סעיף 16 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובע כי: "הייתה התביעה לסכום הכסף, יפורש בכתב התביעה הסכום הנתבע במדוייק". קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת כימות תביעה: בפני בקשה מטעם הנתבעת (להלן:"המבקשת") להורות לתובע (להלן:"המשיב"), לכמת את עילות תביעתו, במובחן ובמדויק, כך שסכומו הכולל והסופי עליו העמיד המשיב את תביעתו "מטעמי אגרה" לא יעלה על 2,000,000 ₪ . בנוסף, הנתבעת מבקשת הארכת המועד להגשת כתב הגנה מטעמה, עד לאחר תיקון כתב התביעה ע"י המשיב בהתאם למבוקש בבקשה. עפ"י כתב התביעה, בספטמבר 2000 הוסכם בין התובע לבין הנתבעת, בעל פה, כי התובע יסייע לנתבעת כמתווך ומפשר במשאים ומתנים ובמחלוקות שונות בין הנתבעת לבין בעלי ו/או מפעילי תחנות, במטרה לסיימם בפשרה או בהסכם להמשך פעילות התחנה ברשת סונול. עפ"י הסכם הסיוע (להלן:"הסכם הסיוע"), היה התובע זכאי לתגמול "על פי הצלחה" כאשר משמעה חתימת הסכם עם סונול לגבי התחנה בה סייע. זאת ועוד; בתחילת שנת 2001 נחתם הסכם בין התובע לנתבעת, שהסדיר את פעילות התובע בתחום המאבק בתחנות פיראטיות. תמצית טענות המבקשת: המשיב טוען, כי בגין פעילותו האחת, במסגרת "הסכם הסיוע" זכאי הוא לסכום כולל של 2,489,423 ₪ . ובגין פעילותו השנייה, במסגרת מאבק בתחנות תדלוק פראטיות; זכאי הוא לסכום של 1,068,513 ₪, בגין שתי בונוסים שלא שולמו לו ע"י המבקשת. חיבור הסכומים הנתבעים בגין שתי עילות התביעה כאמור עולה לכדי 3,566,935₪ ,אלא שבמסגרת התביעה העמיד המשיב את תביעתו "מטעמי אגרה" על סך של 2,000,000 ₪ בלבד. המבקשת טוענת, כי חרף הפחתת סכומה הכולל של התביעה בלמעלה ממיליון וחצי ₪, לא טרח התובע לפרט על אילו עילות מעילות התביעה הוא מוותר או לחלופין, לא הפחית את סכומי האגרה בגין כל אחת מעילות התביעה הנטענות, באופן שסכומם המצרפי יהיה שווה לסכום התביעה בפועל. התנהלות המשיב במקרה דנא, אינה עומדת בדרישות התקסד"א והיא פוגעת בזכויותיה הדיוניות של המבקשת וביכולתה להתגונן כראוי מפני התביעה. בבקשתה נסמכת המבקשת על החלטות; ת"א (מחוזי חי') 790-05-09 נירוסופט תעשיות בע"מ נ' ימית סינון וטיפול במים בע"מ; (להלן:"עניין נירוסופט") ות"א (שלום חי') 7017/08 צייג נ' ליפמן . החלטות אלו עמדו על הטעמים העומדים בבסיס החובה המוטלת על התובע, לכמת את עילות התביעה במצבים בהם "מוותר" התובע על חלק מן הסכום הנתבע מטעמי אגרה. אין המבקשת יודעת מה גובה הסכום הנתבע ממנה בגין כל אחת מהעילות, אשר מפניהן עליה להתגונן. אף שסכומם המצטבר של עילות אלו עולה כמעט כפליים על הסכום שנתבע. המדובר בעילות שונות הנשענות על תשתית עובדתית וראייתית נפרדת אשר בירור כל אחת ואחת מהן, צפוי להשית על המבקשת הוצאות לא מבוטלות. הכללתן של העילות שהתיישנו במסגרת התביעה, אינה אלא נקיטה ב"שיטת מצליח", שהרי אף אם תדחנה העילות מחמת התיישנותן- לא הפסיד המשיב דבר. (לעניין ההתיישנות,המבקשת תצרף בקשה נפרדת יחד עם כתב ההגנה). לטענת המבקשת בענייננו, לולא "הפחית" המשיב את סכום תביעתו "מטעמי אגרה" כאמור, הייתה מתבררת התביעה מבחינת הסמכות העניינית, בבית המשפט המחוזי. במצב דברים זה, לא רק שהמשיב "זוכה" בבירור חלק מעילות התביעה ללא ששילם בגינן אגרה, אלא שאף שהוא מטיל על ביהמ"ש , בירור תביעה שמבחינת היקפה המהותי, כלל אינה מצויה בסמכותו העניינית. תמצית טענות המשיב: ההחלטות עליהן נסמכת המבקשת בבקשה אינן משקפות את הדין הנוהג ואת ההלכה הפסוקה. ההלכה הפסוקה, המעוגנת בפסקי דין של ביהמ"ש העליון, ומיושמת תדיר בפסקי דין רבים של בתי משפט מחוזיים ובתי משפט שלום, מאפשרת להגביל את סכומה הכולל של התביעה, מטעמי אגרה, גם א מדובר במספר עילות תביעה, וגם כאשר סכומם הכולל של הנזקים הנטענים בעילות התביעה השונות עולה על סכום התביעה לצרכי אגרה, כפי שהוגשה התביעה דנן. לטענת המשיב, במקרה דנן אין בתביעה כפי שהוגשה, כדי לפגוע ביכולתה של המבקשת להתגונן כראוי או קיפוח זכויותיה הדיוניות; ואין בתיקון המבוקש אם יבוצע כדי להשפיע עליהם. עניינה של המבקשת הוא לסרבל את ההליך להאריכו ולהתיש את המשיב. המשיב נסמך על שתי החלטות שלטענתו הינן הדין הנוהג וההלכה הפסוקה; כפי שנקבע בת.א. (מחוזי ירושלים) 1074/96 איזיקאל ואח' נ' שיכון ופיתוח, ; החלטה זו אושרה ע"י ביהמ"ש העליון, ברע"א 2112/97 שיכון פיתוח לישראל בע"מ נ' אזיקיאל ואח', . ובעניין נוסף רע"א 6628/97 משהב נ' יזגון, . לטענת המשיב משתי החלטות אלה של ביהמ"ש העליון, ניתן ללמוד בבירור כי הגבלת סכום התביעה מטעמי אגרה,מבלי לנקוב בסכום מוקטן לגבי כל סעיף תביעה בנפרד, אפשרית, ואין בה, לכשעצמה, כדי להוות "טקטיקה פסולה" או אסורה. המשיב סבור כי פסק דין של ביהמ"ש העליון, גם במותב יחיד, הינו בהחלט הלכה מחייבת. המקרה דנן, שונה מעניין נירוסופט; שם דובר במספר "אירועי נזק", שהנזק בהם נאמד ע"י התובע, כפי הנראה באופן "מרחיב". בענייננו, המצב שונה; מדובר עקרונית בשני סיפורים עובדתיים, אין מדובר "באמדן ספקולטיבי" של "נזק כללי", אלא בחישוב של תמורה חוזית נטענת, על פי כללי החישוב שבהסכמים הרלוונטים. במקרה דנן אין "ניפוח" אלא הקטנה של סכום התביעה, מטעמי אגרה. עוד טוען המשיב, כי בין אם יתוקנו הסכומים הספציפיים בעילות השונות ובין אם לא, תידרש המבקשת לאותן עובדות וטענות ולאותן טענות הגנה בדיוק. מאידך, קבלת הבקשה תקפח את זכויותיו של המשיב בו הוא ייאלץ לבחור בין עמידה על מלוא זכויותיו ותשלום אגרה מוגדל, לבין ויתור על חלק מתביעתו. בתשובה לתגובה מוסיפה המבקשת וטוענת כי: עיון בתגובת המשיב מלמד, כי המשיב התעלם לחלוטין ממרבית הנימוקים עליהם מיוסדת בקשת הכימות, וכלל לא להתייחס לדיון המהותי בסוגיה. עיון בשתי ההחלטות אליהן הפנה התובע בתגובתו, אשר ניתנו לפני למעלה מעשור שנים, במסגרת בקשות רשות ערעור ובדן יחיד, מלמד, כי ביהמ"ש העליון לא דן בטעמים השונים העומדים בבסיס החובה לכמת את עילות התביעה והסתפק בנימוק פרוצדוראלי שנגע לנסיבותיו הספציפיות של המקרה אשר נדון בפניו. ניתנו ע"י בתי המשפט השונים החלטות רבות ומנוגדות חלקן הגדול אף לאחר נתינתן של ההחלטות בעניין איזיקיאל ובעניין משהב- בהן נקבע, כי התובע חייב לכמת את עילות תביעתו, מקום בו הוא מפחית את סכום התביעה "מטעמי אגרה" , תוך דיון בטעמים השונים העומדים בבסיס חובה זו. בניגוד לתיאורו של המשיב, החלטת ביהמ"ש בעניין נירוסופט, לא ניתנה תוך התעלמות מוחלטת מן "ההלכה המחייבת " נהפוך הוא, בשתי החלטות אלו, דנו בתי המשפט באופן מקיף ויסודי בסוגית הכימות תוך בחינת מכלול הטעמים והתכליות העומדים בבסיסה. בנירוסופט ניתנה החלטת ביהמ"ש לאחר שנתקבלה עמדת המדינה בסוגייה, לפיה יש לחייב תובע לכמת את עילות תביעתו מקום בו הוא מפחית את סכום התביעה "מטעמי אגרה". אין ממש בטענת המשיב כי קבלת בקשת הכימות תקפח את זכויותיו וזאת מהטעמים הבאים: 1- המשיב עצמו ויתר על חלק מתביעתו, כאשר הפחית את סכום התביעה בפועל "מטעמי אגרה". 2- המשיב אינו חייב למחוק חלקים מתביעתו, אלא להפחית כל אחת מעילות התביעה באופן יחסי כך שסכומן יהיה שווה לסכום הנתבע בפועל באופן בו לא יידרש לוותר על אף אחת מהעילות. 3- המשיב לא מצוי באמת "בחסרון כיס" הייתה פתוחה בפניו הדרך לבקש פטור מתשלום אגרה. זאת ועוד; המשיב הגיש תביעה דומה נגד חברת "פז" בת"א 18207-01-10 שם הועמד סכום התביעה על סך 8,000,000 ₪. כאשר סבור היה התובע כי טענותיו מבוססות, לא היסס להגיש תביעה בהיקף רב בהרבה מתביעה דנא ואף נשא באגרה הנדרשת. ניסיונו של המשיב להשחיר את פניה של המבקשת ולטעון כי מטרתה לסבך את ההליך אינה ראויה. וזאת חרף החלטת ביהמ"ש מיום 3.10.10 לפיה היה על המשיב להגיש תגובתו תוך 20 יום אך המשיב הגיש רק ביום 15.11.10 כשלושה שבועות לאחר המועד. זאת מבלי שטרח לקבל את אישורו של ביהמ"ש. די באיחור זה כשלעצמו כדי להצדיק את מחיקת תגובת המשיב לבקשת הכימות. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל מהנימוקים כדלקמן: סעיף 16 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובע כי: "הייתה התביעה לסכום הכסף, יפורש בכתב התביעה הסכום הנתבע במדוייק". בענייננו, המשיב מסתמך על שתי החלטות שניתנו בבית המשפט העליון. בהחלטה ברע"א 2112/97 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' אזיקיאל ואח', ; אין בחינה יסודית של סוגיית הכימות על היבטיה השונים; אלא ההחלטה מתייחסת לנסיבות הערעור הספציפי שנדון בפני ביהמ"ש. זאת ועוד; בהחלטה שם קבע כב' השופט י' טירקל כי "...אם יתעורר צורך בפירוט, למטרת חלוקת סכומי הפיצויים בין המשיבים מס' 1, בינם לבין עצמם, ניתן יהיה לחזור ולפנות בעניין זה לבית המשפט". כלומר- ההחלטה לא היוותה "סוף פסוק" גם באותו מקרה ספציפי ולא ניתן ללמוד ממנה על הסוגייה המשפטית בכללותה. בסעיף 44 לכתב התביעה טוען המשיב כי, "...סך הסכומים המגיעים לתובע מכח הסכם הסיוע עמד על 1,693,449 ₪ נכון לסוף אוגוסט 2003, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום הגשת תביעה זו עומד סכום זה על 2,498,423 ₪ ". בסעיף 48 לכתב התביעה נטען כי, "סך הסכומים המגיעים לתובע בגין הסכם הפיראטיות, נאמד אפוא, למועד הגשת תביעה זו, ב- 3,566,935 ₪ (כאמור- מדובר באומדן משום שהסכום כולל הפרשי הצמדה וריבית ואילו חלק ממועדי ההסכמים אינו בידיעת התובע)". וכן בסעיף 51 לכתב התביעה נטען כי ,"מטעמי אגרה מעמיד התובע את תביעתו על 2,000,000 ₪" . במקרה דנן, מדובר על אירועי נזק נפרדים ושונים; תביעה לסעד אחד, כספי במהותו, הכולל שני ראשי נזק. לא ברור על אילו סכומים מוותר המשיב בתביעתו, מתוך אותם הסכמים שנחתמו הן בהסכם הסיוע והן בהסכם תחנות דלק פיראטיות. מאחר והיו כמה הסכמים לגבי כמה תחנות ובמועדים שונים, על המשיב לפרט במדויק מה הוא הסכום שלטענתו על המבקשת לשלם לו, בעבור כל הסכם נטען, כך שסכום התביעה לא יעלה 2,000,000 ₪ . יפים לעניין זה דברי כב' השופטת חני הורוביץ, בתא(חי') 790-05-09 נירוסופט תעשיות בע"מ נ' ימית סינון וטיפול במים בע"מ; שם נקבע בין היתר כי, "השארת מספר עילות תביעה המבוססות על אירועי נזק נפרדים ושונים מבלי לכמת את סכומי התביעה הנתבעים ולהעמיד את מצרפם, על הסכום בגינו הועמדה התביעה כולה ושולמה האגרה, יש בה משום פגיעה ממשית שאינה הולמת את התכליות שפורטו לעיל". ( וכן ראה לעניין זה ב-עב (ב"ש) 1282/09 יוליוס מלק נ' מדינת ישראל- הקריה למחקר גרעיני) . לאור מכלול הנסיבות; ולאור האמור בבקשה ובתשובה לתגובה, יש מקום בנסיבות המקרה שבפנינו להעתר לבקשה. לפיכך, על המשיב לכמת את תביעתו ולציין לגבי כל רכיב ורכיב מכתב התביעה מהו הסכום הנתבע בגינו, לאחר שסכום התביעה הופחת לצרכי אגרה . המשיב יגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו. לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל. המשיב יישא בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים. כימות תביעה