התפטרות ניצול ימי חופשה הנתבעת הינה הוצאה לאור של ספרי לימוד והתובע הועסק ע"י הנתבעת כמרכז פדגוגי, זאת בתקופה שמיום 1.2.96 ועד 18.8.98. התובע דורש בתביעתו זו פיצויי פיטורין, משכורת אוגוסט 98, הודעה מוקדמת לפיטורין, הכל על בסיס שכרו החודשי שעמד על 11,918 ₪. באשר לנסיבות סיום העסקה, מציין התובע בכתב התביעה כי ביום 18.8.98 נודע למנהלי הנתבעת על כך שהוא מנהל מגעים עם חברה אחרת, בדבר אפשרות שינוי מקום תעסוקה, בתגובה נאמר לו לעזוב את העבודה באופן מיידי ולכן יש לראות את נסיבות סיום ההעסקה כפיטורים והוא זכאי לזכויות הנתבעות. הנתבעת הציגה טענה כי התובע פנה לחברה מתחרה וביקש לשנות את מקום העסקתו, תוך שהודיע לנתבעת ביום 18.8.98 כי כבר סיכם עם החברה האחרת חודש קודם לכן, על כך שיעבור לעבוד בה, בנסיבות אלה קיבלו מנהלי הנתבעת את התפטרותו של התובע לאלתר, והוא לא זכאי לפ"פ ואף לא להודעה מוקדמת שהנתבעת ויתרה על המשך מתן ההודעה המוקדמת. הנתבעת גם ביקשה לקזז מכל סכום שייקבע שהתובע זכאי לו סכום של 15,848 ₪ בגין העדרויות של התובע כאשר לחובתו רשומים אצל הנתבעת 58 ימי חופשה מעבר לזכאות העתידית. הנתבעת גם טרחה והגישה תביעה שכנגד בגין הסכום שביקשה לקזז. הנתבע שכנגד הכחיש את רישום החופשות וטען כי הסיכום עמו היה מלכתחילה שלא יעבוד בימי שישי, ערבי חג וחגי ישראל כולל חוה"מ ולכן חיובו בגין ימים אלה כאילו היה בחופשה בניגוד לסיכום בין הצדדים, לראייה שגם הנתבעת, במהלך כל תקופת ההעסקה לא חייבה את התובע בגין ימים אלה. בדיון בפנינו העיד התובע עצמו, ומר אריק כהן, מנהל חברת אריק כהן בוקס ואילו מטעם הנתבעת העידו מנהליה, עוזי ונתן עדן, וכן מרדכי מס. לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במוצגים ובסיכומי ב"כ הצדדים הגענו למסקנות כדלקמן: המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת זכאותו של התובע לימי עבודתו בחודש אוגוסט 98, כאשר מנגד קיימת טענת קיזוז של הנתבעת עקב ניצול ימי חופשה ביתר, מחלוקת נוספת היא בשאלת נסיבות סיום העסקה, האם התובע התפטר או שמא כטענתו פוטר. התובע בעדותו כמו גם בא כוחו בסיכומיו, מבקשים מאיתנו לקבל את גרסת התובע לפיה הוא לא התפטר ולא הודיע על התפטרותו ביום 18.8.98 אלא במהלך פגישה עם מנהלי הנתבעת, כאשר העלה טענות בנושאים שונים הקשורים לשווק, הוצאה לאור ותכנון ספרים עתידיים, ציין בפני מנהלי הנתבעת את העובדה כי מחברת אריק כהן בוקס פנו אליו בהצעת עבודה, וכי הוא נוטה לחשוב על כך בחיוב אם לא יחולו שינויים בעבודתו בנתבעת. התובע טוען כי לא התכוון להתפטר בשלב זה, ואף לא הודיע על התפטרותו. ב"כ התובע אישר בעדותו כי לא היה סיכום עם התובע לגבי העסקהבחברה שבבעלותו עד 2.9.98 ולפני זה היו רק שיחות לגבי תנאי עבודה אפשריים. ב"כ התובע גם מבקש מאיתנו לדחות את גרסת הנתבעת אודות הפרת אמונים ע"י התובע, כאשר ייצג את הנתבעת בפגישה במשרד החינוך, בה השתתפו חברות מתחרות, זאת כאשר כבר סיכם עם חברת אריק כהן בוקס במטרה לעבור לעבוד אצלה. יש להעדיף את גרסת התובע כי הוא פוטר באותה ישיבה עם מנהלי הנתבעת וכי לא היתה לתובע כל כוונה להודיע על התפטרות באותה ישיבה. יש לראות את מנהל הנתבעת כמי שפיטר את התובע ומשאיש מנציגי הנתבעת לא ביקש ממנו להמשיך ולעבוד לאחר אותו מועד, הרי שהתובע זכאי לפ"פ והודעה מוקדמת משבכל מקרה היה זכאי להמשיך ולעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. מעבר לכך, זכאי התובע לשכר ימי עבודתו באוגוסט, ולנתבעת אין זכות לנכות ימים אלה, כנגד ימי חופשה שלטענתה התובע ניצל ביתר, זאת משהוכח שימי ההעדרות של התובע היו עפ"י הסכמה מפורשת. ב"כ התובע מפנה לעובדה שבתלושי המשכורת במהלך כל תקופת העבודה, אין ניכוי חופשה בגין אי העבודה בחוה"מ כמו גם העובדה שבמהלך כל תקופת עבודתו לא העירו מנהלי הנתבעת לתובע על העדרויות שבשלב התביעה שכנגד נטען כנגדו שהם בגדר העדרויות שאינן מזכות בתשלום. לעומת גרסה זו, מדגיש ב"כ הנתבעים כי יש להעדיף את גרסת מנהלי הנתבעת לפיה התובע הודיע בפגישה ביום 18.8.98 והשאלה ששאל את המנהלים היא מתי הם מעוניינים בעזיבתו. עקב כך קיבל את התשובה כי הנתבעת מעוניינת שיפסיק את עבודתו כבר באותו יום, משאין טעם שימשיך. ב"כ הנתבעים טוען כי גרסת מנהלי הנתבעת היא הרבה יותר מתיישבת יותר עם הנסיבות מאשר גרסת התובע אשר טוען כי כינס את מנהלי הנתבעת, כדי לדבר על העניינים השוטפים של העבודה ובמהלך הפגישה העלה את הנושא שפנה להתעניין בהצעת עבודה חלופית, גם העובדה כי שבועיים לאחר אותה ישיבה, כבר נפגש עם מנהל החברה המתחרה כדי לסכל את תנאי העסקתו, מלמדת על כוונה להתפטר משמקום עבודה חלופי כבר סוכם. נראה לנו כי ככל הנוגע לנסיבות סיום עבודתו, שוכנענו כי התובע בפגישה שכינס ב- 18.8.98 לא הודיע על התפטרותו אלא ביקש להעמיד את מנהלי הנתבעת על טענותיו באשר לנושאים שונים שהיה מופקד עליהם במסגרת העבודה, תוך שהוא מבהיר שאם הצעותיו לא יתקבלו ע"י מנהלי הנתבעת אזי הוא יכול למצוא מקום עבודה חלופי, תוך הדגשה שהוא אף קיבל הצעת עבודה קונקרטית מחברת אריק כהן בוקס. לו התובע רצה להודיע על התפטרותו ולברר כמה זמן הוא עוד צריך לעבוד בנתבעת, נראה לנו שלא היה טורח לכנס את שלושת מנהלי הנתבעת לישיבה ודי היה בהודעה בהודעה חד-משמעית שהוא מתפטר. לא נראה לנו שהתובע היה לחוץ לעזוב באופן מיידי את העבודה, לראייה שלא התחיל לעבוד בחברת אריק כהן בוקס, אלא לקראת סוף ספטמבר, כך שיכול היה להמשיך ולתת את תקופת ההודעה המוקדמת בעבודה כפי שהדבר מקובל בעת סיום יחסי עבודה. נראה לנו כי התובע כינס את הפגישה עם מנהלי הנתבעת במטרה לקדם את הנושאים שהוא ראה כחשובים במסגרת עבודתו, כאשר רצה לבוא, לטענתו, מתוך עמדת כוח ולכן סיפר להם על כך כי היתה אליו פניה ממעסיק אחר. מה שקרה לאחר מכן הוא שמנהל הנתבעת, מר נתן עדן ענה מייד לאחר שהתובע סיפר כי חברה מתחרה הציעה לו עבודה, כי אין צורך בהמשך עבודתו של התובע משחשש שמגעים בין התובע לחברה מתחרה עלולים לפגוע בנתבעת. לאור כל זאת, אנחנו קובעים כי התובע לא התפטר מעבודתו בנתבעת ביום 18.8.98 אלא מנהל הנתבעת הוא זה שפיטר את התובע באופן מיידי. בנסיבות אלה, קמה לתובע הזכות לפ"פ, בגין תקופת עבודתו כפי הסכום שמופיע בסיכומיו, דהיינו סך 25,752 ₪. לעומת זאת ככל הנוגע לתביעה בגין הודעה מוקדמת לפיטורים הרי שבדין, רשאית היתה הנתבעת כמי שחששה מהעברת ידע עסקי ע"י התובע למעסיק החדש שלא לאפשר לתובע להמשיך ולעבוד בנתבעת במהלך תקופת ההודעה המוקדמת. לכן לא היתה הנתבעת חייבת להמשיך ולהעסיק את התובע בתקופת ההודעה המוקדמת, תוך חשש לנזקים שעלולים להגרם לעסק. משלא היתה חובה להמשיך ולהעסיק את התובע בתקופת ההודעה המוקדמת, לא קמה גם חובה לפדיון ימי ההודעה המוקדמת ולכן התביעה, ככל שהיא נוגעת לתמורת הודעה מוקדמת, נדחית. באשר לשכר העבודה, הרי שאין מחלוקת כי התובע עבד עד 18 באוגוסט וקמה לו זכאות לשכר עבודה בגין ימים אלה בסך 7,150 ₪, מנגד שוכנענו כי התובע ניצל ימי חופשה ביתר, וזאת כאשר נעדר במהלך תקופת עבודתו במשך 83 ימים, כאשר בפועל היה זכאי ל-36 ימי חופשה עפ"י חוק. התובע לא הרים את הנטל להוכיח את הסכמת הנתבעת לניצול ימי העדרות בשכר ככל הנוגע להעדרויות בתקופות החגים או בעת שנסע ללימודים בחו"ל, כמו כן לא שוכנענו לגבי גרסתו כי עבד מעבר לימי העבודה שהיה חייב בהם בפועל, אשר על כן, אנו קובעים כי מהסכומים שהוא זכאי להם בגין פ"פ ושכר עבודה, יש לקזז את ימי החופשה דהיינו 47 ימים שניצל ביתר. התובע דרש את פ"פ עפ"י שכר של 10,099 ₪ לחודש עבודה, מכאן שיום עבודה של התובע הוא בסך 403.96 ₪, מכאן שהסכום שיש לקזז עומד על 18,986.12 ₪. לאחר קיזוז סכום זה מהסכומים שהתובע זכאי להם, כך שהיתרה שהתובע זכאי לה הינה בסך 13,888.88 ₪. באשר לתביעה שכנגד הרי שיש לומר כי הכרנו בתביעה שכנגד באופן חלקי, והפחתנו את הסכומים בדרך של קיזוז מהסכומים שמצאנו שהתובע היה זכאי להם. לסיכום: הנתבעת תשלם לתובע בגין פ"פ את הסך 13,888.88 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.9.98 ועד הפרעון תוך 30 יום. לא מצאנו לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורין, נוכח המחלוקת הממשית שהיתה בין הצדדים לגבי עצם זכאותו של התובע לפ"פ, לנוכח טענת הקיזוז שעמדה לנתבעת. היה והסכום לא ישולם תוך 30 יום ממועד פסק דין זה, יישא סכום פיצויי הפיטורין, פיצויי הלנת פיצויי פיטורין כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד הפרעון. בנסיבות העניין ומשהכרנו חלקית בתביעה שכנגד, אנו קובעים כי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ ישולמו ע"י הנתבעת לתובע. התפטרותדמי חופשה שנתית