קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה בתביעת נזיקין: כללי 1. לפניי בקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים") להורות לתובע (להלן: "המשיב") להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשים, בהתאם להוראות תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"). 2. עסקינן בתובענה נזיקית ע"ס 80,000 ₪ שהגיש המשיב נגד המבקשים, בה מייחס המשיב למבקשים מעשי מרמה, כאשר טענו בשני הליכים קודמים שנוהלו בין הצדדים "טענות סותרות" אודות חלוקת עזבון המנוח סולימאן חסין ז"ל (להלן: "המנוח"), אביו של נתבע מס' 1, עלי סולימאן שיבלי (להלן: "עלי" או "נתבע מס' 1"). 3. על-פי הנטען בכתב התביעה, נתבע מס' 3, עו"ד שלמה ירון, אשר ייצג את עלי בת"א 3388/02 (להלן: "התביעה הראשונה") שהתנהלה בבית משפט השלום בעפולה, הצהיר בדיון שהתקיים ביום 15.05.03, כי עזבון המנוח כבר "חולק". המשיב טוען, כי הצהרה זו עומדת בסתירה להצהרתו וטענתו של עלי בת"א 2894/06 (להלן: "התביעה השנייה"), בה נטען כי העזבון "טרם חולק". 4. לשיטת המשיב, הצהרה זו נועדה לרמות את בית המשפט בשני התיקים במטרה לחמוק מתשלום הוצאות שנפסקו לטובת המשיב בהליכי ערעור שונים (ע"א 1187/04 ו- ע"א 1017/06), שהגיש הוא על החלטות שניתנו במסגרת הליך ת"א 1992/03 בבית משפט השלום בצפת, אשר בגינו נפתחו שני תיקים בהוצאה לפועל. 5. להשלמת התמונה העבודתית יצוין, כי ביום 07.12.06 הגיש עלי תביעה כספית ונזיקית (ת"א 2894/06- התביעה השנייה) בגין פתיחת תיקי ההוצל"פ שלעיל נגדו, בה טען כי במקום לפתוח את תיקי ההוצל"פ נגד העזבון של המנוח, שעלי הוא רק אחד מבין יורשיו, כפסיקת בית המשפט המחוזי בערעורים אלה, בחר המשיב לפתוח את אותם הליכים רק נגד עלי. בתביעה השנייה נטען, כי עזבון המנוח מעולם לא חולק ליורשיו ומעולם לא בוצעה צוואת המנוח ולפיכך עד לחלוקת העזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון אלא בנכסי העזבון בלבד. לתמיכה בעמדתו, סמך עלי את ידיו בתביעה השנייה על הוראות סעיף 126 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965. 6. בכתבי ההגנה מכחישים המבקשים מכל וכל את טענות המשיב שבכתב התביעה ומבהירים, כי התביעה השנייה התקבלה על ידי בית משפט השלום בעפולה באופן חלקי, כאשר חייב בית המשפט את המשיב לשלם לעלי סך של 16,218 ₪. עוד טוענים המבקשים, בהגנתם, כי העול מוטל על כתפי המשיב לברר מהו מעמדו המשפטי הנכון של עלי ביחס לעזבון בטרם יפתח נגדו בהליכי גבייה. טיעוני הצדדים 7. לטענת המבקשים, סיכויי התביעה נמוכים ביותר ובמידה ויושתו הוצאות על המשיב לא יוכלו המבקשים להיפרע ממנו,מאחר ומצבו הכלכלי של המשיב הינו בכי רע. 8. לתמיכה בעמדתם, צירפו המבקשים לבקשתם את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, כב' השופט עאטף עילבוני, שניתן ביום 21.07.08 בתיק פש"ר 224/05, שעניינו בקשת המשיב להכריז עליו כפושט רגל בעקבות מצבו הכלכלי הקשה. כבוד השופט עילבוני דחה את הבקשה להכרזתו של המשיב כפושט רגל מן הטעם, שהמשיב פעל בחוסר תום לב, הן ביצירת חובותיו ובתקופת צו הכינוס והן בהתנהלותו לאחר מתן צו הכינוס. המבקשים ביקשו לתת חשיבות לטעמים שעמדו בבסיס פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בהליך פשיטת הרגל. עוד היפנו המבקשים לתצהיר שמסר המשיב בתמיכה לבקשתו להכריז עליו כפושט רגל, ובו תיאר המשיב בפרוטרוט את מצבו הכלכלי הקשה. המבקשים טוענים, כי עיון בפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי בנצרת שניתן בהליך הפש"ר מעלה, כי המשיב חייב סך של 3,725,166 ₪ ל- 29 שונים (נכון למועד מתן פסק הדין). עוד היפנו המבקשים לקביעת ביהמ"ש המחוזי בנצרת, לפיה מרבית חובות המשיב הינם תולדה של תביעות שהגיש המשיב או תביעות שהוגשו נגדו, תביעות אשר כונו הן ע"י הכונ"ר והן ע"י ביהמ"ש המחוזי בנצרת כ"תביעות סרק". 9. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי המדובר בתובע "סדרתי" אשר נמנע, לא אחת, מלציית להחלטות שיפוטיות וחדל מלשלם הוצאות שהושתו עליו במסגרת ההליכים המשפטיים שננקטו על ידו וכנגדו. מכאן הצורך, לשיטת המבקשים, להבטיח את הוצאות ניהול התביעה, אם זו תידחה. 10. המשיב הגיש תגובה במענה לבקשה בה ביקש לדחות את הבקשה. לטענתו, סיכויי התביעה גבוהים הם. למעט התייחסות זו לסיכויי התביעה, לא ראה המשיב להידרש לטענות המבקשים בדבר חובותיו הכספיים. המשיב מוסיף וטוען, כי בקשות דומות שהגיש המבקש 2 בתיקים אחרים כולן נדחו. 11. בתשובתם לתגובת המשיב טוענים המבקשים, כי הבקשה הראשונה להפקדת ערובה לא נדונה כלל בבית המשפט ואילו הבקשה השנייה נמחקה גם כן בטרם התקיים דיון ענייני. דיון והכרעה 12. המסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשה זו נמצאת בתקנה 519 (א) לתקנות סדה"א אשר קובעת כי: "(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". 13. התקנה אינה מפרטת מהם המקרים בהם יורה בית המשפט על הפקדת ערובה והדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט. שיקול דעתו של בית המשפט בבואו להכריע בשאלה אם לצוות על התובע ליתן ערובה, אם לאו, הינו רחב. בפסיקה נתגבשו כמה כללים שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול דעתו. כך למשל נפסק, כי בית המשפט הדן בבקשה להפקדת ערובה נדרש לאזן בין האינטרסים המנוגדים של התובע ושל הנתבע. 14. בע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פ"ד מז (3) עמ' 846, 850 צויין כי מטרת התקנה האמורה היא למנוע חסרון כיס מהנתבע ובנוסף למנוע תביעות סרק. יחד עם זאת נקבע כי על בית המשפט לנהוג במתינות בבקשות מסוג זה, כך נפסק: "אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכוי הצלחה קלושים. עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי התובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות". 15 במסגרת שיקול דעת זה שומה על בית המשפט לשוות לנגד עיניו, מחד, את תכליתה של תקנה זו- הבטחת תשלום הוצאות הנתבע במקרה והתביעה נגדו תידחה וכן צמצום הגשת תביעות סרק. ומאידך, לאפשר את הגישה לבית המשפט לשם הגנה על זכויות (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהים, פ"ד נח (5) 865 בעמ' 868). 16. עוד נקבע בפסיקה, כי עוניו וחדלות פירעונו של תובע אינם מהווים כשלעצמם תנאי לחיובו בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות, וזאת בשל זכותו הבסיסית של אדם לפנות לערכאות המשפטיות לצורך הבאת טענותיו (ע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647). 17. בין השיקולים השונים יש לבחון גם את סיכויי הצלחת התביעה, אך יש לעשות כן בזהירות מירבית. שומה על בית המשפט לבחון האם אין מדובר בתביעת סרק, תביעה קנטרנית, או תביעה אחרת שסיכוייה להתקבל קלושים, כאשר לתובע אין חשש להגישה ביודעו שהנתבע ממילא לא יוכל להיפרע ממנו על הוצאותיו; או אז הטלת חיוב בהפקדת ערובה תימנע קיומם של הליכים משפטיים מיותרים, מבלי לפגוע בתובעים פוטנציאליים. 18. יחד עם זאת, הכרח הוא להיזהר בשימוש בסמכות האמורה, ולא להזדרז ולקבוע, בשלב מקדמי שבו טרם נשמעו ראיות, כי מדובר בתביעה שסיכוייה להתקבל קלושים. זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד, אולם אין היא זכות מוחלטת. גם זכותו הקניינית של נתבע, כי יוכל לגבות את הוצאותיו במידה שהתובענה תידחה, זכות יסוד היא. 19. ברע"א 3601/04 ונצ'ון נ' מד"י מנהל ההגירה (טרם פורסם) היטיבה כבוד השופטת פרוקציה לתאר את מלאכת האיזון והשיקולים שעל בית המשפט לערוך בבואו ליתן החלטה כשבענייננו (הדגשה לא במקור): "ההחלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי תובע הפונה לבית משפט מערבת שיקולים נוגדים: האחד- מימושה של זכות הגישה לערכאות, מצריכה התחשבות ביכולתו הכלכלית של יוזם ההליך לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה. מנגד, יש משקל לעניינו של נתבע בהליך, המובל באמצעות התובענה לדיון בערכאות, וזכאי להגנה כי אם ההליך נגדו יידחה, יהיה בידו לממש את גביית הוצאות המשפט שנפסקו לזכותו, לבל יסבול חסרון כיס עקב הליך שהוגש נגדו שלא ביוזמתו... על בית המשפט לאזן בין השיקולים האמורים, ובמסגרת איזון זה, לתת משקל יחסי ראוי למיהות התובע ומצבו הכלכלי, למיהות הנתבע ומעמדו, לטיב השאלות שהתובענה מעלה, ולהערכת סיכוייה להתקבל". ומהתם לכהנא 20. אחר עיון בכתבי הטענות על צרופותיהם ושקילת מלוא טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, ואלו הם נימוקיי: 21. לעניין מצבו הכלכלי של המשיב, טענות המבקשים בנוגע לעניין זה נתמכו בראיות בכתב, דהיינו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק הפש"ר, אשר יש בו כדי להעיד על יכולתו הכלכלי של המשיב, כנטען ע"י המבקשים. מעיון בפסק הדין עולה, כי למשיב חובות כספיים מוצהרים בסך של 3,725,166 ₪ ל- 29 נושים (נכון למועד כתיבת פסק הדין). עוד ניתן ללמוד אודות מצבו הכלכלי הקשה של המשיב מתצהירו התומך בבקשת ההכרזה, אליו היפנה ביהמ"ש המחוזי בגוף פסק הדין. יתרה מזו, המשיב לא סתר את טענות המבקשים בהקשר זה כלל ועיקר. 22. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח קביעותיו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת, כי "מרבית חובות החייב (המשיב, ש.נ.) הינם בגין תביעות שהגיש ונדחו (תביעות שכונו ע"י הכונ"ר כ"תביעות סרק"), או בגין תביעות שהוגשו נגדו, ונוצר הרושם כיהחייב מרבה להגיש תביעות סרק, רושם זה מוצא חיזוק בהתנהלות החייב במסגרת ההליך עצמו, הגשת בקשות מבקשות שונות, והתבטאויותיו במסגרת הבקשות ובמהלך הדיונים..." (עמ' 4). בהמשך קבע ביהמ"ש המחוזי בנצרת, כי "התנהלותו של החייב במסגרת התקופה בה ניתן צו לכינוס נכסיו מלמדת אף היא, כי החייב אדיש לחובות שיצר ולזכויותיהם של נושיו, אינו מקיים את דרישות הפקודה ואף לא את ההוראות של בית המשפט, וכי הוא חסר תום לב" (הדגשה לא במקור). התנהלותו של המשיב, כפי שתוארה על ידי בית המשפט המחוזי בעמודים 4 ו-5 לפסק הדין, מהווה נדבך נוסף לשיקול בדבר מצבו הכלכלי של המשיב. שוכנעתי, כי הרושם השלילי שהותיר המשיב על בית המשפט המחוזי בנצרת לעניין הגשת תביעות סרק חדשות לבקרים, מחזקת את טענות המבקשים בדבר חוסר יכולתו או נכונותו של המשיב לשלם את הוצאות המבקשים, במידה ותביעתו תידחה. 23. באשר לסיכויי התביעה, שבחינתם נעשית בשלב זה, בטרם נתבררה התובענה לגופה ולצורך בקשה זו בלבד, על סמך מכלול המסמכים המצויים בתיק, לא שוכנעתי בשלב מוקדם זה של ההליך כי סיכויי התביעה חד משמעיים, עד אשר יש בהם כדי להטות את הכף נגד הטלת ערובה. בשלב ראשוני זה של ניהול התיק לא ניתן לאמוד את סיכויי התביעה, זאת על שום מגוון הטענות שבהם חלוקים המבקשים והמשיב אשר דורשים קביעת ממצאים עובדתיים על ידי בית המשפט, והמעוררות גם כן שאלות משפטיות המצריכות הכרעה, מה שלא ניתן לעשות בשלב זה, אף לא לכאורה. ולכן מוקדם כעת כשההליכים בפניי מצויים בתחילת דרכם לקבוע אם סיכויי התביעה טובים, אם לאו. 24. שקלול סיכויי התביעה מחד, ומצבו הכלכלי של המשיב מאידך, מצדיק לדעתי חיוב המשיב בהפקדת ערובה. 25. אשר לשיעור הערובה, לאחר עריכת איזון ראוי בין זכות הגישה לערכאות של המשיב מחד, לבין זכות הקניין של המבקשים מאידך, ובהתחשב בסיכויי התביעה שאינם ברורים בשלב זה, הגעתי למסקנה כי חיוב המשיב בהפקדת ערובה בסך של 8,000 ₪ מהווה סכום סביר ומידתי בנסיבות העניין. סוף דבר 26. התוצאה היא, כי הבקשה מתקבלת. הנני מחייבת את המשיב להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאות המבקשים, במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד, שאינה מוגבלת בזמן, בסכום של 8,000 ₪. 27. הערובה תופקד לא יאוחר מיום 01.04.10. ככל שהערובה לא תופקד במועד שנקבע, יהיו המבקשים רשאים להגיש בקשה לדחיית התביעה. 28. הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון במסגרת התיק העיקרי. ערובהנזיקין