מה נחשב לשון הרע ? ביהמ"ש ניתח את ארבעת השלבים לניתוח לשון הרע ותוצאותיה. שלב ראשון - פירוש הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ושאיבת המשמעות העולה ממנו עפ"י אמות מידה מקובלות על האדם הסביר. הפרשנות מבוססת הן על המובן הפשוט של דברי הפרסום והן על האמור "בין השורות". שלב שני - יש לבחון, אם עפ"י משמעות זו מדובר ב"לשון הרע" לפי סעיף 1 לחוק ואם התקיים "פרסום" כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. שלב שלישי - יש לבחון את תחולת ההגנות השונות. שלב רביעי - אם ממלא הפרסום את תנאי שלושת השלבים הקודמים. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע (להלן: "החוק") קובע: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם. (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו. (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו. (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית". לעניין הפרשנות המסורה לבית המשפט בכל הנוגע לפירוש ביטוי או אמירה אם עולים הם כדי לשון הרע כמשמעה בסעיף 1 לחוק דנן נקבע בע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג (2) עמ' 334, בעמ' 337 - 338, כדלקמן: "ההלכה היא שאין חשיבות לשאלה מה היתה כוונתו של המפרסם מחד, ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים, מאידך. המבחן הקובע הוא מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים..." לעניין זה ראה גם: ע"א 334/89 רבקה מיכאלי נ' בלה אלמוג, פד"י מו (5) עמ' 562. ע"א 3199/93 יוסף קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ פ"ד מט (2) 843, 856. וכן ספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע, נבו הוצאה לאור בע"מ, תשנ"ז - 1997, שם נכתב בעמ' 110: "כאמור, לפרסום הפוגע יינתן המובן שייוחס לו על ידי "האדם הסביר". עקרון זה מעורר את השאלה, האם "האדם הסביר" הוא האדם הממוצע מתוך כלל הציבור, או שמא יש מקרים שבהם "האדם הסביר" ישקף ציבור מצומצם יותר. הכלל שנפסק לעניין פרשנות הפרסום הוא, שהפרסום יפורש על פי המשמעות המקובלת בציבור כולו ועל פי הבנתו של "האדם ברחוב" או "האדם הרגיל", ש"איננו המשכיל ביותר או האיש הירוד ביותר מבחינת התפתחותו". ביהמ"ש העליון בע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי ואח' תק-על 2004 (1) 3687 מפי כב' השופטת פרוקצ'יה ציין כי הגדרת "לשון הרע" בחוק היא הגדרה רחבה, הנבחנת בהתאם לסטנדרט של אדם סביר, ולצידה קבועות ההגנות. הגנות מוחלטות - בסעיף 13 לחוק, הגנת "אמת בפרסום" המחייבת קיום רכיב של "עניין לציבור בפרסום - בסעיף 14 לחוק והגנות תום הלב - בסעיף 15 לחוק. ניתוחלשון הרע / הוצאת דיבה