כאשר נטענת טענה בדבר פגמים בצו ההריסה המנהלי, אשר מגיעים כדי בטלות מעיקרא, כי אז יש לאפשר העלאת טענות אלו, אף מעבר לעילות המנויות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה. ואולם, ומכיוון שמדובר בעילות ובמסגרת נורמטיבית של המשפט המנהלי, כי אז יחולו על חלק ההליך הרלוונטי, עקרונות השיטה של המשפט המנהלי, ובכלל זה גם אופן בחינת ההליך המנהלי, בצד החזקות העומדות לזכותה של הרשות המנהלית. מעשה הוצאת צו הריסה מנהלי, הינו מעשה מנהלי מובהק ויש בו כדי להוות מכשיר מנהלי להילחם בתופעת הבניה הלא חוקית, אף מעבר למכשיר המשפטי הכרוך, למשל, באישום פלילי. ואולם, ודווקא בשל כך, יש מקום לביקורת שיפוטית על ההחלטה המנהלית של הוצאת צו הריסה מנהלי, שכן, אחד מעקרונות היסוד של השיטה המשפטית הנהוגה בישראל הינה שלא תיתכן הפעלת סמכות מנהלית שלא תהיה כפופה לביקורת שיפוטית [ראו למשל י. זמיר, הסמכות המינהלית, 1996, בעמ' 71 ואילך]. היקף הביקורת השיפוטית על צו הריסה מנהלי, דומה להיקף הביקורת השיפוטית על החלטות מנהליות אחרות, והביקורת תכוון בעיקר לעילות הקבועות בחוק [אלו המנויות בסעיף 238א(ח) לחוק] ולעילות מנהליות אחרות, אשר ייבחנו, בין היתר, בהתאם לכללי התוצאה היחסית [לעניין עילות הביקורת המצומצמות במסגרת הליך זה, ראו ר"ע 273/86 חנניה פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ"ד מ(2), 445; ולעניין הרחבת הביקורת השיפוטית לעילות מנהליות נוספות ראו עע"מ 3518/02 רמזי נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נז(1) 196]. לדיון בדוקטרינת התוצאה היחסית ראו גם ד. ברק-ארז, משפט מינהלי, 2010, כרך ב' בעמ' 795 ואילך. הריסת מבנהצו הריסה