תביעה אזרחית על בסיס פסק דין פלילי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה אזרחית על בסיס פסק דין פלילי: 1. בפני תביעה אזרחית שהגישו התובעים כנגד הנתבעים, לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט (נוסח חדש) התשמ"ד - 1984, אשר מתבססת על הרשעתם של הנתבעים בפלילים, ביחס למעשים שבוצעו כנגד התובעים. הנתבעים הורשעו בעקבות הודאתם בהליך פלילי, בת.פ. 4927/08 (להלן: "התיק הפלילי"), בעבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, חבלה ברכב במזיד ובנוסף - הנתבע מס' 1 הורשע גם בעבירה של תקיפה סתם. פסק הדין הפלילי 2. במסגרת ההליך הפלילי הודיעו המאשימה וב"כ הנתבעים על כך שהגיעו להסדר טיעון, לפיו הנתבעים יודו ויורשעו בכתב האישום, כאשר המאשימה תטען ל - 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, ואילו הנתבעים יטענו ל - 3 חודשים מאסר מותנה, לשיקול דעת ביהמ"ש, וכן קנס של 100 ₪ לכל נתבע ופיצוי של 2,400 ₪ לכל אחד מהתובעים. על יסוד הודאת הנתבעים, במסגרת הסדר הטיעון, ביהמ"ש הרשיע את הנתבעים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. 3. בסעיף 42 ד. לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, נקבע כי:- "ממצאים ומסקנות בתביעה אזרחית נגררת [תיקון: תשל"ג] בדיון בתביעה אזרחית לפי סעיף 35א לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957, יראו את הממצאים והמסקנות שנקבעו במשפט הפלילי כאילו נקבעו במשפט אזרחי". [סעיף 35 א' לחוק, בניסוחו הקודם - מקביל לסעיף 77 בניסוחו הנוכחי - ע.ר.]. הנתבעים אינם חולקים על כך שהכרעת הדין מחייבת גם בתיק זה. משכך, מופטר ביהמ"ש לדון בסוגיית החבות והנתבעים אחראים מכח הרשעתם בפלילים לכל נזקי התובעים, ביחס לאירועים המפורטים בכתב האישום. לפיכך, יש חשיבות לפרט את העובדות שיוחסו לנתבעים בכתב האישום, מאחר ועובדות אלה, בהתאם להוראות הדין, אינן שנויות במחלוקת. 4. אלו הן העובדות המפורטות בכתב האישום:- ביום 03.10.08 נהג התובע מס' 1 (להלן: "התובע") ברכבו, כשיחד עימו התובעת מס' 2 (להלן: "התובעת") ובנם הקטין בן השנתיים. במהלך הנסיעה, בהגיע התובע סמוך לכיכר, עקף הנתבע מס' 2 את רכבו של התובע, תוך שהוא מאלץ אותו לסטות הצידה. סמוך לאחר מכן, עצר התובע את רכבו ליד הרכב של הנתבע מס' 2 והחלו ביניהם חילופי דברים, במהלכם קילל הנתבע מס' 2 את התובעים, התובע המשיך בנסיעה, בעוד שהתובעת רושמת את מספר הרכב בו נהג הנתבע מס' 2. במעמד זה, עקף הנתבע מס' 2 את רכב התובע ובלם את הרכב, תוך שהוא גורם לתובע לעצור את רכבו. באותו מעמד, תקפו הנתבעים בצוותא חדא, את התובע בכך שניגשו לרכבו, משני צידי הרכב, בעוד התובע ובני משפחתו נמצאים ברכב, הנתבע מס' 1 ניסה להכות את התובע אשר היה חגור בחגורת בטיחות, מבעד לחלון הרכב, במכות אגרוף בפניו והיכהו מכת אגרוף על לחיו השמאלית. בתוך כך, בעט הנתבע מס' 2 מספר פעמים ברכבו של התובע, וגרם לו לנזק במזיד, המתבטא בכיפופים בפח הרכב בצד ימין. במהלך ניסיונו של התובע להתגונן מפני הנתבע מס' 1, בעזרת מוט מנעול ההגה, משכו שני הנתבעים את מנעול ההגה והוציאו אותו מתוך ידיו של התובע. בשל האמור לעיל, נגרמו לתובע חבלות, המתבטאות בשלוש שריטות בכף יד שמאל, שריטה באמה השמאלית ונפיחות קלה באיזור הפנים משמאל. סמוך לאמור לעיל, לאחר שהתובעת יצאה מהרכב, תקף אותה הנתבע מס' 1 שלא כדין, בכך שדחפה וזאת בהיותה בחודש השמיני להריונה. 5. בגזר הדין שניתן, ציין ביהמ"ש שאין ספק שמעשיהם של הנתבעים הינם מעשי אלימות ובריונות במהלך נסיעה רגילה בכביש, כאשר הנתבעים חסמו, כאמור, את רכב התובעים ואז תקפו את התובעים, ואף הזיקו לרכב. ביהמ"ש קיבל את הסדר הטיעון וגזר על הנתבעים, מאסר בפועל למשך 4.5 חודשים לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה של 6 חודשים שלא יעברו כל עבירת אלימות, מאסר מותנה של 3 חודשים שלא יעברו כל עבירה של חבלה במזיד לרכב, קנס בסך של 100 ₪ וכן פיצוי בסך של 4,800 ₪. כתב התביעה 6. במסגרת כתב התביעה חוזרים התובעים על הטענות המפורטות בכתב האישום, ועותרים לפסיקת פיצויים בסכום כולל של 116,443 ₪, לפי הפירוט כדלקמן:- א. כאב וסבל - 50,000 ₪ לכל תובע ובסה"כ 100,000 ₪. ב. הפסד השתכרות לתובע - בסך של 1,861 ₪. ג. הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד - בסך של 5,000 ₪. ד. הנזקים שנגרמו לרכב - בסך של 9,582 ₪. 7. בדיון שהתקיים ביום 31.01.10 נרשם מפי בעלי הדין הסדר דיוני, לפיו הם מוותרים על שלב של הגשת עדויות, ומבקשים שכל צד יסכם את טענותיו, על בסיס כל המסמכים הקיימים בתיק, לרבות עותק מהתיק הפלילי. 8. מספר ימים לאחר הדיון, הגישו הנתבעים בקשה לבטל את ההסדר הדיוני, וכן להורות על קביעת מועד דיון לשמיעת ראיות בדרך הרגילה. 9. במסגרת קדם המשפט שהתקיים ביום 08.04.10, הסכימו הנתבעים כי בכפוף לכך שתינתן להם האפשרות לחקור את התובעים, בחקירה נגדית קצרה - יישאר ההסדר הדיוני אליו הגיעו בעלי הדין - בתוקפו. כתוצאה - אישר ביהמ"ש את הסכמת בעלי הדין, הותיר את ההסדר הדיוני על כנו, ואיפשר לבעלי הדין לחקור האחד את השני, בחקירה נגדית קצרה, ללא צורך בהגשת תצהירים. 10. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 08.06.10 נחקרו התובעים והנתבע מס' 1 חקירות נגדיות קצרות, וב"כ בעלי הדין סיכמו את טענותיהם בעל פה - כל אחד לשיטתו הוא. כמו כן בעלי הדין הפנו לתחשיבי הנזק שהגישו. ראשי הנזק 11. כאב וסבל התובעים לא צירפו חוות דעת רפואיות, ומכאן שהם מנועים מלהוכיח כי נגרם להם נזק ממשי או נכות. התובעים צירפו מספר מסמכים רפואיים. תעודה רפואית מיום 03.10.08 - אשר ניתנה לתובע, בה נרשמו ממצאים כדלקמן:- "שלוש שריטות בכף יד שמאל ושריטה באמה שמאלית... נפיחות קלה באיזור פנים משמאל, רגישות באיזור שורש כף יד שמאל". מסמך רפואי נוסף, מיום 10.10.08, נערך ע"י הפסיכיאטר, ד"ר יצחק בן ציון, ביחס לפגיעה בתובעת, צויין כי התובעת לא היתה במעקב במהלך השנה האחרונה, וכי מצבה החמיר לאחר התקיפה:- "מאז התקיפה מאויימת על ידי האיש ומשפחתו, יש פחדים, אימה, מפחדת לצאת מן הבית, חזרו התקפי חרדה. נמצאת בשבוע 35 להריונה השני". במהלך שמיעת עדותם של התובעים, התרשם ביהמ"ש מאמינות וכנות טענותיהם של התובעים ביחס למתח והחרדה בו לקו בעקבות האירוע נשוא התובענה. התובעת לא הכחישה את העובדה כי גם קודם לאירוע נטלה תרופות להרגעת המתח והחרדה, ואולם - לשיטתה - האירוע גרם לה לפחד רב, התגברות החרדות וחזרה לנטול תרופות הרגעה. על אף שהלקות הנפשית של התובעת כתוצאה מהאירוע - איננה מגיעה כדי מחלה של ממש (פסיכוזיס או נוירוזיס - לפי הלכת אלסוחה, רע"א 444/87, פ"ד מ"ד (3), עמ' 397) סבורני, כי אין מניעה בנסיבות הענין, לפסוק לתובעת פיצויים, בגין כך, במסגרת ראש הנזק "כאב וסבל", שהרי מדובר בתובעת שנכחה במהלך אירוע התקיפה, ואף הותקפה באופן אישי, והכל בהיותה בחודש השמיני להריונה, כאשר בנם הקטין של התובעים, בן השנתיים, יושב ברכב וצופה במתרחש. מצאתי להפנות בעניין זה, לספרו של המלומד, דוד קציר, "פיצויים בשל נזקי גוף", מהדורה רביעית, עמוד 659, תחת ראש הפרק "סבל נפשי בלי פגיעה גופנית", שם נאמר, בין היתר, כי:- "פחד או סבל נפשי שהם תוצאות איום או נסיון של שימוש בכח, יש להכיר בהם כמזכים את הנפגע בפיצוי בגין הנזק הנפשי שגרמו...". בשים לב למעשים שבוצעו על ידי הנתבעים, עותר ב"כ התובעים לפסוק סכום בסך של 50,000 ₪ לכל אחד מהתובעים, בגין כאב וסבל, עבור כאבם וסבלם, אשר הינם תוצאת התקיפה האכזרית והזדונית של הנתבעים. מנגד, הנתבעים טוענים כי לא נגרמה לתובעים כל נכות רפואית, וכי התובעת לא נחבלה כלל, וכי אין קשר בין האירוע לבין החרדות מהן היא סובלת, וכי דרישת התובעים לפיצוי בסך של 50,000 ₪ "פשוט מוגזמת ומקוממת". בעניין אופן חישוב הפיצוי בגין נזק שאיננו ממוני, אני מפנה לדברי כב' השופט (בדימוס) ת. אור בע"א 180/88 יצחק עוזרי נ' ראובן שרופי ואח', תק-על 90(3) 606, בעמ' 607 (מיום 7.10.1990 בפסקה 4 לפסק הדין):- "... שבתביעות לפי פקודת הנזיקין יש לקבוע את שיעור הפיצויים על נזק לא ממוני בהתחשב בכל נסיבות המקרה האינדיבידואלי הנידון בפני בית המשפט, כשבית המשפט נדרש להעריך את הכאב והסבל בנסבות המקרה המיוחדות, בהתחשב במהות הפגיעה, שעור הנכות, הטפול והסבל שסבל התובע בעבר ואלה הצפויים לו בעתיד, וכלל הנסיבות הרלונטיות האחרות. המדובר בפיצויים בדרך אמדן בהתחשב בנסבות המיוחדות של המקרה, הבאים לענות על הנזק הלא ממוני שנגרם בפועל....". אין מחלוקת שהפגיעה הפיזית בתובע, היתה משמעותית יותר מהפגיעה בתובעת. התקיפה ביחס לתובעת, מהותה תקיפה סתם, בכך שנדחפה על ידי הנתבע מס' 1, ואילו התקיפה ביחס לתובע - הינה תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות - אשר כללה מכת אגרוף בפניו של התובע, שלוש שריטות בכף ידו, שריטה באמה השמאלית ונפיחות באיזור הפנים. בשים לב לכל המפורט לעיל ולרבות הפסיקה הרלוונטית, סבור אני כי נכון יהיה להעמיד את הפיצוי המגיע לתובע - בגין נזק שאינו ממוני, על סכום של 20,000 ₪ נכון להיום, והפיצוי המגיע לתובעת - בגין נזק שאינו ממוני, על סכום של 8,000 ₪ נכון להיום, ובקביעת סכום הפיצוי כבר לקחתי בחשבון שסכום זה כולל גם את הריבית המגיעה ממועד היווצרות עילת התביעה. 12. הפסד השתכרות לתובע, בסך של 1,861 ₪. התובע טוען במסגרת תחשיב הנזק שהוגש מטעמו, כי בעקבות חששה של התובעת לצאת מהבית, נאלץ הוא להסיע את בנו הפעוט מידי יום לגן, ולפיכך היה מגיע באיחור לעבודתו, ולכן נגרמו לו הפסדי שכר בגין תקופה זו, אשר נמשכה כחודשיים לערך. נטען כי בחודש אוקטובר 2008, עמד שכר התובע בשיעור של 9,947 ₪ ונגרם לו הפסד בשיעור של 677 ₪, ובחודש נובמבר 2008 עמד שכרו של התובע בשיעור של 9,440 ₪, ונגרם לו הפסד בשיעור של 1,184 ₪. עיינתי בדוחו"ת הנוכחות לחודש אוקטובר 2008, ומצאתי שדו"ח זה אכן תומך בטענות התובע בכך שבמספר הזדמנויות, הגיע התובע לעבודה בסביבות השעה 08:10 במקום בשעה שהיה נוהג להגיע (בשעה 06:40 או סמוך לכך). לא כך הדבר לגבי חודש נובמבר 2008, במהלכו לא נרשמו איחורים בשעת ההגעה לעבודה. בנסיבות העניין, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי, בגין ראש נזק זה, לפי הערכה של כ- 10 שעות עבודה ובסך של 40 ₪ לכל שעה, ובסה"כ 400 ₪. סכום זה נכון למועד מתן פסק הדין. 13. הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד התובעים טוענים בראש נזק זה, כי הם נאלצו לממן תרופות, כחלק בלתי נפרד ממכלול הטיפול הרפואי לו נזקקו. התובעת נשאה בעלות תרופות מסוג "ציפרלקס". לפיכך, הם טוענים כי הם זכאים להחזר הוצאותיהם הרפואיות, אשר אינם כלולים בסל הבריאות. למרות שבכתב התביעה, ראש נזק זה - עמד על סך של 5,000 ₪, צימצמו התובעים את הסכום בתחשיב הנזק מטעמם, לסך של 1,000 ₪. התובעים צירפו שתי קבלות:- א. קבלה ע"ס 159 ₪ - בגין רכישת גז מדמיע ונרתיק. ב. קבלה ע"ס 209 ₪ - בגין רכישת טבליות "ציפרלקס". מנגד טוענים הנתבעים כי נזק מיוחד יש לבסס בראיות ומסמכים, וכי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם. בנסיבות העניין, מצאתי לקבוע שהתובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם, להוכיח שנגרמו להם הוצאות נוספות, מעבר להוצאות אשר בגינן צורפו קבלות. לפיכך ומכל המקובץ, אני פוסק לתובעים, בגין ראש נזק זה, סך של 368 ₪. 14. הנזקים שנגרמו לרכב. התובעים צירפו חוות דעת שמאי מטעמם, ממנה עולה כי מדובר ברכב אספנות, שנת ייצור 1972. סה"כ הנזקים, עפ"י חוות הדעת, עומדים על סך של 7,797 ₪, לא כולל מע"מ, ובתוספת שכר טרחת שמאי בסך של 577 ₪. סה"כ הנזק הנטען על ידי התובעים, בגין ראש נזק זה, עומד על 9,622 ₪. מנגד הנתבעים טוענים במסגרת תחשיב הנזק מטעמם, כי הנזק לרכב לא תוקן בפועל וכי יש לפסוק לתובעים רק את הנזק שנגרם בדלת הימנית בלבד. נטען כי, דו"ח השמאי כולל נזקים שאינם קשורים לאירוע בגינו הורשעו הנתבעים במסגרת התיק הפלילי, וכי לצרכי פשרה בלבד - הם מציעים לפצות את התובעים, בפיצוי עפ"י אודמנא, בסך של 3,500 ₪ (ללא מע"מ). במהלך השמעת הסיכומים, חזרו הנתבעים על טענתם, ולשיטתם לא ניתן, במסגרת תביעה זו, אשר נגררת להרשעה בפלילים, לתבוע נזק שונה, ממה שצויין בכתב האישום, ולפי כתב האישום - הנזק נגרם בשל "כיפופים בפח הרכב בצד הימני", ולכן לא ניתן לתבוע נזק אחר, אשר נגרם לריפוד המצוי בגג הרכב. כמו כן, במהלך השמעת הסיכומים, הפנה ב"כ הנתבעים לשאלת ההבהרה אשר נשלחה למומחה מטעם התובעים, בה נשאל לגבי הערכתו ביחס לנזק בחלקו הימני של הרכב בלבד (פחחות וצבע בלבד), השיב המומחה, "עבודות פחחות וצבע לדלת הימנית כ- 1,000 ₪, ללא החלקים המצויינים". אינני מקבל טענה זו של הנתבעים, לפיה הנזק מוגבל אך ורק לאמור בכתב האישום, שכן סבורני שתביעה אזרחית, יכול שתהא רחבה יותר, מעבר לאירועים המפורטים בכתב האישום, ובלבד שלגבי היריעה הרחבה יותר, הממצאים הפליליים לא ישמשו כראיה, והתובעים יביאו ראיות להוכחת תביעתם וראה בעניין זה בע.א. 899/95, שמואל ברזל, עו"ד נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1), 854 ,עמ' 862-863, שם נקבע:- "...ההרשעות... מתייחסות לאירועים פליליים ספציפיים.... לענין אירועים ספציפיים אלה, יכולים המימצאים והמסקנות לשמש ראיה במשפט האזרחי. ואולם התביעה האזרחית נגדו יכול שתהא רחבה יותר, מעבר לאותם אירועים ספציפיים, כנובעת מן "ההפקרות" בהנהלה ומהתעלמות מנהלים בנקאיים תקינים. לגבי היריעה הרחבה יותר - אין המימצאים הפליליים ראיה, והקביעות הנחרצות בפסק הדין בדבר אחריותו של ברזל נשענות בהכרח על ראיות שמחוץ למימצאים הפליליים...". שוכנעתי מעדות התובע, כי במהלך האירוע נגרם נזק גם לריפוד גג הרכב, כתוצאה מעימות שנערך בין התובע לנתבעים שכלל אחיזה במוט ברזל, וכי חוות הדעת של השמאי משקפת נכונה את הנזקים שגרמו הנתבעים לרכב. בתשובות ההבהרה, מפרט השמאי מטעם התובעים, כי כתוצאה מהאירוע "בריפוד הגג נגרמו מספר קרעים". לפיכך, יש מקום לפסוק לזכות התובעים, בגין ראש נזק זה סך של 9,622 ₪. מאחר והתובעים לא צירפו קבלה להוכיח את ביצוע התיקון בפועל, לא מצאתי לצרף לסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית חוקית, ממועד התרחשות הנזק ואילך. סוף דבר 15. לפיכך ומכל המקובץ לעיל, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 38,390 ש"ח בהתאם לפירוט כדלקמן:- א. סך של 20,000 ₪ בגין כאב וסבל לתובע. ב. סך של 8,000 ₪ בגין כאב וסבל לתובעת. ג. סך של 400 ₪ בגין הפסד השתכרות לתובע. ד. סך של 368 ₪ בגין הוצאות רפואיות. ה. סך של 9,622 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לרכב. כל הסכומים הינם נכונים למועד מתן פסק הדין. 16. בנוסף לסכומים האמורים, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הוצאות האגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪. 17. מהסכומים שנפסקו לטובת התובעים זכאים הנתבעים לקזז (להפחית) סך של 4,800 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה ממועד תשלום הפיצוי בהליך הפלילי, ועד למועד מתן פסק הדין. תביעה אזרחיתפסק דין פלילי כראיה במשפט אזרחימשפט פלילי