשבון נשלחה אליה כמיודעת בלבד. לפיכך ההגבלה בענינינו מתייחסת למערערת 1 בלבד. 4. ביום 29.10.00 בבש"א נעתרתי לבקשת המערערות לעכב את ביצוע ההגבלה בחשבון הנ"ל עד להחלטה בערעור. 5. המערערות טוענות כי ההגבלה נעשתה שלא כדין ובתצהיר מטעמן העלו 4 נימוקים המצדיקים ביטול ההגבלה כלהלן: א. המשיב לא שלח למערערת התראה לפי חוק שיקים ללא כיסוי לאחר שחוללו 5 שיקים באי פרעון וזאת בניגוד לדרישת תקנה 6 לתקנות שיקים ללא כיסוי 1981, המחייבת אותו למסור הודעה כאמור. עפ"י סעיף 10 (ב) (2) לחוק אי משלוח ההתראה מהווה עילה לביטול הבאת שיק במניין השיקים שסורבו. אילו היתה נשלחת הודעה, המערערת 1 היתה נוקטת בצעדים למניעת החזרתם של שיקים נוספים. ב. ביום 22.9.00 היה החשבון ביתרת חובה של 189,948 ₪, המשיב העמיד למערערת הלוואה בסך 200,000₪ ובכך נסגרה והתאפסה יתרת החובה בחשבון. ואולם, הבנק לא איפשר למערערת 1 לפרוע את ההלוואה לפרק זמן ממושך והעמידה לפרעון בתוך 3 ימים בלבד. לפיכך, הוא חזר בו מההלוואה שהעמידה לפרעון כעבור שלושה ימים בלבד, אך המערערת לא עמדה בכך. לטענתה פרעון ההלוואה בתנאים מקובלים היה מונע היווצרות יתרת חובה כה גדולה, ושיקים מס' 12-9 ברשימת השיקים המסורבים לא היו מחוללים באי פרעון. ג. 3 שיקים ע"ס כולל של 100,000₪ שלא כובדו ביום 11.10.00, בוטלו ע"י המערערת בהסכמת הנפרעים ובתאום אתם. המערערת 1 הודיעה למשיב על הביטול המוסכם מבעוד מועד ובטרם הוצגו השיקים לפרעון, אך לא ניתן היה לקבל את השיקים חזרה משום שהם הופקדו כבר בחשבון הבנק של הנפרעים. לפיכך, בהתאם למוסכם על הנפרעים, היה על המשיב שלא להביאם במניין השיקים שסורבו. ד. למערערת היה יסוד סביר להאמין כי השיקים ייפרעו נוכח המצגים שהמשיב הציג בפניה במשך תקופת ניהול החשבון. מסגרת האשראי בחשבון עמדה ע"ס 25,000 ₪, אך המערערת חרגה ממנה בקביעות על דעת מנהל הסניף ובהסכמתו. כן טוענות המערערות כי המציאה למשיב בטוחות בעלות ערך: של ניירות ערך בשווי 92,000₪, פקדונות שקליים ומט"ח בסך 49,000₪, שעבוד על רכב בשווי 224,000₪ ושיעבוד צף על כלל נכסי החברה, ומסרה למשיב באופן שוטף שיקים לנכיון ושיקים דחויים ע"ס 500,000₪. בכל אלה היה לטענת המערערות, כדי להבטיח אשראי העולה על מסגרת האשראי בסך 25,000₪, והמשיב אף התיר למבקשת חריגה העולה על מסגרת האשראי, והוא כיבד מפעם לפעם שיקים במצב של חריגה, (הגם שלפעמים סירב) ולכן היתה המערערת רשאית להניח כי ימשיך לעשות כן. טענות המשיב: 5. המערערות לא מלאו אחר הוראות תקנה 4(3) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין) וכבר מסיבה זו יש לדחות את בקשתן. 6. בין התאריכים 15.10.00 ועד 16.11.00 סורבו בחשבון עוד 18 שיקים בסכום של למעלה מ- 250,000 ₪ ועל כן דין הבקשה להידחות ממילא שכן דין החשבון להיות מוגבל ממילא. 7. המשיב שלח התראה כנדרש בחוק, לאחר שסורבו 5 שיקים, וצירף כראיה לכך את התראת הבנק -מש/3. להלן אתייחס ל- 4 נימוקי הערעור לפי סדרם: הנימוק הראשון - אי משלוח ההתראה 8. איני מקבלת טענת המערערת כי לא נשלחה לה התראה. תקנה 6 לתקנות השיקים ללא כיסוי, מחייבת מתן התראה לאחר שסורבו 5 שיקים וההתראה - מש/3 שצורפה, מלמדת כי הבנק שלח התראה. בסעיף 10ב(2) לחוק קובע כי אי קבלת התראה לא יהווה עילה לערעור או לביטול הבאת שיק במניין השיקם שסורבו. הנימוק השני - ההלוואה הקצרה שנתן המשיב 9. מקבלת אני את טענת המשיב כי אין מדובר בהלוואה רגילה שניתנה למערערות, אלא בפעולת עזרה מידית קצרת טווח ותו לאו, שנועדה לסייע למערערות לפעול להשגת הסכום הדרוש לכיסוי יתרת החובה בחשבון. המערערת לא המציאה מסמכים המעידים כי מדובר בהלוואה, מהם תנאי ההלוואה עד מתי היתה זכאית לפרעה, ונטל ההוכחה כי מדובר בהלוואה לפיה היה למערערות בסיס להאמין כי יש להן בגינה כיסוי ממושך בחשבון, מוטל על המערערות, אשר לא הרימו נטל זה בהעדר מסמך התומך בטענתן. יתירה מכך, המערערות אינן טוענות כי נקבעו תנאי החזר להלוואה, וגם בכך יש כדי לתמוך בטענת המשיב שלא מדובר כלל בהלוואה אלא בפעולת עזרה ראשונה קצרת טווח, שהרי לא תיתכן הלוואה ללא תנאים להחזר. הכספים שהזרים המשיב לחשבון שייכים לו והוא זכאי לעשות שימוש בכספו, בהעדר מסמך המעיד כי מדובר בהלוואה. המשיב היה רשאי למשוך חזרה את הכספים שהזרים זמנית לחשבון המערערות, חשבון שהיה בחריגה קבועה וביתרת חובה גבוהה. לפיכך, לא היו המערערות רשאיות להסתמך על כספים אלה כאילו קיימת בחשבון יתרת זכות לפרעון השיקים. 10. אוסיף ואציין כי העובדה שחשבון המערערות היה בחריגה קבועה אינו עילה להאמין "כי לעולם חוסן" וכי הבנק יממן תדיר את גרעון החשבון האמור. המערערות קבלו התראה והיה עליהן לדאוג לכיסוי לגרעון ולחריגה בחשבון, ואין הבנק חייב לעשות כן במקומן. הנימוק השלישי - ביטול השיקים של הנפרעים 11. העובדה כי השיקים בוטלו בתיאום עם הנפרעים אינה עילה לאי הבאתם במניין השיקים שסורבו, או לביטול ההגבלה. סעיף 1 לחוק מורה במפורש כי הוראת ביטול השיק אינה מהווה עילה לאי הבאתו במניין, שכן במועד פרעונם לא היה לשיקים כיסוי בחשבון המערערות והבנק לא היה חייב לפרעם, גם אם אח"כ בוטלו. הנימוק הרביעי - חריגה קבועה ממסגרת האשראי והמצאת בטוחות לבנק 12. העובדה שהמערערת לא עמדה בתנאי הסכם החשבון עם הבנק והיתה בחריגה קבועה יומיומית וממושכת אינה מצדיקה כי הבנק ישא בגרעון החשבון ללא הגבלה. המערערת התבקשה להסדיר את החריגה בחשבונה ומכך עולה כי הבנק הביעה אי שביעות רצונו ממצב החשבון ולא היתה כל סיבה כי לא תפעל לתיקון המצב. המערערת לא היתה רשאית לסמוך על ציפיותיה כי הבנק ימשיך להשלים עם החריגה, גם אם היו לה בטחונות, שכן כל עוד לא סופקה דרישת המשיב לבטחונות מספקים מהמערערות, והן היו מודעות להתראה שקיבלו מהבנק, לא היה בסיס לציפייתן כי הבנק ישלים עם המצב. 13. ולבסוף, הסעד של ביטול ההגבלה אינו זהה לסעד של הבאת שיק שסורב בענין השיקם המסורבים. תרופתו של מי שחשבונו הוגבל היא לערער לבית המשפט בבקשה לבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו ולא לביטול ההגבלה (ראה: יצחק עמית, חוק השיקם ללא כיסוי התשמ"א-1981 מד(ג) 445 וע"א 215/93 עמ' 493). לפיכך הסעד המתבקש אינו יכול להיות על עצם ההגבלה, אלא כי בית המשפט יורה על גריעת שיק או שיקים מסויימים ממניין השיקים שסורבו. המשיב צרף לתצהירו מסמך ובו מציג כי למערערת סורבו עוד 18 שיקים בסכום של למעלה מ- 250,000 ₪.( מש/2). (המשיב הציג בפנינו רשימה ובה 24 שיקים מסורבים בין התאריכים 7.9.00 ועד 16.11.00 ). נטל השכנוע מוטל על כתפי המערערות להראות כי קיימת עילה לבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו (המ' 4095/95 סמד בורהאן נ' בנק הפועלים בע"מ), אך היא לא עמדה בכך. לאור הנסיבות שתוארו לעיל דין הבקשה להידחות. 14. אשר על כן אני מקבלת את טענות המשיב ודוחה את הערעור. 15. המערערות ישלמו למשיב הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ. ניתנה היום ז' באדר, תשס"ב (19 בפברואר 2002) בהעדר הצדדים. אילתה זיסקינד, שופטת שיקים