קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק בוררות מעשה בית דין: השאלות העומדות לדיון: האם התובע הינו צד להליך הבוררות על מנת שפסק הבוררות יהא בר אכיפה כנגדו? האם משפסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט המחוזי קם "מעשה בית דין" בין הצדדים בתובענה דנן? האם הסעד המתבקש בתביעה זו נדון כבר במסגרת הליך הבוררות או שמא על בית המשפט להכריע בו במנותק לפסק הבוררות? כללי: רקע: בשנת 1998 רכש מר שטרית (שכיום הוא בעליה ומנהלה של הנתבעת) יחד עם שותף נוסף את זכיון חב' "אנגלו סכסון" בלוד. רכישת הזכיון נעשתה באמצעות חברת פאי ר.ש. יזמות ונדל"ן בע"מ (להלן-חב' פאי"). כשנה לאחר מכן הצטרף אליהם התובע, מר אבי עטיה, בנם של בעלי המניות בחברת "אייר סיון (2004) בע"מ (להלן: "אייר סיון") כשותף שלישי, רכש כ- 10% ממניות חב' פאי והחל לכהן כדירקטור בה. בין מר שטרית לבין התובע החלו להירקם יחסים חבריים הדוקים. משהוקמה הנתבעת, חברת ס.א.ל חתך ייזום והשקעות בע"מ (להלן: "חב' ס.א.ל" או "הנתבעת") ע"י מר שטרית, בשנת 2001, שותפיו לחב' פאי הצטרפו אליו בבעלות על הנתבעת. במקביל להיותו בעל מניות בנתבעת, החל התובע לעבוד גם כמנכ"ל הנתבעת. ביום 24.8.06 נחתמו הסכמים בין בעלי מניותיהן לשעבר של שתי חברות העוסקות בניהול נכסים מניבים לבין הנתבעת, במסגרתו רכשה הנתבעת את מניות החברות מבעלי המניות. מר שטרית החל לרקום את העסקה והיה ידוע שהבנקים ידרשו כתנאי למימון העסקה גם מימון עצמי של הרוכשים בגובה של 50% מהעסקה. התובע הציע למר שטרית שהוריו, בעלי המניות בחברת "אייר סיון", יכנסו כשותפים לעסקה תמורת השקעה של מליון ₪, ובלבד שתובטח להם הכנסה חודשית קבועה. ביום 16.10.06 נחתם הסכם שותפות בין הנתבעת, "אייר סיון" וחברה שותפה אחרת בשם "הרקנסו אחזקות בע"מ" (להלן: "הרקנסו") (להלן: "הסכם המייסדים"). התובע מונה למנכ"ל שתי החברות והמשיך להיות גם מנכ"ל הנתבעת. במסגרת זו היה שותף לכל המהלכים שקדמו לחתימת ההסכמים בין התובעת ובין בעלי המניות של שתי חברות הניהול וכן לחוזה המייסדים. הוא גם זה שניהל את המו"מ עם בנק מרכנתיל דיסקונט אשר נתן הלוואת מימון לרכישת שתי החברות. החל מאמצע שנת 2008 התערערו היחסים בין בעלי המניות השותפים ובין התובע. בין היתר נטען, כי התובע התרשל בביצוע תפקידו כמנכ"ל. במחצית שנת 2008 נחתם חוזה בין מר שטרית ומר סיימון מוניר לבין התובע, לפיו מוכר התובע את מניותיו בחב' פאי ובחב' ס.א.ל. למר שטרית ולמר סיימון מונייר בתמורה לסך 624,000 ₪ (להלן-"חוזה המכירה"). בחוזה זה הסכימו הצדדים כדלקמן: "עד לתאריך 12.12.06 ישוחרר צד ב' מכל הערבויות האישיות שחתם לחברות בבנק המזרחי ובהנהלת רשת אנגלו-סכסון. עד לתאריך 1.2.07 ישוחרר צד ב' (הכוונה לתובע - י.ז.) מכל הערבויות האישיות שחתם לחברות בבנק הפועלים ובנק לאומי סניף בת-ים, ואף יוצא מרשימת בעלי החשבון בבת-ים. להבטחת השיחרור מהערבויות האישיות יפקיד צד א' (מר שטרית ומר מונייר - י.ז.) בידי צד ב' צ'ק בטחון ע"ס 50,000 ₪ ללא תאריך פרעון." להבטחת החיובים הנקובים בחוזה המכירה קבל התובע את שיק מס' 0214 על הסך 50,000 ₪ ללא זמן פרעון אותו משכה חב' ס.א.ל. על בנק לאומי לישראל בע"מ (10) סניף לוד (937) ח-ן 173200/45 (להלן-"השיק"). ביום 18.11.08 הגיש התובע את השיק לביצוע בלשכת ההוצל"פ בהרצליה בתיק הוצל"פ מס' 2610607088. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיק. ההתנגדות הועברה לבית משפט השלום ברמלה, וסומנה כ-בש"א 4063/08. בהחלטתו מיום 14.5.09 החליט כב' הרשם סעדון ליתן לנתבעת רשות להגן בכפוף להפקדת הסך 7,500 ₪. ביום 30.3.09 הגישה חב' "אייר סיון" תביעה כנגד הנתבעת וכנגד חב' הרקנסו, לבורר, כשלתביעה זו צמודה דרישה לחייב את הנתבעת לקנות מניותיה של "אייר סיון". לכתב ההגנה בבוררות צירפה הנתבעת תביעה כנגד התובע בגין רשלנותו שגרמה לנתבעת נזקים כבדים. תוך כדי מהלך הבוררות, נוהל מו"מ בין התובע לנתבעת שבסופו קנה צד ג' את מניותיה של "אייר סיון" בחברות הניהול, ובין הצדדים נחתם ביום 8.7.09 מסמך שכותרתו "הסכם מכר והסכם פשרה" (להלן-"הסכם הפשרה"). במבוא להסכם הפשרה כתבו הצדדים פיסקה כדלקמן: "הואיל: ועובד להסכם זה מתנהלים בין קבוצת איר סיוון לבין קבוצת ס.א.ל. הליך בוררות בפני כבוד הבורר הלל איש שלום וכן הליך בבית משפט השלום ברמלה במסגרת בתיק ת"ט 4063/08 (להלן: "המחלוקות");" (ההדגשה שלי י.ז.) בכך כללו הצדדים להסכם הפשרה את ההליך שבפנינו בהסכם הפשרה. על החוזה חתמו חברת אייר סיוון, הנתבעת, חב' אורי ש.ב. ייזום והשקעות בע"מ, התובע באופן אישי, ומר רונן שטרית באופן אישי. מאחר והתובע חתם באופן אישי על הסכם הפשרה, הסכם זה מחייב אותו באופן אישי, ולא רק כאורגן של חברה בה היה נושא משרה. התובע וחב' "אייר סיון" סברו שהנתבעת ומר שטרית לא עמדו בהוראות הסכם הפשרה והדבר הועלה לדיון בפני הבורר. הבורר קיים ישיבות הוכחות אודות הסכם הפשרה. ביום 25.11.09 ניתן על ידי הבורר פסק בוררות אשר הכריע במחלוקות בין הצדדים וקבע כי הוראות הסכם הפשרה לא הופרו ע"י הנתבעת ומר שטרית, ובכך מסתיימות כל המחלוקות הקיימות בין הנתבעת לבין חב' "אייר סיון" ו/או בין יחידי הקבוצה. התובע וחב' אייר סיוון הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הבורר, אך בקשתם נדחתה בהסכמה, ופסק הבוררות אושר. בקשת הנתבעת: לאור פסק הבורר, הגישה הנתבעת את בקשתה לדחות על הסף את התביעה שהגיש התובע לביצוע השיק. טוענת הנתבעת כדלקמן: התובע באופן אישי הינו צד להסכם הפשרה (שקיבל מתן תוקף בפסק הבוררות), עליו הוא חתום אישית; כל התניות בהסכם המייסדים ובהסכם הפשרה, המנוסחות בלשון רחבה ביותר, מתפרסות על כל מחלוקת או תביעה הקשורים בכל דרך שהיא להסכמים בין הצדדים, קרי; הן בין החברות והן בין השותפים שייצגו אותן; הן הסכם המייסדים והן הסכם הפשרה, על פי תכליתם ואומד דעת הצדדים בעת חתימתם, מובילים בהכרח למסקנה שהסכם הבוררות, כמו גם הסכם הפשרה, חל גם על נציגי החברות, השותפים (ביניהם התובע) ועל החברות שייצגו ("הרקנסו", אייר סיון" ו"ס.א.ל") ונותן מענה לכל המחלוקות שעלו אי פעם בין הצדדים החתומים על הסכם הבוררות (ובכלל זה פסק הבוררות נותן מענה גם לסוגיית השחרור מהמשכון). טוען התובע כדלקמן: קיים היעדר זהות מוחלט בין הצדדים במחלוקת נשוא תביעה זו לבין הצדדים נשוא הסכם הבוררות, שכן התובע אינו צד להליך הבוררות. משכך, לדידו של התובע, לא קמה לבורר סמכות לדון בבוררות בנושא השנוי במחלוקת בתיק שבפנינו; קיים, למעשה, מעין "חיץ" בין התובע לבין חברת "אייר סיון" אותה הוא מנהל ומייצג ובין הסכם המייסדים והסכם הפשרה שנחתם כ"הסכם בוררות" על ידי הבורר; על בית המשפט להכריע בסעד הנתבע בתביעה זו, כך שעליו להידרש לשאלה האם בפני הנתבעת הגנה נגד חיובה בתשלום הצ'ק אותו נתנה להבטחת התחייבויותיו של מר שטרית (לשחרר את התובע מרשם המשכונות). סוגיה זו, לטענת התובע, לא נידונה כלל וכלל בהסכם הבוררות ואינה יכולה לקבל תשובה מפסק הבוררות, שכן, כאמור, התובע אינו צד להסכם הבוררות. דיון ומסקנות: זהות הצדדים: בהסכם הפשרה בין הצדדים מצוי סעיף 8 שהוא סעיף בוררות, בו נקבע (בסעיף 8.1), בין היתר, כדלקמן: "כל מחלוקת בין הצדדים להסכם זה או בינם לבין החברה בכל דבר הקשור לביצועו או לפירושו של הסכם זה או מסמכי ההתאגדות של החברה, או בכל דבר ועניין הקשור בהיותם מנהלים או בעלי מניות בחברה, תובא להכרעתו של בורר אשר יהיה משוחרר מדיני הפרוצדורה והחלטתו תהיה סופית". (ההדגשה שלי - י.ז.) בסעיף 7 להסכם הפשרה צויין מפורשות כי ההסכם חל על קבוצת "אייר סיון", "קבוצת ס.א.ל", "קבוצת הרקנסו" ועל כל יחידי הקבוצה. התובע חתם על הסכם הפשרה באופן אישי, וכלל את התביעה שבפנינו בהסכם הפשרה. מהאמור לעיל עולה, כי כוונת הצדדים בעת המו"מ שקדם לחתימתם על ההסכם, היתה שההסכם יחייב גם את המנהלים ובעלי המניות אישית, לרבות התובע, ולא רק את החברות. הלכה פסוקה היא, שכל עוד לשון החוזה ברורה אין צורך לפנות לשאר הנסיבות בכדי לפרש את החוזה ו"חזקה היא על הצדדים כי התכוונו למובן הפשוט של הלשון בה נקטו - ככל שיש מובן כזה (ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן . מעבר לדרוש אציין כי ברע"א 8523/05 החברה המרכזית לפיתוח השומרון בע"מ נ' מזי את יחזקאל בע"מ, (14.2.10), סקרה כבוד השופטת פרוקצ'יה את הבסיס ההסכמי העומד ביסודה של כל בוררות: "מנגנון הבוררות הוא הליך חלופי ליישוב מחלוקות בין צדדים, המבוסס כל כולו על הסכמתם הדיונית להיזקק לו לצורך הכרעה בסכסוך ביניהם. הבוררות נשענת על קיומו של הסכם בוררות, אשר מכוחו מסכימים הצדדים למסור לבוררות סכסוך מוגדר שכבר נתגלע ביניהם, או שעשוי להתגלע ביניהם בעתיד. הסכם הבוררות אמור לשקף במדויק את אופי השאלות שבמחלוקת שעל הבורר להכריע בהם, והוא מחייב את הצדדים לו, או את חליפיהם, אם אין כונה אחרת משתמעת מן ההסכם (סעיף 4 לחוק הבוררות). הבסיס ההסכמי עליו נשען הליך הבוררות משמיע את שני אלה: ראשית - אין בסיס משפטי להכרעה בבוררות בעניינים אשר לא נמסרו מלכתחילה להכרעת הבורר; שנית - אין הליך הבוררות יכול לחייב צדדים שלא היו שותפים להסכם הבוררות לקחת חלק בבוררות. במרבית המקרים, הוא גם אינו יכול לחייב צד לבוררות להתדיין עם גורם נוסף שעמו לא הסכים מלכתחילה לקיים בוררות; והכל בכפוף לחובת תום הלב בבצוע הסכם הבוררות. הבסיס ההסכמי של הבוררות משמיע, כי בהעדר הסכמה של הצדדים לבוררות להכריע בשאלות החורגות מהסכם הבוררות, או לשתף בבוררות בעלי דין שלא היוו מלכתחילה צדדים להסכם הבוררות, לא ניתן להחיל את הבוררות על עניינים אלה, בהעדר תשתית משפטית הסכמית לכך... . . . כללי היסוד, המונעים חריגה מהבסיס ההסכמי של הבוררות, אינם עומדים בסתירה לצורך העולה, לעיתים מזומנות, לפרש את הסכם הבוררות על פי תכליתו ועל פי אומד דעת הצדדים לו. פרשנות זו עשויה להתייחס, בין היתר, למתחם השאלות שבמחלוקת שההסכם מתכוון לחול עליהם, ואף לזהות הצדדים לבוררות שההסכם מתפרש עליהם. לעיתים, עשוי צד החותם על הסכם בוררות, לעשות זאת גם בשם צדדים נוספים שהוא מייצגם לצורך כך. מכח הסכמה משתמעת של הצדדים, עשוי אדם להיחשב צד להסכם בוררות גם אם לא חתם עליו כצד פורמלי (רע"א 4913/92 אלדא - סוכנות נסיעות בע"מ נ' בוא ניסע בע"מ (, 20.6.93) (להלן - ענין אלדא סוכנות נסיעות)). פרשנות הסכם הבוררות, הן לעניין עילות המחלוקת והן לעניין זהות הצדדים הכפופים לבוררות, נשלטת על ידי הכללים המקובלים של פרשנות חוזים. יש לפרש את הסכם הבוררות על פי אומד דעת הצדדים, המשתקף במטרות, ביעדים ובאינטרסים שהצדדים בקשו להגשים במשותף. על אומד דעת זה ניתן לעמוד מתוך לשון החוזה והנסיבות החיצוניות לו (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 311312 (1995); ע"א 6518/98 הוד אביב בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה(4) 28, 3435 (2001); אהרן ברק פרשנות במשפט כרך ד - פרשנות החוזה 86 (2001)). ייתכן, בנסיבות מסוימות, כי אומד דעת הצדדים להסכם בוררות יצביע על כוונת הצדדים לאפשר הרחבה של עילות התביעה להכרעה בבוררות, או על הוספת צדדים לבוררות, עם או בלי קשר להוספת העילות, וכן על עניינים נוספים שהבוררות אמורה לעסוק בהם, אף שאינם מוצאים ביטוי מפורש בהסכם הכתוב. פעמים ניתן לדבר ביטוי ברור בנוסח ההסכם (ענין אלדא סוכנות נסיעות; אוטולנגי, בעמ' 61; ע"א 1797/90 סגל נ' מגידו, פ"ד מז(5) 858 (1993); ע"א 363/76 בלמן נ' "עידן" חב' לייזום ולביצוע של מפעלים ושירותים בע"מ, פ"ד לא(2) 214 (1977)). במקרים אחרים, הדבר עשוי להילמד מהנסיבות האופפות את דרך ההתקשרות ההסכמית. כך, למשל, בע"א 65/85 עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ, פ"ד מ(3) 29 (1986), קבע בית המשפט כי עירייה היא צד להסכם בוררות, אף שלא היתה חתומה עליו, וזאת מכוח היותה של חברה פלונית שבשליטתה צד להסכם. באותו מקרה, הקימה העירייה חברה על מנת שתשמש כלי בידיה לצורך התקשרות בעסקת מקרקעין. העירייה עשתה כן על מנת להתחמק מהצורך בקבלת אישורו של שר הפנים לעסקה. העסקה נקלעה לקשיים, ובהתאם לחוזה בין הצדדים, נתמנה בורר. הצד השני לעסקה הגיש לבורר תביעה כספית כנגד העירייה. בשלב זה, ביקשה העירייה להתנער ממחוייבותה לבוררות, בטענה כי כלל לא היתה צד לעסקה ולהסכם שנחתם במסגרתה, אלא היתה זו רק החברה שבשליטתה, שהיא אישיות משפטית נפרדת. בית המשפט פסק, כי בנסיבות אלה, ולצורך הבוררות, העירייה והחברה חד הן, וזאת בין אם מתוך כך שהחברה היתה בבחינת זרועה הארוכה של העירייה, "כאורגן שלה ממש", ובין אם מתוך כך שהיא פעלה כנאמן וכשלוח שלה (שם, בעמ' 48; וראו: רע"א 630/06 סברילון בע"מ נ' Citrix Systems Inc., פסקה 18 (, 6.1.10) (להלן - ענין סברילון)). שאלת הוספת עילה וצירוף צדדים נוספים להליך הבוררות אינה זהה בהכרח לשאלה, מהו היקף תוקפו וחלותו של פסק הבורר מבחינת מעשה בית דין. לעיתים, עשוי פסק בורר לזכות או לחייב גם את מי שלא היה צד לבוררות, לא מכח עקרון החליפות בלבד, אלא גם מכח הדוקטרינה הכללית של מעשה בית דין, וזאת כאשר לצד חיצוני לבוררות קרבה עניינית מיוחדת לנושא הבוררות ולצדדים לבוררות, אף שלא נטל חלק ישיר בהליך הבוררות (אוטולנגי, בעמ' 108; וראו: ענין סברילון, פסקה 18; ע"א 344/83 רויטמן נ' פרס, פ"ד לט(4) 29, 3440 (1985); ע"א 30/88 כהן נ' פרנקל, פ"ד מד(1) 119, 124125 (1989); רע"א 554/01 כתר הוצאה לאור בע"מ נ' ספרן (, 22.10.01); רע"א 7642/02 כץ נ' גוטליב (, 30.8.04))." נסיבות העניין שלפנינו זהות לאלה שנידונו ברע"א 1158/04 א.מ השבחת נכסים בע"מ נגד אם דר חברה לבניין בע"מ, פורסם בתקדין. באותו עניין הוחלט, כי הבוררת מוסמכת לצרף לבוררות בעל מניה של חברה שהיא עצמה היתה צד לבוררות, אף שבעל המניות לא היה חתום על הסכם הבוררות. באותו עניין נוסח הסכם הבוררות שם כמו בהסכם שלפנינו, ונוסחו היה: "כל מחלוקת בין הצדדים להסכם זה או בינם לבין החברה בכל דבר הקשור לביצועו או לפירושו של הסכם זה או מסמכי ההתאגדות של החברה, או בכל דבר ועניין הקשור בהיותם מנהלים ו/או בעלי מניות בחברה, תובא להכרעת בורר...". (ההדגשות שלי - י.ז). מעיון בפרוטוקול ישיבת ההוכחות בבוררות מיום 25.10.09 (עמודים 147- 148 - נספח ה' לתצהירו של מר שטרית, בעליה של הנתבעת) עולה, כי התובע מודה שהוא דירקטור בחברת "אייר סיון" המוסמך לקבל כספים ולחתום בשם החברה, לגביה אין ספק שהסכם הבוררות ופסק הבוררות חלים עליה, וכי הוא זה שייצג אותה במו"מ שקדם להסכם ובמו"מ על הסכם הפשרה. את התובע ואת חברת "אייר סיון" ייצג אותו עו"ד אלאסמאר (ב"כ התובע בתביעה דנן) (עמוד 46 שורה 12 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות בבוררות מיום 25.10.09), דבר המעיד על זהות האינטרסים בין התובע לבין חברת אייר סיון. הצדדים קיבלו על עצמם שלבורר תהיה סמכות להחליט על סמכותו וכי החלטתו הינה סופית (פרוטוקול ישיבת ההוכחות בבוררות מיום 17.5.09). הבורר דן בעניינו של התובע, ומשכך ממילא הכפיף את התובע לדיון בבוררות ולפסק הבוררות (התובע אף הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ומטעם חברת "אייר סיון" בתביעה בה נתבעת ע"י הנתבעת ונחקר על כך בחקירה נגדית - עמ' 122-165 לפרוטוקול ההוכחות בבוררות מיום 25.10.09) וגם משכך הכפיף עצמו לפסק הבוררות. הלכה פסוקה היא, כי כאשר אדם או גוף משפטי היה צד להליך הבוררות, בין בעצמו ובין באמצעות גורם שהיווה למעשה את "ידו הארוכה", אין נפקות לשאלה האם היה אותו אדם או גוף צד פורמאלי להסכם הבוררות. צד לבוררות, שפסק הבוררות מהווה מעשה בית דין לגביו, אינו רק מי שהיה צד להסכם הבוררות, אלא גם מי שעומד ביחסי קירבה משפטית (privity) עם בעל הדין, אם כחליפו ואם כמי שבא מכוחו בדרך אחרת, כל עוד מתקיימת זהות אינטרסים וייצוג בין השניים. לתובע היתה קירבה עניינית מיוחדת לנושא הבוררות ולצדדים לבוררות. היתה "זהות עניינית" ו"זהות אינטרסים" בינו ובין חברת "אייר סיון". היתה קירבה משפטית בין השניים והיו כאילו ל"איש אחד" (ע"א 344/83 רויטמן נגד פרס, פ"ד לט(4) 29, 34-40 (1985), רע"א 554/01 כתר הוצאה לאור בע"מ נגד ספרן , רע"א 7642/02 כץ נגד גוטליב , רע"א 630/06 סברילון בע"מ ואח' נגד סיטריקס סיסטמס בע"מ (פורסם בתקדין)). הסעד המתבקש בתביעה זו - סוגיית השחרור מהמשכון; טוען התובע טוען כי סוגיית השחרור מהמשכון צריכה להיות מוכרעת בבית משפט זה, שכן לא יכולה היתה לקבל מענה במסגרת פסק הבוררות. לטענת התובע, כשלו כל נסיונותיו של מר שטרית לשחררו מהמשכונות הרשומים לחובתו ברשם המשכונות. למעשה, משהכרעתי לגבי זהות הצדדים בפסק הבוררות ומשבאתי לכלל מסקנה כי הבורר דן ופסק בכל המחלוקות הנוגעות למי מהצדדים, הרי שאין צורך להכביר מילים בסוגיית המשכון. סוגיה זו היא חלק מהמחלוקות שנתגלעו בין הצדדים. יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך אתייחס לדברים כדלקמן: סעיף 15 (א) לחוק המשכון, תשכ"ז - 1956 קובע כי "חדל החיוב, יפקע המשכון". הרישום כשלעצמו איננו מקים קניין אלא זהו הליך פורמאלי" (ע"א 315/89 ביאלוסטוצקי בע"מ נגד נייר גרף בע"מ, פ"ד מה (1) 698, 701). עוד נאמר, כי "בהיעדר חוב פקע השעבוד שנועד להבטיח את פרעון החוב... לצורך פקיעת המשכון אין צורך בהליך פורמאלי, ותוקפו של השעבוד פוקע מאליו עם פקיעת החוב..." (ה"פ (חי') 394/00 נתן אושרי ואח' נגד בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח', תק-מח 2007 (1)). למעשה, אין כל משמעות כלפי הנושה בהותרת רישומו של התובע כ"חייב" ליד רישום המשכון, ובמיוחד לאחר פקיעת החוב. הנתבעת אינה מכחישה כי בסעיף 5.1. להסכם הפשרה היא התחייבה לשחרר את התובע מכל ערבות ו/או התחייבות שנטלו על עצמם יחידי הקבוצה בפני כל מוסד בנקאי. טענותיה אלה של הנתבעת אף הועלו בפני הבורר והאחרון התייחס אליהן במפורט בסעיף 18 לפסק הבוררות. בסיכומו של דבר קבע הבורר, כי: "הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח בפני שההתחייבות שבסעיף 5.1 א' הופרה עד כה על ידי ס.א.ל ושטרית"... הספק עצמו אישר לעטיה שהשיק בוטל...". (ההדגשות שלי - י.ז). בסיום סעיף 20 לפסק הבוררות קבע כבוד הבורר כדלקמן: "לאור האמור לעיל ולאור מסקנותיי בסעיפים 17 ו-18 לפסק הבוררות זה לעיל, הרי שלעניין סעיף 7.1 להסכם הבוררות מולאו התנאים האמורים בסעיפים 4 ו-5 להסכם הפשרה, ולפיכך על פי סעיף 7.1 להסכם הפשרה הסתיימו הליכי הבוררות הנוכחית, בכך שעל הבורר לדחות הן את התביעה המקורית של אייר סיון והן את התביעה הנגדית". (ההדגשות שלי - י.ז). לאור האמור לעיל עינינו הרואות כי הבורר התייחס אף לסוגיית המשכון. משבאתי לכלל דעה כי התובע הינו צד להסכם הבוררות, סבור אני כי גם לסעד המתבקש בתביעה זו - ניתן מענה בפסק הבוררות. הלכה היא, שבית משפט זה אינו משים עצמו ערכאת ערעור על פסיקת הבורר ולבית המשפט לא ניתנה הסמכות לבחון את הפסק (רע"א 1260/94 תמר בן חיים נגד אבי חן בע"מ, תק-על 94 (4), 293). למותר לציין, כי ביום 21.12.09 הגישה חברת "אייר סיון" ה"פ (25361-12-09) לבית המשפט המחוזי בפ"ת לביטול פסק הבוררות. הבקשה בה"פ נדחתה בהסכמה, בנוכחות התובע, ופסק הבוררות אושר. מכאן, שהדבר מחייב את התובע. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשת הנתבעת וקובע כי קיים מעשה בית דין בין בעלי הדין, החל על תביעת התובע בתיק זה. יישוב סכסוכיםמעשה בית דיןבורר