קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למחיקת כותרת ומתן רשות להתגונן: 1. מונחת בפניי בקשה למחיקת כותרת ומתן רשות להתגונן. 2. המדובר בתובענה אשר הוגשה על סך של 523,429.33 ₪ על ידי המשיבה כנגד המבקשים. ענינה של תובענה זו לגרסתה של המשיבה בהסכם לניכיון שיקים לפיו משכה המבקשת 1 שיקים דחויים לפקודת המשיבה תמורת הסכום הנקוב בהם בניכוי ריבית חודשית מוסכמת. לטענת המשיבה, מבקש מס' 2 חתם על כתב ערבות ללא הגבלת סכום וללא הגבלת זמן לתשלום כל הסכומים, אשר מבקשת מס' 1 חייבת להשיב לה. 3. המבקשים הגישו בקשה למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן ובמסגרת בקשתם טענו שהתביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר ויש למחוק את הכותרת. לגרסתם המדובר בהלוואה חוץ בנקאית אשר חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג- 1993 (להלן: "חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות) חל עליה ובניגוד להוראות הדין, לא צורפו מסמכים מהותיים עליהם יש לבסס תביעה זו. לטענתם, לא התקיימו דרישות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות בכל הקשור לדרישות כתב, חובת גילוי ושיעור הריבית. כן נטען, כי המשיבה לא עמדה בתנאים נוספים הקבועים בחוק לעיל. המבקשים אף הוסיפו וטענו כי המשיבה לא עמדה בדרישות תקנה 202 (1) (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), ומשכך יש למחוק הכותרת. כן טען המבקש מספר 2, שאינו מכיר את הערבות, ולמיטב זכרונו לא חתם על הערבות. לטענתו ככל שאכן חתם על כתב הערבות, נעשה הדבר ללא ידיעה כי הוא ערב, ואף הוסיף וטען שכתב הערבות הוא דרקוני עם סעיפים מקפחים מבלי שניתן לו כל אפשרות לתקן ולו מילה אחת בכתב הערבות, ומדובר בחוזה אחיד שלא קיבל אישור של בית הדין לחוזים אחידים. המבקש אף הוסיף וטען שלא קיבל נוסח גילוי לערב יחיד, וזאת בניגוד להוראות חוק הערבות התשנ"ח-1998. 4. מנגד, טענה המשיבה, שאין לראות את הבקשה כבקשת רשות להתגונן, אלא בקשה למחיקת כותרת בלבד. משכך טענה שבהעדר בקשת רשות להתגונן תוך 30 יום רשאית היא לקבל פסק דין. לגופה של בקשה טענה המשיבה, שהתצהיר אינו מפרט טענות הגנתם של המבקשים, ומדובר בטענות סתמיות בלבד, שכן המבקש מס' 1 טען שאינו בטוח באם חתם על הערבות ולאחר מכן טען שהוא ערב יחיד. בכל הנוגע להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות טענה המשיבה, שהחוק אינו חל מקום בו הלווה הוא תאגיד ומשכך אין להחילו בנסיבות העניין. 5. תחילה אדרש לבקשה למחיקת כותרת. הוראות תקנה 202 (1) (א) לתקנות קובעות, שניתן להגיש בסדר דין מקוצר תביעות על סכום כסף קצוב בריבית ובלי ריבית הלוואות מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהם ראיות בכתב. המבקשים טענו הטענה כי יש להורות על מחיקת הכותרת ללא כל פירוט לענין זה ודי בכך בכדי לדחותה, שכן הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות והטענות באשר לעמידה בדרישותיו אין מקומן בבקשה למחיקת כותרת, אלא בבקשת הרשות להגן לגופה. חרף זאת אדרש לטענה. בעניין הנדון, צירפה המשיבה 33 שיקים שנמשכו על ידי המבקשת מס' 1 וחוללו. כבר נקבע בפסיקה, ששיקים משמשים כראייה לקיום עסקת הלוואה (ראה לעניין זה ע"א 74/83 חיים סארפסאדה רד נ' יעקב חי, מ (2) )141. משכך די בכך בכדי לקבוע שקיימות ראיות בכתב על הסכם ההלוואה. כך גם בעניין הסכום הקצוב, כבר נקבע בפסיקה לעניין זה שסכום קצוב הוא סכום שניתן לקביעה על ידי חישוב חשבונאי פשוט ואין צורך בשומה או בהערכה. בעניין הנדון המדובר בסכום הרשום על גבי השיקים שיש לחשבו בחישוב חשבונאי פשוט של חיבור ומשכך מדובר בסכום קצוב והתביעה ראויה להתברר בתביעה בסדר דין מקוצר, חרף טענות המבקשים. 6. אומנם טענה המשיבה, שאין בפנינו בקשת רשות להתגונן, אלא בקשה למחיקת כותרת ומתן ארכה, אלא שאין דעתי כדעתה, שכן מחיקת כותרת היא טענה משפטית בלבד, מה גם שבסעיף ד' בבקשה עתרו המבקשים למתן רשות להגן על סמך הטענות המפורטות בבקשה שצורפו, וכל שעתרו היה ליתן להם ארכה של 30 יום, להגיש כתב הגנה במידת הצורך. משכך, אדרש אף לטענות המבקשים לגופן ואדרש לבקשת הרשות להתגונן כפי שהוגשה. 7. המבקשים בבקשתם טענו שכתב התביעה כפי שהוגש אינו תואם את הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, שכן לגרסתם המשיבה לא עמדה בהוראות סעיף 8 לחוק ולא צירפה את חוזה ההלוואה שנערך בין הצדדים, ולא עמדה ביתר חובות הגילוי הנדרשות על פי החוק. אלא שחרף טענות המבקשים, לא מצאתי שהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, חלות בנסיבות הענין. בהוראות סעיף 1 לחוק,בסעיף ההגדרות נרשם שהוראות החוק חלות על "לווה-למעט תאגיד". בעניין הנדון המבקשת הלווה, היא חברה בע"מ, כלומר תאגיד, ומשכך הוראות החוק אינן חלות בעניינה. לפיכך, אין להידרש כלל להוראות חוק הסדרת חוץ בנקאיות, וטענות המבקשים באשר לתחולת החוק, אינן רלוונטיות כלל ודינן להדחות. משכך אף הפסיקה אשר צורפה על ידי המבקשים, אינה רלוונטית כלל, שכן עניינה חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, אשר אינו חל כנגד המבקשת "החברה" וכפועל כיוצא מכך, לא חלות ההגנות הקבועות בחוק בסעיף 12 לפיהן הטענות העומדות ללווה חלות גם בעניינו של הערב, שכן המבקשת אינה לווה על פי החוק. 8. המבקש מס' 2, טען כי כתב הערבות אשר צורף לכתב התביעה, אינו מוכר לו, ולמיטב זכרונו לא חתם על כל ערבות. המבקש אף הוסיף וטען, שאם חתם על כתב הערבות הרי שחתימתו נעשתה ללא ידיעתו, כן טען המבקש, שלא קיבל נוסח גילוי לערב יחיד במסמך נפרד, המדובר בכתב ערבות דרקוני. טענות המבקש, לפיהן כתב הערבות אינו מוכר לו, הן טענות מתחמקות. המבקש טען שזכר כי לא חתם על כל ערבות, אולם לא הכחיש בצורה מפורטת את חתימתו על גבי כתב הערבות, ומצופה היה שככל שסבור שאין זו חתימתו, יצהיר כי לא חתם על גבי כתב הערבות. משכך, אין כל רלוונטיות באם זכורה לו הערבות האישית אם לאו, ואין כל רלוונטיות לעובדה שאין בידו העתק מכתב הערבות ובהיעדר הכחשה מפורשת של חתימתו על גבי כתב הערבות די בכך בכדי לקבוע שמדובר בחתימתו על כתב הערבות. המבקש אומנם טען, שחתימתו על גבי הערבות נעשתה תוך הטעייתו, אולם לא פירט ההטעיה וכל שטען הוא, שכתב הערבות מעולם לא נמסר לו. כפי שכבר קבעתי, אין כל רלוונטיות לעובדה שלא נמסר לו כתב הערבות. בנוסף, כידוע, הלכה היא כי אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך בטרם החתימה ולא ידע על מה הוא חותם וחזקה עליו שחתם לאות הסכמה יהא תוכן המסמך אשר יהא. המבקש הוא אדם בגיר אשר יודע קרוא וכתוב ולפיכך אין לקבל את טענתו כי לא ידע על מה חתם, המבקש אינו טוען, כי המשיבה מנעה ממנו לקרוא כתב הערבות בטרם חתם עליו אלא כל שטען הוא שלא נמסר לו העתק כתב הערבות לפיכך, באם נטל על עצמו את האחריות לחתימה על כתב הערבות מבלי שטרח לקרוא אותו אין לו להלין אלא על עצמו (ראה לענין זה ע"א 467/64 שוויץ נ. סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117 (1965); ע"א 779/87 בליט נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד(3) 304, 310 (1990); ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י נד(3), 591, 594 (2000); ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. לופו, פ"ד נד(2) 559, 574 (2000); ע"א 6645/00 ערד נ. אבן, פ"ד נו(5) 365, 375 (2002)).   9. המבקש מס' 2 אף הוסיף וטען, כי לא קיבל נוסח גילוי לערב יחיד במסמך נפרד, בניגוד לחוק הערבות. הוראות סעיף 19 לחוק הערבות התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות") קובעות, כי לא יחשב כערב יחיד מישהו בעל עניין בתאגיד, כהגדרתו בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להן: "חוק ניירות ערך"). סעיף 1 לחוק ניירות הערך, מגדיר כבעל עניין בתאגיד "מי שמחזיק ב - 5% או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד, או מכח ההצבעה בו..." מעיון בנספח ב' לכתב התביעה, ניתן ללמוד שהמבקש מס' 2 הוא בעל המניות היחידי אצל המבקשת מס' 1, ומשכך אינו יכול להיחשב כערב יחיד אשר הוראות חוק הערבות, חלות בעניינו, ומשכך אף טענתו זו להדחות. 10. המבקשים אומנם הוסיפו וטענו שכתב הערבות מנוסח באופן דרקוני והוא חוזה אחיד אשר לא קיבל אישור של בתי הדין לחוזים אחידים, אלא שמדובר בטענה סתמית ולא מפורטת. המבקשים לא טענו מהו הסעיף המקפח בהסכם, אילו סעיפים מקפחים יש, וכיצד נגרם לו נזק, ומשכך אין להידרש לטענה סתמית לפיה כל ההסכם מקפח. 11. כן טענו המבקשים, כי המבקש מס' 2 לא הצליח לאתר את כרטסת החוב של מבקשת מס' 1 ומשכך אינו יכול לאשר את החוב בשמה, אלא ששורה ארוכה של הלכות קבעה, כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להגן, חייב להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו. הכחשה סתמית או גורפת אין די בה ועל המבקש לפרט את מלוא העובדות עליהן מתבססת הגנתו. המבקש אומנם לא הכחיש החוב, אך לא פירט מהו החוב האמיתי, ולא הציג בפניי כל טענה עובדתית אשר יש בה בכדי לבסס הגנה כלשהי מפני טענות המשיבה באשר לגובה החוב כלפיה. 12. אשר על כן ולנוכח האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לקבלת רשות להתגונן, להדחות, וכך הנני מורה. בשים לב לכך שלא התקיים דיון אני מורה שהמבקשים יישאו בהוצאות הבקשה בסך של 1,000 שקלים, אשר ישולמו למשיבה, תוך 20 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק. המשיבה תגיש טיוטת פסק דין לחתימתי, תוך 7 ימים. בקשת רשות להתגונןמחיקת כותרת