אין אונות אחוזי נכות 1. המערער הוכר כנכה מלחמת יום הכיפורים. סוג הפגימה שנקבע לו הוא אנצפלופתיה עם שינויים באישיות והפרעות בהתנהגות בצורה בינונית, המקנות לו 20% נכות לצמיתות, לפי סעיף 29(11)(ב) לתוספת הראשונה בתקנות הנכים (קביעת דרגת נכות), התש"ל-1969 (להלן - "תקנות הנכים"). 2. לטענתו, בערעור שלפני, הוא החל לסבול ממחלת נפש חמורה ההופכת להיות פגימתו הדומיננטית, ולכן הוא זכאי, מכח סעיף 34 רישא לתוספת הראשונה לתקנות הנכים, לנכות נוספת, שכן תגובתו הנפשית חורגת בעוצמתה מזו ההולמת אותה פגימה. כמו-כן, טען המערער, כי יש לקבוע לו דרגת נכות כפגימה נפרדת בגין אין אונות ממנה הוא סובל. נימוק נוסף בערעור הוא, שהמערער נשלח ליחידה הפסיכיאטרית להערכה תפקודית, אשר קבעה כי המערער סובל מהפרעה נפשית שבצדה הפרעה תפקודית חמורה, והנה הוועדה הרפואית התעלמה מהערכה זו וקבעה כי דרגת ההפרעה ההתנהגותית של המערער היא 20% - דהיינו רמה בינונית. 3. מן הראוי לציין, כי המערער כבר הביא עניינו בפני בית המשפט בגין אותו נימוק, בע"א 1578/00, ובית המשפט החזיר העניין לועדה הרפואית על מנת שתנמק מדוע מצאה לנכון לסטות מהערכת היחידה הפסיכיאטרית. הפעם קבעה הוועדה כי הממצאים הקליניים של אותה יחידה מקובלים עליה, אולם לדעתה המסקנות העולות מאותם הממצאים הן שונות, שכן המערער עובד. 4. האנצפלופתיה ממנה סובל המערער היא "הפרעה כללית בתפקוד המוח", כפי שעולה מהגדרת המחלה בספר עקרונות הרפואה הפנימית, מהדורה 13, מאת הריסון (עמ' 762). מדובר במחלה פרוגרסיבית, המוחמרת במשך הזמן. 5. מתקין תקנות הנכים ראה לנכון להורות באשר לסעיף 29(11), הדן באנצפלופתיה בסיפא, כי: "הפרעות פסיכוטיות ופסיכונוירוטיות הקשורות בפגיעה המוחית הטראומטית האורגנית כלולות בסעיף קטן זה ואין להוסיף עליהן אחוזי נכות לפי סעיפים 33, 34 ו- 34א לתוספת זו". ואכן, השינוים באישיות והפרעות התנהגות המוזכרים בסעיף זה מופיעים לפי דרגת חומרתם, החל מהפרעות מזעריות ועד אי-יכולת תפקוד, המקנה 100% נכות. מכאן ניתן ללמוד, כי כאשר הנפגע סובל מהפגימה של אנציפלופתיה, הן בגין ירידה ברמה הקוגנטיבית והן בגין שינויים באישיות והפרעות בהתנהגות, אין להחיל בענייננו את האמור בסעיף 34, הקובע: "דרגת הנכות הבועה לצד פגימה גופנית כוללת גם את הנכות הנפשית הנובעת ממנה; אולם אם מצאה הועדה הרפואית כי התגובה הנפשית חורגת בעוצמתה מזו ההולמת את אותה פגימה, רשאית היא לקבוע דרגת נכות נוספת עבור התגובה הנפשית". שכן, דרוג המחלה כשלעצמה כולל בחובו את הרכיב הנפשי. אשר על כן, בעניינו של המערער אין להוסיף נכות על יסוד האמור בסעיף 34 לתקנות, אלא יש לדון במצבו על פי אמות המידה הנקובות בסעיף הפגימה, הנובע מאותה מחלה. 6. באשר לאין-אונות, סעיף 24(א) קובע: "אין-אונות על רקע נפשי בחומרות המקבילות לסעיף (8) לעיל תיקבע לפי סעיף 33א, 33ב' או 33ד' לתוספת". סעיפים 33א', ב' ו-ד' לתקנות הנכים מגדירים אין-אונות על פי 3 מדרגים: א. הפרעה נפשית מזערית, כושר תפקודי תקין - המקנים 5% נכות. ב. הפרעה נפשית עם הגבלה בינונית בכושר התיפקוד - המקנים 2% נכות. ג. הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים ניכרים, קיום צירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעות ברכז, בחשיבה, באפקט בכח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי בצורה קשה - המקנות 5% נכות. הנה כי כן, סעיף אין-האונות מחזירנו לסעיף 33. מכאן, שאם אותה אין-אונות ממנה סובל המערער, נובעת ממחלת האנצפלופתיה, יש לבדוק את תלונותיו על רקע המדרג הקיים בסעיף 29(11). לא מצאתי אצל הוועדה הרפואית העליונה כל התייחסות לתלונה זו של המערער ומצב האין-אונות שלו לא נבדק, ולכן על הוועדה הנכבדה לחזור ולבדוק את תלונתו זו. 7. דעתי היא, שאין חובה על הוועדה הרפואית לקבל מסקנות היחידה הפסיכיאטרית להערכה תפקודית. הועדה הרפואית הבודקת את הנפגע פועלת מכח חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב) התש"ט-1959, והתקנות שהותקנו על פיו. אמות המידה שנקבעו בתקנות הנכים הן קנה המידה לקביעת דרגת הנכות של הנפגע, והגורם המוסמך לקבוע את דרגת הנכות היא הועדה הרפואית בלבד. בפני אותה ועדה הבודקת את הנפגע מונח החומר הרפואי, ובמקרה דנן הערכה תפקודית שנערכה על ידי היחידה הפסיכיאטרית, וכן מכלול הנתונים של הנפגע. לנגד עיניה גם הוראות החוק והתקנות והיא בלבד קובעת את דרגת הנכות של הנפגע, על פי אמות המידה של החוק והתקנות. אכן, כאשר הועדה הרפואית איננה מקבלת את מסקנות היחידה הפסיכיאטרית, יש לנמק את הסיבות לכך, ואין לדחותן באופן שרירותי. בערעור שלפני נקבע על ידי הועדה הרפואית, כי הגם שהממצאים הקליניים והאבחנה של היחידה הפסיכיאטרית היו מקובלים עליה, המסקנות לא היו מקובלות, שכן לא מצאה שקיימת הפרעה תפקודית חמורה. קביעת מדרג ההפרעה הוא ענין שבסמכותה הייחודית של הועדה הרפואית, וענין זה אף אינו נתון לערעור בפני בית המשפט. 8. יחד עם זאת, במקרה שלפני, נראה לי, שגם אם הוועדה הנכבדה נימקה כאמור לעיל מדוע אין היא מקבלת את מסקנות היחידה הפסיכיאטרית, הרי שלא כל המידע הדרוש היה בפניה. נראה מהמסמכים האחרונים שהוגשו על ידי ב"כ המערער, כי מצבו הנפשי של המערער דורש טיפול, גם אם לא הגיע עדיין לשלב בו יש לאשפזו באשפוז כפוי. המערער היה מאושפז אולם בחר להשתחרר מהאשפוז ויתכן שסרובו לקבל טיפול נובע מפגימתו. אף הוועדה הנכבדה סברה שאין לקבוע סופית את אחוזי נכותו של המערער, שכן היה תוך כדי טיפול וכנראה חלה גם החמרה במצבו. 9. אשר על כן, אני מקבלת את הערעור אך ורק במובן זה שהענין מוחזר לוועדה הרפואית, על מנת שתבדוק תלונות המערער באשר לאין-אונות ותיתן דעתה על כך, וכן על מנת שיוגשו לה כל המסמכים הרלוונטיים הנוגעים לאשפוזיו האחרונים של המערער. לאחר קבלת כל המסמכים ובירור תלונותיו של המערער אודות אי-האונות ממנה הוא סובל, תקבע הוועדה את נכותו של המערער, ואם יש מקום לקביעת נכות זמנית, תעשה הערכה באופן זמני. כל אחד מהצדדים יוכל לערער על מסקנות הוועדות הרפואיות, אם ימצא זאת לנכון. הערעור בטענה שיש לקבוע נכות נפשית נפרדת, לאור האמור בסעיף 34, נדחה בזה כאמור לעיל. לא ראיתי לעשות צו להוצאות בהליך זה. אחוזי נכותנכות