סעיף 13 לחוק החוזים ( חלק כללי ) התשל"ג 1973 קובע כי חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל. ביהמ"ש קבע כי, הסכם הגירושין שנחתם היה מחוסר כל הגיון כלכלי, היות ששווי הנכסים שנמסרו לידי התובעת עלה בהרבה על שווי החובות שלקחה על עצמה. מדובר בתביעה שהגישה התובעת לפסק דין הצהרתי, המצהיר, כי לתובעת בעלות על נכסי המקרקעין והמטלטלין שפורטו בתביעה. כתב התביעה הוגש מלכתחילה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, ועל פי החלטת כב' השופטת גולן מבית המשפט לענייני משפחה מיום 3.12.06, הועבר התיק לדיון בפני. באותה החלטה, נמחקו מכתב התביעה מר X ובנק הפועלים, וכנתבעת יחידה נותרה הגב' (להלן:"הנתבעת"). בכתב תביעתה ציינה התובעת בין היתר כדלקמן: התובעת הינה הבעלים הבלעדי של המקרקעין לפי הפרוט שלהלן: דירת מגורים הידועה כחלקה 185 תת חלקה 6, בגוש 7342, ברח' מפרץ שלמה 50/6 חולון (להלן:"הדירה בחולון"). לזכות התובעת רשומה הבעלות על מחצית הזכויות בדירה, וכן הערת אזהרה, על זכויות הבעלות של מר X מיום 17.11.2004. דירת מגורים הידועה כחלקה 50 בגוש 2188, ברח' הסחלב 26 רובע ח' באשדוד (להלן:"הדירה באשדוד"). לזכות התובעת רשומה בעלות על מחצית הזכויות בדירה וכן הערת אזהרה על זכויות הבעלות של מר X מיום 11.1.2005. חנות מספר 11, בחוף הקשתות הידועה כחלקה 11 בגוש 2079, (להלן:"החנות אשדוד"),(להלן:"נכסי המקרקעין"). התובעת הינה הבעלים הבלעדיים של המטלטלין שפורטו בכתב התביעה, וביניהם מקרר, תנור, טלויזיה, חדר שינה ועוד (להלן:"נכסי המטלטלין"). התובעת, ומר X, היו נשואים מיום 2.3.1983 ובשנת 2002 לאחר שנישואיהם עלו על שרטון, ערכו השניים בעצמם הסכם גרושין המסדיר את ענייני הממון לרבות חלוקת הרכוש וענייני משמורת הילדים. ביום 16.12.02 קיבל הסכם הגרושין תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני באשדוד. במסגרת הסכם הגרושין, ערכו התובעת ומרX הסכם יחסי ממון, המסדיר ביניהם את חלוקת הממון. בהתאם להסכם שאושר בבית הדין הרבני, ביום 25.11.02, הועברו נכסי המקרקעין שצויינו לעיל, לבעלותה של התובעת, והתובעת התחייבה לשאת בכל תשלומי המשכנתא שהיקפם עמד על 1.55 מיליון ₪. התובעת לא יכלה להעביר את הנכסים על שמה, לאור התנגדות הבנקים שביקשו להביא ערבים נוספים ולכן נרשמה לטובתה הערת אזהרה על זכויותיו של מר X על הנכסים. מאז גירושיה ממר X, שילמה התובעת בעצמה את המשכנתאות הן על הדירה בחולון, הן על הדירה באשדוד והן על החנות בחוף הקשתות. הנתבעת, הינה אלמנת אחיה של התובעת, אשר הטילה עיקולים על נכסים השייכים באופן בלעדי לתובעת, וזאת בגין חובות שלכאורה חייב לנתבעת מר X בתיק הוצל"פ 01-35017-05-8. לתובעת אין כל יריבות מכל סוג ומין שהוא עם הנתבעת ודינם של העיקולים שהוטלו על נכסי התובעת, להתבטל. לאור האמור לעיל מתבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי לפיו יורה כי נכסי המקרקעין והמטלטלין שייכים לתובעת, וכן מתבקשת בית המשפט להורות על ביטול העיקולים שהוטלו על הנכסים. בכתב הגנתה ציינה הנתבעת בין היתר כדלקמן: התובעת הינה בעלים במשותף ביחד עם מר X על כל נכסי המקרקעין, והערות האזהרה שנרשמו לזכות התובעת הינן פקטיביות ויש להתעלם מהן, מאחר והן מהוות חלק ממהלך שכל מטרתו הוא הונאת הנושים והברחת נכסים . הסכם הגרושין בין התובעת לבין מר X, הינו הסכם כוזב שמטרתו להבריח רכוש. הנתבעת יודעת מידיעתה האישית, כי התובעת ומר X לא נפרדו מעולם והם ממשיכים לגור באותה הדירה ברח' הסחלב 26 באשדוד. במהלך הדיונים שבפניי, נחקרו התובעת והנתבעת וכן נחקרו השמאי מטעם הנתבעת והחוקרים הפרטיים שהגישו תצהירים מטעם הנתבעת. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו בפניי, החלטתי כדלקמן: הסכם הגרושין כפי שצוין לעיל, טענה הנתבעת, כי הסכם הגרושין שעליו חתמו התובעת ומר X (להלן:"מרX") הינו הסכם פיקטיבי, ובפועל, חיים התובעת ומרX, כבני זוג לכל דבר ועניין. גרסת הנתבעת בתצהירה ציינה הנתבעת, כי מאז סוף שנת 2002 ראתה את התובעת ואת מרX מספר פעמים באירועים משפחתיים יושבים יחדיו ורוקדים יחדיו ובין היתר ראתה אותם בברית המילה של נכדה אריאל ביום 6.9.2004, בבת המצוה של בת דודתה ביום 14.1.2004, בטקס האירוסין של בן דודה של התובעת ביום 2.4.2005 ובמספר אירועים שהתקיימו בבניין סיטי טאוור ברמת גן ובאולמי לגונה באשדוד. כמו כן ציינה הנתבעת בתצהירה, כי ביום 29.12.2006, ראתה את התובעת ואת מרX באירוע משפחתי בביתם של בני דודה של התובעת אתי ודוד אלישכוב וזאת כשהם נכנסים ביחד ויוצאים ביחד את האירוע ברכב ששייך לחנות שבבעלות התובעת ובאותו האירוע ישבו בני הזוג ונהגו זה בזה כבני זוג לכל דבר. כן ציינה הנתבעת כי ראתה פעמים רבות את בני הזוג באשדוד מסתובבים יחדיו וכי עד היום נמצא הנתבע מרX בכל זמן פנוי שיש בידו בחנותה של התובעת "פרחי יפעת". כן ציינה, כי על פי ידיעתה גרים התובעת ומרX ביחד בדירתם ברח' הסחלב 26 באשדוד. במהלך חקירתה בפניי ציינה הנתבעת בין היתר כדלקמן: "ש. "כמה לילות ארבת ליד הבית שלהם, ראית שהוא נכנס לבית בשעה מאוחרת ונכנס בשעה מוקדמת? "ת. המון לילות" (עמ' 31 לפרו' מיום 19.3.09שו' 8-10). ; "...אחרי הדיון האחרון שלנו, היו לי במשפחה 4 אירועים. כלומר עד לפני שנה, שנה וחצי. עד אז, הזוג היה מופיע בכל אירוע ביחד, רוקדים ביחד, קמים ביחד, יושבים ביחד ושמים מעטפה אחת באירוע וזה ביררתי במשפחה שלנו" (עמ' 31 לפרו' שו' 23-25). "....כפי שציינתי קודם. יש לנו משפחה משותפת. נכון, אני אלמנה לצערי הרב, אבל המשפחה נשארת משותפת. בהלוויות, נתחיל עם הכי כאב שיש, הם נמצאים ביחד. בימי זכרון, קשה מאוד להגיד, אבל ביום הזכרון של בעלי, אני האחרונה שרוצה לראות אותה שנה אחרי שנה, מגיעים ביחד (עמ' 32 לפרו' שו' 18-22). עיון בדבריה של הנתבעת מעלה, כי על פי שיטתה ראתה הנתבעת את התובעת ואת מרX, במספר אירועים כשהם מגיעים יחדיו ויוצאים יחדיו, ולדבריה במהלך האירועים התנהגו השניים כבני זוג לכל דבר. כן עולה מתוך דבריה, כי על פי ידיעתה האישית מרX מסייע לתובעת בחנות בו היא עובדת בכל עת המצויה בידו וכי על פי ידיעתה גרים התובעת ומרX תחת קורת גג אחת בבית ברחוב הסחלב 26 באשדוד. דבריה של הנתבעת בפניי, נשמעו ככלל, כדברים כנים ומהימנים ובפועל לא נסתרו טענותיה של הנתבעת. קלטות האירועים - בחקירתה מיום- 19.3.2009, אישרה התובעת, כי בקלטת (שסומנה נ/1), המתעדת אירוע ברית המילה של אריאל נכדה של הנתבעת, מיום 9.6.2004, נראה מר X, עומד מאחוריה בתור הכניסה לאירוע ומחזיק מעטפה בידו (עמ' 25 שו' 7-10). באותו דיון, אישרה התובעת, כי גם בבת המצווה של אילנה בתו של בן דוד התובעת, רואים את מרX, יושב לידה בשולחן המסובים, וכן אישרה שרואים את מרX שם את ידו על כתפה הרחוקה. עיון בקלטת עצמה מעלה, כי בפועל מדובר בתנועת חיבוק שחיבק מרX את התובעת כאקט טבעי ולאו דווקא למטרת צילום בלבד, כפי טענתה של התובעת (עמ' 26 שו' 15-16). עדויות וקלטות החוקרים - לתיק מוצגי התובעת צורפה קלטת שצילם החוקר מר חביב אל גד (נ/3), ביום 11.9.2007. במהלך הדיון שבפניי אישרה התובעת שהאדם שנראה בקלטת מעמיס פרחים לרכב, הוא אכן מרX (עמ' 40 שו' 6). עיון בקלטת מעלה, כי באותה קלטת נראה מרX, נוהג ברכב שנושא את השלט "פרחי איפעת" מעמיס פרחים בחנות הפרחים, אשר גם על פי דבריה של התובעת, בעצמה, הינה חנות הפרחים של בתה (עמ' 40 שו' 21), שבה היא עצמה עובדת. מעיון בקלטות ומתוך עדותו של מר חביב אל גד שנשמעה כמהימנה, נראה מרX, כשהוא מבצע משלוחים של פרחים מחנות בתה של התובעת בשעות הערב המאוחרות עד לשעות הלילה. בנוסף לאמור לעיל, נראה מרX בקלטת כשהוא יוצא בבוקר יום 12.9.2007, מביתה של התובעת באשדוד (ראה דו"חות מעקבים מיום-25.6.2006, מיום 11.7.2007 ו-12.9.2007 ) ויחד עימו, עולות לרכב התובעת ושתי נשים נוספות. בהמשך, בשעה 10:48, נראה מרX מחוץ לחנות כשהוא נכנס ויוצא מהחנות ומסדר את הפרחים בדליים, מחוץ לחנות. בחקירתו, טען מר אל גד, כי כל שצילם במהלך התקופה תועד בקלטות שהוצגו לבית המשפט ולדבריו אילו היה מצלם בימים נוספים, היה רושם זאת בדו"ח. דבריו של מר אל גד נשמעו אמינים ונראה, כי במהלך התקופה הוא לא צילם תמונות נוספות שלא הובאו לעיון בית המשפט. זאת ועוד, במהלך הדיון שבפניי העיד החוקר מר יוסף קרן, אשר על פי דבריו צילם קלטות מיום 25.6.2006. גם חוקר זה העיד שהצילומים מאותו יום היו הצילומים היחידים שצילם במסגרת תיק זה והוא לא צילם כל אירוע מיום אחר (עמ' 44 שו' 13). באותה קלטת נראים התובעת ומרX יוצאים מחנות הפרחים יחדיו, כאשר מרX הוא שנועל את דלת החנות, שניהם עולים לרכב ונוסעים לכיוון בית התובעת באשדוד. יובהר, כי בדבריה מאשרת התובעת, כי הבית שנראה בקלטת, כבית שאליו נכנס מרX הוא הבית ברח' הסחלב 26, בו היא מתגוררת. בקלטת מיום 26.6.2006, נראה מרX יוצא מביתה של התובעת ללא חולצה, מכבה את אזעקת הרכב וחוזר לביתה של התובעת, כאשר הוא פותח את הדלת במפתח שנמצא בידו. (ראה גם דבריו של החוקר יוסי קרן, שנשמעו מהימנים ועמ' 2 לפרוטוקול מיום 5/11/09 ש' 3) בנוסף בקלטת שצולמה על ידי חוקר נוסף, מר עידו שור (נ/5), נראה מרX, בשעה 07:35 כשהוא יוצא מתוך ביתה של התובעת באשדוד, ולאחר מכן נוסע ברכב שעליו הכיתוב "פרחי איפעת" וכעבור מספר דקות נראה הרכב חונה בחנות הפרחים. מתוך האמור לעיל ומתוך כלל חומר הראיות שנמצא בתיק, עולה, כי בחמישה מעקבים שבוצעו בתקופות זמן שונות, בשנים 2006 ו-2007, נראה מרX, הן בביתה של התובעת בשעות לילה ובשעות בוקר והן בחנות הפרחים של בתה של התובעת בשעות שונות של היום. יובהר, כי מעדותיהים של שניים מהחוקרים, שהעידו בפניי, (קרן יוסף ואל גד) עולה, כי המעקבים שתועדו בקלטות שצורפו לבית המשפט, היו המעקבים היחידים שבוצעו על ידם, ומכאן עולה שמדובר בתמונות שצולמו באופן אקראי. בחקירתה בפני, ביום 19.3.09, נשאלה התובעת "האם מר ברעוז ישן איתה בביתה והשיבה כדלקמן: "ש. מאז שאתם גרושים, X לא ישן אצלך אף פעם בבית? ת. הייתה פעם אחת שהיה צריך להסיע מוקדם את יפעת לפגישה בצבא. ש. פעם אחת ויחידה משנת 02'? ת. נכון. ש. איפה גר X? ת. לפי מה שאני יודעת עכשיו אצל אמא שלו." (עמ' 29, ש' 5-10). זאת ועוד, במהלך חקירתה ציינה התובעת גם כדלקמן: "ש. בעלך גם עובד בחנות הפרחים? ת. מנחם לא עובד בחנות הפרחים. ש. הוא עבד בחנות הפרחים? ת. לא. מנחם לא עבד בחנות הפרחים". (עמ' 13, ש' 17-20). מתוך הדברים שצוטטו לעיל עולה, כי התובעת טענה באופן ברור שמרX ישן לילה אחד בלבד בביתה במהלך השנים, בשל כך שהיה חייב להחזיר את בתו לצבא, וכן טענה כי מרX לא עבד בחנות הפרחים כלל. מעיון בקלטות שצויינו לעיל, עולה כי החוקרים מטעם התובעת צילמו במועדים אקראיים ומזדמנים את מרX במספר פעמים כשהוא מגיע בשעת לילה מאוחרת לבית התובעת, פותח את הדלת במפתח שנמצא ברשותו, ויוצא מן הבית מוקדם בבוקר למחרת ברכבו ולבדו, ושלא על מנת להביא את בתו לצבא. כן עולה מתוך עיון בקלטות, כי באותן קלטות נראה מרX במועדים אקראיים, כשהוא מבצע הובלות עבור חנות בתה של התובעת, ובאירוע אחד הוא אף נראה סוגר את החנות במפתח, וכל זאת בניגוד לטענת התובעת. מתוך האמור לעיל עולה כי התובעת לא הצליחה לסתור את טענת הנתבעת כי היא ומרX מתגוררים תחת קורת גג אחת, עובדים דרך כלל במקום עבודה אחד, ונוהגים זה בזה כבני זוג. ערך הנכסים כפי שצויין לעיל, טענה התובעת כי, במסגרת הסכם הגרושין, מסר לה מרX את נכסי המקרקעין, תוך הסכמה משותפת שהיא עצמה תשא בנטל תשלומי המשכנתאות הרובצות על הנכסים. לטענת התובעת בכתב התביעה, גובה חובות המשכנתא הגיע לכ- 1,550,000 ₪. על מנת לבחון את ההיגיון הכלכלי הטמון בהסכם הגרושין, יהיה מקום לבחון את הפרופורציה שבין גובה המשכנתאות לבין שווי הנכסים. במהלך הדיונים שלפני הציג בא כח הנתבעת, חוות דעתו של השמאי דני כודדי, אשר אמד את שווי נכסי המקרקעין למועד הסכם הגרושין בחודש דצמבר 2002, כדלקמן: *הבית באשדוד - 1,150,000 ₪. * החנות בחוף הקשתות - 592,200 ₪ (126,000 $ X 4.7 - שער הדולר). * הדירה בחולון - 1,198,500 ₪ (255,000 $ X 4.7 - שער הדולר). סך הכל - 2,940,700 ₪. מתוך חוות דעתו של המומחה עולה, כי סך הנכסים שקיבלה לרשותה התובעת, במסגרת הסכם הגרושין מגיע לסך של 2,940,700 ₪ שהוא כמעט כפול בערכו משווי המשכנתאות שלקחה על עצמה לשלם התובעת. בסיכומיו טען בא כח התובעת כי, מר כודדי כשל בעריכת חוות הדעת, בין היתר, בשל כך שלא צרף נסח טאבו של נכסי המקרקעין, לא ביקר בחנות בחוף הקשתות, ובכל הנוגע לקולונדות בחנות בחוף הקשתות, לא ידע כי הן בבעלות העיריה וערכן הובא בחשבון בעת קביעת שווי החנות. כן ציין ב"כ התובעת כי מר כודדי כשל בכך, שלא התייחס לעובדה שהחנות כעת אינה מושכרת והמקום בכלל סגור, והוא התעלם מהעובדה שעל הנכסים רובצות משכנתאות. לאחר עיון בטענותיו של בא כח התובעת, לא מצאתי לנכון לתת משקל מכריע לטענותיו בעניין. העובדה שהשמאי לא הציג נסחי טאבו מעודכנים לנכסים, יכולה היתה להיות בעוכריו לו היתה מוצגת חוות דעת נגדית,ומשלא הוצגה חוות דעת נגדית המסתמכת על נסח מעודכן, לא ניתן יהיה ליתן משקל מכריע לעובדה, שחוות הדעת הוגשה בלא שצורפו לה נסחי טאבו מעודכנים. זאת ועוד, העובדה שהשמאי ציין סכומי משכנתאות שגויים או שמות בעלים שגויים, אין בה כדי לפגום בחוות דעתו, היות ושווי משכנתא ושם בעלים, בדר"כ אינו אמור להשפיע על שווי נכס. באשר להתייחסות השמאי לקולנדות בחוות דעתו, ציין השמאי בעדותו כי הקולונדות הן אמנם בשטח ציבורי, אך לדבריו מדובר בשטח מקורה ובעלי החנויות עושים בשטח שימוש לצרכיהם, שימוש שיש להביאו בחשבון בקביעת הערך החנות. (עמ' 6, ש' 28 - עמ' 7 ש' 7). את העובדה שבחוות דעתו ציין השמאי מספר שגוי של חדרים בדירה בחולון, הסביר השמאי כי, חדרי הדירה נרשמו על פי המפורט בחוזה הרכישה, ולדבריו נתוני הדירה, נמסרו על ידי שכן. (פרו' מיום 5.11.09, עמ' 11, ש' 22). בכלל נסיבות העניין נשמעו דבריו של מר כודדי בפני ככלל כדברים ענייניים ומקצועיים. לו היתה מגישה התובעת חוות דעת מטעמה, ייתכן ויכולה היתה לסתור את קביעותיו של מר כודדי באמצעות אותה חוות דעת, אך משבחרה התובעת שלא להמציא חוות דעת מטעמה, לא יהיה מנוס מקבלת הנתונים שנמסרו על ידי מר כודדי בחוות דעתו. בכלל נסיבות העניין, ניתן יהיה לקבוע כי, גם אם נפחית כ- 25% משווי הנכסים כפי שנקבעו בחוות דעתו של מר כודדי, ונעמיד את שווי הנכסים של סך של 2,200,000 ₪ נכון ליום הסכם הגרושין, עדיין יעמוד פער גדול של כ- 700,000 ₪ בין שווי חובות המשכנתא שלקחה על עצמה התובעת לשלם על פי טענתה בהסכם הגרושין, לבין שווי הנכסים שקיבלה לרשותה. נסיבות אלה יביאו למסקנה שבהסכם הגרושין כפי שהוצג בפני, לא נמצא כל הגיון כלכלי, עובדה שתטיל צל כבד על מידת תום ליבה של התובעת החתומה על ההסכם. יכולת החזר החובות של התובעת כפי שצויין לעיל, טענה התובעת בכתב תביעתה, כי בהסכם הגירושין היא לקחה על עצמה את החזרי המשכנתאות הרובצות על הנכסים, המסתכמים בסך של 12,130 ₪ לחודש (בהתאם לפירוט הוראת קבע שצורפה לתיק). במהלך חקירתה ציינה התובעת כדלקמן: "ש. ומאז את עובדת בחנות הפרחים? ת. כן. ש. שנמצאת בבעלות של טלי? ת. שנמצאת בבעלות של טליX. (פר' מיום 19.6.08 , עמ' 8 ש' 3-6).... "ש. אני לא מבין. את לא מקבלת משכורת ולא עובדת בהתנדבות? ת. לעבוד עם הבת שלי בחנות זו התנדבות? ש. שאלתי אם את מקבלת כסף תמורת העבודה שלך? ת. לא מקבלת כסף תמורת העבודה שלי". (פר' מיום 19.6.08 , עמ' 8 ש'14-17).... "לשאלת בית המשפט, ממה את מתקיימת? תשובתי, אני עובדת אצל הבת שלי, החנות על שמה. כל הרווחים שנכנסים, נכנס להוצאות המשכנתאות שיש לי בבית. זה משותף. אין לי תלוש על שמי. ההכנסה היא שלנו וכך אנו מתפרנסים". (פר' מיום 19.6.08 , עמ' 8 ש'19-21). מתוך דבריה אלה של התובעת עולה, כי על פי גירסתה, היא אינה מקבלת כל תמורה עבור עבודתה בחנות ביתה, אך מרווחי החנות, שבבעלותה המלאה של בתה, משולמות המשכנתאות בסך של כ- 12,000 ₪ לחודש כאמור לעיל, ובנוסף לכך, משולמת מחייתה. דא עקא, שבהמשך הדיון, כאשר נשאלה התובעת שאלות אודות נכסיה של בתה השיבה כי במשך חמש שנים, גרה בתה טלי בביתה שלה ביחד עם בן זוגה, וזאת מאחר ולא יכלה להרשות לעצמה לרכוש דירה על מנת לעבור לדירה משלה. (עמ' 18, ש' 1-7). הסבר זה של התובעת שלפיו, מרווחי החנות שבבעלותה המלאה של בתה, משולמת מחייתה שלה ומשולמות המשכנתאות בסך של כ- 12,000 ₪ וזאת בשעה שבתה הקטנה נאלצת להתגורר ביחד עם בעלה בביתה שלה, בלא שתוכל לרכוש לעצמה דירה, הינו הסבר דחוק ביותר, וספק רב אם ניתן יהיה לקבלו. עריכת הסכם הגירושין במהלך חקירתה, העידה התובעת כדלקמן: "ש. את כותבת בכתב התביעה שהתחיל משבר בחיי הנישואין שלכם בשנת 2002. כמה זמן נמשך המשבר הזה? ת. המשבר היה עוד לפני זה. זה התחיל ונהיה יותר רציני ומגעיל במשך כל השנה של 02'. (פ' מיום 19.6.08, עמ' 15 ש' 15-17).... "ש. מה היה המשבר? ת. שבועות שלמים לא היה חוזר הביתה, מנהל את הבית קפה, שמעוות שהלך עם זאת וזאת, תפסתי אותו במטבח, איזה יופי, נהדר. ש. כלומר, היתה פה טינה קשה ביניכם? ת. כן. (עמ' 18, ש' 20-24).... "ש. מתי הוא עזב את הבית? ת. כאשר התגרשנו. קודם, הוא לא היה חוזר הביתה שבועות שלמים. (עמ' 15,ש' 28-30).... "ש. היה ביניכם מריבות? ת. הרבה". (עמ' 16, ש' 1-2). מתוך דבריה אלה של התובעת עולה כי, תהליך הגירושין בינה לבין מרX, לווה בטינה קשה ובמריבות רבות. בנסיבות אלה, אך סביר היה שהסכם גירושין הנוגע לנכסים בשווי של למעלה ממליון ₪ היה נערך בליווי עו"ד. העובדה שהצדדים בחרו בסופו של יום, שלא להעזר בעו"ד בעת חלוקת הרכוש ביניהם, כאשר טינה קשה שוררת ביניהם, רק תקשה על ביהמ"ש לקבל את הטענה, כי מדובר בהסכם ששיקף מצב אמיתי, של היחסים ביניהם, והסכמות אמיתיות הנוגעות לרכוש. לא זאת אף זאת, במהלך חקירתה, העידה התובעת כדלקמן: "ש. לקחת את כל החובות עליך? ת. אכן כן. ש. כמה שווה הדירה ברח' הסחלב? ת. אני לא שמאי. אני לא יודעת. ש. כמה שווה הדירה בחולון? ת. אותה תשובה. ש. כמה שווה החנות בחוף הקשתות? ת. אותה תשובה. אני לא שמאית. ש. איך עשיתם את ההסכם הזה אם לא ידעתם כמה זה שווה? את אומרת שלקחת על עצמך את כל החובות, ואני מניח שהיית צריכה לקבל כנגד זה זכויות. ת. הבית שלו, הבית שלי, החנות שלי, החובות שלי,אז מה השאלה? ש. השאלה מתמטית. אם החנות בחוף הקשתות שווה לפחות 230,000 דולר והדירה בחולון גם שווה את הסכומים האלה, וכך גם הדירה באשדוד, איפה זה מסתדר מול זה שאת לקחת מליון וחצי חובות, כי אני מדבר על רכוש ששווה כפליים מהם? הדירה בבת ים נמכרה. ת. לא עשיתי חשבון. אני לא שמאית. לא יודעת מה לענות לך. (עמ' 16, ש' 8-23). עיון בדבריה אלה של התובעת מעלה כי, על פי גירסתה של התובעת אין לה כל ידיעה, באשר לשווים של נכסי המקרקעין, וגם בעת עריכת הסכם הגירושין לא היתה לה כל ידיעה, באשר לשווי נכסי המקרקעין. טענתה זו של התובעת, לא תאפשר לבית המשפט לקבל את גירסתה, אשר על פיה, במהלך הליך גירושין מבעלה אשר לווה בטינה ומריבות, הסכימה לקבל על עצמה חוב משכנתא בשווי של למעלה מ- מליון וחצי ₪, בתמורה לנכסים שעל שווים לא היה לה כל מושג, וזאת בלא ליווי עו"ד. מדובר בטענה בלתי סבירה בעליל, שלא ניתן יהיה לקבלה. זאת ועוד, כאשר נשאלה התובעת במהלך חקירתה, כיצד היה בכוונתה לשלם את כל חובות המשכנתא שהגיעו לסך של כ- 10,000 ₪ לחודש, השיבה, כי היא התכוונה לעשות כן, מכספי השכרת הדירה בחולון (עמ' 17, ש' 15) ומדמי השכרת החנות באשדוד (עמ' 17 ש' 19). דא עקא, שבמהלך חקירתה, ציינה התובעת כי, לא היתה בחנות משנת 2002 (עמ' 16, ש' 15), וכי דמי השכירות בגין החנות עמדו על הסך של 40,000 ₪ במשך שלוש שנים, (עמ' 13, ש' 4-8). קרי, כ - 1,000 ₪ לחודש, ובנוסף לכך עולה מהסכם שכירות משנת 99', שהוצג לבית המשפט ביום 19.8.07, שסך שכה"ד בגין הדירה בחולון הגיע ל- 730$ לחודש בלבד. מתוך האמור לעיל, עולה כי התובעת לא יכלה הוכיח שבעת עריכת הסכם הגירושין, ידעה שיעמדו לרשותה מקורות מספיקים למימון תשלום המשכנתאות הרובצות על הנכסים, ועובדה זו רק תחזק את חוסר ההיגיון בעריכת הסכם שבמסגרתו היתה אמורה לקבל נכסים בשווי לא ידוע בתמורה לכך, לקחת על עצמה לשלם חובות משכנתא בסכומים שלא היו בהישג ידה. בסיכומיו ציין בא כח התובעת, כי התובעת צירפה אישורים המוכיחים כי מאז חודש דצמבר 2002 היא משלמת לבדה משכנתאות בסכום של 12,130 ₪ ובמהלך השנים 2003-2009 שילמה 1,180,920 ₪. דא עקא, שעיון במסמך שכותרתו הוראה לחיוב חשבון מיום 1.12.97 (צורף כנספח לפני אחרון "להודעת על הגשת מסמכים" שהגיש בא כח התובעת מיום 19.8.07) מעלה כי, כבר באותו מסמך ניתנה הוראה לבנק טפחות למשכנתאות, לגבות את חוב המשכנתא מחשבונה של הגברתX, וזאת למימון המשכנתא שרבצה על הדירה בחולון. מדובר כאמור בהוראת חיוב משנת 97', ובהוראות חיוב זו יש כדי להעיד שעוד בטרם עריכת הסכם הגירושין, נגבו כספי המשכנתא מחשבונה של התובעת ולא מחשבונו של מרX, ולפיכך בעובדה שעד לאחרונה שולמו חובות המשכנתא מחשבונה של גב'X, לא יהיה כדי להוכיח את אמינותו של הסכם הגירושין, שנערך שנים לאחר מכן. ההיגיון הכלכלי שבהסכם הגירושין במהלך החקירה שבפני ציינה התובעת כי לאחר החתונה עם מרX, רכשו השניים בשנת 1983 דירה בבת - ים, בשווי של 40,000$ שמתוכם שולמו 7,000 $ מתוך חסכונות של השניים והיתרה שולמה באמצעות לקיחת משכנתא, ועזרה מהוריו של מרX כן ציינה כי בהמשך רכשו השניים את הדירה ברח' מפרץ שלמה בחולון, וזאת מכספי מכירת הדירה בבת ים, מכספי משכנתא וממשכורתם, ולאחר מכן נרכשה הדירה ברח' הסחלב 26 באשדוד, מכספי משכנתא בלבד. בנוסף ציינה כי, בשנת 97' רכשו השניים את החנות בחוף הקשתות באשדוד, כאשר המימון היה מתוך משכנתא מבנק טפחות, ששולמה על ידה וע"י מרX וחלק מהון עצמי של השניים. (עמוד 9 ש' 8, עד עמ' 11 ש' 15 לפרו'). מתוך האמור לעיל, עולה כי על פי גירסת התובעת כל נכסי המקרקעין שהיו בבעלותה ובבעלותו של מרX נרכשו מתוך כספים משותפים שצברו השניים, מתוך עזרה של הוריו של מרX, ומתוך משכנתאות ששולמו על ידי שניהם. בנסיבות אלה, לא הצליחה התובעת להסביר, מדוע הסכים מרX לוותר לטובתה על כל הרכוש שצבר במשך למעלה מ- 15 שנות נישואין, ואשר לפחות מחציתם נצברו מכספי עמלו. יובהר לעניין זה, כי אי הסבירות בסוגיה זו רק מתחדדת לאור המפורט בסעיף 4 להסכם הגרושין שעל פיו המשיך מרX לשלם את חוב המשכנתא, אשר רבצה על החנות בחוף הקשתות. הדין והפסיקה סעיף 13 לחוק החוזים ( חלק כללי ) התשל"ג 1973 קובע כי חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל. כפי שצויין לעיל, קבע ביהמ"ש כי, הסכם הגירושין שנחתם בין התובעת למרX, היה מחוסר כל הגיון כלכלי, היות ששווי הנכסים שנמסרו לידי התובעת עלה בהרבה על שווי החובות שלקחה על עצמה. כן קבע ביהמ"ש לעיל, שהוכח בפניו שהתובעת ומרX גרים תחת קורת גג אחת, עובדים במקום עבודה אחד והם נוהגים זה בזה כבני זוג, וזאת בניגוד מוחלט לגירסתה של התובעת. בנוסף, הוכח בפני שבעת עריכת הסכם הגרושין שבמסגרתו על פי הנטען קיבלה התובעת את נכסי המקרקעין והמטלטלין, ובתמורה התחייבה לשלם חובות המשכנתא לא ידעה התובעת מהו שווי הנכסים שהיא מקבלת וכן לא יכלה להוכיח שהיה בידה לשלם את חובות המשכנתא . זאת ועוד ,בענייננו הוכח כי חובותיו של מרX כלפי הנתבעת נוצרו עוד בשנת 1999 , בשל אי עמידה בתשלומי דמי שכירות והוכח שהתובעת ידעה על הסכמי השכירות . בכלל נסיבות העניין , ולאור כל שפורט לעיל אני קובע, שככל שהדברים נוגעים לתביעה שבין התובעת לנתבעת ,הוכח בפני שהסכם הגרושין שנחתם בין התובעת לבין מרX נחתם למראית עין בלבד או לכל הפחות נכשלה התובעת מלסתור הטענה כי אין מדובר בהסכם שנחתם למראית עין. לאור זאת יהיה מקום לדחות תביעתה של התובעת להצהיר שנכסי המקרקעין והמטלטלין הינם בבעלותה המלאה. בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 6295/95 סולקה בוחסירה ואח' נ' רות בוחסירה ואח' פד"י נ 1 259 נקבע בין היתר כדלקמן : "סוליקה היא אמם של המערער 2, מרדכי בוחסירה (להלן - מרדכי), ושל אהרון. רות נשואה לאהרון. בין סוליקה, מצד אחד, לבין אהרון ורות, מצד שני, נכרת ביום 11.6.90החוזה. בחוזה זה התחייבה סוליקה למכור לאהרון ורות דירה כמפורט בחוזה תמורת 000, 60דולר. המדובר בדירת המגורים של סוליקה. לאחר שנחתם החוזה דווח על כך למס שבח מקרקעין על-ידי עורך הדין שערך את החוזה, ואולם הזכויות בדירה לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין על שם רות ואהרון. בינתיים, פרץ סכסוך בין בני הזוג. ביום 27.9.93נרשמה הערת אזהרה לטובת מרדכי, על סמך תצהיר שלפיו ניתנה לו הדירה במתנה. מאוחר יותר, ביום 4.5.94, נרשמה לבקשת רות הערת אזהרה בהסתמך על החוזה. המערערים עתרו לבית המשפט קמא וביקשו כי יצהיר שהחוזה הינו חוזה למראית עין וכי יורה לרשם המקרקעין, המשיב 3, למחוק ת הערת האזהרה שנרשמה לבקשת רות. לטענתם, מדובר בחוזה למראית עין שדינו בטלות. התמונה המתקבלת ממכלול הראיות היא,שמלכתחילה לא הייתה כוונה להעביר כל זכויות בדירה אל המשיבים. כל שנעשה על-ידי כל הצדדים המעורבים לא היה אלא חתימה על חוזה למראית עין, כדי שניתן יהיה להציגו לבנק, ואז יוכלו המשיבים, בהסתמך עליו, לקבל הלוואה. ביחסים הפנימיים בין סוליקה למשיבים לא התכוונה זו להעביר אליהם זכויות בדירה, ואלה לא התכוונו לקבלן. בהתאם לכוונתם זו, לא שולמה על-ידי המשיבים לסוליקה כל תמורה בעבור הדירה, לא נעשו פעולות להעברת החזקה בדירה אל המשיבים ולרישום הזכויות בה על שם המשיבים. רק כעבור כארבע שנים מיום חתימת החוזה, אשר כל העת התייחסו אליו הצדדים לו כאל אות מתה, ולאחר שנתגלע קרע בין רות לאהרון, פנתה רות בבקשה לרישום הערת אזהרה. .7התוצאה היא שדין הערעור להתקבל. פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל, ומוצהר בזה שההסכם מיום 11.6.90הינו חוזה למראית עין. את הערת האזהרה על הדירה, שנרשמה לבקשתה של רות, יש למחוק." מתוך האמור בפסק הדין בעניין סוליקה אבוחסירה כפי שצוטט לעיל עולה כי דינה של הערת אזהרה שנרשמה על בסיס חוזה שנכרת למראית עין בלבד להמחק , ומכן שבענייננו כאשר לכל פחות לא יכלה התובעת לסתור הטענה שהסכם הגרושין עליו חתמה נחתם למראית עין בלבד לא ניתן יהיה כאמור להעתר לתביעתה ולהצהיר כי היא הבעלים החוקי על נכסי המקרקעין והמיטלטלין. בנוסף לאמור לעיל לא יהיה מקום גם להורות על ביטול העיקולים שהטילה הנתבעת על הנכסים וזאת על אף שעל חלק מנכסי המקרקעין נרשמה הערת אזהרה לטובת התובעת . סוף דבר התביעה נדחית . התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט הכוללות שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪, בתוספת מע"מ . חוזהגירושיןהסכם גירושיןלמראית עיןביטול חוזה