קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נימוק דחייה שלא הועלה בהזדמנות ראשונה: 1. להלן החלטתי בבקשת התובעת למחיקת טענות אשר הועלו בכתב ההגנה מטעם הנתבעת. 2. אין חולק כי במועדים הרלוונטיים לתביעה היתה התובעת מבוטחת באמצעות הנתבעת בפוליסה לביטוח סיעודי (להלן: "הפוליסה"). התובעת טוענת כי היא חלתה, בין היתר, במחלת טרשת נפוצה והחל מיום 22.5.07 היא הפכה להיות סיעודית, ועל כן היא זכאית לתגמולי הפוליסה. כשלוש שנים לפני הגשת התביעה פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לתשלום תגמולי הפוליסה, אולם, במכתבה מיום 27.11.07 דחתה הנתבעת את הדרישה בנימוק של הסתרת מידע על מצב רפואי קודם בכוונת מרמה וזאת בהתאם לסעיף 7 ג' 1 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "מכתב הדחייה"). 3. ביום 12.4.10 הגישה התובעת תביעה דנן בעילה חוזית ובה היא מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום תגמולי הפוליסה בסך של 158,441 ש"ח עבור התקופה של 31 חודשים עובר להגשת התביעה. 4. לטענת התובעת יש למחוק מכתב ההגנה של הנתבעת מספר טענות הואיל והן לא הועלו בהזדמנות הראשונה במסגרת מכתב הדחייה. בנדון נקבע בהנחיות המפקח על הביטוח כפי שאומצו בהלכה הפסוקה, כי על חברת הביטוח להעלות בהזדמנות הראשונה את נימוקיה לדחיית תביעת המבוטח והיא לא תוכל להסתמך על נימוק שלא עלה באותה הזדמנות. ואלה הן הטענות שהתובעת מבקשת למחוק אותן מכתב ההגנה: הטענה בסעיף 2 לכתב ההגנה בפרק "טענות מקדמיות", לפיה, בניגוד לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 התובעת לא צירפה חוות דעת רפואית לכתב התביעה ולפיכך אין כל הוכחה כי מצבה עונה על הגדרת מקרה הביטוח שבפוליסה. הטענה בסעיף 4 לכתב ההגנה בפרק "טענות מקדמיות", לפיה במקרה דנן עסקינן בבחינת מצב סיעודי. הטענה בסעיפים 5 ו-30 לכתב ההגנה לפיהם, החלטת המל"ל הקובעת לתובעת נכות יציבה בשיעור של 82% אינה מחייבת את הנתבעת. 5. הנתבעת הגישה תגובתה לבקשה בה נטען כי על אף תוקפן המחייב של הנחיות המפקח על הביטוח, אין ליישמן באופן גורף ודרקוני אלא יש לבחון כל מקרה לגופו. להנחיות הנ"ל נקבעה רשימה לא סגורה של 3 חריגים ומכל מקום, אי-קיום הנחיות המפקח על הביטוח אינה פוטרת את התובע מלהוכיח קרות מקרה הביטוח וקיום תנאי הפוליסה. מצב סיעודי הוא מצב רפואי ותפקודי המקים עילה מתחדשת מידי חודש בחודשו ולפיכך מקום בו בחרה התובעת שלא לצרף חוות דעת רפואית מטעמה, אזי היא מנועה מלטעון טענות שברפואה. 6. התובעת הגישה תשובתה לתגובת הנתבעת ולאחר ששקלתי מכלול טענות הצדדים ניתנת להלן החלטתי. 7. ביום 9.12.98 הוציא המפקח על הביטוח הנחיות לחברות הביטוח בזו הלשון: "3. מבוטח או צד ג' המגיש תביעה לחברות הביטוח (להלן: "התובע") זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו. הסברים ארוכים ושונים שנמסרו לתובע, בשיחות טלפון רבות ארוכות ומנומקות ככל שיהיו, אינן משנות את העובדה שללא מסמך כתוב בו מוצגת עמדתה של המבטחת, התובע אינו יכול להתייעץ עם גורמים מקצועיים ולפי כך גם אינו יכול לכלכל את צעדיו. "4. כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה. 5. על מנת שהתובע יוכל להתמודד עם טענת המבטחת הדוחה את תביעתו ואולי אף יצליח לשכנע אותה לשנות עמדתה, עליו לקבל עמדתה המפורטת בכתב". בהמשך רוככו ההנחיות לעיל והמפקח על הביטוח הוציא ביום 29.5.02 הנחייה נוספת, ולפיה: "חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה, רק מקום בו מדובר בעובדות או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה". בתי המשפט אימצו את ההנחיות לעיל בנימוק כי הן מתיישבות עם חובת תום הלב בניהול מו"מ לביצוע חוזה ביטוח ותורמות לצמצום אי-השיוויון הקיים בין המבוטחים לבין המבטחים. בנדון נפסק ב-בר"ע (מחוזי - ת"א) 1182/05 אסולין נ' הפניקס הישראלי, תק-מח 2005 (4) 766, כדלקמן: "מן המקובץ עולה כי חובת תום הלב בניהול משא ומתן בעת שנדרש ביצועו של חוזה ביטוח היא העומדת ביסוד ההנחיה ומטרתה לשים קץ לתופעה של מניעת מידע מן המבוטח ביחס לנימוקים לדחיית תביעתו או דחיית תביעות ללא הנמקה סבירה ו'שליפתן' של טענות מפתיעות בכתב ההגנה... 'מעבר לדרוש, אציין כי להשקפתי מטרת ההנחיה היא לחייב את המבטחת לבדיקה יסודית של כל תביעה, אותה היא שוקלת לדחות ובכך למנוע ניצול כוחה הכלכלי העדיף על פני המבוטח, אשר לא אחת מותש מהמשא ומתן העקר ומוכן להגיע להסדר פשרה שאינו משקף את נזקו וזכויותיו. אם אכן יפעלו המבטחות על-פי ההנחיה ויבדקו את העובדות באופן יסודי, יהיה בכך כדי למנוע הודעות דחייה בלתי מבוססות כפתח למשא ומתן בו יש לחברה יתרון ברור על המבוטח". גם בית המשפט העליון סמך את ידו על הנחיות המפקח על הביטוח לעיל וב-רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין, תק-על 2006 (ג) 1259, נפסק כדלקמן: "הנחיות אלו משקפות את המדיניות המשפטית שהוצגה לעיל בדבר ההגנה על המבוטחים וצמצום אי השיוויון בינם לבין המבטחת, הן אף עולות בקנה אחד עם עקרונות של יעילות משפטית, שכן מבוטח שבפניו תיפרש עמדה ברורה ומנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, יוכל להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית משפט לכך חשיבות מהיביטים שונים, של המבוטח ושל בתי המשפט כאחד". 8. כאמור, על-פי הנחיות המפקח על הביטוח, המבטחת מנועה להעלות נימוק לדחיית תביעת המבוטח שלא הועלה בהזדמנות הראשונה. דא עקא, לכלל זה נקבעו חריגים בפסיקה. ב-ת.א. (מחוזי-חיפה) 739/01, בש"א 12838/02 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, תק-מח 2002(4) 2366, נפסק כדלקמן: "הנחיות המפקח שני חלקים לה, באחד מורה המפקחת לחברות הביטוח לפרט את כל הטענות המשמשות אותן בעת שהן מחליטות לדחות תביעת מבוטח. חלקה השני של ההנחיה, בהטלת סנקציה על חברות הביטוח, לאמור מבטח שלא פרט נימוק מסוים, לא יוכל להביאו בהליכים משפטיים שיתקיימו בין הצדדים. יחד עם זאת בית המשפט מסייג את קביעתו וקובע כי בשני המקרים הבאים יהיה קשה להחיל את הסנקציה שנקבעה בהנחיית המפקחת על הביטוח: הראשון, מקרה בו מדובר בעובדה, שנודעה למבטח לאחר שהמבטח דחה את תביעת המבוטח, והמבטח לא יכול היה לדעת העובדה שנתגלתה עת פעל לבירור חבותו. והשני, מקרה בו הסנקציה שעל פי הנחיית המפקח על הביטוח תרחיב את מסגרת הכיסוי הביטוחי גם על סיכונים, שמלכתחילה לא היו מבוטחים על-פי חוזה הביטוח". במאמר מוסגר יצויין כי החריג הראשון לעיל, עובדה שנודעה למבטח לאחר דחיית תביעת המבוטח, מעוגן בהנחיות גופן כמצוטט לעיל, וליתר דיוק בהנחייה מס' 4, לפיה, המבטחת מנועה להעלות נימוק דחייה חדש "אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה", והרי עובדה שלא היתה ידועה למבטחת בעת דחיית התביעה, מן הסתם הוא אינה יכולה להעלותה בעת הדחייה. גם בפסק דין אסולין לעיל התייחס בית המשפט לחריגים של הכלל ופסק באומרו: "ייתכנו נסיבות - אם גם חריגות - שיצדיקו העלאתן של טענות נוספות בבית המשפט מעבר לנטען בתשובות המבטחות למבוטחים, והדלת לא תינעל כליל. נסיבות אלה, בסופו של יום, יהיו כאלה שהצדק זועק בהן כנגד יישום ההנחיה, כגון שנטען למרמה של המבוטח ...... ואין מקום לקבוע רשימה סגורה. זאת בנוסף לסייגים שבהנחיית המפקח מיום 23.5.02, כאמור". מן הכלל אל הפרט. 9. במקרה דנן נטען בכתב התביעה כי מצבה של התובעת עונה להגדרת "מקרה הביטוח" בפוליסה ולפיכך היא זכאית לקבל את התגמולים על פיה. לביסוס הטענה צירפה התובעת לכתב התביעה ''שאלון מידע רפואי-סיעודי'' בחתימת רופא מיום 29.5.07 וכן טופס ''מידע רפואי-סיעודי'' בחתימת אחות קופת חולים מיום 22.5.07. כזכור, כתב התביעה הוגש ביום 12.4.10 ובו מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום תגמולי הפוליסה לתקופה של 31 חודשים עובר להגשת התביעה, משמע, לחודשים 9/07 - 4/10 (סעיף 44 לכתב התביעה). דומה כי התובעת יוצאת מנקודת הנחה כי מצבה הסיעודי כעולה, כביכול, מהמסמכים המצורפים לכתב התביעה, הינו יציב ולא ניתן לשיפור. אולם, הנחה זו אינה רשומה באותם מסמכים ולאור פרק הזמן שעבר ממועד הוצאתם - 5/07 - ועד להגשת התביעה, 4/10, ההנחה אף אינה מבוססת כלל ועיקר. 10. טיעון הנתבעת, לפיו, לצורך הוכחת מצבה הסיעודי היה על התובעת לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית או תעודת רופא, כמצוות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, מתיישב עם אחד החריגים שנקבעו להנחיות המפקח על הביטוח, ולפיו, פסילת הטענה בנימוק כי לא עלתה בהזדמנות הראשונה עלול להרחיב את הכיסוי הביטוחי גם על סיכונים שמלכתחילה לא היו מבוטחים. הרי מקרה הביטוח המזכה בתגמולי הפוליסה הוא מצב סיעודי של התובעת ובהעדר הוכחתו עלול להיווצר מצב שבו ייפסקו לזכות התובעת תגמולי ביטוח אף כי היא אינה זכאית לקבלם מהנתבעת. 11. התובעת מוסיפה וטוענת כי לאור נימוקי הנתבעת במכתב הדחייה, היא כלכלה את צעדיה בהתאם והגישה תביעה בעילה חוזית מבלי לצרף אליה חוות דעת רפואית. בטיעון לעיל מערבת התובעת מין במה שאינו במינו. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין...". הנה אם כן, מלשון התקנה עולה כי יש לצרף חוות דעת רפואית להוכחת עניין שברפואה הן כשעסקינן בעילה חוזית, הן כשעסקינן בעילה נזיקית או בכל עילה אחרת. מכל מקום, התובעת רשאית לעתור להארכת מועד הגשת חוות דעת רפואית מטעמה. 12. קבלת עמדת התובעת במקרה דנן משמעותה תהיה לא רק הפרת תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, אלא גם כן התעלמות מהכלל הבסיסי, ולפיו, הנטל על התובע להוכיח את תביעתו, ולמקרה דנן, הנטל על התובעת להוכיח כי מצבה עונה על מקרה הביטוח כמוגדר בפוליסה. על מנת להרים נטל זה על התובעת לפעול על פי הוראות הדין ולהגיש חוות דעת רפואית מטעמה. לפיכך, גם מטעם זה, אין כל פסול בטענות הנתבעת בדבר אי-צירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה. 13. כאמור, התובעת מבקשת גם כן למחוק טענת הנתבעת בכתב הגנתה, לפיה, החלטת המל"ל בה נקבעה דרגת נכותה היציבה, אינה מחייבת בהליך זה. לכתב התביעה לא צורפה החלטת המל"ל בעניין התובעת כפי שלא צורפה פנייתה לנתבעת לתשלום תגמולי הפוליסה ואשר בעקבותיה נשלח מכתב הדחייה. כמו כן, בתיעוד הרפואי המצורף לתביעה אין זכר להחלטת המל"ל. בנסיבות העניין, אין לדעת מתי ניתנה החלטת המל"ל והאם הנתבעת ידעה או יכלה לדעת אודותיה טרם שלחה מכתב הדחייה לתובעת. חשוב מכך, בתנאי הפוליסה אין זכר לקביעת הנכות של המבוטח על-ידי המל"ל ולתוקף הקביעה לגבי הפוליסה. בנסיבות העניין, מאחר ועילת התביעה הינה חוזית ומבוססת של תנאי הפוליסה, אזי ממילא אין כל משמעות לקביעת הנכות של התובעת על-ידי המל"ל. 14. לסיכום כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. כל צד יישא בהוצאותיו. מכתב דחיה (חברת ביטוח)טענות שיש להעלות בהזדמנות הראשונה