.1התובעים עבדו אצל הנתבעת במשך עשרות שנים, החל משנת .1961 .2בשנת 1997, בעקבות החלטת ממשלה על צמצום כח האדם ברשויות המקומיות, יזם משרד הפנים מהלך לעידוד פרישה מרצון של עובדים. הנתבעת הצטרפה למהלך והפיצה בין עובדיה את חוזר משרד הפנים שבו פורטו הטבות בתנאי הפרישה לעובדים שיפרשו מעבודתם מרצונם, בתקופה שבין יום 1.5.97ובין יום .30.9.97ההטבות כללו בין השאר "דרגת פרישה" ו"חודשי הסתגלות" . .3התובעים נענו ליוזמת הנתבעת ומשרד הפנים, והסכימו לפרוש מעבודתם בתנאים המיטיבים שהוצעו להם. התובע פרש מעבודתו ביום 31.7.97, והתובעת - ביום .30.9.97 .4תנאי הפרישה המוסכמים של כל אחד מהתובעים כללו דרגת פרישה (העולה ב-2 דרגות על הדרגה שהיתה לכל אחד מהם ערב הפרישה) ו- 10חודשי הסתגלות. בנוסף לכך, עקב פרישתם, היו התובעים זכאים (לאו דווקא מכח יוזמת משרד הפנים), לפדיון ימי מחלה, פדיון חופשה ופדיון דמי ביגוד. התובעת היתה זכאית בנוסף לכך לפדיון דמי הבראה וכנראה גם לפיצויים בגין תקופת העבודה העולה על 35שנה. .5בנוסף לתובעים - פרשו מעבודתם עובדי נתבעת אחרים, בהתאם לאותה יוזמת עידוד פרישה. גם העובדים הפורשים האחרים היו זכאים להטבות שונות, לרבות "דרגת פרישה". בעניינם של כל העובדים האחרים - חישבה הנתבעת את הזכויות האחרות המגיעות להם (חודשי הסתגלות, פדיון ימי מחלה, פדיון חופשה ופיצויים בגין חודשי העבודה העודפים על 35שנה, רכיבים שייקראו להלן: "ההטבות האחרות"), על פי שכרם כפי שהיה טרם העלאת דרגתם לדרגת הפרישה. עם התובעים - נהגה הנתבעת בהתחלה בדרך אחרת; היא חישבה את הטבותיהם האחרות על פי השכר כפי שהיה אמור להיות בהתאם לדרגת הפרישה. לאחר מכן, נמלכה הנתבעת בדעתה, הודיעה כי טעתה בחישוב הקודם, וקיזזה מסכומי הפנסיה של התובעים את ההפרשים שנבעו מחישובן של ההטבות האחרות על פי דרגת הפרישה, כך שהביאה את התובעים למצב שווה לפורשים האחרים. להסרת ספק נדגיש כי הנתבעת שילמה וממשיכה לשלם, לכל הפורשים, את הפנסיה בהתאם לדרגת הפרישה המוסכמת. ההבדל בין התובעים לבין הפורשים האחרים לא היה בדרגה לצורך תשלום הקצבה החודשית, אלא בדרגה שלפיה חושבו תחילה ההטבות האחרות (אותו הבדל הוא נשוא המחלוקת בתובענה זו, כפי שיפורט להלן). .6התובעים לא השלימו עם החלטתה של הנתבעת בענין חישוב ההטבות האחרות ופנו להסתדרות הפקידים במטרה להשיב את החישוב לדרך שבה נעשה מלכתחילה. בעקבות פנייתם, ישבו נציגי הסתדרות הפקידים ונציגי מרכז השלטון המקומי, והגיעו ביום 19.8.98להסכם (ההסכם האמור כונה על ידי הצדדים בשם "הודעה בענייני עובדים מס' 821/98" ולהלן נקרא לו: "ההסכם משנת 1998"). לשם השלמת התמונה בענין ההסכם משנת 1998, נבהיר כי ביום 21.6.94, הוציאו מרכז השלטון המקומי והסתדרות הפקידים הודעה (הודעה מס' 612/94), בענין דרגת פרישה. הודעה זו (שתיקרא להלן: "ההודעה משנת 1994"), ניסחה כללים בענין הענקת דרגת פרישה. (לתוכן ההודעה משנת 1994, אין משמעות רבה לענייננו, שכן אין חולק כי התובעים זכאים לדרגת פרישה, מכח היוזמה לעידוד פרישה מוקדמת ואין גם חולק כי התובעים אכן קיבלו את דרגת הפרישה המוסכמת, המשמשת בסיס לחישוב הקצבה המשולמת להם). .7בכותרת המשנה להסכם משנת 1998, נאמר כי הוא משמש "הבהרה" להודעה משנת .1994בהמשך, נרשם כי הוא בא לענות על שאלות בדבר יישום ההודעה משנת .1994 לפי תוכנו של ההסכם משנת 1998, דרגת הפרישה המוענקת לעובד בעת פרישתו, תשמש בסיס לחישובן של כל הזכויות המגיעות לו בעת פרישתו (כלומר - גם לחישוב ההטבות האחרות), וכי היא תיחשב כאילו ניתנה ב- 1לחודש שלפני מועד הפרישה, לכל דבר וענין, למעט תשלום שכר עבודה לאותו חודש. למרות שכאמור לעיל הוצג ההסכם משנת 1998כאילו הוא הבהרה להודעה משנת 1994, נאמר בו כי תחולתו היא רק החל מיום .1.9.98 .8הנתבעת לא הסכימה לחזור בה מתיקון חישוב ההטבות האחרות ונותרה איתנה בדעתה שלגבי התובעים (שפרשו טרם תחולתו של ההסכם משנת 1998), אין לחשב את ההטבות האחרות על פי דרגת הפרישה. לפיכך, הגישו התובעים את התובענה שבפנינו. .9בעת הדיון המוקדם, הסכימו ב"כ הצדדים כי המחלוקת ביניהם היא משפטית בלבד, בשאלה: "האם דרגת הפרישה שניתנה לתובעים על פי ההסכמה בדבר פרישה מרצון, אמורה להתייחס לכל החישובים של ההטבות שניתנו להם עם פרישתם או רק על הגימלה". ב"כ הצדדים הסכימו להגיש סיכומים בכתב לענין שאלה משפטית זו. הסיכומים אכן הוגשו ופסק דין זה ניתן על סמך החומר שבתיק. .10תמצית טענות ב"כ התובעים א. התובעים הסכימו לפרוש מרצון על סמך העלאת דרגת הפרישה ואילו ידעו שההטבות האחרות לא תחושבנה על פי דרגה זו - לא היו פורשים. ב. גישתה של הנתבעת יוצרת הפרדה מלאכותית בין אופן חישוב הקצבה לבין אופן חישוב ההטבות האחרות, אך דרגת הפרישה אמורה להיות הדרגה שלפיה יחושבו כל החישובים בעת הפרישה. ג. גישתם של התובעים מתאימה לנוהג שהיה נהוג אצל הנתבעת לפני פרישתם של התובעים, וכנהוג גם אצל עובדי מדינה המקבלים דרגת פרישה. ד. פרישת התובעים היתה לפי הסכם אישי עמם, והוראותיו גוברות על הוראות קיבוציות. .11תמצית טענות ב"כ הנתבעת א. האמור בהסכם משנת 1998איננו חל על התובעים, מאחר שפרשו לפני מועד תחולתו. משמצאו הצדדים להסכם זה לנכון לקבוע את תחולתו רק מיום 1.9.98החלטה זו מחייבת גם את התובעים. ב. הנתבעת לא חזרה בה מההסכם על פרישת התובעים, המחלוקת בין הצדדים היא על אופן יישומו של ההסכם. הצדדים לא הסכימו הסכמה מפורשת על אופן היישום, ולא היתה הסכמה מפורשת שההטבות האחרות תחושבנה על בסיס דרגת הפרישה. הנתבעת היתה זכאית לתקן את הטעות שנפלה אצלה בתחשיב הראשוני לגבי הפורשים. ג. המצב המשפטי שהיה ידוע בעת פרישת התובעים היה שההטבות האחרות מחושבות לפי הדרגה כפי שהיתה טרם העלאתה לדרגת הפרישה. אם היתה הנתבעת יודעת שיהיה עליה לחשב את ההטבות האחרות לפי דרגת הפרישה - היא לא היתה מסכימה לתנאי פרישה אלה. ההסכם בין הצדדים .12ברור שבין הצדדים נוצר הסכם לפיו התובעים יפרשו מעבודתם בתנאים המועדפים האמורים בחוזר משרד הפנים. מקובלת עלינו עמדת הנתבעת (ולמעשה גם התובעים לא חולקים על כך) שבהסכם זה לא סוכם במפורש על אופן חישובן של ההטבות האחרות, כך שיש להיזקק לפרשנות כדי להכריע במחלוקת. .13אולם, בטרם נפנה לעסוק בפרשנותו של ההסכם, נבחן את השאלה האם כאשר הנתבעת חישבה לתובעים את ההטבות האחרות על פי דרגת הפרישה - נוצר הסכם נוסף, העוסק באופן יישומו של הסכם הפרישה או שמא אין מדובר בהסכם שנוצר, אלא בחישוב מוטעה שהנתבעת היתה זכאית לתקן אותו לאחר מכן. המשמעות של שאלה זו היא רק במקרה שבו יתברר שהתובעים אינם צודקים בטענותיהם לגבי פרשנות הסכם הפרישה המקורי, שכן אם יתברר שהדין עם התובעים ויש לפרש את הסכם הפרישה המקורי ככזה המחייב שגם ההטבות האחרות תחושבנה לפי דרגת הפרישה, אזי יתברר גם שהחישוב שנעשה תחילה על ידי הנתבעת איננו חישוב מוטעה, כך שאין כאן טעות שהנתבעת תיקנה. לפיכך, השאלה אם כאשר נערך החישוב המקורי בענין ההטבות האחרות, נוצר הסכם נוסף המלמד איך ליישם את הסכם הפרישה המקורי, תיבחן על ידינו רק בהנחה שהתובעים טועים בפרשנותו של ההסכם המקורי וכי למעשה יש לפרש את ההסכם המקורי באופן שלפיו את ההטבות האחרות יש לחשב על פי הדרגה שהיתה ערב הפרישה. בהנחה, האמורה לעיל, שהנתבעת צודקת בפרשנותה להסכם הפרישה המקורי, אנו סבורים שלא ניתן לראות את החישוב שעשתה הנתבעת, לכשעצמו, ככזה שיצר הסכם נוסף בין הצדדים, ואשר לפיו היתה אמורה הנתבעת לדבוק בחישוב שעשתה. החישוב ותשלום הסכומים לפיו - אינם יכולים, לכשעצמם, להעיד על גמירות דעת להתקשר בהסכם על אופן חישוב אחר מזה שהיה צריך להיעשות לפי ההסכם המקורי. (נדגיש שוב, שאם ההסכם המקורי אמור להתפרש באופן שהתובעים תומכים בו - אזי ברור שהחישוב לכשעצמו איננו יוצר הסכם נוסף). טעויות בחישוב או בבסיס לחישוב זכויות שונות, מתרחשות, ואם אכן צודקת הנתבעת בפרשנותה להסכם הפרישה המקורי, הרי שהעובדה שתחילה היא טעתה בחישוב - איננה מספקת כדי ליצור הסכם חדש השונה מההסכם המקורי. .14אשר על כן, אם אמנם יש לתובעים טענה שבעצם עריכת החישוב נערך הסכם המחייב את הנתבעת (הם לא טענו זאת באופן מפורש) - הרי שיש לדחות טענה זו. .15למרות זאת, ברור שאם - כפי שהתובעים טוענים (והנתבעת לא הכחישה), הנתבעת לא מצאה לנכון לפנות לתובעים ולהודיע להם על טעות החישוב לה היא טוענת, אלא פשוט קיזזה את מלוא קצבתם לחודש נובמבר 1997ורק כשהתובעים פנו לברר מה עלה בגורל הקצבה נמסרה להם טענת הנתבעת על טעות החישוב - הרי שדרך זו ראויה לגינוי. מעביד הגון ותם לב, המשלם קצבת פרישה לעובדיו לשעבר, ואשר מגלה כי נותרה להם יתרת חוב שעליהם להשיב לו - אמור לפנות אליהם בהודעה מתאימה, לבקש את תגובתם, ולנסות להגיע להסכמה על אופן קיזוז ה"חוב" מהקצבה. משמעות ההסכם משנת 1998 .16אנו סבורים שלאור הוראותיו של ההסכם משנת 1998- אין לו כל נפקות למחלוקת שבין הצדדים. אמנם, מצד אחד, ההסכם משנת 1998, מדבר על "הבהרה" ועל "אופן יישום" ההודעה משנת 1994, אך מאידך - הוא קובע במפורש כי תחולתו תהא רק על עובדים שיפרשו החל מיום .19.9.98 .20כשם שלא ניתן ללמוד מההסכם משנת 1998דבר מה לזכות התובעים, הרי שאנו סבורים שגם אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה, כביכול, מאחר שהצדדים קבעו שתחולת ההסכם היא מיום 1.9.98- המסקנה היא שהתובעים (שפרשו לפני כן) אינם זכאים לכך שההטבות האחרות תחושבנה על פי דרגת הפרישה. זכאותם זו של התובעים תלויה בפרשנות הסכם הפרישה שלהם, ואם הם צודקים בפרשנותם - הרי שיש לקבל את טענותיהם, למרות שההסכם משנת 1998איננו חל עליהם. .21מסקנתנו, איפוא, היא - שההסכם משנת 1998איננו משנה כהוא זה את אופן הפרשנות שבה יש לפרש את הסכם הפרישה של התובעים, כך שכאמור לעיל - אין להסכם משנת 1998נפקות בענין המחלוקת שבפנינו. פרשנות הסכם הפרישה של התובעים .22כאמור כבר לעיל, מקובלת עלינו העמדה שהסכם הפרישה של התובעים (המורכב למעשה מההטבות האמורות בחוזר בדבר עידוד הפרישה ומההסדרים הכלליים הנהוגים אצל הנתבעת), איננו כולל תניה מפורשת בשאלת הבסיס לחישוב ההטבות האחרות. על כן, אין מנוס מהיזקקות לפרשנות. .23כזכור, התובעים טוענים כי הנוהג שהיה אצל הנתבעת (ואשר קיים גם אצל עובדי המדינה), עד לפרישתם של התובעים - היה כזה שלפיו ההטבות האחרות חושבו בהתאם לדרגת הפרישה. אילו היה ברור לנו שאכן היה קיים נוהג כזה, היתה לכך השלכה ישירה על אופן פרשנות הסכם הפרישה של התובעים, שכן בפרשנות הסכם יש לתת נפקות למקובל (ראו סעיף 26לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). דא עקא, שטענת התובעים בענין הנוהג, איננה מבוססת על ראיה כלשהי. הטענה על הנוהג אצל הנתבעת הועלתה לראשונה בסיכומים ולא נטענה בכתב התביעה, כך שהנתבעת לא היתה יכולה להתייחס אליו בכתב הגנתה. מסיבה זו, אין אנו יכולים לראות את הודעת ב"כ הצדדים על כך שהמחלוקת ביניהם היא משפטית בלבד, כמתייחסת גם לטענת הנוהג אצל הנתבעת. על כן, אין אנו מקבלים את טענת התובעים בענין הנוהג שהיה נהוג אצל הנתבעת. בענין זה, נעיר עוד, כי אילו אכן הנוהג אצל הנתבעת וברשויות מקומיות אחרות היה כנטען על ידי התובעים, סביר להניח שההסכם משנת 1998לא היה מדגיש שתחולתו היא רק מיום 1.9.98, אלא רק היה נותן גושפנקא הסכמית לנוהג שכבר היה קיים קודם לכן. .24אין חולק כי דרגת הפרישה הוענקה לתובעים עם פרישתם ולא קודם לכן. ברור גם שאין לראות את דרגת הפרישה כדרגה שהתובעים קיבלו לאחר פרישתם. עובד שפרש לפנסיה איננו מועלה בדרגה לאחר פרישתו (ראו דב"ע 22/97_ פורת - קרן הפנסיה "נתיב" (לא פורסם וכן דב"ע 24/97_ קרן הפנסיה "נתיב" - רפפורט (לא פורסם)). לפיכך, אנו סבורים כי לא ניתן לקבוע באופן כוללני אם ההטבות האחרות אמורות להיות מחושבות לפי דרגת הפרישה או לפי הדרגה הקודמת, אלא יש לבחון זאת על פי מהותן של אותן ההטבות האחרות, ולראות - אם הן משולמות בעבור מה שהיה טרם הפרישה - יש לחשבן לפי הדרגה שטרם הפרישה. אם הן משולמות בעבור מה שיהיה לאחר הפרישה, דינן להיות מחושבות לפי דרגת הפרישה. .25בטרם נבחן את ההטבות האחרות לגופן, נעיר כי לדעתנו אין רלוונטיות מבחינת חישוב הסכומים להטבות של פדיון דמי הבראה ופדיון ביגוד, באשר אלה אינן תלויות בדרגה. (התובעים לא פירשו כיצד ערכו את חישוביהם על הסכומים שהוזכרו בכתב התביעה ובסיכומים, אך לדעתנו לא ייתכן שחישובים אלה הביאו בחשבון את פדיון דמי ההבראה ואת פדיון הביגוד - שאינן תלויות בדרגה). .26כעת נבחן את ההטבות האחרות לפי מהותן. פיצוי בעד ימי מחלה שלא נוצלו - עיון בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים (חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות, שתיקרא להלן: "חוקת העבודה"), מעלה כי חוקת העבודה מתייחסת במפורש לאופן החישוב של פיצוי בעד ימי המחלה שלא נוצלו. לפי סעיף 53ב(4) לחוקת העבודה הפיצוי יהיה בשיעור של שכר של מספר ימים כמפורט באותו סעיף. לפי סעיף 53(ב)(5) לחוקת העבודה - "שכר יום" בעין פיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו, מוגדר כ"אחד חלקי עשרים וחמישה ממשכורתו החודשית של העובד, ערב פרישתו" (ההדגשה - לא במקור). מכאן שאת הפיצוי בעד ימי מחלה שלא נוצלו יש לחשב על פי דרגת התובעים כפי שהיתה טרם העלאתה בזמן הפרישה. פדיון חופשה - סעיף 35(ה) לחוקת העבודה (בדומה להוראת סעיף 13לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951), קובע כי פדיון החופשה יהיה "בסכום השווה למשכורת בעד ימי החופשה שהיתה משתלמת לעובד אילו יצא לחופשה ביום בו חדל לעבוד". כאמור כבר לעיל, דרגת הפרישה הוענקה לתובעים עם פרישתם, ולא לאחר מכן. מכאן, שאילו יצאו לחופשה המתחילה באותו יום - היתה הנתבעת משלמת להם משכורת לפי דרגת הפרישה (שכבר חלה מעת הפרישה ואילך). על כן - גם חישובו של פדיון החופשה אמור להיעשות לפי דרגת הפרישה. חודשי הסתגלות - התשלום בגין חודשי ההסתגלות איננו מעוגן בחוקת העבודה, כך שיש להתייחס אליו על פי משמעותו הרגילה. תשלום זה הוא תשלום הבא בעבור תקופה המתחילה עם הפרישה. המשמעות של "הסתגלות", היא הסתגלותו של העובד הפורש מעבודתו למצב החדש שנוצר לאחר פרישתו. מכאן שאת חישוב התשלום בעד חודשי ההסתגלות יש לערוך על בסיס דרגת הפרישה, שכבר חלה מעת הפרישה ואילך. פיצוי בעד תקופת עבודה העולה על 35שנה - תשלום זה מעוגן בסעיף 78א לחוקת העבודה. על פי הרשום באותו סעיף, עובד הפורש לאחר שעבד למעלה מ- 35שנה, יהיה זכאי לקבל פיצוי כספי מיוחד בגובה של משכורת חודשית אחת בעבור כל שנת שירות עודפת על 35שנה. הסעיף מגדיר כ"משכורת" לענין חישוב אותו פיצוי, כך: "רכיבי השכר עליהם משתלמים פיצויי פיטורים". מאחר שאילו היו משולמים פיצויי פיטורים הם היו משולמים על פי "השכר האחרון", כלומר - השכר שטרם העלאתו לפי דרגת הפרישה, הרי שגם אותו פיצוי אמור להיות מחושב בהתאם לשכר ערב דרגת הפרישה. לסיכום .27לאחר שקבענו שעריכת החישוב המקורי על ידי הנתבעת, לכשעצמה, לא יצרה הסכם שיש בו כדי לשנות את תנאי הסכם הפרישה, לאחר שקבענו כי לענין תובענה זו אין נפקות להוראות ההסכם משנת 1998, הגענו שפרשנותו הנכונה של הסכם הפרישה היא שדרגת הפרישה חלה מעת הפרישה ואילך. בהתאם למסקנה זו - בדקנו את מהות ההטבות האחרות ובהתאם למהותן מצאנו כי חלקן אמורות להיות מחושבות לפי דרגת הפרישה, וחלקן האחר - לפי הדרגה שהיתה ערב דרגת הפרישה. .28אנו דוחים את התביעה ככל שהיא מתייחסת לחישוב הפיצוי בעד ימי מחלה שלא נוצלו ולחישוב הפיצוי בעד תקופת העבודה העולה על 35שנה. .29אנו מקבלים את התביעה ככל שהיא מתייחסת לחישוב חודשי ההסתגלות ולחישוב פדיון החופשה. לפיכך, אנו מחייבים את הנתבעת לערוך לתובעים חשבון מחודש, ולשלם להם את ההפרש הנובע מכך שהטבות אלה (חודשי הסתגלות ופדיון חופשה) אמורות להיות מחושבות על פי דרגת הפרישה. .30בהתחשב הן בכך שחלק נכבד מהתביעה התקבל והן בדעתנו על תום לבה של הנתבעת, כנרמז בסעיף 15לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעים (ביחד) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 500, 2ש"ח בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.12.00, אם לא ישולמו קודם לכן. .31כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. ניתן היום, ב' בחשון תשס"א, (31.10.2000), בהעדר הצדדים.פרישה