אחוז נכות - שינויים ניווניים ב acj: 1. התובע, יליד 10.3.1959, נפגע בתאונת דרכים ביום 21.1.1997. אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 2. הפגיעה א. התובע נפגע בכתף שמאל וצווארו אך למעט רגישות מעל כתף שמאל וצוואר לא נמצא בחדר מיון כל ממצא פתולוגי והתובע שוחרר, בלא שאושפז, להמשך מעקב רופא מטפל, יומיים מנוחה ואנלגטיקה במידת הצורך. ב. התובע היה באי כושר שאושר ע"י המוסד לביטוח לאומי במשך 24 ימים. ג. התובע קיבל זריקות וטיפולי פיזיוטרפיה. ד. ביום 7.11.02 עבר התובע ניתוח בכתף שמאל והיה באי כושר עד יום 18.5.2003. ה. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה כמשמעה על פי דין. ועדה רפואית קבעה ביום 8.4.03 כי: "לא נותרה לתובע מגבלה המקנה אחוזי נכות בגין התאונה הנדונה. בצילום רנטגן מיום הפגיעה לא הודגם ממצא חבלתי. בצילומי רנטגן מאוחרים שינויים ניווניים ב-ACJ. הקרעים החלקיים שנמצאו בבדיקת הארטרוסקופיה חמש שנים לאחר הפציעה הינם ביטוי של שינויים ניווניים ואינם קשורים לפגיעה הנדונה.הניתוח שעבר אינו קשור לפגיעה בכתף - ישירה בתאונת דרכים... החל מ-15.2.97". ו. גם ועדה רפואית לעררים קבעה ביום 8.9.03 כי: "לאור הממצאים הקליניים והרנטגנולוגיים הוועדה דוחה את הערר. לא נשארו מגבלות תיפקודיות בכתף שמאל המתבטאות באחוזי נכות לפי תקנות המל"ל. הוועדה לא מצאה אחיזה רפואית לאשר את התעודות הרפואיות. הניתוח בוצע בגלל שינויים ניווניים בפרק בין עצם הבריח לעצם השכם אשר אינו קשור בתאונה הנדונה". ז. משלא הוגשה בקשה להביא ראיות לסתור, נותרה הקביעה כי לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מפגיעתו בתאונה הנדונה, קביעה מחייבת לפי סעיף 6ב לחוק הפלת"ד. 3. נזקים א. הפסד השתכרות בעבר התובע נפגע, כאמור, ביום 21.1.1997. לטענתו החל באותו חודש לעבוד אצל מעביד חדש שם אמור היה להשתכר שכר גבוה יותר ומאחר והמוסד לביטוח לאומי שילם דמי פגיעה על פי השכר במקום עבודתו הקודם נגרם לו הפסד של 3,061 ₪. לטענת התובע ההפסד לא בא לידי ביטוי בתלוש השכר שכן מעבידו שילם לו שכר מלא אותו ניכה בחודשים שלאחר מכן תחת הפריט "החזר הלוואה".ו 3. טענה זו נותרה כקול קורא במדבר משלא צורפו תלושי שכר וממילא לא הוכח ניכוי השכר שקיבל התובע במלואו בכלל, ובגין ימי ההעדרות הנדונים בפרט. 4. למותר לציין כי אין גם די באישור המל"ל את תקופת אי הכושר כדי להוכיח העדרות בפועל משלא הומצא אישור מעביד. 5. מאחר והתובע ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה ואף טרח והמציא, באיחור, אישור על העדרותו לאחר הניתוח שעבר, לא היתה צריכה להיות מניעה להמצאת אישור על העדרות בפועל בניכוי השכר ששולם בגינה לאחר התאונה. כידוע: "... הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוונטית תוביל את ביהמ"ש למסקנה, שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה" (ע"א 27/91 קבלו נ' בן שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח' פ"ד מ"ט (1) 450, 457). ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מ"ד(4) 595 וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ ואח', פ"ד מ"ד(1) 239, 245). 6. משנשלל כל קשר בין הניתוח שעבר התובע ב-11/02 לפגיעה בתאונה, כמפורט בסעיף 2 לעיל, נדחית גם הדרישה לפיצוי בגין הפסד השתכרות לאחר הניתוח והפגיעה הנטענת בקידום. 7. "... ממה שנקבע בע"א 147/87, אין בשום פנים להבין - כפי שמשתמע מטעון ב"כ המערערת (ומטעון ב"כ התובע בענייננו - מ.ש.) - שגם כשלא נותרה נכות, סביר להניח שנגרמה פגיעה בכושר השתכרותו של התובע. בדרך כלל, כשאדם נשאר מוגבל בדרך כלשהיא בכושר עבודתו, מוצא הדבר את ביטויו בנכות כלשהיא, פשיטא, משלא נותרה לו נכות כלשהיא - לא נפגע כושר השתכרותו. רק במקרים חריגים ביותר, תיתכן אפשרות שנוצרה הגבלה כלשהיא בכושר ההשתכרות, על אף שלא נותרה לתובע כל נכות. כזה היה המקרה בע"א 146/87 (ע"א 834/88 עטיה ואח' נ' זגורי, פד"י מ"ה[1] 99, 162 - מ.ש.). ... אין ללמוד מהיוצא מן הכלל שם על הכלל" (ע"א 473/88 צנעני (קטינה) נ' צנעני ואח' [לא פורסם, מופיע בפדאור] מפי כב' השופט אור שכתב גם פסק הדין בערעור 147/87). המקרים החריגים בהם הוכרה הגבלה בכושר ההשתכרות על אף שלא נותרה כל נכות היו כשנמצאו ממצאים אשר לא מצאו ביטויים או כימותם בתקנות המל"ל כאמור בע"א 146/87 כץ ואח' נ' רוזנברג, פ"ד מ"ג (3) 421, מה שאין כן בענייננו כשנקבע שאין קשר בין הממצאים לפגיעה בתאונה הנדונה. לאור האמור לעיל, נדחית גם הדרישה לפיצוי עבור הפסד השתכרות בעתיד. ב. כאב וסבל "מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל (למרות ששם נקבעה נכות בשיעור 5% בלבד - מ.ש.). אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו. סעיף 2 (ב) קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של הענין הנדון לפניו (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פ"ד מ"ה (3) 133, 135). תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום" (ע"א 284/88 גבאי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מ"ו (4) 837, 842). בעניננו, כשהתובע לא אושפז, לא נגרם לו שבר, הוא לא נזקק לטיפולים חודרניים כיוון שהניתוח אינו תוצאה של הפגיעה בתאונה הנדונה, היה באי כושר 24 ימים בלבד ולא נותרה לו נכות לצמיתות, נראה לי לנכון לפצותו בראש נזק זה בסך 5,000 ₪. ג. הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות בעבר 1. כדין טוען ב"כ הנתבעים כי נזק מיוחד יש להוכיח. אשר למידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי, ההלכה היא כי: "תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתימטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע - התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין... על כן, באותם מקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי" (הדגשה שלי - מ.ש.). (ציטוט מע"א 355/80 אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד ל"ה (2) 800, 809 בע"א 605/88 תבורי ביח"ר למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח', פ"ד מ"ה (2) 10-11). התובע לא המציא ולו בדל ראיה על הוצאה כלשהי ועל כן דין דרישתו להידחות. 2. מבלי לפגוע באמור לעיל, משהוכרה התאונה כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי, צריך גורם זה לשאת בכל ההוצאות הרפואיות לרבות הוצאות נסיעה לקבלת טיפולים רפואיים. ד. עזרת צד ג' התובע היה באי כושר 24 ימים בלבד, לא היה במצב סיעודי ועל כן גם אם נזקק לעזרת בני משפחה, לא חרגה זו מהמקובל ביחסי משפחה ועל כן אינה ברת פיצוי כאמור בע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד ל"ד(3) 580, 588: "לא היה מקום לפסוק פיצוי לאביו של המערער כמיטיב, בקשר לטיפול בבנו בעת מחלתו בעקבות התאונה, משלא השתכנע בית המשפט כי הדבר היה מעבר לדאגת אב לבנו וכי נגרם בגין נזק ספציפי". 4. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. 5. הגזברות תגבה אגרה על פי תקנה 6(ב)(3) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987. נכותשינויים ניוונייםאחוזי נכות