קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השבת היטלי פיתוח - סמכות עניינית: בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין תיקון התביעה, בתיק בו רוכשי מגרשים בשכונת "נעורים" בעיר ערד, בעיקר תביעתם, טוענים שלא נשלמו בה עבודות הפיתוח. רקע 1. המשיב 1 ביחד עם 85 אחרים (להלן: "הדיירים"), הגישו תביעה כנגד מינהל מקרקעי ישראל הוא המבקש (להלן: "המינהל") וכן כנגד המשיבים 2-3, (להלן בהתאמה: "מבני תעשיה" וכן "העירייה"), תביעה בה עתרו למתן צו עשה להשלמת עבודות הפיתוח בשכונת "נעורים" בערד, לפסיקת פיצויים בהיקף של 1,000,000 ₪ ולהורות על השבת היטלי ביוב שנגבו. ברקע הדברים, מכרזים בשיטת "בנה ביתך" בעיר ערד במהלך השנים 1997-2000. עקרונות המכרזים היו חתימת חוזה פיתוח עם המנהל וחוזה תשתית מול מבני תעשייה. חוזה הפיתוח הסדיר את הליך בניית יחידות הדיור בידי הזוכים במכרז וחוזה התשתית הסדיר את אחריות החברה המפתחת לביצוע עבודות הפיתוח בשכונה. טוענים הדיירים כי המינהל, מבנה תעשייה והעירייה לא מילאו אחר הנדרש מהם בהסכמי הפיתוח, כלומר סיום עבודות הפיתוח בשכונה בתוך 5 שנים ומצב הדברים הינו שעבודות הפיתוח רחוקות מסיום כמפורט בחוות דעת שצורפו. טענת ההגנה המרכזית הינה שלא ניתן להשלים את עבודות הפיתוח כל עוד הקצאת המגרשים לא באה לסיומה ולאור מצב אכלוס השכונה. הבקשה לסילוק על הסף ותמצית טענות המינהל 2. לטענת המינהל, הסעדים המבוקשים בכתב התביעה המתוקן עולים בשווים על תקרת הסמכות של בית המשפט השלום ולפיכך יש להורות על סילוק התביעה על הסף או להורות על תיקון התביעה. טוען המינהל כי כתב התביעה כולל שלושה סעדים: הראשון, פיצויים בסך 1,000,000 ₪, סעד המבוקש בשל ירידת ערך דירות הדיירים. השני, השבת סך של כ-1.6 מליון ₪ שהינו היטל ביוב אשר הדיירים מבקשים השבתו על הצד הנמוך. השלישי, צו עשה להשלמת עבודות הפתוח, עבודות אשר בהתאם לחישוב המינהל היקפן לכל הפחות 6 מליון ₪. סה"כ ולפיכך, עומדת התביעה על קרוב לתשעה מליון ₪, היקף הרחוק מגבול הסמכות העליון של בית המשפט השלום. לא זו אף זו, טוען המינהל כי שוויה האמיתי של התביעה, אם בית המשפט ייפרש את צו העשה במובן הרחב של פיתוח חלקים בלתי מאוכלסים בשכונת "נעורים" בערד, עומד על כ - 70,000,000 ₪. תמצית תשובת הדיירים 3. משיבים הדיירים כי הסעד של החזר היטלי הביוב ששילמו מצוי בסמכותו של בית המשפט השלום ולא בסמכות ועדת הערר, שכן אין מדובר בעתירה כנגד גביית ההיטל אלא בתביעה להשבת היטל ששולם. מוסיפים הדיירים כי פיצול הדיון בפני בית המשפט מחד וועדת הערר לענייני ביוב מאידך, יביא להתדיינות כפולה ללא צורך ועל ערכאה אחת לדון בכל ההיבטים המשפטיים העולים מהתביעה ובית המשפט האזרחי מוסמך לדון בשאלת החזר היטל הביוב ששולם. אשר לשאלת השווי הכספי של השלמת עלויות הפיתוח, טוענים הדיירים כי מדובר בסכום קטן בהרבה מהערכת המינהל אולם בכל מקרה, מדובר בעניין הנוגע לשימוש וחזקה במקרקעין הנתון לבית המשפט השלום, יהיה השווי אשר יהיה. לסיכום טוענים הדיירים כי הם מגבילים את הסעדים המבוקשים לסך של 2.5 מליון ₪ שהינו גבול הסמכות של בית המשפט השלום. תשובת המינהל לתשובת הדיירים 4. טוען המינהל בתשובתו כי המבחן הקובע לשאלת הסמכות העניינית הינו מבחן הסעד והדיירים מתחמקים מפירוט שווי תביעתם שכן פירוט היה מראה בבירור כי אין סמכות לבית המשפט השלום והכחשות הדיירים סתמיות. לטענת המינהל, ככול שהמומחה מטעם התובעים טוען כי בוצעו בפועל רק 60% מעבודות הפתוח הרי שווי צו העשה להשלמת עבודות הינו לפי 40% שנותרו במכפלת שווי העבודות כולן, דבר שעובר באופן ברור את תקרת הסמכות של בית המשפט השלום. דיון 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל הבקשה ולהורות על סילוק על הסף בדרך של מחיקת התביעה ובדגש על נושא פיצול הסמכות העניינית בין הגורמים המוסמכים, כפי שיפורט בגוף ההחלטה להלן. סמכותו של בית המשפט השלום 6. סעיף 51(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 (להלן- "חוק בתי המשפט"), קובע כי לבית-משפט השלום סמכות לדון באלה:   "(2) תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך או הצמדה התובענה איננה כספית ואינה ניתנת לאומדן בכסף. (3) תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שעניינן חזקה או שימוש במטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה....". המבחן אשר אומץ בפסיקה באשר לשאלת הסמכות הינו מבחן הסעד (ראו: ע"א 2846/03 ריצ'ארד נ' אלדרמן, פ"ד נט (3) 529 (29.11.04) והאסמכתאות שם). הדיירים אינם מכחישים את הסעד המפורש והברור, פיצויי בסך 1 מליון ₪ בגין ירידת ערך דירותיהם. הדיירים לא הכחישו את שווי חישוב הסעד של השבת היטל ביוב אשר לטענת המינהל עומד לפחות על 1.6 מליון ₪. שני סעדים אלו כשלעצמם עוברים מעל גבול סמכות בית המשפט השלום. אמנם, הדיירים טוענים בסיפא לתשובתם כי מעמידים הם את התביעה על גבול הסמכות, כלומר 2.5 מליון ₪, אולם לדיירים סעד נוסף שהינו צו עשה להשלמת עבודות הפיתוח בשכונה, ששוויו הכספי לא פורט. 7. המינהל העריך כי הסעד שעניינו צו עשה להשלמת עבודות הפיתוח, היקפו כ- 6 מליון ₪, אם לא מביאים בחשבון דרישת פיתוח של השכונה כולה, שאז מדובר בעבודות בהיקף כספי בשיעור של כ - 70,000,000 ₪. הדיירים לעומת זאת, טוענים כי המינהל מנוע מלטעון לשווי כספי שכן לשיטתו העבודות בוצעו רובן ככולן. בחינת טענות הצדדים מעלה כי יש לברר ולשום את שווי הסעד לפי הנטען בכתב התביעה ולא לפי טענות ההגנה, אולם התובעים לא פירטו כדבעי וכראוי את שווי היקף העבודות אלא טענו בפשטות כי הם פטורים מלעשות כן שכן מדובר בסעד של שימוש וחזקה במקרקעין, יהיה השווי אשר יהיה, טענה שאיני מקבלה ועיון בטענות הדיירים מעלה כי מדובר בהיקף שווי מהותי, בוודאי, היקף של מיליוני ₪. לפיכך, מסקנתי הינה שיש ממש בטענות המינהל באשר להערכת שווי הסעדים המבוקשים בסך כולל של כ-9 מליון ₪: פיצוי בגין ירידת ערך בסך 1 מליון ₪ + השבת היטלי ביוב בסך של כ- 1.6 מליון ₪ + צו עשה להשלמת עבודות הפתוח בשווי של כ- 6 מליון ₪. לפיכך ובהתאם למבחן הסעד, בית המשפט השלום אינו מוסמך לדון בתובענה. 8. המינהל מעלה קושי נוסף ברכיב התביעה הנוגע להשבת היטלי ביוב ששולמו. הדיירים הגישו ביום 3.9.07 את בש"א 3860/07, בקשה בה התבקש בית המשפט להורות על הארכת המועד להגשת ערר לועדת הערר לענייני ביוב, כאשר כבר אז חששו הדיירים כי איחרו את המועד להגשת הערר בפני ועדת הערר. טוענים הדיירים כי למרות הלכת רע"א 2425/99 עיריית נס ציונה נ' י.ח. ייזום והשקעות פ"ד נד(4) 481, (להלן: "הלכת ייזום"), שקבעה כי הסמכות הייחודית נתונה לועדת הערר לענייני ביוב, "נפערו סדקים" בהלכה זו ובהלכות מאוחרות יותר נקבע כי תביעות השבת כספים נתונות לסמכות בית המשפט האזרחי לפי השווי. לטעמי, ספק אם טענת הדיירים לסמכות בית המשפט האזרחי, אכן עולה בקנה אחד עם הלכת ייזום, (ראו גם: רע"א 3993/05 ש.א.ב. נ' עיריית באר שבע , כב' השופט רובינשטיין, 25.5.06 והערותיו הנוקבות בשאלת פיצול הסמכות העניינית בין גורמים שונים בסוף החלטתו). בכל אופן על הקושי שנוצר נוכח עמידת הדיירים על בירור טענת השבת היטל הביוב, בבית המשפט האזרחי, אעמוד להלן. חוסר סמכות 9. קובעת הוראת סע' 79 לחוק בתי המשפט בזו הלשון: "79. סעד בשל חוסר סמכות [ב/37] (א). מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם. (ב). בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר ענין כאמור, לא יעבירנו עוד". לכאורה, לאחר שביהמ"ש השלום מצא שהתביעה אינה בסמכותו, עליו לשקול העברתה לבית המשפט או בית הדין שבסמכותו מצויה התובענה אשר לא יעבירנו עוד, כמפורט בס"ק 79(ב). לפיכך, על בית המשפט לשקול מיהו הגורם אליו יש להעביר התובענה: בית המשפט המחוזי? ועדת הערר לענייני ביוב? גורם אחר? כפי שאפרט, מצאתי להפעיל את שיקול דעתי, להורות על מחיקת התביעה ולהותיר לדיירים לשקול צעדיהם, ומבלי לחסום את הגורם אליו תועבר התובענה בשל הכלל של "לא יעבירנו עוד". 10. למסקנתי הגעתי, בין היתר בשל הקושי הנובע מעילת השבת היטל הביוב. כפי שפורט לעיל, טוענים הדיירים כי מסורה בידי בית המשפט האזרחי הסמכות לדון בהשבת היטלי ביוב. לעיל פירטתי את הספק שיש להטיל בטענה זו לאור הלכת ייזום ומשמעות ההוראה על העברת התיק כפי שהוא לבית המשפט המחוזי, שהינה יצירת מחסום עתידי ולאור הוראת סע' 79 (ב) שהינה: "... לא יעבירנו עוד", דבר שיביא לכך שבית המשפט המחוזי יאלץ לדון בנושא המסור לועדת הערר לענייני ביוב. בנוסף, מצאתי קושי בהעברת התובענה כפי שהיא לבית המשפט המחוזי בשל הסעד האמיתי והמהותי שמבקשים הדיירים, שאינו השבת היטלי ביוב או פיצוי ירידת ערך אלא דרישה להמשך עבודות הפיתוח ורצונם של הדיירים בשינוי ההחלטה המנהלית העקרונית של המינהל והעירייה, החלטה שלא להקצות משאבים עד גמר הקצאת המגרשים בשכונה, כלומר הסעד המהותי הינו תקיפת שיקול הדעת המנהלי, דבר שהובלע בכך שהתביעה בנוגע לעילת צו העשה לא פורטה כראוי. 11. לפיכך, מצאתי כי יש ממש בבקשת המינהל. עסקינן בתביעה שבהתאם למבחן הסעד, אינה בסמכות בית המשפט השלום, אולם יש קושי מעשי בהעברתה לבית המשפט המוסמך, שכן אין הדבר חד משמעי, לאיזה בית משפט או בית דין להעבירה. לפיכך, דין הבקשה להתקבל ואני מורה על מחיקת התביעה, דבר שיאפשר לדיירים לשקול תביעתם והסעדים המבוקשים ולפנות לבית המשפט או בית הדין המוסמך כפי שימצאו לנכון. סיכום 12. המינהל הגיש בקשתו ולפיה יש להורות על סילוק התביעה על הסף בשל שווי התביעה העולה על סמכות בית משפט השלום ובשל הכללת סעדים המצויים בסמכותה של ועדת הערר לענייני ביוב כמו גם היעדר פירוט עילות התביעה. בהחלטה זו מצאתי כי יש ממש בטענות המינהל וכי בהתאם למבחן הסעד, היקפה הכספי של התביעה קרוב לסך של 9 מליון ₪, אולם משיקולים מעשיים כפי שפורטו, מצאתי שלא להפעיל סמכותי בהתאם לסע' 79 לחוק בתי המשפט אלא להורות על מחיקת התביעה, דבר שיאפשר לדיירים לשקול צעדיהם ולפנות בבקשת סעד, כפי שימצאו לנכון לערכאה המוסמכת. לפיכך אני מורה על קבלת בקשת המינהל ומורה על מחיקת התביעה. בנסיבות העניין מצאתי שלא לעשות צו להוצאות. סמכות ענייניתאגרות והיטלי פיתוח