קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה על מכסה ביוב ברחוב: 1. התובע, יליד שנת 1965, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו ביום 20.4.07 עת נפל ברח' המייסדים בנהריה כתוצאה משקיעה של מכסה ביוב (להלן:"התאונה"). הנתבעת מכחישה את עצם התרחשות האירוע הנטען ואת אחריותה הנטענת. עוד יש לציין כי הצדדים גם חלוקים בשאלת שעור הנזק אשר נגרם לתובע כתוצאה מן התאונה הנטענת. 2. התובע טוען כי התאונה התרחשה שעה בה הלך ברחוב יחד עם בנו בן הארבע וכן עם חברו מר סויד עלי. על פי הנטען התאונה ארעה ביום 20.4.07 בשעות הערב ברח' המייסדים ליד בית מס' 13. הנתבעת מכחישה את כל הפרטים הללו. עיון בחומר הראיות מלמד כי אכן מתעוררות שאלות המתייחסות למועד התרחשות התאונה ולמיקום התאונה הנטענת. מועד התרחשות התאונה הנטענת 3. ביחס לשעת התרחשות התאונה מפנה הנתבעת את תשומת הלב לכך כי התובע טוען כי נפל ביום 20.4.07 אולם, על פי סיכום האשפוז התובע אושפז רק ביום 21.4.10. 4. בתצהירו של התובע בסעיף 4 מפרט התובע כדלהלן- "כתוצאה מהתאונה פניתי לבית החולים לגליל המערבי בנהריה. שם נבדקתי ואבחנתי כסובל מכאבים בכף יד ימין. באותו יום שוחררתי לביתי, אך לאור כאבים מתמשכים פניתי למחרת ובשעות הבוקר שוב לבית החולים ואז אובחנתי כסובל משברים סגורים .... אושפזתי ושחררתי ביום 22.4.07." 5. אשתו של התובע, הגב' רימא עבדאללה, מפרטת בתצהירה את השתלשלות הפניה לבית החולים. יש לציין כי תצהירה של הגב' רימא עבדאללה הוגש שנה לאחר תצהירו של התובע, לאחר שנערכו כבר מספר דיונים בתיק. לאחר שבסעיף 4 לתצהיר היא מתארת את אירועי יום 20.4.07, יום התאונה, וכי החליטו ללכת לבית החולים , היא מפרטת בסעיף הבא כדלהלן- "בבית החולים מצאנו הרבה אנשים בתור, חיכינו כ-3 שעות ולא קיבלנו טיפול זאת עקב התעסקות צוות המיון בנפגעים שהגיעו עקב תאונת. משכך החלטנו ללכת בחזרה הביתה. בשעה 6 בבקר בערך, פנה מוחמד בחוזר לבית החולים." בחקירה הנגדית הגב' רימא עבדאללה פרטה כי הם השאירו את בנם הקטן עם אחיותיו הגדולות והלכו בסביבות שעה 23:00 לבית החולים. לדבריה הם ישבו וחיכו בחדר המיון עד השעה 02:00 ואז החליטו ללכת. הם ציינו בפני האחות כי התובע סובל מכאבים קשים, אולם נאמר להם כי יש רופא אחד. למחרת קמה בשעה 06:00 בבקר ולא ראתה את בעלה. היא התקשרה אליו ואמר לה כי היו לו כאבים קשים והוא הלך לבית החולים יחד עם חבר. היא הצטרפה אליו בסביבות השעה 09:00-09:30. 6. התובע נחקר בחקירה נגדית גם הוא אודות מועד הפניה לבית החולים. הוא העיד- "ת. הלכנו לביה"ח. שאלו אותי מה יש לך. אמרתי שנפלתי. הייתה אחות שם היא אמרה שיש תאונה ושאחכה שזה לא דחוף העניין שלי. חיכיתי. לא אמרתי לה כלום. ש. מי לקח אותך לביה"ח? ת. אני ואשתי. ש.ת. הילד שלי נשאר בבית עם אחותו. ש. אחרי שחיכית כמה שעות בביה"ח אתה טוען שמה עשית? ת. חזרתי הביתה. ישנתי עד הבוקר. בבוקר התקשרתי לחבר שלי ולקח אותי לביה"ח. החבר שלי עבדאללה עלי. זה היה בשעה שבע וחצי בבקר לערך. ש. מה אמרת לרופאים סיבת הנפילה? ת. בערב לא ראיתי רופאים. בבוקר הוא אמר לי לצלם את היד. הלכתי לצילום ואחרי זה הוא אמר לי שיש לי שבר ביד." 7. ב"כ הנתבעת מעלה תהיות באשר למצב בו אדם פונה עם כאבים קשים לבית החולים לאחר נפילה ומחליט לעזוב ללא קבלת טיפול, אפילו לא בסיסי, וללא כל תיעוד במסמך כלשהוא. על אף הספק שמתעורר, ולטעמי ספק זה נעוץ בעיקר בגרסה הראשונה והלא מפורטת של התובע בתצהיר עדותו, הנני מוצאת כי גרסתו של התובע לעניין זה הוכחה במידה הדרושה במשפט אזרחי. לא הוכח לפני כי התובע היה אמור במקרה אשר כזה לקבל תיעוד כלשהוא לידיו, כטענת ב"כ הנתבעת. גם באשר לסתירה לכאורה בין עדות הגב' רימא עבדאללה כי התעוררה בשעה 06:00 ולא מצאה את התובע ועדותו שלו כי הלך לבית החולים בשעה 07:30, איני מוצאת שיש בה כדי לשלול את גרסת התובע. הבדלי שעות אלו יכולים לנבוע מסיבות רבות, שעת היציאה לעומת שעת ההגעה לבית החולים, הערכות זמן שונות, חוסר מבט לשעון ועוד. 8. לאור האמור לעיל ובשים לב לעובדה כי בסיכום המחלה של התובע מצוין כי לדבריו נפל יום טרם קבלתו, הנני מאמצת את גרסת התובע כי פנה לבית החולים ביום התאונה חזר לביתו ושב על עקבותיו לבית החולים, למחרת בבקר. קיומו של מפגע ומיקום אירוע התאונה 9. התובע צירף לתצהירו תמונות של מקום התרחשות התאונה, כמצבו בסמוך לאחר התרחשותה. כמו כן צירף תמונות עדכניות של המקום שכן לשיטתו בוצעו במקום שיפוצים נרחבים והמקום שינה פניו. הנתבעת חולקת על אמיתות גרסתו באשר לקיום המפגע ולעובדה הנטענת כי נפל באותו מקום. 10. אשתו של התובע, הגב' רימא עבדאללה מפרטת בתצהירה כי היא זו אשר צילמה את המקום. לדבריה ביום 21.4.07, יום לאחר התאונה, כאשר הייתה עם בעלה, התובע, בבית החולים, אמר לה התובע כי התאונה ארעה ברח' המייסדים 13 וביקש ממנה להגיע לשם לצלם, וזאת על פי יעוץ שקיבל מן הנוכחים בבית החולים. לפיכך, באותו היום הלכה למקום וצילמה אותו. למחרת בצהרים כבר ראתה כי הונחו שלוש אבנים גדולות סביב המפגע. לאחר מספר חודשים ראתה שינויים נרחבים במקום וצילמה את המקום בשנית, על פי בקשת בא כוחו של התובע. 11. נמצא כי הגב' רימא עבדאללה זיהתה את המקום המצולם על פי התיאור שמסר לה התובע בבית החולים. בתצהירה היא מציינת כי מסר לה כתובת. בחקירתה בבית המשפט נדרשה הגב' רימא לשאלות בית המשפט לעניין זיהוי המקום. "ש. איך ידעת איפה לצלם? ת. בעלי אמר לי זה ברחוב המייסדים. הוא סיפר לי איפה זה. אני הייתי גרה באזור שם לפני כמה שנים. זה לא בפנייה. ש. איך את יודעת שזה המקום שהוא נפל? ת. הלכתי לשם וראיתי את הבור הפתוח. אני נסעתי באוטו שלי. הוא אמר לי תכנסי מרחוב שמעון רייך ותצאי מגאון, זה הבית. הוא סיפר לי בדיוק איפה זה. עדיין זה היה פתוח." 12. סביר אכן בעיני כי אם נאמר לגב' עבדאללה כי הבור הפתוח של הביוב נמצא ברח' המייסדים ושם הוא נפל, היא תוכל למצוא את המקום גם ללא נוכחות בעלה. הקושי המתעורר עם גרסה זו הוא בהתבססה על תאור המקום על פי שמות הרחובות תוך תאור הדרך להגיע למקום תוך ציון שמות הרחובות שבדרך. גרסה זו מעוררת תהיות נוכח עדותו של התובע בבית המשפט. 13. השאלה השנייה אותה נשאל התובע בחקירתו הנגדית הייתה היכן ארעה התאונה. התובע השיב "רחוב ויצמן". על פי גרסת התביעה התאונה ארעה ברחוב המייסדים, כאשר התמונות של מכסה הביוב הפתוח חלקית, הינן כנטען, מרחוב המייסדים. בחקירה חוזרת ביקש ב"כ התובע להבהיר ושאל מה הקשר של רח' ויצמן לתאונה. על מנת להגביר את בטחוני בתשובות התובע, התובע נשאלה אודות סתירה לכאורה זו על ידי. אביא להלן את מלוא דבריו על פי הפרוטוקול- "התובע משיב לשאלות ביהמ"ש. ש. רחוב ויצמן מאיפה לאיפה הוא בנהרייה ? ת. טעיתי בין ויצמן למייסדים. ש. רחוב ויצמן זה מצפון לדרום או מזרח למערב ? ת. מדרום לצפון. מייסדים מהמזרח למערב. ש. איפה הייתה התאונה, איפה במייסדים ? ת. ברחוב המייסדים. התבלבלתי עם ויצמן בגלל שאני גר בויצמן. זה היה ברחוב המייסדים 13. ש. איפה הלכת ? ת. אני הייתי בדרכי מרחוב המייסדים לבית שלי. הלכתי מכיוון מזרח לכיוון מערב. הלכתי מרחוב המייסדים, עברתי בויצמן לרחוב העלייה. ש. איפה אתה גר ? ת. הייתי גר ברחוב העלייה. ש. באיזה מרחק היית מרחוב המייסדים לרחוב ויצמן ? ת. הלכתי מהמייסדים לויצמן. הייתי צריך לעבור שני רחובות. ב"כ הצדדים: אנו מסכימים כי במהלך דבריו של התובע, הוא אמר שוב כי נפל ברחוב ויצמן אך מיד תיקן עצמו למייסדים. " 14. לא כל אדם יודע את שמות הרחובות, אף לא בשכונת מגוריו. אין גם להתעלם מכך כי שפת אימו של התובע אינה עברית, הוא אינו יליד הארץ וגם נזקק לתרגום לצורך ניהול הדיון בבית המשפט. יחד עם זאת מתעורר ספק בדבר זיהוי המקום נוכח התיאור המדויק לאשתו ומנגד, חוסר היכולת לציין את הכתובת בבית המשפט. 15. מוצאת אני לנכון, למרות הספק הקיים, לקבוע כי התובע הוכיח במידה הנדרש במשפט אזרחי, קרי, די בהטיית מאזן ההסתברויות, כי אכן מקום האירוע היה המקום המצולם על ידי אשתו והמופיע בתמונות. מאמינה אני לתובע ולאשתו אשר העידו בפני, כי התובע תיאר בפני אשתו את מסלול הליכתו ומקום הנפילה. למרות שהגב' רימא עבדאללה העידה על התיאור תוך ציון שמות הרחובות, אין להסיק דווקא כי תיאורו של התובע כלל שמות רחובות, אלא תאור הדרך. 16. העובדה כי יום לאחר התאונה, ידע לשלוח את אשתו למצוא את מכסה הביוב אשר אינו מונח במקומו, מחזקת את הטענה העובדתית כי נפל על בור ביוב במסלול הליכתו. העובדה כי המכסה אכן נמצא, מוסיפה תמיכה נוספת לגרסתו. חברו של התובע , מר עלי סויד התייחס בתצהירו למקום הנפילה ולסיבת הנפילה, בשל תזוזת מכסה ביוב. הוא לא נחקר אודות עניין זה בחקירתו הנגדית. לאור הסכמת הצדדים בפתח הדיון, אין להסיק מכך הסכמת הנתבעת לתוכן תצהירו זה, אולם, לעניין זה נותרה רק גרסתו המאמתת את מקום הנפילה וסיבתה. 17. הנתבעת טוענת כי התובע לא פנה לעירייה על מנת לדווח אודות המפגע, למרות שמצא לנכון בסמוך לאחר התאונה לפנות לגורמים אחרים. אכן יש לצפות מתושב כי יפנה לעירייה וידווח על מפגע. יחד עם זאת, הגב' רימא הצהירה כי צילמה את המקום יום לאחר התאונה, וכאשר שבה לאותו מקום למחרת הונחו סביב מכסה הביוב שלוש אבנים גדולות כאשר גם מצב זה תועד במצלמתה. משמע, יכולה הייתה להניח כי קיומו של המפגע ידוע לרשויות. 18. מטעם הנתבעת העיד מר יהונתן איטח אשר שימש במועדים הרלוונטיים לתביעה כקצין הבטיחות העירוני. על פי תצהירו כשנודע לו דבר התאונה ביום 3.12.07, כשבעה - שמונה חודשים לאחר התאונה, ביקר במקום וראה כי המקום תקין ללא כל מפגע. העד העיד כי כאשר יצא לצלם את המקום לא מצא בתיק של העירייה את התמונות של המפגע וכאשר הגיע למקום לא היה מפגע. הנני למדה אם כן, כי זיהוי המקום היה לפי הכתובת. לפיכך, יש להסיק לאור תמונות התביעה, כי היה מפגע וכי הוא תוקן. תמונות העירייה לא הוגשו כראיה, ועל כן הנני מסיקה כי אכן מדובר בתמונות מאותו מקום. 19. לאור האמור לעיל הנני קובעת כי הוכח במידה הנדרשת במשפט אזרחי, קרי הטיית מאזן ההסתברויות כי התובע אכן נפל על גבי מכסה הביוב ברח' המייסדים 13, אשר היה נטוי ולא הונח במקומו. שאלת האחריות 20. מקבלת אני את טענת הנתבעת כי אין לרשות המקומית אחריות אבסולוטית לכל תאונה המתרחשת בשטחה גם אם כתוצאה ממפגע בדרך. מסכימה אני כי נדרש להוכיח כי הנתבעת לא קיימה את חובת הפיקוח וכי התעלמה מידיעה אודות המפגע או לא פעלה כנדרש לצורך קבלת הידיעה. כמו כן ברור הוא כי העירייה אינה יכולה לדעת "בזמן אמת" על כל מפגע. יש להוכיח כי במקרה שבפני ידעה העירייה אודות המפגע ולא טיפלה או שלא פעלה על מנת לדעת אודות מפגעים, על פי סדרי ניהול סבירים. כמובן כי יש לשקול שאלות אלו גם בשים לב כי העירייה פועלת כרשות ציבורית בתקציב מוגבל שמשמש מטרות ציבוריות רבות. 21. הנטל להוכיח את ההתרשלות מונח על כתפי התובע. אולם, היכולת להביא ראיות אודות סדרי הנוהל של הנתבעת לאיתור מפגעים, רישומי העירייה מן התקופה הסמוכה לאירוע אודות דיווחים על מפגעים, מצויים כולם בידי הנתבעת,העירייה. כל זאת לא הובא בפני בית המשפט. אין כל עדות באשר לקיומם של נהלי פיקוח ורישומים אודות דיווחים על מפגעים. העד מטעם הנתבעת היה כאמור מר איטח שהעיד כי אין הוא יודע אודות דיווחים וכי תפקידו הוא לטפל בתביעה לאחר קבלתה, לצאת למקום ולצלם (פרוטוקול עמ' 12 ש' 27-28). במצב דברים זה, בהעדר ראיות המצויות בשליטת הנתבעת, הוכיח התובע כי העירייה לא פעלה כרשות מקומית סבירה לאיתור המפגע ולהסרתו. 22. לצד אחריותה של הנתבעת הנני מוצאת לנכון גם להשית אשם תורם על התובע. התובע אומנם מעיד כי נפל במהלך ריצתו אחר בנו בן הארבע אשר רץ לכיוון הכביש. ברי הוא כי אם כך הדבר תשומת לבו של התובע הייתה נתונה בראש ובראשונה לילד ולשלומו. יחד עם זאת, מדובר על פי הצילומים שהגישה התביעה, במפגע בולט. לא מדובר רק בשקיעה של מכסה הביוב כהגדרתה בכתבי בי הדין של התביעה, אלא מדובר במכסה ביוב אשר נטה על צידו וחלקו בלט מעל לפני השטח באופן משמעותי. דומה בעיני כי גם במהלך ריצה אחר הבן היה על התובע לשים ליבו לכך ולעקוף המפגע. לפיכך, הנני משיתה על התובע אשם תורם בשעור של 20%. גובה הנזק 23. התובע נפגע בידו הימנית. מומחה רפואי מטעמו, ד"ר דניאל העריך את נכותו בשעור של 10% +5% +5% וכן המליץ על הפעלת תקנה 15 בגובה 50%. מומחה רפואי מטעם הנתבעת ד"ר שי פיירמן העריך את נכותו של התובע בשעור של 5%. מונה מומחה על ידי בית המשפט, פרופ' שטהל אשר קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות משוקללת בשעור של 9.75% . 5% עבור פגיעה בכל אצבע של כף יד ימין, האצבע הרביעית והחמשית. פרופ' שטהל הבהיר כי מדובר בקשיון נוח של אצבעות 4 ו-5 וכי הפרעות התחושה עליהן מדבר התובע אינן תואמות פיזור אנטומי ידוע. לאור קביעות אלו הנני מאמצת את חוות דעתו של פרופ' שטהל. מאחר ומדובר בקישיון נוח איני מוצאת לנכון לקבוע כי הנכות התפקודית עולה על שעורה של הנכות הרפואית. 24. התובע אושפז מיום 21.4.07 ועד ליום 22.4.07, כאשר במהלך האשפוז עבר ניתוח לקיבוע השברים בשתי האצבעות. שוחרר עם סד גבס ומתלה. ביום 2.8.07 המליצה רופאה תעסוקתית על חזרתו לעבודה מוגבלת מבחינת השימוש ביד, עד ליום 2.11.07. לדבריו החל לעבוד ביום אך לאחר מספר ימים נאלץ להפסיק מאחר והיד התנפחה. התובע שימש בעבודתו כפועל בניין, טפסן. במהלך התקופה כאשר שב לעבודה נפגע התובע תאונת עבודה ביום 19.10.07 נקבעה לו נכות זמנית מיום 1.1.08 בשעור של 10% ו- 0% נכות לצמיתות מיום 1.6.08. על פי תלושי השכר הנני למדה כי התובע שב לעבודה בחודש 9/07 שכרו ברוטו היה 2,248 ₪. לא הוצגו כל נתונים בדבר שכרו ערב התאונה, ולפיכך לא אוכל לקבוע כי חלה ירידה בשכר. כמו כן אובדן ההשתכרות מחודש 10/07 ואילך,יש ליחס לתאונת העבודה. הפסד השתכרות 25. נוכח האמור לעיל הנני קובעת כי יש לפצות את התובע בגין הפסד השכתרות בעבר על פי הפסד השתכרות מלא לתקופה שמיום 20.4.07 ועד ליום 1.9.07, קרי תקופה של ארבעה חודשים ועשרה ימים. שעור הפיצוי יהא בהתאם להשתכרותו לאחר התאונה, קרי במעוגל, בשים לב לזמן שחלף, סך של 2,300 ₪ . סך הכל 9,959 ₪. 26. באשר להפסד השתכרות בעתיד, הרי מחד התובע שב לעבודתו, מדובר בקשיון נוח ועל פניו לכאורה לא הוכחה פגיעה ביכולת השתכרותו. מאידך, קיימים 9.75% נכות ביד ומדובר בפועל כפיים אשר ברי הוא כי קיימת השלכה כלשהיא על יכולת העבודה. לפיכך, מוצאת אני לנכון לפסוק סכום גלובלי, אשר יבטא שני שיקולים אלו. הנני פוסקת סך של 60,000 ₪. כאב וסבל 27. בהתחשב בשני ימי אשפוז, שעור הנכות, הסד, המתלה והטיפולים 35,000 ₪. הוצאות רפואיות ואחרות 28. אכן לא הוכחו הוצאות מפורטות. יחד עם זאת ברי הוא כי נגרמות הוצאות בגין משככי כאבים, השתתפות עצמית , נסיעות לטיפולים. הנני פוסקת בגין ראש נזק זה סך של 3,000 ₪. עזרת צד ג' 29. פגיעה ביד ימין מחייבת קבלת עזרה מן הסובבים. מדובר באדם בוגר וברי הוא כי מדובר בעזרה מוגברת מן העזרה אשר בני משפחה רגילים להעניק זה לזה. הנני פוסקת בגין ראש נזק זה סך של 2,000 ₪. סיכום 30. סך כל הזנק על פי המפורט לעיל 109,959 ₪. בניכוי אשם תורם בשעור 20%, סך כל הפיצוי הינו בסך של 87,967 ₪. 31. הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 87,967 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשעור של 20% עם מע"מ כחוק. כמו כן השבת האגרה ששולמה. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו כל הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עוד התשלום המלא בפועל. תאונות עקב מכסה ביובנפילהביוב