נושא התביעה שבפני - מזגן מדגם WHR 50 שהותקן בביתו של התובע המתגורר בבאקה אל גרביה ואשר לטענת התובע היה פגום ו/או לא לא מילא את המטרה שלשמה הוא נרכש, ועל כן תובע הוא תיקונו ו/או החלפתו, ו/או השבה כספית. יאמר כי בשל חלוף הזמן הסעד היחידי המבוקש במועד הדיון הוא השבה כספית של הסכום ששילם בגין המזגן נושא התביעה. העובדות הצריכות לענין ביום 28.6.01 רכש התובע מזגן מאת הנתבעת באמצעות נתבעים 2 ו-3 , בסכום של 13,000 ₪, (עותק מחשבונית המס מס' 2465 ומתעודת המשלוח 2688 צורף לתיק). החשבונית ותעודת המשלוח נערכו ע"י הנתבעת 1, ושמה מתנוסס על גבי מסמכים אלה. הנתבעת 1 סיפקה את המזגן ישירות לביתו של התובע. לטענת התובע פעל המזגן במשך כל חודשי הקיץ כשורה אך בנובמבר, קרי מספר חודשים לאחר רכישת המזגן והתקנתו החל לעשות רעשים מוזרים, ולא חימם את הבית, פעולה שהתחייבה לנוכח התקופה הרלוונטית בשנה. הנתבעים 2 ו-3, מתקיני מזגנים, הוזעקו לבית התובע ולאחר שבדקו את התקלה, סברו כי יש להחליף את היחידה החיצונית של המזגן - החלפה שיכולה להתבצע אך ורק ע"י הנתבעת 1. פניות התובע והנתבעים 2, 3 לנתבעת 1 לא נענו, היא לא בצעה כל תיקון ו/או החלפה "...זו סרבה לסור לביתי ולתקן את הפגמים תוך הנמקה כי אינם נכנסים למגזר הערבי" (סעיפים 4, 5 לתצהיר התובע, עובדה המוזכרת גם בתצהירם של הנתבעים 2 ו-3 וגם במכתב הפניה לנתבעת 2 נספח ד לתצהיר). מאחר שהמזגן לא פעל כשורה, ולא ניתן היה לתקנו בשל מחדלי הנתבעת 1, וכדי להקטין את נזקיו, החליף התובע את המזגן ורכש מזגן חדש בעלות של כ- 9,000 ₪. לטענת התובע זכאי הוא להשבת הסכום ששילם עבור המזגן הפגום, שאיננו בחזקתו עוד, אלא העבירו לנתבעים 2 ו-3 כמתחייב, וכן מבקש כי בית המשפט יפסוק לו פיצוי על עגמת הנפש שלו ושל בני ביתו בגין סבל שסבל עד לרכישתו של מזגן חלופי ובעיקר לנוכח העובדה שהנתבעת התעלמה מפניותיו בטענה כי אין היא נכנסת למגזר הערבי. גדר הדיון התביעה הוגשה בסדר דין מהיר, אולם התנהלותה נמשך זמן בשל פסק דין שניתן בהעדר הגנה, ביטולו, תיקון כתב התביעה והוספת בעלי דין, ולבסוף הסכימו הצדדים שבית משפט זה יפסוק לפי סיכומי טענות הצדדים ותצהירי עדות ראשית שלהם. אומר כי הצדדים הערימו עלי קושי לבירור השאלות והעובדות השנויות במחלוקת. קשה היה למצוא את המסמכים הרלבנטיים לטענותיהם וגם את הטענות עצמן. עמלתי רבות כדי לבור את המוץ מן הבר בתיק זה, שלכאורה תיק פשוט וברור הוא. הצדדים ערבבו בין טענות עובדתיות לבין סיכומי טענות שזכרם לא בא בתצהירי העדות הראשית ועל כן אין הם מהוים ראיות בתיק, כמו כן לא צורפו לטעמי מסמכים מהותיים והיו כאלה שאוזכרו בתצהיר אך משום מה לא צורפו... לטענות הנתבעת 1 התובע לא רכש את המזגן מהנתבעת. המסמכים המסומנים א' ו-ב', קרי חשבונית המס והקבלה שצורפו לכתב הגנתה, ואשר עליהם מתנוסס שם החברה, נעשה רק לפי בקשת הנתבעים 2 ו-3, ובפועל לא קיבלה הנתבעת 1 כל תקבול בגינם, למרות האמור במסמך. לנתבעת 1 קשרים עסקיים עם הנתבעים 2 ו-3 , והיא מכרה לנתבעים אלו מזגנים, אך לא ישירות לתובע. אם ארעה תקלה במזגן שנמכר לתובע, הרי אין התקלה מהווה פגם במימכר אלא נבעה מהתקנה לא ראויה של המזגן ע"י הנתבעים 2 ו-3, פעולת ההתקנה אינה נכנסת לגדר אחריות הנתבעת 1. לנתבעים 2 ו-3 חוב כספי לנתבעת בשל רכישת מספר מזגנים, חוב הנובע גם מרכישת מזגן התובע. אלא שבסיכומי הנתבעת, בהגינותה, נאמר כי לאחר פתיחת תיק הוצאה לפועל בגין החוב, הוא שולם לשיעורין. (סעיף 6 לסיכומי הנתבעת). התובע והנתבעים 2 ו-3 לא פנו לנתבעת 1 ולא הודיעו לה על התקלה, ולחלופין טוענים הם כי גם אם היתה פניה כזו לא היתה חיבת הנתבעת 1 לתקן את הליקוי לו טוען התובע. התובע לא שילם את מלוא התמורה, וגם לא שלח את ספח תעודת האחריות לנתבעת 1 תוך שבועיים מיום הרכישה, כמתחיב מהאמור בתעודת האחריות שצורפה כנספח ו' לסיכומי הנתבעת 1. התובע לא שילם את עלות המזגן החדש, ומאחר שהותקן בביתו והתובע משתמש בו הרי לא נגרם לו כל נזק. כמו כן לטענתה עלות המזגן החדש מוגזמת גם מהטעם שהפעולות שנדרשו להתקנתו חופפים לביצוע עבודה שכבר נעשתה בעת התקנת המזגן המקורי נושא התביעה. לטענות הנתבעים 2 ו-3 הם רכשו עבור התובע את המזגן מהנתבעת, והתקינו אותו כראוי. למזגן היה פגם, עליו הודיעו לנתבעת 1, אך זו סרבה אפילו לבדוק את טענותיהם, ממילא לא תיקנה אותו בפועל. הסיבה נעוצה לטעם הנתבעים - מאחר שאין הנתבעת 1 מבצעת עבודות במיגזר הערבי. (עותק מההודעה על התקלה צורף כנספח ד' לתצהיר הנתבעים 2, 3) הפגם שהתגלה במזגן התובע התגלה גם במזגנים אחרים שרכשו מהנתבעת 1 אותם התקינו בבתי לקוחות אחרים. (הודעה בדבר התקלות הללו בנספח ד' לתצהירם) הנתבעים 2 ו-3 פנו לנתבעת 1 על מנת שזו תשלח מתקן מטעמה, כמתחיב, אך זו סרבה להענות לפניה. הנתבעים 2 ו-3 מורשים להתקין מזגנים לא רק מטעם הנתבעת, אלא גם מטעם חברות אחרות. (הם לא צרפו לטענותיהם את כתב ההסמכה למרות שציינו כי הוא מצורף). ההתקשרות בין הנתבעים 2 ו-3 לבין הנתבעת 1 מלמדת כי הנתבעת אחראית לתיקון הפגמים. יאמר כי מקצת מטענותיה העובדתיות של הנתבעת 1 הן טענות חלופיות וברור כי אינני מקבלת טענות עובדתיות הנטענות לחלופין בתצהיר, נראה כי אין דרך לקבל הצהרה בענין טענות חלופיות. לשאלת האחריות אין חולק כי המזגן המקורי שנרכש ע"י התובע לא פעל כשורה בשלב כלשהו, אך בענין זה הנתבעים חלוקים, הנתבעת 1 טוענת כי לא היה פגם במזגן אלא בהתקנתו ואילו הנתבעים 2 ו-3 טוענים כי הפגם היה במזגן עצמו . כתב האחריות שצרפה הנתבעת 1 כנספח ו לתצהירה, מגלה כי היא אחראית כלפי הלקוח המקורי "לפעולתו התקינה של המזגן ..." . אמנם הנתבעת מגבילה את אחריותה, אך מקריאת כתב האחריות עולה כי נטל ההוכחה להצביע על חלות ההגבלות מוטל על כתפיה. מכאן שאם עמדה הנתבעת 1 על טענתה כי התקנת המזגן היתה לקויה, וכי אין פגם במזגן עצמו, היה עליה להוכיח טענות אלו, ולא להסתפק באמירה סתמית כי "ההתקנה " לא היתה ראויה. חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 קובע בסעיף 2 שלו כי היצרן אינו יכול לבצע עסקה שעלולה להטעות צרכן בענין מהותי לעסקה, והחוק ממשיך ומגדיר מהו "ענין מהותי" - הכולל בין היתר את תנאי האחריות לנכס או לשירות. עוד קובע החוק בסעיף 18 שלו כי אין להתנות כל התנאה בתעודת האחריות בקשר לתנאי האחריות לנכס או לשירות, ומשכך אין לי אלא לדחות את טענותיה של הנתבעת מס' 1 ככל שהן מתיחסות לתעודת האחריות, ולעובדה כי נשלחה ו/או כי תקפה היא רק אם התובע היה שולח את הספח של התעודה. זוהי איננה טענה של ממש ויש לדחותה! האחריות של היצרן חלה מכח החוק וכן מכח תעודת האחריות, והטענה העובדתית, שלא הוכחה , בדבר מסירת התעודה לתובע או אי מסירתה, משלוח של הספח או אי שליחתו - אינם רלבנטיים כלל לענין, וממילא אינם בגדר חובותיו של הצרכן, התובע, אלא חובה המונחת על שכם הנתבעת 1, וממילא העדרה או קיומה של תעודת האחריות אינו ענין רלוונטי לקביעת האחריות. התובע אינו חייב לבקש את תעודת האחריות - חובה זו אינה חלה עליו ובודאי שאינה מבטלת את אחריות הנתבעת 1 למוצר שלה. השאלה אם כתב האחריות היה או לא היה פיסית בסמוך לרכישת המזגן בידי התובע, אינה ממין הענין, ומאחר שאין חולק כי עסקינן במזגן הספציפי נושא כתב התביעה הרי אין לי לדון בשאלה אם היתה תעודת אחריות בידי התובע, אם לאו. התובע והנתבעים 2 ו-3 ציינו כי הנתבעת סרבה לבצע את התיקונים מאחר שמקום הביצוע הינו במגזר הערבי. אמנם הנתבעת 1 דחתה את הטענה באמירה כי "אלו הינן טענות סתמיות חסרות כל שחר, אשר לא הוכחו ע"י התובע ומוטב כי לא היו מועלות מלכתחילה..."(סעיף 10 לסיכומיה) אולם מתוך המכתב שנשלח אל הנתבעת ע"י התובע וכן ע"י הנתבעים נראה כי הטענה כבר הועלתה בעבר לפני הגשת כתב התביעה, אך לא זכתה להתייחסות הנתבעת 1. יתירה מזאת מעלה הנתבעת 1 "פתרון" שיאמר כי הוא אבסורדי לטעמי - לטענתה של נתבעת זו היה על התובע לפרק את יחידת המזגן הפגומה להביאה למפעל הנתבעת 1 על מנת שאנשי מקצוע מטעמה יתנו דעתם לתקלה אם אכן קימת! אומר כי יש בהצעה זו התרסה כנגד חובותיו של יצרן, וכי הצעה זו נטולת כל הגיון ויש בה נסיון להטיל על התובע, הצרכן, מטלות בלתי הגיוניות ומנוגדות לכל דין. בנוסף מתרשמת אני מטענה זו כי יש בה נסיון שלא למלא אחר התחיבויותיה של הנתבעת 1 כלפי הצרכן - התובע על פי דין. משטענו הנתבעים 2, 3 כי הודיעו לנתבעת 1 שיש פגם במזגן היה עליה לשלוח מתקן מטעמה, ומשלא עשתה הנתבעת 1 את המוטל עליה אינה יכולה להעביר כל נטל על הנתבעים 2, 3 או על התובע , ביחוד לאור העובדה שלא הוכיחה את טענותיה. על כן אני קובעת כי הנתבעת מס' 1 אחראית לנזק שאירע למזגן, ומאחר שלא תיקנה אותו אני רואה לחיבה בגובה התשלום ששילם התובע בגין המזגן הפגום שאינו בחזקתו עוד. התובע הצהיר כי רכש מזגן חלופי תחת המזגן הפגום נושא התביעה. ערכו של המזגן, כדברי התובע, היה כ- 9,000 ₪. ולמוצגים אכן צורפה קבלה וחשבונית מפברואר 2002 , תאריך תואם לנטען, שיש בהם ראיה לתשלום זה. התובע אינו מבקש את ערכו של המזגן החדש בו הוא משתמש, אלא השבה על הסכומים ששילם עבור מזגן פגום שאינו ברשותו עוד והועבר לנתבעים 2 ו-3. אמנם הנתבעים 2, 3 מצהירים כי לא קיבלו מהתובע את התמורה בגין המזגן החדש אותו סיפקו, אלא שלא עומדת כל תביעה בענין זה וממילא לא נסתרה העובדה העולה מהקבלה והחשבונית כי התובע שילם את מלוא התמורה. עוד יאמר כי המחלוקת הכספית שבין הנתבעת 1 ובין הנתבעים 2 ו-3 אינה נושא תיק זה, ביחוד לאור העובדה שנאמר בסיכומי הנתבעת 1 כי היא קיבלה את הכסף לשיעורין מהנתבעים. אינני מקבלת את טענתה של הנתבעת מס' 1 שהתובע לא שילם את מלוא התמורה בגין המזגן נושא התביעה. מהחומר שבפני, קרי, הקבלה ותעודת המשלוח, עולה לכאורה כי שולמה מלוא התמורה - בסך 13,000 ₪. אם רצתה הנתבעת 1 לחלוק על המסמכים שהיא ערכה בעצמה היה עליה לעשות זאת באמצעות ראיות שיהיה בהם לסתור את מסמכיה שלה. אלא שהיא לא עשתה כן, ולא עלה בידיה להצביע על ראיות אחרות כדי לסתור את הטענה ולפיכך אני דוחה את דבריה ככל שיש בהם נסיון לסתור את הקבלות שלה בעצמה. יאמר כי הנתבעת מס' 1 הציגה צ'קים שונים שיש בהם להצביע על קשרים מסחריים בין הנתבעת 1 לנתבעים 2 ו-3, אולם יחסים אלה אינם נושא לתביעה זו. מהקבלה ומהחשבונית המסתכמים ב- 13,000 ₪ עולה כי אלה נערכו על ידי הנתבעת, על גבי פנקס החשבוניות שלה, ועל כן לא מובן לי כיצד היה בדעתה של הנתבעת 1 לטעון טענה כנגד המסמכים שלה באמצעות טענה סתמית כמו, הדבר נעשה לבקשת התובע. ברור גם כי העובדה שהנתבעת סיפקה את המזגן לבית התובע מוסיפה משקל של ממש לטענות התובע, שהנתבעת 1 היא בעלת הדין הנכונה, ולא מצאתי תימוכין לטענותיה ולנסיונותיה של נתבעת זו להרחיק עצמה מהנושא השנוי במחלוקת. מאחר שאין בפני אלא תביעתו של התובע אינני יכולה להורות לנתבעים 2 ו-3 להחזיר את המזגן הפגום לנתבעת 1 אם אכן הוא בחזקתה, נושא השנוי במחלוקת בין הנתבעת 1 לבין הנתבעים 2, 3. עוד אציין כי לא הובאו ראיות של ממש לעגמת נפש ולסבל כזה שיכולה אני להעניק סעד של פיצוי לתובע. הבאתי במסגרת שיקולי את העובדה שהמזגן פעל כשורה בחודשי הקיץ, ואם לא פעל כנדרש בחודשי החורף ניתן היה להקטין את הנזק באמצעות תנור או לרכוש את המזגן החדש לפני שעשה זאת התובע בפועל. אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע סך של 13,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, וכן אני מחייבת את הנתבעת 1 לשאת בהוצאות האגרה ששולמו בפועל ובהוצאות כלליות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ ועוד מ.ע.מ. אני דוחה את התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 ומחייבת את התובע בהוצאותיהם בסך 2,000 ₪ ועוד מ.ע.מ. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים. ניתן היום כ"ו בתמוז, תשס"ד (15 ביולי 2004) בהעדר הצדדים. אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת טענות חלופיות