כללי 1. לפנינו ערעור המופנה כנגד החלטת הועדה הרפואית העליונה, על-פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959, אשר ניתנה ביום 17.6.03, בגדרה נקבע, כי בבדיקת המערער לא נמצאה עדות לתסמונת T.O.S דו צדדית, וכי אינה קיימת נכות. העובדות שאינן שנויות במחלוקת 2. המערער, יליד 1979, הוכר ע"י קצין התגמולים כנכה צה"ל, בעקבות החלטתה של ועדה רפואית מיום 29.10.00, אשר קבעה לו נכות זמנית לשנה, בשיעור של 30% לפי החלוקה כדלקמן : א. 10% נכות בגין פלקסופטיה ברכיאלית שמאלית קלה לפי פרט 31(2) א' I. ב. 20% נכות בגין פלקסופטיה ברכיאלית ימנית קלה לפי פרט 31(2) א' I. הועדה נימקה החלטתה לקבוע את הנכות כזמנית, בכך שהממצאים שבפניה מצביעים על הפרעה נוירולוגית קלה, וכי יש להניח, כי מצבו של המערער עתיד להשתפר. המערער הגיש ערעור על החלטה זו בפני ועדה רפואית עליונה, ומאוחר יותר אף צירף חוות דעת מאת ד"ר הגר פטיש, הגורסת כי הנכות המתאימה למצבו הנה בשיעור של 74.5%. הועדה הרפואית העליונה התכנסה ביום 19.6.01, בדקה את המערער ביסודיות, בחנה את חוות הדעת של ד"ר פטיש, והגיעה למסקנה, כי על-מנת לקבוע את דרגת נכותו הקבועה של המערער, יש לזמנו לועדה רפואית עליונה נוספת, בנוכחות כירורג כלי-דם, וכי עליו לבצע בדיקת E.M.G והולכה עצבית בשתי הגפיים העליונות. המערער לא השלים עם הדרישה לבצע את הבדיקה הנ"ל, וטען כי לא יוכל לבצע את בדיקת ה E.M.G, מאחר ומצבו החריף כתוצאה מהסטרואידים ונוגדי הדלקת בהם הוא מטופל, וכתוצאה מתסמונת RSD על רקע ה -T.O.S (תסמונת מוצא בית החזה בעלת אופי עורקי/ורידי) ממנה הוא סובל. לפיכך, התכנסה הועדה שוב ביום 8.1.02, הבהירה את הצורך בביצוע הבדיקה המבוקשת וחזרה על הקביעה כי על המערער לבצעה בטרם יוזמן לועדה רפואית נוספת. הבדיקה אכן בוצעה. ביום 9.7.02 התכנסה שוב הועדה הרפואית העליונה, בהרכב של חמישה רופאים, ולאחר שעיינה בחוות הדעת של ד"ר פטיש והנספחים הנלווים לה, המתייחסים להחמרה במצבו של המערער, החליטה על הפניית המערער לבדיקת "דופלר" של העורקים והורידים התת-בריחיים. ביום 13.8.02, לאחר שנתקבלו תוצאות הבדיקות אותן נתבקש המערער לבצע, התכנסה הועדה הרפואית העליונה פעם נוספת והחליטה לדחות את הערעור, שכן לא נמצאה כל עדות קלינית או אלקטרו-פיזיולוגית לקיומו של T.O.S.. המערער הגיש ערעור על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. דא עקא, שהערעור נדון בסופו של דבר בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב ע"א 1864/03 (הסמכות המקומית שונתה בהסכמה) וביום 3.2.04 ניתן פסק-דין (ע"י כבוד השופטת שרה דותן), בגדרו נדחה הערעור. יצוין, כי במהלך הליכי הערעור הגיעה הנכות הזמנית שנקבעה למערער לקיצה, וביום 2.3.03 הועמד המערער לבדיקה בפני ועדה רפואית מדרג ראשון. ועדה זו קבעה את נכותו של המערער בשיעור של 5% בכל זרוע, ועל כך הוגש ערעור לועדה הרפואית העליונה (להלן : "הועדה"). הועדה הרפואית העליונה התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 17.6.03, וקבעה כי "לא נמצאה עדות לתסמונת רפואית קלינית ואורגנית. לדעת הועדה אין כיום נכות והנכות שנקבעה בועדה הרפואית המחוזית ביום 2.3.03 הגיעה לקיצה". כאמור, בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה את ערעור המערער ובגדר פסק-דינו התייחס מפורשות אף לערעור דנן. נימוקי הערעור 3. המערער טוען כי החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 17.6.03, אשר קבעה כי אין לו יותר אחוזי נכות, הנה הליך פסול, בשל קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. עוד טוען המערער כי המצב בו מר רוני אהרוני, עובד אגף השיקום במחוז ירושלים, החתום על חלק מן התכתובת בינו לבין אגף השיקום, מכהן במקביל בשני תפקידים - קצין התגמולים והאחראי לשירותים רפואיים וועדות רפואיות - יוצר בחובו ניגוד עניינים המביא אף הוא לפסלות ההליך. עוד נטען על-ידי המערער, כי אין סמכות לועדה הרפואית העליונה, אשר ישבה בהליך, לקבוע כי אין לו יותר נכות, שכן, לטענתו, ביטול הכרה בנכות אינו מהווה פעולה המצויה בסמכות הוועדה הרפואית, אלא בסמכות קצין התגמולים בלבד. לבסוף טען המערער, כי בפועל קיימת נכות, וכי הועדה שגתה והתרשלה בקביעותיה. עמדת המשיב 4. המשיב טוען, כי הסמכות הנתונה לועדה הרפואית העליונה שדנה בהליך, הנה מכוח העובדה שנכות המערער, אשר נקבעה בתחילה על-ידי קצין התגמולים, הגיעה לקיצה, וכך, לפי חוק, הוזמן המערער לועדה רפואית מהדרג הראשון, על-מנת שזו תקבע את דרגת נכותו. המערער ערער על קביעת ועדה זו וכך הגיע לועדה הרפואית העליונה, שהחליטה את אשר החליטה בהליך המדובר. באשר לטענות שהופנו כלפי מר רוני אהרוני, טוען המשיב, כי אלו אינן רלוונטיות כלל למחלוקת הנדונה, מאחר והערעור הנו על החלטת הועדה הרפואית העליונה, ולא על פעולה זו או אחרת של מר רוני אהרוני, אשר לא היה מעורב כלל בדיוני הועדה. בתשובה לטענה, שלפיה אין סמכות לועדה לקבוע כי למערער אין נכות, טוען המשיב, כי הועדה ציינה רק את ממצאי בדיקתה, היינו, כי לא נמצאה כל נכות, ובעקבות זאת ניתנה החלטת קצין התגמולים, אשר הודיע למערער, כי בהסתמך על סעיף 35ג' לחוק הנכים ולאור קביעת הועדה הגיע למסקנה כי נכותו של המערער תמה. באשר לטענה כי למערער יש נכות בפועל וכי הועדה שגתה והתרשלה בקביעתה, טוען המשיב כי, למעשה, בית המשפט המחוזי בתל-אביב כבר התייחס להחלטת הועדה עת קבע כי זו בדקה את המערער באופן יסודי ביותר, וכי המחלוקת המדוברת הנה מחלוקת רפואית עובדתית שבית משפט זה אינו נוהג להתערב בה. דיון 5. הערעור שלפנינו ניסוב על החלטת הועדה, כאשר הוא תוקף הן היבטים משפטיים והן היבטים עובדתיים. ראשית נדגיש, כי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) בס' 12א.(א) קובע, כי זכות הערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה לפני בית משפט מחוזי, עומדת כאשר המדובר בנקודה משפטית בלבד, ולפיכך, לא ידון בית משפט זה במכלול הטענות העובדתיות שהעלה המערער.למעלה מן הצורך נציין, כי שאלות עובדתיות אלו, כבר נדונו בפרוטרוט בועדות הרפואיות השונות, אשר פעם אחר פעם הגיעו לאותה המסקנה. לא-זו-אף-זו, הסוגיה בכללותה נדונה בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר הגיע אף הוא למסקנה כי הועדה בדקה את המערער באופן יסודי ומספק ורק לאחר מכן הסיקה את מסקנותיה (ראו ע"א 1864/03 ברניב נ' משרד הביטחון). את הטענות המשפטיות אותן מעלה המערער ניתן לחלק לשני ראשים : האחד - טענת פסלות הליך בשל קיומו של הליך תלוי ועומד, ובשל מצב של ניגוד עניינים; השני - טענת חוסר סמכות לועדה לקבוע את אשר קבעה. בחינה יסודית של זימון המערער לועדה הרפואית החוזרת בעניינו בתום הנכות הזמנית מעלה, כי היה זה הליך תקין ובהתאם לנהלים המקובלים, ואף אם היה בו כדי לסתור בכל דרך את הערעור שהיה תלוי ועומד, הרי שכעת, מאחר וערעור זה נדחה ממילא, אין משמעות להחלטה בעניין זה והיא נותרה תיאורטית בלבד. הטענות המופנות כנגד מר רוני אהרוני אינן מעניינו של דיון זה, שכן הדיון נסוב על החלטת הועדה ואילו מר אהרוני אינו מנותני ההחלטה בועדה, אלא זו ניתנה בידי רופאים מומחים בלבד. באשר לסמכות הועדה הרפואית העליונה לקבוע את אשר קבעה, אינני מוצא כל פגם באשר לסמכות הועדה, שהרי זו פעלה בהתאם להוראות קצין התגמולים ותחת פיקוחו, ובעצם מילאה המוטל עליה, היינו, שמיעת המערער, בחינת מכלול הממצאים והעדויות המוצגים לפניה, והסקת המסקנה המתבקשת באשר למצבו הרפואי של המערער. 6. סיכומם של דברים, דין הערעור להדחות והוא נדחה בזאת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. למעלה מן הצורך אעיר, כי על אף האמור בסיכומי ב"כ המשיב, הייתי חש בנוחיות יתר אילו הייתה הועדה הרפואית העליונה מקבלת את המלצת בית המשפט ומציינת בטבלת הפגימות את פגימתו המוכרת של המערער, ככל שזו קיימת, ובצידה את דרגת הנכות, ככל שאף זו קיימת. עדיין מומלץ לפעול בדרך זו גם בשעה זו. ניתן היום כ"ט באב, תשס"ד (16 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. צ. סגל, שופטסגן נשיא צבאנכותצה"לנכי צה"ל